גניבה של תכשיטים מהבית

להלן פסק דין בנושא ביטוח גניבה של תכשיטים מהבית: פסק דין א. תביעה על סך כ-128,000 ₪ בגין תגמולי ביטוח. התובע ביטח את דירתו אצל הנתבעת משך מספר שנים. בתקופה הרלוונטית, 1/1/04 - 21/12/04, היתה הדירה מבוטחת בפוליסה מסוג "רימון 2000 לדירה". הפוליסה כוללת כיסוי בגין נזקי פריצה. ביום 26/12/04 נפרצה הדירה, נגרם לה נזק, ונגנבו ממנה פריטים שונים, ובעיקר תכשיטים. בין הצדדים היה דין ודברים ובסופו, ביום 7/2/06, שילמה הנתבעת לתובע תגמולי ביטוח בסך כ75,000 ₪, כסכום שאינו שנוי במחלוקת. ב. התובע טוען כי סכום הנזק שנגרם בפריצה עומד על כ-179,000 ₪ (מהם כ-2,600 ₪ נזק למתקנים שונים בבית, כ-2,000 ₪ מזומן, והיתרה בגין תכשיטים שנגנבו), וכי על הנתבעת לשלם לו סכום זה בניכוי הסכום ששולם על חשבון תגמולי הביטוח, ובצירוף פיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 10,000 ₪, והפרשי הצמדה וריבית. ג. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע את כל תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה, ואף זאת עשתה לפנים משורת הדין משלא נמצאו סימני פריצה וחדירה לדירה. הנתבעת טוענת כי בהתייחס לביטוח תכולת הדירה מפני סיכון של פריצה הותנה הכיסוי לתכשיטים שאינם נמצאים בענידה בהמצאם בכספת קיר מבוטנת מוסתרת ונעולה. כמו כן, בהתייחס לביטוח כל הסיכונים נקבע כי כיסוי ביטוחי לתכשיט שערכו מעל סכום של 10,000 ₪ מותנה בענידה או בהיותו בכספת. אין חולק כי התכשיטים שנגנבו לא אוחסנו בכספת אלא במגירות בארון הבגדים שבבית התובע, ובמקומות אחסון נוספים בבית התובע. לדברי הנתבעת שולמו לתובע תגמולי ביטוח בגין תכשיטים שערכם אינו עולה על 10,000 ₪, למרות שלא אוחסנו בכספת. כמו כן, שולמו תגמולים בגין הפריטים שנזוקו והכסף המזומן. הנתבעת טוענת כי התכשיטים היו מבוטחים בביטוח חסר הואיל וסכום הביטוח עמד על סכום נמוך מן התביעה שהוגשה על ידי התובע. ד. התובע השיב לטענות הנתבעת וטען שהנתבעת אינה יכולה להסתמך על תנאי המיגון הקבועים בפוליסה מן הטעמים הבאים: 1. התובע הודיע לנתבעת באמצעות סוכן הביטוח כי אינו מסכים לתנאי של הפקדת התכשיטים בכספת, הואיל ומדובר בתנאי לא סביר ולא ישים בתנאי ביתו. 2. התובע לא נתן הסכמתו לתנאי זה של הפוליסה ואף כלל לא ידע כי נכלל בתנאי הפוליסה בפועל. הנתבעת הכניסה תנאי זה לפוליסה באופן חד צדדי וללא ידיעתו או הסכמתו. 3. היה על התובעת לוודא כי התובע עומד בתנאי המיגון ומשנמסר לה באמצעות סוכן הביטוח כי תנאי הכספת לא קויים היה עליה לבטל את הפוליסה. משלא עשתה כן יש לראותה כמי שויתרה על תנאי זה. 4. הנטל על הנתבעת להוכיח כי קיומה של כספת כנדרש בפוליסה היתה מונעת את קרות מקרה הביטוח. 5. סוקר שנשלח על ידי התובעת לא מסר לתובע כי הוא נדרש להגנות נוספות כלשהן על אלה שנמצאו בבית התובע. 