תביעת בנק מזרחי טפחות נגד ערבים

דוגמא לפסק דין בנושא תביעת בנק מזרחי טפחות נגד ערבים: תביעה זו החלה כתביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 824,256 ₪ כנגד שלושה נתבעים בגין יתרות חוב בחשבון מס' 222290 שניהלה הנתבעת 1 (להלן בהתאמה: "החשבון" ו"החברה") בסניף סלמה של הבנק התובע (להלן: "הבנק"), אשר הנתבע 2 והנתבע 3 (להלן: "הנתבע") חתמו לחברה כערבים להחזר אשראים שנתן הבנק לחברה. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן. בפסק דין חלקי מיום 18.12.2010 דחיתי את בקשת הרשות להגן של הנתבעים 1,2 באופן חלקי וחייבתי אותם בתשלום סכום התביעה, למעט סך של 47,300 ₪, אשר לגביו ניתנה רשות להגן בתנאי שיופקד פקדון כספי על מלוא הסכום. הנתבעים 1,2 נמצאים בהליכי כינוס נכסים וההליכים נגדם עוכבו. לעומת זאת בקשת רשות להגן של הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") התקבלה במלואה והצדדים הגישו ראיות, נערך דיון הוכחות ולאחריו הצדדים הגישו סיכומים. מטעם התובע הוגשה עדותו של מר אורי מנשה (להלן: "עד הבנק"), ששימש במועדים הרלוונטיים לתביעה מנהל תחום בנקאות עסקית בסניף סלמה של הבנק וכן שתי עדות נוספות שהיו פקידות בבנק ועל פי אימות החתימה החתימו את הנתבע על ערבותו. הנתבע היה ערב לחשבון. לטענת הנתבע הוא היה ערב יחיד ולפיכך ערב מוגן. העדים מטעם הבנק עד הבנק העיד כי הנתבע 2 והנתבע חתמו על הסכמים לפיהם ערבו לחובות והתחייבויות החברה כלפי הבנק, כאשר ביחס לנתבע העיד עד הבנק כי הוא חתם על ערבות מיום 17.9.2007 מוגבלת בסכום של 500,000 ₪ צמוד למדד המחירים לצרכן (להלן: "הערבות הראשונה"), וכן חתם על ערבות מיום 29.10.2008 מוגבלת בסכום של 1,100,000 ₪ צמוד למדד המחירים לצרכן (ראו ת/4, ת/5) (להלן: "הערבות השנייה"). עוד העיד עד הבנק כי במהלך 2009 החלה החברה לחרוג ממסגרת האשראי שהועמדה לה ולמרות פניות הן בעל פה והן בכתב לחברה, לנתבע 2 ולנתבע יתרות החוב בחשבון לא הוסדרו ולכן הוגשה התביעה. אין מחלוקת כי הנתבע חתם על כתבי הערבות והוא אף לא העלה טענות כנגד הרישומים בספרי הבנק ו/או כנגד היתרות בחשבונות המופיעים בספרי הבנק. כמו כן הגיש הבנק תצהיר של גב' יוליה ברונשבק, אשר שימשה כמנהלת לקוחות עסקיים בסניף סלמה של הבנק, והעידה כי טופס אימות חתימות הערבים המצורף לערבות הראשונה (נספח "5" לתצהיר עד הבנק) מעיד על כך שכתב הערבות וההודעה לערב נחתמו בפניה. עוד העידה כי אומנם לא זכורות לה הנסיבות הספציפיות של החתימה מפאת הזמן הרב שחלף ממועד החתימה, יחד עם זאת העידה: "ככלל וכדבר שבשגרה, על פי נוהלי הבנק, נציגי הבנק, ואני בכללם, נוהגים במעמד החתימה על כתב הערבות להנפיק הודעה לערב או לממשכן, במסגרתה מפורטים היקף וסוג האשראי המובטח בערבות; יתרות החוב בחשבון המובטח נכון למועד החתימה על כתב הערבות; וכן שיעורי הריבית המחוייבת בחשבון. כמו כן מפורט בהודעה לערב האם הערב הוא ערב יחיד או ערב מוגן; מספר הלווים וחלקו היחסי של הערב בחיוב". עוד היא מציינת כי לאחר שהערב מעיין