תאונה ליד אתר בניה ללא גדר

התובעת ביקשה לעבור בשביל שבין הבניינים כאשר בסמוך לבית מס' 6 נתקלה לטענתה לפתע, באחד ממוטות ברזל בניין שהיו פזורים במקום, מעדה ונפגעה. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תאונה ליד אתר בניה ללא גדר: התובעת ,ילידת 28.11.1972 , גננת במקצועה, נפגעה בתאונה מיום 12.3.09 בישוב יד בנימין (להלן: "התובעת"). הנתבעת 1 הינה מועצה אזורית אשר הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, לטענת התובעת, הבעלים ו/או האחראית על המקרקעין הידועים כרחוב ארבל 6 בישוב יד בנימין. (להלן: "המועצה") הנתבעת 2 הינה חברה קבלנית בע"מ אשר הייתה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו האחראית ו/או המפעילה של אתר הבנייה ברחוב ארבל. (להלן: "הקבלן") הנתבעת 3 הינה חברה לביטוח בע"מ אשר הייתה בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה זו מבטחת הנתבעת 2. לטענת התובעת, בתאריך 12.3.09 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, הגיעה לשביל עפר בישוב אשר לימים הפך להיות רחוב ארבל. אותה שעה בניינים ברחוב היו בשלבי בניה, ביניהם, ביתה של התובעת. התובעת טוענת כי התבקשה להגיע לאתר על מנת להסדיר עניינים הקשורים לבנייה מול הקבלן אשר ביצע את עבודות הבנייה. מספר בתים ברחוב כבר נמסרו לטענת התובעת לבעליהם. התובעת מדגישה בכתב התביעה כי אף בית בבנייה לא היה מגודר והאזור כולו היווה אתר בנייה אחד גדול. התובעת ביקשה לעבור בשביל שבין הבניינים כאשר בסמוך לבית מס' 6 נתקלה לטענתה לפתע, באחד ממוטות ברזל בניין שהיו פזורים במקום, מעדה ונפגעה. (להלן: "התאונה") לאחר התאונה פונתה התובעת לבי"ח קפלן שם אובחן כי נגרם לה שבר ברדיוס דיסטלי ביד שמאל. בוצע שיחזור של השבר וידה גובסה. ידה הדומיננטית של התובעת הינה יד ימין. בהמשך טופלה התובעת במסגרת קופ"ח ונזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה וריפוי בעיסוק. התובעת צירפה מטעמה את חוות דעת ד"ר קימחין אשר קבע כי כתוצאה מפגיעתה בתאונה נותרה לה נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות שורש כף היד, 5% נכות לצמיתות בגין הגבלה בתנועות הסיבוביות של המפרק. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת ד"ר קליר אשר קבע כי לתובעת לא נותרה נכות בגין התאונה. ד"ר יצחק קורן אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע כי לתובעת נותרה כתוצאה מפגיעתה בתאונה, נכות לצמיתות בשיעור 10%, בגין מגבלת קלה בחלק מתנועות שורש כף יד שמאל. בישיבת קד"מ מיום 22.4.12 תיארה התובעת את נסיבות התאונה כדלקמן: " בדרכי חזרה מהעבודה עברתי דרך נתיב שהיה מבחינתי שיגרתי ללכת בו, מהגן שבו אני עובדת לכיוון הקרוואן שגרתי בו באותה תקופה . בדרך עברתי דרך רחוב ארבל, התבקשתי קודם על ידי הקבלן שבנה לי את הבית להיכנס להציץ שניה שזה בנתיב בדרך הביתה, להציץ שניה על נקודות החשמל שהוכנו באותו יום לקראת יציקת ממד. נכנסתי לראות, לא היה הרבה מה לראות היה חור שיצא מהתקרה ועוד שלושה מהקיר, אמרתי שזה נראה לי בסדר ויצאתי, מעבר לזה לא היה לי מה לעשות שם. כשיצאתי משם