מי אשם בתאונת שרשרת ?

בית המשפט ציין כי בתיקים בהן נדונה תאונת שרשרת, נעזר בית המשפט לצורך הכרעתו בעדויות הנהגים ; עדויות עדים חיצוניים - אם ישנם ; תמונות הנזק ופירוטו בחוות הדעת השמאיות וכן גרסאות קודמות שמסרו הנתבעים - אם לחברות הביטוח ואם במשטרה. להלן פסק דין בשאלה מי אשם בתאונת שרשרת ? פסק דין 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר ארעו לרכב התובע 2, המבוטח אצל התובעת 1, בעקבות תאונת דרכים מיום 10.1.04 ביציאה הדרומית מהעיר אשדוד. 2. בתאונה הזאת היו מעורבים 4 כלי רכב, כדלקמן : רכב התובע מסוג רובר (להלן : "הרובר") ; הרכב השני, רכב הנתבע 1, מסוג פורד (להלן : "הפורד"); הרכב השלישי, רכב הנתבע 2, מסוג וולוו (להלן : ("הוולוו") ; ורכב הנתבע 4, מסוג טויוטה (להלן : "הטויוטה") 3. אין מחלוקת כי כל הרכבים התנגשו האחד בשני, ונגרמו נזקים לכל ארבעת כלי הרכב. בתיק זה עלי להכריע בשאלה מי מבין הנתבעים אחראי לנזקי רכב התובע, אשר האט את רכבו מכיוון שנוצר פקק תנועה בכביש. 4. בפני העידו כל ארבעת הנהגים וכן הוצגו בפני תמונות הנזק ברכביהם וכן חוות הדעת המפרטות את הנזקים שנגרמו לכל אחד מהרכבים. ההכרעה 5. בתיקים כגון אלה, בהן נדונה תאונת שרשרת, נעזר בית המשפט לצורך הכרעתו בעדויות הנהגים ; עדויות עדים חיצוניים - אם ישנם ; תמונות הנזק ופירוטו בחוות הדעת השמאיות וכן גרסאות קודמות שמסרו הנתבעים - אם לחברות הביטוח ואם במשטרה. 6. במקרה הנדון מונחות בפני עדויות הנהגים בבית המשפט ; גרסותיהם כפי שנמסרו לחברות הביטוח וחוות הדעת השמאיות - לעניין חוות דעת אלה, על בית המשפט לבחון מה היא החלוקה למוקדי נזק ברכבים "האמצעיים" בתאונת השרשרת (מוקד אחורי לעומת מוקד קדמי), וגם בין מוקדי הנזק יש להבחין בין מרכיב העבודות ומרכיב החלפים, כשאין חולק על כך שהחלפים המצויים בחלק הקדמי של הרכב יקרים יותר, ולכן - לא בהכרח נזק גדול יותר במוקד הקדמי שולל טענת הדיפה. 7. על יסוד העקרונות שפורטו לעיל, אבחן את עדויות הנהגים, תוך התייחסות לגרסאותיהם והנזק ברכבם : 7.1 גרסת התובע - בגרסתו הראשונית (ת/1) מסר התובע 2 לתובעת 1 כי הפורד הוא שהתנגש ברכבו מאחור ולאחר מכן ספג מספר חבטות נוספות. על גרסה זו חזר גם בעדותו בבית המשפט: התובע העיד כי שמע שלושה "בומים" וספג שלוש חבטות, כולן בעצמה חזקה, ולא חזר בו מטענתו כי הפורד הוא שהתנגש בו ראשון. הנזק במוקד האחורי של התובע הוערך על שמאי בסכום של 8,061 ₪. 