בבקשה דנן עותרת המבקשת למתן צו מניעה זמני, שימנע מהמשיבה לממש את הערבות הבנקאית האמורה. החלטה 1. המבקשת, חברת קרית שדה התעופה בע"מ (להלן - "המבקשת" או "קש"ת"), הקימה פרוייקט נדל"ני הידוע בשם "קריית שדה התעופה" (AIRPORT CITY) על חלק מהמקרקעין שנכללו במשבצת הקרקע של מושב ברקת. בגדר הפרויקט האמור שונה ייעוד הקרקע ונחתמה מערכת הסכמים, ובכללם הסכמים בין קש"ת לבין המשיבה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן - "המשיבה" או "הסוכנות"), ובין קש"ת לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל"). כחלק ממערכת ההסכמים האמורה נחתם על ידי קש"ת ביום 28.7.99 כתב התחייבות המופנה לסוכנות (נספח א' לבקשה). מכתב ההתחייבות עולה, כי הסכמת הסוכנות לשינוי הייעוד בקרקע הותנתה, בין היתר, בקבלת פיצוי בגין זכויותיה והשקעותיה במקרקעין שביחס אליהם תוכנן שינוי הייעוד. לפיכך התחייבה קש"ת לשלם לסוכנות, כנגד הסכמתה של זו לשינוי הייעוד, סכום המהווה 4 אחוז מערך הקרקע בייעודה החדש. בגדר התחייבות זו שילמה קש"ת לסוכנות סכום של 14,143,320.90 ש"ח. עוד התחייבה קש"ת, בכתב ההתחייבות, להעמיד לזכות הסוכנות ערבות בנקאית אוטונומית שגם היא על הסכום הנ"ל (קרן). בבקשה דנן עותרת המבקשת למתן צו מניעה זמני, שימנע מהמשיבה לממש את הערבות הבנקאית האמורה. 2. ביום 29.12.04 ניתן, במעמד צד אחד, צו מניעה ארעי, כנגד המצאת ערבויות שונות על-ידי קש"ת. ביום 4.1.05 התקיים דיון במעמד שני הצדדים, במהלכו הוסכם כי המצהירים מטעם שני הצדדים לא ייחקרו, מבלי שתהיה בכך הודאה של מי מבעלי הדין בעובדות המפורטות בתצהירים. באי כוח הצדדים סיכמו את עיקרי טענותיהם, וניתנה למבקשת האפשרות להגיב בכתב לתשובה שהוגשה על ידי המשיבה ביום הדיון עצמו. לאחר קבלת תשובת המבקשת, נסללה הדרך להחליט בבקשה לגופה. יצוין, כי בשלב זה, וכתנאי לתוקפו של הצו הארעי, הוארך תוקף הערבות הבנקאית עד ליום 31.7.05. 3. בהתאם לתנאי כתב ההתחייבות, רשאית הסוכנות לממש את הערבות הבנקאית, אשר אופיינה בכתב ההתחייבות במפורש כ"ערבות בנקאית אוטונומית (היינו - ללא תנאים)", בהתקיים אחד משני מצבים, שהראשון מביניהם רלוונטי לענייננו, והוגדר כדלהלן: "אם, בתוך חמש שנים מיום הוצאתה [של הערבות, צ.ז.] לא הגיע ממ"י [המינהל, צ.ז.] להסדר סופי ומחייב עם הסוכה"י [הסוכנות, צ.ז.], בין במסגרת פסק דין חלוט של ערכאה משפטית מוסמכת ובין במסגרת בוררות ובין בכל מסגרת אחרת, בדבר הפיצוי המגיע לסוכה"י בגין השקעותיה וזכויותיה בקרקעות חקלאיות בעקבות שינוי ייעוד במושבים שעל המשבצת שלהן חלים חוזים משולשים ...". המצב השני המאפשר מימוש הערבות הוא כאשר הסוכנות והמינהל יגיעו להסדר לפיו מגיע לסוכנות מעל 4 אחוז משווי הקרקע שייעודה שונה. מצב זה לא התקיים ומנגד חלפו בינתיים חמש שנים ממועד הוצאת הערבות הבנקאית, ומכיוון שעמדת הסוכנות היא שלא הושג הסדר סופי בינה לבין המינהל, ביקשה הסוכנות לממש את הערבות. 