בדרכי ביתה מעדתי על ברזל שהיה על הרצפה, הברזל היה ממוקם במרכז רחוב ארבל. למיטב זכרוני כבר שתי משפחות , צדוק ודוויד. כבר יצאתי לגמרי, למרכז הרחוב הראשי, זו הייתה דרך עפר שאנשים היו רגילים לעבור בה. אני מציגה לבית המשפט תמונות, התמונות צולמו אחרי התאונה. היה ברזל, למיטב זכרוני זה לא היה משהו גדול, אני לא זוכרת בדיוק. יצאתי מהבית, זה היה בזמן אור יום, 13:55, יצאתי מהבית שמאלה לכיוון הקרוואן והייתי עם עוד גב' שגם היא באה לראות את הבניה שלה לידי, הלכנו ואני זוכרת שמשהו נתקע לי ברגל תוך כדי שצעדתי ועפתי קדימה, ממש עפתי.....הישוב שלנו בנוי במעגל וישנן דרכים רבות אבל זו הייתה דרך שנהגנו ללכת בה מידי יום מכיוון שגם הסייעות שלי גרות על אותו נתיב וכיף ללכת בצוותא." בטופס התביעה לדמי פגיעה שהוגש ע"י התובעת למל"ל פירטה התובעת את נסיבות התאונה כדלקמן: "בדרכי הביתה נתקעתי בחתיכת ברזל שבלטה מהקרקע מעדתי ונפלתי הישר על יד השמאלית" התובעת ציינה בטופס כי הגב' אמירה נגר הייתה עדה לתאונה. בעדותה במסגרת חקירתה הראשית בתאריך 31.12.12 פירטה התובעת את מצב השטח בעת תאונה כדלקמן: " מכיוון שהרחוב שלנו הוא רחוב אי ציבורי, שורת בתים מימין ומשמאל. הקבלן שלנו בנה בצד אחד ולא בצד השני, הצד השני היו דירות לקראת אכלוס, בצד שלנו הבית הראשון כבר היה מאוכלס לדעתי, משפחת סרוסי. 4 הבתים נבנו על ידי אותו קבלן. האתר כולו היה כאוס מוחלט, ברזלים, עצים, עפר, בלוקים, שקיות מלט, קרוואן שעמד במרכז, משרד, כל מיני כלים הנדסיים מכניים גדולים, טרקטורים. האזור היה פרוץ לחלוטין, לא מגודר, מלא פסולת בנייה. כל מה שהיה מ- 4 הבתים של הבנייה נשפך לרחוב המרכזי והתפזר כי לא היה שטח מגודר או משהו מובנה. הכל היה זרוק. ש. תתארי את דרך הגישה לאותו קרוואן? ת. הדרך לא הייתה דרך, הכל היה מלא חומרי בנייה, ברזלים, פסולת עצים. המון פסולת של בנייה, לא היה שביל הליכה מסודר." (עמ' 11 שורות 22-32) התובעת אף הפנתה למכתב הנתבעת 1 מיום 18.2.09 - נספח ז' ל - ת/1 בו נדרשו לפנות את פסולת הבנייה והאדמה מהשטחים הציבוריים והעבירו אותו לטיפול מנהל העבודה במקום. (עמ' 12 שורות 1-11). את נסיבות התאונה תיארה התובעת בחקירתה הראשית כדלקמן: " הגעתי לאתר לבדוק את נקודות החשמל. באתר באותו זמן היה פינטו בבית, הגעתי מצד אחד של הרחוב לכיוון הבית שלי, השני משמאל. נכנסתי, מר פינטו החשמלאי הראה לי את נקודת התאורה, טלפון, שקע, שלושה חורים בקיר, שאל אם זה בסדר ואמרתי כן, יצאתי. כשהמשכתי ברחוב, בערך בית אחד צמוד אלי פגשתי ברחוב את מר סיטון, מפקח הבנייה של כל 4 הבתים. אם אני זוכרת נכון הוא בא מהבית של נגר, הבית השני ברחוב, גם שם פיקח. הוא הסביר לי את המשמעות של חתימה שלי על נקודות החשמל כי אחרי זה אי אפשר לחצוב בממ"ד וביקש שאחתום בפני מנהל העבודה. הסתובבתי כדי לחתום על המסמך אצל מנהל האתר עלה עוואד, בדרכנו לשם נתקלתי בברזל שהיה ועפתי. ש, מי עזר לך לקום? ת. מר סיטון היה לידי, לא נעים ולא מכובד שיעזור לי לקום. מכיוון שבאותו זמן גם אמירה הייתה בשטח הבנייה שלה...אמירה נגר הייתה אצלה, מר סיטון קרא לה לעזור לי, הלכתי עם סיטון לחתום בפני עוואד על האישור של נקודות החשמל בממ"ד..."