בהודעה זו הוא מתבקש לחתום ובחתימתו הוא מאשר כי הפרטים הובאו לידיעתו לפני חתימתו על כתב הערבות וכי הבין את תוכנם ומשמעותם והסכים להם. עוד העידה מטעם הבנק הגב' קארין דב, אשר שימשה במועדים הרלוונטיים פקידת עסקים בסניף סלמה ואשר החתימה את הערב על הערבות השנייה ועל הודעה לערב (נספח "7" לתצהיר עד הבנק). גם היא ציינה בעדותה כמו הגב' ברונשבק כי אומנם לא זכורות לה הנסיבות הספציפיות של החתימה מפאת הזמן הרב שחלף ממועד החתימה, אך הזכירה את נוהלי הבנק הדומים לנוהלים שהזכירה הגב' ברונשבק. יש לציין כי בחקירה הנגדית עולה כי בערבות זו לא נמצא דף אימות חתימות הערבים והגב' קארין דב הסכימה בחקירתה הנגדית כי חומר זה אינו מצוי בפניה ולא צורף לתצהירה (ראו: עמ' 22 שורות 3-12), אולם הנתבע אינו חולק על כך שחתם על המסמכים. עדות הנתבע הנתבע בעדותו העיד כי הוא איננו בעל השליטה בחברה ואינו בעל עניין בתאגיד. הנתבע הגיש תדפיסים מרשם החברות המוכיחים, לטענתו, כי בעל המניות של החברה הוא הנתבע 2 בלבד ולא כל אדם אחר בוודאי שלא הנתבע. הנתבע תיאר בתצהירו כי הוא שכיר בחברה "רז החברה ליישום פתרונות עסקיים בע"מ" (להלן: "חברת רז"), וכי בעבר היה בעל מניות בה. חברת רז עוסקת בניהול חשבונות של לקוחותיה ובמתן שירותי ייעוץ עסקי ללקוחות. חברת רז נשכרה על ידי הנתבע 2 כדי לנהל את הנהלת החשבונות של החברה ולסייע לה בעסקיה כנותנת שירות, כפי שהיא נותנת שירות כזה ללקוחותיה האחרים. על פי התצהיר חברת רז ביצעה בשליחות החברה פעולות שונות כמו הפקדת שיקים בחשבון הבנק של החברה. כאסמכתא להיותו של הנתבע שליח בלבד לעניין הפקדות בבנק הוא הציג מכתב לבנק מתחילת חודש ספטמבר 09 המפרט כי סמכותו של הנתבע מוגבלת רק "להפקדה, ניכיון, הסבת שיקים". הנתבע מפנה בתצהירו לדוח רשם החברות על פיו הנתבע 2 הוא הבעלים היחיד של החברה, ולפרוטוקול פתיחת חשבון החברה בבנק המעיד כי רק נתבע 2 מוסמך היה לחתום בשם החברה. עוד מציין הנתבע כי גם בבקשת רשות להתגונן של החברה נכתב כי חברת רז נשכרה להיות מנהלת החשבונות של החברה והתבקשה לנהל גם את המערך הפיננסי שלה, אך לא ביצעה כל פעילות ניהולית או פעילות אחרת, לפיכך טוען הנתבע כי כל מה שעשה עשה כיועץ חיצוני וממליץ בלבד. גם זכות החתימה היחידה בחשבון החברה הייתה לנתבע 2. עוד טוען הנתבע כי חברת רז מנהלת חשבון בסניף שבו פתחה החברה את החשבון שנים בטרם פתחה החברה את חשבונה. כאמור הנתבע אינו מכחיש שחתם ערבות כערב יחיד לחשבון החברה. על פי תצהירו, הוא הסכים לחתום לאחר הבטחה מצד הבנק כי הוא בודק באופן מתמיד את טיב ההמחאות אשר לגביהן ביצע ניכיון וכי יש לבנק מידע המעיד על מהימנות ההמחאות. הנתבע ציין כי אכן היה הסכם מיום 16.10.05 בדבר רכישה של 33.33% מהחברה על ידי חב' רז, אולם ההסכם לא מומש, עקב התנגדות חברת אלדן טק בע"מ (להלן: "אלדן"), אשר המלאי של החברה היה בבעלותה מכח עסקה שנעשתה בספטמבר 2003 בין הנתבע לבין אלדן. לעניין זה הצהיר הנתבע, כי ההסכם לא קויים ולא מומש וניתן לראות זאת מכך שלא דווח, ומשום שבעל