פסק דין בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח עקב גניבה נטענת של רכב. רקע כללי ועובדות מוסכמות - ביום 1/11/07 נחתמה הצעת ביטוח (להלן: "הצעת הביטוח"), המופנית כלפי הנתבעת, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). הצעת הביטוח התייחסה לרכב פרטי מסוג פולקסווגן, מס' רישוי 36-252-52 (להלן: "הרכב"). אין מחלוקת כי ההצעה נחתמה במשרדו של סוכן הביטוח מטעם המבטחת, מר עזאם שפיק (להלן: "סוכן הביטוח"), כי ההצעה נשלחה למשרדי המבטחת ובהתאם לה הונפקה פוליסת ביטוח לתקופה שבין 1/11/04 ועד 31/10/05 (להלן: "הפוליסה"). על פי הצעת הביטוח והפוליסה, הבעלים של הרכב הינה הגב' פאטמה יאסין, התובעת מס' 1 (להלן: "בעלת הרכב") ובעלת הפוליסה הינה הגב' נידא יאסין, התובעת מס' 2 (להלן: "בעלת הפוליסה"). אין חולק כי בפועל ברכב השתמש מר אסד יאסין, שהינו בנה של בעלת הפוליסה (להלן: "הנהג"). ביום 21/9/05 הודיע הנהג על גניבת הרכב ודרש תשלום מכח הוראות הפוליסה. המבטחת דחתה את דרישתו וזאת במכתבה מיום 28/11/05 (להלן: "מכתב הדחיה"). לאור הדחיה הוגשה התובענה דנן. טענות התובעות - 6. לטענתן במועד הנ"ל נגנב הרכב, שעה שהוא חנה בחניון של הקריון, וכי הואיל והפרמיה בגין הפוליסה שולמה כנדרש במשך כל התקופה - הרי שיש מקום לשלם להן את תגמולי הביטוח בהתאם להוראות הפוליסה. טענות המבטחת - 7. המבטחת טוענת כי אין מקום לקבל את התביעה מחמת מס' רב של טעמים מצטברים. 8. ראשית, המבטחת מכחישה את אירוע הגניבה. 9. שנית, לטענתה, הואיל והנהג היה המשתמש היחיד ברכב והיה זה אשר רכש את הרכב, הרי שרישום הבעלות על שם התובעת מס' 1 ורישום הפוליסה על שם התובעת מס' 2 היו "פיקטיביים" וכפי שנטען בכתב ההגנה היה זה "במזימה לזרות חול בעיניים ולהטעות". 10. שלישית, לטענת המבטחת, אין יריבות בין התובעות לבין המבטחת, כיוון שלא נגרם להן כל נזק בגין גניבת הרכב, הואיל והוא היה שייך לנהג, כפי שצויין לעיל. 11. רביעית, המבטחת טוענת כי הן במועד עריכת הביטוח והן במועד בירור החבות העלימו התובעות והנהג מידע מהותי שיש בו כדי להשליך על החבות ולפיכך יש לפטור את המבטחת מתשלום. המבטחת מוסיפה וטוענת כי באופן מיוחד הועלמה מידיעתה העובדה שהרכב היה מעורב בתאונת דרכים לפני שנערך הביטוח וכי לו היא היתה יודעת את המידע באשר לתאונה, היא לא היתה מסכימה לבטח את הרכב וכפי שנכתב בסעיף 4 לכתב ההגנה, גם מבטח סביר אחר לא היה מסכים לבטח רכב שכזה. 12. חמישית, לא התקיימו התנאים המופיעים בפוליסה בכל הנוגע למיגון הרכב. 13. ששית, לא הוכח הנזק. מסכת הראיות - 14. מטעם התובעות העידו בפני הנתבעת מס' 2, בעלת הפוליסה (לגבי תצהירה ת/1) והנהג (לגבי תצהירו ת/2), ומטעם הנתבעת העיד בפני סוכן הביטוח ( לגבי תצהירו נ/5). 15. כמו כן, הגישו הצדדים בהסכמה תצהיר של מר ג'מאל ברכה, מתקין ובודק של ציוד מיגון לרכב מטעם המבטחת (להלן: "מתקין המיגון" - ת/3), וכן חוו"ד מיום 16/5/06 ומיום 12/3/07 של השמאי שמואל לוין (להלן: "השמאי"), אשר בדק את הרכב עבור המבטחת הקודמת של הרכב (חברת ביטוח ישיר). דיון - 16. לאחר ששקלתי את העדויות והמסמכים שהוגשו בפני ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן. 17. הואיל ותניות הפוליסה אינן שנויות במחלוקת, שלבי הדיון יהיו בחינת טענות ההגנה של המבטחת. הטענה הראשונה - הכחשת האירוע. 