מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא רגל נתפסה במתקן שעשועים: מבוא התובע, יליד 8.9.92, נפגע על פי המתואר בכתב התביעה, בתאונה שאירעה ביום 15.12.98 בעת שימוש במתקן שעשועים אשר הוצב בקניון בשכונת מלחה בירושלים. על פי המתואר בכתב התביעה, נתבעת 1 הינה החברה אשר הייתה במועד הרלוונטי הבעלים או המחזיק במתקן השעשועים, בעוד שנתבעת 2 הייתה המבטחת בחבות כלפי צד שלישי. הנתבעות שלחו הודעות לצד השלישי, להוריו של התובע. התובע הגיש חוות דעת רפואית, של פרופ' ג' מן, לפיה נותרה לו בעקבות התאונה נכות בשיעור של 10% . הנתבעות בחרו שלא להגיש חוות דעת מטעמן, ולפיכך יש לראותן כמסכימות לאמור בחוות הדעת מטעם התובע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות, בשאלת נסיבות התאונה, ובשאלת הנזק. אקדים ואציין כבר בשלב זה שלאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את התביעה. גרסת התובע על פי המתואר בכתב התביעה, אירעה התאונה סמוך לשעה 21:00. נסיבות התאונה תוארו כדלקמן: "אחותו של התובע ישבה על גבי אחד ממתקני המשחק, בהיות המתקן פועל, כאשר בעת זו, בעודה מצויה על אותו מתקן, כאמור, רגלו של התובע הייתה מצויה באזור חלקו התחתון של המתקן, שאז ירד המתקן וגרם לתפיסת רגלו...". עוד פורט בכתב התביעה שהתברר שהיה קיים רווח שלא היה אמור להיות במקום, שאליו נכנסה רגלו של התובע. בתצהיר עדות ראשית שהגיש התובע, פורט כי ביום התאונה ישבה אחותו של התובע על אחד המתקנים שהיה בצורת חללית. פורט בתצהיר שבמהלך פעולתו של המתקן, שנע מעלה ומטה, ביקש התובע לעלות עליו. תוך כדי טיפוסו של התובע על המתקן, ירד המתקן מטה ופגע בברך רגלו הימנית של התובע שהייתה מצויה באותה שעה באזור התחתון של המתקן. התובע הצהיר שהוא אינו זוכר כיצד שוחררה רגלו מהמתקן, וכל שזכר היה שמזירת האירוע הוא פונה לבית החולים באמצעות אמבולנס, שם נקשרו רגליו. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע כי בשעה שהגיע למתקן ישבה אחותו על גביו של המתקן. הוא עצמו עמד בצד שמאל של המכונה. בשעה שהמכונה עלתה וירדה הוציא התובע את הרגל והכניס אותה, ואז נתפסה ברכו במתקן. התובע לא ידע להשיב מי מבין אחיותיו ישבה במתקן, באיזו שעה הגיעו לקניון, האם הגיעו ברכב, מתי הגיעה דודתו. כמו כן לא זכר התובע האם הייתה זו הפעם הראשונה ששיחק במתקן, הוא אף לא ידע להסביר מדוע ניסה לעלות על המתקן בשעה שהמתקן עבד ובשעה שאחותו ישבה בו. עוד השיב שאינו זוכר האם שתי אחיותיו ישבו במתקן בעת שטיפס עליו או רק אחת מהן. למיטב זכרונו של התובע, עמד אביו לידו בעת שטיפס על המתקן. עוד זכר שהמתקן פעל בעת שטיפס עליו, וכי טיפס עליו מהרצפה ולא נפל ממנו. למיטב זכרונו של התובע, אביו או דודתו לא מנעו מבעדו מלטפס על המתקן הפועל. התובע זכר כי נתלה על דופן המתקן ואז נתפסה רגלו. התובע זיהה את המתקן בתמונה שהוצגה לו במהלך חקירתו הנגדית (מוצג נ/1), והסביר כי הוא נתלה על החלון של המתקן. בעת שניסה לשחזר את התאונה לא זכר האם טיפס על המתקן מצדו הימני או מצדו השמאלי. התובע שלל את האפשרות שהוא נפצע בשל נפילה מהמכונה, ושב והעיד על כך