להלן פסק דין בנושא תביעת ביטוח נגד נהג אשם בתאונה: פסק דין בפניי תובענת שיבוב בכל הנוגע לתאונת דרכים במסגרתה נגרמו נזקי רכוש לרכבים המעורבים. רקע כללי - התובעת, אריה חב' לביטוח בע"מ (להלן - "אריה") היתה בכל המועדים הרלבנטיים מבטחת של רכב מסוג טויוטה (להלן - "הטויוטה"). הנתבע, (להלן - "הנתבע") היה בכל המועדים הרלבנטיים הנהג ובעליו של רכב מסוג מאזדה (להלן - "המאזדה"). אין חולק, כי ביום 14/12/01 ארעה תאונה בה היו מעורבים הטויוטה והמאזדה ולשני הרכבים נגרמו נזקים. אריה טוענת כי היא פיצתה את בעליו של הרכב המבוטח, בעליו של הטויוטה, בסכום של כ-60,000 ₪ ובהתאם, כי על הנתבע לשפות אותה בגין הסכומים ששילמה כאמור. הנתבע מכחיש את חבותו לשלם לאריה ומכחיש את גובה הנזק הנטען. עובדה מוסכמת נוספת הינה שבגין התאונה הוגש כתב אישום כנגד הנתבע אשר התברר בפני כב' השופט גופמן בבית המשפט לתעבורה בחדרה (ת.ד. 1206/02) וכי ביום 2/5/04 הכריע כב' השופט גופמן כי יש להרשיע את הנתבע בעבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב אחר במהלך פנייה שמאלה ונהיגה בחוסר זהירות והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה בגוף. התשתית הראייתית - 6. ביום 13/9/06, העידו בפניי מר אוסקר אמיר שערך דו"ח בוחן תנועה בעקבות התאונה (מוצג ת/1) ואשר גבה את עדותם של הנתבע ושל נהג הטויוטה (מוצגים ת/2 ו-ת/3). 7. כמו כן העיד נהג הטויוטה, מר שיבלי עמיר, אשר באמצעותו אף הוגש פרוטוקול של ישיבה שהתנהלה בבית המשפט בחדרה (מוצג ת/4). 8. בנוסף, העיד מר ארכדי בנט מטעם אריה אשר באמצעותו הוגשו לתיק פוליסת הביטוח הרלבנטית, דו"ח שמאי וקבלות שונות (מוצגים ת/6 עד ת/10). 9. מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו וזאת לגבי תצהירו (מוצג נ/1). דיון - 10. בכל הנוגע לאחריותו של הנתבע לגרימת התאונה, הרי שמסקנתי היא שאכן יש לראותו כמי שגרם בהתנהגותו לתאונה באופן בלעדי. 11. ראשית, אפנה לפסק הדין הפלילי (ת/4) מפי כב' השופט גופמן אשר קבע חד משמעית, כי הנתבע הינו האחראי לקרות התאונה וזאת לאחר ששמע בפניו באריכות את עדויותיהם של שני הנהגים הרלבנטיים, את עדותו של בוחן התנועה ולאחר שעיין בכל המסמכים שהוצגו בפניו. 12. כב' השופט גופמן קובע, כי "הנאשם לא נתן זכות קדימה במהלך פנייה שמאלה לרכב המעורב שלו היתה זכות הקדימה ואשר על כן, אני קובע כי הנאשם אכן נהג בחוסר זהירות" (עמ' 16 להכרעת הדין, מול שורות 4 עד 6) ובהמשך: "אשר על כן אני קובע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן גרם באשמתו לתאונה ואשר על כן אני מרשיע..." 13. בהתאם להוראותיו של סעיף 42 (ג) לפקודת הראיות, הרי שיש לראות בפסק הדין הפלילי החלוט כדי להוות ראייה בכל הנוגע לאשמתו של הנתבע ויודגש, כי במקרה זה, לא התבקש בית המשפט לאפשר לנתבע להביא ראיות לסתור. 14. שנית, מעבר לכך, לאחר שעיינתי בחומר שהוצג לעיוני הגעתי למסקנה זהה למסקנתו של כב' השופט גופמן ואני סבורה שאף בפניי הוכח כי האחריות לקרות התאונה רובצת על שכמו של הנתבע. אין ספק כי הנתבע ביקש לבצע פנייה שמאלה מתוך המסלול בו הוא עמד ולצורך כך למעשה נכנס לתוך נתיב הנסיעה של הטויוטה. אין חולק כי שדה הראייה היה פתוח והנתבע יכול היה, וצריך היה, לראות את הטויוטה מתקרבת לפני שהחליט לבצע את הפנייה שמאלה. זכות הקדימה היתה כמובן של הטויוטה אשר המשיכה ישר בקו הנסיעה שלה והנתבע היה זה שחייב היה להימנע מביצוע הפנייה שמאלה כל עוד קיימים רכבים בנתיב הנסיעה של הטויוטה. 