להלן החלטה בבקשה לביטול ההחלטה בדבר אישור המכר ועריכת התמחרות נוספת: החלטה זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה ביום 4.7.06, לפיה אושרה, לאחר התמחרות, מכירת חלקה של משיבה 4 (להלן: המשיבה) בחנות ברח' היהודים 124/1 ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים (להלן: החנות או הנכס) למשיב 1 (להלן: צדוק). כנטען ע"י הנאמן לאחר מתן ההחלטה ארעו התפתחויות וכן נודעו לו עובדות מהן עולה בבירור כי לדיון שקויים טרם אישור המכירה לא הובא בפני ביה"מ מלוא המידע הרלוונטי שגילויו מצדיק קיום התמחרות מחודשת לשם מכירת החנות. כן עתר הנאמן, כי בית המשפט יורה לו שלא להחזיר את תשלום היתר בסך 50,000 ₪ ששולם ע"י צדוק בגין החנות - הן נוכח התנהלותו כמפורט להלן, והן לאור העובדה כי התגלה בינתיים כי נפתח נגד צדוק תיק בלשכת ההוצאה לפועל בגין חובות למשיב 5, במסגרתו הוטל עיקול על הכספים שיגיעו לידי הנאמן ממכירת החנות. רקע דיוני ועובדתי 1. ביום 27.4.06 ניהל הנאמן התמחרות במשרדו לשם מכירת זכויות המשיבה (חייבת שבינתיים ניתן צו הפטר בעניינה) בחנות. בין המשתתפים בהתמחרות היה גם צדוק - בעלים של 45% לפחות מזכויות החכירה בחנות, המשיב 2 - שוכר הנכס מזה כחמש-עשרה שנים (להלן: "פטל"), ומשיב 3 (להלן: "כהן"). בתום ההתמחרות, כשהתברר כי הצעתו של צדוק היא הגבוהה ביותר, הודיע ב"כ דאז, עו"ד ירון רבינוביץ', כי "יש הסכמה בינינו לבין מר פטל, שיש לו הזכות לרכוש באמצעותנו כנאמנים עבורו, 50% מהזכויות בחנות, כנגד תשלום מלוא התמורה המגיעה מאיתנו, ובכפוף לחתימת הסכם שכירות בתנאים שיסוכמו עד יום ב' הקרוב" (ר' פר' ההתמחרות, נספח ו' לבקשה). נוכח האמור עתר הנאמן כי בית המשפט יאשר את המכר לצדוק. ואמנם בתום דיון שקויים בביה"מ ביום 4.7.06 ניתנה החלטה כדלקמן: "בהעדר התנגדות ומאחר שעל פניו הסכום המוסכם עולה על הערכת השמאי, אני מאשרת את המכירה על פי המוסכם דלעיל" (עמ' 3 לפר'). 2. דא עקא, נוכח חילוקי דעות שהתגלעו בין צדוק לפטל, בין היתר לענין פרשנות ההסכם שנחתם ביניהם, הגיש פטל לבימ"ש זה תובענה לסעד הצהרתי וכן בקשה למתן צו מניעה זמני לפיו ייאסר על הנאמן להשלים את הליכי מכירת החנות לאחר (ת"א 8449/06; בש"א 3236/06). הבקשה לסעד זמני נדחתה ע"י בית המשפט (כב' השופט צ' זילברטל) בהחלטה מיום 17.10.06, תוך שהוסף בה: "לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות, בהתחשב בתמונה העגומה לכאורה שהתגלתה בתיק זה, בכל הנוגע למהלכיהם של צדוק ושל כהן במהלך ההתמחרות, מהלכים שהיו כרוכים בהסתרת קיומה של התחייבות קודמת שניתנה על-ידי צדוק לכהן. כאמור, גם כהן השתתף בהתמחרות, ולא מסר דבר לנאמן. במצב דברים זה לא ניתן לשלול את האפשרות שנפגמה יכולתו של הנאמן לוודא כי אכן מושג המחיר המירבי שניתן להשיגו, שכן מסתבר שהיו, לכאורה, הסכמים מוקדמים בין צדוק לבין שניים מהמתחרים ומידע זה לא נמסר לנאמן. כפי שציין הנאמן, מדובר בענין שיובא ככל הנראה לפתחו של בית המשפט הדן בפשיטת הרגל והדברים מובאים כאן רק בהקשר לסוגיית ההוצאות" (שם, עמ' 11). 