מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא שיפוי קופת חולים בגין הוצאות רפואיות בתביעות נזיקין: 1. בפני בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף. מדובר בתביעה לשיפוי כספי עקב שירותים רפואיים אותם נתנה התובעת- שרותי בריאות כללית (להלן:"התובעת או קופת חולים כללית") לשני קטינים (מר אורי כהן יליד 18.06.1989 ומר איתי פנקר יליד 21.12.1990 להלן: "הנפגעים"). הנפגעים נפגעו ממיכל חומר דליק בוער, שהושלך לעברם ביום 30.3.1996, עת ששיחקו ברחבת משחקים של מרכז טיפולי להתפתחות הילד הנמצא ברשות עיריית אילת. 2. כעת 16 שנה לאחר קרות האירוע, הגישה קופת חולים כללית תביעה נגד עיריית אילת ומגדל חברה לביטוח (להלן: "הנתבעות 1 ו-2 בהתאמה"). לטענת קופת חולים כללית, הנתבעת 1 היא האחראית לפגיעתם של הנפגעים ועל כן עליהלשפותה עקב שירותים רפואיים אותם נתנה לנפגעים. כן תובעת התובעת מבית המשפט כי יינתן סעד הצהרתי, המטיל את האחריות לנזקי התובעת על הנתבעות ולקבוע, כי הנתבעות יפצו את התובעת על כל ההוצאות בגין שרותי בריאות שיקבלו הנפגעים בעתיד. 3. הנפגעים הגישו תביעות נזיקין כנגד הנתבעות בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.א. 7111/06 ו ת.א. 7109/06). במסגרת התיקים הנ"ל הגיעו הנפגעים לפשרה עם הנתבעות 1 ו-2. טענות הנתבעות יש לסלק את התביעה על הסף מהסיבות הבאות: א. התביעה היתיישנה.התאונה ארעה לפני יותר מ-15 שנה. מכיוון שהתובעת טיפלה בנפגעים כבר ביום האירוע, הרי שעילת התביעה נוצרה כבר ביום זה, ועל כן תקופת ההתיישנות נספרת מאותו מועד.כך גם באשר לבקשת הנתבעות לסעד הצהרתי. מועד הגשת התביעה לסעד הצהרתי הינו יחד עם התביעה לשיפוי בגין הוצאות רפואיות בעבר.הנתבעות מבססות, בין היתר, את טענתן על פסק דינו של כבוד בית המשפט המחוזי בתל אביב ע"א (תל- אביב- יפו) 1226/06מכבי שירותי בריאות נ' עריית תל- אביב ואח'תק-מח (2007)3, 8673 (להלן: "פרשת מכבי מחוזי"). ב. יש לסלק את התביעה על הסף מחמת שיהוי. גם אם אין לסלק את התביעה מחמת התיישנות, הרי שהתביעה הוגשה בשיהוי של כ- 16 שנה ועל כן יש לסלקה על הסף. ג. יש לסלק את התביעה על הסף מאחר והתובעת לא שילמה אגרה מספקת. טענות התובעת 4. התביעה לא התיישנה. הנפגעים היו קטינים במועד האירוע, ועל כן יש לחשב את ההתיישנות מהמועד בו הגיעו לגיל 18. מכן שמועד התיישנות התביעה המוקדם ביותר הינו יוני 2014. מדובר בתביעה של מיטיב, ועל כן היא נכנסת "בנעליו" של הנפגע. עילת התביעה מבוססת על סעיף 2 לחוק דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד - 1964, ועל סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994. חוקים אלו מעניקים לתובעת מעמד דומה למעמדו של הביטוח הלאומי בעת שהוא מגיש תביעה כמיטיב. התובעת הפנתה לפסק הדין בעניין "פראטללי" רע"א 3990/06המוסד לביטוח לאומי נ' מסדר פאטי פראטלליואח' (פסק דין מיום 11.5.2008) (פורסם במאגרים המשפטיים). לטענת התובעת יש ליישם את הפסיקה בעניין המוסד לביטוח לאומי גם בעניינינו. דיון 5. השאלה העיקרית אותה יש לשאול הינה, האם התביעה התיישנה בחלוף שבע שנים ממועד מתן השירות הרפואי הראשוני. או שמא התובעת נכנסת בנעלי הנפגעים שהיו קטינים בזמן האירוע, ועל כן עוד לא התיישנה התביעה. סעיף 10 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). קובע כי: "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה-עשרה שנה." סעיף 22 ל-חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 קובע: "קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחר, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח, בסכום ההוצאות אשר הוציאו בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור. לעניין סעיף זה ולענייןחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים, הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964, 'מזיק' - למעט קופת חולים או נותן שירותים". 