תאונה בגלל התקלות באשפה

התובע טוען כי הוא הגיע במשאית לחניון התפעולי של הקניון לצורך פריקת סחורה, בהיותו נהג בחברת "אביב שיגור" ובמהלך שהותו בחניון, נתקל בערימת אשפה אשר היתה בדרכו, נפל ונחבל בעינו מחתיכת זכוכית שהיתה בתוך ערימת האשפה. דוגמא לפסק דין בנושא תאונה בגלל התקלות באשפה: לפניי תובענה שעניינה פגיעה בעינו של התובע. רקע כללי ועובדות מוסכמות - התובע יליד 1980 (להלן: "התובע"), נפגע ביום 8/4/07 בעינו באזור החניון התפעולי של מרכז הקניות המכונה "גרנד קניון" בחיפה. הנתבעת מס' 1, גרנד קניון בע"מ (להלן: "הקניון") היא החברה האחראית על ניהולו ותפעולו של מרכז הקניות והנתבעת מס' 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, הינה החברה אשר העניקה כיסוי ביטוחי לפעילותו של הקניון. הצד השלישי מס' 1, רן אבטחה (1993) בע"מ, היתה במועדים הרלבנטים החברה שעסקה בתחזוקה של הקניון (להלן: "חברת האחזקה") והצד השלישי מס' 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ, היתה המבטחת של חברת האחזקה. טענות הצדדים - התובע טוען כי הוא הגיע במשאית לחניון התפעולי של הקניון לצורך פריקת סחורה, בהיותו נהג בחברת "אביב שיגור" ובמהלך שהותו בחניון, נתקל בערימת אשפה אשר היתה בדרכו, נפל ונחבל בעינו מחתיכת זכוכית שהיתה בתוך ערימת האשפה. הקניון מכחיש את הנסיבות הנטענות וטוען לחילופין כי ככל שקמה אחריות, הרי שיש להשית אותה על חברת האחזקה. בהתאם, נשלחה ההודעה כלפי הצדדים השלישיים. חברת האחזקה מצידה מכחישה אף היא את הטענות כלפיה. בכל הנוגע לנזק הנטען, הרי שהמומחה הרפואי מטעם התובע קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 17% בשל הנזק שנגרם לעינו והוא מעריך את נזקיו בסך של כ-700,000 ₪. הקניון וחברת האחזקה סומכות את עמדתן בהיבט זה על חוות דעתה של מומחית מטעם ההגנה, אשר קבעה כי הנכות הצמיתה הינה בשיעור של 9.75% בלבד (כפי שאף קבעה הועדה הרפואית של המל"ל) והם מעריכים את הנזקים בסכום של 35,000 ₪, לכל היותר. מסכת הראיות - מטעם התביעה העיד התובע, לגבי שלושה תצהירים שהוא הגיש במהלך ניהול התיק (ת/1 עד ת/3); מר דני פינטו, עובד נוסף של אביב שיגור, אשר ראה את התובע בסמוך לאחר הפגיעה (להלן: "פינטו", לגבי תצהירו ת/4); והגב' יסמין מוגרבי, אשתו של התובע (לגבי תצהירה ת/5). מטעם ההגנה העיד מר מיכה סולומון, סמנכ"ל הקניון בתקופה הרלבנטית (לגבי תצהירו נ/1); מר רז דיאמנט, החובש מטעם מד"א אשר הגיע לפנות את התובע לאחר הפציעה לבית החולים ואשר זומן באמצעות ביהמ"ש למסור עדות באשר לדו"ח מד"א שנכתב לגבי האירוע (סומן נ/6, להלן: "דיאמנט"); ומר מנדל שלומוביץ, מנהל התפעול של הקניון בעת הרלבנטית (לגבי תצהירו נ/7). בנוסף, הגישו הצדדים לעיוני מסמכים רפואיים, מסמכים מתיקי המל"ל, תמונות וכיו"ב. דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את הראיות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם (אם כי צדדי ג' לא הגישו את סיכומיהם למרות חלוף המועד