3. כנטען ע"י הנאמן, עם קבלת תגובת כהן לבקשה לצו מניעה זמני שהוגשה כאמור, נודע לו כי ימים אחדים לפני ההתמחרות נפגשו צדוק וכהן; בפגישה זו אמר צדוק לכהן כי הוא נחוש בדעתו לרכוש את הזכויות בחנות, והתחייב למכור את מחצית הזכויות שירכוש לכהן בתמורה למחצית הסכום שישלם לצדוק, וכי אמנם כעבור מספר חודשים (ביום 10.9.06) נחתם הסכם נאמנות בין צדוק לכהן בענין. עוד נודע לו כי עוד ביום 23.4.06 חתם צדוק על התחייבות לפיה אם ירכוש את הנכס הוא ישכירו לכהן, וכן אם ירצה כהן לרכוש מחצית מהזכויות שירכוש צדוק - הוא ימכור לו בתמורה כפי שנקבעה. עוד, כנטען, נודע לנאמן, כי עוד בשנת 1996 הוכרז צדוק כמוגבל באמצעים בגין חובות בסכום של למעלה מארבעה מיליון ₪, כאשר הוא הסתיר מנושיו את דבר בעלותו בחנות. עוד הוסף כי המשיבה טוענת כי בבעלותה 60% מהזכויות בחנות ועל כן, לטענתה, על צדוק לשלם 5% נוספים. נסיבות אלו, לשיטת הנאמן, מהוות פגמים היורדים לשורשי ניהול ההתמחרות: כך עזב כהן בשלב מוקדם את ההתמחרות, מאחר וסמך על התחייבותו של צדוק למכירת הנכס ואילולא כן היה מציע סכום גבוה יותר מהסכום שהוצע על ידי צדוק, וכך אף פטל היה מוכן להציע סכום גבוה מהסכום שהוצע על ידי צדוק, באם היה יודע כי אין בכוונתו של האחרון לקיים ההסכם עמו. לא זו אף זו, לטעמו, במידה וייקבע כי על צדוק לשלם 5% נוספים תמורת החנות, קיים חשש כלכלי כבד כי נוכח מצבו הכלכלי הקשה לא יעלה הדבר בידו וקופת פשיטת הרגל תינזק. 4. בתגובה טען צדוק, כי דין הבקשה להידחות הן מטעמים מקדמיים, שעניינם מעמדו השנוי במחלוקת של הנאמן, לאור העובדה כי בינתיים קיבלה המשיבה צו הפטר , והן לגופו של ענין: לשיטתו, אין בעובדות החדשות שהתגלו, אף אם הן נכונות, כדי להצדיק את ביטול ההתמחרות, נוכח ההלכה בדבר הנסיבות החריגות בהן יורה בית-המשפט על פתיחת הליך התמחרות, כאשר לטענת צדוק, נסיבות כאלו אינן מתקיימות בענייננו: לטענתו, אף אם פטל היה מודע להסכם שנכרת בין צדוק לבין כהן, לא סביר כי היה מציע מחיר גבוה יותר, שכן אף לאחר שהיתה לו האפשרות לרכוש את הנכס מידי צדוק לא מילא אחר תנאי ההסכם. זאת ועוד, הצעתו של צדוק לרכישת החנות היתה גבוהה ב-30% מהערכת השמאי, ואף הנאמן הודה, בדיון שקויים ביום 4.7.06, כי "זו נראית מכירה טובה" (עמ' 2 לפר' הדיון). מה גם, שבית המשפט אישר את המכר על אף שהיה מודע להסכם הנאמנות שנכרת בין צדוק לבין פטל, ומכך עולה, לטענתו, כי אף בית המשפט לא ראה פסול בעריכת הסכמים מסוג זה. באשר להסכם בין כהן לצדוק טען האחרון, כי אין מדובר במסמך משפטי מחייב, מאחר והתנאי המתלה - רכישת חלקה של המשיבה עבור צדוק - לא התקיים, משהנכס נרכש בנאמנות עבור פטל. בנוסף נטען על ידו, כי אין במצבו הכלכלי ובעובדה כי הוא