מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הסכם רשות לחפור בקרקע: בפניי תביעה ותביעה שכנגד. התביעות עניינן בהסכם מיום 15.4.03 לפיו קבלה הנתבעת רשות ליטול כמויות עפר ואבן מחלקה 3 בגוש 19460, לגרוס את האבן ולהשתמש בחומר לצורך תשתיות בכביש 89, הכביש שבין נהריה למעלות-תרשיחא. התובעת הינה חברה שבשליטת מר ג'אדללה עאמר מחורפיש, ושמה "קודחי אבו דאוד בע"מ" (להלן: "התובעת"). הנתבעת הינה חב' ישראלי ובניו בע"מ והיא ביצעה במועדים הרלוונטיים עבודות בכביש 89 כקבלן משנה של חברה אחרת אשר זכתה במכרז "דרך מס' 89 צומת אלקוש - גשר נחל כזיב", להלן "הנתבעת"). בתאריך 15.4.03 נכרת הסכם בין הצדדים והנתבעת קבלה רשות לחפור ולהוציא אבן בחלקה הנ"ל ולגרוס את האבן על מנת להתאים את התוצר למילוי בכביש. ההסכם צורף כנספח ג' לתצהירו של מר סאלח עאמר מחורפיש, אחיו של בעל השליטה בחברה ואחד מבעלי הזכויות הרשומים בחלקה הנ"ל. תנאי ההסכם היו כדלקמן: "1. תבוצע מדידה של מצב קיים בגבולות החלקה ע"י המודדים של חב' קודחי אבו דאהוד בע"מ בתיאום עם מודדים מחב' חיים ישראלי ובניו בע"מ, אשר יקבלו לידם מפה לאחר המדידה וקובץ בדיסקט לבדיקה לפני התחלת החפירה. 2. יבוצע חישוף וחפירה של העפר, והחומר אשר לא מתאים לגריסה ולמילוי יעורם בצד החלקה ויוחזר למילוי בגמר העבודה יחד עם עודפי החפירה מהכביש. במידה וזה לא יספיק לסתום את הבור אשר נוצר, תעשה חפירה בחלקה באזור התחתון הסמוך לכביש כדי לסתום את הבור. 3. חב' חיים ישראלי ובניו בע"מ רשאית לאחסן חומר מעודפי חפירה, לשנע אבן מהסביבה ולבצע עבודות גריסה במגרסה אשר תושם בחלקה. 4. תקופת הביצוע בהערכה, ל-20 חודשים מיום הצבת המגרסה בחלקה. 5. בגמר העבודה תבוצע מדידת מצב קיים פעם נוספת, ההפרש בין המדידה הראשונה לבין המדידה השנייה, יהווה את כמות האבן אשר נלקחה מהחלקה. חב' חיים ישראלי ובניו בע"מ תשלום 4.5 ₪/מ"ק על ההפרש לאחר המדידה השנייה. 6. במידה והעבודה תופסק מכל סיבה שהיא, תעשה מדידה וישולם רק עבור כמות האבן שנלקחה בפועל. חב' חיים ישראלי ובניו בע"מ תשלם מקדמה בסך 20,000 ₪, כנגד חשבונית, לחב' קודחי אבו דאהוד בע"מ, סכום שיקוזז בחשבון מכמות המ"ק אשר יילקחו מהחלקה". אין חולק, כי הנתבעת שילמה את דמי הקדימה הנקובים בהסכם, דרישת ההחזר של דמי הקדימה היא עילת התביעה שכנגד. מר סאלח עאמר מבהיר בתצהיר במקום עדות ראשית מיום 13.10.10, כי בסמוך לאחר חתימת ההסכם ולפני תחילת ביצוע העבודות, מודד מטעם התובעת בשם פקרי נימר מכפר חורפיש ביצע מדידות של מצב קיים כולל טופוגרפיה (גבהים). עם סיום העבודה בשטח או בסמוך לכך אותו מודד ערך מדידות וחישובים לגבי מצב קיים לאחר ביצוע העבודה וקבע בחוות דעת, כי כמות החומר שנלקח מן החלקה מסתכמת ב-12,569.55 מ"ק. עפ"י הנתונים הללו זכאית התובעת לתשלום מן הנתבעת בסך 56,563 ₪ וכאשר מביאים בחשבון את סכום