לכך) - מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות היות והגרסה של התובע באשר לנסיבות המדויקות של הפגיעה לא הוכחה. אין לי ספק שהתובע אכן נפגע ביום הנטען בעין שמאל ואין לי ספק שהיה זה בשטח של החניון התפעולי של הקניון, אך יחד עם זאת, הגורמים לפגיעה והשתלשלות האירועים לפני הפציעה לא הוכחו כדבעי. כפי שאפרט להלן, התובע העלה כמה גרסאות באשר לאירועים, העדים שהעידו בהקשר זה מסרו נתונים שאינם יכולים לתמוך בגרסת התביעה, קיימים מסמכים שמלמדים על נסיבות שונות ובמכלול, התובע לא הרים את הנטל המוטל על שכמו ולא הצליח לשכנע אותי ברמה הנדרשת באשר לפרטי האירוע. כנגזר מכך, ככל שלא הוכחו הנתונים המדויקים - אין כל אפשרות לקבוע כי קמה אחריות מצד הנתבעת באשר לתאונה ותוצאותיה. אפרט להלן את טענותיו השונות של התובע ואת הראיות שקיימות לגבי כל רכיב ורכיב, וטרם אעשה כן, אצטט מכתב התביעה (סעיף 4) את התיאור של האירוע כלדקמן: "ביום 8/4/07 הגיע התובע, במסגרת עבודתו, לקניון האמור ונכנס עם רכבו לחניון הקניון. לאחר שפרק את הסחורה שהביא, תוך כדי הליכתו בתחומי החניון, נתקל בערימת אשפה שהיתה בדרכו ואשר לא ניתן היה להבחין בה בשל העדר תאורה מספקת בחניון, נפל ארצה ועינו נפגעה מזכוכית שהיתה בתוך ערימת האשפה". אעבור עתה לפרט את הסתירות, החוסרים והקשיים שמצאתי בגרסת התביעה. האם התובע מעד עם הגעתו לחניון לפני שפרק את הסחורה או אחרי שפרק אותה ? כפי שצוטט מעלה, בכתב התביעה נטען שהפגיעה היתה אחרי שהתובע פרק את הסחורה שהביא עימו, משמע, בדרכו בחזרה אל המשאית שלו, במטרה לצאת אל מחוץ לשטח החניון להמשך דרכו. בתצהיר הראשון מבחינה כרונולוגית שמסר התובע (מיום 7/7/10 - ת/2) הוא מציין, בסעיף 7ד', כי הנפילה אירעה לפני שהוא פרק את הסחורה. כבר כאן מוצאים אנו סתירה בין התיאור שבסעיף 4 לכתב התביעה (שם נטען שהפגיעה היתה אחרי שהוא פרק את הסחורה לבין התצהיר הראשון בזמן (שם נטען שהפגיעה היתה לפני פריקת הסחורה). בתצהיר השני שמסר התובע (מיום 31/5/11 - ת/3), כ-9 חודשים לאחר התצהיר הקודם, הוא ביקש לתקן את המידע שמסר בכל הנוגע למועד קרות התאונה. התובע מסביר כי במסגרת ניהול התיק, הוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים והנתבעים הפנו בתחשיבם לסתירה לדעיל באשר למועד התאונה ביחס לפריקה ולכן מבקש התובע להבהיר שהנפילה אירעה לפני שהוא פרק את הסחורה (סעיף 7ד'). התובע אף מבהיר בפירוט רב בתצהירו זה כיצד נוצר ה"בלבול" באשר לגרסאות ומנסה להבהיר מדוע הוא ענה בצורה לא מדויקת על השאלון שהופנה אליו מטעם הנתבעות בהקשר הזה. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע שהוגש לקראת קיום ישיבת ההוכחות (התצהיר השלישי בזמן, מיום 14/11/11 - ת/1) הוא חוזר על גרסתו לפיה הפגיעה היתה לפני שהוא הספיק לפרוק את הסחורה, אך מציין שעד הראיה מטעמו, פינטו, שוחח איתו לגבי האירוע ומסר לו שהוא דווקא זוכר שהפגיעה היתה לאחר שהוא פרק את החבילות ומסר אותן לפינטו. התובע מוסיף (בסעיף 7 לתצהיר זה) שפינטו "שיכנע" אותו שהוא שוגה