שקוע בחובות כדי להשפיע בענין הרכישה, שכן אין חולק כי בא-כוחו העביר מלוא התמורה בגין הנכס לנאמן. עוד נטען כי גם הטענה להיקף זכויותיה של המשיבה בנכס אין בה כדי להשפיע בענייננו; מה גם שהמשיבה הציגה במהלך כל הדיונים מצג לפיו בעלותה הינה בשיעור של 55% מהזכויות בנכס, וצדוק הסתמך על הצהרתה ושינה מצבו לרעה, בהסכימו לרכישת חלקה בנכס. 5. גם כהן אימץ את טעמיו של צדוק כי אין מקום לעריכת התמחרות נוספת. עוד נטען על ידו, כי אין הנאמן יכול להישמע בטענה כי ההסכם בין צדוק לכהן לא היה גלוי לעיניו טרם עריכת ההתמחרות, הן מאחר שאין כל חובה שבדין לגלות הסכם כאמור, והן מאחר שדווקא גילוי ההסכם היה מביא לפרישת כל המשתתפים האחרים בהתמחרות ולהפחתה מהתמורה שהתקבלה בסופו של יום ממכירת הנכס. 6. מנגד טוען פטל, כי לבית משפט זה סמכות ושיקול דעת לביטול תוצאותיה של התמחרות, הגם שאושרה על ידו, במידה ונתגלה בה פגם מהותי, כגון קנוניה שנעשתה בין צדדים להתמחרות. לשיטתו, בהסדר שנעשה בין צדוק לכהן והסתרתו מפני שאר הגורמים הנוגעים בדבר יש כדי לפגוע בכללי היסוד של הליך ההתמחרות, שעניינם הגינות, שוויון ותום לב בין כל הצדדים להליך. עוד לטענתו, פגמים אלו השפיעו באופן ישיר על תוצאות ההתמחרות בשני מישורים: באחד, נמנע פטל מלהציע תמורה גבוהה מהתמורה שהוצעה על ידי צדוק, מאחר שהסתמך על ההסכם שנערך בין השניים. בשני, נמנע כהן מליטול חלק בהתמחרות, אף הוא בהתבסס על ההתחייבות המוקדמת מצדו של צדוק. בנוסף צויין על ידו, כי במידה שעמדת הנאמן תתקבל ובית המשפט יורה על התמחרות נוספת, הוא מתחייב להציע הצעה גבוהה יותר מההצעה שניתנה על ידי צדוק בהתמחרות הקודמת, דבר שיביא להשאת התמורה בקופת פשיטת הרגל. 7. אף המשיבה תומכת בעריכת התמחרות חדשה, כאשר עיקר טענותיה הינן כי חלקה בזכויות בחנות עומד על 60%, ולא 55%, ומשכך יש לחלק ביחס זה את התמורה שתתקבל לאחר ההתמחרות החדשה. 8. עמדת הכנ"ר הינה, כי יש מקום לבטל את המכירה נוכח הפגמים שנפלו בה. ד י ו ן 9. סע' 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שעניינו עיון מחדש, קובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". על אף שהמחוקק לא הגדיר גבולות סמכות זו, הלכה ידועה ומושרשת היא כי הליך העיון מחדש נשמר למקרים חריגים, ועל בית המשפט של חדלות פרעון לעשות בו שימוש במידה ובמשורה: "צו שיצא מבית-המשפט בעניני פשיטת-רגל לעולם אינו סופי כפסק-דין של בית-המשפט בענין אזרחי רגיל... אכן ברשות זו ישתמש בית-המשפט בזהירות, שכן יש בכך משום יוצא-מכלל מעשה-בית-דין, אבל הסמכות נתונה בידו" (ע"א 380/76 גנזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד לא(3) 278, 280 (1977)). לא למותר לציין, כי הליך של עיון מחדש פוגעני עבור המשיבים לו אף יותר מהליך של ערעור, מאחר שהוא אינו כפוף למגבלות בהן מסויגת זכות הערעור (עוד לענין זה ר' בש"א (מחוזי ת"א) 13235/01 הנאמנת על נכסי פושט הרגל שלמה שחמורוב נ' שחמורוב (טרם פורסם, 7.8.2002)). 