פסק דין רקע ועובדות שאינן במחלוקת התביעה שבפני עניינה נזקי סופת ברד שהתרחשה ביום 15.10.02, אשר גרמה לנזקים ברכב התובע - הבעלים של רכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר 20-227-50. לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבו עקב הארוע, פנה התובע בדרישה ל"אליהו חברה לביטוח בע"מ", אשר ביטחה את רכבו בביטוח מקיף (להלן - המבטחת). הרכב תוקן על ידי הנתבעת - "מוסכי שירות חנן ושפיק בע"מ", ונזקי התיקון בסך 19,440 ₪ שולמו ישירות לנתבעת על ידי המבטחת. התובע לא היה מרוצה מטיב התיקון, ולדרישתו - הרכב תוקן בשנית. התובע שוב לא היה מרוצה מטיב התיקון ופנה לשמאי ויקטור עידן, שקבע ירידת ערך רכב בשיעור של 15% (17,269 ₪) ועלות ביצוע תיקון חוזר, כולל חלקים - 11,093 ₪. המבטחת שילמה לתובע באמצעות שתי המחאות: אחת ע"ס 17,467 ₪, עבור עלות תיקון הרכב והשנייה ע"ס 6,786 ₪, בגין 8% ירידת ערך הרכב. בדיון שהתקיים ביום 9.5.06 נתתי תוקף של החלטה להסכמה ביניהם, למינוי שמאי מטעם בית משפט - מר עמי מימון. הצדדים הסכימו כי הכרעתו של השמאי תהיה סופית ולאחריה ינתן פסק דין בהתבסס על הכרעתו בלבד. השמאי נדרש להתייחס בחוות דעתו לשני רכיבים: האחד, האם התיקון שנעשה על ידי הנתבעת היה לקוי, ואם כן - מה שיעור הנזק שיש לתקן בשנית, אם ניתן לתקנו. השני, האם נגרמה ירידת ערך כתוצאה מהתיקון הלקוי, אם כן - מה שיעורה, והאם תיוותר ירידת ערך לאחר התיקון החדש, אם ייעשה. חוות דעת שמאי מטעם בית המשפט מר עמי מימון, השמאי מטעם בית המשפט, קבע כך: "התיקון שהוזמן בפועל אצל נתבעת נמסר לביצוע לקבלן משנה מוסך "שחם" ... התיקון לא בוצע במיומנות מקצועית הנדרשת ... קיימות נק' במרכב שלא יושרו כראוי, ופגמים קלים בצביעה" (סעיף 4 בחוו"ד השמאי). ניתן לתקן את הנזק באופן מושלם בעלות של 6,560 ₪. זמן נדרש לביצוע תיקון הינו כ-5 ימי עבודה (סעיף 4.2 בחוו"ד השמאי). מרכיב התיקון לא יותיר ירידת ערך מלבד ירידת הערך הנובעת מעצם העובדה כי בוצעו בו תיקוני פח וצבע כללית (סעיף 4.3 בחוו"ד השמאי). שווי הרכב ביום הארוע (15.1.02) היה כ 112,000 ₪. (בתוספת לחוות הדעת השמאי). טענות התובע הסכום הנתבע הינו בנוסף לסכומים שקיבל התובע מהמבטחת והוא נתבע בגין התיקון הלקוי של המוסך בלבד. לטענת התובע, בחוות דעת השמאי מימון נקבע שיש לבצע צביעת רכב כללית למעטפת בעלות של 4,200 ₪. צביעה כזו על פי דו"ח ועדת ששון לרכב שגילו עד 6 חודשים מזכה בירידת ערך בשיעור 12%. גילו של הרכב במועד התאונה היה 5 חודשים בלבד ולכן - למרות שהשמאי מימון לא קבע זאת, יש להוסיף ירידת ערך של 12% למה שקבע מימון (שערכם 11,880 ₪). לטענתו, שווי הרכב היה במחירון 10/02 99,000 ₪. השמאי מימון לא קבע במסגרת חוות דעתו את גיל הרכב או את ערכו, ומכאן שהוא לא עשה עבודתו נאמנה עד הסוף. בנוסף, לא צורפו הצעות מחיר לתיקון שקבע מימון, לכן מוצע לקבוע שעלות