6. על הנתבעת להוכיח כי אלמלא תנאי המיגון לא היתה מתקשרת בחוזה הביטוח, ואף לא בדמים מרובים. בכל מקרה אחר עליה לשלם את החלק היחסי הנובע מהיחס שבין דמי הביטוח ששולמו לה לדמי הביטוח שהיו נדרשים על ידה. 7. תנאי המיגון לא נרשם כנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח. ה. עוד טען התובע כי הואיל ולא נשלח אליו כל מכתב הדוחה את תביעתו, וזאת בניגוד לחובה על פי דין ועל פי הנחיות המפקח על הביטוחהרי שהנתבעת מנועה מלהעלות כל טענת הגנה מפני התביעה. התובע טוען כי אין מדובר בביטוח חסר הואיל והתכשיטים היו מבוטחים בביטוח כל הסיכונים בנוסף לביטוח שבמסגרת תכולת הדירה. ו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה. בפתח הדברים אתייחס לטענת התובע לפיה מנועה הנתבעת מהעלות טענות הגנה כלשהן הואיל ולא שלחה מכתב דחיה כנדרש על פי דין. בנסיבות שבפני - אינני מקבל טענה זו. תכלית הוראות המפקח על הביטוח בענין מכתב דחיה מנומק שהנתבעת מחוייבת לו, היא מניעת שינוי חזית מצד המבטחת וצמצום פערי הכוחות שבין המבוטח לבין החברה המבטחת. (רע"א 10641/05, הפניקס נ' חביב אסולין, סעיף ד(3)). במקרה זה הודה התובע כי התקיים מו"מ בינו לבין הנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, וכי היה ידוע לו כל העת כי הנתבעת מסרבת לשלם תגמולי ביטוח בשל אי עמידה בתנאי המיגון, היעדר כספת (פרוטוקול עמ' 11, ש' 9 - 11). התובע ידע כל העת מדוע מסרבת הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח. הנתבעת לא שינתה את נימוקיה גם עתה, ועל כן אין מניעה לדון בטענותיה. יתר על כן, נכח המחלוקת שבין הצדדים באשר להשלכות של העדר כספת בבית התובע, וקיומו של מו"מ באשר לסכום תגמולי הביטוח המגיעים לתובע, אין מקום לראות את הנתבעת כמי שדחתה את תביעת התובע, וממילא אין להחיל עליה את הוראות המפקח על הביטוח בענין דחיית תביעה. עם השלמת המו"מ בין הצדדים שילמה הנתבעת לתובע את סכום תגמולי הביטוח המגיעים לו לשיטתה, ועל כן היא רשאית להתגונן מפני תביעתו, בטענה שהעלתה גם במהלך המו"מ עם התובע. זאת ועוד. הוראות המפקח על הביטוח אינן פוטרות את המבוטח מהוכחת תביעתו. על התובע להוכיח כי היה מבוטח וכי אירע מקרה ביטוח המזכה אותו בתגמולי ביטוח על פי תנאי הפוליסה. תנאי הפוליסה כוללים תנאי מיגון מסויימים ועל התובע להוכיח כי מילא אחר תנאי המיגון. ז. הוכח כי התובע ידע על קיומה של דרישת כספת כתנאי לכיסוי ביטוחי של התכשיטים בפוליסת הביטוח. (ראה פרוטוקול עמ' 11 ש' 25 עד עמ' 12 ש' 33). התובע מודה בכך בחקירה נגדית ולמעשה כבר בכתבי הטענות הוא טוען טענות חלופיות סותרות בענין זה. מחד גיסא, טען התובע, כי לא ידע כלל על קיומו של תנאי מיגון מסוג "כספת" בפוליסת הביטוח, ומאידך גיסא, טען התובע, כי אמר לסוכן הביטוח כי אינו