פסק דין 1. התובע הבעלים של משאית שברולט מס' רישוי 06-387-67 (להלן:"המשאית") אשר נגנבה בלילה שבין 5.6.00 ל- 6.6.00. התובע ביטח את המשאית אצל הנתבעת 1 לתקופה מיום 31.12.99 ועד ליום 31.12.00 (להלן:"הפוליסה הראשונה") שמספרה 0-99-04465-34-00. פוליסת ביטוח מקיף, שהוחלפה לטענתו בפוליסה חדשה, לתקופה מיום 1.1.00 ועד ליום 31.12.00 (להלן:"הפוליסה השניה") ומספרה 9-00-006342-34-67-00 . התובע טוען כי הנתבע 3 שהינו סוכן ביטוח הוא זה שתיווך בעשיית הביטוח והנתבעת 2 הינה סוכנות החיתום, שלוחתה של הנתבעת 1 לקבלת עסקי ביטוח והנפקת פוליסות בשם המבטחת. לצורך רכישת המשאית נטל התובע הלוואה וחברת המימון ביטחה את המשאית באמצעות הפניקס ישראלי חברה לבטוח בע"מ וזאת עד לשנת 1996. ביום 7.12.99 חתם התובע בפני הנתבע 3 על טופס הצעה לביטוח רכב לגבי המשאית. 2. הצעת הביטוח הוגשה על ידי הסוכן לחיתום אצל הנתבעת 2 בשמה של המבטחת, הנתבעת 1. להצעה צורפה הוראת קבע לגביית הפרמיה ב- 8 תשלומים. בעקבות כך הוצאה פוליסה מיום 31.12.99 ועד 31.12.00. התובע טוען כי בהצעה התבקש ביטוח מקיף למשאית בשווי 65,000 ₪ המכסה כל נהג שאינו צעיר, בכל ימות השבוע למעט שבת וחג ולעניין המיגון לא רשם הנתבע 3 ולא נרשם בזמן החיתום מאומה לעניין זה. התובע טוען כי הפוליסה הזו לא נמסרה לו מעולם והוא ידע על קיום הביטוח המקיף רק מכח הוראת הקבע שהופעלה עת נוכו מחשבונו בבנק תשלומי פרמיה. בלילה שבין ה- 5.6.00 לבין 6.6.00 נפרץ ביתו של התובע בזמן שישן ונגנבו מפתחות המשאית באמצעותם נגנבה המשאית כשלדברי התובעת בתוכה תעודת החובה ומסמכי הרכב. עם השכמתו של התובע, לא מצא את המשאית ליד ביתו ולכן דיווח על הגניבה למשטרה ולסוכן הביטוח, הנתבע 3. 3. הנתבעת 1 שלחה חוקרים לברר את נסיבות הגניבה ובתום הברורים הודיעה הנתבע 3 כי הנתבעות 1 ו- 2 מסרבות לשלם את מלוא תגמולי הביטוח, אלא סכום של 10,000 ₪, באשר לפי מכתב מיום 2.8.00, המופנה לסוכן הביטוח, "הארוע לא נמצא ברשימת הכיסויים הקיימים בפוליסה". טענת הנתבעות הינה שהפוליסה אשר הוצאה מחריגה סיכוני גניבה ואילו התובע טוען כי לא ידע על כך, באשר הפוליסה האמורה הוצאה בלא ידיעתו וללא הסכמתו, בין מראש ובין בדיעבד והיא לא נמסרה לו מעולם. 4. התובע טוען כי למשאית היה ביטוח מקיף הכולל כיסוי למקרה גניבה ולכן על הנתבעת 1 לשלם את מלוא תגמולי הביטוח בגין הגניבה וזאת מאחר והצעת הביטוח היתה לפוליסת ביטוח מקיף הכוללת ביטוח בגין גניבה. השינוי שעשתה הנתבעת, או הביטול, נוגד את בקשת התובע בהצעתו ונעשה ללא הסכמתו וללא ידיעתו. התובע טוען כי אם יתברר שהפוליסה הראשונה בוטלה על ידי הנתבעת, בין במלואה ובין בחלקה, אין לביטול זה כל תוקף כל עוד לא נעשה בכתב ובדואר רשום כאמור בחוק חוזה ביטוח וכל עוד לא חלפה התקופה הקבועה בחוק לעניין מועד כניסה לתוקף של ביטול הפוליסה. עצם תשלום הפרמיה מידי חודש בחודשו משתיקה את הנתבעת מלטעון כי הפרמיה אשר שולמה אינה מכסה סיכוני גניבה. 