פסק דין רקע התובע (להלן: "מר בנדמן"), שהה בארצות הברית תקופה ארוכה והחליט לשוב ארצה ולהשתקע כאן. מר בנדמן הצליח בתחום עיסוקו בארצות הברית, צבר רכוש ומיטלטלין, והחליט להביאם עימו ארצה. מר בנדמן פנה לנתבעת "מנורה" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") על מנת לבצע משלוח מטען מבוטח לארץ. מר בנדמן קיים שיחות עם נציגי מנורה בעניין זה. ביום 4.1.2000. נערכה פגישה בה קיבל לידיו מר בנדמן הצעה לפוליסת ביטוח עליה שילם סך של 6,070 $ ארה"ב. בסיכום המפגש, נותרה למר בנדמן הזכות לספק רשימת פריטים נוספים לצורך הביטוח. הצעת המחיר בעניין הביטוח הוגשה כנספח לבית המשפט. המקור הוגש כנספח לסיכומי מנורה. ביום 5.1.2000 הנפיקה מנורה פוליסת ביטוח תקפה הכוללת מספר פוליסה. גב' חוה יפרח הסבירה שהפוליסה יוצאת מהמחשב עם מספר סידורי בעת הקשת הבקשה המתאימה. מר בנדמן בחר בחברת הובלה אומגה (להלן: "אומגה") לצורך הטיפול במשלוח המטען שלו. הסתבר, שלאומגה היתה דרישה שכל לקוח המבטח את חפציו יוותר על זכות השיבוב במסגרת כיסוי פוליסת הביטוח. 9. מר בנדמן פנה למנורה על מנת לדווח על דרישת חברת ההובלה ונענה כי מנורה אינה מוכנה לבטח ללא זכות לתביעת שיבוב בעת הצורך. ניתן להבין שעד אותו מועד, המטען נשוא הביטוח עדיין היה בנמל. 10. לטענת מר בנדמן, הוא פנה לחברת ביטוח "קונטיננטל", אשר עבדה עם אומגה, שילם וקיבל פוליסת ביטוח ממנה. מר בנדמן הגיש לבית המשפט נספח המתיימר להיות צילום אישור פוליסת ביטוח מטעם קונטיננטל. ולדבריו של מר בנדמן, "קונטיננטל" פשטה רגל ולכן לא היה ניתן לקבל תיעוד בגין הזמנת פוליסת ביטוח. 11. מר בנדמן העיד, שהודיע למנורה על ביטול הפוליסה נשוא ההצעה מיום 4.1.2000, והנפקת פוליסה מיום 5.1.2000, אצל חב' הביטוח "קונטיננטל". מר בנדמן הגיש העתק פקסים, אשר לטענתו, שוגרו למנורה ומהם ניתן להבין כי התקיימו שיחות בין הצדדים בשאלת ביטול הפוליסה. 12. בסופו של יום, המטען נשלח והגיע ל"עוגן בטוח בארץ ישראל". 13. בחודש אוקטובר 2000, החל מר בנדמן לפעול להחזר דמי פרמיה ששילם ביום 4.1.2000. מנורה סירבה לקבל את דרישת מר בנדמן ועמדה על כך שלא תשקול את הבקשה ללא הוכחת קיום פוליסת ביטוח חילופי, זאת מאחר ומנורה עמדה בהתחייבותה לעניין מטריה ביטוחית ולקחה על עצמה סיכון. טענות משפטיות של הצדדים 14. מר בנדמן מעלה מספר טענות בבסיסן מונחת ההנחה, כי לא הייתה גמירות דעת כיוון שמדובר בהצעת ביטוח בלבד והראיה לכך היא שאין חתימת מר בנדמן על שום מסמך. לטענתו, לא נסגר עניין הביטוח עד עדכון רשימת הפריטים כפי שסוכם, וכי חובת סיכום על מנורה להתאים את עצמה לדרישות אומגה לביטול סעיף שיבוב. 