מסכים לתנאי זה. אם אמר שאינו מסכים לתנאי זה, הכיצד הוא טוען שכלל לא ידע עליו?! אתמהה. הובהר למעלה מכל ספק כי התובע ידע משך שנים על קיומו של תנאי הכספת ולדבריו אף פנה אל סוכן הביטוח בענין זה. התובע טוען כי הסוכן "מרח" אותו, אך הוא מודה כי מעולם לא נאמר לו שהתנאי בוטל או כי הוא רשאי להתעלם ממנו. התובע ידע, איפוא, על דרישת כספת כתנאי לכיסוי ביטוחי של התכשיטים והתעלם מדרישה זו. מדובר בתנאי שהופיע בפוליסה בידיעת התובע משך שנים לפני קרות האירוע. מתחילה לא ביקש התובע להעיד מטעמו את סוכן הביטוח. הנתבעת הגישה תצהיר מטעם סוכן הביטוח ובסופו של דבר ויתרה על עדותו. גם לאחר שהתברר כי הנתבעת ויתרה על עדותו של סוכן הביטוח, לא ביקש התובע לאפשר לו לזמנו כעד מטעמו. נראה כי התובע ידע אל נכון כי עדותו של סוכן הביטוח לא תחזק את גרסתו, וכי ההיפך הוא הנכון. ח. בפוליסה של שנת 2000 נדרש אחסון התכשיטים בכספת במשרדו של התובע. ביטוח כל הסיכונים לגבי תכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪ הותנה בענידה או בהימצא מבוגר בבית. בפוליסה של שנת 2001 נדרש אחסון תכשיטים שאינם בענידה בכספת מבוטנת בבית התובע. ביטוח כל הסיכונים לגבי תכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪ הותנה בענידה או בהימצא מבוגר בבית. ניתן כיסוי גם לתכשיטים המאוחסנים בכספת עסקו של התובע ובדרך מהבית לעסק. תנאים זהים נרשמו בפוליסות של שנים 2002 ו2003, למעט אזכור כיסוי לתכשיטים בכספת בית העסק בשנת 2003. בפוליסה של שנת 2004 חוזר על עצמו התנאי בדבר אחסון תכשיטים שאינם בענידה בכספת מבוטנת בבית התובע. ביטוח כל הסיכונים לגבי תכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪ הותנה בענידה או בהיותם בכספת. משך שנים נקבע תנאי כללי לכיסוי ביטוחי של התכשיטים בהיותם בכספת, כשאינם בענידה, ובהתייחס לביטוח כל הסיכונים, נקבע תנאי לגבי תכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪. תחילה נקבע כי תכשיטים אלה יהיו בענידה או בחסות אדם מבוגר בבית, וב-2004 נקבע כי הכיסוי לתכשיטים אלה, כשאינם בענידה, מותנה באחסון בכספת. ט. כאמור, נקבע כי התובע ידע על דרישת הכספת ככלל, וכי תנאי מיגון מיוחד נדרש לתכשיטים שערכם גבוה במיוחד בהתייחס לביטוח כל הסיכונים. ראוי לציין כי "ביטוח כל הסיכונים" אין פירושו כפשוטו. גם בביטוח שכותרתו "כל הסיכונים" אפשר שיוסכם על תנאים והגבלות. (ראה: ת.א. (מחוזי - חיפה) 10432/97, מ.ג.מ.