לגבי סדר האירועים וכי הוא הזכיר לו שהתאונה היתה אחרי פריקת הסחורה. בד בבד עם אמירתו זו, בסעיף 9, הוא שוב חוזר על הטענה לפיה הנפילה היתה מיד לאחר שהגיע לקניון, עוד לפני שפרק את הסחורה. בחקירתו (עמ' 6 שורה 23), חזר התובע על הגרסה לפיה התאונה היתה אחרי פריקת הסחורה אך מיד לאחר מכן הסביר שהוא לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי (שורה 25). בטופס המל"ל שמתייחס לתאונה, נטען שהתאונה היתה "בשעת פריקת החבילות". פינטו בתצהירו (סעיף 7, ת/4) מסביר שהתובע הגיע לקניון עם חבילות, מסר לו אותן, הוא קיבל את החבילות והעביר אותן למשאית שלו והתובע עזב אותו ופנה חזרה אל עבר המשאית של התובע וכי לאחר מספר דקות הוא חזר אליו כשהוא "עם עין פצועה וצועק כי הוא נדקר בעין ממשהו". על הגרסה לפיה הפגיעה היתה לאחר מסירת החבילות חוזר פינטו גם בסעיף 8 לתצהירו. נדמה שהסתירות וחוסר העקביות בכל הנוגע לשאלת מועד קרות הפגיעה ברורים. התובע חזר בו פעמיים מעמדתו באשר לשאלה אם הפגיעה היתה אחרי שהוא מסר לפינטו את החבילות או לפני כן. אף בחקירתו הוא שינה את גרסתו ולאחר שהבין שקיימת בעייתיות בהקשר זה, ביקש "לסכם" בכך שהוא למעשה "לא זוכר" מתי אירעה התאונה ביחס לפריקת הסחורה, ועם זאת, בסוף - לאחר ששוב התבקש להחליט מה היה, גרסתו הסופית היתה שהתאונה היתה אחרי הפריקה (עמ' 7 שורה 29). נדמה לי שיש לכך חשיבות ראייתית קריטית. ראשית, יש בכך כדי ללמד על חוסר מהימנות גרסתו של התובע. שנית, יש בכך כדי להשליך על האפשרות לקבל את הגרסה של התובע באשר למפגע אשר היה מבחינתו בבחינת מפגע סמוי. שהרי, אם התובע הגיע לחניון, ירד מהרכב והעביר את החבילות לפינטו ונפגע שעה שהוא חזר באותו מסלול לרכב - לא ברור לי כיצד לא ראה את ערימת האשפה אשר גרמה לפציעה כנטען. אם יש לקבל את הגרסה לפיה התובע ירד מהרכב, הלך אל עבר תא המטען, נשא את החבילות אל פינטו, מסר אותן לפינטו וחזר בחזרה באותו מסלול אל תא הנהג - הרי שלא יכול להיות שהוא לא הכיר את ערימת האשפה הנטענת או שלא ראה אותה. משמע, שאם גרסתו היא שהוא נפל לאחר פריקת הסחורה, אזי שהטענה בדבר מפגע שלא ניתן היה לראות מחמת החשיכה ואשר "הפתיע" אותו, אינה טענה שמתקבלת על הדעת. מאידך, אם הנפילה אירעה לפני הפריקה, מיד לאחר שהוא הגיע אל החניון, ירד מהרכב והחל לפסוע אל עבר תא המטען, או אל עבר פינטו - ניתן אולי לקבל את הטענה לפיה הוא נתקל בערימת אשפה בלתי צפויה. מכאן, שיש חשיבות לסתירה בקשר לשאלה אם הפציעה היתה לפני או אחרי פריקת הסחורה, מעבר למשמעות "הרגילה" של סתירה והעדר גרסה אחידה בתיאוריו של התובע. היכן בדיוק היתה ערימת האשפה בתוך החניון? נניח לצורך המשך הדיון כי הפגיעה ארעה אחרי פריקת הסחורה - היות וזו היתה הגרסה "הסופית" שהתובע ביקש למסור בעדותו. נניח אף שיש לקבל את גרסת התובע, כפי שמופיעה בכתב התביעה וכפי שנמסרה באחד משלבי הדיון, לפיה: "מה שזכור לי, שירדתי מהדלת של המשאית, הלכתי 3 צעדים ונתקעתי" (עמ' 7 שורה 3, שוב בשורה 22 ושוב בשורה 25). אם כך היו פני