דוגמא לפסק דין בנושא שתי תאונות באותו יום: 1. התובע הגיש תובענה לפיצוי עבור נזק גוף נגד קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ועיריית נצרת. בכתב תביעתו טען התובע כי נפגע בידו השמאלית בשני אירועים נפרדים, סמוכים בזמן, ביום 29.11.08: נפילה בכביש כתוצאה מהתקלות במפגע ופגיעה על ידי קטנוע מיד לאחר מכן. על פי החלטה מיום 13.12.2010 הופרד הדיון לשאלת החבות קודם לשאלת הנזק. ראיות הצדדים 2. מטעם התובע הוגשו מספר תצהירים: תצהיר קצר של התובע עצמו בו הוא מתאר את מהלך התאונה הנטענת. לדבריו, הוא הלך במדרכה ברחוב פאולוס ליד קיוסק "דיאנה" בעיר כאשר נתקל בשקע מתכתי שהיה פעם בסיס למעקה. הוא נפל לכביש ונפגע ביד שמאל. בעת שהתרומם על רגליו פגע בו קטנוע עליו רכבו שני צעירים והפיל אותו פעם נוספת. הוא נפגע שוב בשורש כף יד שמאל. אחיו לקח אותו לבית החולים. 3. תצהיר נוסף נמסר על ידי ספדי עומר, אחד הבעלים של הקיוסק. הוא לא ראה את הנפילה הראשונה של התובע, אך ראה את הפגיעה של הקטנוע בתובע ואף רדף אחר הפוגעים. 6. תצהיר שלישי הוגש על ידי מארן איסמעיל שעבד בקיוסק. לטענתו, ראה את התובע נופל על המדרכה וראה גם את התאונה עם הקטנוע. 7. מטעם קרנית הוגש תצהיר על ידי החוקר יוסף אלפיה. לדבריו, הוא פגש את התובע בחנות החשמל של אחיו, שוחח עמו והקליט את השיחה. הוא טען שפגש בנוסף באדם בשם עמר, מבעלי הקיוסק שטען בפניו כי אינו מודע לאירוע ושוחח והקליט גם את מראן. 8. כל העדים שמסרו תצהירים נחקרו בבית המשפט, כאשר אציין כבר כעת כי עדותו של מראן הינה בעלת משקל מועט, לאור ההתנהלות סביב מתן עדותו, כפי שיוסבר בהמשך. 9. באשר לתובע, עלו מספר תמיהות בעדותו. בתצהיר אמר שנפגע על ידי הקטנוע בעת שהתרומם בעוד שבחקירתו אמר כי הספיק ללכת כמה צעדים וכי חלפו 1-1.5 דקות בין הפגיעות (עמ' 7 ש' 18-29 לפרוטוקול, עמ' 16 ש' 12-13 לפרוטוקול). כמו כן, בחקירתו הוא דיבר על רכב מאזדה שהגיע למקום על אף שאין זכר לכך בתצהיר (עמ' 8 לפרוטוקול). בעניין זה הוא טען כי אמר את הדברים לעורכת דינו אך הם לא נרשמו (שם). כמו כן, לחוקר אמר שתפס אחד מן הרוכבים אולם בחקירתו טען שלא אמר את הדברים (עמ' 9 לפרוטוקול). בחקירתו הוא לא היה מסוגל לתאר באיזה מקום פגע בו הקטנוע (עמ' 9 ש' 25-31 לפרוטוקול). באשר לתיאור המקרה בבית החולים, הוא טען שלא סיפר מה אירע לו בפני הצוות הרפואי (עמ' 10 ש' 14 ואילך לפרוטוקול); יתר על כן כאשר נשאל מדוע לא סיפר לצוות בית החולים על התאונה עם הקטנוע השיב, "לא בא לי." (שם בש' 18). לאחר מכן חזר וטען כי כן סיפר בבית החולים על הקטנוע (שם ש' 24). כאשר נשאל אם אמר לחוקר כי עומר רדף אחרי הקטנוע השיב בחיוב (בסופו של עניין) ואולם לא היה לו הסבר כיצד עניין זה אינו מופיע בהקלטה, לרבות הטענה לנוכחותו של עומר (עמ' 12 ש' 1-12 לפרוטוקול). במהלך חקירתו כאשר הושמעה לו ההקלטה החל התובע לטעון כי מי שהוקלט היה אחיו ולא הוא (עמ' 13-14 לפרוטוקול). 