18. בהקשר זה אציין כי אני מקבלת כמהימנה את עדותו של הנהג אשר תיאר את אופן התרחשות האירוע, תיאר את נסיעתו לחניון ביום האירוע, את העובדה שכאשר יצא מהחנויות הוא לא מצא את הרכב ואת תיאוריו באשר למאמצים שעשה לחפש את הרכב, בסיוע אנשי האבטחה של הקניון (עמ' 10, שורות 1-13). 19. בנוסף, אציין כי עדותו זו תואמת את האמור בתצהירו ואת העדות שמסר במשטרה באשר לגניבה. 20. כמו כן, תימוכין נוסף ניתן למצוא בתדפיס של חב' פוינטר (אשר ממנו עולה כי במועד הסמוך לדיווח על הגניבה נותק מכשיר האיתוראן שהיה ברכב). 21. אשר על כן - שוכנעתי לאמץ את גירסת הנהג בכל הנוגע לכך שאכן הרכב נגנב במועד כפי שהוא תיאר. הטענה השניה - היעדר אמצעי מיגון. 22. אין לי אלא לתמוה על עצם העלאת טענה זו, שכן מתקין המיגון אשר פועל מטעם המבטחת עצמה אישר שהיה לרכב מיגון כדבעי, בהתאם לדרישות הפוליסה, וזאת באישור שלו מיום 3/11/04 (כלומר, יומיים לאחר החתימה על הצעת הביטוח). אישור זה היה בחזקתה של המבטחת ולא שמעתי כל טענה אחרת בהקשר זה - ולכן אינני בטוחה שהיה בסיס להעלות טענה כגון זו מלכתחילה (בין אם במכתב הדחייה ובין אם במסגרת ההליכים שבפני). 23. בנוסף, הרי שסוכן הביטוח, שהינו הסוכן מטעם המבטחת, העיד שאמצעי המיגון היו כפי שנדרש בהתאם לתניות הפוליסה וכדבריו "קודם כל מיגון יש לו, ולא מנפיקים פוליסה אם אין לו מיגון" (עמ' 17, שורה 25). הטענה השלישית - מרמה והטעיה בכל הנוגע לזיקתו של הנהג לרכב. 24. אזכיר כי המבטחת טוענת שהתובעות הטעו אותה בכך שבעלת הרכב ובעלת הפוליסה לא עושות למעשה כל שימוש ברכב וכי הוא בשימושו וחזקתו הבלעדית של הנהג. לטענת המבטחת, מידע זה לא נמסר לה במעמד חתימת הצעת הביטוח והעלמת המידע, תוך כוונת מרמה, עולה בגדר הוראותיו של סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), אשר מכוחו מופטרת המבטחת מחבותה. 25. אף טענה זו נדחית, מחמת מספר סיבות. תחילה, אני מאמצת את עדותו של הנהג, אשר הצהיר והעיד כי כאשר הוא מילא את הצעת הביטוח במשרדיו של סוכן הביטוח, הוא הסביר לו שהוא יהיה הנהג ברכב, כי הוא רכש את הרכב, כי הבעלות נרשמה על שם הנתבעת מס' 1 וכי את הפוליסה יש להנפיק על שם הנתבעת מס' 2. בנוסף, הרי שטענות המבטחת, לפיהן המידע לא נמסר לה במעמד חתימת הצעת הביטוח, אין להן על מה שתסמוכנה, כיוון שהתברר במהלך שמיעת הראיות שהצעת הביטוח נערכה על ידי האח של סוכן הביטוח ולא על ידי סוכן הביטוח עצמו וראו את עמ' 13-14 לפרוטוקול. הואיל והאח של סוכן הביטוח לא התייצב לצורך מתן עדות ולא הגיש תצהיר מטעמו, והמבטחת הסתפקה בהגשת תצהיר של סוכן הביטוח, הרי שאין בפני עדות מטעם המבטחת בכל הנוגע למעמד חתימת הצעת הביטוח. לכן, אין כל עדות שיש בה כדי לסתור את עדותו של הנהג באשר לאותו מעמד, באשר למידע שהוא מסר בע"פ לאח של סוכן הביטוח ובאשר לאופן בו נערכה הצעת הביטוח. 