שהרגל נתפסה במכונה והוא הרגיש את המכונה מרסקת את רגלו. אביו של התובע פירט בתצהיר עדות ראשית כי הגיע לקניון עם בנו ובתו, וכן עם אחותו וילדיה. לאחר שהבת התיישבה על המתקן, הכניסו מטבעות והמתקן החל לפעול. באותה שעה עמדו האב והתובע לצד המתקן. לפתע שמע האב את התובע צועק, וראה שהמתקן מצוי על רגלו הימנית. לאחר שהאב החל לצעוק, הגיע למקום שוטר מג"ב אשר עזר לו להרים את המתקן מרגלו של התובע. במהלך חקירתו הנגדית השיב האב שהוא הגיע עם ילדיו לקניון בשעות הערב, בשעות 17:00 או 18:00, לאחר שסיים את עבודתו. בקניון קנה דבר מה, והילדים רצו להשתעשע במתקנים. כשעה וחצי לאחר שהגיע לקניון אירע האירוע. הילדים עלו על מספר מתקנים במהלך הביקור, כפי שנהגו לעשות פעמים רבות קודם לכן, התובע שיחק במרחק של בין מטר לשני מטרים מהמתקן, והאב עצמו הכניס מטבעות למתקן. האב השיב כי היה על המתקן מקום ישיבה אחד, ואולם הוא לא ידע שאסור להעלות ילד נוסף כיון שישנם מתקנים רבים שעליהם עולים מספר ילדים. האב השיב כי לא ידע שהמתקן עלול לגרום לנזק. האב לא זכר האם הוא הושיב את בתו, שהייתה באותה עת בת 4, על המתקן, או שהיא טיפסה למתקן לבדה. האב השיב כי לא ראה את המדבקה המפרטת את הוראות השימוש (מוצג נ/2). כן אישר כי התובע טיפס על המתקן בעת פעולתו של המתקן. לשאלה מדוע לא עצר מבעדו של התובע לעלות על המתקן בעת פעולתו, השיב- "אני לא יודע, באותה שנייה עמדתי עם אחותי, ופתאום ילד רץ למכונה רצה לעלות וכנסה [צ"ל נכנסה] לו הרגל ונתפסה" (עמ' 11, שורות 14 עד 15). האב השיב שהוא לא עמד לצד המכונה, אלא במרחק של כמטר וחצי ממנה, ולאחר ששמע את התובע צועק, רץ לעברו. האב לא זכר מאיזה צד טיפס התובע על המכונה. כמו כן שלל את האפשרות שהתובע נפל מהמכונה ונחבל, ושב והדגיש כי רגלו של התובע נתפסה במתקן. הוא לא זכר האם הזהיר את התובע מפני העלייה למתקן. האב השיב שאף שהתובע היה אמנם ילד בעייתי, אך הוא היה עושה מה שאמרו לו. אמו של התובע הצהירה בתצהירה כי לא שהתה במקום בעת התאונה, וכי שמעה אודות נסיבותיה מבעלה בשלב מאוחר יותר. במהלך חקירתה הנגדית השיבה שהיא לא שאלה את בעלה מדוע לא השגיח על התובע, והשיבה כי "זה קרה מאלוהים" (עמ' 15, שורות 3 ו-8). דודתו של התובע אף היא הגישה תצהיר עדות ראשית שבו פירטה כי עמדה לצד אחיה, ולפתע שמעה את התובע צועק וראתה שהמתקן מצוי על רגלו. במהלך חקירתה הנגדית השיבה כי כאשר הגיע עם ילדיה לקניון נפגשה באקראי באחיה, אביו של התובע, ובילדיו. בעת שנפגשו ישבו התובע ואחותו בתוך המתקן. כשלוש ארבע דקות לאחר שהגיעה למקום אירע האירוע, בעודה מדברת עם אחיה. אז ראתה את המתקן עולה ויורד על רגלו של התובע. אדם שעבר במקום שחרר את המתקן משקע החשמל, ואז עלה בידו לשחרר גם את רגלו של התובע. העדה השיבה שבשעה ששוחחה עם אחיה עמדו השניים במרחק של כמטר וחצי מהמתקן, עם פניהם אל המתקן. העדה שבה והעידה על כך ששני הילדים, התובע ואחותו, ישבו על המתקן. העדה זיהתה את המתקן בתצלום שהוגש, והצביעה על המקום שבו נתפסה רגלו של התובע. כן הסבירה שהתאונה אירעה לאחר שהתובע ביקש לעלות פעם נוספת על המתקן, ואז נתפסה רגלו. במהלך