(עמ' 12 שורה 17 - עמ' 13 שורה 2). בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת מדוע לא ציינה את העובדה שמר סיטון היה עד לתאונה בישיבת יום 22.4.12 והסבירה זו בהתרגשותה בשל מעמד הדיון.(עמ' 14 שורות 19-23) עוד ציינה כי הגב' אמירה נגר לא הייתה עדה לרגע הנפילה אולם היא זו אשר סייעה לה לקום (עמ' 14 שורות 24-29). בנוסף ציינה כי שאלה את הגב' נגר לאחר התאונה אם היא יודעת איך נפלה וזאת מפאת הכאבים שסבלה (עמ' 15 שורות 9-12) . לאחר מכן הבהירה התובעת כי הינה יודעת שנפלה בגלל ברזל.(עמ' 15 שורות 13-14) לשאלת בית המשפט מדוע לא ציינה בטופס התביעה לדמי פגיעה למל"ל את העובדה שמר סיטון היה עד לתאונה אלא רק הגב' אמירה נגר הסבירה: " אין לי מושג. אין לי מגמה להיות שועלה ערמומית. בשיא הטבעיות מי שהרים אותי מהרצפה. ... בית המשפט - את לא מזכירה שום דבר מהנסיבות שתיארת כאן בעדותך, כתבת "בדרכי הביתה נתקלתי בחתיכת ברזל שהייתה על הקרקע". עונה - אף אחד לא ביקש ממני לדווח מה היה מעבר למעידה, המגמה הייתה להגיע הביתה, יום חמישי בצהריים בשעות שמתארגנים לשבת כי בשישי עובדים, בלי כוונות של התמהמהויות בדרך. שאלו מאיפה יצאתי ולאן פני היו מועדות, יצאתי מהעבודה בדרכי הביתה. לא חשבתי שיש מקום לפרט יותר מזה" (עמ' 19 שורות 9-24). עד התביעה מר יעקב סיטון היה מפקח הבניה של משפחת התובעת ושלוש משפחות נוספות. מר סיטון תיאר בעדותו את אירוע התאונה כדלקמן: " באותו יום מנהל העבודה שעבד בשם עלה עוואד מטעם חב' בן אריאל, זימן את התובעת לסמן נקודות חשמל במבנה בממ"ד. הממ"ד צריך לסמן בשלב השלד מאשר את שאר הבית שלאחר השלד. אני באתי איתה ביחד לסמן באותו היום. באנו מתחילת הרחוב ביחד, התקדמנו לכיוון המשרד, קרוואן שהיה מונח בשטח של בן אריאל. ש. כשאתה אומר שהיה מונח בשטח, תתאר איפה היה מבחינת מיקום? ת. השטח היה מקום פתוח, לא מגודר, היה כביש שלא כל כך סלול, היה אספלט בחלקו. יש ערימות גדולות של חול מהחפירות, הכל מונח על אי כביש כזה. ש. למה כוונתך שאתה אומר הכל? ת. חול ברזלים, כלים לבניה. ש. ניגשת עם אורית לקרוואן. מה קרה? ת. בדרך אורית נתקלה בברזל שהיה בשטח ונפלה. היא נפלה לידי, על הפנים, על היד, לא יכולתי לעזור לה מכיוון שהיא נשואה וחרדית ולא יכולתי לעזור לה לקום. הסתכלתי ועד שהיא קמה, היא החזיקה את היד, היו לה כאבים. היא קמה לאט לאט והלכנו ביחד למשרד. הדרך למשרד הייתה זרועה עם בלוקים, ברזלים, עצים, חומרי בניין בכלל. ישבנו במשרד. נדמה לי שהבאתי לה מים, היו לה כאבים. ביחד עם מנהל העבודה הם סימנו נקודות חשמל במבנה של הממ"ד. לקח כמה דקות לא קצרות, היד שלה התנפחה, קראנו לשכנה אמירה נגר שתבוא לקחת את התובעת לבית החולים, למיון כי זה לא היה נראה טוב.