מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תאונת דרכים של עובדת משק בית: רקע ופרטים כלליים בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד). אין מחלוקת בדבר חבותה של הנתבעת, אלא בשאלת גובה הנזק בלבד. התובעת ילידת 1951, כיום בת 61, נפגעה בת"ד ביום 3.9.07. התובעת פונתה לבית חולים תל השומר, שם נבדקה ואובחנה רגישות בעמ"ש. התובעת שוחררה עם המלצה להמשך מעקב רפואי, טיפול אנלגטי וימי מחלה. התובעת המשיכה במעקב רפואי כאשר עיקר תלונותיה - רגישות בעמ"ש והגבלת תנועות. התובעת טופלה במספר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה. בבדיקת CT מיום 17.2.08 נמצא כי התובעת סובלת מבלט דיסק בחוליות 5L-4L ובחוליות 1S-5L. לתובעת ניתנו אישורי אי כושר לעבודה מיום התאונה ועד ליום 31.10.07, סה"כ 59 יום. כמו כן ביום 1.6.08 נבדקה ע"י ד"ר אלה חיימסקי, רופאה תעסוקתית, אשר מצאה כי לאור מצבה הרפואי של התובעת היא מסוגלת להמשיך בעבודתה אך הומלץ לתובעת להימנע מהרמת משאות כבדים. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה קלה בעמ"ש מתני. כמו כן נקבעה נכות זמנית בשיעור 20% למשך חודשיים מיום 1.11.07. טענות התובעת בסיס השכר, הנכות התפקודית והפסדי ההשתכרות במסגרת התביעה הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמה וכן העידה בבית המשפט. כעולה מתצהירה ומעדותה עבדה התובעת עובר לתאונה כעובדת משק בית. התובעת טענה כי איננה בעלת תעודת בגרות ואינה בעלת הכשרה מקצועית כלשהי ומרבית חייה עבדה בעבודות משק בית. התובעת טענה כי בעקבות התאונה לא הצליחה לחזור לאותו היקף ואיכות עבודה ועל כן ברבות הימים פוטרה ע"י מעסיקיה. התובעת טענה כי עובר לתאונה עבדה במספר מקומות עבודה כדלקמן - נטען כי התובעת עבדה בימים א-ה אצל הגב' תמי לבנת בשכר חודשי של 3,580 ₪. בנוסף עבדה בכל יום א' אצל גב' אריאלה ציבלין בשכר חודשי של 880 ₪. בימי ב' אצל גב' נורית וייס בשכר חודשי של 880 ₪. בימי ג' עבדה אצל גב' רות גזית בסך של 880 ₪ לחודש. בימי ד' עבדה אצל גב' סילביה סימוביץ' בסך של 880 ₪ לחודש. בימי ה' אחת לשבועיים עבדה אצל מר צחי רוזנבלום בסך של 500 ₪ לחודש. ובימי ו' עבדה אצל גב' דנה גזית בסך של 880 ₪ לחודש. התובעת טענה כי לצורך חישוב הכנסתה החודשית יש להוסיף לכל חודש 3 ימים ששוויים 660 ₪ לחודש, שכן חישוב הש כר דלעיל נעשה לפי 4 שבועות בחודש בלבד ולא לפי סך הימים בחודש. התובעת טענה כי בהתאם לפירוט הנ"ל סה"כ הכנסתה החודשית עובר לתאונה עמדה על 9,410 ₪. התובעת טענה כי חישוב הכנסתה במל"ל נעשה רק על פי הכנסתה מעבודתה אצל משפ' לבנת. התובעת טענה כי בשנים שלאחר התאונה פיטרו אותה כמעט כל מעסיקיה מלפני התאונה וכיום היא עובדת בעבודות משק בית רק בימי ד' פעם בשבוע אצל משפ' סימוביץ' בשכר של 1,000 ₪ לחודש, וכן עובדת כמטפלת בשתי בנות בנות 9 ו-11 בשכר חודשי של 3,500 ₪. בנוסף עובדת בחברת עמישב בשכר של 1,200 ₪ לחודש. נטען כי סה"כ הכנסותיה של התובעת