5. טענת התובע כנגד הנתבעים 1 ו- 2 הינה כי פעלו ברשלנות, הפרו חובות האמורות בחוק חוזה ביטוח בכך שלא ביצעו את הביטוח לפי ההצעה שמסר, ערכו שינויים ללא הסכמתו וללא שהזהירו את התובע על שינוי היקף הביטוח. באשר לנתבע 3 טוען התובע לרשלנותו באשר לא דאג לקבל עותק של הפוליסה מהנתבעות ולהשוות את התאמתה של הפוליסה להצעת הביטוח. כמו כן לא העביר את הפוליסה לתובע אם קבל אותה כלל, ולא הזהיר את התובע שהמשאית אינה מכוסה בגין סיכון גניבה. 6. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי הפוליסה שהוצאה מיום 31.12.99 ועד ליום 31.12.00 (הפוליסה הראשונה) הינה פוליסה לביטוח חובה בלבד ואילו הפוליסה מיום 1.1.00 ועד ליום 31.12.00 (הפוליסה השניה) הינה פוליסה לביטוח מקיף שאינה כוללת סיכוני גניבה. מעולם לא הונפקה תחת אותו מספר של פוליסת החובה פוליסת ביטוח מקיף. פוליסה זו בוטלה עם ההודעה על הגניבה ויתרת הפרמיה בגין ביטוח החובה הוחזרה לתובע. באשר לפוליסה השניה - המדובר בפוליסת ביטוח מקיף שלא כללה כיסוי מפני סיכוני גניבה וזאת בידיעתו ועל דעתו של התובע, מאחר והתובע ידע שלא עמד בדרישות המיגונים שהתבקשו ממנו פעמים רבות וכל עוד לא הותקנו המיגונים, לא ניתן לו כיסוי ביטוחי הכולל סיכוני גניבה. הפוליסה הוצאה כפי שהיא על מנת שהתובע לא יוותר ללא כיסוי ביטוחי בגין סיכוני תאונות למיניהן. תשלומי הפרמיה שנגבו מהתובע היו בגין פוליסת ביטוח מקיף שאינה כוללת סיכוני גניבה והתובע ידע על כך . 7. הנתבעים 1 ו-2 שלחו הודעת צד ג' לסוכן הביטוח, הנתבע 3, ובהודעתם מציינות כי הודיעו לצד השלישי כי המיגונים הקיימים במשאית אינם מספקים וכי ללא השלמת המיגונים הנדרשים, לא ינתן כיסוי ביטוחי בגין ארוע הגניבה. בהתאם לכך הוצאה לתובע פוליסה המחריגה ארוע גניבה. אם ימצא כי התובע לא ידע על הדרישה להתקנת אמצעי מיגון נוספים ולא ידע על פוליסת הביטוח המחריגה ארוע גניבה, הרי שהדבר ארע בשל רשלנותו של הצד השלישי והפרת חובותיו כסוכן ביטוח, באשר במחדלו יצר מצג שווא לפיו התובע מכוסה בביטוח הכולל סיכוני גניבה. 8. הנתבע 3 טוען כי הסביר לתובע כי קיימת דרישה של סוכנות החיתום למיגונים במשאית על מנת לבטחה מפני סיכוני גניבה וכי התובע, שהיה מבוטח אצל הנתבעת 1 קיבל בינתיים כיסוי זמני עד להמצאת אישור מיגון רכבו. בתאריך 10.2.00 המציא אישור מיגון מחברת איתורן ואישור זה הועבר לסוכנות החיתום של אריה שפק וביום 17.2.00 התקבלה אצל הנתבע 3 הודעה של סוכנות החיתום לפיה אין די במיגון הקיים. הודעה זו הועברה ישירות לתובע, אך הוא, מטעמיו שלו, העדיף להתעלם מההודעה, באשר לטענתו הרכב חונה ליד חלון ביתו ואין סיכוי שיגנב. הנתבע 3 מציין כי מסר את עותק תעודת פוליסת החובה לתובע וזה שילמה כנדרש ופוליסה זו אינה כוללת בחובה ביטוח מקיף הכוללת כיסוי בגין גניבה וזאת בשל אי התקנת מיגונים נדרשים ועל התובע להלין אך על עצמו. הנתבע 3 מציין כי פנה לתובע פעמים רבות והזהירו מפני הסכנה הצפויה במקרה של גניבת רכבו, אולם התובע התעלם מכך. הנתבע 3 טוען כי הפוליסה הראשונה הוצאה דרך חברת מנורה והיא לביטוח חובה בלבד