26. מעבר לכך, הרי שסוכן הביטוח בתצהירו למעשה אישר שהמבטחת ידעה על כך שהרכב נמצא בבעלות בעלת הרכב וכי הפוליסה תונפק על שם בעלת הפוליסה, למרות שמי שערך את הביטוח וטיפל בכל העניינים הקשורים לרכב היה למעשה הנהג. גם בחקירתו אישר סוכן הביטוח שגם הוא וגם אחיו ידעו שלמרות שהנהג עושה שימוש ברכב, הרי שהוא רשום על שם אמא שלו (עמ' 15, שורה 26) וכאשר הוא נשאל אם הוא אמר אי פעם לנהג שמצב זה איננו תקין או חוקי הוא השיב: "לא אמרתי לו את זה ואני גם לא יודע אם זה לא בסדר. אני מחובתי למלא טופס ובו כתבתי בפירוש את כל הנתונים הרלבנטיים. אני מעביר זאת לחב' הביטוח והיא תקבע אם להנפיק או לא פוליסה". (עמ' 16, שורות 2-4). 27. סיבה נוספת לדחיית הטענה הינה כי לא מצאתי בתניות הפוליסה הוראה כלשהי האוסרת על כך שמי שיעשה שימוש ברכב יהא הנהג ואין כל הגבלה לגבי זהות המשתמש ברכב ביחס לזהות בעליו של הרכב. הטענה הרביעית - מרמה והטעיה בכל הנוגע למצבו של הרכב. 28. המבטחת טוענת כי במעמד עריכת הצעת הביטוח לא ציין הנהג כי הרכב היה למעשה מעורב בתאונת דרכים קשה וכי בעקבות אותה תאונה נגרמה לו ירידת ערך של כ-23% מערכו. המבטחת מוסיפה וטוענת כי לו היתה יודעת שזהו מצבו של הרכב, היא לא היתה מסכימה להנפיק לגביו פוליסה ומוסיפה וטוענת שמבטחים סבירים אחרים היו נוהגים באותו אופן. 29. מבחינת עובדתית יש לדחות את הטענה מן הטעם שלא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי לסתור את עדות הנהג בנושא זה. הנהג הצהיר והעיד שהוא הסביר לאח של סוכן הביטוח שהוא רכש את הרכב מסוכנות רכב במצבו "AS IS" וכי לאחר שהוא רכש אותו הוא ביצע בו תיקונים ושיפוצים בהיקף של כ-25,000 ₪. מנגד, כפי שכבר ציינתי לעיל, לא הוצגה כל גירסה שיש בה כדי לסתור את הדברים הללו, הואיל ועדותו של אחיו של סוכן הביטוח לא נשמעה בפני. 30. במיוחד אפנה בהקשר זה לעובדה שסוכן הביטוח בתצהירו (בסעיף 5) מצהיר כי הנהג לא הסביר לו שהוא קנה את הרכב במצב אחרי תאונה, אך אין בכך ולא כלום כיוון שהוכח שהצעת הביטוח נערכה בפניו של האח של סוכן הביטוח ולא בפני סוכן הביטוח עצמו ומן הסתם הוא לא שמע מהנהג את הפרטים שהנהג הצהיר שמסר לאח שלו. 31. נימוק נוסף לדחית הטענה של המבטחת בהקשר זה הוא כי לא הוכחה הטענה שבמידה והמבטחת היתה יודעת שהרכב ניזוק בעבר בתאונה, היא לא היתה מסכימה לבטח אותו. מן הראוי היה להמציא תצהיר של גורם ממח' החיתום, אשר יסביר שאכן כך הם פני הדברים והדבר לא בוצע (מה גם שאני בספק אם אכן חב' הביטוח היתה מסרבת בכל תוקף להנפיק ביטוח לגבי הרכב). 32. נושא אחרון אליו אתייחס בהקשר זה הוא טענת המבטחת לפיה מן הראוי היה למלא בטופס הצעת הביטוח את השדה אשר מתייחס לכך שהרכב עבר תאונה בעבר וכי אי מילוי אותו שדה מהווה ניסיון למרמה מצד הנהג. השדה אליו מתייחסת המבטחת מופיע בעמוד השני של הצעת הביטוח (מסמך נ/2א'), תחת הכותרת "עברו של הרכב", והוא מוגדר כ"רכב משוקם". 