6. כאמור השאלה העיקרית הינה האם התובעת נכנסת בנעליהם של הנפגעים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות. 7. שאלה זו עמדה בפני בית המשפט העליון ברע"א 7817/99אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכביפ"ד נז (3) 49 (2003)(להלן: "פרשת אבנר"), שם השאירו כבודהנשיא אהרון ברקוכב' השופטיעקב טירקלאת השאלה בצריך עיון. זאת כנגד דעתה של כבוד השופטת טובה שטרסברג כהן. כך נקבע מפי כבוד הנשיא השופט אהרון ברק : "משהגעתי לתוצאה זו אבקש להשאיר בצריך עיון את קביעותיה של השופטת שטרסברג-כהן לעניין סיווגה המדויק של הזכות העומדת לקופת החולים מכוחו של סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות. מדובר בסיווג שהשלכותיו מרחיקות לכת לאור העובדה שפריט ההוצאות בטיפולים רפואיים הוא 'פריט נזק שאליו נזקק בית-המשפט כמעט בכל תביעת נזיקין על נזקי גוף' (ע"א 5557/95 הנ"ל, בעמ' 736). הקביעה כי זכותה של קופת חולים להיפרע מהמזיק מכוחו של סעיף 22 לחוק היא זכות תחלוף, אינה נקייה מספקות לאור המאטריה של ביטוח הבריאות הממלכתי השונה מדיני הביטוח הכלליים (מ' יפרח, ר' חרל"פ ששון - דיני ביטוח, בעמ' 64). להכרעה בשאלה אם לפנינו זכות תחלוף או זכות שיפוי בעלת סממנים עצמאיים, יכולה להיות השלכה על שורה של שאלות הנוגעות למערכת היחסים שבין המזיק, הניזוק והמיטיב. בין אלה ניתן למנות את שאלת נפקותו של מעשה-בית-דין בין הצדדים, שאלת ההתיישנות ועוד (י' אליאס דיני ביטוח (כרך ב), בעמ' 566-562). השלכות אלה הן בעלות תחולה כללית החורגת מתחומי המקרה הנדון, לכן נוכל להותיר את ההכרעה בהן לעת מצוא." 8. כך נקבע גם ברע"א 78306/0מכבי שירותי בריאות נ' עריית תל אביב - יפו (פורסם במאגרים המשפטיים 2010) (להלן: "פרשת מכבי"). כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופט ניל הנדל נמנע מלדון במעמדן של קופות החולים בתביעות מסוג זה. כמו כן קבע בית המשפט כי יש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה: "אולם, על מנת להכריע בשאלה נדמה כי יהא מקום ליתן דעתנו גם על שיקולי מדיניות, שכן ישנן טענות המצדיקות כל אחת מהאפשרויות ולא רק אותן. משכך, דיון בבקשה כזו ידרוש לשקול צירוף גורמים נוספים כגון קופות חולים אחרות ואף היועץ המשפטי לממשלה. גם אם נסתפק בצדדים להליך זה, יהיה נכון לקבל תמונה מעשית כדי להבין למשל מה הנטל הטכני המוטל על קופת חולים אם תחויב לפעול על פי עמדת המשיבות. יתר על כן, המשיבות מסרו כי בתקופה זו אמור להיכנס לתוקף הסדר חדש בכל הקשור לתביעות השבה לפי סעיף 22 לחוק ביחס לתאונות דרכים, בנבדל מתאונות אישיות. עולה כי גם מגמה זו עשויה להתפתח ולכל הפחות להשפיע על המצב בשטח." 9. שאלה זו עמדה גם בפני כבוד בית משפט השלום בירושלים, כבוד השופטת תמר בר אשר צבן, בת"א 12333/08מכבי שירותי בריאות נ' הראל חברה לביטוח בע"מ(פורסם במאגרים המשפטיים 31.07.2011). בתיק זה התקבלה תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה, לאפשרות שיתייצב ויביע עמדה כלהלן: "ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מתכבדת להודיע לבית המשפט הנכבד כי לאחר שקילת הדברים ובחינתם על ידי הגורמים המוסמכים לכך, נמצא כי אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך". 