נ. בע"מ ואח' נ' הכשרת הישוב ואח', סעיף 37). עדותו של התובע נמצאה בלתי אמינה בכל הנוגע לידיעתו על תנאי המיגון כפי שעולה מן הפרוטוקל האמור לעיל. בין עדות התובע לבין תצהירו בתשובות לשאלון שהופנה אליו נמצאו בענין זה סתירות של ממש. אני דוחה, איפוא, את טענות התובע בדבר אי ידיעתו או אי הסכמתו בענין דרישת הכספת. התובע ידע על הדרישה, אשר חזרה על עצמה שוב ושוב, וידע כי אין ביכולתו של סוכן הביטוח לבטל את "רוע הגזירה". למרות כל אלה העדיף התובע לטמון ראשו בחול, ואכן, ביום פקודה משנגנבו התכשיטים נמצא כי לַיְּקָרִים שבהם לא היה כיסוי ביטוחי. עתה מנסה התובע להתחמק מידיעת התנאי או ממחוייבותו לתנאי זה. איןו מנוס מן הקביעה כי בנושא ידיעת דרישת הכספת הצהיר התובע הצהרה שאינה אמת - וביודעין. י. משהוכח כי התובע ידע על דרישת הכספת לאורך שנים, מתמעטת חשיבות השאלה בדבר אופן הדפסת התנאי בדבר דרישת הכספת. למעלה מן הצורך אציין כי מעיון ברשימה המצורפת לפוליסה עולה כי תנאי הכספת, הן בפרק העוסק בתכולה והן בפרק הכללי המתייחס לביטוח כל הסיכונים מופיע בשורות נפרדות ובאותיות גדולות וברורות. התובע לא יכול לטעון להיעדר הבלטה של התנאים. יא. אני דוחה את טענת התובע לפיה על הנתבעת לוודא כי התובע עומד בתנאי המיגון המתייחסים לכספת. התובע מפנה לפסק דין של בית משפט השלום בי-ם (א 13296/06, צצאשוילי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ), ומבקש לגזור גזירה שוה לענייננו. אפס, במקרה שנדון בירושלים אירע מקרה הביטוח שבוע לאחר חידוש פוליסה בה הוסף תנאי של דרישת כספת, ונדרש אישור של המבוטח על דבר התקנת הכספת. בית המשפט קובע כי היה על חברת הביטוח לעקוב אחר ביצוע דרישתה ולוודא כי המבוטח הבין את שנדרש ממנו והוא פועל בהתאם. במקרה דנן, הוכח כי דרישת הכספת נדרשה מהתובע שנים לפני קרות האירוע, וכי התובע היה ער לדרישה זו ואף ניסה לבטלה - ללא הועיל. בנסיבות אלה חלים הכללים אשר נקבעו בפסיקה לא אחת, ולפיהם משלא עמד המבוטח בתנאי המיגון שנקבעו בפוליסה ואלה היו ידועים לו - דין תביעתו להידחות. (ראה: ע"א (מחוזי ת"א) 4262/98, אברג'יל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, וכן ע"א (מחוזי ת"א) 3243, אפרים מאיר ואח' נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח'). יב. אני מקבל את עדות החתמת של חברת מנורה אשר העידה כי הנתבעת לא היתה מבטחת את התכשיטים ללא כל אמצעי מיגון, ולפחות, אחסון התכשיטים בכספת מבוטנת. ידוע לכל, כי אחסון התכשיטים בכספת אינו יכול להבטיח אותם מפני גניבה בביטחון של 100%, כשם שידוע וברור לכל כי אחסון התכשיטים בכספת מבוטנת מקשה על פורצים מזדמנים המסתפקים ברכוש בעל ערך שמאוחסן בדירה באופן זמין ונגיש. על כן, אני דוחה את טענות התובע המנסה להעביר אל הנתבעת את נטל ההוכחה להוכיח את יעילות הכספת בהגנה מפני גניבה, ואת טענות התובע כי מדובר באמצעים להקלת הסיכון וכי על הנתבעת הנטל להוכיח השיעור בו גדל הסיכון בשל אי שימוש באמצעים אלה. כאמור, הכיסוי הביטוחי הותנה בקיומו של אמצעי מיגון מסוג "כספת" ומשהתעלם התובע מדרישה זו, שהיתה ידועה לו ומובנת, דין תביעתו להידחות. יג. אשר לסתירה, לכאורה, שבין