הדברים - אזי שהפגיעה ארעה ממש בסמוך לרכב אחרי שהתובע החנה אותו באותו מקום - ואם כך, הכיצד לא ראה את ערימת האשפה ? מעבר לכך, הרי שהתובע נשאל אם ראה את הערימה של הפסולת אשר עליה "נפל" והוא השיב לפחות שלוש פעמים בחיוב (עמ' 12 שורות 27-33), ושוב נשאלת השאלה - מדוע פסע התובע אל תוך ערימת הפסולת אם ראה אותה, שהרי לא נטען שלא היה מעבר אחר או שלא היתה ברירה. יתרה מכך, תשובותיו אלו של התובע, לגבי כך שהוא כן ראה את הערימה לפני הנפילה, שומטות את הבסיס תחת הטענה לפיה אחד הגורמים לתאונה היה העדר תאורה מספקת (וראו כי הטענה לגבי החושך ששרר במקום ואשר גרם לכך שהתובע לא ראה את המכשול, הינה טענה שחוזרת על עצמה בכמה מקומות). מה היו מעשיו של התובע בעת הפגיעה ? בהמשך לתמיהות שפורטו מעלה, אבקש להמשיך ולשאול - אם הפגיעה היתה לאחר הפריקה, כאשר חזר התובע למשאית והתכוון להכנס אליה, לצאת מהחניון ולהמשיך בדרכו, הכיצד הוא נפגע בעת שירד מהמשאית? התאונה היתה חייבת להתרחש לפני שעלה למשאית ולא אחרי שירד ממנה (וראו כי הוא חזר על התיאור לפיו התאונה התרחשה אחרי שירד מהמשאית ופסע שלושה צעדים לפחות בחמישה מקומות שונים). התובע, מן הסתם, התבקש בחקירתו להסביר תמיהה זו והשיב: "חזרתי למשאית כדי ללכת להסתובב וכשירדתי מהמשאית אז נפלתי. בהמ"ש שואל אותי למה אני צריך שוב לרדת מהמשאית ואני משיב שאין מקום שם להסתובב כי צפוף. באותו מקום שעמדתי, היה שם משטח שהפריע, שצריך היה להזיז, אז ירדתי מהמשאית כדי להזיז. המקום היה חשוך לגמרי ואיך שהלכתי שלושה צעדים נתקלתי בערימה ונפלתי". כלומר, שפתאום הושמעה גרסה חדשה, אשר זיכרה לא בא במי משלושת תצהיריו של התובע (או בכתב התביעה או בתצהיר התשובות לשאלון או בחקירה הנגדית עד אותו שלב), לפיה התובע חזר למשאית אחרי פריקת הסחורה, עלה "לקבינה", ראה שכדי לצאת עם המשאית הוא יאלץ לבצע סיבוב או תמרון מסויים ב"רוורס", ראה שיש משטח זה או אחר שיפריע לו בביצוע הסיבוב/התמרון, ירד שוב מהמשאית על מנת להזיז את המשטח ובדרכו למשטח, נתקל באשפה הנטענת. כמובן שעקרונית תיאור שכזה אפשרי, ברם אולם - קצת קשה להבין מדוע הגרסה דלעיל הושמעה רק בחקירה הנגדית לראשונה, במענה לשאלה שמצביעה על קושי בגרסה - ולא למותר לציין שוב כי הוגשו שלושה תצהירים לגבי הנסיבות, ובכל אחד נמסר הפירוט המקסימלי של האירוע תוך נסיון להסביר את שינוי הגרסאות לגבי השאלה אם האירוע היה לפני או אחרי הפריקה, אך באף אחד מהתצהירים לא נמצא איזכור לגבי העליה למשאית, הירידה החוזרת, המשטח שהפריע וכו'. בשלב זה ניתן אף להפנות לתשובה מס' 42(א) שמסר התובע במענה לשאלון שנשלח אליו מטעם הנתבעות, שם הוא הצהיר כי האירוע היה "לאחר פריקת סחורה בגרנד קניון שבחיפה, חזרתי למשאית שהיהת בחניון במקום חשוך, נתקלתי בערימת אשפה שבתוכה היו זכוכיות ונפלתי עליהן ...", וניתן אף לצטט מתוך מכתב הדרישה ששלח ב"כ של התובע לקניון ביום 5/6/2007 (כחודשיים לאחר התאונה בלבד), שם מתואר האירוע כך - "לאחר שהחנה את רכבו וירד ממנו, נתקל מרשי בערימת