מה זה תביעת פח ? מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תביעת פח: 1. עסקינן בתביעת נזקי רכוש (תביעת פח), בעקבות תאונת דרכים נטענת בתאריך 30.9.09 (להלן: "יום התאונה") שארעה בצומת אלעראיש בכניסה לאום אל פחם (להלן: "התאונה"). 2. התובע היה ביום התאונה הבעלים של רכב מסוג וולבו בעל מספר רישוי 67-240-23 (להלן: "הוולבו"). אין מחלוקת כי התובע לא היה בעלים הרשום של הוולבו, אלא מר אגבריה מייסרה, אולם הוגש בהסכמה תצהירו של מר מייסרה על פיו מכר את הרכב לתובע עובר לתאונה וטרם הועברה הבעלות בוולבו על שמו. 3. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), היה ביום התאונה הבעלים של רכב מסוג רנו מגאן בעל מספר רישוי 54-538-29 (להלן: "הרנו"). 4. רכב נוסף שנטען כי היה מעורב בתאונה הוא רכב מסוג מיצובישי סופר לנסר, שתמונות ממנו צורפו וסומנו נ/2 (להלן: "המיצובישי"). 5. הנתבעת 2 (להלן: "הראל"), ביטחה ביום ארוע התאונה את הרנו בפוליסת ביטוח מקיף (להלן: "הפוליסה"). טענות התובע בכתב התביעה 6. טוען התובע בכתב התביעה כי ביום התאונה נהג בוולבו עם מר אמארה פאיז (להלן: "אמארה"). 7. אמארה נהג בוולבו בכביש 65 מכיוון מי עמי לאום אל פחם, ובצומת אלעראיש התכוון לפנות ימינה (תמונת הצומת הוגשה וסומנה נ/7). לצורך הפניה הוא האט, אולם אז התנגש בוולבו מאחור הרנו (שהיה נהוג ע"י מר ג'בארין אחמד). 8. כתוצאה מהפגיעה מאחור נהדף הוולבו לעבר המיצובישי, ונגרמו לו נזקים בשני מוקדים, אחורי וקדמי. 9. כתוצאה מנזקים אלה הוכרז הרכב כטוטלוס וירד מהכביש (הוגש דו"ח שמאי בהסכמה אליו נתייחס להלן). 10. טוען התובע לאחריותו של נהג הרנו לתאונה, ולחבות הראל לפצותו על נזקיו מכח הפוליסה. טענות הנתבע 1 בכתב הגנתו 11. הנתבע, בכתב הגנתו, טוען כי בעת ארוע התאונה נהג ברכב בן דודו מר ג'בארין אחמד (להלן: "אחמד"). 12. בעת ארוע התאונה הוא היה בדרכו לחו"ל לירח דבש. 13. הראל ביטחה אותו על נזקי הרנו כתוצאה מהתאונה מכח הפוליסה. 14. הוא טוען לרשלנות תורמת של אמארה, נהג הוולבו, שכן ביצע את הפניה ימינה בחוסר זהירות, ו/או שלא בהתאם לתקנות התעבורה. טענות הראל בכתב הגנתה 15. טוענת הראל בכתב הגנתה כי התאונה מבוימת, הדיווח אודותיה כוזב, וכל זאת במטרה לקבל פיצויים שלא כדין. 16. נהג הרנו סירב לשתף פעולה ולמסור מידע אודות אופן קרות התאונה והתרחשותה. 17. מוכחשים הנזקים הנטענים. דיון והכרעה 18. אלה הן השאלות העומדות להכרעה: א. האם התובע הוכיח את אמיתות קרות התאונה על כל מרכיביה? ב. מהם נזקי התובע המוכחים? שאלה א' - שאלת אמיתות התאונה על כל מרכיביה 19. לטעמי, יש לחלק את שאלה א' לשתי שאלות משנה, כדלקמן: א. האם התובע הוכיח את התנגשות הרנו בוולבו מאחור ביום התאונה? ב. האם התובע הוכיח כי הוולבו נהדף לעבר המיצובישי, עקב פגיעת הרנו בו מאחור, ביום התאונה? שאלת משנה א' - הוכחת התנגשות הרנו בוולבו מאחור 20. אחמד, נהג הרנו ביום ארוע התאונה, העיד באופן ברור וחד משמעי כי התנגש בוולבו מאחור (ראה נ/5 סעיף 2). 