הוראות הפוליסה השונות - הפוליסה כוללת שלוש התייחסויות לנושא מיגון: אחת - דרישה כללית בדבר כיסוי לתכשיטים רק בכפוף לאחסונם בכספת. שתיים - דרישה בדבר אחסון בכספת של תכשיטים שערכם מעל 10,000 ₪. שלוש - איזכור דו"ח הסוקר גמולב מיום 22/12/02 כמקור ל"תאור ופירוט ההגנות, המבנה והתכולה". התובע טוען כי הוראות אלה סותרות זו את זו, ועל כן יש לפרש את הפוליסה לרעת הנתבעת. הואיל ובדו"ח הסוקר אין כל איזכור של הגנת הכספת הנדרשת הרי שיש לפטור את התובע מדרישה זו. הנתבעת טוענת כי יש לפרש את החוזה, ככל חוזה, לפי אומד דעת הצדדים ובהתאם לכך את ההוראות הסותרות במידה שיש כאלה. הנתבעת טוענת כי דו"ח הסוקר אינו בא לגרוע מהוראות הפוליסה והוא מתאר את תכולת הבית ומצבו בזמן נתון. החתמת שהעידה מטעם הנתבעת הבהירה כי דרישת הכספת בפרק התכולה נגזרת באופן אוטומטי משווי התכשיטים המבוטחים, ויש לקרוא הוראה זו בכפוף להוראות אחרות בפוליסה. יד. נראית בעיני עמדת הנתבעת. ברור לכל כי לו היה דו"ח הסוקר כולל דרישה להגנות שאינן מפורטת בהדגשה ראויה בפוליסה - היה המבוטח טוען כי דרישה להגנות יש לכלול בפוליסה באופן ברור ומודגש. טענה זו נכונה לשני הכיוונים. כשפוליסת הביטוח כוללת דרישה מפורשת לאחסון התכשיטים בכספת לא יכול המבוטח להיבנות מן העובדה שדו"ח הסוקר - המתאר מצב קיים - אינו מזכיר דרישה זו. יתר על כן, משהוכח כי התובע ידע על דרישת הכספת כתנאי לכיסוי ביטוחי, לאחר שיחות חוזרות ונשנות עם סוכן הביטוח בענין זה, ברור כי הניסיון להיתלות בהפניה לדו"ח הסוקר שבפוליסת הביטוח, היא בבחינת חוכמה שלאחר מעשה ואינה משקפת את ציפיתו של התובע ואת אומד דעתו בעת ההתקשרות. לטעמי, אין כל סתירה בין הוראות הפוליסה השונות. לא כל התכשיטים שמפורטים בדו"ח הסוקר "גמולב" בוטחו בביטוח כל הסיכונים. כלל התכשיטים בוטחו יחד עם התכולה עד לסכום של 412,000 ₪. ביטוח כללי זה מותנה באחסון התכשיטים בכספת מבוטנת. מתוך כלל התכשיטים נבחרו תכשיטים אשר בוטחו בביטוח כל הסיכונים. תכשיטים אלה, נקּבו בשמות בדו"ח הסוקר, ומספריהם מפורטים ברשימת הפוליסה. תכשיטים אלה, והם בלבד, מבוטחים בביטוח כל הסיכונים. על פריטים אלה חלה ההוראה לפיה פריט שערכו עולה על 10,000 ₪ מבוטח רק בענידה או בכספת. אין ספק כי כוונת הצדדים היתה ליתן כיסוי ביטוחי מסוג "כל הסיכונים", לתכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪ רק בתנאים מיוחדים, ובשנת 2004 נדרש אחסונם בכספת. ניתן להתווכח על השאלה אם תנאי זה מחמיר עם התובע או מקל עליו ביחס לתנאי שדרש שהות של מבוגר בבית בו מצויים התכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪, אך הואיל ושני התנאים לא התקיימו במקרה נשוא התביעה, הרי שאנו פטורים מהכרעה בשאלה זו. הוראות המיגון היו ידועות לתובע והוא התעלם מהן. עתה עליו