15. מנורה טוענת כי הייתה גמירות דעת לעסקת רכישת פוליסת הביטוח שלה על ידי מר בנדמן. הראיה לכך היא התשלום בפועל על ידי מר בנדמן וכי ביום 5.1.00 הנפיקה מנורה פוליסת ביטוח, על פי דרישתו בהתאם להסכמת הצדדים. ולתשלום הפרמיה. לטענתו מנורה, לא התקבלה שום הודעת ביטול הפוליסה וכי לא הוכח קיום פוליסת ביטוח חילופית. שאלות בדיני ראיות 16. מנורה מעלה טענה כללית כנגד עדותו של מר בנדמן וכנגד מסמך כתוב פוליסת הביטוח לפי ס' 80 לחוק פרוצדורה העותומאנית וידוע הדבר בדבר קבלת טענה בעל פה כנגד מסמך כתוב. 17. את טענותיו של מר בנדמן לגבי הודעת ביטול, לא ניתן לקבל ללא חיזוקים מתאימים, ועדותה של חברתו דאז, מהווה עדות שמיעה. 18. כך גם, אין לקבל את העתק הפקסים כראייה בפני עצמה, מאחר שלא הוכח, שהתקבלו אצל מנורה או אצל כל גורם מוסמך אחר. 19. כך בעניין המסמך המתיימר להיות אישור של "קונטיננטל", שאינו קביל, מאחר ולא הוגש מסמך המקור ולא קיימת שום בעיה להוכחת קיום פוליסת ביטוח חילופית. נטל ההוכחה לקיום הפוליסה הוא על התובע מר בנדמן. לכל הפחות הוא קיבל לידיו מסמך מקורי להוכחת הביטוח בטרם הפגלת האוניה אשר נשאה את מטענו. אולם, מסמך זה לא הוגש לבית המשפט. 20. בענייננו, הרי שמר בנדמן הוא "המוציא מחברו" ועליו מוטל נטל הראיה והשכנוע. 21. מר בנדמן טען, כי המדובר בהצעת פוליסת ביטוח שלא שוכללה כדי חוזה מחייב בין הצדדים. 22. מסמכי הפקס, העתק אישור ביטוח מחברת "קונטיננטל" ועדות חברתו דאז, הינם עדות שמיעה ואינם מסמכים מקוריים. אולם, ניתן לשקול את עצם קיומם ולהעניק להם המשקל הראוי לחיזוקים המבוססים על עדות שמיעה. דיון 23. מר בנדמן העיד בפני בית המשפט ניתן לומר שהוא מאמין באמונה שלמה וכנה בצדקת טענותיו כנגד מנורה. מותב זה התרשם שאמונה זו היא כנה. יחד עם זאת, עליו החובה להוכיח את טענותיו, בהתאם לכללים משפטיים ובכפוף לדיני הראיות. 24. יצוין, שהשיהוי בהגשת התובענה, פגע למעשה ביכולתו של מר בנדמן להביא ראיות מוצקות להוכחת התובענה חסרות שתי חוליות עיקריות: העתק פוליסת ביטוח מטעם "קונטיננטל" והשני ואישור שהפקסים אכן שוגרו והתקבלו ע"י הנמען, כפי שהעיד. 25. הכרעה בדין על סמך עדות של יחיד מותנית בכך, שאותה עדות אמינה ובעלת אופי קוהרנטי מבססת את טענות אותן התובע ובנימוק ראוי. 26. למרות האמפטיה שמר בנדמן מעורר, לא ניתן להתעלם מהחובה לייצר תשתית ראייתית לאישור פוליסת "קונטיננטל", דהיינו, הגם שהמסמך אינו מקורי, כשאין מסמך אחר כדי לבסס את טענותיו. אני מוצא מקום לתת משקל למסמך זה כחיזוק עדותו של בנדמן (ראה: י.קדמי "על הראיות" חלק שני תשס"ד 2003, פרק שני, עמוד 587). 27. כמו כן, הפקסים אשר הוצגו בפני בית המשפט מלווים ע"י עדות החברה. אולם, אף אם הומצא פלט פקסים, אין בכך כדי לוודא שיגור הפקסים. לא זו אף זו, אילו היה פלט פקסים, אין ראיה ולו ראשית ראיה שהפקסים התקבלו ע"י הנמען. לכך קיימות השלכות על התוצאות בעניין זה. 28. לעומת זאת, עצם קיום מסמכים כגון צילום אישור "קונטיננטל" והפקסים עצמם, יש בהם כדי להוות חיזוקים במידת מה. לעדותו של מר בנדמן, זאת בתנאי שאין חשש של ייצור מסמכים להתאמת העדות. בהמשך לאמור, לגבי מר בנדמן לא קיים חשש לכך. 29. אני דוחה את הטענה, כי לא הייתה גמירות דעת. עצם התשלום