גרוטאות, נפל ארצה, ותוך כדי נפילתו עינו נפגעה בזכוכית שהיתה במקום ...". אין איזכור לחניה, לנסיון לתמרן, למשטח החוסם שהיה צריך להזיז (מעבר לכך ששוב מוצאים אנו מסמך מטעם התובע לפיו התאונה היתה מיד עם ההגעה לחניון, לפני הפריקה ולא אחריה - אך לא אחזור לנושא זה שנסקר בהרחבה מספקת לעיל). התובע נשאל מדוע "גרסת המשטח" עלתה לראשונה בדיון והשיב: "אני לא יודע, אבל זה מה שהיה" (עמ' 8 שורה 18). עם כל הכבוד, תשובה זו אינה מספקת. לסיכום נקודה זו ניתן להצביע על "גרסת המשטח" כאינדיקציה נוספת לחוסר מהימנות גרסת התביעה, ורק על מנת שלא להותיר ולו פרט חשוב אחד בחקירה ללא התייחסות אוסיף כי לאחר שהסתיימו השאלות בחקירה הנגדית בעניין "גרסת המשטח" נשאל התובע אם יכול להיות שהוא ירד מהמשאית לא על מנת להזיז משטח שהפריע לנסיעה אלא כדי "להתפנות", ולמרבית ההפתעה הוא השיב: "יכול להיות, אבל המשטח היה בטוח. ממה שזכור לי, אני לא הספקתי ללכת להתפנות, נתקלתי ונפלתי" (עמ' 10 שורות 30-31). כלומר, עסקינן במעין גרסת שלישית במספר, או למצער גרסה שניה באשר לצורך לרדת מהמשאית אחרי שהתובע כבר עלה עליה לקראת הנסיעה אל מחוץ לחניון - הלא היא גרסת "הצורך להתפנות". עדותו של פינטו - התובע ביקש להציג את עדותו של פינטו, כמי שעשוי לתמוך בגרסת התביעה, אך פינטו בתצהירו ובחקירתו לא סיפק נתונים שיכולים לתמוך בגרסה של התובע באשר לנסיבות החיוניות לצורך הדיון. פינטו מאשר שהוא חיכה לתובע בחניון ביום הרלבנטי והיה אמור לקבל את החבילות מהתובע ולהעביר אותן אל תוך הרכב שלו. הוא ממשיך ומסביר שהתובע העביר לו את החבילות, המשיך בנסיעה ל"עומק" החניון, ככל הנראה על מנת להסתובב ולצאת החוצה, אך לאחר זמן קצר חזר אליו התובע פצוע בעינו. פינטו מציין כי היה עמו איש אבטחה של הקניון וכי הם הזעיקו את האמבולנס שפינה את התובע לביה"ח. תיאור זה של פינטו למעשה מתייחס רק לעובדה שאכן התובע נפגע בעינו ביום הרלבנטי, אך בכל הנוגע לעובדות הספציפיות יותר שחיוניות לצורך מתן פסק הדין, הרי שפינטו אינו מסייע בידי התובע. פינטו לא ראה את הנפילה עצמה, פינטו לא ראה את ערימת האשפה הנטענת, פינטו לא ראה את הזכוכית הנטענת שגרמה לפציעה, פינטו לא טוען שהתובע אמר לו מיד לאחר הפציעה שהוא נפל בגלל ערימת אשפה (וראו את שורה 2 בסעיף 7 לתצהיר, שם פינטו מציין שהתובע אמר לו כי הוא "נדקר בעין ממשהו" ואין אזכור של ערימת אשפה, כמו גם את חקירתו בעמ' 16 שורה 7 שם טוען פינטו כי הוא לא זוכר מה אמר לו התובע מיד אחרי הפציעה לגבי נסיבות הפציעה). מכאן שלמעשה אין בתצהירו ועדותו כדי לסייע בבירור הנתונים שבמחלוקת. תיאור האירוע על ידי נציג מד"א, דיאמנט - אם לא די באמור מעלה על מנת להסביר מדוע לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים חד משמעיים על עדותו של התובע - אזי שהמסמך הראשוני שהופק על ידי גורם אובייקטיבי לגבי נסיבות האירוע היה דו"ח האירוע של מד"א (נ/6). דו"ח זה נרשם לאחר שהוזעקו למקום החובש דיאמנט, הפרמדיק אורן דטל והמתנדבת הגב' שני רווה. לגבי