כפל ביטוח רכוש

פסק-דין א. בפני תביעה על סך כ- 85,000 ₪. (התביעה הוגשה על סך כ-55,000 ₪ ובמהלך הדיון תוקן סכום התביעה בהסכמה לסך של 85,000 ₪). עניינה של תביעה זו בשאלה - כיצד יש לחלק את נטל החיוב בין שני מבטחים, במקרה של כפל ביטוח. העובדות: ב. התובעת ביטחה את המרכז הבין-תחומי הרצליה בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות. הביטוח מתייחס לפרוייקט של בניית מבנה בית ספר בן 3 קומות בשטח של 5,700 מ"ר. שווי הפרוייקט המבוטח 7,000,000$. הביטוח חל גם כלפי קבלנים וקבלני משנה, והוא כולל נזקי פריצה. הנתבעת ביטחה את "א.מ. צנרת בנייה והשקעות בע"מ" בביטוח עבודות קבלניות. הביטוח בסכום כולל של 8,500,000 ₪, בגין עבודות אינסטלציה בכל שטח מדינת ישראל, מחולק לפרוייקטים שונים, ובהם, הפרוייקט המתייחס לעבודה במרכז הבין-תחומי בהרצליה בסכום של 940,000 ₪. הביטוח כולל נזקי פריצה. ג. ביום 5.7.05 חדרו פורצים לאתר הבנייה. הפורצים ניסו לחתוך את דופן מכולת קבלן האינסטלציה באמצעות דיסק. פעולה זו גרמה להתלקחות המכולה ותכולתה. שמאי מטעם התובעת העריך את הנזק בסכום של 125,258 ₪, כשסכום זה אינו כולל את הנזק למכולה עצמה ולציוד עבודה שהיה במכולה. הנזק לציוד העבודה ולמכולה עצמה לא שולם על ידי התובעת מחמת שעל פי הסכם שבין מבוטח התובעת (מזמין) למבוטח הנתבעת (קבלן) נקבע, כי המכולה וציוד העבודה יבוטחו ישירות על ידי הקבלן. בגין נזק זה שילמה התובעת סך של 102,129 ₪ לאחר ניכוי השתתפות עצמית בסך של 23,030 ₪ (5,000 דולר). (לא ברור מה הרקע להפחתה של 99 ש"ח מחוות דעת השמאי, אך לשאלה זו אין חשיבות). המחלוקת וטענות הצדדים: ד. בהעדר מחלוקת באשר לעובדות שביסוד התביעה, הסכימו הצדדים כי הסכסוך יוכרע על יסוד סיכומים בלבד. הצדדים אינם חלוקים בשאלת קיומו של כפל ביטוח, והשאלה השנויה במחלוקת היא כיצד יש לחלק את נטל החיוב בין שתי המבטחות. הבסיס למחלוקת שבין הצדדים הוא הוראת סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח בו נקבע, כי: "המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם, לפי היחס שבין סכומי הביטוח". אין חולק, כי סכום הביטוח המהווה בסיס לחישוב הנטל המוטל על הנתבעת עומד ע"ס 940,000 ₪, בהתאם לסכום שיוחד לפרוייקט זה בפוליסת הביטוח של הנתבעת. ה. השאלה שבמחלוקת היא - מהו סכום הביטוח הקובע לעניין פוליסת הביטוח של התובעת. האם סכום הביטוח הרלוונטי הוא שווי הפרוייקט בסך 7,000,000$, או שמא יש "לחלץ" מתוך שווי הפרוייקט הכללי סכום אחר המתייחס לסיכון הרלוונטי. לחילופין - האם בשל העובדה שהסיכון המבוטח על ידי התובעת שונה במהותו מן הסיכון המבוטח על ידי הנתבעת, יש לסטות במקרה זה מן הנוסח הקבוע בסע' 59(ד) לחוק, ולקבוע חלוקה שונה של נטל החיוב בין המבטחות. ו. התובעת טוענת, כי כשם שסכום הביטוח הכולל בפוליסת הביטוח של הנתבעת עומד על 8,500,000 ₪, ובכל זאת, מוסכם כי מתוך סכום זה יש להתייחס רק ל- 940,000 ₪ שיוחדו