המקדמה ששולמה, נותרה יתרה לתשלום בסך 36,563 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה (24.3.10), עומד החוב על סך 54,446 ₪ ומכיוון שחוב זה לא שולם למרות דרישות חוזרות ונשנות, הוגשה התביעה. השאלות שהוצבו לדיון ע"י הצדדים הן אלו: האם נעשתה מדידה של מצב קיים בחלקה לפני תחילת ביצוע העבודות ואם כן האם הועברו הנתונים כמוסכם אל הנתבעת. האם לאחר סיום העבודות נוצר הפרש בין מצב החלקה לפני ביצוע העבודות לבין מצב החלקה לאחר סיום העבודות, ואם כן, מהו ההפרש או בלשון אחר מהי הכמות שנלקחה מהחלקה לצורכי הנתבעת. יש לציין כי, הנתבעת ידעה כל העת שהחלקה אינה רשומה ע"ש התובעת אלא על שם האחים וכי התובעת פעלה בשם האחים בעלי הזכויות ולא הייתה בפי הנתבעת כל טענה בעניין זה. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה העיקרית של התובעת להתקבל בחלקה, דין התביעה הנגדית של הנתבעת להחזרת המקדמה להידחות. להלן נימוקי והסברי ביהמ"ש, לרבות תוך התייחסות לשאלות שהוצבו לדיון ועל בסיס טענות הצדדים: אשר למדידות - סאלח הצהיר שבסמוך לאחר חתימת ההסכם ולפני תחילת ביצוע העבודות ביצע המודד נימר מדידות של מצב קיים כולל טופוגרפיה. המודד נימר הצהיר, כי ביצע מדידה ראשונה והזין את נקודות הציון הרלוונטיות בחלקה המשופעת (גבהים) במחשב משרדו לפי המדידות בוצעו בנוכחות נציג מטעם הנתבעת. גרסה זו נתמכת גם מתצהירו של מנהל הנתבעת מר ישראלי עצמו אשר בניגוד לטענות הנתבעת בכתבי טענותיה מאשר, כי בפועל בוצעה מדידה טרם התחלת העבודה (סעיף 14 לתצהירו ובעדותו בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 26-29). מר ישראלי מאשר כי מטעם הנתבעת השתתפו 2 מודדים באותה מדידה (עמ' 19 שורה 3). סאלח צרף לתצהירו תמונות של החלקה (נספח ה' לתצהירו) החפירות והפרשי הגובה שנוצרו כתוצאה מפעולות הנתבעת ברורים וגלויים לעין ותשומת הלב מופנית ל"קיר" שנוצר בין המפלסים. המודד נימר הצהיר שלאחר סיום העבודה ביצע מדידה חוזרת של מצב קיים וחישב את ההפרש בין המדידה הראשונה לבין המדידה השנייה ואף הציג את ממצאיו בחוו"ד. אני פוסק, כי יש לדחות את גרסתה הבסיסית של הנתבעת כפי שהוצגה ע"י מנהלה מר ישראלי לפיה כביכול "החפירה שבוצעה בוצעה בבור שכוסה לקראת סוף העבודה משמע, נחפר בור שכוסה במלואו וכך כל החומר שנלקח הוחזר". הרי מאשר ומודה מר ישראלי כי מדובר היה בחלקה משופעת ועל מנת שניתן יהיה לגרוס את החומר היה צורך לייצור שני מפלסים; מפלס תחתון שבו תוצב מגרסה ומפלס עליון שמשם ייחפר החומר ויועבר אל המגרסה שבמפלס התחתון. על מנת לייצור שני מישורים כאלה היה צורך ביישור שני המפלסים ובהכרח הוצאו כמויות עפר ואבנים הן במפלס העליון והן במפלס התחתון על מנת ליישר את המפלסים ולאפשר עבודת טרקטורים. ישראלי אף אישר כי החומר שהוצא לצורך היישור וכן החומר שהוצא מן הבור שנחפר לאחר היישור במפלס