וביטולה נעשה רק לאחר הגניבה לבקשתו של התובע. הצדדים אינם חולקים על כך כי שווי הרכב ליום הגניבה הינו לפי הערכת השמאי בסך של 36,000 ₪ ללא מע"מ. 9. התובע בחקירתו הנגדית הודה התובע כי את הרכב רכש בסיומה של עסקת ליסינג כאשר המיגון שהיה במשאית היה אזעקה מסוג ריינג'ר בלבד. כל עוד היתה עסקת הליסינג בתוקף נעשה הביטוח באמצעות חברת הליסינג והתובע לא היה מעורב כלל בעריכת הביטוח. בגמר הליסינג עת רכש התובע את המשאית, דאג התובע לבטח את הרכב באמצעות סוכן הביטוח הנתבע 3 והוא דרש ממנו את פרטי המשאית ואת פוליסת הביטוח הקודמת שהיתה בתקופת הליסינג ולדבריו "... והעברתי לו אותה והבנתי שהוא עשה את הביטוח. אמרתי לסוכן הביטוח שמצידי אני בטוח שלא יגנבו לי את הרכב. כל השנים היה לי ביטוח על הרכב ואם זו הבעיה שלו אמרתי לו שאני בטוח שלא יגנבו, יש לי רינג'ר וזה הספיק כל השנים". (עמ' 15 ש' 11 - 12 לפרוטוקול). התובע מציין כי הבהיר לסוכן הביטוח כי אין הוא מוכן לעשות מיגונים נוספים ואם אין הסוכן מסוגל להנפיק פוליסה הכוללת גם סיכון מפני גניבה, יעבור לסוכן אחר. בהמשך הודה התובע כי אמר לנתבע 3 שאין הוא צריך אימובילייזר אלא רק אזעקה באשר הרכב חונה ליד ביתו. לדבריו, אם המיגון סיפק את חברת הליסינג, כי אז מיגון זה מספק ולדרישת הסוכן הביא אישור על המיגונים ואחר מכן לא שמע דבר מפי הסוכן. התובע מודה כי הנתבע 3 הודיעו שהגיע מכתב של חברת הביטוח שהמיגון הקיים אין בו די, אולם הכחיש בתוקף כי קיבל עותק של הפוליסה. לדבריו, בהעדר מיגון מתאים עמדה ההשתתפות העצמית על סך 2,500 דולר והסוכן הודיעו כי אם הוא רוצה שלא לשאת בהשתתפות עצמית בסך 2,500 דולר אז עליו לעשות את תוספת המיגונים והוא החליט ליטול עליו את הסיכון. והעיד התובע "הוא אמר לי שאם אני לא מזדרז ושם את האימובילייזר יש לי קנס של 2,500 דולר במקרה של גניבה. אני לא הוספתי אימובילייזר כי לי לא היה זמן, לקחתי את הזמן שלי. הסוכן ביטוח פנה אלי איזה 3-4 פעמים וזה הכוונה שלחץ עלי לעשות אימובילייזר." 10. מר משה אסולין שהינו חתם בחברת מנורה, מציין כי הם קיבלו בקשה להפקת תעודת חובה בלבד, אולם מאחר ומשיקולים עסקיים הם לא מבטחים משאיות בביטוח מקיף מוציאה סוכנות אריה שפק פוליסות ביטח מקיף למשאיות של חברת מנורה. שפק מפיק את הפוליסות ועושה גם את החיתום. מנורה משמשת רק כחזית לביטוח. 11. הגב' נינה רוטנשטראוך בחקירתה הנגדית מציינת כי היא שימשה כחתמת אצל הנתבעת 2 ואצל אריה שפק ומבטחת באופן עצמאי משאיות ורק מבחינת החזות מדובר בפוליסות של חב' הביטוח מנורה. לדבריה, המשאית בוטחה בשנת 99' דרך חב' הליסינג. כאשר קיבלה את הצעת הביטוח של התובע, שהועברה קודם למנורה ומשם אל הנתבעת 2, לא הפיקה פוליסה בגינה מאחר ולא צורף אישור על קיום אמצעי מיגון. הצעת הביטוח נשארה כחומר תלוי ועומד עד להשלמת כל האישורים. היא מעידה "עד שלא היו לי את כל האישורים על המיגונים כלל לא בדקתי אם היה ביטוח לרכב זה, לא תקתקתי זאת למחשב, אני מתקתקת רק כאשר יש לי את כל האישורים." לדבריה, אם