מרבית הנתונים אשר במסמך אין מחלוקת, אך לעניינינו חשוב לראות כי בשדה שם יש לרשום את "גורם האירוע" מופיעות המילים "פגיעת דלת", הן מחוקות ולאחריהן מופיעות המילים - "חבלה בעין שמאל". לאחר מכן, בתחתית המסמך מצוין כך: "הנ"ל נמצא בחניון תפעולי מתקדם לעברינו, אוחז בעין שמאל ומתלונן על כאבים וחוסר ראיה כתוצאה מחבטת דלת בעינו. סיפר כי דימם מהעין לפני שהגענו לאירוע וכעת מרגיש כי אינו רואה בעין זאת. בבדיקה: עין נפוחה ולחה. חוץ מעין שמאל - ללא חבלות נוספות". אין צורך להכביר מילים באשר לחשיבות הדברים, שכן עסקינן במסמך של נציגי מד"א אשר אין להם כל אינטרס בנכונותה של גרסה אחת או אחרת, ואשר בו מצויין חד משמעית כי החבלה נגרמה עקב פגיעה של דלת ועולה מהתיאור כי הדברים נמסרו על ידי התובע עצמו. בחקירתו הסביר דיאמנט כי הקטע המצוטט מעלה מבוסס על דברי התובע (עמ' 19 שורה 7), אם כי בהגינותו מסר כי אין הוא זוכר את המקרה עצמו אלא שהוא מבסס את דבריו על כך שתמיד תיאור האירוע הינו על בסיס דברי הנפגע במיוחד שעה שהכתוב כולל את ביטויים כגון: "סיפר כי דימם ... כעת מרגיש כי ..." (עמ' 19 שורות 5-15). בהמשך החקירה הוא הבהיר שוב כי כל הדברים נמסרו על ידי התובע עצמו וכי כאשר צד שלישי מתווך את המידע (כגון במצב בו המטופל מחוסר הכרה) הוא תמיד רושם: "לדברי ..." (עמ' 22 שורה 20). לגבי העובדה שבשדה ה"גורם לאירוע" נכתב "פגיעה מדלת" והביטוי נמחק הסביר דיאמנט כך: "זה נבע מהתלבטות שלי כיון שגורם אירוע אני רושם כשאני רואה בעיניים שלי את הגורם, אבל מכיון שלפי הדוח הוא ניגש אלי ולא ראיתי את הגורם, רשמתי רק את אופי הפגיעה. התחלתי לרשום בהתחלה "פגיעת דלת" לאור מה שהוא אמר ומכיוון שלא ראיתי, אז מחקתי" (שם, שורות 11-13 ושוב בעמ' 22 שורות 1-3, שם הוא אף מתייחס לכך ששורה זו אינה בכתב ידו אלא בכתב ידה של הגב' שני). עד זה הותיר רושם מהימן, ענה לשאלות בקצרה ללא כל נסיון לסטות מהתשובה, אין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך ואני מייחסת משקל רב במיוחד לעדותו ולמסמך נ/6 שהוגש באמצעותו - לגבי "גרסת הדלת". תיאור האירוע על ידי איש הבטחון של הקניון - ראינו לעיל שנציג מד"א כתב שהפגיעה היתה כתוצאה מפגיעה של דלת וכי אין איזכור במסמך של מד"א לערימת אשפה או זכוכית וכו'. המעניין הוא כי קיים איזכור נוסף של "גרסת הדלת", וכוונתי ליומן האירועים של הקניון אשר בו נרשמים דיווחים לגבי המאורעות החריגים (להלן: "יומן האירועים"). בדף מתוך יומן האירועים שמתייחס ליום התאונה (נ/8) מתואר האירוע כך: "נהג של אביב שיגור שבא להביא סחורה לאחת ה... בקניון ... וקיבל מכה בעיניים מהדלת של המשאית שלו, הוא הזמין אמבולנס בעצמו לקניון כי ... כואבות לו העיניים ויורד לו דם ...". אמנם את הרישום ביצע אדם בשם גבי, איש המוקד, אשר לא העיד בפני ולא ניתן לברר עמו מי היה זה אשר מסר לו את פרטי האירוע - אך עדיין יש משקל ראייתי למסמך זה. המדובר במוקדן, אשר רושם את הדיווחים שמועברים לו והמידע בשלב הזה יכול היה להגיע רק מאיש