העליון, נגרס (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 14-15). באופן תמוה טען ישראלי שבשלב מאוחר יותר כוסה הבור בעזרת עודפי החפירה ועודפי חומר מהכביש והוסיף וטען כי לאחר סיום העבודה הוא שוחח עם מר ג'דללה והציג בפניו מצב קיים לאחר כיסוי הבור ואף אמר לו "שצריך לבצע מדידה" (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 18-20). נשאלת השאלה מדוע סבר ישראלי והציע לבצע מדידה אם הכל ברור והבור כוסה. יתר על כן טענה זו של ישראלי סותרת את טענתו כי לא היו בידיו תוצאות מדידה ראשונה. אם אכן כך הוא, כיצד הציע לבצע מדידה עדכנית ועל סמך מה ניתן היה לערוך השוואה. אף תמוה מדוע במכתב נספח ה' לתצהיר ישראלי ששלח ביום 22.8.04 לעניין בקשתו לבצע מדידה, לא טרח לדרוש תוצאות מדידה ראשונה. מנגד העיד נימר כי ביצע בחלקה את המדידות הן לפני והן אחרי העבודות וכי ההפרש שמצא לא כלל את החומר שהוצא מן הבור במפלס העליון מכיוון שהבור כוסה. עוד העיד המודד כי בעת המדידה הראשונה נכחו במקום סאלח ונציג מטעם הנתבעת והוסיף: "אני שמרתי את הנתונים במחשב כדי להשתמש בזה יותר מאוחר (עמ' 8 שורה 25) יש לי במחשב גם את המדידה הראשונה בהדפסת מחשב (עמ' 8 שורה 29). יש לי את זה במחשב אם תרצה את הנתונים מהמחשב אני יכול להוציא אותם (עמ' 9 שורות 2,3) אני יכול להביא את המפה הראשונה... אני יכול להוציא מהמחשב גם היום מצב קודם (עמ' 9 שורות 8-9) אפשר להוציא את המדידה הראשונה ואת הנקודות של המדידה הראשונה ולהראות את היחס ביניהם" (עמ' 10 שורות 4-5). למרות חקירה אינטנסיבית של הנתבעת באמצעות ב"כ היא לא בקשה לראות את המדידה הראשונה והנתונים שהוכנסו למחשב. עם זאת, נחקר המודד ארוכות לעניין שיטת החישוב והסביר: "אני מכיר את החלקה... החלקה הרשומה היא קצת יותר מ-8 דונם. פה מדדתי בערך 6.5 דונם כי זה שטח העבודה. במדידה הראשונה לקחתי את כל ה-8 דונם (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 18-19)" וכן: "את השטח המוגדר היה לי וסימנתי עליו נקודות מכל השטח בשתי הקצבות. סימנתי נקודות כדי לקבל מידה אמינה". ממצאי שתי המדידות צוינו על גבי תשריט והמודד הסביר: "מדדתי מצב קיים, יש בהדפסה יש בכתב יד. אני מתקן, מה שבשחור מודגש בהדפסה זה מצב קיים אחרי, המצב הסופי. בסוגרים זה המצב הקיים הראשוני. אני העליתי את המצב הסופי על המצב הראשון אז הכנסתי לריבועים קטנים וחישבתי בכל ריבוע כמה חומר יצא, עשיתי סיכום עם טבלאות" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 12-15)  וכן: "לגבי המצב הראשוני היו לי כל מיני נקודות ועשיתי איזה שהם ממוצעים שיאפשרו לי לקבל תמונה אמינה ככל שניתן לגבי ההפרשים. לשאלתך למה הייתי צריך לעשות ממוצא אם הייתה לי מדידה ומיד לאחר מכן הכנסתי את זה למחשב, אני משיב - כאשר אתה בא לעשות מדידה שנייה אתה לא יכול לאתר איפה הייתה המדידה הראשונה בדיוק כי כל השטח השתנה, זו שיטת העבודה" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 18-22).  