לפרוייקט זה, כך יש להתעלם מסכום הביטוח הכולל בסך 7,000,000$ שבפוליסת הביטוח של התובעת, ולהתייחס לסכום של 50,000$, שנקבע במסגרת הפוליסה, כתקרה לתשלום בגין נזקים למבני עזר ותכולתם (רשימה, עמ' 5, סע' א(2)). התובעת טוענת, כי את המונח "סכום הביטוח" האמור בסע' 59(ד) לחוק, יש לפרש בהתאם למקרה נתון, וכאשר מדובר בפוליסות ביטוח המכסות נכסים שונים וסיכונים שונים, יש "לחלץ" מתוכן את סכומי הביטוח הרלוונטיים למקרה הביטוח. לחילופין, טוענת התובעת, כי הואיל ומדובר בסיכונים שונים, אשר בוטחו בפוליסות הביטוח השונות, והואיל וכל אחת המבטחות היתה מחוייבת בפיצוי מלא למבוטחה בגין הנזק נשוא התביעה, הרי שיש לקבוע חלוקה שווה של נטל הביטוח בין שתי המבטחות. בעניין ההשתתפות העצמית, מציעה התובעת, לחשב את הנטל המוטל על הנתבעת לפי חלקה היחסי בסכום הנזק לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית שהיתה הנתבעת מפחיתה מסכום הנזק, לו היתה התביעה מוגשת לה ראשונה. ז. הנתבעת טוענת, כי אין לקבל את הפרשנות שמבקשת התובעת להחיל על פוליסת הביטוח של התובעת בעניין מבני עזר ותכולתם. לטענת הנתבעת, משנמנעה התובעת מלשלם עבור המכולה עצמה וציוד העבודה שבה, גילתה התובעת את דעתה, כי היא אינה משלמת תגמולי ביטוח מכח הרחבה זו של פוליסת הביטוח, אלא מכח הכיסוי הכללי שניתן לפרוייקט. בהתאם לכך, טוענת הנתבעת, כי סכום הביטוח הרלוונטי לצורך חישוב נטל הביטוח בין המבטחות הוא שווי הפרוייקט בסך 7,000,000$. לשון אחרת, לצורך חישוב נטל הביטוח, יש לחשב את היחס שבין סכום הביטוח בפוליסת הביטוח של הנתבעת בסך 940,000 ₪ לבין סכום הביטוח בפוליסת הביטוח של התובעת בסך 7,000,000$. ח. הנתבעת טוענת כי מבין הדרכים האפשריות לחלוקת נטל הביטוח בין המבטחות בחר המחוקק את היחס שבין "סכומי הביטוח", ועל כן יש לבחון את סכומי הביטוח המירביים הקבועים בפוליסות השונות (כשאין חולק כי הסכום הרלוונטי לענין הנתבעת הוא 940,000 ₪ בלבד), ובהתאם לסכומים אלה לקבוע את חלוקת נטל הביטוח. דיון: ט. הסכמת הצדדים בדבר קיומו של ביטוח כפל מתאימה להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בענין רע"א 3948/97, 5449/97, מגדל ואח' נ' מנורה, ומנופי אבי נ' סיגנא. בפסק דין זה נקבע כי סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח חל גם במצב בו פוליסות ביטוח מכסות אותו אינטרס בנכס כאשר המבוטחים והמוטבים שונים. במקרה שבפנינו היה הרכוש שניזוק (המכולה ותכולתה) מכוסה בפוליסות הביטוח של שתי המבטחות. הואיל ופוליסת הביטוח של התובעת מפרטת תחת שם המבוטח גם קבלנים וקבלני משנה, הרי שמבוטח הנתבעת - קבלן האינסטלציה - היה מבוטח גם על פי פוליסת הביטוח של התובעת. נמצא, איפוא, כי הסכמת הצדדים בדין יסודה וניצבים אנו בפני מקרה של כפל ביטוח. אשר לעקרון שביסוד הלכות כפל הביטוח מציין הש' מ' חשין בפסד הדין בענין סיגנא כי מדובר בעקרון על הקבוע בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. ההלכות