15. עוד אציין, שבעדות שמסר הנתבע במשטרה ביום 17/12/01, הוא למעשה טוען שהוא רצה לפנות שמאלה אך לא זוכר כל פרטים נוספים באשר לארוע (וראו את עדותו (ת/2) מול שורות 10 עד 13). לכן, כל טענה מאוחרת שהוא העלה באשר לכך שיתכן והרכב הפוגע (הטויוטה) נסע במהירות מהירה מן המותר או שסטה מנתיב הנסיעה והתקרב אליו עד כדי ש"גרר" אותו לתוך הצומת - הינה טענה שיש לדחות מכל וכל. 16. שלישית, אף במהלך חקירתו של הנתבע בפניי, התרשמתי שהוא מנסה לגבש גירסה אשר נוחה לו בשל חשיפתו לתביעת שיבוב זו וכי הוא מעלה נתונים אשר אין להם כל זכר בגירסה שמסר לראשונה במשטרה. עדותו בפניי לא הותירה רושם אמין ולא מצאתי כי ניתן לבסס עליה מסקנות עובדתיות כלשהן. 17. עוד אוסיף, כי טענתו של הנתבע לפיה גם נהג הטויוטה אשם במידה מסויימת בקרות התאונה בשל שנסע במהירות גבוהה מן המותר לא הוכחה. מחקירתו הנגדית של נהג הטויוטה לא ניתן היה להבין שכך היו פני הדברים ולמרות שהוא נשאל שאלות רבות בהקשר זה, גירסתו הבסיסית לא נסתרה ולא מצאתי כי הוא נסע במהירות מעל המותר על פי החוק. 18. אשר על כן, מסקנתי היא כי הנתבע הוא האחראי הבלעדי לקרות התאונה. באשר לגובה הנזק - 19. לעיוני הוגשה חוות דעתו של השמאי מטעם אריה (ת/6). 20. הוכח במהלך הראיות , כי פוליסת הביטוח שהונפקה לגבי הרכב הרלבנטי היתה לגבי קוד דגם שגוי של הרכב (קוד דגם 413021 במקום 413026). 21. ב"כ הנתבע תולה בטעות זו טיעונים רבים ולשיטתו, בשל קיומה של הטעות, בין היתר, לא הוכח גובה הנזק. 22. עמדתי שונה. אני סבורה שלטעות בקוד הדגם יש השלכה לגבי הפרמייה השנתית ששולמה לגבי הרכב, אך מעיון בחוות הדעת של השמאי עולה, שהוא היה מודע לכך שקוד הדגם שגוי והוא נתן את חוות דעתו בהתיחס לקוד הדגם הנכון ובכל הנוגע לרכב אשר נפגע בפועל. לכן, אני סבורה, שחוות הדעת אשר מתייחסת לעלויות של הרכב ולכך שסך עלויות התיקון גבוהות בפועל מערכו של הרכב ולפיכך יש לראות בו כאובדן מוחלט, לא נסתרה. 23. כיון שהנתבע לא ביקש לחקור את השמאי אשר הכין את חוות הדעת, יש בכך תימוכין נוסף באשר למסקנותיו בכל הנוגע להערכתו את ערך הרכב, הערכתו את עלות תיקון הרכב, הערכתו את עלות החלפים הרלבנטיים וכיוצא באלה נתונים אשר מופיעים בחוות דעתו. 24. נכון הוא, כי נציג חברת הביטוח נחקר ארוכות בכל הנוגע לקוד הדגם השגוי וכיוצא באלה נתונים, אך, למעשה נציג זה אינו הגורם אשר קביעותיו רלבנטיות לצורך הערכת גובה הנזק, עם כל הכבוד, ובנוגע לגובה הנזק, אני מקבלת את חוות דעתו של השמאי אשר לא נחקר כזכור לעיל. 25. בהתאם, אני קובעת שלמבוטח אכן שולמו 62,370 ₪ כאשר מסכום זה יש לנכות את התקבולים שקיבלה אריה בגין ערך השרידים בסך 5,200 ₪ ולסכום זה יש להוסיף את עלות שכ"ט השמאי בסך 560 ₪. 26. אשר על כן, סך הנזק הינו 57,730 ₪ נכון למועדים הרלבנטיים. סיכום - 27. אשר על כן, על הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 57,730 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/3/02 ועד היום. כמו כן על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 9,000 ₪ + מע"מ וכן את החזר אגרת בית המשפט, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מהמועד בו שולמה ועד היום. 28. כל הסכומים ישולמו בתוך 21 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 29. בשולי הדברים אוסיף, כי צר לי עד מאוד שהנתבע לא מצא לנכון לאמץ את הצעת בית המשפט שניתנה בשלבים מוקדמים של הדיון. הנתבע איננו מבוטח ויאלץ לשלם מכיסו את הסכומים שפורטו מעלה. אין לי אלא לפנות אל התובעת בבקשה כי תעשה מאמץ לבוא לקראתו של הנתבע ולכל הפחות תנסה להגיע איתו להסדר באשר לפריסת תשלומים באשר לפסק הדין. ככל שתושג הסכמה שכזו, יהא בה כדי לגבור על החלטתי דלעיל באשר למועד לביצוע פסק הדין. פוליסהתביעת ביטוח