4. במילים אחרות, מעבר לתשלום פיצוי בשיעור 4 אחוז משווי הקרקע לאחר שינוי הייעוד, מסרה קש"ת לסוכנות ערבות בנקאית אוטונומית, על סכום זהה, שמימושה מותר בתום חמש שנים, אם עד לאותו מועד לא תוסדר המחלוקת שבין הסוכנות לבין המינהל, בכל הנוגע לזכות הסוכנות לפיצוי במקרים של שינוי ייעוד קרקעות שנכללו במשבצות הקרקע של מושבים הקשורים במה שמכונה "חוזים משולשים" (חוזים שבין הסוכנות, המינהל והאגודה השיתופית). מדובר במחלוקת עקרונית, כלל ארצית, שבין הסוכנות לבין המינהל, בנוגע לזכויות הסוכנות להחזר השקעות ותשלומים אחרים במצב של שינוי יעוד של קרקעות הכלולות במשבצות של מושבים הקשורים בחוזים המשולשים. עוד נאמר בכתב ההתחייבות, כי אם, לאחר מימוש הערבות הבנקאית, ובגדר הסדר בין הסוכנות לבין המינהל, תהיה הסוכנות זכאית לתשלום של פחות מ- 8 אחוז משווי הקרקע שייעודה שונה, כי אז הסוכנות תחזיר לקש"ת את ההפרש שבין הסכום שקיבלה מקש"ת (8 אחוז משווי הקרקע, דהיינו - 4 אחוז ששולמו ועוד 4 אחוז שמקורם במימוש הערבות הבנקאית) לבין השיעור שייקבע בהסדר האמור. כלומר, הצדדים צפו אפשרות שהסוכנות והמינהל יגיעו להסדר ביניהם לאחר מימוש הערבות, הסדר שעל פיו זכאית הסוכנות לפחות מ- 8 אחוז משווי הקרקע, וקבעו הוראת השבה למקרה שכזה. בנוסף עולה מכתב ההתחייבות, כי הסוכנות לא תוכל לקבל מקש"ת יותר מ- 8 אחוז משווי הקרקע, וכנגד תשלום סכום זה מוותרת הסוכנות על כל זכויותיה כלפי קש"ת (וגם כלפי האגודה השיתופית ברקת מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ) בגין השקעותיה של הסוכנות בשטח שלגביו שונה הייעוד. 5. הבקשה דנן הוגשה במסגרת התדיינות שתחילתה בתביעה שהגישה הסוכנות כנגד המינהל, תביעה לתשלום כספים המגיעים לסוכנות, לטענתה, בגין שינוי ייעודם של המקרקעין שנכללו במשבצת הקרקע של מושב ברקת, שעל חלקם הוקם על ידי קש"ת הפרויקט שתואר לעיל. סכום התביעה המשוערך עומד על כ- 124 מיליון ש"ח. בגדרו של ההליך העיקרי, שלח המינהל לקש"ת (ולאחרים) הודעה לצד שלישי וקש"ת שלחה לסוכנות הודעה לצד רביעי. בקשה זו הוגשה בגדרו של הליך אחרון זה. להשלמת התמונה יצוין, כי היריבות שבין המינהל לבין קש"ת נובעת, בין היתר, מכתב שיפוי שנחתם על ידי קש"ת לטובת המינהל והמתייחס לכספים שהמינהל יידרש לשלם לסוכנות, אם יידרש, בקשר עם עיסקת שינוי הייעוד בקרקע הנדונה. 