הקובעות חלוקה של נטל הביטוח בין המבטחים נועדו למנוע מצב בו תתעשר אחת המבטחות על חשבון רעותה. ט. בע"א 5464/00, פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ ואח' נ' סימון קינן ואח', דן בית המשפט העליון בשאלת חלוקת נטל החיוב בין מבטחים שונים במקרה של ביטוח אחריות. אגב כך, מונה בית המשפט מספר שיטות חישוב אפשריות לענין חלוקת נטל הביטוח. (יחס סכומי הביטוח, יחס הפרמיות, שוויון הבסיסים, יחס החבויות העצמאיות). איני רואה מקום לפרט את שיטות החישוב השונות, המפורטות בפסק הדין ובמאמרו של השופט ד. חשין המוזכר בפסק הדין. את דעתו על השיטה בה בחר המחוקק בסעיף 59(ד) - יחס סכומי הביטוח - מסיים הש' חשין בזו הלשון: "הוראת סעיף 59(ד) לחוק, הוראה בלתי-ראויה היא, לדעתי, אך משהורנו החוק את שֶמוֹרֶה הוא אותנו, מיצווה היא שנכוף ראשנו לפניו. והוא שילטון החוק ברשות השופטת". ביקורת ברוח דומה מותחת גם הש' נאור, לאמור: "הביקורת על הסדרו של המחוקק בתחום ביטוח הנכסים היא שלגבי פוליסות לא חופפות (non concurrent) שיטת יחס סכומי הביטוח יוצרת עיוות. טול את מקרהו של אסור ושנה את ההנחות: הנח שלא אסור נפגע בתאונה אלא המנוע שנפל עליו ניזוק ללא תקנה. מופעלות פוליסות נכסים של "המגן" ו"אליהו" ביניהן יש כפל ביטוח. שתי הפוליסות נועדו, בעיקרן, למצבים שונים ולא ניתן "לחלץ" מאף אחת מהן או מאחת מהן את שווי המנוע כפריט המבוטח בנפרד. הפעלת שיטת "יחס סכומי הביטוח" יוצרת במקרה זה, שהוא מקרה של ביטוח נכסים, תחושה של עיוות. נוצרת לכאורה תחושה של השוואה שרירותית בין עניינים שלא ראוי להשוות ביניהם: הפוליסות נועדו, בעיקרן, לתכליות שונות. הן "נפגשו" רק לדק בחצרים של יד-שרה ונפרדו לעד. האם במקרה זה לא יהיה זה צודק יותר, גם לגבי פוליסת נכסים, להורות על שיטת חלוקה שווה? אכן, שיטת חלוקה כזו - אם תיושם - עשויה לרוקן מתוכן במידה לא מעטה את הסדרו של המחוקק בסעיף 59(ד). על פי רעיון זה יופעל סעיף 59(ד) רק במקרים בהם ניתן להשוות את הסכום בו מבוטח הנכס שניזוק בפועל בשתי פוליסות הנכסים. י. בפתח הדברים שצוטטו לעיל, מציינת הש' נאור, כי הדברים אינם צריכים לענין שבפניה, והם בגדר הרהורים בלתי מחייבים. בכל זאת, דומני כי ניתן להפיק מהם תועלת לענייננו. הש' נאור מציעה שתי חלופות כפתרון לאותה אי נחת הנובעת מחלוקת נטל הביטוח לפי "יחס סכומי הביטוח" במקרה בו שתי הפוליסות נועדו בעיקרן למצבים שונים. את אי הנחת מתארת הש' נאור כנובעת מ"תחושה של השוואה שרירותית בין עניינים שלא ראוי להשוות ביניהם". הפתרון הראשון והמועדף הוא פתרון בו ניתן לחלץ את שווי המנוע כפריט המבוטח בנפרד. הפתרון החלופי - במקרה שהפתרון הראשון אינו אפשרי - הוא חלוקה שווה בין המבטחים. יא. בנדון דידן, פוליסת הביטוח של הנתבעת מבטחת עבודות אינסטלציה של קבלן האינסטלציה ברחבי הארץ, ובכלל זה בפרוייקט נשוא התביעה. לעמתה, פוליסת הביטוח של התובעת מבטחת את פרוייקט הבניה