21. בחקירתו הנגדית אישר אחמד את ארוע התאונה בין הרנו לוולבו בצורה ברורה וחד משמעית (עמ' 11 לפרו' ש' 15-24). הוא דיווח על כך לסוכן הביטוח טלפונית סמוך לאחר התאונה, ואף ניגש למשרדו מספר ימים לאחר התאונה. טופס הודעה על התאונה (נספח 4 לת/1) מולא ע"י סוכן הביטוח עפ"י הדיווח שמסר לו אחמד (עמ' 11 לפרו' ש' 10-14; כן ראה עדותו של הנתבע עמ' 10 לפרו' ש' 10-11). בטופס ההודעה נרשמה מפורשות ההתנגשות של הרנו בוולבו מאחור, באופן שנגרם לוולבו נזק מאחור. 22. העיד אחמד כי לא הכיר את נהג הוולבו ו/או הבעלים של הוולבו עובר לתאונה (עמ' 11 לפרו' ש' 6-9). 23. עדותו היתה ברורה וחד משמעית בנדון ומהימנה בעיני. 24. גם תמונות הנזק של הרנו (נ/8) ושל הוולבו (נ/9), אינן שוללות את ארוע התאונה, כפי שסבר החוקר מטעם הראל (עמ' 19 לפרו' ש' 23-31). נדגיש כי החוקר מטעם הראל איננו שמאי רכב ו/או מהנדס רכב ו/או בוחן רכב, ומסקנותיו בנדון הן מכח נסיונו האישי (שאיננו רב, שכן בעת ארוע התאונה הוא היה מתאמן בלבד בתחום החקירות הפרטיות - עמ' 21 לפרו' ש' 8-14), ואין לו בנדון יתרון על פני הצדדים האחרים וביהמ"ש, כפי שהודה בכך בחקירתו בפני (עמ' 20 לפרו' ש' 2-10). 25. גם אמארה, נהג הוולבו, העיד כי התאונה ארעה כאשר הרנו התנגש בוולבו מאחור (סעיף 8 לת/2). גם בחקירתו הנגדית העיד ברורות, וללא כל ספקות, כי הרנו התנגש בוולבו מאחור (עמ' 6 לפרו' ש' 32; עמ' 7 לפרו' ש' 1-3). 26. גם התובע בתצהיר עדותו הראשית מציין כי הגיע לזירת התאונה זמן קצר אחריה, וראה את הפגיעות ברנו ובוולבו (סעיפים 8-9 לת/1; עמ' 5 לפרו' ש' 22-23). 27. גם הראל הבינה כנראה כי התאונה ארעה בין הרנו לוולבו, ולכן שילמה לנתבע את נזקי הרנו מכח הפוליסה, ועד כה לא דרשה ממנו להחזיר את הפיצויים ששולמו לו (עמ' 10 לפרו' ש' 13-17). 28. גם הנתבע העיד כי איננו מכיר את התובע ו/או משפחתו ו/או נהג הוולבו, והוא לא פגש אותם אי פעם בעבר. לראשונה הוא פגש אותם רק בישיבת ההוכחות (עמ' 10 לפרו' שורות 25-26). 29. בנסיבות אלה, ובמיוחד לנוכח עדותו של אחמד המאשר את ההתנגשות בין הרנו לוולבו, ולנוכח עדותם של אחמד והנתבע כי אין קשר ו/או היכרות מוקדמת בינם לבין התובע ו/או בין נהג הוולבו, שוכנעתי לקבוע כי התאונה בין הרנו לוולבו ארעה ביום התאונה. הסתירות עליהן הצביע ב"כ הראל בסיכומיו, בכל הקשור לתאונה שבין הרנו לוולבו, אודות שעת התאונה המדויקת ו/או מתי נמסרה הוולבו לידי אמארה, האם יום קודם או באותו יום (סעיפים 7-8 לסיכומים), אינן מהותיות לטעמי, ואין בהן בכדי לסתור את גרסתו של אחמד אודות התנגשותו עם הרנו בוולבו מאחור, גרסה בה נתתי אמון כאמור. 30. על כן ובמענה לשאלת משנה א' אני קובע כי הוכח לי שביום התאונה התנגש הרנו בוולבו מאחור בצומת אלעראיש. שאלת משנה ב' - האם הוכחה התנגשות הוולבו במיצובישי? 