התובע תלה בנתבעת את האשם בכך שהצהרת הבריאות עליה חתם במסגרת פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה לוקה בחסר, כמי שאחראית להליך הרשלני של החתמתו על המסמכים הדרושים לצורך קבלתו לביטוח. התובע מאשר אומנם את חתימתו על הצהרת הבריאות, אבל לדבריו הוא אינו יודע קרוא וכתוב, ועל הצהרת הבריאות, כמו גם על הצעת הביטוח, חתם מבלי שידע על מה הוא חותם. פסק-דין חלקי התובע, פועל בנין, בוטח על ידי הנתבעת בפוליסה לביטוח חיים אשר כוללת כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה. ההצעה לביטוח נחתמה על ידי התובע ב-11.2.99 ומועד תחילת הביטוח נקבע ל-1.1.99. בעל הפוליסה הוא מעסיקו של התובע - מר אבי סגולי, אשר חתום גם הוא על ההצעה לביטוח. באוקטובר 2001 חלה לטענת התובע הרעה מוחשית במצבו, וב-1.11.01 הופסקה עבודתו כליל. התובע פנה אל הנתבעת בדרישה לשלם לו את התגמולים החודשיים בגין אובדן כושר עבודה, אך דרישתו נדחתה. מכאן התביעה לחייב הנתבעת בתשלום תגמולי בטוח עבור התקופה שעד להגשת התביעה ולמתן פסק דין המצהיר על זכאותו של התובע לתגמולים חודשיים החל מהמועד האמור. בהחלטה שניתנה ב-20.6.2004 קבלתי את בקשת התובע לפצל את הדיון, באופן שתחילה תוכרע שאלת החבות של הנתבעת על פי הפוליסה, לאור טענתה שהתובע העלים ממנה מידע רפואי. בשאלה זו דן פסק הדין החלקי שלהלן. מתברר שלאחר שהתובע בא אל הנתבעת בדרישה לקבל את התגמולים החודשיים בגין אובדן כושר עבודה, פנתה הנתבעת לאסוף מידע רפואי ביחס למצבו של התובע, וממנו למדה על בעיות גב אשר מלוות אותו כבר זמן רב - התיעוד הרפואי האחרון אשר מעיד על תלונות בקשר לגב, נרשם כחודש בלבד לפני שהתובע חתם על הצהרת הבריאות - וכן על כך שב-1986 אובחנה אצל התובע אוושה סיסטולית בלב. לממצאים האלה אין זכר בהצהרה הבריאות עליה חתם התובע. ההצהרה הזו, לאמיתו של דבר, חפה מכל מידע ביחס לקיומה של בעיה רפואית כלשהי אצל התובע - בהווה ובעבר. התיעוד הרפואי שנאסף, הניב את מכתבה של הנתבעת אל התובע מיום 20.2.2002. במכתב זה מודיעה הנתבעת לתובע, שלאור מה שנראה כהעלמת מידע מהותי וחיוני מצדו לעצם קבלתו לביטוח, הרשות בידה לבטל את הכיסוי התאונתי והכיסוי לאובדן כושר עבודה, וכי היא מבטלת אותם "מתחילה". עם זאת היא תהיה נכונה להמשיך את הביטוח אם התובע יסכים "להגבלת גב ועמוד שדרה" ביחס לשני סוגי הכיסוי הנ"ל. התובע לא הסכים, והנתבעת נאלצה ,לטענתה, לבטל את הביטוח. אין במכתב זה כל התייחסות לאוושה הסיסטולית בלב שאובחנה כאמור ב-1986. עניין זה הועלה על ידי הנתבעת לראשונה, בתצהיר מטעמה בהליך זה. התובע תולה בנתבעת את האשם בכך שהצהרת הבריאות עליה חתם לוקה בחסר, כמי שאחראית להליך הרשלני של החתמתו על המסמכים הדרושים לצורך קבלתו לביטוח. התובע מאשר אומנם את חתימתו על הצהרת הבריאות, אבל לדבריו הוא אינו יודע קרוא וכתוב, ועל הצהרת הבריאות, כמו גם על הצעת הביטוח, חתם מבלי שידע על מה הוא חותם. לגרסתו, הוא הובא למשרדו של סוכן הביטוח על ידי עיסאם - מי ששימש מנהל עבודה אצל מעסיקו; שם קבלה את פניו פקידה של הסוכן, בעוד שמנהל העבודה מחכה לתובע ברכב, ליד המשרד. מעמד החתימה ארך מספר דקות כשהוא מתנהל כולו "מול" הפקידה של סוכן הביטוח. זו הנחתה את התובע היכן לחתום, ובזה הסתיים העניין. בחקירה נגדית נשאל התובע: "אתה כותב שעמדת ליד השולחן, היא הביאה לך לחתום. היא לא שאלה אותך שום דבר" על כך השיב: "לקח כמה שניות, זה היה מוכן עוד לפני שבוע". ובהמשך: "אני אמרתי שלום לצביקה שישב ליד השולחן. הוא אמר לי שלום, וזהו, המזכירה נתנה לי את