זכות החתימה היחיד בשם החברה נותר הנתבע 2, אשר נותר הדירקטור היחיד והמנכ"ל היחיד. לו היה ההסכם מתקיים היה הנתבע מתמנה לדירקטור ומקבל זכות חתימה. הנתבע מפנה לכתב הערבות מיום 17.9.2007 אשר בו נכתב כי הוחתם במעמד של ערב יחיד ומציין כי כתב הערבות השני מיום 28.10.2008 לא כלל את התוספת המעידה על היותו ערב יחיד, אולם מאחר ולא היה בעל עניין בתאגיד, הרי שגם הערבות הזאת היא ערבות יחיד. הנתבע טען בתצהירו כי ביום 22.10.2009 עמד החשבון של החברה על משיכת יתר בסך של 100,542 ₪ כאשר באותו יום היו מופקדים אצל הבנק פקדונות נזילים ברי מימוש מיידי בסך של 93,650 ₪. כך שיתרת החובה נטו הייתה 6,892 ₪ בלבד. הפקדונות נפרעו ביום 24.11.2009 באיחור, אשר בו צבר החשבון חיובי ריבית מיותרים אשר דינם להתבטל. סכום הפקדונות כיסה אל מלוא החוב בחשבון העו"ש. באותו יום היו לחברה הלוואות ותשלומים בסכום של 739,575 ₪. בתאריכים שמיום 22.102009 ועד 26.10.2009 לא נפרעו תשלומי הלוואות בסכום של 52,890 ₪. בשל כך העמיד הבנק החל מיום 26.10.2009 הלוואות שזמן פרעונם טרם הגיע לפרעון מוקדם וכלל אותם בכתב התביעה. לפיכך טען הנתבע כי החוב של החברה איננו נובע לחוב שוטף אלא לחיוב בטרם זמן של ההלוואות. עוד טוען הנתבע כי סכום הערבויות הוא 1.6 מיליון ₪ ואילו אשראים היו פחות ממיליון ₪, לפיכך חל על סעיף 23 (א) 1 לחוק הערבות אשר פוטר את הערב מערבותו אם בעצם כריתת חוזה הערבות היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה ולטענתו מדובר בסטייה של 60% שהיא משמעותית. כתב הערבות השני מיום 28.10.08 לא פירט את הנתונים הנדרשים על פי סעיף 22(ב) (1),(3) (4) ולכן על פי סעיף 23(5) הערב פטור מערבותו. עוד הוא טוען כי לא התקיים לגביו סעיף 26(ד)(1) לחוק הערבות כיוון שלא הודע לו 15 יום בטרם הועמדה ההלוואה לפירעון מיידי. וכן לא הודע לו על אי קיום החיוב תוך 90 יום כנדרש בסעיף 26(א). דיון והכרעה האם הנתבע "ערב יחיד" הנתבע טוען כי מעמדו הוא מעמד ערב יחיד כאמור בחוק הערבות. לטענתו, הוא לא היה "בעל עניין" בחברה על פי הגדרת "בעל עניין" בסעיף 1 לחוק ניירות ערך תשכ"ח - 1968, כיוון שבעל עניין בחברה הוא מי שמחזיק ב-5% או יותר מהון המניות של תאגיד או מי שרשאי למנות דירקטור או מנכ"ל או מי שמכהן כדירקטור או מנכ"ל, והוא אינו אחד מאלה. לעניין זה טוען התובע כי במועדי החתימה על כתבי הערבות (19.7.07 ו-29.10.08) כיהן הנתבע בפועל כמנכ"ל החברה ואף הציג את עצמו ככזה בפני כולי עלמא. לעניין זה הפנה התובע לעדות הנתבע בפרוטוקול מיום 23.6.2010 בעמ' 14ובעמודים 31-32 לפרוטוקול מיום 16.11.2011. עוד הסתמך התובע על מכתבים שסומנו ת/1 - ת/3. התובע טוען כי יש לראות בנתבע כמנכ"ל משום שיש לבחון את פרשנות המונח "ערב יחיד" באופן מהותי ולא באופן טכני. עוד טוען התובע בעניין זה כי בת זוגו של הנתבע, הגב' רחל זליקוביץ (ראו עמ' 29 שורות 29-30), מחזיקה בשרשור, בהיותה בעלת 100% ממניות חברת רז, בשליש ממניות החברה בהתאם להסכם מיום 16.10.20095. מכאן שהנתבע הוא בן