בכתב התביעה טענו התובעים כי בדירות התובעים התגלעו ליקויי בנייה חמורים וכי בעטיים נאלצו לפנות את השוכרים מן הדירות. להלן פסק דין בנושא ליקויי בנייה בדירות בשכירות: פסק דין א. עיקר העובדות וטענות בעלי הדין התובעים, יחד עם אחרים התקשרו ביום 1.8.98 עם הנתבעת בחוזה בניה (להלן: "חוזה הבניה") לפיו התחייבה הנתבעת לבנות עבורם בנין דירות באופן שעם סיום עבודות הבניה הפך התובע מס' 1 (להלן: "אהוד") לבעלים של דירה מס' 1 בבנין (להלן: "דירת אהוד") בעוד שהתובע מס' 2 (להלן: "אורי") הפך לבעליה של דירה מס' 3 (להלן: "דירת אורי"). לגרסת התובעים' עם השלמת בניית הדירות בחודש יולי 2000 הושכרו דירות התובעים לשוכרים בהסכמי שכירות ל-12 חודשים, עם אופציה להארכת תקופת השכירות ל-12 חודשים נוספים, כדלקמן: דירת אהוד הושכרה לזילברמן. דירת אורי הושכרה לאבקסיס (להלן יחדיו: "השוכרים"). 3. בכתב תביעתם הארוך והעמוס לעייפה טענו התובעים כי בדירות התובעים התגלעו ליקויי בנייה חמורים וכי בעטיים נאלצו לפנות את השוכרים מן הדירות. לגרסתם התכחשה הנתבעת לקיום הליקויים ו/או לאחריותה לתיקונם אלא שבסופו של יום הוסכם בין התובעים לנתבעת כי האחרונה תתקן את הליקויים על פי חוו"ד של מהנדס מטעם התובעים. 4. התובעים טוענים כי הנתבעת פעלה בתיקון הליקויים ברישול רב תוך התעלמות מחוו"ד מהנדס התובעים וכי רק ביום 1.11.02 עלה בידי התובעים להשכיר את הדירות לשוכרים חלופיים (להלן: "השוכרים החלופיים"). 5. התובעים טענו בכתב התביעה כי מחמת הפרת הנתבעת את חוזה הבניה ו/או רשלנותה בבצוע עבודות התיקונים לרבות התמשכותם מעל ומעבר לסביר, נגרמו להם נזקים כדלקמן: לתובע מס' 1 (אהוד): תשלום פיצוי לזילברמן עקב ביטול יחסי השכירות 20,000 ש"ח אובדן דמי שכירות לתקופה שבין יום 20.4.02 ועד ההשכרה לשוכר חלופי ב-1.11.02 לפי 1100 דולר לחודש - 6,967 דולר שווה ערך ל- 31,532 ש"ח תשלומי ועד בית ארנונה, מים, חשמל וגז משך התקופה במהלכה לא הושכרה הדירה לשוכרים 6,418 ש"ח עגמת נפש וטרדה 15,000 ש"ח הוצאות עריכת חוו"ד מומחה 4,400 ש"ח סה"כ הנזקים הנתבעים על ידי תובע 1 77,170 ש"ח לתובע מס' 2 (אורי): אובדן דמי שכירות לתקופה שבין 1.2.02 ועד להשכרה לשוכר חלופי ב-1.11.02 לפי 930 דולר לחודש- 8,425 דולר שווה ערך לסך 37,913 ש"ח תשלומי ועד בית, ארנונה, חשמל, מים וגז משך התקופה במהלכה לא הושכרה הדירה 8,714 ש"ח טרדה ועגמת נפש 15,000 ש"ח הוצאות עריכת חוו"ד מומחה 2,000 ש"ח סה"כ הנזקים הנתבעים על ידי תובע 2 (אורי) 63,627 ש"ח התובעים טוענים כי ביום 10.11.02, פנו לנתבעת בדרישה כי זו תפצה אותם בגין נזקיהם, אך זו סירבה לדרישה והתנערה לחלוטין מאחריות לליקויים בדירות ולנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות הליקויים. 6. מנגד, טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיותה טורדנית וקנטרנית שכן, חרף היענותה המוחלטת של הנתבעת ובצוע תיקונים על ידה הניחו התובעים מכשולים על דרכה ואף המציאו נזקים יש מאין. 7. עוד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף מחוסר יריבות שכן, אף התובעים הודו כי בחלק מן הנזקים והעלויות נשאה אימם גב' שרה אסא (להלן: "שרה"). 8. הנתבעת טענה כי הליקויים בדירות נגרמו על ידי התובעים ו/או השוכרים. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לא הייתה הצדקה לפינוי הדירות מן השוכרים, בעוד שהקושי בהשכרתן לשוכר חלופי נבע מעודף היצע דירות באזור. 9. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ביצעה את עבודות תיקון הליקויים ברציפות ובאופן שלא הצריך פינוי השוכרים וכי התובעים לא פעלו להקטנת הנזק ובכלל זה נמנעו מלבקש פטור מתשלומי ארנונה משך 6 חודשים בגין הדירות שפונו מן השוכרים ועמדו ריקות. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכריע בתובענה זו הינן כדלקמן: - מידת אחריותה של הנתבעת לליקויי הבנייה. - האם קיים קשר סיבתי בין הליקויים שהוכחו והנזקים שנגרמו לתובעים כנטען. - סוגיית היריבות בשים לב להודאת התובעים לפיה שרה נשאה בחלק מן העלויות הכספיות. - גובה הנזק. ג. דיון וממצאים 1. ליקויי הבנייה בדירות 1.1 ב"כ בעלי הדין הודיעו לבית המשפט כי "אין צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט שכן התביעה אינה תביעת ליקויי בנייה שבמסגרתה נדרש לבחון את הליקויים הנטענים, אלא תביעה כספית". חרף מוסכמה זו ובהיות התביעה הכספית קשורה בטבורה לקיומם הנטען של ליקויי בניה אשר בגינם כנטען נגרמו לתובעים נזקים כספיים, אבחן להלן, בקצירת האומר את סוגיית הליקויים. 1.2 התובעים הסתמכו על חוו"ד של אינג' דוד אייזן אשר סקר את דירות התובעים הן בחודש מרס 2000 והן בקיץ 2003. חוו"ד חושפת ליקויים חמורים שבאו לידי ביטוי בולט בתופעות של רטיבות ועובש בחדרים. מהנדס ראובן כץ שעמד על ליקויי הרטיבות והעובש קבע בחוו"ד כי מפגעי הרטיבות נגרמו מחמת רשלנות בבנייה וכי הדירות אינן ראויות למגורים. בעדותו ציין מהנדס כץ כי מצא בבדיקתו כי מצע הריצוף (חול) היה רווי מים (עמ' 13 לפרוטוקול) וקבע כי שני מוקדי הרטיבות היו באדנית ובאזור דלת הכניסה (שם בעמ' 15). מהנדס אייזן קבע בחוו"ד כי תופעות העובש והעיבוי בדירה נגרמו כתוצאה מליקוי בבידוד הטרמי (שם בעמ' 16) וכן, קבע כי הבניה בוצעה בבלוקים רגילים במקום בלוקי איטונג כמתחייב מן המפרט (שם בעמ' 17). בעדותו, כפר אייזן בטענת הנתבעים לפיה סיבת העובש נעוצה באוורור בלתי מספיק (שם בעמ' 18). 1.3 אינג' גולדקלנג, אשר נתן חוו"ד מטעם הנתבעת הודה בעדותו כי במהלך ביקורו בדירה הבחין בכתמי עובש בקירות (שם בעמ' 21). אשר לגורם הרטיבות, טען גולדקלנג כי "הקבלן מסר לו שהבעיה הייתה בצינור המנקז את מיזוג האוויר" (שם בעמ' 22), אולם קביעה זו לא אוששה כדבעי בבדיקה עצמית של גולדקלנג. 1.4 לא זו אף זו: עדותו של מנהל הנתבעת, אבי לוי, חשפה בקיעים של ממש בהתנהלות הנתבעת אשר לא טרחה כלל לנסות ולאמת את טענתה בדבר ייחוס הרטיבות לניקוז המזגנים (שם בעמ' 29,31). לוי אף הודה כי הנתבעת הכינה למעשה את כל תשתית מיזוג האוויר, למעט התקנת היחידות (שם בעמ' 35), לרבות צנרת גז וניקוז (שם בעמ' 38,39). 1.5 חומר הראיות שבפני מלמד איפוא כי הנתבעת פעלה בניגוד למפרט הטכני שעה שהשתמשה בבלוק אחר זולת בלוק איטונג וכי נהגה ברישול ובבחינת מי שכפאו שד בבצוע עבודות ייבוש חול המצע (שם בעמ' 30,31). אני פוסק איפוא כי הוכח בפני כדבעי כי ליקויי הבניה בדירות ובעיקר תופעות הרטיבות והעובש נגרמו בשל רשלנותה של הנתבעת. 