6. במצב דברים זה מצאה עצמה קש"ת, לטענתה, בסיטואציה בלתי אפשרית. מצד אחד, על פי מערכת ההסכמים בין קש"ת לבין הסוכנות, הוגבלה חבותה של קש"ת כלפי הסוכנות לסכום השווה ל- 8 אחוז משווי הקרקע לאחר שינוי ייעודה. מהצד השני, לנוכח התביעה שהגישה הסוכנות כנגד המינהל, ובהתחשב בכתב השיפוי שקש"ת חתמה עליו לטובת המינהל, חשופה קש"ת לסיכון של תשלום סכומים העולים על השיעור האמור, אם כי, יודגש, כי מדובר בתשלום למינהל ולא לסוכנות. מכאן אחת מטענותיה המרכזיות של קש"ת, שעל פיה בהגשת התביעה כנגד המינהל, פעלה הסוכנות שלא בתום לב. בדרך זו גרמה הסוכנות לקש"ת לעמוד לפני הסיכון שבתשלום סכומי כסף העולים על תקרת התחייבותה של קש"ת כלפי הסוכנות, כמפורט בכתב ההתחייבות. זאת ועוד, לטענת קש"ת, בכתב ההתחייבות מגולמת הסכמה, או הבנה, כי המחלוקת שבין הסוכנות לבין המינהל תתברר במסגרת בירור כלל-ארצי ועקרוני, ולא ייפתח הליך משפטי קונקרטי המתייחס באופן ספציפי לקרקעות המושב ברקת. והנה, הסוכנות, תוך הפרת הבנה זו, פתחה בהליך ספציפי כאמור לעיל, ובכך הרעה את מצבה של קש"ת. על פי הנטען בבקשה, הסוכנות לא גילתה לקש"ת כי בכוונתה להגיע אליה "בדלת האחורית", באמצעות התובענה שהסוכנות הגישה כנגד המינהל, שהרי הסוכנות מודעת לכתב השיפוי עליו חתמה קש"ת כלפי המינהל. הטענה היא, שבמהלכה זה של הסוכנות יש משום הפרה של חובת תום הלב המוגברת החלה על הסוכנות כגוף ציבורי. זאת בצד הפרת ההבנה הבסיסית שבין הצדדים, שעל פיה המצב החוקי הנוגע לזכאות הסוכנות לכספים בקשר עם שינוי הייעוד בקרקע חקלאית, יתברר במסגרתו של הסדר כלל-ארצי ועקרוני. הילוכה זה של הסוכנות, לגישתה של קש"ת, נעשה בחוסר תום לב מובהק, עד שהוא מזכה את קש"ת למנוע מהסוכנות לממש את הערבות הבנקאית. 7. בפי קש"ת מספר טענות נוספות, בצד הטענות העיקריות שפורטו לעיל. נטען, כי הסוכנות מנועה מלממש את הערבות לאחר שהחלה בהליכים משפטיים שעניינם הוא הכספים המובטחים בערבות. הכוונה להליך התלוי ועומד בבג"ץ 738/99 (שבשלב זה הועבר להליכי גישור). בהקשר זה יצוין, כי מתשובת הסוכנות עולה, כי ההליך אמור החל עוד בטרם נחתם כתב ההתחייבות, ולפיכך אין כל אפשרות לייחס לסוכנות מניעות מכוחו, כהליך אלטרנטיבי שננקט על ידה ומונע ממנה לממש את הערבות, כפי שנפסק במצבים בהם גורל הערבות האוטונומית עצמה אמור להתברר בהליך אלטרנטיבי כלשהו. לפיכך, אין כל ממש בטענתה האמורה של קש"ת, מה גם שבהליך המתנהל בבית המשפט הגבוה לצדק כלל לא נדונה סוגיית הערבות הבנקאית שמסרה קש"ת לסוכנות. קש"ת מוסיפה וטוענת, במידה רבה בסתירה לטענה שפורטה לעיל, כי מכיוון שהסוכנות זנחה את הערוץ הכלל-ארצי והעקרוני, עליה להמתין לסיום בירור התובענה העיקרית בתיק דנן עד שתוכל לממש את הערבות. טיעון זה מתקשר לטענה הראשית, לפיה הגשת התובענה על ידי הסוכנות כנגד המינהל עומדת בסתירה להסדר שבין הסוכנות לבין קש"ת, ומהווה מהלך שננקט בחוסר תום לב. לטענה זו אתייחס להלן. 8. טענה אחרת הכלולה בבקשה היא, שבפועל הושג