כיום עומדות על סך של 5,700 ₪. התובעת טענה כי מצבה כיום הורע, שכן העבודות בהן היא עובדת כיום הינן עבודות מזדמנות ולא על בסיס קבוע, כפי שהיה עובר לתאונה. נטען כי התובעת מתקשה בעבודות פיזיות ועל כן מחפשת מקומות עבודה בהן המאמץ הגופני אינו רב, כך עבדה לטענתה תקופה מסוימת אצל גב' טובה ברוך, שהתאוששה מתאונת דרכים, כאשר העבודה כללה בעיקר בישול וליווי, ולא עבודות ניקיון. התובעת טוענת כי כיום ההספק שלה ירד ובכך נפגעה יכולת הכנסתה והיא נאלצת לעבוד שעות רבות יותר. התובעת טענה כי לאור הירידה החדה בשכרה, והעובדה כי פוטרה ממרבית מקומות העבודה בהם הועסקה עובר לתאונה, וכן לאור טיב הנכות- מגבלה בעמ"ש למי שעיסוקה הינו בעבודות פיזיות של משק בית, יש להעמיד את נכותה התיפקודית על 45% נכות. התובעת טענה שלעבר יש לחשב את הפסדיה לפי מכפלת אחוזי הנכות התפקודית, בשכרה עובר לתאונה ובמספר החודשים שעברו. לעתיד, נטען כי יש לערוך את החישוב לפי חישוב אקטוארי עד הגיע התובעת לגיל 67. עזרת צד ג' התובעת טענה כי לאחר התאונה נזקקה לעזרת בני משפחתה ואף כיום היא מתקשה בביצוע עבודות הבית והרמת משאות כבדים. התובעת העריכה את העזרה החודשית לה היא נזקקה בעבר (מאז התאונה) ותזקק בעתיד, עד סוף תוחלת חייה, בסך של 350 ₪. הוצאות רפואיות התובעת טענה כי בגין דמי השתתפות בטיפולים, מעקבים, בדיקות, טיפולי פיזיותרפיה וקניית עזרים רפואיים, כגון תומך גב, יש לפצותה לעבר ולעתיד בסך גלובלי של 25,000 ₪. הוצאות נסיעה התובעת טענה כי בהתחשב במספר הרב שלך הבדיקות והטיפולים להם נזקקה ותזקק בעתיד, יש לפצותה בראש נזק זה לעבר ולעתיד בסך של 35,000 ₪. כאב וסבל התובעת עתרה לפיצוי לפי 10% נכות בסך 17,000 ₪. טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה להפסדי שכר, ובכלל זה לא הוכח בסיס השכר ולא הפגיעה הנטענת בשכר לאחר התאונה, וכן לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש. הנתבעת טענה כי כל טענותיה של התובעת לא בוססו בראיות קבילות, מאחר שהמכתבים מטעם מעסיקיה של התובעת לא הוגשו על ידי עורכיהם, ועל כן אין לתת משקל לאמור בהם. לענין זה טענה הנתבעת כי אי הבאת העדים הרלוונטיים פועל לרעת התובעת, כפי שנקבע בפסיקה. במצב זה, כל שמצוי בפני בית המשפט הינו אישור הביטוח הלאומי ממנו עולה כי שכרה הרבע שנתי של התובעת עובר לתאונה עמד על 10,305 ₪ בלבד, שהינם 3,535 ₪ לחודש. הנתבעת טענה עוד כי בתצהיר תשובות לשאלון שניתן ע"י התובעת, הצהירה התובעת ששכרה עובר לתאונה עמד על 6,410 ₪. שכר זה הורכב לטענתה מעבודה אצל משפחת לבנת, בגינה שולמו לה 3,500 ₪ וכן 3 משפחות נוספות בשכר של 880 ₪ לחודש. התובעת אף הצהירה כי העבודות הנוספות הינן עבודות המתחלפות מעת לעת. הנתבעת טענה עוד כי לענין השתכרותה לאחר התאונה, טענה התובעת בתצהיר עדותה הראשית כי לאחר התאונה פוטרה כמעט מכל מקומות העבודה שעבדה בהם עובר לתאונה, וכי הכנסתה באותו מועד עומדת על סך של 5,330 ₪, כאשר בשכר זה נכללת הכנסתה מעבודתה אצל משפחת לבנת. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה לגבי שכרה לאחר התאונה ולא הוכיחה כי פיטוריה הנטענים בשנת 2011 היו כתוצאה התאונה שארעה 4 שנים קודם כן. הנתבעת טוענת ששכרה של התובעת לאחר התאונה רק השביח וזאת בהסתמך על דו"ח רצף ביטוחי שהוגש מטעמה וסומן נ/2. הנתבעת טוענת כי בהתאם לדו"ח זה הכנסותיה של התובעת לאחר התאונה גבוהות מהכנסותיה עובר לתאונה ואף ניכר כי מספר המעסיקים המצוינים בתקופה שלאחר התאונה הינו רב מזה שלפני התאונה. לענין הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת עקב התאונה, טענה הנתבעת כי התובעת נדרשה להוכיח זאת ולא עמדה בנטל זה. נטען כי התובעת לא עמדה בפני ועדת רשות לענין תקנה 15, התובעת לא שיתפה פעולה עם הועדה, בהתאם לדו"ח הועדה מיום 22.4.09, ועל כן לא הופעלה לגביה תקנה 15. כמו כן התובעת לא הגישה בקשה בדבר החמרת מצב ולא ערערה על קביעות המל"ל, ובמצב זה אין מקום לטענות בדבר היות הנכות התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית. לאור האמור לעיל טענה הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובעת בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד שכן התובעת לא הוכיחה הפסדיה בראשי נזק אלה. לעבר- לתובעת שולמו דמי פגיעה והיא שבה לאותן עבודות בהן עבדה עובר לתאונה, אף לטענתה. טענותיה לפיטורין כתוצאה מהתאונה מספר שנים לאחר התאונה לא הוכחו. לעתיד - לאור אי הוכחת בסיס השכר, הפגיעה הנטענת בשכר, ושכרה כיום, נטען כי אין מקום לפיצוי כלל. הנתבעת טענה כי אם בית המשפט סבור שיש לפצות את התובעת בגין הפסדים אלה, הרי שיש מקום לפסוק פיצוי גלובלי נמוך שלא יעלה על 5,000 ₪, זאת בהתחשב בנכות הנמוכה, באופי הפגיעה ובחזרתה לאותה עבודה למשך מספר שנים לאחר התאונה. ליתר ראשי הנזק- הוצאות רפואיות - הנתבעת טענה כי בהיות התאונה תאונת עבודה הוצאות התובעת מכוסות ע"י המל"ל. לענין עזרה, טענה הנתבעת כי לא הוכח שהתובעת קבלה עזרה בשכר, או שהעזרה שקבלה מאת בני משפחה חרגה מעזרה מקובלת וסבירה. כאב וסבל - 14,092 ש"ח בהתאם לתדפיס המשערכת שצורף לסיכומי הנתבעת. כן נטען כי מכל סכום שיפסק יש לנכות את תגמולי המל"ל - דמי פגיעה בסך 4,920 ₪, ובשערוך להיום 5,927 ₪, ומענק נכות בסך 12,849 ₪, בשערוך להיום 15,012 ₪. דיון קביעת בסיס השכר כעולה מעדותה של התובעת, מתצהירה ומהמסמכים שצורפו לתצהירה, עבדה התובעת עובר לתאונה, בשנת 2007, בעבודות משק בית במספר מקומות. הכנסתה הרבע השנתית של התובעת כפי שדווחה למל"ל עמדה על 10,605 ₪, שהם שכר חודשי של 3,535 ₪. (כך עולה מנספח יג'2 מיום 15.7.08) התובעת טענה כי הכנסה מדווחת זו משקפת את הכנסתה מעבודתה אצל משפחת לבנת בלבד, וכי לא דיווחה על יתר המקומות. התובעת הגישה נספחים כד-לא לתצהירה. נספחים אלה הינם מכתבים ממעסיקיה של התובעת. ב"כ הנתבעת התנגדה לקבלת המסמכים ללא זימון עורכיהם, והם התקבלו מבלי שהם יוכלו להוות ראיה לאמיתות תכנם. עם זאת ולאחר שהתובעת