התיקון עומדת על 10,000 ₪, ולא 6,560 ₪, כקביעתו של מימון. לכל האמור יש להוסיף טרדה, טרחה וכו', בשווי 1,000 ₪; שכ"ט השמאי עידן (בסך 2,590 ₪); שכ"ט השמאי מימון (בסך 924 ₪). טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, הרכב נפגע מסופת הברד בחורף שנת 2002, אולם לא מדובר בפגיעה קשה, והרכב היה בר תיקון. בנוסף, התביעה שהוגשה בגילגולה הראשון הוגשה נגד המבטחת והנתבעת, והמבטחת נמחקה בהסכמה, שכן שהיא פיצתה את התובע בסך של 17,647 ₪ בגין הנזק, ו-6,786 ₪ בגין 8% ירידת ערך , בהתבסס על חוות דעת שמאי מטעם המבטחת. התביעה כנגד הנתבעת נמחקה מחוסר מעש והוגשה בשנית. לאחר שהרכב תוקן במקצועיות, ועל פי חוות דעת השמאי מטעם המבטחת (מר נתן), התובע סירב לקחת את רכבו, והקים מהומה במוסך, ובכדי להשביע את רצונו, בוצעו תיקוני הצבע הנוספים כנדרש על ידי הנתבעת. הנתבעת טוענת, שבמספר רב של תביעות הנוגעות לנזקי הברד, הוגשו חוות דעת של השמאי מר ויקטור עידן, אשר הוציא חוות דעת בהן שיעור הנזקים אינו ריאלי לחלוטין וחוות דעתו מגמתית, בלתי מקצועית ומופרזת. הנתבעת טוענת שחברת הביטוח של התובע פיצתה את התובע בגין ירידת הערך ובגין התיקון באופן מלא, ואין לפצות את התובע פעמיים בקשר עם אותן נסיבות ואותם נזקים ואין קשר בין ירידת הערך לתיקון שביצעה הנתבעת. לטענת הנתבעת, התובע העלה הצעה, שימונה שמאי מטעם בית המשפט והכרעתו תהא סופית, ופסק הדין ינתן על סמך חוות דעת השמאי. השמאי מטעם בית משפט קבע כי ישנן נקודות במרכב שלא יושרו כראוי וקיימים פגמים קלים בצביעה ובעיבוד לפני צביעה. ניתן לתקן את הנזק בשנית באופן מושלם, דבר אשר יביא את הרכב ל"מצב מתוקן, טוב ומקובל... כאשר מרכיב התיקון לא יותיר ברכב ירידת ערך". התיקון על פי הערכת השמאי בשיעור של 6,560 ₪ כולל מע"מ. לעניין פריטים נוספים שנדרשו בכתב התביעה, מדובר בפריטים שהם באחריותה של המבטחת, על פי קביעת השמאי. לעניין ההוצאות, התביעה הוגשה תוך שיהוי רב, בחלוף 4 שנים ממועד תיקון הרכב במוסך הנתבעת, עת לא טרח התובע לפנות לנתבעת בתקופה זו בדרישה כזו או אחרת, שהרי לא היתה לתובע כל מניעה להגיש תביעתו קודם לכן. דיון והכרעה האירוע שגרם לנזקים הראשוניים ברכב התובע הוא סופת הברד. המבטחת של רכב התובע שילמה בעבור התיקון לרכב ופיצתה את התובע בסך של 17,647 ₪, עבור עלות תיקון הרכב, ושולמה המחאה נוספת בסך של 6,786 ₪, בגין ירידת ערך בשיעור של 8%. יש להפריד בין הנזק שנגרם כתוצאה מסופת הברד (עליו פוצה התובע), לנזק שהתווסף (או שנותר ברכב) עקב התיקון במוסך. נושא התביעה שבפני הוא הנזק הנוסף הקיים ברכב, עקב טענה של תיקון לקוי על ידי הנתבעת. בשאלה זו הסכימו הצדדים, בדיון שהתקיים ביום 9.5.06, למינוי שמאי מטעם בית משפט מר עמי מימון. נתתי תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים. לאחר שהשמאי מימון נתן חוות דעת ראשונה (ביום 4.7.06), הפנו אליו