הסדר בין הסוכנות לבין המינהל ונותר רק הצורך בהליך פורמאלי של עיגון הסדר זה בכתובים. לפיכך, נטען שלא התקיים תנאי הסף המאפשר מימוש הערבות (והוא - אי השגת הסכם כאמור). טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי, והוכחשה באורח חד משמעי על ידי הסוכנות. בנסיבות אלה אין להיזקק לה. 9. אינני סבור שיש ממש בטענותיה של קש"ת. כזכור, הטענה המרכזית היא שהגשת התביעה על ידי הסוכנות נגד המינהל סותרת את ההסדר שבין הסוכנות לבין קש"ת ומהווה מהלך שנעשה בחוסר תום לב (בין מהטעם שהוא בניגוד להבנה שעל פיה המחלוקת שבין הסוכנות לבין המינהל תתברר במישור כלל-ארצי ולא פרטני, ובין מהטעם שיש במהלך הסוכנות כדי לעקוף את הגבלת החבות של קש"ת כלפיה, חבות שהוגבלה ל- 8 אחוז משווי הקרקע). לטענה זו יש להשיב במספר מישורים, כפי שגם הראתה הסוכנות בתשובתה: א. הנחת היסוד עליה מבוסס טיעונה של קש"ת לא רק שאינה עולה מכתב ההתחייבות, אלא עומדת בסתירה לאמור בו, ובמסמך נוסף שנחתם על ידי קש"ת בצד חתימתה על כתב ההתחייבות, הוא כתב ויתור שצורף כנספח א' לתשובת הסוכנות. משני המסמכים הנ"ל עולה במפורש, כי היה ברור לקש"ת שיש לסוכנות תביעות וטענות כלפי המינהל וכי שני גופים אלה לא הגיעו לכל הסדר. קש"ת גם מאשרת שידוע לה שהסוכנות לא ויתרה על כל זכות שיש לה כלפי המינהל. ענין זה נאמר במפורש בסעיף 7 של כתב ההתחייבות, שזה לשונו: "למען הסר כל ספק אין בהסכמתכם [הסכמת הסוכנות, צ.ז.] דלהלן כדי לפגוע בכל זכות שהיא של הסוכה"י כנגד צד שלישי כלשהו, ובמיוחד בזכות הסוכה"י לקבל מממ"י פיצוי ו/או השבה בגין השקעותיה וזכויותיה בשטחי שינוי הייעוד. ידוע לנו כי ויתור הסוכה"י ביחס לשטחי שינוי הייעוד הוא כלפינו וכלפי האגודה בלבד, וכי אין בכך משום ויתור כלשהו כלפי ממ"י". בסעיף 4 לכתב הויתור נאמרו על ידי קש"ת דברים דומים: "ידוע לנו כי ויתורכם על זכויות והשקעות בשטחי מושב ברקת שבעסקה הינו כלפי מושב ברקת וכלפינו בלבד ולא כלפי ממ"י, וכי אתם שומרים לעצמכם את הזכות לדרוש מממ"י כל סכום שלדעתם מגיע לכם מממ"י בגין זכויותיכם והשקעותיכם בשטחי מושב ברקת שבעסקה". מדובר בהסכמות ברורות. ההסכמות מתייחסות במפורש לזכות הסוכנות כלפי המינהל בקשר עם השקעותיה בשטחי מושב ברקת, ולא מגבילות את הסוכנות לפעול כלפי המינהל במישור כלל ארצי בלבד. לא ניתן לטעון היום כי מהלך שיש בו מיצוי זכויות הסוכנות כלפי המינהל בנוגע לקרקעות המושב ברקת הוא מהלך שלא היה צפוי או שעומד בניגוד למערכת ההסכמים שבין הסוכנות לבין קש"ת. קש"ת הבהירה, בעת שחתמה על כתבי ההתחייבות והויתור, בלשון חד-משמעית, כי ידוע לה שלסוכנות יש תביעות כלפי המינהל וכי הסוכנות לא ויתרה על תביעות אלה. לא נרמז כלל כי הסוכנות תוגבל, בדרך כלשהי, באשר לאפשרויותיה למצות