הניירות על כל מה שהיא בקשה, ועיסם לקח אותי בחזרה". אני סבורה שהגרסה הגרעינית של התובע ביחס לאופן שבו התנהלה החתימה על מסמכי הביטוח, כמו גם ביחס לכישוריו - נכונה, ומכל מקום, הגרסה הזו לא הופרכה. עם זאת, אף אחד לא צריך לדעת שהתובע אינו יודע קרוא וכתוב אם הוא אינו מדווח על כך, ולא שמעתי מפיו שהדבר הובא לידיעת הפקידה או סוכן הביטוח שגם לפי התיאור של התובע, שהה במשרד בעת החתימה, או שהתובע ביקש הסברים כלשהם ביחס למסמכים שעליהם התבקש לחתום. זאת ועוד. מישהו הרי השיב לשאלון שבטופס הצהרת הבריאות על ידי סימון המשבצות שבצד השאלות המפורטות בהצהרה. התובע לא אמר דבר בעניין זה ואין אנו יודעים כיצד ובאיזה נסיבות מולא השאלון בפועל. מדברי התובע בכלל משתמע שהטופס היה מוכן לחתימה עוד קודם לכן, אך כל ששמענו מפיו הוא, שהסוכן לא שאל אותו כל שאלות במעמד החתימה או לפני כן. מזה אי אפשר להסיק בהכרח שהתשובות כפי שסומנו בשאלון אינן תשובות של התובע. התובע גם לא הביא לעדות אף אחת "מהנפשות הפועלות" אשר יכולות היו לתמוך בגרסתו ביחס לנסיבות שבהן נחתמו הטפסים, ואין ספק שהמידע שפורט בהצהרת הבריאות, לא תאם את המציאות. מהטעמים שלעיל, לא ניתן לקבל את טענת התובע שיש לראות בנתבעת כמי "שגרם לכך שהתשובה לא הייתה מלאה וכנה", כאמור בסעיף 8(1) לחוק , ואין הוא יכול לדעתי לגלגל לפתחה של הנתבעת את כל האחריות לכך שהתשובות לשאלון שבהצהרת הבריאות אינן מלאות. זאת, גם בלי לקבל את עמדת הנתבעת שסוכן הביטוח הוא שלוחו של התובע כבר מהשלב שלפני כריתת חוזה הביטוח, רק משום שבהצעת הביטוח נכתב שהתובע ממנה את הסוכן כשלוחו. הרי אין ספק שהתובע לא יכול היה לעמוד בכוחות עצמו על עצם המינוי, שגם אינו מובלט בטופס - לא כל שכן על המשמעויות הנובעות ממנו. מכל מקום, כפי שאני רואה את הדברים, הליך החתמתו של התובע על טופסי הביטוח היה רשלני, אך לתובע חלק בכך, חרף העובדה שהוא אינו יודע קרוא וכתוב או יודע רק מעט. עם זאת, שמעתי את התובע ואני סבורה שלא הייתה כל כוונת מרמה מצדו, ובכל מקרה - אין כל ראיה לכוונה כזו. חרף טענות הנתבעת בעניין זה, נטל ההוכחה לקיומה של כוונת מרמה רובץ עליה, והוא לא הורם על ידה. אפילו סוכן הביטוח לא הובא על ידה לעדות, וזה המינימום שהיה עליה לעשות בנסיבות המקרה הזה, כדי להוכיח שעניין לנו עם מרמה להבדיל מרשלנות גרידא. (לעניין נטל הוכחת היסוד של כוונת מרמה וכמות הראיות הדרושה, ראה: ירון אליאס: "דיני ביטוח", עמ' 183,184). פועל יוצא ממצב דברים זה הוא, ש"בזמן אמת" הנתבעת לא קבלה את המידע שהיה מביא לכך שהתובע היה אומנם מתקבל על ידה לביטוח אך - "בתנאים מגבילים". שאלה היו פני הדברים אילו קיבלה הנתבעת את המידע הרפואי הנכון, עולה הן ממכתבה של הנתבעת אל התובע מ-20.2.2002 - שם כפי שראינו הסתפקה הנתבעת בהתניית המשך הביטוח בהחרגת עמוד שדרה וגב - והן מחוות דעתו של החתם הרפואי מטעם הנתבעת - פרופ' ארדון רובינשטיין. לפי חוות דעת זו, התובע כן היה מתקבל לביטוח, אך בהחרגת הגב, ובתשלום כפול של הפרמיה בשל האוושה הסיסטולית בלב. ואולם, מקרה הביטוח אירע לפני שחוזה הביטוח בוטל על ידי הנתבעת. מכיוון שכך, חלות בענייננו הוראות סעיף 7(ג) לחוק. לפי הוראות סעיף זה, ביטול החוזה אינו משחרר את המבטח מהחבות הביטוחית, אלא מפחית אותה "בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו, לבין דמי הביטוח המוסכמים", להוציא במקרה של כוונת מרמה (סעיף 7(ג)(1)), או כאשר מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה "אף בדמי ביטוח מרובים" (סעיף 7(ג)(2)). הנתבעת אכן