היתה פוליסת ביטוח קודמת לגבי אותו רכב אין היא יכולה לדעת על כך, אלא אם קיימת חפיפה כלשהי לגבי תקופת הביטוח בין פוליסה קודמת ופוליסה חדשה. בתקופת הביניים עד להמצאת אישור על קיום המיגונים, קיים כיסוי זמני בגין אירוע תאונתי, אולם נעדר כיסוי בגין גניבה. בהמשך הופקה פוליסה ללא כיסוי בגין גניבה. לדבריה, "הסוכן יודע שאין כיסוי גניבה ברגע שאני אומרת לו שאני לא מפיקה את הפוליסה עד שלא ימציא אישורי מיגון. הסוכן אמור לדעת כי יש כיסוי רק לאירוע התאונתי." לדבריה, בתקופה זו לא הופעלה הוראת הקבע ולא גבו כסף מחשבון התובע. המיגונים הנדרשים למשאיות שערכן עד כ-100,000 ₪ הינם "ביטחונית" או "מקסימטקס" או "איירונבוקס". העדה מציינת כי בפוליסת הביטוח לשנת 98' ו-99' מופיעה שמה של חב' הליסינג ח.ל. ואילו לפוליסה לשנת 2000 מופיע סוכן אחר. אישור המיגון הקיים לא סיפק את הנתבעות 1 ו-2 ולכן היציאה מכתב לסוכן על מנת להבהיר שהמיגון במשאית אינו מתאים וכאשר ראתה שהאישור על קיום מיגונים מתאימים מתמהמה, הנתבע 3 רצה שתפיק פוליסה ללא סיכוני גניבה וכך עשתה. העדה השיבה לשאלת בית המשפט לגבי נושא אישור המיגון ואמרה כדלהלן: "אם המצאת אישור המיגון מתמהמהת מסיבה כלשהי במשך חודשים, שמישהו יקבל אצלינו החלטה לטפל בדבר התלוי ועומד, הוא יוציא פוליסה לגבי אירוע תאונתי ללא גניבה. לרכבים פרטיים יש סטנסיל קבוע שיש להם טווח התקנה של מיגון של 21 יום. ב-21 הימים יש כיסוי זמני. לא ידוע לי שלגבי משאיות יש תקופת טוח של התקנה של ימים או שבועות." (עמ' 23, שורות 5-10). ההשתתפות העצמית הינה בסך 2,500 דולר כשקיים מיגון. אם אין כיסוי בגין גניבה, אזי אין השתתפות עצמית בסך 2,500 דולר. 12. מר בני כהן, שעבד יחד עם התובע ודרכיהם נפרדו בסכסוך, מציין שהוא היה נוכח בשעה שהנתבע מס' 3 ערך לתובע ביטוח על העסק וגם כשבא לעשות לו ביטוח למשאית, אולם אין הוא זוכר פרטים לגבי הביטוח. לאחר מכן הופיע הנתבע 3 ולדברי העד "אחרי הדבר הזה הוא בא ואמר שצריך לעשות מיגון לאוטו וגם כאשר משה לא היה הסוכן אמר לי "תגיד למשה שהוא צריך לעשות מיגון לאוטו." (עמ' 28, שורות 20-22). את דרישותיו של הסוכן מסר לתובע. 13. הנתבע 3 בחקירתו הנגדית מציין סוכן ביטוח כי ב-7.12.99 ערך את הצעת הביטוח ולתובע במקביל היתה עדיין פוליסת ביטוח עד לסוף חודש דצמבר 99'. הסוכן מציין כי בתחילה פנה לחב' מנורה על מנת לבטח את המשאית, וזאת הפנתה אותו לסוכנות שפק. מאחר ומדובר ברכב שמשקלו מעל 4 טון. החתמת ציינה בפניו כי יש צורך באישור על קיום המיגונים, ומאחר ולתובע היה ביטוח קודם של אותו רכב במנורה היה הסוכן משוכנע כי קיימים ברכב כל המיגונים הנדרשים על ידי חב' הביטוח מנורה, אולם ברגע שהתובע המציא אישור על קיומה של מערכת ריינג'ר בלבד, העביר האישור לסוכנות שפק, והם מצידם הודיעו לו שהם דורשים מיגונים נוספים. לדברי הסוכן מקובל שקיים כיסוי ביטוחי למשך 21 יום כי "יש זמן עד שהמבוטח ילך ויביא את המיגונים. אני גם יכול לתת כיסוי ל-21 יום עד שימציא המבוטח מיגונים. לא המציא מיגונים