גניבת רכב ליסינג

להלן פסק דין בתביעה לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לחברת ליסינג על פי הפוליסה בגין גניבת הרכב. התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב במסגרת "ליסינג תפעולי" כפי המפורט בסעיפים 1 עד 3 לתצהירו של מר שור, חשב התובעת שמסר תצהיר מטעמה (להלן: "שור"); עובדות אלה ידועות למעשה לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") שהיא חברת ביטוח (ראה סעיף 3 לכתב הגנתה) אשר ביטחה את הרכב נשוא התביעה על פי פוליסה שתנאיה מוסכמים על הצדדים והתנאי הרלבנטי לסכסוך נשוא התביעה צורף כנספח א' לתצהירו של עד הנתבעת מר רן (להלן: "רן" ו "הפוליסה" בהתאמה; ראה עדותו של שור בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון ביום 17.11.03). אין חולק על כך שהמדובר ברכב מסוג מיטסובישי 300 - L מס' רישוי 20-877-33 שהוא "אוטובוס זעיר פרטי" כפי המפורט ברישיון הרכב, נספח א' לתצהירו של שור וראה סעיף 3 לתצהירו של רן וסעיף 7 לתצהירו של שור (להלן: "הרכב"); אין חולק על כך שהמקרה נשוא התביעה אירע במועדי חלותה של הפוליסה. תיאורו של כלי רכב מסוגו של הרכב מצוי בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת מר בועז מוגילבקין והתמונות המצורפות לה (להלן : "התמונות"). הרכב הושכר על ידי התובעת במסגרת עסקיה לחברה בשם "סנטרום" בניה פיננסים והשקעות בע"מ כפי העולה מהסכם השכירות נספח ב' לתצהירו של שור ביום 9.6.96 (להלן: "סנטרום"). התביעה הוגשה במקורה גם נגד אחד, סמי לוי, שהיה מנהלה ובעל מניותה של סנטרום כפי העולה מהחלטה לפירוקה של סנטרום, נספח יג' לתצהיר שור (להלן: "לוי"); לוי הנ"ל ערב לחובותיה והתחייבויותיה של סנטרום כלפי התובעת כפי המפורט בהסכם השכירות הנ"ל ונתבע מכח ערבותו הנ"ל. לטענת התובעת, נגנב הרכב בהיותו ברשות סנטרום ו/או לוי ביום 25.3.98 כפי העולה מאישור תלונה למשטרה שהוגשה בידי אחד, משה ביטון, ככל הנראה עובד של סטרום, ביום 3.1.2000! למעשה קיבלה התובעת דיווח מפי לוי על גניבת הרכב לא מוקדם מאשר ביום 22.5.98 (ראה לאמור לעיל סעיפים 9, 10 לתצהירו של שור). התביעה היא לתשלום תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת על פי הפוליסה בגין גניבת הרכב. טענות הנתבעת באשר לכך ש"מקרה הביטוח לא אירע" (פרק ג' לסיכומי טענותיה) ולהכשלת הנתבעת בגין אי הודעה על הגניבה במועד אינן ראויות להישמע. ראשית, בדחותה את התביעה לתגמולי הביטוח, לא ראתה הנתבעת את הנושאים הנ"ל כראויים להתייחסות והתביעה נדחתה בטענה בדבר אי עמידת התובעת בתנאי המיגון שלפי הפוליסה (להלן: "תנאי המיגון") כפי מכתב הנתבעת נספח ו' לתצהיר שור. הבאת טענות מסוג זה בשלב הדברים הנוכחי (גם אם הועלו בכתב ההגנה) יש בה משום התנהגות שלא בתום לב של הנתבעת; זו אמורה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח בעת קרות מקרה הביטוח ולא לנסות להתחמק בכל דרך שהיא מהתשלום; אם הייתה לנתבעת טענה באשר לתנאי המיגון, והיא העלתה אותה כבסיס לדחיית תביעת התובעת, לא מהראוי לה לחפש תירוצים נוספים, מה עוד קלושים, כפי שלהלן, לנסות לחמוק מחבותה (ראה: ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. מנשה ישר , פד"י מט2 עמ' 749). נכון הוא שאין בידי התובעת עדות מכלי ראשון על גניבת הרכב, והדבר מסתבר מכך שהרכב היה מושכר כאמור בהסכם ליסינג, אולם בתצהירו מציין שור שעד מועד הגשתו לא קבלה התובעת כל הודעה על מציאת הרכב על ידי המשטרה וזאת, יחד עם הדיווח מלוי או מסנטרום, מקיימים את מידת ההוכחה הדרושה. למעשה מתרכזת הנתבעת בטענותיה בנושאים הנ"ל בכך שלא הוברר האם לוי עצמו לא נטל את הרכב בגניבה ולכך שהוא, ולא התובעת, שהייתה תלוייה כאמור בדיווחיו, לא מסרו לנתבעת את ההודעה על הגניבה במועד הראוי; לא הוברר מפי הנתבעת מדוע משפיעה התנהגותו של לוי, לרבות אפילו גניבת הרכב על ידיו, על חבותה כלפי התובעת, שהיא משכירת הרכב ללוי או לסנטרום. בסיכומו של דבר, הרי ידעה הנתבעת בעת הוצאת הפוליסה שהיא מוציאה את הפוליסה לחברת ליסינג ועל כן כל הקשור בהוכחה ודיווח צריכים להתייחסות מתאימה בהתחשב בכך שהרכב מושכר לאחרים על ידי התובעת. גם הטענה ה"עיקרית" שבגינה נדחתה התביעה אינה טענה ראויה; מוסכם על הכל שתנאי מוקדם לחלותה של הפוליסה היא עמידת התובעת ב"תנאי מיגון", היינו הגנת הרכב באמצאות מכשיר אזעקה מתאים, כפי המפורט בתנאי הפוליסה, נספח א' לתצהירו של רן. אין חולק על כך שהרכב היה מצויד במערכת אזעקה (להלן: "המערכת"), אלא שלא כפי המפורט בתנאי המיגון, לא כללה המערכת גם "...נעילת מכסה מנוע". בנסיבות המקרה, התעקשותה של הנתבעת על אי קיום הנעילה מגיעה לתחום המגוחך. הסיבה להיעדרותה של נעילת מכסה מנוע מהרכב היא שלרכב אין מכסה מנוע (ראה חוות דעת מוגילבקין, התמונות, וכן התוספת לחוות דעתו של מומחה הנתבעת, מר שאול יעקבי (להלן: "יעקבי"). הכל מסכימים שהמנוע ממוקם במרכז הרכב, בפנים הרכב ליד או מתחת למושב הנוסע; מכאן שאין לרכב "מכסה מנוע" כפי המושג המקובל של המילה; בהעדר מכסה מנוע, נראה לי כסביר להניח שלא ניתן להתקין נעילת מכסה מנוע. הגדילה איפוא הנתבעת ובאמצעות יעקבי, בתוספת הנ"ל, הסבירה שמין הראוי לפרש את הפוליסה כך שמושב הנוסע הוא "מכסה המנוע". ושאלה היא על מה ושלמה יש למגן את כסא הנוסע, ההופך באחת להיות "מכסה המנוע"? את האבסורד בדרישה למיגון כסא הנוסע לא ניתן להסביר טוב יותר מהעולה מחקירתו הנגדית של יעקבי עצמו, בדבריו שלו, בעמ' 2, 3 לפרוטוקול הדיון ביום 17.11.2003 כדלקמן: "נכון שברכב הספציפי צריך לפרוץ אל הרכב כדי להגיע למנוע; במקרה כזה האזעקה תפעל. האזעקה עצמה לא מותקנת בתא המנוע ; ברכב הספציפי הזה...האזעקה מותקנה בתוך הרכב מאחורי לוח השעונים. כשפותחים את הרכב (הכוונה היא לגנבים שפותחים את הרכב -צ.כ.) ועוקרים את האזעקה. ברכב עם מכסה מנוע האזעקה עצמה מותקנת בתא המנוע ונועל מכסה המנוע מגן גם על המנוע וגם על האזעקה. אי אפשר להגיע למערכת (ברכב עם מכסה מנוע - צ.