10. בחקירתו נשאל ספדי אם ראה את התאונה והשיב בחיוב (עמ' 17 ש' 24 ואילך לפרוטוקול). הוא טען שהגרסה לפיה נפל אחד מהרוכבים מהקטנוע אינה נכונה (עמ' 19 ש' 15 לפרוטוקול). בחקירתו הוא גם הכחיש כי נשאל אודות התאונה על ידי החוקר וכי אמר לו שאינו יודע עליה פרטים (עמ' 20 ש' 10-20 לפרוטוקול). 11. מראן איסמעיל נחקר בישיבה נדחית, לאחר שלכאורה היה ויתור על עדותו מצד התובע. אפשרתי חקירתו כאשר צוין שדחיית העדות תלקח בחשבון במשקל שינתן לה. העד תיאר אירוע קצר בו לא הספיק התובע לקום מהנפילה עד שנפגע שוב (עמ' 28 ש' 24 לפרוטוקול). כמו כן, לחוקר הוא לא סיפר על ספדי ומרדף שניהל אחרי הקטנוע בעוד שבבית המשפט טען כי כך התרחש האירוע (עמ' 31 ש' 9 ואילך לפרוטוקול). הוא גם טען כי התובע לא תפס את אחד הרוכבים (עמ' 34 ש' 20 לפרוטוקול). גם החוקר נחקר בחקירה נגדית. 12. יצויין עוד כי בתמליל עולה בצורה ברורה כי התובע טוען שם שתפס אחד מרוכבי הקטנוע (עמ' 6 ש' 19-22 , עמ' 20 ש' 22-26). כמו כן, התובע הזכיר במפורש את מארן אך לא את ספדי כמי שראה את האירוע (עמ' 6 ש' 27). לעומת זאת, בתמליל של השיחה עם מארן הוא טען כי התובע לא תפס מאן דהוא (עמ' 5). הוא גם טען שהאדם האחר שראה את התאונה הינו ג'מאל אבו אלעסל (ולא ספדי) (עמ' 14). 13. בנוסף, יצויין כי במסמכים הרפואיים (נ/2) מהתאונה צויין רק שהתובע נפל ברחוב ולא הוזכרה תאונת דרכים או קטנוע. עמדת התובע 14. התובע טען שהתאונה עם הקטנוע התרחשה וכי מדובר בתאונת דרכים. נטען שהנתבעת 1 הגישה תמונה בה נראה במקום מסעדה, מעבר חציה ומפגע הקיים על המדרכה (המפגע נראה גם בתמונה שהגיש התובע (ת/2)). נטען כי עיריית נצרת הודתה בקיום המפגע שלא תוקן עד היום. 15. נטען כי עדות התובע כי המפגע גרם לנפילתו הראשונה לכביש ולפציעה בשורש כף יד שמאל לא נסתרה. נטען כי העירייה נושאת באחריות למקום וכי הפרה חובה חקוקה. נטען כי העירייה התרשלה בכך שאפשרה מעבר של הולכי רגל במקום. נטען כי לא קיימת רשלנות תורמת מצד התובע - כי אין התובע חייב להתהלך כאשר פניו לקרקע. 