10. לפיכך איני מוצא מקום לפנות שוב אל היועץ המשפטי לממשלה. 11. בעניינינו מדובר באירוע מיום 30.03.1996. התביעה הוגשה ביום 18.11.11, למעלה מ-15 שנים לאחר מועד התאונה. התובעת ידעה על האירוע שכן היא זו שטיפלה בנפגעים כבר ביום האירוע. תביעות הנזיקין של הנפגעים באו לכלל סיום בסוף שנת 2007, כארבע שנים לפני הגשת תביעה זו. לא ברור מדוע לא עמדה התובעת על זכויותיה במשך 15 שנים. 12. אני סבור שלתובעת עומדת זכות תביעה עצמאית ואין היא נכנסת בנעליהם של הנפגעים. עילת התביעה נולדה לתובעת ביום הטבת הנזק הראשונית. מיום זה היה על התובעת לעמוד על זכותה לשיפוי תוך שבע שנים. כמו כן היה על התובעת לעמוד על זכותה לשיפוי בגין הוצאות עתידיות. אינני מקבל את העמדה, כי עילת תביעה עצמאית יוצרת עילה תביעה חדשה, בכל מקרה בו טיפלה התובעת בנפגעים. יש לקבוע כי עילת התביעה נוצרת ביום הראשון בו היטיבה התובעת את הנזק לנפגעים. 13. התייחס לכךכבוד בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט ניל הנדל, בפרשת מכבי : "נימוק מעשי אחר צומח מנסיבות המקרה. לא ברור מדוע המבקשת לא פעלה בנדון כלל תקופה של כ-11 שנים. לכן, אף לשיטת המבקשת עצמה, חלק מתביעותיה התיישנו. המבקשת לא מסרה כל הסבר מדוע לא מימשה זכויותיה תקופה כה ארוכה ומסתבר כי זהו מקרה חריג. בנסיבות אלה אף בית המשפט המחוזי לא נדרש לקבוע מסמרות ביחס לשאלת סיווג התביעה - עצמאית או שיבוב - ואף לא לקבוע מועד מדויק לתחילת המרוץ. כפי שצוין, פסק בית המשפט המחוזי כי הספירה תחל "לכל המאוחר מהמועד הראשון שבו היטיבה המבקשת את נזקו של הניזוק". יוצא כי דיון בבקשה ידרוש בירורים עובדתיים שלא נערכו בערכאות קמא הואיל ולא נדרשו על רקע נסיבות המקרה." 14. בפסק דין הנ"ל אישר בית המשפט העליון את אשר נקבע בפרשת מכבי מחוזי (ע"א 1226/06) שם קבע הרכב השופטים מפי הנשיאה כבוד השופטת הילה גרסטל כלהלן: "אנו סבורים שגם בענייננו אין אנו צריכים להכריע באותה שאלה, לפחות במצב הדברים דהאידנא, שבו אנו סבורים שדין התביעה היה לדחייה על הסף, בין אם תסווג זכות התביעה כתביעת תחלוף ובין אם תסווג כתביעה עצמאית. ננמק את דברינו: אין חולק שאם תסווג תביעת המערערת כתביעת תחלוף הרי שדין תביעתה, הנגזרת מתביעתו של הניזוק, להידחות על הסף בשל התיישנות. זאת מפני שמיום לידתה של העילה, דהיינו מיום התאונה, ועד ליום הגשת התביעה, חלפו יותר משבע שנים, ולא למותר לשוב ולהזכיר שהמערערת לא טענה לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. אולם גם אם נניח לטובת המערערת שתביעתה היא תביעה עצמאית, המבוססת על זכותה שבסעיף 22 לחוק (וכמובן ומבלי להכריע בכך), עדיין יש לקבוע שבנסיבות שלפנינו היה מקום לסלק את התביעה על הסף מפני שחלפו יותר משבע שנים ממועד האירוע שבעקבותיו נאלצה המערערת להיטיב את נזקו של הניזוק, ולו הטבה ראשונית בלבד, מבלי שבמשך תקופה זו עמדה על זכותה כלפי המשיבות, אם בהגשת תביעה לפסק דין הצהרתי, אם בהגשת תביעה כספית לשיפוי, ולו חלקי, וכשאפילו לא טרחה לפנות למשיבות מחוץ לכתלי בית המשפט ולהעמידן על טענותיה כלפיהן. אם לא נאמר כך תהיה משמעות הדבר שאין הגבלה על מועד הגשת תביעה מכוח סעיף 22 לחוק, והנתבע חשוף לעולמי עד להגשת תביעות נגדו, גם בחלוף שנים רבות ממועד האירוע שהוליד את עילת התביעה מלכתחילה, ואפילו אם תצומצם התביעה להוצאות שהוציאה קופת חולים בתקופת שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. העדר הגבלה שכזו נוגד את הטעמים העומדים בתשתיתו של מוסד ההתיישנות ופוגעת בעקרונות יסודיים של המשפט." 