חקירתה הנגדית נשאלה "איך זה שאתם שניכם מבוגרים הורים לילדים עומדים על יד המתקן שיש עליו שני ילדים, ויש מקום לילד אחד בלבד ושמוליק מטפס יורד עולה ואתם לא עושים כלום, למה הילדים שלך חיכו בתור ושמוליק לא חיכה בתור". תשובתה הייתה כי הילדים הולכים למקום מדי יום, אביהם איתם והוא יכול היה להגיד להם (פרוטוקול מיום 13.5.12, עמ' 3 שורות 30 עד 33). גרסת הנתבעות בתצהיר עדות ראשית של מר אריה עזריאלביץ' מנהלה של נתבעת 1, פירט העד שהמתקנים הוצבו במקום בהסכמת הקניון. המתקן נושא התביעה הינו מתקן תוצרת גרמניה, והוא נושא תו תקן אירופאי שדרישותיו מחמירות. המתקן החל לפעול במקום במהלך מאי 1993, וסמוך להפעלתו ניתן לו אישור מכון התקנים. בדצמבר שנת 1999 נמכר המתקן, ללא שהיו בו תקנות או תלונות. בתצהיר פורט שעל גבי המתקן הודבקו מדבקות המחייבות השגחת מבוגר, והמנחות את המבוגר להושיב את הילד במקומו לפני הפעלת המתקן. לתצהירו צירף העד את אישור מכון התקנים, את תצלומי המתקן, וכן העתק המדבקה ובה הוראות ההפעלה וההזהרה, שבהן נכתב, בין היתר, "השימוש במתקן מחייב השגחת מבוגר. יש להושיב את הילד במקום לפני הפעלת המתקן. השימוש שלא בהתאם להוראות מסכן את המשתמשים". במהלך חקירה נגדית השיב העד כי הנתבעת היא שהציבה את כל המתקנים בקניון. המתקנים נרכשו סמוך להצבתם בקניון במאי 1993, והם הועברו לקניון מיד בתום בדיקתם במכון התקנים. המתקן נושא התביעה אושר על ידי מכון התקנים ושוחרר לפעילות בקניון. העד השיב כי עובד של החברה מגיע לקניון מדי פעם, בודק את תקינות המתקנים ואוסף את הכסף ששולם עבור פעילותם. כן השיב שהוא הנדסאי מכונות וכי הוא בודק את תקינותם של המתקנים. העד העריך שהוא שמע מהנהלת הקניון אודות התאונה למחרת התרחשותה. בעקבות התאונה בדק את המכונה ומצא שהיא תקינה, היא אף המשיכה לפעול במקום לאחר התאונה. אשר למדבקות השיב העד כי המדבקה הייתה קיימת במספר מקומות. עוד השיב שיש צורך בהשגחה של מבוגר לצד מכונה פועלת, כיון שילד קם וזז, הוא עלול לרצות לרדת מהמכונה, ועל כן יש לעמוד לצדו. המתקן מיועד גם לילדים בני 3. העד השיב שמעולם לא הייתה תאונה דומה במתקן, וכי מבנהו בנוי כך שאם ילד ייפול מהמושב הוא יחליק לרצפה ולא ייתפס בין הבסיס לבין החלק העליון של המתקן. מטעם הנתבעות הוגש גם תצהירו של מר דודי אשל, חוקר פרטי במשרד חקירות אינקוגניטו. על פי האמור בתצהירו, בשנת 1999 ערך חקירה אודות נסיבות התאונה שבמהלכה שוחח ביום 6.4.99 עם אמו של התובע. האם סיפרה לו שהיא לא נכחה באירוע, ואולם בעלה סיפר לה שהוא הושיב את שתי בנותיו במתקן וכי תוך כדי פעולת המתקן ניסה התובע להתלות על דופן המתקן ורגלו נמחצה בין בסיס המסוק לבין בסיס המתקן. החוקר אף הצהיר כי אביו של התובע השיב לו שלאחר שהפעיל את המתקן לא השגיח על בנו ולא שם לב לכך שהתובע מטפס על המתקן. האב לא ידע להשיב האם נגרמה הפגיעה ממחיצת הרגל או מנפילה מן המתקן. גם התובע עצמו שנכח בשיחה לא ידע להשיב על כך. החוקר הצהיר כי הקלטת אשר תיעדה את השיחה אבדה. נסיבות התאונה קביעת נסיבות התאונה בעניינינו כרוכה בקשיים, שכן לא רק שהתאונה אירעה לפני כ- 