המלא מעיד על כוונת הצדדים לכרות הסכם לצורך הוצאות פוליסת ביטוח ואין סבירות בפרשנות אחרת. אילו לא הייתה גמירות דעת, היה מר בנדמן מפקיד פיקדון כספי חלקי סימן לכוונות הצדדים ותום לבם, ותו לא. 30. השתלשלות העניין בכל הקשור לויתור סעיף שיבוב ע"י מנורה מצביע על קשר חוזי. למעשה, הצדדים היו בשלב של הגשמת תנאי ההסכם ו/או לביטולו בשל סעיף השיבוב. למעשה, הודה מר בנדמן בעצמו, כי ראה צורך להודיע על ביטול הפוליסה והדבר מוכיח את גמירות הדעת לעניין תקפותה. כך גם, נדחית הטענה כי חסרים פרטים מהותיים ומשכך לא קם חוזה. הרי שנפסק רבות כי בידי בית המשפט למלא תנאים חסרים בכל הסכם/זיכרון דברים כדי לתת למוסכם בין הצדדים תוקף משפט (ראה ע"א 342/89 ג.ז רכסים בע"מ ואח' נ' פ גרופר פ"ד מ"ו(2) 724). 31. כיוון שאין מנוס מקביעה, כי הייתה גמירות דעת, אין צורך להיכנס לשאלת ס' 80 לחוק הפרוצדורה העותומאני, והשאלה שנותרה במחלוקת היא האם הביצוע בוטל עקב בקשת מר בנדמן. 32. ברצונו של צד להסכם/חוזה, ובפרט פוליסת ביטוח החובה לטעון לביטולה, עליו להוכיח שהודעת הביטול שלו התקבלה אצל הצד שכנגד (ראה סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה - תשל"א 1970). ברור שאם צד נתן התחייבות ולא וידא, כי התקבלה הודעת הביטול מצידו הרי שטענתו לביטול חסרת תכלית ותוכן ועליו נטל השכנוע. 33. אילו הוגשה התובענה מוקדם יותר, היה ניתן לשחזר אולי ביתר דייקנות את השתלשלות העניינים. עצם קיום העתק אישור, מחזק את עדותו של מר בנדמן, אולם איני מאמץ אותה כמוכיחה בפני עצמה את הנטען בעניין. 34. מר בנדמן, בהזדמנות נפרדת, ביטח פריטים אחרים בביטוח נפרד. אילו האמין שפוליסת הביטוח הקודמת קיימת ותקפה, סביר להניח שהיה מתייחס לקיומה לצורך קביעת גובה הפרמיה. דבר שלא נעשה. 35. לגבי קיום כפל ביטוח, הסבירה גב' חוה יפרח את הנוהל לפי החוק ובמנורה, כי יש לחייב את המבוטח במחצית הפרמיה ומקובלים עלי דבריה. 36. אני נותן אמון בדבריו של מר בנדמן, כי היה משוכנע שביטל את הפוליסה (על אף השיהוי בהגשת התובענה), ופעל לפי אמונתו. אולם מר בנדמן לא הוכיח שחב' מנורה קיבלה את הודעתו, מנורה פעלה בהנחה שקיימת חובה ביטוחית ואף נשאה בחובה זו ונטלה על עצמה הסיכון המחושב, נראה שבענייננו המדובר בכפל ביטוחי. 37. לאור האמור לעיל, יש לקבוע שהתקיים כפל ביטוח. לכן זכאי מר בנדמן להחזר של 50% ₪ מהפרמיה ששולמה בסך של 6,070 דולר ארה"ב. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,035 דולר (ארה"ב) צמוד לשער היציג נכון ליום 15.2.05. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.2.05 ועד לתשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, אני מחייב את מר בנדמן לשאת בהוצאות משפט ובשכ"ט עורך דין בסך של 1,500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום. שאם לא כן, הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה ועד התשלום בפועל. פוליסהמשלוחחברת ביטוח