33. לטענת המבטחת היה מקום למלא X בשדה זה, אשר ישקף את העובדה שהוא היה מעורב בתאונת דרכים כפי שצויין לעיל. טענה זו אינני יכולה לקבל מן הטעם שסוכן הביטוח עצמו הסביר שהוא לא חושב שהיה צריך למלא את אותו שדה וכדבריו: "ש. בעמ' שני של ההצעה יש שאלה המתיחסת לגבי עברו של הרכב ואפילו כתוב שם לגבי אם הרכב משופץ, האם מי שישב מול אסעד שאל לגבי העבר של הרכב? ת. אני מתאר לעצמי שכן אבל אני מזכיר שלא אני ישבתי מולו. ש. אתה חושב שאחיך שאל אותו בענין זה? ת. לא יודע. ש. איך אתה מסביר את העובדה שלגבי שאלה זו לא סומנה תשובה? ת. כי האוטו הוא לא אחד מהדברים ולכן לא סומן. מסמנים רק אם משהו מתקיים". 34. משמע, שאף לשיטתו של סוכן הביטוח, לא בטוח שרכב שעבר תאונה ושופץ בעקבותיה נחשב "רכב משוקם" ואוסיף ואציין כי עברתי בקפידה על הוראות הפוליסה (אשר צורפו לכתב התביעה), והוראות "הרשימה" (אשר צורפו לתצהיר הנהג) ולא מצאתי במסמכים אלה את המונח "רכב משוקם". 35. אשר על כן, יש לדחות גם טענה זו בדבר ניסיון מרמה מצד התובעות. הטענה החמישית - מסירת פרטים כוזבים בעת הצגת הדרישה לקבלת התמלוגים. 36. טענת המבטחת כאן היא כי כאשר מולא טופס הדרישה לאחר גניבת הרכב, צויין בו כי הרכב נקנה בסכום של 120,000 ₪, למרות שנתון זה איננו נכון וכי גם בכך יש כדי לפטור את המבטחת מחבותה . שקלתי בכובד ראש טענה זו, שכן אין ספק שבטופס ההודעה על מקרה הגניבה (נ/1), אכן מצויין כי הרכב נרכש בעלות של 120,000 ₪ וכי הוכח שמידע זה איננו נכון (שכן הנהג הסביר שהוא רכש את הרכב בסכום של 72,000 ₪ ולטענתו הוא שיפץ אותו בסכום של 25,000 ₪ נוספים). 37. עם זאת, ולמרות זאת, מצאתי שאין עסקינן במקרה בו יש לפטור את המבטחת מחבותה. 38. ראשית, יש לתת את הדעת לכך שהנהג הצהיר שלא הוא מילא את הפרטים בטופס ההודעה על הגניבה, אלא שסוכן הביטוח היה זה אשר מילא את הפרטים, לרבות את המידע באשר לעלות רכישת הרכב. הנהג במהלך עדותו העיד כי הוא לא מסר לסוכן הביטוח את הנתון לגבי 120,000 ₪ וחזר על גירסה זו מס' פעמים (וראו את עמ' 6, שורות 13-20 ואת עמ' 7, שורות 4-6). סוכן הביטוח, לעומת זאת, היה הרבה פחות חד משמעי לגבי נושא זה ובסעיף 10 לתצהירו הוא לא טען חד משמעית שהנהג מסר לו את הנתון בדבר מחיר רכישת הרכב בסך 120,000 ₪, אלא הצהיר - "שלא הובא לידיעתו כי הרכב נקנה בסכום אחר, אלא רק בסכום של 120,000 ₪". 39. אני סבורה שגירסה זו של סוכן הביטוח מעורפלת ולא במקרה וכיוון שאין חולק שטופס ההודעה על הגניבה מולא בכתב ידו, הרי שיש בעיני ספק באשר לטענה שהנהג היה זה שמסר את הנתון בדבר 120,000 ₪. 40. יש עוד לזכור כי שעה שמועלית כלפי הנהג (או כלפי כל אדם אחר) טענת מרמה או ניסיון למרמה, הרי שיש צורך להוכיח זאת בראיות טובות במיוחד ואפנה בהקשר זה לספרו של י. קדמי "על הראיות" כרך ג' תשנ"ט, עמ' 1316-1319 והפסיקה המפורטת שם. 41. לכן, הואיל ואינני סבורה שהוכח ברמת ההוכחה הנדרשת שאכן הנהג היה זה שמסר את הנתון הכוזב לגבי שווי רכישת הרכב, הרי שלא ניתן לומר שהוכחה כוונת המרמה מצידו. בהקשר זה אתייחס אף לשני פסקי הדין אליהם הפנתה המבטחת בסיכומיה - רע"א 230/98 הפניקס נ' אחמד נסרה (מיום 19/5/98, פורסם בנבו) וע"א 3000/04 אריה נ' עאמר עלי ואח' (מיום 26/10/05, פורסם בנבו), כאשר בשניהם נדחתה תביעה לתגמולי ביטוח עקב קביעת ביהמ"ש לגבי כוונת מרמה מצד המבוטח ויישומו של סעיף 25 לחוק. אכן בשני פסה"ד נדחתה התביעה, אך היה זה הואיל והערכאות דשם השתכנעו כי אכן היתה כוונת מרמה מצד המבוטח ובמקרה דכאן, לא מצאתי כי כך הם פני הדברים. 