31. כאמור, שאלת משנה ב' היא האם התובע הוכיח את ההתנגשות בין הוולבו למיצובישי? כזכור התובע טוען שכתוצאה מהתנגשות הרנו בוולבו מאחור נהדף הוולבו לעבר המיצובישי ונגרם לו גם נזק בחזית. 32. לאחר שבחנתי את הראיות ושמעתי את המעורבים בתאונה (למעט נהגת המיצובישי), שוכנעתי לקבוע כי לא הוכחה לי ע"י התובע התנגשות הוולבו במיצובישי. טעמיי הם כדלקמן: א. כך עולה ברורות מגרסתו של אחמד - הן בהודעתו על התאונה, הן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית, בה נתתי אמון. הודעה על תאונה: כאמור, אחמד הודיע על התאונה לסוכן הביטוח אשר העביר הודעה בכתב על התאונה להראל (ראה סעיף 21 לעיל). ההודעה צורפה כנספח 4 לת/1. בהודעה זו מתוארת תאונה בין הרנו והוולבו בלבד. גם בתאור הנזק של הוולבו מוזכרת הפגיעה מאחור בלבד. אין בהודעה על התאונה כל איזכור למיצובישי. תצהיר עדות ראשית נ/5: גם בתצהיר עדותו הראשית (נ/5) אחמד מזכיר אך ורק את התאונה שבין הרנו לוולבו (סעיף 2 לנ/5). אין בתצהיר כל איזכור או התייחסות להתנגשות אחרת או נוספת באותו ארוע, שבין הוולבו למיצובישי. חקירה נגדית: גם בחקירתו הנגדית אחמד לא מציין את המיצובישי ו/או את ההתנגשות שבין הוולבו למיצובישי. אחמד מציין כי התנגש עם הרנו בוולבו מאחור, וגרם נזק בצידו האחורי של הוולבו (עמ' 11 לפרו' ש' 23). נשאל אחמד האם יתכן שהוולבו פגע ברכב אחר שהיה בצומת (והכוונה למיצובישי), והשיב: "בזמן שפגעתי באוטו אז נכנסתי להלם, האוטו לא שלי (הכוונה לרנו - ח.ש.) ופגעתי ברכב אחר (הכוונה לוולבו - ח.ש.). לא היה לי זמן להסתכל אבל ברור שהיו רכבים אחרים. ראיתי רכבים שחנו בצד. זו צומת לכל דבר" (עמ' 11 לפרו' ש' 29-31). במילים אחרות, אחמד לא ראה את ההתנגשות בין הוולבו למיצובישי, כנטען ע"י אמארה והתובע, אלא הוא ראה רכבים אחרים שחנו בצד, שכן מדובר בצומת. ההנחה הסבירה היא שאם היתה התנגשות בין הוולבו למיצובישי עקב התנגשות הרנו בוולבו, אחמד היה רואה זאת ומציין זאת מפורשות בחקירתו הנגדית ו/או בתצהירו ו/או בהודעה שמסר לחברת הביטוח. חיזוק למסקנתי זו אני גם מוצא בדבריו של אחמד בחקירתו הנגדית, כי לאחר שהתנגש בוולבו, הוא יצא לעבר נהג הוולבו (אמארה) שגם הוא יצא לעברו. הם נפגשו, והוא אמר לאמארה שיהיה בסדר ולא קרה כלום (עמ' 12 לפרו' ש' 3-5). ודוק - אחמד פנה בדברים רק לאמארה נהג הוולבו, אך לא פנה בדברים כלל ועיקר לנהגת המיצובישי הנטענת, וגם לא הזכיר אותה כלל. ההנחה הסבירה היא כי אם אכן היה ארוע תאונתי בין הוולבו למיצובישי עקב התנגשות הרנו בוולבו, אחמד היה רואה זאת וגם היה פונה בדברים מרגיעים לנהגת המיצובישי, כפי שעשה זאת עם אמארה. עוד חיזוק למסקנה האמורה אני מוצא בעובדה שאחמד ציין בחקירתו הנגדית כי המתין עד שבא הבעלים של הוולבו, התובע, והחליף עמו פרטים (עמ' 12 לפרו' ש' 16-19). הוא לא החליף פרטים עם נהגת המיצובישי, הגם שהדבר היה