2. ביטול הסכמי השכירות ופינוי השוכרים 2.1 אהוד טען בסעיף 10 לתצהירו כי נאלץ לפנות את זילברמן מדירתו מחמת הליקויים החמורים. זילברמן טען בתצהירו כי מספר שבועות קצר לאחר כניסתם לדירה התגלו בדירה תופעות רטיבות ועובש קשות (סעיף 4) וכי בעקבות תופעה זו הודיעו לאהוד כי בכוונתם לסיים את השכירות (שם בסעיף 9). 2.2 הנתבעת נמנעה מלחקור את זילברמן בדבר עומק הליקויים וטענתו לפיה לא ניתן היה להתגורר בדירה (עמ' 11 לפרוטוקול). זילברמן גיבה את גרסת אהוד בהצהירו בסעיף 15 לתצהירו כי בעקבות מו"מ עם המשכיר, הסכים האחרון לשלם להם סך 20,000 ש"ח (סעיף 15 לתצהיר). הנספחים ת/1 ו-ת/2 שצורפו לתצהיר אהוד מלמדים כי שרה, אימם של התובעים, שילמה לזילברמן סך של כ-18,500 ₪, בעוד שיתרת הפיצוי נעשה על דרך של תשלום חובות השוכרים לרשויות (ת/2). 2.3 כאמור, הנתבעת טענה, בין היתר, כי לא היה צורך לפנות את השוכרים מן הדירה. טענה זו אינה מתקבלת על דעתי הן לנוכח עדויות המומחים, כץ ואייזן, והן גם בשים לב לגרסתו של לוי אשר בעדותו אמר: "לא הייתה מניעה לגור בדירה, כשהרמנו את כל האריחים בדירה גם אז לא הייתה מניעה להתגורר, מרימים אריחים בחדר אחר מחזירים ואז עוברים לחדר אחר" (שם בעמ' 30 - ההדגשות שלי - מ.ב.ח). עדות זו מדברת בעד עצמה ומפרנסת ממצא ברור לפיו לא ניתן לדרוש משוכר סביר להסכין הן עם תופעות הרטיבות והעובש בחדר אחד והן עם ניסיונות לתקנם תוך פירוק הריצוף בחדר אחר. 2.4 אני פוסק איפוא כי הוכח בפני קשר גומלין ישיר בין הליקויים בדירות, פרי רשלנותה של הנתבעת, ובין הכורח לפנות את השוכרים ולשאת בנזק הנובע מכך. 3. חוסר יכולת להשכיר את הדירות 3.1 התובעים טוענים כי עם פינוי הדירות מן השוכרים, החלה הנתבעת בביצוע התיקונים המתחייבים, קרי, פרוק הריצוף בחלקים נרחבים בדירה וייבוש מצע החול. 3.2 לגרסת התובעים, התנהלותה של הנתבעת במלאכת התיקון הייתה רצופה בניסיונות להטליא את הליקויים, תוך ניסיון לחסוך בעלויות על חשבון בצוע הולם ומקיף של העבודה והשלמתה בתוך פרק זמן סביר שהוערך בכ-3 שבועות (גרסת אהוד בסעיפים 43 - 27 לתצהירו), משך תקופה זו שבמהלכה התנהלה העבודה בעצלתיים, נבצר מן התובעים, לטענתם, להשכיר את הדירות לשוכרים חלופיים, עד לסוף חודש אוקטובר 2002. 3.3 הנתבעת, כזכור, טענה כי הסיבה שבעטייה לא עלה בידי התובעים לחזור ולהשכיר את הדירות נעוצה באטרקטיביות הנמוכה שלהם כדירות הפונות לרח' סואן, כמו גם עודף היצע של דירות באזור (סעיף 12 לתצהיר לוי). 3.4 אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, אלא כברת דרך: מעבר לעובדה שלתצהיר עדותו של אהוד צורפו מכתבים המתעדים כרונולוגית את מסכת העיכובים וניסיונות הטיוח של הנתבעת, אהוד טען בעדותו כי הפסיק את עבודת התיקונים של הנתבעת לאחר שהתוודע לעובדה כי חול המצע שהביאה היה רטוב (עמ' 10 לפרוטוקול). יתר על כן, גם מעדותו של לוי ניתן להסיק כי עבודת התיקונים התמשכה גם בשל הצורך לגרד את הטיח בדירה 3 - פעולה אשר נמשכה לכשעצמה כדי חודש וחצי (עדותו בעמ' 25), להלן אישר לוי כי פרק הזמן שנדרש לנתבעת מאז קבלת מפתחות הדירה (מיום 20.4.02) ועד לסיום פרוק הריצוף הפגום (15.7.02) נמנה ב-3 חודשים (שם בעמ' 27). להלן הוסיף כי פרק זמן של חודש ימים נדרש כדי ליבש את החול באמצעות תנורים (שם בעמ' 27). 