16. ביחס לקרנית נטען כי לאחר שהתובע נפל לכביש וניסה להתרומם הגיע למקום קטנוע שפגע בו. נטען כי עד מטעם התובע חזה בפגיעה וניסה לרדוף אחרי הפוגעים אך לא הדביק אותם. נטען כי יש לקבל כמהימנות את עדויות התובע ועדיו. נטען כי התובע יכל להסתפק בתביעה נגד העירייה ולא היה לו צורך להוסיף את קרנית אילו התאונה לא התרחשה. נטען כי ברישום הרפואי בו לא הוזכרה הפגיעה על ידי הקטנוע נפל פגם. ביחס לפעולות החוקר וההקלטות נטען כי אין ליתן להם משקל. בתמצית, נטען כי גם אם נפלו אי-דיוקים מסויימים בהתחשב בזמן שחלף מדובר במהלך טבעי אשר בין היתר מצביע על העדר תיאום גרסאות. 17. נטען כי על אף קיום הכלל של ייחוד העילה ביחס לתאונות דרכים, יש לקבוע כי כל אחת מהנתבעות אחראית לנזק יחד ולחוד. עמדת הנתבעת 1- קרנית 18. קרנית טענה כי גרסת התובע באשר לפגיעה על ידי קטנוע אינה אלא סיפור בדים. נטען כי מדובר בגרסה כבושה שלא הוזכרה בתיק האשפוז או במסמכים אחרים קודם לתביעה. נטען כי התובע לא סיפק הסבר מניח את הדעת להעדר התיעוד בבית החולים בחקירתו הנגדית. נטען עוד כי האירוע לא דווח למשטרה על ידי התובע. נטען כי גם גרסתו ביחס לנוכחות העד ספדי היתה גרסה כבושה שלא הוזכרה קודם לכן ושהוא שיקר בקשר לכך בעדותו. נטען עוד לסתירות בין העדויות של העד ספדי והעד מארן. נטען לשוני מהותי בין האמור בתצהיר התובע לבין עדותו בבית המשפט בנוגע למהלך התאונה. 19. נטען כי אין סימן חבלה מהפגיעה הנטענת על ידי הקטנוע וכי התובע לא ידע לומר איפה נפגע על ידי הקטנוע למרות שטען שנפגע רק בידו השמאלית. נטען לסתירה נוספת כאשר בפני החוקר טען התובע כי תפס את הנוסע השני בקטנוע אולם הכחיש זאת בבית המשפט. נטען כי אין לקבל את נסיונו של התובע לטעון כי הקול בקלטת הינו של אחיו. כתוצאה מכל האמור לעיל נטען כי יש לקבוע כי התובע מסר גרסה בלתי מהימנה. 20. נטען עוד כי התובע יכל - לפי טענתו - להביא עדים נוספים שראו את האירוע, בייחוד אחיו שהיה זה שטיפל בו מיד לאחר האירוע, אך נמנע מלעשות כן. 21. ביחס לעד מראן נטען כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי לא התייצב לעדות וכי רק לאחר הצגת עדותו בפני החוקר בקשה באת כוח התובע לבטל את הויתור על העדתו. נטען כי בנסיבות אין לעדותו כל משקל חיובי, אלא שלילי בלבד. נטען בנוסף, כי עדותו כלל אינה מסייעת לתובע אלא היפוכו של דבר. 22. בסיכום ביקשה קרנית לדחות את גרסת התובע כי נפגע על ידי קטנוע. בסיכומי התשובה הוספו טענות כלפי העירייה. עמדת הנתבעת 2- עיריית נצרת 23. העירייה טענה כי על פי העובדות הנטענות, מדובר בתאונת דרכים. כתוצאה נטען שעל פי ייחוד העילה כל נזקי התובע משוייכים לתאונת הדרכים. 