כולו, על חלקיו השונים. חלוקת נטל הביטוח על פי סכומי הביטוח הכוללים של הפוליסות, ובמיוחד תוך הבנה כי לענין פוליסת הביטוח של הנתבעת יש להתחשב ב940,000 ₪ בלבד, מתוך 8,500,000 ₪, מעוררת את אותה תחושת אי נחת הנובעת מהשוואה שרירותית בין עניינים שלא ראוי להשוות ביניהם. דומני כי שומה על בית המשפט להגיע לתוצאה אשר באה בגדרו של האמור בחוק, ובמידת האפשר, אינה מעוררת את אותה תחושה של השוואה שרירותית. יב. תוצאה זו אפשרית במקרה בו ניתן לבודד מסכומי הביטוח הכוללים של פוליסת הביטוח את סכום הביטוח המתייחס לרכוש שניזוק ולסיכון הרלוונטי. כשם שברור לצדדים כי יש להתעלם מסכום הביטוח הכולל בסך 8,500,000 ₪ שבפוליסת הביטוח של הנתבעת, הואיל ואינו רלוונטי לענייננו, ולהתייחס לסכום של 940,000 ₪ בלבד שיוחדו לפרוייקט הבניה נשוא התביעה, כך יש להתעלם מסכום הביטוח הכולל של הפרוייקט שבפוליסת הביטוח של התובעת ולאתר את סכום הביטוח הרלוונטי לרכוש שניזוק באירוע נשוא התביעה. יג. נראית בעיניי טענת התובעת לפיה הכיסוי הביטוחי במקרה זה ניתן מכח ההרחבה שברשימה המצורפת לפוליסת הביטוח של התובעת (עמ' 5 סעיף א)2), לאמור: "מבני עזר ותכולתם עד לסך של 50,000 דולר". על משקלה של הרחבה זו ברשימה ועל משמעותה מלמדת הפיסקה הדנה ב"הרחבות לכיסוי", פרק א' לתנאים הכלליים - ביטוח רכוש (עמ' 4), בפוליסת הביטוח של התובעת. בסעיף ב' של פסקה זו נאמר כך: "אם צויינו ברשימה סכומי ביטוח נפרדים להרחבות המפורטות והמוגדרות להלן, ישפה המבטח את המבוטח בגין הוצאותיו עד כדי שיעור הסכומים הנקובים ברשימה (שהינם על בסיס נזק ראשון) לגבי הרחבות אלה: ... (3) אובדן או נזק למבני עזר או ותכולתם ו/או למשרדים ותכולתם, לתבניות ולפיגומים, למתקנים וציוד (למעט מנופים וכלי רכב) המשמשים את הפרוייקט" התובעת טוענת כי מכוח הרחבה זו שילמה את ששילמה ועל כן לצורך קביעת היחס בין סכומי הביטוח יש להתייחס לתקרת הפיצוי הקבועה בסעיף זה בסך 50,000 דולר. אני מקבל את עמדת התובעת. התובעת ביטחה פרוייקט של בנין בן 3 קומות או חלק ממנו. (ראה הגדרות הנכס המבוטח בתנאים הכלליים וברשימה). הבניין הוערך בסכום של 7,000,000 דולר ובסכום זה בוטח הפרוייקט. הואיל ובמהלך הבניה מוקמים באתר הבניה מבנים ארעיים, משרדים, מחסנים לאחסון כלי עבודה וחומרי בניה, מתייחסת פוליסת הביטוח לרכוש זה באופן פרטני וקובעת סכומי ביטוח לכל תחום ולכל ענין. סכומי ביטוח אלה הם הרלוונטיים לעניין חלוקת נטל הביטוח. יד. הנתבעת הכבירה מילים בסיכומיה כדי להוכיח באותות ובמופתים כי תגמולי הביטוח ששילמה התובעת לא שולמו מכח הרחבה זו, המוגבלת לסכום של 50,000 דולר, כי אם מכח היות הרכוש הניזוק חלק מ"הפרוייקט", המבוטח בסכום של 7,000,000 דולר. הנתבעת טוענת כי התובעת מנועה מלטעון לתשלום מכח הרחבה זו, לאחר שסירבה לשלם עבור המכולה עצמה וציוד העבודה שבה, ושילמה תגמולי ביטוח רק בגין הציוד המשמש את הפרוייקט עצמו. אינני מקבל טענה זו. התובעת