וכן: "אתה שואל אותי איך יכול להיות שבמדידה הראשונה רואים בכל ריבוע מדידה ואילו במדידה השנייה לא, אני משיב לך שוב שהמדידה הייתה כולה בשיטת הממוצעים" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 7-8). על אף שהנתבעת מנסה לתקוף את ממצאי המודד נימר בטענות מטענות שונות, לא טרחה להציג חוו"ד נגדית מטעמה. עובדה זו מהווה את אחד הנימוקים המרכזיים לקבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד. אין לקבל את גרסת הנתבעת כי לא הייתה מבחינתה אפשרות להציג נתונים נגדיים מכיוון שתוצאות המדידה הראשונה לא הומצאו לה. גרסה זו איננה מתיישבת עם הודעת מר ישראלי כי נציגי הנתבעת נכחו בזמן ביצוע המדידה הראשונה, גרסה זו אף איננה מתיישבת עם העובדה שבמשך תקופה ארוכה של שנים לא הועלתה מצד הנתבעת טענה כלשהי בעניין העדר נתונים של המדידה הראשונה. התובעת מפנה את תשומת הלב לכך שעל אף שמעדותו של מר ישראלי עולה כי היה באפשרותו לזמן לעדות אחד מן המודדים מטעם הנתבעת אשר השתתפו במדידה הראשונה, לא נעשה דבר. עוד מופנה תשומת הלב לכך שהמודד מר נימר הסביר כי גם כיום ניתן להציג בפני הנתבעת את מלוא הנתונים כפי שהוזנו למחשב עוד בזמן המדידה הראשונה ואולם הנתבעת לא טרחה גם בשלב מאוחר זה לבקש את הנתונים לצורך בדיקה. על כן, יש לאמץ את עמדת התובעת כפי שהוצגה באמצעות סאלח ונימר כי כל הנתונים הרלוונטיים נשלחו ונמסרו לנתבעת. מודגש כי עמדת הנתבעת נסמכת על כך שהבור במפלס העליון מולא וכוסה ואולם אין חולק כי לבד מחפירת בור במפלס העליון בוצעו עבודות של יישור שני המפלסים תוך שימוש בחומר שהוצא לצורך גריסה על מנת לשמש לתשתיות הכביש. נראה שגם הנתבעת מודה בעקיפין, כי הוצאו מן החלקה עפר ואבנים ונעשה בהם שימוש שאם לא כן אין הסבר להצעת מר ישראלי לבצע מדידה על מנת לברר מה היה ההפרש בין המדידה הראשונה לבין המדידה השנייה. מכאן שהמחלוקת למעשה איננה בשאלה אם נלקח חומר תשתיות מן החלקה אלא מה היא הכמות ובעניין זה הוצגה לתיק ביהמ"ש אך ורק חוו"ד אחת מטעם התובעת ומכאן שדין התביעה להתקבל, כאמור לעיל. על מנת להוכיח, כי קיים פער בין מצב החלקה לפני ואחרי ביצוע העבודות חייבת הייתה התובעת להוכיח, כי בוצעו שתי מדידות וכי נתוני המדידה משקפים את מצב החלקה לפני העבודה ולאחריה. הנתבעת טוענת כי התובעת לא לא עמדה בנטל זה. אני פוסק כי יש לקבל טענה זו בחלקה, ולכן גם משהוכח כי נלקח חומר אך לא ברור די הצורך ובניגוד לעמתד התובעת בכמה חומר מדובר, לא ניתן לפסוק לטובת התובעת את כל הסכום האמור והפסיקה יכולה להיות רק על בסיס השיטה הגלובאלית. עוד מציינת הנתבעת שלמרות שבעל השליטה בתובעת הינו מר ג'דאללה ולמרות שהוא זה אשר חתום על המסמכים אל מול הנתבעת, ומכיר את מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים בחרה משום מה התובעת להציג את עמדתה באמצעות האח מר סאלח עאמר שאיננו נזכר באף לא אחד מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים וספק רב אם נכח באירוע כלשהו בתקופה הרלוונטית. הנתבעת טוענת כי, גרסת סאלח כי הוא זה שהיה הרוח החיה בכל המגעים עם הנתבעת וכי אחיו חתם על ההסכם רק מכיוון שהוא האח המבוגר ועל כן הותירו לו את הצד הפורמלי מטעמים של כבוד. ההסכם איננו המסמך היחיד אשר נחתם בין הצדדים וגם חילופי המכתבים היו באמצעות האח ג'דאללה, מכאן עולה החשש שמא בכוונת מכוון לא זימנה התובעת לצורך מתן עדות את האח ג'דאללה מתוך חשש לחשוף את האח לחקירה נגדית. הנתבעת טוענת, כי המחלוקת שבין הצדדים מוצגת באופן מלאכותי כמחלוקת על חומר שנלקח מן החלקה כאשר ברור שכל אשר נלקח הוחזר והרקע לתביעה הינו תיסכולו של מנהל התובעת מכך שלא זכה לעבודות בפיתוח הכביש לנוכח טענתו כי העסקה מלכתחילה נועדה להכשיר את הקרקע לקבלת עבודות כאלה. תימוכין לעמדת הנתבעת ניתן למצוא לטענתה ממכתבו של ג'דאללה אל הנתבעת, מכתב שצורף כנספח ד' לתצהיר ישראלי, במכתב זה מועלות טרוניות שונות כנגד הנתבעת ולמרות זאת אין במכתב איזכור ולו במילה אחת לעניין לקיחת החומר והחוב שכביכול חבה הנתבעת לתובעת. גם בחינת מכתב נוסף של ג'דאללה לנתבעת, נספח ו' לתצהיר ישראלי, מגלה כי לכל היותר הייתה טענה לגבי סוג המילוי של הבור ולא הייתה טענה לחוב בגין עפר ואבנים שנלקחו מהחלקה. אין לקבל גם את טענת סאלח, כי אחיו חולה לב ומצבו הבריאותי מדורדר וכי אין באפשרותו להגיע למתן עדות, טענה זו איננה נתמכת בראיה כלשהי ואף איננה מתיישבת עם עדות סאלח כי "בפועל הוא (ג'דאללה) מנהל החברה" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 16). לאחר שעיינתי בטיעוני הנתבעת בהקשר זה, לא מצאתי הצדקה לקבל את הטיעונים האמורים ולא מצאתי ממש בטענה שהאח ג'דאללה לא הובא לעדות על מנת שלא לחקור אותו לחקירה נגדית, די היה בעדות סאלח שלא נסתרה. התובעת בסיכומיה מצביעה על כך, כי בוצעה מדידה ראשונה ומבקשת לייחס לנתבעת מחדל בכך שלא הציגה כל נתונים נגדיים. לעניין עצם ביצוע המדידה הראשונה מתפרצת התובעת לדלת פתוחה, שכן הנתבעת איננה טוענת שלא בוצעה כלל מדידה ראשונה ואולם עובדה זו כשלעצמה אין די בה, שכן עפ"י ההסכם התחייבה התובעת להמציא לנתבעת מפה לאחר מדידה ובנוסף לכך קובץ בדיסקט לבדיקה וזאת עוד לפני התחלת החפירה. בידי המודד נימר אמורים היו להימצא מפה ודיסקט ואולם אלו לא הומצאו ולא הוצגו ע"י התובעת וכל אשר יש בפנינו היא טענת המודד נימר, כי נתוני המדידה הראשונה הוקלדו למחשבו. אין כל הסבר מדוע לא הוצגה ע"י המודד נימר מפה מצבית מקורית כפי שנמדדה בשטח בזמן אמת שהיא חתומה ומאושרת ע"י נציגי הנתבעת, למעשה אף לא הוצגה בפני ביהמ"ש כל ראיה לגבי קיום נתוני המדידה הראשונה