14 שנים, התובע עצמו היה באותו מועד בן 6 שנים לערך, ונסיבות התאונה זכורות לו באופן חלקי בלבד. עולה מהראיות שהובאו בפני שהאב והדודה אמנם עמדו בסמוך למתקן השעשועים, במרחק של כמטר וחצי ממנו, ואולם הם לא ראו את התאונה, אלא לאחר שהתובע החל לצעוק, או אז ראו שרגלו של התובע נתקעה בין בסיס המתקן לבין המושב. כפי שפירטתי, תיאור נסיבות התאונה בכתב התביעה היה מעורפל. כל שצוין היה שאחותו של התובע ישבה על מתקן פועל. לא היה ברור מתיאור הנסיבות מה בדיוק עשה התובע ומה אירע לו: האם ביקש לעלות על המתקן תוך כדי פעולתו, כפי שטען בתצהירי עדות ראשית; האם היה תלוי עליו מתחילת פעילות המתקן כיון שלא היה מקום על גבי המתקן בכיסא שליד אחותו; האם ביקש לרדת מהמתקן; האם החליק מהמתקן בשעה שנתלה עליו אף שלא התכוון לכך. התובע העיד בפני שהתאונה אירעה בשעה שהוא טיפס על מתקן השעשועים תוך כדי שהמתקן היה בפעולה. על פי תיאורו נתפסה ברכו בין בסיסו של המתקן לבין חלקו העליון של המתקן שעליו יושב המשתמש בו. אביו של התובע ודודתו לא ראו כאמור את התובע מטפס על המתקן, אלא לאחר ששמעוהו צועק ובוכה בעקבות תפיסת רגלו בין הבסיס לבין המושב. אביו של התובע ודודתו אכן אישרו שכאשר הסתכלו לעבר התובע הצועק מכאבים אכן ראו את רגלו תפוסה במתקן. שניהם העידו שהתובע ניסה לטפס אל המתקן. הדודה טענה כאמור שכשהגיעה למקום ראתה את התובע יושב עם אחותו על גבי המתקן, והיא למעשה שיערה שהוא ביקש לטפס ולעלות על המתקן פעם נוספת. האב העיד שקודם לתאונה שיחק בנו במרחק מה מהמתקן, ונראה כי הוא שיער שהתובע רץ אל המתקן וטיפס עליו. עדות החוקר מטעם הנתבעות, אשר חקר את נסיבות התאונה סמוך לאירועה, באפריל 1999, אמנם מעלה את האפשרות שהפציעה הייתה בשל הנפילה לרצפה, ואולם היא תומכת בגרסת התובע לפיה במהלך פעולת המתקן החל לפתע לטפס עליו. אף שקשה ללמוד מהראיות האם עדויות העדים משקפות את נסיבות התאונה כפי שאירעה, או שמא מדובר בשחזור המבוסס על סברה, מצאתי שיש לקבל את הגרסה שלפיה טיפס התובע לפתע על גבי מתקן השעשועים, בעת פעולתו של המתקן, ורגלו נתפסה בין בסיס המתקן לבין המושב. ניתן ללמוד מהראיות שהמתקן נושא התאונה הינו מתקן המחולק לשניים, החלק התחתון הינו בסיס קבוע העומד על הרצפה. החלק העליון הינו מושב בצורת תא טייס המיועד לישיבת הילד. שני החלקים מחוברים באמצעות זרוע העולה ויורדת בעת הפעלת המתקן. עוד ניתן ללמוד מהראיות שהמתקן הינו אחד מבין מספר מתקנים המוצבים בקניון לרווחת המבקרים, המיועדים לשימוש עצמי באמצעות מטבע. מהצילומים אשר צולמו על ידי החוקר סמוך לתאונה, עולה שעל גבי המתקן הייתה מודבקת מדבקה המעידה על אופן השימוש במתקן, על הצורך בהשגחה של מבוגר, ואזהרה מפני שימוש שלא בהתאם להוראות (מוצג נ/2). ניתן ללמוד מהראיות שהמתקן קיבל את אישור מכון התקנים עובר להצבתו בקניון. עוד ניתן ללמוד מהראיות שהנתבעת בדקה את המתקן באופן שוטף כדי לוודא את תקינות פעילותו. מנהל הנתבעת 1 בדק את המתקן סמוך לאחר התאונה ולא מצא בו כל פגם. המתקן היה תקין ונותר בשימוש כשנה לאחר התאונה, עד למכירתו. אף שבכתב התביעה נטען שרגלו של התובע נתקעה ברווח