15. בעניינינו כבר ביום האירוע טיפלה התובעת בנפגעים כך שעילת התביעה נולדה ביום זה. מכאן שעברו למעלה מ-7 שנים מיום הולדת עילת התביעה והיא התיישנה. 16. כאמור אינני מקבל את העמדה כי הנתבעת נכנסת בנעלי הנפגעים. 17. בהלכת פארטטלי קבע כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופט אליעזר ריבלין, כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות בתביעה של המוסד לביטוח לאומי כך שהיא תתאים לניזוק אותו הוא מיטיב, ועל כן יש לקבוע כי תקופת ההתישנות במקרה שהניזוק הוא קטין תחל מיום הגיעו לגיל 18, גם ביחס למוסד לביטוח לאומי. עם זאת נקבע, כי אפילו ביחס למוסד לביטוח לאומי אין תשובה ברורה, האם יש למוסד זכות להנות מהארכת ההתיישנות שעה שהוא נכנס בנעליו של קטין, וכפי שנקע ע"י כבוד השופט ריבלין שם: "אין לכחד כי התשובה לשאלה שבפנינו אינה חד-משמעית וניתן למצוא טעם והיגיון הן בגישתו של בית המשפט המחוזי הן בגישתו של בית משפט השלום (שהתקבלה גם בפסק-דין אחר של בית המשפט המחוזי - בש"א 5037/04, ת"א 3082/01המוסד לביטוח לאומי נ' בורוכוב, ניתן ביום 30.5.2004). אין מחלוקת על כך שזכותו של המוסד כלפי המשיבים היא זכות סוברוגציה. הסוברוגציה גודרת את זכותו של המוסד להשבה בהתאם לזכותו של הניזוק כלפי המזיק, והיא מעניקה למזיק את האפשרות להעלות כלפי המוסד טענות הגנה העומדות לו כלפי הניזוק (ראו ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 749; ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, פ"ד נז(4) 433). עם זאת, הסוברוגציה אינה מילת-קסם הפותרת כל קושי או הנותנת מענה לכל קושיה. בית המשפט המחוזי הצביע נכונה על המלאכותיות שיש בהארכת תקופת ההתיישנות בתביעת המוסד בגין מאפיינים אישיים של הניזוק (כמו קטינות). בהקשר זה יש לציין כי מלאכותיות זו היא לעיתים חלק מרעיון התחלוף (סוברוגציה), שהרי לעולם נעליו של הניזוק אינן תפורות בדיוק לפי מידותיו של המוסד המבקש להיכנס בהן. לתחלוף יש חריגים, והזהות בין המוסד לבין הניזוק אינה מלאה..." 18. לא יהיה נכון להרחיב את הלכת פרטאללי גם לקופות החולים. בשנים האחרונות אנו עדים למגמה המבקשת לצמצם את תקופת ההתיישנות. כך למשל נקבע כי בתביעות על פי חוזה ביטוח תעמוד תקופת ההתיישנות על שלוש שנים בלבד - ראה סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א- 1981. כמו כן בתיקון המוצע לחוק ההתיישנות, שעתיד להכנס תוקף יחד עם הקודקס האזרחי החדש, מוצעות תקופות התיישנות חדשות, כלהלן: "5. תקופת ההתיישנות של תביעה היא ארבע שנים, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה או בחיקוק אחר. 6. תקופת ההתיישנות של תביעה של קטין היא שבע שנים, אך לא יותר מארבע שנים מיום שהפך לבגיר; ואולם תביעה של קטין לא תתיישן לפני הגיעו לגיל עשר. 7. תביעה תתיישן במועד שבו הסתיימה תקופת ההתיישנות שנקבעה לה לפי הוראות חוק זה או בחיקוק אחר; ואולם, תביעות הנובעות מאותה עילה יתיישנו יחד, במועד המוקדם ביותר שבו הסתיימה תקופת התיישנות שנקבעה כאמור לאחת התביעות." ובדברי ההסבר להצעת החוק מובא: "מוצע לקצר את תקופת ההתיישנות הכללית משבע שנים לארבע שנים, וזאת בתביעות שאינן במקרקעין (על ההתיישנות במקרקעין ימשיך לחול, ככלל, הדין הקיים, כאמור בסעיף 34 לחוק המוצע (ר' דברי הסבר לסעיף 34 האמור)). התקופה המוצעת ארוכה דיה כדי לאפשר לתובע להכין את