42. אוסיף ואציין כי בשני פסה"ד צויין כי על מנת שיתקיים סעיף 25, הרי שיש להוכיח שלושה רכיבים והם: מסירת עובדות בלתי נכונות וכוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות של העובדות וקיומה של כוונה מצד המבוטח להוצאת כספים שלא כדין מהמבטחת על בסיס אותן עובדות בלתי נכונות. 43. במקרה דנן, לא שוכנעתי שהנהג מסר את העובדה הכוזבת בכל הנוגע למחיר בו נרכש הרכב ולא שוכנעתי שהוא התכוון להוציא במרמה כספים מהמבטחת על בסיס זה. 44. עוד אציין כי בפסה"ד חזרו בתי המשפט על ההלכה לפיה את הוראות סעיף 25 לחוק יש לפרש על דרך הצמצום וכי כיוון שהמבטחות הן אלו אשר טוענות לפטור מאחריות על בסיס טענת מרמה - הרי שנטל ההוכחה בהקשר זה רובץ על שכם המבטחות וכמו כן - "הרי שדיות הראיות צריך שתמלא אחר משקל ראייתי גבוה במידה העולה על זו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל". 45. לכן לא מצאתי לקבל את טענתה זו של המבטחת. בנוסף, הרי שטענה זו לא הופיעה במכתב הדחיה ואפנה לכך שבסעיף 2 של מכתב הדחיה צוין כי "בעת עריכת הביטוח בחברתנו, העלמת מידע מהותי הנוגע למצב הרכב ואשר היה בו בכדי להשפיע על שיקולינו על קבלתו לביטוח". 46. משמע, שאין במכתב הדחיה כל התייחסות למידע כוזב שנמסר במעמד ההודעה על קרות מקרה הביטוח והעלמת המידע המיוחסת לתובעות הינה בכל הנוגע למועד עריכת הביטוח ולא למועד הצגת הדרישה לקבלת תגמולי הביטוח. בכל הנוגע להלכה לפיה אין לאפשר למבטחת להעלות במסגרת ההגנה וההליכים בביהמ"ש טענות אשר לא הועלו קודם לכן במכתב הדחיה ששלחה למבוטח, אפנה להלכה שנקבעה ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין תק-על 2006 (2) 1259 ולספרו של המחבר אליאס דיני ביטוח כרך ב', תשס"ב-2002, עמ' 945. הטענה השישית - אי הוכחת הנזק. 47. במקרה זה ניתן ללמוד על הנזק דווקא מחוות הדעת של השמאי אשר הוגשו מטעם המבטחת ואני מוכנה לקבל בהקשר זה את טענת המבטחת לפיה יש לאמץ את הערכתו של אותו שמאי באשר לירידת ערכו של הרכב עקב התאונה שעבר. 48. יש עוד לזכור שבהתאם להוראות הפוליסה, הרי שממילא ערכו של הרכב לצורך תשלום התגמולים יחושב על פי מחירון מקובל, בניכוי ירידת ערך כמקובל ולכן אין כל רלבנטיות למחיר בו נקנה הרכב - וזאת בהקשר לסעיף האחרון אליו התייחסתי. 49. אם כן, בהתאם לחוות הדעת, שווי הרכב נכון למועד התרחשות מקרה הביטוח, 21/9/05, היה 97,000 ₪, בהתאם למחירון של לוי יצחק, ויש לנכות מסכום זה 23.5%. 50. אשר על כן - השווי לאחר ההפחתה הינו 74,205 ₪ ולסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית מיום קרות הנזק ועד היום. סיכום - 51. אשר על כן - התביעה מתקבלת ועל המבטחת, הנתבעת, לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, סכום של 74,205 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 21/9/05 ועד התשלום בפועל. 52. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ + מע"מ ואת החזר אגרת בימ"ש ששולמה. גניבת רכב