העידה ונשאלה ע"י ב"כ הנתבעת על מקומות העבודה השונים, אני מוצאת כי עדותה של התובעת בבית המשפט ובתצהירה הינה אמינה לגבי מקומות העבודה בהם עבדה לפני התאונה ואחריה. אוסיף עוד, כי מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת, לפיה הנתבעת, אשר כל החומר היה מצוי בידיה, ואשר סביר להניח שערכה חקירה באמצעות חוקר פרטי מטעמה ביחס למקומות העבודה הנטענים, לא מצאה לנכון לצרף דו"ח חקירה או להזמין לעדות חוקר מטעמה אשר יפריך את טענות התובעת באשר למקומות בהם הועסקה עובר לתאונה, ומכאן כי ככל הנראה נמצאו טענותיה של התובעת בהקשר זה נכונות. על כן אסקור את הנספחים הנ"ל אשר מהווים אישורים חלקיים לגבי המעסיקים השונים של התובעת- נספח כד- אישור גב' ציבלין כי התובעת עבדה בביתה מ 1.2007 עד 20.10.10 פעם בשבוע 5 שעות בשכר של 220 ₪ ליום. נספח כה - אישור משפחת סימוביץ כי התובעת מועסקת על ידם פעם בשבוע בשכר של 220 ₪. האישור הינו מיום 9.3.11. נספח כו - אישור משפחת לבנת כי התובעת מועסקת אצלם וכי מתאריך התאונה חלה ירידה בתפקודה. האישור הינו מיום 11.2.09. נספח כז - מכתב ממשפחת ציבלין לפיו פוטרה התובעת ב-20.10.10. נספח כח - מכתב ממשפחת וייס לפיו התובעת הועסקה על ידם בין 2006-2008 פעם בשבוע בשכר של 220 ₪ ופוטרה על ידם. נספח כט 1 - מכתב מיום 11.2.09 ממשפחת רותי ודני גזית לפיו התובעת נפגעה בתאונה נשוא התביעה ומאז חלה ירידה באיכות עבודתה והופחתו ממנה מטלות. כן אושר כי שכרה של התובעת הינו 220 ₪ בשבוע. נספח כט 2 - מכתב פיטורין ממשפחת רותי ודני גזית, לפיו החל מ- 1/2010 התובעת מפוטרת. נספח ל -מכתב מאת צבי רוזנבלום מיום 10.3.11 לפיו התובעת מועסקת אצלו למעלה מ- 3 שנים ובשנה האחרונה ביקשה לעבוד פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע, שכן לטענתה הינה יותר חלשה. נספח לא - מכתב קבלה וסילוק מאת דנה ועופר גזית מיום 27.11.09 ממנו עולה כי התובעת עבדה בביתם במשך 4 שנים ושכר עמד על 220 ₪ ליום. כן צורף נספח לא1 שהינו מכתב המל"ל מיום 12.1.09 המתייחס לתקופות דיווח ושמות מעסיקיה של התובעת. בנוסף הוגש מוצג נ/2 שהינו מסמך המל"ל מיום 26.8.10 ובו פירוט תקופות הדיווח, שמות המעסיקים וההכנסות הרשומות. ממסמך זה עולה כי בשנת 2007, עובר לתאונה (לפני חודש 9/2007) עבדה התובעת אצל שלושה מעסיקים - לבנת, ציבלין ורות גזית. מהמסמכים הנ"ל ניתן ללמוד שהתובעת הועסקה אצל משפחות - לבנת, וייס, גזית רותי, גזית דנה, וציבלין בשנת 2007, עובר לתאונה. ממכתבו של צבי רוזנבלום לא ברור שהתובעת עבדה אצלו בשנת 2007 וכן במכתבה של משפחת סימוביץ אין התייחסות למועדי העסקת התובעת. בהתחשב בנתונים אלה, נראה לי נכון להעמיד את בסיס השכר של התובעת עובר לתאונה על 7,000 ₪. (3,535 ₪ ממשפחת לבנת ועוד 4 משפחות בתשלום חודשי של 880 ₪ = 7,055 ₪) הנכות התפקודית התובעת טענה כי לאחר התאונה פוטרה כמעט מכל עבודותיה עובר לתאונה, כפי שעולה מנספחים כד, כז, כח, כט2, לא . תאריכי הפסקת עבודתה בהתאם לנספחים אלה הינם כדלקמן - משפחת ציבלין 20.10.10 (נספח כד) משפחת וייס שנת 2008 (נספח כח, לא נמסר תאריך מדויק) משפחת רותי גזית 31.12.09 (נספח כט2) משפחת דנה גזית 11/2009 (נספח לא) התובעת טענה בתצהירה כי פוטרה מעבודתה אצל משפחת לבנת בחודש 8/2011. לא צורף מסמך המתייחס לכך, למעט נספח כו בו צוין כי התובעת נפגעה בת.