הצדדים שאלות הבהרה והוא השיב עליהן (תוספת מיום 12.12.06). קביעותיו של השמאי מפורטות לעיל. אני מקבלת את קביעותיו של השמאי מימון לפיהן הנזק הנובע מתיקון לקוי ניתן לתיקון בסך 6,560 ₪ כולל מע"מ (סעיף 4.2 בחוו"ד שמאי בית משפט), כמו את הבהרתו בתשובה לשאלת התובע, לפיה האומדן מתבסס על ידיעותיו והיכרותו עם עלויות תיקון כלי רכב. אני מקבלת את קביעתו של השמאי מימון, שלא תיוותר ירידת ערך עקב מרכיב התיקון (סעיף 4.3 בחוו"ד שמאי בית משפט). לפיכך אני דוחה את תביעת התובע בנוגע לירידת ערך של 12%, שכן נאמר במפורש על ידי השמאי מימון כי לא תיוותר ירידת ערך לאחר התיקון, וירידת הערך בשיעור של 8% (שנגרמה בעקבות ארוע הברד) שולמה על ידי המבטחת. הצדדים הסכימו שהכרעת השמאי מימון תהיה סופית, ולאחר שקראתי אותה ואת טיעוני הצדדים ביחס אליה, אני אכן מאמצת אותה. אציין, כי הערתו של ב"כ התובע לפיה השמאי לא התייחס לערך הרכב וגילו אינה נכונה: ראשית, לערך הרכב חשיבות, במקרה כגון זה, כאשר יש לקבוע ירידת ערך, ומאחר שכאן קבע מימון שלא תגרם ירידת ערך לאחר התיקון - לא נזקק לנתון האמור. מעבר לכך, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כן קבע את שווי הרכב (תשובה 2.ג). באשר לרכיבים הנוספים שנתבעו: התביעה הוגשה על סך של 30,952 ₪: 17,269 ₪, עקב קביעת השמאי עידן לפיה נגרמה ירידת ערך נוספת בשיעור 15%; 11,093 ₪ בגין עלות התיקון הנוסף; 2,590 ₪ בגין שכר טרחתו של השמאי עידן. בסופו של יום, אני קובעת, בהתאם לחוות דעתו של השמאי מימון, כי הנזק לפיצוי שיעורו 6,560 ₪, ואין ירידת ערך נוספת. מדובר בסכום המהווה כ-23% מחוות דעתו של עידן. מכאן, שההערכה בחוות הדעת של עידן היתה מופרזת עד מאד. יתכן אפילו, כי אילו פנה התובע בדרישה לנתבעת בשיעור הדומה לזה שקבעתי כעת, הדרישה היתה נענית, אף ללא הגשת תביעה. מכל מקום, התוצאה בעיני הינה שאין מקום לפסוק לתובע החזר בגין שכ"ט השמאי עידן. בסיכומיו ביקש התובע פיצוי בגין טרדה, טרחה וכו'. זהו רכיב שאינו מופיע בכתב התביעה, הוא לא הוכח ואין להעתר לבקשה זו. לעומת זאת, השמאי מימון קבע בחוות דעתו, כי לצורך ביצוע התיקון החוזר יצטרך הרכב לשהות במוסך כ-5 ימי עבודה, ולכן אוסיף, על דרך האומדנה, פיצוי בגין נסיעה באמצעים חלופיים באותם ימים, סך של 500 ₪. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,560.40 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (3.11.05) ועד התשלום המלא בפועל, ועוד 500 ₪, כאמור לעיל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, הכוללות אגרה בסך 763 ₪, החזר בגין החלק משכר טרחתו של השמאי מימון ששילם התובע, בסך 924 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשעור 15% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות), בתוספת מע"מ כחוק, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבביטוח רכבנזק לרכב