זוג של מי שהוא בעל עניין בחברה דבר ההופך אותו לבעל בחברה. אשר לטענת הנתבע כי ההסכם מיום 16.10.2005 בדבר רכישת המניות על ידי חברת רז, לא יצא לפועל, הרי שטענה זו אינה מתיישבת עם הסכם אחר, הסכם לייסוד חברת חנוביץ את רז שעליו חתם הנתבע כנציג חברת רז. מדובר בהסכם בין החברה, הנתבע 2 וחברת רז, מיום 10.5.07 (נספח "ב" לתצהיר הנתבע 2 בבר"ל), שבו נכתב כדלקמן: "והואיל וביום 16.10.05 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו רז רכשה 33.33% ממניות חברת יצחק חנוביץ שירותים לחקלאי בע"מ; והואיל ועסקי החברה גדלו מאז תודות לניהולה של "רז"; והואיל ו"רז" השקיעה סכומים גדולים בין במישרין ובין בעקיפין בחברה..." לענייו זה נחקר הנתבע בחקירה הנגדית כדלקמן: "ש.       ב-10.5.2007 אתה חותם הסכם נוסף בין יצחק חנוביץ שירותים חקלאיים לבין רז. ב-10.5.07 הואיל וביום 16.10.05 נחתם ההסכם...- איך אחרי שנתיים מתייחסים לחוזה הזה כמשהו ריאלי. ת.        הואיל ולא נעשה לכן נערך ההסכם מ-2007 בגלל שהחוזה ההוא לא קוים ונוצרה סיטואציה חדשה שנתיים לאחר מכן שבה כן הבשילו התנאים להסכם אחר כי לו היה ההסכם מ-2005 מתבצע לא היה שום צורך להקים חברה חדשה ולחלק מניות כפי שמוזכר בהסכם מ-2007. ש.       למה צריך לציין שנעשה הסכם. ת.        בגלל שהוא לא בוצע נוצר הצורך לאזכרו בגלל שלא בוצע. ש.       בהואיל השני כתוב "הואיל ועסקי החברה גדלו מאז..." - הכוונה לחנוביץ בע"מ. ת.        כן. ש.       הואיל ורז השקיע סכומים גדולים בין במישרין ובין בעקיפין בחברה. ת.        כן. ש.       בתור מה השקיעה רז סכומים עצומים. יש לך הסכם הלואה. ת.        מר חנוביץ ביקש עזרה כספית וקיבל אותה מתוך רחמים וחמלה על אדם שגורלו היה מר. ש.       כתוב בהואיל לפניו שעסקי החברה גדלו אודות לניהולה של רז. ת.        העובדה שעסקים גדולים אין משמעותה שיש כסף בקופה ועזרה נדרשת. כאשר מוזכר בעקיפין הכוונה לשכרי הטרחה שמעולם לא פרע לנו וביקש שנדחה את הכסף עד שיצטברו כספים בקופת החברה. ש.       כשיש לך חוזה שמבוטל כי הצד השני לא רצה לקיים אותו. אחרי שנתיים עושים חוזה שבו אותה חברה אתה מנהל אותה, אתה מנהל חשבון. ת.        אני מנהל חלקים מסוימים שבה וכך הדגשתי בעבר. ש.       עסקי החברה גדלים. ת.        כן ש.       אתה מלווה לחברה כסף. ת.        לא אני, רז. ש.       מי עובד ברז. ת.        רחל ואני. " בהמשך החקירה הוא מודה שהחל משנת 2009 הוא הופך להיות גם מורשה חתימה לצורך חתימה על שיקים (עמ' 30 שורה 28 עד עמ' 31 שורה 5) ובמכתב לעו"ד זחלקה מ- 25.3.07 (ת/1) הוא כותב: "הוסמכתי על ידי בעלי המניות של החברה לנהל אותה ולתת כל הוראה נדרשת לצוות העובדים" וכך גם בסיום מכתב מיום 25.3.07 הנתבע כותב: "די בכך שאני מוסמך לנהל את החברה." (ת/3). המכתבים שכתב כמוסמך לנהל את החברה, הפיכתו למורשה חתימה, ההסכמים עליהם חתם והערבות שנתן, כולם מעידים על מעורבות של ממש בעסקי החברה, כאשר התשובות שנתן הנתבע לשאלות בנושא זה בחקירה הנגדית הן מתחמקות ואינן