ד. ותפקודה בעבודה ירד ממועד זה. בהתאם לנספח ל, התובעת הורידה את היקף עבודתה בבית משפחת רוזנבלום בשנת 2010-2011 מיום בשבוע ליום בשבועיים, אלא שאין אינדיקציה שעבדה במקום זה עובר לתאונה. כזכור מועד התאונה נשוא התביעה הינו 3.9.2007. התובעת צרפה אישורי אי כושר ל- 59 ימים לאחר התאונה, אך פרט לכך עולה כי שבה לעבוד כפי שעבדה עובר לתאונה בכל הבתים בהם עבדה. מועדי הפסקת העבודה בכל הבתים הינם למעלה משנה לאחר התאונה, ובחלק מהמקרים מדובר בשנתיים ושלוש לאחר התאונה. נראה כי במצב זה לא ניתן לייחס את פיטוריה של התובעת ממקומות העבודה השונים לתאונה, שכן דווקא לאחר התאונה ובתקופה בה לכאורה היתה התובעת יותר מוגבלת (ואף הוכרה כבעלת נכות זמנית בשיעור של 20%), צריכה היתה מגבלתה לבוא לידי ביטוי בולט יותר מאשר בשנים שלאחר התאונה. ויוער, כי נכותה של התובעת נקבעה ע"י המל"ל, כאשר נכותה הצמיתה נקבעה בחודש 4/2009. אם לטענת התובעת חלה החמרה במצבה בשלב מאוחר יותר היה עליה לפנות למל"ל בבקשה להחמרת מצב, דבר אשר לא נעשה. במצב דברים זה קביעת המל"ל היא אשר עומדת לנגד עיני מהבחינה הרפואית, ואין בלתה. בהתאם לקביעה זו לתובעת נותרו כתוצאה מהתאונה 10% נכות בגין הגבלת תנועות קלה בעמ"ש מתני. מגבלה שכזו, למי שעיסוקה בעבודות משק בית, הינה תפקודית, אך יחד עם זאת מדובר בנכות נמוכה אשר עשויה להאריך את משך ביצוע העבודה ולהגביל בביצוע עבודות קשות במיוחד. נראה כי בעבודות משק הבית השוטפות התובעת מסוגלת להמשיך כבעבר, כאשר יתכן, כאמור לעיל, כי משך ביצוע העבודה יתארך במידת מה. התובעת העידה בהקשר זה - ש. אז את מסכימה שאחרי ספטמבר 2007 חזרת לאותם מקומות עבודה באותו היקף שעות וקיבלת את אותו שכר, האם זה נכון? ת. ברור, מי יתן לי, יש לי משכנתא, לחיות, איך אגדל את הילדים?! ... (עמ' 5 ש' 13-15) וכן בהמשך- ש. נעבור לשנת 2008, אצל לבנת, אצל אריאלה, אצל גזית, גם אצל רות וגם אצל דנה ועופר, המשכת לעבוד בשנת 2008. ת. אותה משכורת יותר שעות, הכסף אותו כסף, יותר שעות בגלל המוגבלות שלי. ברור שאותן עבודות. (עמ' 6, ש' 21-24) התובעת טענה כי שכרה כיום ירד באופן משמעותי ביחס לשכרה עובר לתאונה, ובהתאם לכך ביקשה לקבוע כי נכותה התפקודית תועמד על 45% נכות. בהתאם לתצהירה היא עובדת כיום בטיפול בשתי בנות בשעות הצהריים על בסיס יומי, וכן בעבודות משק בית בשני בתים ובעבודת נקיון משרדים נוספת בחברת "עמישב". שכרה כיום עומד לטענתה על סך של 5,330 ₪. הכנסה זו של התובעת לא הוכחה ועל כן גם קשה לקבוע את הנכות התפקודית בהתאם להפרש בין שכרה כיום לשכרה עובר לתאונה, כפי שהתובעת ביקשה