כ.) ללא פתיחת מכסה המנוע" הדברים פשוטים וברורים: ברכב רגיל, יש צורך בהגנה על מכסה המנוע על מנת למנוע פגיעה במערכת האזעקה דבר שיאפר את הפריצה לרכב בלא הפעלה של המערכת או יאפשר את ניתוקה של המערכת. ברכב נשוא הדיון, המערכת אינה מותקנת בתא המנוע כלל ותא המנוע מותקן בתוך הרכב. עצם פריצה את הרכב, על מנת להגיע לתא המנוע (לשם מה?) תביא להפעלת המערכת, המצויה בכלל מאחרי לוח השעונים; ועל כך יאמר, לפחות לא נטען כי היה צורך למגן את לוח השעונים כי הוא הוא "מכסה המנוע". סיכום הדברים הוא על כן: לא היה מכסה מנוע, לא ניתן למגן מכסה מנוע שאינו קיים ולא הייתה סיבה למגן את כסא הנוסע, שהוא "חליפו של מכסה המנוע" לפי יעקבי, שכן המערכת לא שכנה שם. בפסיקת ההוצאות אביא בחשבון את סוג טענותיה הנ"ל של הנתבעת. לעניין תגמולי הביטוח הוסכם בין הצדדים כי השמאים שמסרו חוות דעת מטעמם לא יחקרו ובית המשפט יכריע על פי חוות דעתם. קיים פער בעמדות השמאים באשר לשווי הבסיסי של הרכב, ממנו הם מנכים אחוזים שונים, השנויים במחלוקת, כפי התייחסותי להלן. באשר לשווי הבסיסי, בהעדר נתונים אחרים, נראה לי לנכון לחצות את הפער בין השמאים, כך שהשווי הבסיסי יעמוד על סכום של -.79,500 ₪. מסכום זה יש לנכות 5% המוסכמים על השמאים; לא מצאתי לנכון לנכות אחוזים בגין היות הרכב "רכב חברה" הואיל ובהיותו רכב מסחרי ובגדר "אוטובוס זעיר" סביר הוא שמחירו נקבע מראש בהתחשב בכך שהוא רכב המוחזק על ידי חברה. אני מקבל את הניכויים שבוצעו על ידי שמאי הנתבעת בגין תאונות קודמות של הרכב שגם שור מעיד על כך שאכן אירעו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון ביום 17.11.2003) ובגין כך שהרכב הורד מהכביש בהעדר תעודת חידוש לרישיון הרכב עובר לגניבתו, כפי העולה מחוות דעתו של שמאי הנתבעת. הניכויים המחושבים להלן הם על פי חוות הדעת: הפחתה של 5% (המוסכמת) וכן הפחתות בשיעור 5% (תאונות קודמות) ו 5.85% בגין העדר רישיון רכב ובסה"כ שיעור תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת בגין גניבת הרכב הוא: -.68,161 ₪. זהו שיעור הפיצוי המגיע לתובעת מאת הנתבעת. לא מצאתי ממש בטענה לפיה לא יכולה הייתה התובעת לרכוש כלי רכב אחר בהעדר תשלום תגמולי הביטוח, וגרימת הפסדים עקב כך, כאשר מדובר בחברה המחזיקה צי רכב של כ - 2,000 כלי רכב (עדות שור עמ' 10 לפרוטוקול הדין ביום 4.6.2003) התובעת זכאית לקבל פסק דין נגד לוי, על פי הנתבע על ידיה בכתב התביעה, בהעדר הגנה כפי החלטתי מיום 4.3.02, כאשר סכום הנזק הישיר בגין שווי הרכב יהיה השווי הנ"ל; פסק הדין יינתן על גבי טופס מתאים שיוגש. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכום הנ"ל בצרוף ריבית והצמדה מיום 1.4.98 (לפי מועד הערכת שווי הרכב). כפי שציינתי לעיל יש להביא בעת פסיקת ההוצאות את התנהגות הנתבעת [ תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 זוסמן, שם, פיסקה 440 עמ' 541 טקסט לה"ש 86 ו 88, פיסקה 441 עמ' 542 בקטע השני של הפיסקה; "מותר לו לשופט להביא בחשבון את התנהגותו הבלתי הולמת של אחד הצדדים במהלך אשר הוליד את ההליכים המשפטיים בעת פסיקת הוצאות…זאת, גם אם זכה אותו צד (אשר התנהגותו מבוקרת) במשפט כולו או בחלקו" (ע"א 716/82 עיריית הרצליה נ. אמר, פד"י לט4 עמ' 217 בעמ' 221) ]. אני קובע על כן שהנתבעת תשלם לתובעת את הוצאותיה, בצרוף ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של -.30,000 ₪ ומע"מ. רכבליסינגגניבת רכבביטוח גניבת רכב