המקוריים. המפה שכן הוגשה כראיה מכילה מספרים בכתב יד שנטען כי הם נתוני המדידה הראשונה. גם אם נצא מנקודת הנחה שהנתבעת קבלה דיסקט ובו נתונים, אין הדבר גורע מחובת התובעת להוכיח, כי הנתונים במפה ובטבלה שהוגשה לביהמ"ש במסגרת תצהיר המודד נימר, תואמים את המצב בשטח והינם נתונים שנמדדו קודם לחפירה. מחדלי התובעת מלהציג באופן ברור מדויק ומפורט את נתוני המדידה הראשונה כמתחייב מן ההסכם מצדיקים מסקנה, כי הנתונים על המפה שמתייחסים למדידה הראשונה (בכתב יד) הינם עיבוד מאוחר על מנת להציג הפרש כביכול בין נקודות הזמן של לפני ואחרי ביצוע העבודה. הסתייגויות הנתבעת מתייחסות לשתי קטגוריות עיקריות: האחת - מחדלו של המומחה מלהציג את המפה והדיסקט המכילים את כל הנתונים הרלוונטיים למדידה הראשונה, תוצאת מחדל זה - חוסר היכולת לעקוב ולבקר את עבודת המומחה וממצאיו. השנייה - הסתייגויות כלפי שיטת העבודה. אני מפנה בהקשר זה לעדותו של המודד, שבו הוא מסביר את הרקע, הנסיבות ושיטת עבודתו. טוענת הנתבעת אפוא, כי מספר אינדיקציות מצדיקות התייחסות ספקנית לממצאי המודד ולמעשה אין לייחס משקל לחוות דעתו, כאשר כמבואר לעיל, את מכלול ההסתייגויות ניתן לכלול בשתי הקטגוריות הנ"ל. לעניין מחדלו של המודד המומחה מלהציג את המפה והדיסקט ושלילת האפשרות לעקוב אחר מהלך עבודתו ולבקר את מסקנותיו, נוצרו אכן מס' ספקות אשר מכוחן החלטתי לא לקבל את התביעה במלואה ולהפחית את הפיצוי המגיע לתובעת ב- 50% ואפרט: א. יש לתמוה מדוע לא הוצגה מפת המדידה הראשונה המציגה את חלוקת השטח למשבצות בצירוף כל נקודות המדידה אשר על סמכן נקבע "הממוצע". ב. אם אכן ערך מפת מדידה ראשונה כעדותו הרי שעפ"י הגיונם של דברים, על המפה הזו המוכנה היה "מלביש" נתונים מהמדידה השנייה ולא להיפך. כך גם עולה מעדותו של נימר (עמ' 8 שורה 13) "העלתי את המצב הסופי על המצב הראשון", הנתונים המודפסים היו צריכים להיות איפוא דווקא אלה של המדידה הראשונה. ג. אם כגרסת נימר הוא הכניס את נתוני המדידה הראשונה למחשב, מדוע לא הודפסו הנתונים של המדידה הראשונה כשם שהודפסו נתוני המדידה השנייה. ד. אם כעדותו של נימר נעשתה מפה ראשונה, הרי בנקל יכול היה להתאים בין המפות ולסמן נקודות מדידה מדויקות בכל משבצת בלא להוסיף רישום בכתב יד. ה. בעוד שנתוני המדידה השנייה לאחר גמר העבודה מסומנים כנקודות מדויקות (סיפרתי וגאוגרפית) בנוסף להיותן מודפסות, הרי שהנתון בכתב יד מופיע במיקום אקראי בכל משבצת ולא כנקודת מדידה במיקום גאוגרפי מדוייק. כמו כן, ישנן ספקות לגבי שיטת העבודה. ו. המודד ניסה להסביר כי "לגבי המצב הראשוני היו לי כל מיני נקודות ועשיתי איזה שהם ממוצעים" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 18,19) ואולם המודד התבקש למסור תמונה עדכנית מדויקת ולא אומדן על דרך של ממוצעים. ז. אל מול 4 נקודות שמדד נימר בכל ריבוע במדידה הראשונה, נקודות