הוכיחה שאילו ידעה על בעיות הגב של התובע, היא לא הייתה מוכנה ליתן לתובע כיסוי ביטוחי אף בדמי ביטוח מרובים. הפתרון שלה בנושא זה הוא "החרגת הגב" מהביטוח. לכן, ככל שאובדן כושר עבודה נגרם בעטין של בעיות אלה - הנתבעת משוחררת מכל חבות כלפי התובע לפי סעיף 7(ג)(2) לחוק. מה שאין כן, לגבי אובדן כושר עבודה, ככל שהוא נגרם בעטיה של בעיית הלב, והנתבעת אף אינה זכאית לדעתי להפחתה של תגמולי הביטוח, בהקשר זה. הטעם לכך הוא, שהאוושה הסיסטולית אובחנה אצל התובע עוד ב-1986, אך בניגוד לבעיית הגב, אשר חזרה והציקה לתובע לאורך השנים, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר הנתבעת ופורט בסיכומיה, אין עדות לכך שהתובע נזקק לטיפול רפואי כלשהו לאורך השנים, בהקשר לאיזה בעיית לב כלשהי. נעשה אבחון לפני שנים, שהיה בעצם מקרי וללא המשך כפי שעולה מחוות דעתם של ד"ר רסין טובי, ושל פרופ' יהודה לרמן (מה-3.9.2003, ו-7.9.2003, בהתאמה). נראה שלבעיה הרפואית שאובחנה כשלעצמה לא היו ביטויים "חיצוניים" וכי הבעיות הרפואיות שכן היו לתובע לא יוחסו לאוושה בלב, שכבעיה רפואית נותרה למעשה סמויה. בנסיבות אלה, ספק רב הוא אם התובע היה בכלל מודע לבעיה רפואית כלשהי בהקשר זה. האבחון הישן יכול היה אף פשוט להישכח, ומכל מקום - התובע לא נחקר כלל בנושא זה. המסקנה המתבקשת אפוא היא שהתשובה שניתנה בהצהרת הבריאות ביחס למחלות לב ומחלות "קרובות" - לא הייתה מלאה, אבל אי אפשר לומר שהיא גם לא הייתה כנה. תנאי לשימוש בתרופה של ביטול פוליסה הוא שהתשובה שניתנה על ידי מבוטח לא הייתה מלאה וכנה גם יחד (סעיף 7(א) לחוק). מכיוון שכך, המידע ביחס לאוושה הסיסטולית בלב, לא יכול היה מלכתחילה להצדיק ביטול של הפוליסה. נראה שהנתבעת עצמה לא סברה אחרת משום שבמכתבה אל התובע מה-20.2.2002, - מכתב שהוצא בעקבות איסוף התיעוד הרפואי ביחס למצבו, אין כל התייחסות לאוושה סיסטולית בלב. זאת ועוד. על פי סעיף 8(2) לחוק, התרופות אשר מוקנות למבטח לפי סעיף 7 לחוק, נשללות ממנו כאשר מדובר בעובדה שעליה ניתנה תשובה שלא הייתה מלאה וכנה אך "לא השפיעה על מקרהו" של המבוטח. וזהו בדיוק המצב בענייננו. לדברי ב"כ התובע בסיכומיו: "עיקר הבעיה שבשלה נאלץ התובע לפרוש מהעבודה היתה מחלת הלב. עם הבעיות האורטופדיות הוא תיפקד כל השנים ואובדן כושר העבודה שלו נובע מהמסתם הלקוי שלו בלב. כל חוו"ד הרפואיות שהוגשו לביה"מ מתמקדות בענין הלב". טענת התובע אפוא היא שלא בעיית הגב היא שהביאה לאובדן כושר העבודה שלו. מכיוון שכך, ומאחר שאת התשובה שאינה מלאה וכנה ניתן לכל היותר ליחס לבעיית הגב שכאמור אינה משפיעה על מקרהו של התובע - הרי לפי סעיף 8(2) לחוק, נשללת מהנתבעת התרופה של הפחתת התגמולים ביחס לאובדן כושר עבודה שנגרם בעטיה של בעיית הלב. והערה לפני סיום: איני סבורה שיש בטענות ב"כ התובע בהסתמך על סעיף 4 לחוק כדי להוביל לתוצאה שונה. אכן, אין מחלוקת על כך שהצהרת הבריאות לא צורפה על ידי הנתבעת לפוליסה. ואולם, התובע חתם על הצהרת בריאות "באותו נוסח" לא פעם אחת אלא פעמיים - בפעם השנייה בשנת 2000 בקשר לבקשתו להמרת הפוליסה למסלול "עדיף הוני" - ובנסיבות אלה יש לראות באי הצירוף של הצהרת הבריאות לפוליסה בגדר פגם טכני (ראה לעניין זה: ע"א 2230/92, שמואל צמח נ' "ציון" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2), 256). התוצאה אפוא היא שהנתבעת אינה משתחררת מחבותה על פי הפוליסה, כולה או חלקה, בשל אובדן כושר עבודה ככל שהביאו לכך מחלות שאינן קשורות בבעיית עמוד שדרה וגב אצל התובע. רפואהמסמכיםהצהרת בריאותאובדן כושר עבודה