3.5 לא זו אף זו, בעדותו טען לוי כי הנתבעת סיימה את העבודות בדירה בחודש יוני 2002 (עמ' 29 לפרוטוקול), אפס, מהמשך עדותו עולה כי גם בחודש יולי, לאחר שהורמו שני אריחים בסלון הסתבר כי החול רטוב (שם בעמ' 30). על יסוד חומר הראיות שבפני, אני פוסק כי עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם לפיה נבצר מן התובע 1, בשל התנהלותה הלקויה של הנתבעת בבצוע התיקונים בדירתו - להשכיר את הדירות עד ליום 1.11.02. אשר לתובע מס' 2, זה הודה בעדותו כי מיקומה הלא מושך של הדירה ותנאי המשק, גרמו לאיחור של כ-4 חודשים בהשכרתה. סבורני, כי אין להשית את מחיר הנתונים האובייקטיביים שהיקשו על השכרת הדירה על הנתבעת ומכאן שיש לנכות מנזקי הפסד דמ"ש של התובע מס' 2 - 4 חודשים, דהיינו, סך של 3720 דולר. 4. תשלומים והוצאות שמימנה שרה 4.1 בסעיף 8 לכתב התביעה נטען: "במאמר מוסגר יצוין כי בחלק מן הנזקים והעלויות המפורטים בתובענה זו, נשאה גב' שרה אסא, אימם של התובעים, אשר זכאית להחזר מלא של נזקים ועלויות אלו, בהם נשאה ואף הם בבחינת נזקים שנגרמו לתובעים לכל דבר ועניין ועל הנתבעת לשלמם לתובעים במלואם". על גילוי דעת זה חזר אהוד בסעיף 11 לתצהיר עדותו והוסיף: "בהקשר זה יובהר כי גב' אסא לא הייתה צד להסכם עם הנתבעת אלא חתמה עליו כמיופת כוח בלבד". חרף "הגילוי הנאות" באשר לעובדה כי שרה נשאה בחלק מן העלויות - נמנעו התובעים מלפרט, באופן פרטני, בכתב התביעה ו/או בתצהיר מהן העלויות בהן נשאה שרה, סוגיה זו התבררה במהלך חקירתם של התובעים. אורי טען בעדותו: "הגב' שרה אסא, אימי, שילמה חלק מן הסכומים הנתבעים על ידי. לשאלתך אם אימי שילמה את הפיצוי ביום 14.4.02 יכול להיות - נכון לגבי דירה 1" (עמ' 5). הוא הדין לגבי אהוד אשר בחקירתו העיד: "היא (גב' אסא - מ.ב.ח) מן הסתם שילמה לשוכר את הפיצוי הכספי". ולמטה מזה: "גב' אסא שילמה את חשבונות הארנונה וועד הבית כאשר הדירה לא הייתה מושכרת" (שם בעמ' 8). בהיותו מן הסתם מודע למשמעות ממצא זה, טען אהוד: "אך בסופו של דבר מי שניזוק הם התובעים מכיוון שכל סכום הנזקים האלה מצטברים ואנו חייבים לאימנו שהיא המלווה" (שם בעמ' 10). 4.2 כזכור בכתב הגנתה, כמו גם, בסכום טענותיה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף מחוסר יריבות, שכן, שומה היה על גב' אסא להגיש את התביעה כנגד הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לה. התובעים טענו בסיכומיהם כי אין נפקות למקור המימון של התשלומים (עמ' 12 לסיכומי התובעים). במחלוקת זו שבין התובעים לנתבעת - נוטה דעתי אחר עמדת הנתבעת, ואלו עיקר נימוקי: חומר הראיות שבפני מלמד על מעורבות עמוקה של שרה בהליכי ההשכרה של הדירות, כמו גם, בהתקשרות עם הנתבעת בחוזה הבניה. חשובה לעניינו היא העובדה כי שרה קיבלה את דמי השכירות מן השוכרים (עדות אהוד בעמ' 8,9). 4.3 מן המקובץ עד כאן עולה כי שרה לכשעצמה, הייתה זכאית לדמי השכירות ומטבע הדברים נשאה בפיצוי לשוכרים שעה שהסכמי השכירות בוטלו. שרה גם מימנה את עלויות הארנונה, ועד הבית והוצאות החשמל. טענתם המכבירה של התובעים לפיה התקיימו בין שרה לבניה, התובעים, יחסי מלווה ולווה - לא נטענה בכתב התביעה ולמעשה אינה מעוגנת כלל ועיקר בחומר הראיות. יתר על כן - אין בפני כל נימוק ענייני לעובדה כי שרה לא זומנה על ידי התובעים למתן עדות אשר תשפוך אור באשר לזכותה לקבלת החזרים, כמו גם, על הסיבה שבעטיה שילמה תשלומים לשוכרים; הנה כי כן, תשובתו הסתמית של אהוד לפיה אי הבאתה של שרה לעדות נבעה "משיקולים משפטיים שאינו יודע אותם" (עמ' 10 לפרוטוקול), אינה מתקבלת על דעתי וכי יש לזקוף לחובת התובעים את החסר בבנין ראיותיהם. השוו: ע.