התובענה כהלכה, ובה בעת אינה חושפת את הנתבע בכוח לתקופה ארוכה מדי של המתנה וחוסר ודאות. יצוין, כי תקופה זו כפופה להסדרי השעיה והארכה לפי הוראות הפרק הרביעי והפרק החמישי לחוק המוצע, אשר מאריכים את תקופת ההתיישנות במקרים שראוי לעשות כן. בנוסף מוצע, בסעיף 20, הסדר מיוחד של הארכת התקופה על ידי בית המשפט במקרים חריגים, שבהם תקופת ארבע השנים אינה מספקת, או כשהעיכוב בהגשת התובענה נובע מסיבה מוצדקת שאינה מכוסה על-ידי כללי ההשעיה או ההארכה שבחוק המוצע (ר' דברי הסבר לסעיף 20 המוצע). סעיף 6 סעיף 10 לחוק ההתיישנות - התשי"ח קובע, כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה. הוראה זו מאפשרת השעיית מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה עד 18 שנים לאחר שנוצרה, וזאת גם כאשר הדבר אינו מוצדק. מוצע, על כן, לקבוע הסדר חלופי מאוזן יותר, ולפיו תקופת ההתיישנות של תביעת קטין תעמוד על שבע שנים, בשני סייגים: לא יותר מארבע שנים מיום שהפך לבגיר, וכן התביעה לא תתיישן לפני הגיעו של הקטין לגיל 10. הסייג האחרון חשוב במיוחד במקרה של קטין שניזוק בעת היוולדו או קודם לכך, ואשר לא ניתן להעריך את נזקיו לפני הגיעו לגיל ילדות מתקדם. יצוין כי במקרים שבהם ראוי לעשות כן, מוצע להשעות את מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעת קטין, למשל - כאשר אין לקטין אפוטרופוס או כאשר התובע נתון לאפוטרופסותו של הנתבע, והם יהוו חריג לכלל הקבוע בסעיף 6 המוצע (ר' סעיף 12(1), (3), (4) ו-(5) המוצע)." מתוך אתר הכנסת הצעות חוק הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 עמוד 611. 19. ניתן להקיש גם מהקביעה שהשהיית מרוץ ההתיישנות אינה עוברת לתובע בגיר, שעה שהוא תובע זכותו של קטין שהלך לעולמו.כך קובע כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופט יצחק עמית ברע"א מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל (פורסם במאגרים המשפטיים 2010). "עם זאת, בשל העברת הזכות, לזהותו של התובע החליף עשויה להיות השלכה על עילות ההשעיה של מירוץ ההתיישנות, אם לחידוש המירוץ ואם להשעייתו. כך, לדוגמה, אם התובע המקורי הוא קטין בן שנה שהלך לבית עולמו, קשה להלום כי עילת ההשעיה של קטינות "תדבק" בתביעה למשך 17 שנים נוספות. במקרה כאמור, העברת הזכות לתובע-הנעבר הבגיר, תפסיק את פעולת עילת ההשעיה ותחדש את מירוץ ההתיישנות. מנגד, לאחר העברת הזכות מהתובע המקורי יש לבחון אם מתקיימות עילות השעיה לגבי התובע הנעבר, כגון קטינות או ליקוי נפשי או שכלי (סעיפים 10-11 לחוק ההתיישנות)". יהושע רטנר 20. לאור המגמה הנ"ל אינני מוצא מקום לקבוע כי הארכת מועד ההתיישנות של קטין תחול גם על מיטיב. כך קבע גם כבוד בית המשפט המחוזי בנצרת מפי כבוד השופט הנשיא מנחם בן דוד בפרשת פארטללי עא 1214/05 מסדר פאטי ביני פראטללי נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם 3.4.2006). אומנם פסק דין זה נהפך על ידי כבוד בית המשפט העליון בהלכת פארטטלי הנ"ל. אך נראה כי קביעת בית המשפט העליון הינה ספציפית לגבי המוסד לביטוח לאומי ולא יהיה זה נכון להרחיבה לעוד גופים. לא לחינם נמנע כבוד בית המשפט העליון בפרשת מכבי לקבוע מה מעמדה של קופת חולים לעניין זה. תוצאה 21. אני מקבל את טענת הנתבעות כי התביעה התיישנה ודינה סילוק על הסף. 22. אני מורה על דחיית התביעה. 23. התובעת תשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח בלבד. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רפואהשיפויהוצאות רפואיותקופת חוליםנזיקין