את זכויותיה כלפי המינהל. העובדה שחלק מן התשלום שעל קש"ת לשלם לסוכנות עוכב, בתקווה שתוך 5 שנים יושג הסכם כלל-ארצי בין הסוכנות לבין המינהל, כך שניתן יהיה להחיל את תנאיו גם על המקרה דנן, אין פירושה שהסוכנות הוגבלה בדרך כלשהי באשר להליכים שבידה לנקוט כנגד המינהל. עוד ברור, כי זכות הסוכנות לממש את הערבות לא הותנתה בכל צורה שהיא בקיומו של הסדר כלל-ארצי, שכן הוסכם שאם לאחר מימוש הערבות יושג הסדר כזה, תהיה קש"ת זכאית להשבה בנסיבות מסוימות (כמפורט לעיל). הוראת השבה זו מבהירה כי מימוש הערבות יכול וייעשה בטרם שיושג הסכם כלל-ארצי. משחלפו 5 שנים ממועד מתן הערבות ולא הושג ההסדר האמור בין הסוכנות לבין המינהל, קמה זכות הסוכנות לממש את הערבות. לפיכך, אין בהגשת התביעה כנגד המינהל או במימוש הערבות הבנקאית משום הפרה של "עסקת היסוד" או התנהגות שלא בתום לב מצד הסוכנות, בין אם הסוכנות היא גוף ציבורי, כטענת קש"ת, ובין אם אינה גוף כזה, כטענתה. יודגש, כי בשלב זה נבחנות טענות קש"ת שעניינן הפרות מצד הסוכנות או התנהגות שאינה בתום לב. כפי שנראה בהמשך, גם אם מהלכי הסוכנות יוגדרו כהפרה או כהתנהגות שלא בתום לב, אין בכך כדי למנוע מימושה של הערבות. ודוק - קש"ת חתמה על כתב השיפוי לטובת המינהל לאחר שחתמה על כתבי ההתחייבות והויתור כלפי הסוכנות. החתימה על כתב השיפוי נעשתה, לפיכך, כשקש"ת יודעת היטב שהסוכנות לא ויתרה על תביעותיה כלפי המינהל. במצב זה, הסכימה קש"ת לשפות את המינהל כנגד תביעות הסוכנות. מכאן, שחשיפת קש"ת לסיכון של תשלום סכום העולה על 8 אחוז משווי הקרקע, נעוצה בהסדרים שבינה לבין המינהל ולא בינה לבין הסוכנות. לנוכח מערכת הסכמים זו, אין לקבל את טענת קש"ת, כי המצב שנוצר עקב הגשת התביעה בתיק העיקרי הוא בלתי צפוי או נוגד את ההבנות שבינה לבין הסוכנות. מדובר במצב שקש"ת איפשרה את היווצרותו כאשר חתמה על ההסכמים השונים. מדובר בסיכון שנטלה קש"ת על עצמה ואין היא יכולה לטעון עכשיו כי הסוכנות נוהגת שלא כדין, כאשר הסוכנות מממשת את תביעותיה כנגד המינהל בקשר עם שטחי מושב ברקת הכלולים בעסקה עם קש"ת. אין מקום להגביל את זכויות הסוכנות רק משום שקש"ת קלעה עצמה למצב שבגדרו יכול והיא תחויב בשיפוי המינהל בגין תביעות הסוכנות, ויש להניח שקש"ת עשתה זאת משיקולים עסקיים מובהקים. זאת ועוד, אינני רואה כיצד שינתה הגשת התביעה ע"י הסוכנות כנגד המינהל את מצבה של קש"ת לרעה. לנוכח כתב השיפוי עליו חתמה קש"ת לטובת המינהל, הרי גם אם היה מושג הסדר כלל ארצי בין המינהל לבין הסוכנות, שלא בגדר הליך תביעה ספציפי, היה המינהל יכול לחזור על קש"ת, וזו היתה עלולה לשלם בגין שינוי היעוד, הן למינהל והן לסוכנות, סכומים שיעלו על 8 אחוז משווי הקרקע. ב. במסמכי "עסקת היסוד", הובהר