הבטחון של הקניון אשר חבר לפינטו לאחר הפציעה. אזכיר כי פינטו והתובע מאשרים כי מיד לאחר הפציעה היו ליד התובע איש ביטחון ופינטו, אשר סייעו לו וחיכו איתו עד שיגיע האמבולנס. לכן, הגם שהמדובר בעדות שמיעה מצד מי שרשם את הדיווח ביומן האירועים לא ניתן להתעלם מכך שאנו מוצאים שוב את "גרסת הדלת", כמה דקות לאחר האירוע. לא סביר שגרסת הדלת "הומצאה" על ידי המוקדן או על ידי איש הביטחון או על ידי פינטו. העובדה שהגרסה מופיעה בכתובין כבר בשעה 12:04 (וראו כי האמבולנס של מד"א הגיע בשעה 12:00) מחייבת את המסקנה שמקורו של המידע לגבי גרסת הדלת הינו התובע עצמו (אשר העבירו לדיאמנט מטעם מד"א ולאיש הבטחון או לפינטו - וכך הוא דווח ונרשם ביומן האירועים). יתכנו כמובן כשלים בהעברת המידע מהאחד, לשני, לשלישי וכתיבתו על ידי רביעי, ויתכנו אי דיוקים - ויחד עם זאת, העובדה שמוזכרת "גרסת הדלת" ואין כל איזכור לגרסת התביעה, דהיינו "גרסת ערימת האשפה" מעוררת קושי אמיתי. משמע, שלא רק נציג מד"א רשם שהוסבר לו שהפגיעה היתה מהדלת של המשאית אלא שגם איש הבטחון שמע גרסה זו. יתכן שהתובע בעצמו מסר את הגרסה ויתכן שפינטו מסר את הגרסה, מפיו של התובע - אך המדובר בגרסה שונה בתכלית מגרסתו של התובע, ואשר מקורה ככל הנראה בתובע עצמו (ואזכיר שוב כי פינטו לא ראה את הפגיעה ומן הסתם סומך על דבריו של התובע). הדברים מדברים בעד עצמם. התובע, התבקש בחקירתו לספק הסבר ל"גרסת הדלת", ומסר כי פינטו היה זה אשר מסר לאיש הבטחון שהוא נפגע מהדלת של המשאית, והסברו לכך היה: "אמרתי להם שירדתי מהדלת ... אני אמרתי לו שירדתי מהדלת, אז הוא שמע "דלת" והוא נלחץ יותר ממני. הוא התחיל כולו לרעוד." (עמ' 9 שורות 32-33), ובהמשך: "כששאלו אותי מה קרה, מהלחץ, אני זוכר שאמרתי לו שירדתי מהדלת, אז הוא שמע את המילה דלת והוא נבהל". לגבי הסבר זה אוכל לומר שהוא אינו מניח את הדעת, בלשון המעטה. המילה "דלת" אינה מבהילה, לא כשלעצמה ולא בהקשר בו עסקינן ולא אוכל לקבל את עמדת התובע לפיה הוא אמר שהוא "ירד מהדלת" וניתן היה להבין שהוא "נפגע מהדלת". מעבר לכך, הדעת נותנת שכאשר מישהו מועד בשל פסולת שהיתה על הרצפה, נופל "על ערימת אשפה" ונפצע מזכוכית שפוצעת את עינו ואשר היתה בתוך ערימת הפסולת - הוא יתאר את האירוע תוך שימוש במילים כגון "פסולת", ערימה", "אשפה", "לכלוך" וכו'. העובדה שהפציעה ארעה כמה צעדים לאחר שהוא ירד מהמשאית (מן הסתם דרך הדלת), אינה חשובה בכלל. אין כל סיבה שהמילה "דלת" תופיע בתיאור האירוע ולא יופיעו מילים שקשורות לערימת האשפה שגרמה לפציעה - אם אכן הפציעה נגרמה כפי שטוען התובע. תיאור התאונה במסמך קופ"ח - בסיכום האשפוז מבה"ח רמב"ם (נספח א/1 לתצהיר ת/1) מצוין כי "ביום קבלתו בעבודתו כשירד מהמשאית נחלק ונחבל בעין שמאל ע"י זכוכית". המילה "נחלק", כך נדמה לי, אמורה היהתה להיות "החליק". במסמך הרפואי נ/4, שהינו סיכום ביקור של התובע במרפאה בסניף עראבה מצויין כי: "ביום אשפוזו, 6/4/07, כשירד מהמשאית החליק ונחבל בעין שמאל על ידי זכוכית". משמע, שקיימים