(עמ' 3 משורה 21 עד עמ' 4 שורה 11) בחקירתו הנגדית עומת העד ביחס לסתירה בין עדותו לעדות התובעת וענה כדלקמן: ש. זאת אומרת, התובעת עוד לא הספיקה להיות בבית שלה כדי לסמן את החשמל? ת. היא לא הייתה אמורה להיכנס לבית, הסימון היה אמור להיות במשרד על תכניות. ש. אני מקריא לך מעדותה של התובעת בבית המשפט ביום 22.4.12 אתה מסכים איתי שהתיאור של התובעת סותר את התיאור שאתה נתת לנו? ת. אם היא הייתה לפני זה בבית אני לא יודע. ש. אתה מסכים שמה שאתה מתאר היום סותר את עדות התובעת? ת. אני מסכים שזה שונה אבל יכול להיות שזה נעשה לפני הייתי. המקרה היה איתי יחד. ש. מקודם אמרת שפגשת אותה בתחילת הרחוב ולווית אותה עד לקרוואן, זאת אומרת שלא ראית אותה נכנסת לבית שלה או נכנסת לאתר. נכון? ת. אני ליוויתי אותה עד לקרוואן, הנפילה הייתה איתי.(עמ' 5 שורות 11-20) באשר לתיאור הברזל בו נתקלה התובעת, העיד העד: ש. אתה יודע להגיש לנו היום מה זה הברזל שהיא נפלה בגללו? ת. ברזל של הבניין. ש. גודל, צורה? ת. אני משער קוטר 10-12-14 מטר. ברזלים שמשתמשים לצורך יציקה. ש. מה האורך שלו? ת. המקסימאלי 12 מטר. ש. זה היה ברזל אחד או ערימה של ברזלים? ת. היו מונחים ברזלים במפוזר על השטח. התובעת נתקלה באחד מהברזלים אבל היו עוד לידו. ש. זאת אומרת שזה ברזל בודד שבלט מתוך חבילה? ת. חבילה לא יודע. ש. מתוך 2,3,4 ? ת. מאד יכול להיות. ש. אתה לא זוכר בדיוק? ת. אני זוכר שהיא נפלה לידי מהברזל. ש. אבל היו עוד ברזלים? ת. כן וגם עוד דברים.(עמ' 6 שורות 11-26) העד מר עזרא פינטו, קבלן עבודות חשמל, הועסק ע"י הנתבעת 2, לרבות בבית התובעת. העד תיאר את אזור הבתים בהם עבד כאתר עבודה : "לא ידיים ולא רגליים, זו הייתה אדמת בוץ בחורף, בקיץ היו גבשושיות למיניהם, לא היה סלול בחורף היה 10-15 מטר מים. היו קרשים, ברזלים, חבילות סיד.(עמ' 9 שורות 9-11). העד לא ראה את אירוע הנפילה. עדת תביעה הגב' חני צדוק, הינה שכנתה של התובעת. העדה גרה באלכסון, מול בית התובעת. העדה ציינה כי משפחתה נכנסה להתגורר בביתה בערב פסח 2009. בעדותה הראשית תיארה העדה את מצב השטח באותה תקופה: " ת. אתר בניה אחד גדול. היינו רק 2 בתים שנבנו עד אז. כל היתר הייתה אדמה. וברגע שהתחילו לבנות את הבתים מולנו, את שלושת הבתים של אמירה נגר ויעל לנדזם ואורית שגב ורבקה נמיר, ברגע שהתחילו לבנות את הבתים ההם זה היה נראה כמו אתר בניה אחד גדול. גיבוב של פסולת בנייה, אבנים, קשרים, בלוקים שנזרקו, אדמה שהועברה ממקום למקום. ש. כשאותם 4 בתים החלו להבנות הקבלן שבנה את ביתך עדיין עבד בשטח? ת. לא. סיימנו את הבנייה ונכנסנו כשהכל היה גמור. ש. מה עשית ביחס ל"אתר בנייה גדול" שתיארת? ת. הייתי מאד מאד מוטרדת. פעמיים התקשרתי למועצה לבקש שיוציאו את פסולת הבנייה. חששנו שהנכדים שלנו שבאו הרבה לבקר אותנו ימעדו ויכולים ליפול. גם אני ובעלי "הלכנו על ביצים", חששנו כל פעם שמא נמעד שם בגלל כל הפסולת בנייה וערמות אדמה שהועברו ממקום למקום וכל מה שהיה שם ברחוב.(עמ' 21 שורה 28 עד עמ' 22 שורה 9 ). העדה ציינה כי נציג המועצה מר בן כנען מסר לה כי יטפל בעניין וכי התובעת צריכה לפנות לקבלן שלה והוא צריך לפנות .(עמ' 22 שורות 14-17). העדה הגב' אמירה נגר, שכנתה של התובעת תיארה את מצב השטח במועד התאונה כדלקמן: "הייתה פסולת בנייה, עצים אבנים, קרשים, ברזלים, ערימות של אדמה ועליה היו הרבה בלוקים. היה אי סדר."