10. בבקשה דנן טוען הנאמן לראיות חדשות מהן עולה התקיימותם של פגמים בהליך המכירה, המצדיקים ביטול ההחלטה בדבר אישור המכר, ועריכת התמחרות נוספת. כפי שעולה מהבקשה, עיקר טענותיו מופנות לעובדת ההסכם בין צדוק לבין כהן, שלא גוּלה לנאמן או לשאר המשתתפים בהתמחרות. ככלל, משנטענת טענה בדבר ראיות חדשות המצדיקות עיון מחדש, על המבקש לעמוד בשלושה תנאים עקרוניים: הראשון, כי לא היה מודע בפועל לקיום הראיה הנוספת ולא היה ביכולתו להשיגה טרם מתן ההחלטה, אף אילו היה פועל בשקידה ראויה; השני, כי במידה והראיה החדשה היתה מונחת בפני בית המשפט בטרם ניתנה החלטה, סביר כי היה בכך כדי לשנותה; השלישי, כי ייגרם לו עיוות דין באם בית המשפט לא ייעתר לבקשה (בש"א (מחוזי ת"א) 14811/03 א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ נ' הנאמן בהקפאת הליכים של חברת רובננקו שמואל אחזקות בע"מ, סע' 2 להחלטה (טרם פורסם, 17.6.2004)). בנוסף, מאחר ועסקינן בהחלטה המאשרת הסכם מכר, על המבקש עיון מחדש להראות כי נפלו פגמים מהותיים בהליך המכירה (ר' רע"א 5080/97 כהן נ' עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים, פ"ד נב(2) 332, 335 (1998). לענין זה ר' גם ע"א 509/00 לוי נ' הנאמנת בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 423, להלן: "ענין לוי"). 11. בענייננו - אין חולק, כי הנאמן לא היה מודע להסכם שנכרת בין צדוק לכהן, ולא היה יכול לדעת עליו, אף לו פעל בשקידה סבירה. הסוגיות העיקריות הינן, האם במידה וההסכם בין צדוק לכהן היה מונח בפני בית המשפט טרם אישור המכר, היה בכך כדי לשנות את ההחלטה, והאם בהסתרתו היה משום פגם מהותי שנפל בהליך ההתמחרות. על המטרות בבסיס מימוש נכסי פושטי רגל עמד בית המשפט העליון כדלקמן: "מימוש נכס לצורך מכירתו בהליך פשיטת רגל נועד להשיג מטרה אחת שלה שני פנים: השגת התמורה הגבוהה ביותר האפשרית לצורך פירעון חובו של החייב לנושים. בכך משמשת המכירה פעולה המיטיבה הן עם הנושים והן עם החייב, וזוהי תכליתה המרכזית. עם זאת הצורך בהגשמת תכלית זו אינו מכשיר כל אמצעי שהוא הננקט להשגתה, והנאמן חייב לקיים חובות הגינות ותום-לב - בין מתחום משפט המכרזים ובין מתחום המשפט הפרטי - בניהול הליכי פשיטת הרגל ומימוש הנכסים בכלל זה" (ענין לוי, בעמ' 422). אמנם, לא הנאמן הוא שפעל שלא בתום לב בענייננו, אלא אי מי מהמשתתפים. אולם, אין בכך כדי לשנות את המסגרת הנורמטיבית והחובות המוטלות על הצדדים להליכי ההתמחרות. טוענים כהן וצדוק, כי אין הדין מטיל עליהם חובה לגלות לנאמן אודות ההסכם שערכו ביניהם. טענה זו אינה מקובלת עלי. משהגישו המשתתפים הצעותיהם לרכישת הנכס, חלים עליהם דיני החוזים, ובכללם חובת תום הלב הנגזרת מסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בכך יש כדי להטיל על משתתף בהליך התמחרות