ששימשו ל'שיטת הממוצעים' מסתבר שהמדידה השנייה הייתה מצומצמת בהרבה וזאת ללא כל הסבר. ח. אם אכן הייתה מפת מדידה ראשונה שהיא מחולקת למשבצות הרי לא היה קושי בעת ביצוע המדידה השנייה לאתר את מרכז המשבצת בשטח באמצעות מכשיר המדידה, לסמן מספר נקודות מדידה מדויקות בכל משבצת ולהציג זאת במסגרת המדידה השנייה. נימר נשאל כיצד קבע את הגובה הסופי במשבצות בהן אין ציון של מדידה שנייה, והשיב "אם אין נקודה בריבוע אחד עשיתי ממוצע של שטח יותר גדול", סתם ולא פרש. ט. תחילה העיד נימר, כי את הממוצעים ערך בין נקודות המדידה הראשונה בלבד, לאחר התברר שגם בנתוני המדידה השנייה קיימים ממוצעים, מכיוון שאין בכל משבצת במפה נתוני מדידה. עם זאת מסתבר למעשה, כי נתוני המדידה השנייה הם שילוב שיטות, הן של ממוצעים והן של נקודות מדויקות. מכאן מתבקשת המסקנה, כי המודד לא אימץ שיטת עבודה אחידה. י. כאשר מציג המודד נתונים אותם הוא מכנה 'ממוצעים' הרי מתבקש, כי יציג את כל הנקודות שנמדדו בפועל ואשר מהן גזר את הנתונים הממוצעים לכל השאלות הנ"ל לא ניתנה תשובה. י"א. המודד נימר אישר, כי על אף שלטענתו במדידה הראשונה נמדדו 4 נקודות בכל משבצת הרי שבמדידה השנייה הממוצעים נעשו בין מעט נתוני מדידה ולא אחת הנתונים נלקחו מריבועים שכנים. לא ברור מדוע לא מדד נימר במדידה השנייה 4 נקודות בכל משבצת או נקודות רבות שיכסו את כל המשבצות. י"ב. בנוסף לכך התברר, כפי שאישר נימר עצמו שהתוצאות עוגלו על מנת לקבל מספרים עגולים, כך הוא לכל הפחות ב-70% מן הנתונים - אלה עוגלו למטר או לחצי מטר (מדובר ב-42 משבצות מתוך 60: 2-4, 6-8, 22-28, 19-20, 11-13, 30, 35 37, 43, 61, 63-65). מאידך במשבצות 76-66 מופיעים מספרים מדויקים והמודד אישר כי בנתונים הללו לא בוצע עיגול מספרים, גם כאן מתגלה חוסר אחידות בשיטת העבודה. הכלל הוא כי בעל דין המבקש לזכות בתביעתו חייב להוכיח את כל מרכיבי עילת התביעה באופן מלא. הוכח מכל האמור לעיל כי לא ניתן לסמוך על ממצאי המודד נימר שלא טרח להציג את נתוני המדידה המדויקים של שתי המדידות ותחת זאת הציג מפה וטבלה שבהם מספרים שאינם מייצגים את המצב בשטח והם פרי שיטות שונות נעדרות הגיון ושיטתיות. ללא נתון מספרים מדויק ומבוסס לא ניתן לקבל התביעה במלואה. אשר על כן, דין התביעה להתקבל, לאחר שנמצא כי אכן נלקח עפר מן השטח ולא הובאה כל חוות דעת נגדית לסתור את קביעות המודד נימר, ואולם לאור הספקות, כפי שהוצגו בהרחבה בקשר לנתונים שהובאו ע"י המודד נימר, אני סבור שיש מקום לפסוק על פי השיטה הגלובאלית, וזאת 50% מתוך הסכום שנתבע. אשר על כן, מתוך הסך של 54,446 ₪ נפסקים סך גלובאלי של 25,000 ₪, כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ובתוסופת הוצאות משפט, הכוללות אגרת משפט ראשונה ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה שכנגד, דינה להידחות כאמור לעיל. חפירה