לשאת בתוצאות. טו. ביטוח חסר - כאמור, התכשיטים היו מבוטחים בשני אופנים לפי פרקי הפוליסה השונים. כלל התכשיטים היו מבוטחים יחד עם ביטוח התכולה עד לסכום של 412,000 ₪. התנאי לכיסוי ביטוחי זה היה אחסון התכשיטים בכספת מבוטנת. לפי פרק זה של הפוליסה לא היה ביטוח חסר. אפס, לפי פרק זה כלל לא היה כיסוי ביטוחי, בשל היעדר כספת. כזכור, ביטוח התכשיטים לפי פרק זה מותנה באחסון בכספת של כל התכשיטים שאינם בענידה ללא קשר לערך התכשיט. חלק מהתכשיטים היו מבוטחים בביטוח כל הסיכונים. ביטוח זה מתייחס לתכשיטים מסויימים מתוך דו"ח גמולב וערכם נקוב בדו"ח. נכח פירוט זה הקושר את הפוליסה לדו"ח הסוקר, אין בפרק זה ביטוח חסר. לפי פרק זה של הפוליסה זכאי התובע לכיסוי ביטוחי בגין תכשיטים, שהיו מבוטחים בביטוח כל הסיכונים על פי הרשימה שבפוליסת הביטוח, ואשר ערכם אינו עולה על 10,000 ₪, באשר התכשיטים שערכם עולה על 10,000 ₪ היו צריכים להיות בכספת כתנאי לחלות הכיסוי הביטוחי. התכשיטים - לא היו בכספת. טז. לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין רכיבי הנזק המפורטים מטה: החלפת מנעולי צילינדר - 600 ₪ תיקון שואב אבק קירבי - 980 ₪ נזק לדלת עץ במזנון - 1,000 ₪ תכשיטים: (פריטים בביטוח כה"ס מתוך דו"ח גמולב, שנגנבו, ושערכם נמוך מ 10,000 ₪) פריטים: 8, 12, 29, 31 - 12,900 ₪ סה"כ זכאי התובע לתגמולי ביטוח בסכום כולל של 15,480 ₪ בגין אירוע הפריצה נשוא התביעה. זאת, בהתעלם מן המחלוקת השמאית שבין הצדדים באשר לפריטים שונים. בפועל שילמה הנתבעת לתובע סך של כ-75,000 ₪ - הרבה מעל לסכום המגיע לתובע. הסכום ששולם לתובע שולם לו לפנים משורת הדין, כפי שטענה הנתבעת. הנתבעת פירשה את הפוליסה לטובת התובע כאילו הוא זכאי לכיסוי ביטוחי בגין כל תכשיט שערכו נמוך מ-10,000 ₪, גם אם לא היה מבוטח בביטוח כל הסיכונים. יז. סוף דבר, הנתבעת שילמה לתובע את מלוא תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה, בגין מקרה הביטוח נשוא התביעה, והוסיפה ושילמה לו תגמולים נוספים, בסכום נכבד, לפנים משורת הדין. על כן, אני דוחה את התביעה. לפני סיום אציין, כי למרות החלטה מפורשת של בית המשפט ולפיה נוכח אריכות סיכומי הצדדים לא יישמעו סיכומי תשובה, עשה ב"כ התובע דין לעצמו והגיש לתיק בית המשפט סיכומי תשובה. זאת, לאחר הגשת "אסמכתא מטעם התובע", אשר הוגשה אף היא לאחר סיום הדיון וללא נטילת רשות מבית המשפט. התנהלות זו הובאה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. כן הובאה בחשבון דרישת התובע לפסיקת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ, מכל סכום שייפסק לטובתו. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ, ואת שכר העד מטעם הנתבעת בסך 1,000 ₪ ומע"מ. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. תכשיטיםגניבה