מתבקש אם אכן היה ארוע תאונתי בין הוולבו למיצובישי, עקב ההתנגשות שבין הרנו לוולבו. מכאן חיזוק למסקנה כי לא היה ארוע תאונתי נוסף מעבר להתנגשות שבין הרנו לוולבו. ב. הראל הכחישה בכתב הגנתה גם את הארוע התאונתי שבין הוולבו למיצובישי. משכך היה מצופה מהתובע כי יביא לעדות את נהגת המיצובישי [אותה לכאורה הוא מכיר, שכן היא קרובת משפחה שלו (עמ' 6 לפרו' ש' 4-5), והוא אף החליף עמה פרטים בביתה (עמ' 6 לפרו' ש' 7)], על מנת שתחזק את גרסתו בדבר התאונה הנטענת שבין הוולבו למיצובישי, שנבעה עפ"י הנטען מהתנגשות הרנו בוולבו. אולם, באופן תמוה בחר התובע שלא להעיד את נהגת המיצובישי. בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649. המסקנה הלכאורית המתבקשת מאי העדת נהגת המיצובישי ללא סיבה סבירה, היא - שאם היתה מעידה, לא היתה תומכת בגרסת התובע בדבר ההתנגשות שבין הוולבו למיצובישי. ג. חיזוק נוסף למסקנה כי לא ארעה התנגשות בין הוולבו למיצובישי מצויה בעובדה כי הן התובע והן אמארה לא ידעו למסור פרטים בסיסיים על המיצובישי האמורה. נקדים ונאמר כי עפ"י תמונת המיצובישי הנטען שהוגשה (נ/2), צבעה של המיצובישי הוא צבע כסף. החוקר של חברת הראל, מר מוניר חכים, צירף לתצהיר עדותו הראשית (נ/6) דו"ח חקירה שערך. במסגרת דו"ח זה הוא חקר את נהגת המיצובישי הנטענת (וחקירה זו איננה מהווה תחליף להבאתה לעדות בביהמ"ש, וחשיפתה לחקירה נגדית - מחדל שיש לו משמעות ראייתית רצינית, כמפורט בס"ק (ב)), וגם היא ציינה כי המיצובישי היא בצבע אפור (עמ' 14 לדו"ח החקירה). לעומת זאת, התובע ציין כי המיצובישי היתה בצבע ירוק (עמ' 5 לפרו' ש' 20-21). גם לאחר שהוצגה לתובע התמונה נ/2, הוא התעקש באופן תמוה, שזה לא צבע כסף אלא צבע ירוק (עמ' 5 לפרו' ש' 24-25). הגדיל לעשות אמארה שתיאר את המיצובישי בכמה צורות: 1. בצבע ירוק זית כהה (הודעתו לחוקר הביטוח (נ/3 עמ' 5 ש' 9). 2. בצבע כחול (חקירתו הנגדית עמ' 9 לפרו' ש' 3). 3. כשהוצגה לו תמונת המיצובישי נ/2 השיב שהוא לא חושב שזו המיצובישי המדוברת (עמ' 9 לפרו' ש' 9-10). כל הנ"ל הותיר בי ספק רב באשר לאמיתות תאונת הוולבו - מיצובישי, שהרי התובע ואמארה לא יודעים לזהות את צבעו של המיצובישי, ואמארה אפילו לא בטוח שזה הרכב המיצובישי המדובר. ד. בתמונה נ/2 רואים את המיצובישי לאחר התאונה הנטענת. חוקר הביטוח בדו"ח החקירה שלו (צורף לנ/6, עמ' 23) הפנה את תשומת הלב לכך כי על חזית המיצובישי מצד שמאל, מקום הפגיעה הנטענת, יש סימני צבע ירוק. דבר זה לכאורה מלמד כי הרכב שהתנגש בה היה בצבע ירוק, שאיננו צבעו של הוולבו, שהינו בצבע אפור כסף (ראה תמונתו נ/9; כמו כן ראה עדותו של התובע שמאשר כי הוולבו הוא בצבע כסף - עמ' 4 לפרו' ש' 12). נשאל על כך התובע בחקירתו הנגדית, והשיב: "כשמתקנים את הרכב שמים חומר שפכטל, זה החומר הירוק שרואים על מכסה המנוע, שם צוין בתמונה נ/2 שיש סימנים ירוקים. לפי חומר השפכטל אני