לעשות. לאחר בחינת מכלול הנתונים, נראה לי כי בהתחשב באופי העבודה שהינה עבודה פיזית ובנכות שהינה נכות אורטופדית, יש לקבוע כי נכותה התפקודית תועמד על 15%. הפסדי שכר בעבר התובעת קבלה דמי פגיעה (שנגזרו מבסיס שכר נמוך). מעבר לכך נראה כי יש לפצותה, אף אם לא הוכחו הפסדיה באופן מתמטי, בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את הירידה החלקית בכושר עבודתה. אף אם לא הוכח הקשר הסיבתי הישיר בין התאונה לפיטוריה של התובעת מהמקומות בהם עבדה, הרי שלאחר פיטוריה, ובמומה, הורע מצבה ביחס למצבה עובר לתאונה בכל הנוגע למציאת עבודות חליפיות, ובפרט בתחום עבודות משק הבית ובגילה של התובעת. במצב זה אני רואה לנכון לפצותה בסכום גלובלי של 25,000 ₪, מעבר לדמי הפגיעה. (המדובר בתקופה של למעלה מ- 4.5 שנים, על כן הפיצוי משקף הפסד של כ- 500 ₪ בחודש שהינם פחות מ- 10% משכרה של התובעת.) הפסדי שכר לעתיד התובעת חישבה את הפסדיה עד גיל 67. אמנם מדובר בעבודה פיזית אשר לעיתים תצביע דווקא על פרישה בגיל צעיר יחסית, אך מאידך התובעת היתה בת 57 במועד התאונה ועבדה בעבודות משק בית בהיקף מלא, ומכאן כי התכוונה ככל הנראה להמשיך בעבודה זו עוד מספר שנים. התובעת גם העידה במספר הזדמנויות כי היא עובדת כיוון שזקוקה לכסף לתשלומים שונים ואין באפשרותה שלא לעבוד. כן יש להתחשב בכך שהתובעת הינה עצמאית ולא שכירה ולכן שנות עבודתה הינן רבות יותר בדרך כלל. בהתחשב בנתונים אלה נראה כי יש לקחת בחשבון גיל סיום עבודה כגיל 65, כך שנותרו עוד כ 3.5 שנות עבודה. בסיס השכר הינו כאמור כ- 7,000 ₪, זאת בערכים של 9/2007. סכום זה בהצמדה להיום מגיע לסך של כ- 8,200 ₪. על כן חישוב הפסדי התובעת לעתיד בהתחשב ב- 15% נכות תפקודית מגיע לסך של- כ- 45,000 ₪. עזרת צד ג' התובעת לא צרפה כל אסמכתא או תצהיר של קרובי משפחה/מכרים מהם ניתן ללמוד שהיא נזקקה או תזקק לעזרת צד ג' ולהיקף העזרה הנטענת. סביר כי בתקופת אי הכושר המלאה נזקקה לעזרה כלשהי וכן סביר כי היא נזקקת לעיתים לעזרה בעבודות קשות יותר שבנכותה היא מתקשה לבצען. עם זאת, לא נראה כי מדובר בעזרה צמודה וקבועה, מה גם שהתובעת עצמה עובדת במשק בית ונקיון, כך שקשה לומר שאינה מסוגלת לבצע עבודות אלה. בנסיבות אלה אני קובעת כי יש לפצות את התובעת בסכום גלובלי של 5,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים ולטיפולי פיזיותרפיה כתוצאה מהתאונה. אמנם לא צורפו קבלות או אסמכתאות לגובה ההוצאות, אך אין מחלוקת כי נגרמו לתובעת הוצאות לשם קבלת הטיפולים והנסיעה אליהם. בנסיבות אלה נראה לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין ראש נזק זה. כאב וסבל לפי 10% נכות ובניכוי גיל - 14,100 ₪ סה"כ נזקי התובעת - 89,100 ₪ מסכום זה יש לנכות מענק הנכות שקבלה התובעת מהמל"ל בתאריך 7.1.2009 בסך 12,849, בשערוך להיום מגיע לסך של כ- 15,000 ש"ח. סה"כ נזקי התובעת בהתאם לפסק הדין מגיעים לסך של 79,100 ₪. לכך יש להוסיף שכ"ט בהתאם לחוק הפלת"ד. תאונת דרכים