היטב, כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שאין לה זיקה להתנהלות הצדדים במישור עסקת היסוד. מעבר לכך, קש"ת ויתרה על כל תביעה וטענה כלפי הסוכנות, בין היתר בקשר עם הערבות הבנקאית האוטונומית ו/או מימושה על ידי הסוכנות (ראו סעיף 2 לכתב הויתור וסעיף 4 לכתב ההתחייבות). אף ללא ויתור מפורש זה, ספק אם עומדת לקש"ת הזכות למנוע מימוש הערבות בנסיבות המקרה דנן. ואולם, הויתור האמור מחזק את עמדת הסוכנות לפיה אין לקש"ת הזכות להתנגד למימוש הערבות, וזאת לא רק מכוחם של דיני הערבות הבנקאית, אלא גם בהתבסס על ההסכמות המפורשות שניתנו על ידה. ג. גם אם הגשת תביעת הסוכנות כנגד המינהל מהווה מהלך שאינו בתום לב, או אף תוך הפרת ההסדרים שבין הסוכנות לבין קש"ת, גם אז, על פי הדינים המסדירים את סוגיית עיכוב מימושן של ערבויות בנקאיות אוטונומיות, לא היתה קש"ת זכאית כי יינתן לה הסעד המבוקש על ידה. אינני רואה לנכון, במסגרת החלטה זו, לפרט בהרחבה את ההלכות העוסקות בסוגיה האמורה. די אם אציין מספר שיקולים מרכזיים התומכים במסקנה שיש לדחות את בקשת המבקשת. ראשית, נקודת המוצא היא, שערבות בנקאית אוטונומית עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד. שנית, תחולת שני החריגים לעקרון עצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית - חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות - מוגבלת למקרים נדירים בהם מדובר בהתנהגות חמורה במיוחד מצד הנערב. שלישית, ככלל, אין די במחלוקת חוזית כדי להצדיק סטייה מעקרון העצמאות. גם אם פעל הנערב תוך הפרת עסקת היסוד, או נהג בחוסר תום לב בכל הנוגע למערכת היחסים בינו לבין הצד השני לעסקת היסוד, לא נובע מכך כי עמידתו של הנערב על מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית, למרות קיומה של המחלוקת, גם היא בהכרח פעולה שנעשתה שלא בתום לב. מכל מקום, לא ניתן לתאר את התנהגות הסוכנות במקרה דנן כ"התנהגות חמורה במיוחד". רביעית, השמירה על עצמאותה של הערבות הבנקאית הינה ערך בעל משקל בחיי המסחר ודרושה לצורך הגנה על אמצעי פיננסי רב חשיבות זה. אין לפגוע ביציבותה ואמינותה של הערבות הבנקאית האוטונומית ולרקע שיקול זה, השימוש בחריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית ייעשה במשורה: "לא די בחוסר תום לב של המוטב על מנת למנוע את מימוש הערבות, אלא נדרשת התנהגות חמורה במיוחד מצדו" (רע"א 6435/04, רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ, תק-על, 2004(3), 3324). ראו עוד: רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1), 773. במקרה שנדון על ידי בבש"א 3081/02 ח.