מתקבלות על הדעת. כמו למשל השקעה בסכומים גדולים בחברה, כאשר לטענתו עשה זאת כי "מר חנוביץ ביקש עזרה כספית וקיבל אותה מתוך רחמים וחמלה על אדם שגורלו היה מר". (עמ' 29 שורה 29). גם הטענה כי חתם ערבות לחברה משום שסמך על הבנק אינה מתקבלת על הדעת. מדובר באדם שמנהל חברה הנותנת יעוץ עסקי ומנהלת חשבונות ללקוחותיה, מכאן. שמשמעות הערבות הייתה בוודאי ברורה לו. הנתבע טען כי סמך על פקיד בבנק שאמר לו שאין לו ממה לחשוש כיוון שכל האשראי של החברה עומד מול שיקים (פרוטוקול מיום 23.6.10 עמ' 12 שורה 25). טענה זו אינה מתקבלת מפי אדם כמו הנתבע, שהיה בקיא בספרי חשבונות החברה ובניהולה יותר מהבנק ולכן בעת החתימה על הערבות בוודאי סמך על בדיקותיו שלו ושליטתו הוא בחברה ולא על דברי פקידי הבנק. מעורבותו של הנתבע בפעילות החברה: ההסכמים שחתם בעצמו או באמצעות חברת רז שהייתה בבעלותו עד שנת 2010 (ראו דבריו בפרוטוקול מיום 23.6.10 עמ' 13 שורות 2-3 שלפיהם העביר את המניות לגברת זליקוביץ "לפני מספר חודשים") עם חנוביץ, מעורבותו בהשקעת כספים גדולים בחברה, חתימת ערבויות על סכומים גבוהים, מכתבים שכתב לעו"ד זחלקה כמנהל החברה, הפיכתו בשלב מסוים למורשה חתימה מעידים על מעורבות וניהול החברה ברמה ההופכת אותו לבעל עניין ולכן למי שהגנת ערב יחיד לא חלה עליו. לעניין זה אני סבורה כי אכן יש לבחון את פרשנות המונח ערב יחיד באופן מהותי ולא באופן טכני. לעניין זה ראו דברי כב' השופט גינת בת.א. (חי) 338/07 בנק לאומי נ' המפתל (6.5.11) המביא מדבריו של כב' השופט גרוס: "בדעה זו אחז גם סגן הנשיא י' גרוס, באומרו: "אין ספק כי לא ניתן לראות במערער "ערב יחיד" שהתיקון לחוק הערבות נועד להגן עליו. מטרת תיקון תשנ"ב היתה... "להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת... בעיה קשה במיוחד... קיימת בקשר לערבות בלתי מוגבלת בסכום, שהביאה לתוצאות בלתי נסבלות מאחר שאנשים חתמו על ערבות מתוך חוסר הבנה לתוצאות מעשיהם, ובלא שיוסבר להם טיב התחייבותם". כוחם של הדברים הללו אינו יפה גבי המערער דנן, שהרי אין הדברים אמורים באותם אנשים שלטובתם תוקן החוק, אותם ערבים החותמים על ערבות לעמיתים לעבודה, לידידים או לבני משפחתם ונפגעים פגיעה בלתי סבירה, על שום שלא היו מודעים לתוצאות מעשיהם, אלא מדובר במנהל חברה בפועל, שידע במפורש מהו המסמך עליו חתם ומה השלכותיו ובעצם נראה כי הוא מנסה להתחמק מתשלום חובו בעזרת אותם סעיפים שנועדו לעזור לאנשים שמצבם שונה ממצבו תכלית שינוי" (הדגשות הוספו) ע"א (ת"א) 2849/99 מל"ב המכללה לסחר בילנאומי בע"מ ויקטור בן חיים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פורסם במאגרי המידע המשפטיים, 25/10/00. קביעה זו אושרה ע"י כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין ברע"א (י-ם) 9065/00 ויקטור חיים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פורסם במאגרי המידע המשפטיים, 13/01/02." לפיכך אין מקום לקבל את טענות הנתבע לעניין הגנות ערב יחיד. למען הזהירות אבחן גם טענות הנתבע כאילו היה