שני מסמכים נפרדים בהם מצוין שהגורם המיידי לנפילה היה החלקה בעת הירידה מהמשאית. ייתכן והמונח "החלקה" אינו סותר חד משמעית את המונח "נפילה", בהקשר שלנו - אך יחד עם זאת, התיאור לפיו היה זה "כשירד מהמשאית" אינו מתיישב עם התיאור של התובע. למקרא הדברים כפשוטם, הקורא הסביר יכול להניח שהמדובר בהחלקה תוך כדי הירידה מהמשאית ולא בנפילה לאחר שהתובע התחיל ללכת ונתקל בערימת אשפה. המגנון הרפואי של הפגיעה - נושא נוסף שאבקש להבהיר הינו שהמסמכים הרפואיים אינם תומכים אף הם חד משמעית בגרסת התובע, ואזכיר כי טענתו הינה שהוא נפל על זכוכית שבורה אשר גרמה לחתך בעין שמאל. במסמך מבה"ח רמבם מצוין כי התובע "התקבל עקב פצע חודר בעין שמאל", אך אין אזכור של "זכוכית" ויתכן שפצע חודר יגרם בנסיבות נוספות. משמע, שהמסמכים הרפואיים יכולים להתיישב עם גרסת התובע אך אין בהם קביעות חד משמעיות שמחייבות את המסקנה שהפציעה חייבת היתה להגרם רק כפי שהתובע מתאר זאת. השאלות שנשאל התובע לגבי תאונות קודמות - במהלך החקירה נשאל התובע אם הוא היה מעורב בתאונות נוספות לפני התאונה נשוא תיק זה. בשלב הראשון הוא טען שהוא לא זוכר (עמ' 7, שורה 8) ולאחר מכן אמר שלא היו לו תאונות נוספות (עמ' 7, שורה 10). התברר בהמשך שכן היתה לו תאונה נוספת בשנת 2002 (עמ' 7 שורות 17-18). יתכן ועבר זמן משמעותי ממועד אותה תאונה ועד הדיון ואולי ניתן להבין שכחה לגבי תאונה שכזו בעבר, אך התובע בחר לטעון חד משמעית שלא היתה פגיעה בעבר, למרות שהוצע לו "לבחור" בין תשובה לפיה הוא לא זוכר אם היתה תאונה בעבר לבין תשובה לפיה לא היתה תאונה שכזו - והוא בחר את התשובה שבחר. סיכום - אשר על כן, לא אוכל לקבל את גרסת התובע לגבי הנסיבות של האירוע שכן הוא לא הרים את הנטל המוטל על שכמו להוכחת הגרסה, במיוחד שעה שעסקינן בעדות יחידה של בעל דין (על כל המשתמע מכך לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות). במקרה זה, לא רק שלא מצאתי טעמים לקבל את העדות היחידה, אלא שנמצאו טעמים רבים שלא לקבלה - והכל כמפורט מעלה. כיון שכך - לא הוכח שהפציעה ארעה עקב ערימת אשפה שהונחה ברשלנות במקום המהווה מפגע ולא הוכחה עילת התביעה כלפי הקניון (והמבטחת שלו). לעניין גובה הנזק - אעיר רק בכמה מילים כי חוות הדעת של המומחית מטעם ההגנה נראית לי כמשקפת במדויק יותר את מצבו של התובע נכון להיום. עוד אציין כי במהלך החקירה הנגדית הוכח שהתובע עבר לעבוד כנהג באגד שם הוא משתכר יותר מאשר השתכר עובר לתאונה בחברת אביב שיגור. התובע אמנם שהה בחופשת מחלה ממושכת ואין ספק כי רכיב הכאב והסבל לגבי פציעה שכזו משמעותי, אך הנזקים שהוכחו אינם קרובים להערכתו של התובע את נזקיו. לאור האמור מעלה - התביעה נדחית, וכנגזר מכך נדחית אף ההודעה שנשלחה כלפי הצדדים השלישיים. לאחר התלבטות - מצאתי שלא לעשות צו להוצאות, בין אם לגבי התביעה העיקרית ובין אם לגבי ההודעה שנשלחה כלפי הצדדים השלישיים, לרבות לאור הערותי במהלך הדיון לגבי אופן ניהול החקירות הנגדיות (וראו לדוגמא את האמור בעמוד 21). פסולת