שילמה תגמולי ביטוח בהתאם להרחבה דלעיל, אך הופטרה בהסכמת המבוטחים מתשלום עבור המכולה עצמה וציוד העבודה, הואיל ובהסכם שבין המזמין והקבלן התחייב המזמין לבטח מפני נזקים לציוד קל ולמבנים ארעיים של המזמין בלבד. התובעת ראתה בהסכמה זו של המזמין והקבלן חוזה לטובת צד ג' (לטובתה). החרגת המכולה וציוד העבודה של הקבלן מהגדרת הרכוש המבוטח על ידי התובעת אינה מוציאה את יתר הרכוש שניזוק מכלל ההרחבה בדבר "מבני עזר ותכולתם". טו. הנתבעת טענה כי לו עלה סכום הנזק על סכום הכיסוי המפורט בהרחבה זו היתה התובעת משלמת תגמולי ביטוח עד לסכום הביטוח הכולל. טענה זו היא ספקולציה בעלמא ואין לה על מה שתסמוך. טז. הנתבעת טוענת כי בחוות דעת השמאי שמכוחה שילמה התובעת תגמולי ביטוח נרשם כי שווי הפרוייקט 7,000,000 דולר, ולא הוזכרה ההרחבה האמורה המגבילה את סכום הפיצוי לסך של 50,000 דולר בלבד. מכאן מבקשת הנתבעת להסיק כי הסכום הרלוונטי הוא סכום הביטוח הכולל. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, לצורך פרשנות הפוליסה אינני נזקק לשמאי, וגם אם פרשנותו את הפוליסה מתאימה לעמדת הנתבעת אין בכך כדי להכריע את המחלוקת. פוליסת הביטוח והרשימה הנלווית מתפרשות על פי לשונן ולפי טיב העסקה שבין המבטחת והמבוטח. שנית, אני סבור כי הנתבעת תולה בשמאי דברים שלא אמר ולא כתב, ולא עלו על לבו. השמאי ציין כי הפרוייקט מבוטח בסכום כולל של 7,000,000 דולר אך ציין במפורש בסיום חוות דעתו כי ההערכה כפופה לתנאי הכיסוי הביטוחי. לטעמי, תנאי הכיסוי הביטוחי מגבילים את סכום הביטוח בדבר נזק מן הסוג הנדון בתביעה זו לסכום של 50,000 דולר (לפי שער של 4.6 ₪ לדולר במועד הקובע). יז. לסיכום, כמצוות המחוקק "המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". ודוק, אין מדובר בסטיה ממצוות המחוק אלא ביישום לשון החוק על תנאי המקרה הנדון. סכומי הביטוח הרלוונטיים לעניינו הם מצד אחד 940,000 ₪ (סכום הביטוח בפוליסת הביטוח של הנתבעת), ומצד שני 230,000 ₪ (סכום הביטוח בהרחבה הרלוונטית בפוליסת הביטוח של התובעת). לפיכך, היחס שבין סכומי הביטוח מתקבל מחלוקת כל אחד מסכומי הביטוח, 230,000 ש"ח ו-940,000 ש"ח, בסכום המתקבל מחיבור שני הסכומים, 1,170,000. בהתאם לכך על הנתבעת לשאת ב80% מנטל הביטוח ועל התובעת לשאת ב20% מנטל הביטוח. דומני כי תוצאה זו נכונה וצודקת, באשר היא מטילה את נטל הביטוח העיקרי על הנתבעת אשר ביטחה באופן קונקרטי את הסיכון של קבלן המשנה, ונטל משני בלבד על התובעת אשר חשופה לסיכונים רבים ונרחבים יותר מאשר הנתבעת, במסגרת ביטוח הפרוייקט כולו. יח. שאלה משנית אליה התבקשו הצדדים להתייחס בסיכומיהם היא שאלת ההשתתפות העצמית. כיצד יש להתחשב בהשתתפות העצמית הקבועה בפוליסות הביטוח השונות בבואנו לחשב את נטל הביטוח. מצד אחד, התעלמות מרכיב ההשתתפות העצמית וחלוקת הנטל על פי סכום הנזק, גורמת, לכאורה, לכך שהנתבעת אינה משתתפת בנטל שהוטל על התובעת בפועל אלא בנטל גבוה