יכול לומר שזה אותו צבע ירוק... זה חומר שפכטל מתקלף. המכסה מנוע היה מתוקן קודם לכן בצבע שפכטל ירוק" (עמ' 6 לפרו' ש' 20-22). היינו - גם התובע מציין שרואים סימנים ירוקים על חזית המיצובישי במקום הפגיעה, ומנסה לתרץ זאת בהסבר דלעיל. לכאורה, הסימנים הירוקים על המיצובישי מלמדים כי הרכב שהתנגש בו היה בצבע ירוק ולא בצבע כסף, דוגמת הוולבו דנן. הסברו של התובע (צבע שפכטל ירוק) הוא הסבר דחוק, שהיה אפשר לתת לו משקל רב יותר אלמלא נימוקי הספקות האחרים המפורטים בס"ק (א-ג) לעיל. אולם לנוכח הנימוקים האחרים, יש בסימנים הירוקים במקום הפגיעה במיצובישי בכדי להגדיל את הספק, כי הרכב שפגע במיצובישי איננו רכב בצבע כסף (דוגמת הוולבו) אלא רכב אחר, בצבע ירוק. 33. לאור כל הנימוקים דלעיל, אני קובע כי התובע לא הוכיח את ארוע התאונה שבין הוולבו למיצובישי. 34. אם נסכם את דברינו עד כה נאמר כדלקמן: א. התובע הוכיח כי התאונה בין הרנו לוולבו ארעה ביום התאונה. ב. התובע לא הוכיח את ארוע התאונה שבין הוולבו למיצובישי ביום התאונה. 35. לכאורה, גם הוכיח התובע את אחריותו של אחמד, נהג הרנו, בגרימת התאונה שבין הרנו לוולבו, שכן התנגש בוולבו מאחור. אינני סבור כי קיימת רשלנות תורמת של נהג הוולבו אמארה, שכן אמארה תיאר את השניות עובר לתאונה כדלקמן: הוא האט את מהירותו כ- 150 מ' לפני צומת אלעראיש, אותת ימינה וביקש להיכנס בפניה ימינה, ואז ארעה ההתנגשות (עמ' 9 לפרו' ש' 24-28). בנקודה זו נתתי אמון בגרסתו של אמארה אודות תיאור נהיגתו עובר לתאונה, שכן מדובר בצומת מסוכנת (אפילו אליבא דחוקר הביטוח מר מוניר חכים - עמ' 19 לפרו' ש' 6-7), ובכניסה בעייתית המחייבת האטה קודם לכן (כפי שעולה מתמונות הצומת נ/7). לטעמי, התאונה ארעה עקב אי שמירת מרחק מתאים של אחמד, נהג הרנו, מהוולבו, ומחוסר תשומת לבו לנעשה בכביש. לא שוכנעתי בנקודה זו מגרסתו של אחמד, כי אמארה בלם באמצע הכביש ופנה ימינה ללא איתות ועקב כך קרתה התאונה (עמ' 11 לפרו' ש' 10). צומת מסוכנת דוגמת זו הנדונה, מחייבת האטה מקדימה כאמור לשם פניה ימינה, וכך שוכנעתי כי פעל אמארה במקרה הנדון, כגרסתו. לכן אחריותו של אחמד בגרימת התאונה (שבין הרנו לוולבו) היא מלאה. שאלה ב' - הנזקים המוכחים 36. כאמור, התובע צירף דו"ח שמאי לתצהיר עדותו הראשית ת/1 (נספח 3), והצדדים הסכימו להגשתו כראיה ללא צורך בחקירת השמאי (עמ' 3 לפרו' ש' 12-13). 37. השמאי מר אגבריה אחמד, תיאר בחוות דעתו מתאריך 4.10.09 שני מוקדי נזק בוולבו, כדלקמן: מוקד א' - אחורי, בסך של 28,961.21 ₪ בצירוף מע"מ. מוקד ב' - קדמי, בסך של 11,804.36 ₪ בצירוף מע"מ. ציין השמאי כי כתוצאה משני המוקדים נגרם לוולבו נזק של אובדן כללי (טוטלוס) והוריד אותו מהכביש. 38. היות ואנו קבענו לעיל כי רק התאונה שבין הרנו לוולבו הוכחה במסגרת תובענה זו, כי אז זכאי התובע לפיצוי רק על המוקד האחורי (ההתנגשות שבין הרנו לוולבו), בשיעור של 28,961.21 ₪ נכון ליום השמאות בתאריך 4.10.09. אין זכאות למע"מ שכן הוולבו לא תוקן בפועל ע"י התובע (מאידך גם אין מקום לנכות ערך שרידים, שכן מדובר על תביעת נזקים). 