(עמ' 24 שורות 21-22). גם הגב' נגר קיבלה מכתב מהמועצה לפיו עליה לדאוג לפינוי הפסולת ובעלה טיפל בנושא (עמ' 24 שורה 30 עד עמ' 25 שורה 1) את אירוע התאונה תיארה העדה כדלקמן: " הגעתי לאתר כדי לדבר עם יעקב סיטון. ראיתי את אורית, כנראה הגיעה לפני. כל אחד הביע את הבקשה ובאיזשהו שלב סיימתי את מה שהייתי צריכה, הלכתי חזרה לרכב ואורית אמרה שהיא צריכה להגיע למכולה כדי לסגור עניין. הסתובבתי כדי לומר לה משהו, הם הלכו שניהם עם גב שלי, ראיתי שהיא נתקלת במשהו, הא התגלגלה וסידרה את החצאית, נעצרתי כדי לראות אם היא מסתדרת, יעקב סיטון ביקש שאני אעזור לה כי הוא לא יכול להרים אותה"(עמ' 25 שורות 3-8). העדה מסרה כי ראתה ברזל בניין שהיה תקוע בשביל שבצבץ והתובעת נתקלה בו. הברזל בלט מהאדמה בגובה של 5-8 סנטימטרים. (עמ' 25 שורות 23-26). עוד ציינה העדה: ש. המסקנה שלך שהיא נפלה מברזל? ת. היא נפלה ממש ליד הברזל, זה היה ממש מבצבץ, ראינו בוודאות שזה זה. גם כשיעקב היה שם, היה דיון שזה נראה שזה הברזל הזה כי לא ראינו אבן או בלוק או משהו, הברזל היה שם."(עמ' 26 שורות 3-5). העד מר בן כנען מטעם הנתבעת 1 העיד כי התובעת קיבלה המגרש מהמנהל עפ"י הגרלה. המנהל היה אף אחראי לפיתוח, ביוב ומדרכות. מאחר והעד הכיר את המשפחות עוד מתקופת מגוריהן בגוש קטיף, ליווה מטעם המועצה את המשפחות ותהליך בניית בתיהן. העד ציין כי ביקר במקום מעת לעת וראה ערימות של חומרי בניה. מאחר והייתה דרישה להתחיל בפיתוח הרחוב ההולנדי, הוציא למשפחות וביניהם משפחת התובעת, דרישה לפנות את השטח הציבורי. (עמ' 27 שורות 10-28). הקבלן מר חיים סספורטס העיד כי למחרת האירוע התקשרה אליו התובעת ומדבריה הבין כי נפלה בשטח הבית. באשר למצב השטח העיד כדלקמן: " הרחוב הזה הוא סמטה עם כיכר באמצע. בזמן הבנייה הכיכר הייתה עם חמרה והיה שבילך היקפי סלול עם מצעים ובצד הדרומי של אותה כיכר היו 4 בתים ברצף שאותם בנינו. כל הגישה לאותה בנייה, משאבות, טרקטורים, משאיות הכל היה דרך השביל הזה. בכיכר עצמה היו אביזרי בנייה ובתוך המגרש עצמו. ש. בנתיב הנסיעה לא היה ציוד בניה? ת. אני נסעתי עם הרכב הפרטי שלי וגם משאיות. בצידי המגרש תמיד היה, זה אתר בניה".(עמ' 30 שורה 28 עד עמ' 31 שורה 1). באשר לדרך הגישה מהבתים לקרוואן העיד מר סספורטס כי היה שביל כורכר שעליו נסעו מכוניות ושם לא התבצעה עבודה (עמ' 32 שורות 6-7). דיון נטל השכנוע להוכחת העובדות השנויות המחלוקת, המהוות תנאי לזכייה במשפט ,מוטל על התובעת מראשיתה של התביעה ועד סופה, כך שאם לא השכילה להוכיחן, תיפול ההכרעה בגינה לרעתה (ד"נ 4/69 נוימן נ. כהן פ"ד כד (2) 290, ע"א 641/66 שפיר נ. שפיר פד כא (2) 363 וכן י. קדמי "על הראיות" עמ' 1721. בעניינו נשמעו גרסאות רבות וסותרות של התובעת ועדיה עד שאין מנוס אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע. עוד יש לקבוע כי הסתירות הרבות והמשמעותיות מביאות למסקנה אחת ויחידה - לפיה אין ליתן אמון בעדות התובעת והעדים מטעמה. בעדותה במסגרת קדם המשפט העידה התובעת כי ראשית בקרה בביתה ואחר כך יצאה לרחוב ונתקלה במשהו ועפה, כן טענה כי נתקלה בברזל שהיה מונח על הרצפה. התובעת ציינה שהייתה עימה גברת אשר גם מתגוררת ברחוב. התובעת ציינה