יותר, שכן התובעת שילמה בפועל סכום הנמוך מסכום הנזק. מצד שני, אם יחולק הנטל רק בהתחשב בסכום ששולם בפועל, הרי שלאחר תשלום תחזור הנתבעת אל מבוטחה ותגבה ממנו השתתפות עצמית ונמצאה התובעת מקופחת. כמו כן, חישוב המתייחס לסכום ששולם בפועל כבסיס לחישוב הנטל יגרום למרכיב של אקראיות בחלוקת הנטל. המבטחת המאחרת לשלם נהנית הן מסכום ההשתתפות העצמית של מבוטחה והן מסכום ההשתתפות העצמית של של המבטחת ששילמה ראשונה. המבטחת המאחרת לשלם נושאת לעולם בנטל כספי נמוך יותר. נקל לשער כי תוצאה כזו נוגדת את "תקנת הציבור" באשר יש בה לעודד איחור בתשלומי תגמולי ביטוח. יט. כזכור, עקרון העל העומד ביסוד דיני כפל ביטוח הוא העקרון של מניעת עשיית עושר ולא במשפט. עקרון זה מחייב כי התוצאה האריתמטית של חלוקת נטל הביטוח לא תשתנה כתוצאה מהשאלה מי מהמבטחות הקדימה לשלם. עקרון זה מחייב גם שויון באופן שבו נהנות המבטחות מההפחתה הנובעת מתשלום השתתפות עצמית על ידי המבוטח. יישום עקרונות אלה מחייב את עריכת החישוב לפי סכום הנזק המבוטח בהתעלם מסכומי ההשתתפות העצמית הקבועים בפוליסות הביטוח. לשון אחרת, הסכום הקובע לצורך עריכת חישוב חלוקת נטל הביטוח הוא סכום הנזק ולא סכום ששולם בפועל. דרך חישוב זו תבטיח כי לא יהיה תמריץ לאף מבטחת לעכב תשלום תגמולי ביטוח. דרך חישוב זו תבטיח תוצאה זהה ללא קשר לשאלה איזו מבטחת הקדימה לשלם. דרך חישוב זו תבטיח לכל מבטחת כי היא, והיא בלבד, נהנית מסכום ההשתתפות העצמית שנקבע בינה לבין מבוטחה. ואכן, סכום ההשתתפות העצמית שנקבע בין מבטחת למבוטחה אינו עניין למבטחת אחרת. לפי שיטה זו, אם לאחר חלוקת הנטל עולה סכום ההחזר שתשלם מבטחת אחת לחברתה על הסכום ששילמה האחורנה בפועל (כתוצאה מהיחס בין סכום הנזק לסכום ההשתתפות העצמית), הרי שאת היתרה על המבטחת להחזיר למבוטחה, שאם לא כן תימצא המבטחת עושה עושר ולא במשפט על חשבון המבוטח. כ. על יסוד כל האמור לעיל, יש לחלק את סכום הנזק שנקבע על ידי השמאי לצורך תשלום תגמולי ביטוח בסך 125,159 ₪, בתוספת שכר טרחת שמאי בסך 3,146 ₪, כך ש-102,644 ₪ יוטלו על הנתבעת והיתרה בסך 25,661 ₪ תוטל על התובעת. לפיכך, אלמלא הוגבל סכום התביעה לסך של 85,000 ₪ הייתי מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 102,644 ₪ בצירוף הוצאות משפט. הואיל וסכום זה עולה על הסכום ששילמה התובעת למבוטחה, אני סבור שאת היתרה היה עליה להחזיר למבוטח אשר שילם לה השתתפות עצמית. ברם, הואיל וסכום התביעה הועמד על 85,000 ₪ בלבד, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סכום זה בצירוף הוצאות. סוף דבר: כא. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 85,000 ₪ צמוד מיום 29/10/06; אגרת משפט כפי ששולמה צמוד מיום 29/10/06; אם תידרש התובעת לשלם מחצית אגרה שניה יוסף הסכום לחוב הפסוק. שכ"ט עו"ד בשיעור 10% ומע"מ מהסכום הפסוק. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. פוליסהביטוח רכושביטוח כפל