24. ביחס לנפילה ועוולת הרשלנות טענה העירייה כי לא היתה רשלנות במקרה דנן וכי נפילות הן חלק ממהלך החיים הרגיל. נטען שמצב המדרכה לא הציב סיכון מיוחד או מוגבר. נטען עוד שעדותו של התובע לקתה בסתירות באשר לנפילה הראשונה. נטען לאשם תורם כיוון שהתובע יכל בנקל להמנע מהנפילה אילו שם לב לאן מועדות פניו וכי מדובר במקום בו היה רגיל ללכת באופן יום יומי. דיון 25. כידוע, תובע חייב לעמוד בנטל הוכחה ראשוני לגבי אירוע תאונה כדי לבסס את תביעתו. במקרה דנן לא מצאתי כי התובע, או עדיו, הצליחו לבסס במידה מינימלית את הטענה כי אירעה תאונה עם קטנוע. היפוכו של דבר הוא הנכון. עדותו של התובע עצמו היתה בלתי אחידה ולא הוצגה גרסה אחת אלא מספר גרסאות אשר סותרות אחת את השניה בפרטים מהותיים כפי שהובא לעיל. למעשה, התובע השמיע גרסאות שונות בתצהירו, בהקלטה בפני החוקר ובחקירתו בבית המשפט כאשר אף גרסה אינה מתיישבת עם האחרות. עדיו של התובע לא רק שלא סייעו כדי להבהיר איזו מן הגרסאות נכונות אלא סיבכו אותו עוד יותר עם סתירות ופרכות. ממצא זה עולה בצורה ברורה מתוכן העדויות והראיות שצויינו שלעיל. יצויין כי לא מצאתי ערבוב כנטען בין קולו של התובע לבין קולו של אחיו בקלטת וכפי שהדברים באים לידי ביטוי בתמליל. מהתמליל אין כל קושי לאבחן בין הקטעים בהם דיבר החוקר עם התובע לבין הקטעים בהם הוא דיבר עם אחיו וטענה זו הועלתה כנסיון בלתי מוצלח כדי ליתן מענה לסתירות בעדות התובע. 26. בנוסף, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לכך שבמסמכים הרפואיים נרשם רק שנפל ברחוב ואין כל זכר לתאונה עם הקטנוע. מבחינה ראייתית, ישנה חשיבות מרובה לרישומים הרפואיים הראשונים שנערכים בעקבות תאונה נטענת בכל הקשור להוכחת הנסיבות (ת"א 2663-11-09 יוניס נ' יוניס (8.9.11) והאסמכתאות המוזכרות שם). יתר על כן, במקרה זה תשובתו של התובע כי לא סיפר לצוות כי "לא בא לו" היתה בלתי סבירה בעליל. 27. על סמך האמור, הנני קובע כי לא הוכח, וזאת בלשון המעטה, כי אירעה תאונת דרכים. התובענה נגד קרנית נדחית. 28. ביחס לנפילה הראשונה כתוצאה מהתקלות בבסיס העמוד, לא מצאתי כי קיימות סתירות בעדותו של התובע או שגרסתו אינה מהימנה. בעניין זה גרסתו היתה אחידה ומובנת. יתר על כן, נמצא לה גיבוי במסמכים הרפואיים. העירייה לא הכחישה את קיום המפגע ואין מקום לקבל את טענתה כי מדובר במפגע יום-יומי ורגיל שלגביו לא קיימת חובה להסירו. עיון בתמונת הרחוב מעלה כי מדובר במפגע שניתן היה להסירו ושהיוה סיכון לעוברים ושבים. כמו כן, לא מצאתי כי התובע תרם תרומה לנפילתו על ידי העדר זהירות. מדובר היה, לכאורה במדרכה רגילה ומהתמונות שצורפו עולה כי לא בנקל ניתן להבחין בברזל. אשר על כן, הנני קובע כי לעניין התאונה נושאת העירייה באחריות כלפי התובע מחמת רשלנות. 29. התובע ישלם שכ"ט עו"ד לקרנית בסך 5,000 ₪ וישלם גם הוצאות משפט בסך 2,500 ₪. תאונת דרכים