ערב יחיד. ידיעת הנתבע על הפרטים הנתבע טוען כי לא החתימו אותו כראוי על פרטי ההלוואות והערבות ולא קיבל את מלוא הפרטים הנדרשים. טענה זו דינה להידחות בנסיבות אלה. אין מחלוקת כי הנתבע עסק, גם לפי גירסתו בניהול מערך הנהלת החשבונות של החברה (עדות הנתבע בעמ' 12 שורות 19-20 לפרוטוקול מיום 13.7.2010 ובעמודים 14-15 לפרוטוקול מיום 23.6.2010). לפיכך לא ניתן לקבל את טענתו כי לא ידע מה מצב החשבון בבנק וגם בלתי סביר להניח כי לא ידע על אי קיום התחייבות החברה כלפי הבנק. הנתבע חתם על הסכם רכישת נכסים מיום 13.12.2007, אשר צורף נספח ד' לתצהיר חנוביץ ונספח 19 לתצהיר מנשה, לפיו נכסי החברה יועברו לחברה החדשה חנוביץ את רז ושות' מגדלי עצי נוי בע"מ (להלן: "החברה החדשה") מכאן שהיתה לו ידיעה בוודאי נכון לאותו מועד על כל התחייבויות החברה. יתר על כן, הנתבע חתם על טופסי מידע לערב (נספח "5" ונספח "7" לתצהיר עד הבנק) מפורטים בהם פורטו חיובי החברה במועד החתימה (365,726 ₪ ביום 17.9.07 ו- 876,144 ₪ ביום 29.10.08), סוגי האשראי, אחוזי הריבית השונים ומסגרת האשראי. משחתם הנתבע על קבלת מידע מפורט זה הרי שטענותיו על מחסור במסמך אימות חתימה בערבות השניה או צילום תעודת זהות בערבות הראשונה אינם מספיקים כדי לעמוד מול המידע שעליו חתם והתואם את הוראות הדין. טענות נוספות הנתבע טוען כי קיים פער משמעותי בין הסכום הנקוב בחוזה לבין הערבות ולכן הוא פטור מערבותו לפי סעיף 23(א)(1) לחוק הערבות, אולם סעיף זה כפוף להוראות סעיף 22(א)(1) לחוק הערבות ולכן הוא חל רק כאשר הסכום הנקוב בחוזה לא ידוע לערב, אולם במסגרת ההודעות לערב שהוצגו בתיק כאמור (נספח 5 ונספח 7) גילה הבנק לערב את כל הסכומים אשר נדרש לגלות וממילא מדובר בערב שהיה מעורב בענייני החברה לפחות כמי שהחברה שבבעלותו ניהלה את החשבונות שלה ומכאן שידע היטב על הסכומים שנלקחו מהבנק והאשראי שהגיע לחברה. אשר לטענה כי היה על הבנק לשלוח לנתבע הודעה על מצב הפרת התחייבות החייב העיקרי, הרי שבנסיבות אלה שבהן מעורבותו של הערב בניהול חשבונות החברה מוכחת ומוסכמת, הרי שאין מקום לטענה זו. יתר על כן, עדותו של עד הבנק שאותה אני מקבלת כאמינה כי מי שנתן לו את המידע הראשון על כך שהחברה הפסיקה לתפקד ועתידה לקרוס היה הנתבע עצמו (ראו עדותו בעמ' 25 שורות 25-31 עד עמ' 26 שורות 4-10). לא זו אף זו, שסעיף 26 לחוק הערבות קובע אם לא קויים החיוב "יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך.". לעניין זה לא מצאתי כי הנתבע הוכיח כי נגרם לו נזק בשל כך ומה הנזק שנגרם, בעיקר בהתחשב כאמור בידע שהיה לו על ענייני החברה. סוף דבר אני מקבלת את תביעת הבנק כנגד הנתבע ומחייבת אותו בתשלום סך של 824,256 ₪ בתוספת ריבית על פי ההסכמים מיום הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל ובניכוי סך של 93,650.93 ₪ לפי ערך 24.11.09 ובניכוי סך נוסף של 17,834.7 ₪ לפי ערך 30.5.10. הנתבע ישלם לבנק הוצאות בסך של 21,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪. ערבים (ערבות)בנק