אני מודיע לו שאין לו כיסוי עד שלא יעשה את המיגונים שדורשת חב' הביטוח." בפרק הזמן שבין הצעת הביטוח (7.12.99) לבין פקיעת הפוליסה הישנה (31.12.99), היה פרק זמן של כ-3 שבועות שבאותו זמן היה צריך התובע להוסיף את המיגונים הנדרשים. הסוכן מציין, כי גם בפוליסה הקודמת שהיתה לתובע באמצעות סוכנות שפק, לא היתה למשאית האזעקה הנדרשת. את טופס הדרישות לגבי מערכת המיגון שדרשה שפק העביר לתובע ואף שוחח על כך עימו טלפונית. סוכן הביטוח נשאל מדוע זה דיווח לנתבעות 1 ו-2 על גניבת המשאית אם ידע שלא קיים כיסוי ביטוחי במקרה של אירוע הגניבה, על כך השיב הסוכן כי הדיווח נעשה לשם הבטחון, שמא אירעה תאונת דרכים בשעת גניבת המשאית ואולי יש צורך לכסות את התאונה. לדבריו ביקש שהביטוח יחל מה-1.1.00, והוא דרש מהתובע שיותקנו המיגונים הנדרשים תוך 21 יום וכן הודיע לתובע, כי אם המיגונים לא יבוצעו לא יהיה כיסוי ביטוחי. כאשר ראה שהתובע לא דאג למיגונים הנדרשים, פנה הסוכן לחב' הביטוח וביקש ישיוציאו פוליסת ביטוח ללא גניבה, באשר התובע אמר שהוא יתקין את המיגונים הנדרשים בזמנו החופשי. סוכן הביטוח העיד כי אם היו קיימים המיגונים הנדרשים, הרי שהתובע לא היה מעסיק את עצמו בחיפוש אחר המשאית, באשר היתה לו וודאות שחב' הביטוח תשלם את נזקו אם הרכב לא ימצא. מאחר וידע כי לא קיים כיסוי ביטוחי בגין אירוע גניבה בשל העדר מיגונים נדרשים הטריד הדבר מאד את התובע והוא חיפש אחר המשאית במשך ימים. הסוכן חוזר ומעיד "הוא היה מבוטח קודם דרך שפק והוא אמר לי שיש לו את כל המיגונים. מתברר שגם אצל שפק לא היו לו את כל המיגונים. לא מלאתי את המיגונים. הוא היה מבוטח במנורה לפני כן והיה חידוש דרכי ולא דרך הליסינג. לא כתבתי כלום כי זה היה חידוש ובחידוש לא ממלאים. הוא היה מבוטח במנורה קודם דרך הליסינג. אני סוכן חדש ולכן מלאתי טופס הצעה חדש. אני לא ידעתי איזה מיגונים יש לו... אני לא מבין במיגונים. זו היתה פוליסה ראשונה שלי אצלם. לא ידעתי איזה מיגונים הם דורשים." (עמ' 3 סיפא ורישא לעמ' 4 לפרוטוקול מיום 11.11.2004). את ההצעה נתן התובע בחודש דצמבר 1999 והוא כוסה ביטוחית ביום 1/1/00 עד למשך 20 יום וזאת מאחר וסוכן הביטוח יכול מסוגל לתת כיסוי ל- 21 יום עד לגובה של 250,0000 ₪. הסוכן העיד כי ביקש מהתובע להביא אישור על המיגונים הקיימים והתובע הביא אישור זה באיחור והטופס הועבר על ידו לחברת הביטוח. לדברי הסוכן גם את האישור הזה המציא התובע לאחר שהוא לחץ עליו והנתבע דחה אותו כל הזמן בנימוק שאין לו זמן ואומר הסוכן: "את ההצעה הם שומרים אצלם בכיסוי. הם לא חייבים להוציא מייד פוליסה. הם יכולים גם לשמור אצלם חודשיים. חברת הביטוח הוציאה פוליסה בפברואר ואני משער שעד אז היה לו כיסוי גם על הגניבה. אני אמרתי לחותמת להוציא פוליסת ביטוח בלי חבות בגין גניבה זה הנוהל שלהם... אני התרעתי בפני המבוטח שכל עוד אין לו את המיגון אין לו כיסוי מפני גניבה... גם בתוך 21 יום האלה היה נגנב לו הרכב ולא היה לו מיגון הוא לא היה מקבל כסף על גניבה... אני לא ביקשתי