כי מדובר בברזל שאינו גדול. בטופס התביעה למל"ל ציינה התובעת כי נתקלה בחתיכת ברזל שהייתה תקועה בקרקע וכי הגב' אמירה נגר הייתה עדה לתאונה. לעומת זאת בעדותה במסגרת ישיבת ההוכחות העידה כי מר סיטון היה עד לתאונה, כאשר הגב' נגר לא הייתה עדה לתאונה, אלא הגיעה לאחר מכן . עוד העידה כי שאלה את הגב' נגר מדוע נפלה אך לאחר מכן הבהירה כי נפלה בגלל שנתקלה בברזל. בטופס התביעה למל"ל לא הזכירה התובעת את עצירתה בבית וכוונתה להגיע לקרוואן, אלא ציינה כי בדרכה הביתה נפלה, ללא ציון עצירה כלשהי בדרך. עוד לא ציינה כי מר סיטון הוא זה אשר היה עד לתאונה. מר סיטון העיד לעומת זאת כי פגש את התובעת כבר בכניסה לרחוב וכי התובעת לא נכנסה לביתה ולא הייתה אמורה לעשות כן. עוד העיד כי התובעת נתקלה בברזל גדול באורך כ - 12 מ' והיו לידו עוד ברזלים. כ"כ העיד כי התובעת קמה לבדה ורק במשרד הגיעה לקחתה לקופ"ח, הגב' נגר. נוכחותו של מר סיטון בעת התאונה הוזכרה ע"י התובעת לראשונה, רק בעדותה בבית המשפט במהלך ישיבת ההוכחות ולא בטופס התביעה למל"ל, מיד לאחר התאונה ואף לא במהלך עדותה המוקדמת. הגב' נגר העידה לעומת זאת כי נגשה לתובעת מיד לאחר התאונה והיא זו שראתה כי התובעת נתקלה בחתיכת ברזל בגודל 5-8 ס"מ. הכיצד ניתן ליישב בין סתירות כ"כ מהותיות, גרסאות שונות ונוגדות בין העדים ובין גרסאות התובעת במועדים שונים? לא ניתן לעשות כן. מהאמור לעיל אין מנוס מהמסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש במשפט אזרחי לצורך הוכחת אופן התרחשות התאונה והגורם לה וזאת בשל ריבוי גרסאותיה וגרסאות עדיה והסתירות ביניהם. נראה כי הגרסה האותנטית והנכונה הייתה הגרסה שמסרה התובעת למר סספורטס למחרת האירוע לפיה נפלה בביתה וכי סיפור הנפילה בשטח הציבורי נועד לצרכי התביעה בלבד. הנני קובעת כי עדויותיהם של עדי התובעת ובמיוחד של מר סיטון הינן עדויות כבושות שנועדו לצרכי ההליך בלבד. די בדברים אלו כדי לקבוע כי יש מקום לדחות התביעה. למעלה מן הצורך אתייחס לשאלת האחריות, גם באם התובעת הייתה מוכיחה כי נתקלה בברזל, אם קטן ואם גדול: מעיון בתמונות שצירפה התובעת לתיק המוצגים ת/1 עולה כי בשטח הבנייה היה שביל כורכר וכי חומרי הבנייה מצויים בסמיכות למגרשים. זו הייתה דרך בה נהגה ללכת מידי יום עם הסייעות שלה מהגן. התובעת ידעה כי הינה מהלכת באזור בו מתבצעת בנייה מאסיבית והיה עליה לבחון את דרכה בזהירות, כמי שהולך בתוך אתר בנייה. אם נתקלה בברזל גדול, הרי שיכלה בנקל לראותו ולהימנע מלהיתקל בו ואם נתקלה בחתיכת ברזל קטנה, הרי שקיומה בתוך שטח המשמש לבניית בתים רבים, הינה בגדר סיכון סביר, במיוחד כאשר אין מדובר בשטח סטרילי. בתמונות שצורפו אף מצולמות מכוניות פרטיות ובאם המצב היה כנטען ע"י התובעת, לא היו מכוניות פרטיות נכנסות למקום. אשר על כן התובעת לא הרימה הנטל להוכיח כי מי מהנתבעות התרשלה כלפיה וכי מצב השטח היה כנטען על ידה. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 1 ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ ובהוצאות הנתבעות 2-3 ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. בניהאתר בניהגדר