א. 465/88 בנק למימון וסחר נ. מתתיהו פד"י מה(4) 615. 4.4 אני פוסק איפוא כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם המפליגה בדבר יחסי לווה מלווה, בינם לבין אימם. התוצאה היא כי אין התובעים רשאים לתבוע מן הנתבעת את אותם הסכומים ששילמה שרה כדלקמן: פיצויים לשוכרים (זילברמן) 20,000 ש"ח תשלומי ארנונה, מים, ועד בית וחשמל לגבי שתי הדירות במהלך תקופת התיקונים 15,132 ש"ח סה"כ 35,132 ש"ח 5. גובה הנזק 5.1 על יסוד חומר הראיות שבפני, אני פוסק כי הוכח קיומו של קשר סיבתי מובהק בין מחדליה של הנתבעת מזה ובין הנזקים הממוניים שנגרמו לתובעים, דהיינו, הפסד דמי השכירות למהלך תקופת התיקונים. 5.2 טענותיה של הנתבעת לפיהן תיקון הליקויים בדירות על ידה ממצה לחלוטין את אחריותה, מתעלמת במופגן מן העובדה שליקויי בניה קשים שהתגלעו בדירות, כמו גם, התנהלותה הכושלת של הנתבעת בבצוע התיקונים היא שגרמה לסיכול יכולתם של התובעים להשכיר את הדירות משך תקופה ארוכה, וכי בנסיבות אלו יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בשיעור ההפסד שנגרם לתובעים. 5.3 טענתה של הנתבעת לאי הקטנת הנזק לא הוכחה בפני (למעט לגבי תקופה של 4 חודשים באשר לתובע 2), בהעדר ראיות לסתור את ממצאי המומחים מטעם התובעים לפיהם לא היו הדירות ראויות למגורים משך תקופה ממושכת מחד גיסא, והממצאים לפיהם נמשכו עבודות התיקונים משך תקופה ארוכה הן בשל התנהלותה הכושלת של הנתבעת והן מחמת טיבם ועומקם של הליקויים - מאידך גיסא - הוכיחו התובעים כדבעי, את סכומי הנזק. 6. אשר לנזקים שאינם נזקי ממון: 6.1 בכתב תביעתם, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בסכום של 15,000 ש"ח בעבור כל תובע בגין עגמת נפש וטרדה. הגעתי למסקנה כי כפירתה של הנתבעת באחריותה לתקן את הליקויים, ולאחר מכן, התנהלותה המסורבלת ונעדרת תום הלב בבצוע התיקונים גרמו לתובעים טרדה ותסכול המזכים בפיצוי בגין נזק בלתי ממוני, עם זאת, בהינתן כי התובעים לא נחשפו כדיירים בדירות לתחושות אי הנוחות הנלוות למגורים בדירות רטובות ועבשות, סבורני כי הסכום בו נקבו התובעים מוגזם ומוטה כלפי מעלה. בשקלול כל הנסיבות, אני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לכ"א מן התובעים פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים בסכום של 7,500 ש"ח. ד. סוף דבר אני מקבל את תביעת התובעים נגד הנתבעת בחלקה בלבד ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: לתובע מס' 1: אובדן דמי שכירות 31,532 ש"ח עגמת נפש וטרדה 7,500 ש"ח סה"כ לתובע 1 39,032 ש"ח לתובע מס' 2: אובדן דמי שכירות (בניכוי 4 חודשים) 21,173 ש"ח עגמת נפש וטרדה 7,500 ש"ח סה"כ לתובע 2 28,673 ₪ לסכומים שנפסקו לעיל יוספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את הנתבעת לשלם לכ"א מן התובעים הוצאות משפט בסכום של 2500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח. הודעה זכות הערעור. בניהליקויי בניהשכירות