י. בלאושטיין בנין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, דינים-מחוזי, כרך לג(7), 126 נדונה בקשה למנוע מימושה של ערבות בנקאית אוטונומית בין היתר על יסוד הטענה שעמידת הנערבת (מדינת ישראל) על קיום החוזה בין הצדדים, לנוכח נסיבות יוצאות דופן שהתרחשו מאז חתימתו (הכוונה לפרוץ האינתיפאדה השניה ולשינוי המצב ביהודה ושומרון), מהווה התנהגות שלא בתום לב. למרות מצב חריג זה, הרחוק מרחק רב מהמסכת הנדונה בבקשה דנן, נדחתה בקשת המבקשת, והיא חזרה בה, בהמלצת בית המשפט העליון, מבקשת רשות ערעור שהגישה (רע"א 10847/02). התוצאה בעניין הנ"ל יפה, מקל וחומר, גם למקרה דנן. ד. כידוע, כאשר בית המשפט מתבקש להעניק סעד זמני, עליו לשקול לא רק את הזכות הלכאורית של המבקש, אלא גם את "מאזן הנוחות". קיימת מערכת של "יחסי גומלין" בין הזכות הלכאורית של המבקש לבין מאזן הנוחות: "ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה לעבר הצד המבקש; ולהיפך - ככל שהזכות לכאורה קלושה וחלשה יותר, כך על המבקש את צו המניעה הזמני להראות, כי מאזן הנוחות נוטה לעברו" (בש"א (מחוזי-י-ם) 2137/00 גבאי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סעיף 21 להחלטה מיום 5.6.00, מפי כב' השופט גל, דינים-מחוזי, כרך לב(7), 584). במקרה דנן ראינו כי זכותה הלכאורית של קש"ת לעכב מימושה של הערבות הבנקאית "קלושה וחלשה". במצב זה מוטל על קש"ת עול כבד לשכנע את בית המשפט באופן חד-משמעי כי מאזן הנוחות נוטה לעברה. קש"ת כלל לא עמדה בעול זה ולא פירטה מהו הנזק שיכול להיגרם לה אם תמומש הערבות הבנקאית והמצדיק את עיכוב מימושה. כמובן שאין די ב"נזק" הנלווה לעצם התשלום, ויש להראות כי תשלום סכום הערבות יכול לגרום למבקשת לנזק בלתי הפיך. המבקשת כלל לא טענה שכך הם פני הדברים וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות. 10. בשולי ההחלטה אין אלא לתמוה על כך שקש"ת לא צירפה לבקשתה את כתב הויתור. אכן, עיקרי הדברים הכלולים בכתב הויתור נמצאים גם בכתב ההתחייבות, ואולם החזרה על הדברים, תוך הדגשה והבהרה, כפי שהם מצויים בכתב הויתור, מעניקים גם למסמך זה חשיבות במערכת היחסים שבין הצדדים. אין להשלים עם השמטת מסמכים מהותיים מבקשה המוגשת לבית המשפט במעמד צד אחד. לעיתים התנהגות שכזו כשלעצמה יכולה להביא לדחיית הבקשה. 11. המסקנה כי דין הבקשה להידחות. מסקנה זו מבוססת הן על דחיית עמדת המבקשת באשר לחוסר תום הלב שבמימוש הערבות, הן על כך שלא התקיימו במקרה דנן החריגים לעקרון עצמאותה של הערבות הבנקאית והן על שיקולי מאזן הנוחות. הבקשה נדחית. הצו הארעי יתבטל ביום 24.1.05 בשעה 14:00 (כדי לאפשר למבקשת להיערך להגשת בקשת רשות ערעור). המבקשת תשא בהוצאות המשיבה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום של 10,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ. ערבות בנקאיתצו מניעה זמניבנקצוויםצו מניעהערבות