7.2 גרסת הנתבע 1, נהג הפורד - הנתבע 1 מסר שתי גרסאות שיש סתירה ביניהן : בנ/1, הוא טופס הדיווח לחברת הביטוח, ציין הנתבע 1 כי ספג את החבטה מאחור מהוולוו, בעודו נמצא בנסיעה אטית. כתוצאה מכך נהדף לעבר הפורד, או אז ספג חבטה נוספת כתוצאה מהתנגשות הרובר בוולוו והדיפתו בשנית אל עבר הפורד. לעומת זאת בעדותו בבית המשפט ציין כי ספג את החבטה כאשר היה בעצירה, כמו כן ציין כי נהדף קדימה אל עבר הרובר רק בעקבות הפגיעה השניה, של הטויוטה בוולוו. את הסתירה בגרסאות תלה בעובדה כי סוכן הביטוח לא הבין נכון את דבריו (למרות שהן הנתבע 1 והן הסוכן, הינם דוברי רוסית), ועד נוסף שהיה עמו ברכב לא הובא לעדות. החלוקה למוקדים בפורד היא נזק קדמי 7,749 ₪ ו- 3,476 ₪ מאחור, כאשר מרכיב העבודות כמעט זהה בשני המוקדים. 7.3 גרסת הנתבע 2, נהג הוולוו - למבטחת שלו, חברת מנורה בע"מ, מסר הנתבע 2 גרסה (נ/4) ממנה עולה כי רכב הפורד הספיק לבלום, ואילו כאשר הוא היה בהאטה לקראת בלימה, פגע בו מאחור הנתבע 4 - נהג הטויוטה, והדף אותו אל עבר הפורד. בעדותו בבית המשפט חזר וציין כי הבחין שהרכב שלפניו בולם, אולם צין כי לא ראה האם היתה תאונה בין הפורד לרובר, בטרם רכבו נהדף אל עבר הפורד. הנתבע 2 למעשה טען כי הנתבע 4 הוא שאחראי לתאונה כולה. החלוקה למוקדים בוולוו הינו מוקד חזית 28,961 ₪ ובמוקד האחורי 9,080 ₪ כשסך הכל מרכיב העבודות מהווה כ- 15% מסכום הנזק בכללותו. 7.4 גרסת הנתבע 4, נהג הטויוטה - גרסת הנתבע 4 היא כי הצטרף לתאונה קיימת ולא הדף : גרסה זו כלולה הן בהודעה למבטחת (נ/7) וכך גם נמסרה באולם בית המשפט. הנתבע 4 ציין כי רכב הוולוו לא הספיק לבלום ואורות הבלם כלל לא הופעלו; עוד ציין כי שמע חבטה לפני שפגע בוולוו, וכי לא הבחין מה מצב הרכבים. הנזק ברכב הטויוטה הינו בחלק הקדמי בלבד, והוערך בסכום של 5,715 ₪. 8. זה המקום לציין כי מבטחת הטויוטה שילמה למבטחת הוולוו סך של 12,681 ₪ עבור הנזק במוקד האחורי בלבד, ואף נחתם בין הצדדים כתב קבלה ושחרור, בו מתחייבים נהג הוולוו והמבטחת שלו לפצות את הנתבע 1 והמבוטחת שלו בגין כל סכום שיצרכו לשאת בו בגין תאונה זו. לפיכך, ולאור קיומו של כתב הויתור, הגישו הנתבע 4 והמבטחת שלו הודעת צד ג' נגד הנתבע 2. ניתוח העדויות 9. לאחר ששמעתי את העדויות, אני קובעת כי יש לחלק את האחריות לתאונה, 40% לנתבע 1 ; 40% לנתבעים 2 ו- 3 ; ו- 20% לנתבעים 4 ו- 5. אבהיר קביעתי זו. 10. למעשה, הן הנתבע 2 והן הנתבע 4 העידו בבית המשפט כי לא ראו האם הפורד פגע ברובר או נהדף עליו. כך שלגבי שאלת ההדיפה בין הרכב הראשון לשני, נותרנו עם עדויות התובע והנתבע 1 בלבד. עדות התובע היתה עקבית וחזרה על עצמה (ת/1 לעומת העדות בבית המשפט). התובע העיד במפורש כי שמע והרגיש 3 חבטות ; התובע הינו למעשה חסר אינטרסים לגבי השאלה של ההדיפה, מפני שבכל מקרה נזקיו ישולמו על נתבע זה או אחר ; לעומת זאת, התגלו סתירות בעדויות הנתבע 1, כפי שפורט בסעיף 7.2 לעיל ; אם נכונה גרסת הנתבע 1, אזי התובע לא יכול היה להרגיש 3 מכות ; הנתבע 1 לא הביא לעדות עד שהיה עמו ברכב ; הנתבע 1 אינו חסר אינטרסים בתיק ; החלוקה למוקדים ברכב הנתבע 1 מצביעה על נזק כבד יותר לחלק הקדמי, ופגיעה של חלקים פנימיים במוקד נזק זה (מעבה מזגן, מצנן מים), ולאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הנתבע 1 לא הספיק לבלום ופגע בתובע, לפני שהוולוו פגע בו. 11. עם זאת, התרשמתי שפגיעת הוולוו בפורד היתה רצינית ואינה תוצאה של הדיפה, ולכן פגיעה זו העצימה את הנזק ברכב התובע באותה מידה כפי שנגרמה על ידי הפורד - הפגיעות ברכב הוולוו הינן כבדות ביותר (סה"כ 38,000 ₪, יותר מכל רכב אחר המעורב בתאונה) ; וולוו הינו רכב כבד וחזק ואין זה סביר בעיני כי כל נזקיו הינם תוצאה של פגיעת הטויוטה בו ; נהג הטויוטה העיד כי לא הבחין כלל באורות בלם ברכב הוולוו, ודבר זה מסביר את חומרת הפגיעה ; העובדה כי בין הנתבע 4 לנתבע 2 נחתם כתב קבלה וסילוק, ממנו עולה כי הנתבע 2 ויתר למעשה על טענת ההדיפה, אומרת אף היא דרשני ולכן קובעת אני כי הוולוו פגע בפורד לפני שהטויוטה פגע בו. מסקנה זו מתיישבת גם עם עדות התובע. לפיכך, ולאור חומרת הפגיעות, החלטתי לייחס לנתבע 2 40% מהנזק שנגרם לרובר. 12. לגבי הנתבע 4 - על פי גרסת התובע, אשר מקובלת עלי, רכבו ספג שלוש מכות, כאשר כולן חזקות, ולכן גם לפגיעת הטויוטה ישנה השפעה על רכב התובע, אם כי בעצמה פחותה משני הרכבים הראשונים. לפיכך, החלטתי לייחס לו 20% מהנזק לרובר. הודעת צד ג': 13. לאחר שעיינתי בהודעת צד ג' ובכתב ההגנה שהוגש, אני קובעת כי דינה להדחות - כתב הויתור והסילוק נוגע למערכת היחסים בין הנתבע 2 לנתבע 4 בלבד ולנזקים שנגרמו לרכב הנתבע 2 בתאונה זו. לא ניתן להחיל את כתב הויתור והשחרור לגבי תביעה של צד ג' - התובע במקרה זה - אשר תובע בגין נזקיו הוא שנגרמו בתאונה. כמו כן, אין כל סתירה בית קביעתי שהנתבע 4 חייב ב- 20% בנזקי הרכב הראשון, לבין ההסכמות אליהן הגיעו הנתבעים 2 ו- 4 בקשר לפיצוי בגין החלק האחורי בלבד. כאמור, גם מסקנתי היא שרכב הטויוטה לא הדף את רכב הוולוו לעבר רכב הפורד, אלא פגיעה נוספת זו העצימה את הנזק שנגרם לרובר. לפיכך, קובעת אני כי דין הודעת צד ג' להדחות. סוף דבר: 14. סכום התביעה (קרן בלבד) עומד על 10,731 ₪; הנתבעים 1 ו- 3 ישאו ב- 40% מסכום זה, בסך 4,293 ₪; הנתבע 2 ישא אף הוא בתשלום הסך של 4,293 ₪, ואילו הנתבעים 4 ו- 5 ישלמו לתובעים את ההפרש בסך 2,146 ₪. הסכומים שנפסקו ישאו הפרשי הצמדה מיום התשלום למבוטח ועד התשלום המלא בפועל, וישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. הוצאות המשפט יכללו את האגרה כפי ששולמה ושכ''ט עורך דין בשיעור 10% בתוספת מע''מ כדין. ההוצאות יתחלקו בין הנתבעים על פי השיעור שנקבע לעיל. הודעת צד ג' נדחית ללא צו להוצאות. תאונת דרכיםשאלות משפטיותתאונת שרשרת