שלא היה צריך להיות במקום, לא הובאה מטעם התובע עדות מומחה התומכת בטענה זו, או המעידה על כך שבמועד האירוע היה המתקן פגום או בלתי תקין. על יסוד הראיות האמורות ניתן לקבוע שהמתקן היה מתקן תקני ותקין, ושהתאונה אירעה בשל שימוש אסור ובלתי זהיר בו, בניגוד להוראות ההפעלה שהיו רשומות על גביו, היינו, מבלי שהילד הושב על גבי המתקן במקום המיועד לכך לפני הפעלתו, ומבלי שהמתקן פעל בהשגחת מבוגר. אחריות הנתבעות לא תיתכן מחלוקת בדבר קיומן של חובת זהירות מושגית המוטלת על אדם המפעיל מתקני שעשועים המיועדים לקטינים, לתקינות המתקנים ולבטיחותם. מבחינת מדיניות משפטית, אין להשלים עם קיומם של מתקני שעשועים המיועדים לילדים, שאינם תקינים או שאינם בטוחים. ואולם בענייננו לא מדובר כאמור במתקן לא בטוח או בלתי תקין. כפי שפרטתי לעיל, המתקן נושא התביעה קיבל את אישור מכון התקנים ולא הובאה כל חוות דעת של מומחה המעידה על כך שהמתקן לא היה בטוח. כמו כן, אין כל ראייה לכך שהמתקן היה שבור או פגום, שהיה לא תקין, או שחרג מהתכונות שבשלן קיבל את אישור מכון התקנים. נהפוך הוא. מהראיות עולה כי המתקן לא היה פגום, לאחר התאונה לא היה צריך לתקנו או לשנותו, והוא המשיך לשמש למשחקים בקניון למשך כשנה נוספת, עד שנמכר ללא קשר לתאונה. מהראיות שהובאו בפני עולה כי המתקן שבו מדובר הינו מתקן לשימוש עצמי של ילדים והוריהם. לא מדובר בפארק שעשועים שבו מוצבים מתקני שעשועים מורכבים המצריכים הפעלה באמצעות מפעילים מקצועיים ומשגיחים מטעם הפארק, אלא כאמור מתקן שעשועים קטן המופעל באופן עצמאי באמצעות מטבע, והוא נועד מעצם טיבו לשימוש בהשגחת הורה או מבוגר אחר. עולה מהראיות שעל גבי המתקן הייתה קיימת מדבקה אשר הבהירה מפורשות כי המתקן דורש השגחה של ההורים, וכי הוא מיועד לשימוש של ילד אחד בכל פעם. האם בנסיבות האמורות חובה על בעל המתקן לצפות את האפשרות שילד יתלה על המתקן המצוי בתנועה מצדו החיצוני, בעת פעולתו, וינסה לטפס עליו, שההורים יתעלמו מההוראות, יאפשרו ליותר מילד אחד להשתמש במתקן, לא ישגיחו על ילדיהם ולא ימנעו מהם להיתלות על גבי המתקן. דומני כי יש להשיב על השאלה האמורה בשלילה ועל כן אין לקבוע כי קיימות חובות זהירות, מושגית או קונקרטית, בענייננו. ניתן להתרשם שבענייננו חלק מחוויית הבילוי של התובע ואחיותיו בקניון הייתה כרוכה בשימוש במתקני השעשועים. האב העיד על כך שהוא הביא את הילדים לקניון לשם בילוי, לא רק לשם קניות אלא גם לשם שימוש במתקנים. מדובר בשעשוע שחלק מיתרונו הינו זמינותו ומחירו הזול, ועל כן אין מקום לחייב העמדת משגיח ליד כל מתקן, שכן הדבר עלול לשנות את טיבו ועלותו עד כדי הימנעות מהשימוש בו. עולה מהראיות שהאטרקציה שבמתקן נעוצה בתנועתו. לא מדובר במתקן נייח שנועד לישיבה סטטית של הילדים ב"פסל" שצורתו כלי טיס, אלא במתקן שלא רק צורתו אלא גם ובעיקר תנועתו מעוררת את דמיונם של הילדים ומהווה את מהות הבילוי. לגבי השימוש בכל מתקן שעשועים קיים סיכון הכרוך בכך שהמתקן מצוי בתנועה. יחד עם זאת, אין למנוע את השימוש במתקנים שנועדו לבידור או שעשוע, המעסיקים את המשתמשים בהם ומשעשעים אותם. מבחינה חברתית אין