39. התובע גם צירף לתצהיר עדותו הראשית ת/1 (נספח 3) את חיוב שכה"ט של השמאי בשיעור של 1,600 ₪ כולל מע"מ, נכון ליום 4.10.09. אולם, דו"ח שמאות זה כולל כאמור שני מוקדים, בעוד שאני הכרנו רק במוקד א'. על כן, מן הראוי שגם נכיר רק בחלק משכ"ט השמאי, שלהערכתנו צריך לעמוד על סך נומינאלי של 1,000 ₪ כולל מע"מ. 40. על כן, הנזקים שהוכחו לי ע"י התובע, שנגרמו ע"י התאונה שבין הרנו לוולבו, הם כדלקמן: א. נזקי המוקד האחורי - 28,961.21 ₪, נכון ליום 4.10.09. ב. שכ"ט שמאי - 1,000 ₪, נכון ליום 4.10.09. סה"כ - 29,961.21 ₪ נכון ליום 4.10.09. 41. הראל, כמבטחת הרנו, חייבת מכח הפוליסה לפצות את התובע על הנזקים המפורטים בסעיף 40 לעיל. הראל טענה כנגד חיובה עפ"י הפוליסה, בין היתר עקב תביעת מרמה ואי שיתוף פעולה מצד נהג הרכב המבוטח (אחמד). כפי שראינו לעיל, אחמד לא נתן ידו לתביעת המרמה, ולמעשה לא הזכיר כל פגיעה במיצובישי, לא בהודעתו על מקרה הביטוח, לא בתצהיר עדותו הראשית ואף לא בחקירתו הנגדית. באשר לאי שיתוף פעולה בין אחמד לחוקר הביטוח, הסתפקתי בנימוקו של אחמד כי הדבר נבע עקב היותו עסוק במסגרת עבודה אך לא עקב כוונת זדון כלשהי (ראה עדותו של אחמד עמ' 13 לפרו' ש' 25-31; עמ' 14 לפרו' ש' 1-16). מכאן כי אין סיבה לפטור את הראל מתשלום פיצויים לתובע אודות נזקיו המוכחים מכח הפוליסה. סוף דבר 42. התביעה מתקבלת באופן חלקי, באופן שאני מחייב הנתבעים, לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 2, תוך 30 ימים מהיום, סך של 29,961.21 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מתאריך 4.10.09 ועד ליום מתן פסה"ד. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. 43. על אף זכיית התובע באופן חלקי בתביעתו זו, מצאתי לנכון לחייב דווקא אותו בהוצאות משפט של הנתבעים 1-2, ובשכ"ט עורך דינם, בשיעור של 5,000 ₪ לכל אחד מהם, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פס"ד זה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. נימוקיי הם כדלקמן: א. כלל בהליך זה תאונה שלא הוכח כי נגרמה, וזאת בלשון עדינה (התאונה שבין הוולבו למיצובישי), שסיבכה את ההליך הנוכחי והאריכה אותו. ב. יש אפשרות סבירה כי אלמלא כלל התובע במסגרת כתב התביעה הנדון גם את התאונה שבין הוולבו למיצובישי, על הנזקים הנטענים שנגרמו עקב תאונה זו (מוקד ב' - המוזכר בסעיף 37 לעיל), היתה הראל משלמת את נזקי הוולבו בין אם ללא הליך משפטי (כפי שעשתה במסגרת יחסיה עם הנתבע 1, המבוטח שלה, ששילמה את נזקיו עקב התאונה), ובין אם במסגרת הליך זה, תוך שהיתה נותנת יצוג משפטי לנתבע 1 (ובכך חוסכת לו את הוצאות היצוג המשפטי הפרטי שלקח לעצמו), ובמסגרת של פשרה טרם ניהול הוכחות. נזק לרכב