החובה ליידע את הנוגעים בדבר כי הוא רוכש את הנכס בנאמנות עבור משתתף אחר, כפי שאכן נעשה בעניינו של פטל. שהרי, אם צדוק היה עורך הסכמים עם כל המציעים, לפיהם ירכוש הזכויות בנכס בנאמנות עבורם, המשתתפים האחרים לא היו מעלים את הצעותיהם במהלך ההתמחרות, והנכס היה נמכר במחיר נמוך משהיה ניתן להישג במסגרת התמחרות "אמיתית". אין ספק, כי במקרה כזה היתה הצדקה לביטול ההחלטה שאישרה ההתמחרות ולעריכתה מחדש, והמשתתפים לא היו יכולים להישמע בטענה כי לא היתה מוטלת עליהם חובה לגלות אודות הסכמים אלו. אמנם, במקרה דנן נערכו הסכמים רק עם שניים מהמשתתפים, אולם הרציונל העומד בבסיס הגילוי יפה גם בנסיבות אלו. 12. טענה נוספת בפי כהן וצדוק הינה, כי אף לו היה ידוע אודות ההסכם שנערך ביניהם לא היתה משתנה תוצאת ההתמחרות, זאת, מאחר ופטל לא השתמש באופציית רכישת הזכויות מצדוק במחיר הנמוך מההצעה שלטענתו עמד להציע, ויש בכך כדי ללמד - משום קל וחומר - כי לא היה בכוונתו להציע כל הצעה גבוהה יותר. מאחר וסוגיה זו הינה נשוא המחלוקת בת"א 8449/06 דלעיל, איני מחווה דעה לגופו של ענין. אולם, השאלה הרלוונטית הינה האם היה בעובדה זו כדי לשנות את החלטת בית המשפט ולא את תוצאות ההתמחרות. אמנם, כפי שציין הכנ"ר במהלך הדיון שקויים ביום 4.7.06 "אין פגם בכך ששני מתחרים מחליטים בסופו של יום להתחבר" (עמ' 2 לפר'). עם זאת, קיימת אפשרות סבירה כי במידה ובית המשפט היה מודע לכך כי מחצית מהמשתתפים התקשרו ביניהם בהסכמים שמטרתם היתה, למעשה, להוריד בסופו של יום את המחיר המקסימלי שניתן היה לקבל עבור הנכס (כיוון שאחרת אין כל הגיון כלכלי באותם "הסכמי אופציה" שנכרתו בין הצדדים), החלטתו היתה משתנה, נוכח העובדה כי על פניו ניתן היה להשיג מחיר גבוה יותר אילו נוהלה ההתמחרות כהלכה. זאת ועוד, אין להתעלם מהעובדה כי הזוכה בהתמחרות אינו צד ג' תמים, לגביו ייתכן כי באפשרות הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו על אישור המכר היה כדי להצדיק את הותרת ההחלטה שביטולה מבוקש על כנה. במקרה דנן, עסקינן במשתתף שכרת הסכמים מקבילים, לכאורה, עם שניים מהמשתתפים האחרים בהתמחרות, ולא טרח לגלות על כך לנאמן או לבית המשפט (מלבד אודות ההסכם עם פטל, כאמור). משכך, אין לטעמי בביטול ההחלטה כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות שלו, מה גם שהותרת ההחלטה על כנה משמעה שחוטא יצא נשכר. 13. מהמקובץ לעיל עולה, כי די באי גילוי ההסכם שנחתם בין צדוק לכהן בנסיבות הענין כפי שפורטו כדי להצדיק ביטול החלטתי מיום 4.7.06, ומתן הוראה בדבר עריכת התמחרות חדשה. 14. אשר על כן אני מורה כדלקמן: 1. מבטלת אישור המכירה של הנכס לצדוק. 2. הנאמן יפרסם מודעה בדבר עריכת התמחרות נוספת בתוך 30 יום, בהתאם לכללים על פיהם נערכה ההתמחרות הראשונה. 3. עד להחלטה אחרת שתינתן לאחר שיוגשו טעוני ב"כ הצדדים בענין לא יושב תשלום היתר שבידי הנאמן. התמחרות