זה נכון למנוע קיומם של מתקנים המצויים בתנועה, ואין זה נכון לחייב הצבת מפעיל אחראי לצד כל אחד מהם, אלא נכון הוא להטיל את האחריות לשימוש במתקן על ההורים. יפים לענייננו דברי כב' השופטת ז' אגי בת"א (ת"א) 50677/06, צבי אור (קטינה) נ' עירית תל אביב יפו -  "הנתבעת הוכיחה כי המתקן על כל חלקיו, קיבל את אישור מכון התקנים ... בתעודת הבדיקה של המכון מצוין כי המתקן מתאים לדרישות התקן הישראלי ת"י 1498 ... תעודה זו מעידה לכאורה על עמידת המשטח שמתחת למתקן בדרישות הגורמים האמונים על בטיחות מתקני שעשועים בגני ילדים. למול ראיות אלה, לא הוכיחו התובעים באמצעות חוות דעת מומחה בטיחות מטעמם, כי המשטח היה בלתי תקין ... אין מתקן שעשועים שהוא בטוח לחלוטין. אין סולם שלא ניתן ליפול ממנו. עצם ארוע התאונה לכשעצמו אינו מצביע על אי תקינותו של מתקן המשחקים או על רשלנותה של הנתבעת. לפיכך, עם כל הצער לפציעתה של התובעת, דין התביעה להידחות, שכן התובעת לא הוכיחה את תביעתה". בענייננו מצאתי כאמור שהנתבעות נקטו בכל האמצעים שנועדו להבטיח שימוש בטוח ותקין במתקן. בראש ובראשונה עולה כאמור מהראיות שהמתקן היה תקני. עצם קבלת תו התקן מעידה על כך שהוא מותאם לשימושם של ילדים, ומבחינה חברתית אין מקום לאסור את השימוש בו. שנית, עולה מהראיות שהמתקן היה תקין, שלא היו בו ליקויים או פגמים. שלישית, הוראות ההפעלה וההזהרות הנחוצות הופיעו על גביו של המתקן. ההוראות היו מלאות ומדויקות, הן הנחו את ההורה להושיב את הילד במושב לפני הפעלתו, ולהשגיח עליו, אף התריעו מפני הסכנה הכרוכה בשימוש המנוגד להוראות. מילוי אחר ההוראות מבטיח לטעמי שימוש בטוח במתקן. לפיכך סברתי שבנסיבות העניין אין מקום לקבוע חובת זהירות, מושגית או קונקרטית, או לחלופין, אין מקום לקביעה שהיה על הנתבעות לצפות שהתובע ינסה לטפס על המתקן, מבלי שהורהו ישגיח עליו וימנע מבעדו לעשות כן. חלוקת האחריות בין הנתבעות לצדדים השלישים אילו הייתי סבורה שיש מקום להטיל אחריות על הנתבעות, הן מחמת קיומה של חובת זהירות, הן מחמת חובת לצפות את הנזק, הייתי מוצאת מקום לקבל באופן מלא את ההודעה לצד שלישי נגד האב, שכן מצאתי שהתאונה אירעה בשל כך שהוא לא הקפיד על הוראות הבטיחות, לא השגיח כראוי על השימוש שנעשה במתקן על ידי התובע, ולא מנע ממנו מלטפס על המתקן בעת שהמתקן פעל. הנזק אילו הייתי מוצאת שקיימת אחריות מצד הנתבעות, הייתי פוסקת על יסוד הראיות, טיעוני הצדדים, וכן טיבה והיקפה של הפציעה, פיצוי בסכום של 45,000 ₪ בגין כאב וסבל, פיצוי בסכום של 261,079 ₪ בגין הגריעה מכושר ההשתכרות (על יסוד השכר הממוצע במשק, שיעור הנכות, ותחשיב אקטוארי מלא בהיוון כפול), סכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות וניידות, לעבר ולעתיד, וסכום של 8,000 ₪ בגין עזרת הזולת, בעבר ובעתיד, הכול בערכי יום מתן פסק הדין. סיכום התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות את הוצאותיהן, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 2,500, ₪, וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כדין עד יום התשלום בפועל. תאונות בגני שעשועים ופארקים