מחברת הביטוח שתוציא פוליסה ללא גניבה. אני קיבלתי את הפוליסה בלי גניבה... סביר להניח ששבוע ימים אחרי הוצאת הפוליסה קיבלתי עותק והעברתי למבוטח. לשאלת בית המשפט השיב הסוכן: "הוא ידע שיש לו פוליסה ללא גניבה. הוא אדם מלומד. הוא יודע לקרוא. אני הסברתי לו את זה. הוא אמר לי מי יגנוב את האוטו? זה רכב שעומד ליד הבית שלי" (עמ' 4-5 לפרוטוקול מיום 11/11/04). בהודעתו של התובע לחוקר מטעם הנתבעת (מוצג נ/1) מציין התובע כי אמר לסוכן הביטוח שאף פעם לא גנבו לו רכב ואין סיבה להוסיף מיגון וסוכן הביטוח ביקשו להמציא אישור על המיגון הקיים: "...וכך עשיתי והם סידרו את מערכת האזעקה ומסרתי אישור לחברה והבנתי שהסיפור נגמר. זה היה לפני כמה חודשים, ואז אחרי כמה זמן מהחברה קיבלתי מכתב להוסיף מיגון אימבולייזר. דוד אמר לי שצריך להוסיף את המיגון והיה לנו ויכוח על כך, כי הרכב חונה סמוך אלי והוא לחץ עלי ואמרתי לו שאני אעשה זאת, ועדיין לא הספקנו זה אולי שבועיים לפני שגנבו את הרכב. לא קיבלתי עדיין את פוליסת הרכב עד היום זאת למיטב זכרוני, יכול להיות שקיבלתי אבל אני לא זוכר". לאחר הגניבה כשפנה אל סוכן הביטוח ודיווח לו על כך מוסר התובע בהודעתו נ/1: "דוד (סוכן הביטוח ד.ג.) אמר לי אם עשיתי את תוספת המיגון ואמרתי לו את האמת שלא עשיתי את המיגון לרכב כפי שדרש. מהעדויות שנשמעו בפניי, מהתרשמותי מהעדים ומעדותו של התובע, עולה כי התובע ידע כל העת שהמיגונים הקיימים במשאית כנגד גניבה אינם מספקים. לשם כך נתבקש להביא אישור על המיגונים הקיימים. בקשה זו הייתה ידועה לו מפי הסוכן בסמוך לאחר הצעת הביטוח. הוא עצמו מודה כי התמהמה בהמצאת האישור ולאחר המצאת האישור בדבר המיגונים הקיימים, הודע לו כי המיגון הקיים ברכבו אין בו די וכי עליו להוסיף מיגון. הוא, לדבריו מחוסר זמן, לא דאג להתקין את המיגון הנוסף שנדרש - אימובילייזר. נראה כי התובע נהג מינהג בת יענה "לי זה לא יקרה" באשר המשאית חונה בשעות הלילה ליד חלון ביתו. באה המציאות וטפחה על פניו, באשר המשאית נגנבה ליד חלון ביתו והוא לא שמע מאומה. באמרת אגב, אם היה מותקן אימובילייזר סביר שלא היו יכולים להניע המשאית, באשר לא די במפתחות. משכך הם פני הדברים, לאור התשתית העובדתית שבפני הוכח כי התובע ידע שאין לו את המיגונים הנדרשים והפוליסה שהוצאה אינה מכסה סיכון של גניבה. באשר לפוליסה שהנפיקה הנתבעת 1-2 אין בפני ראיה שהתובע ביקש פוליסה שכזו ולא נתקבלה הסכמתו לפוליסה זו. הנתבעים על דעת עצמם ערכו פוליסה זו שאמנם לכאורה משרתת את התובע, אך לא התקבלה הצעתו לכך וכן לא נתקבלה הסכמתו לכך. לאור האמור התביעה בגין הגניבה נדחית ובעקבותיה הודעת צד ג'. הנתבעים לא הסבירו לתובע כי הפוליסה שהוצאה שונה מההצעה אלא סמכו שיקרא אותה. הנתבעים נהגו בתחילה בתובע כאילו ארוע הגניבה מכוסה לפי הפוליסה. בשל האמור ישיבו הנתבעים לתובע את הפרמיה ששולמה על ידו בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולמה הפרמיה ועד התשלום המלא בפועל. מעבר לכך אין צו להוצאות. גניבת רכבביטוח גניבת רכב