דוגמא לפסק דין בנושא תאונה עם מטחנת בשר - קטיעת אצבעות: רקע לפני מונחת תביעתו של מר כהן אברהם יליד שנת 1981 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונת עבודה ביום 27.09.05 עת טחן בשר במכונה ייעודית ואצבעותיו נתפסו במכונה ונקטעו (להלן: "התאונה"). א. אמדן לקמעונאות והשקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") היתה המעסיקה של התובע בזמנים הרלוונטיים לתאונה ואיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") ביטחה את הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לתאונה. מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יוסף לריה, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 40% כתוצאה מהתאונה דנן. בתחום האורתופדיה הביאו הצדדים מומחים רפואיים מטעמם. המומחה הרפואי מטעם התביעה, ד"ר לוינקופף, קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 50% בהתאם לסעיף 40 (15). המומחה הרפואי מטעם ההגנה, ד"ר פעילן, קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 45% בהתאם לסעיף 43. לאחר שהצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט מיום 26.04.11 והליך גישור לא צלח לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). דיוני הוכחות התקיימו בימים 16.01.12, 05.04.12. בהוכחות העידו התובע, מר חיים קדוש ומר יוסף חיאייב, כמו כן העיד המומחה ד"ר לריה יוסף. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. התביעה הגישה סיכומיה ביום 13.05.12 וההגנה הגישה סיכומיה ביום 10.07.12. טענות הצדדים ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כחודש בלבד לפני קרות התאונה, בתפקיד סדרן מוצרים קפואים ובשל לחצים בשעות העומס הופנה התובע לעבוד במחלקת הבשר לצורך ביצוע פעולות של פירוק עופות, טחינה ומתן שירות. ביום קרות התאונה קיבל התובע הוראה לגשת לקצביה ולעסוק בפעולות של מכירת בשר ללקוחות, לרבות טחינתו במטחנת בשר. במהלך הטחינה, ידו של התובע היתה עטויה כפפת מתכת אשר באמצעותה הזין את המכונה בבשר, לפתע נתפסה ידו השמאלית במכונה, משכה את אצבעותיו וגרמה לקטיעת חמש אצבעותיו. התובע הובהל לבית חולים 'שיבא' בתל השומר, שם נותח בהרדמה. לאחר שחרורו נזקק לשיקום הכולל טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תמיכה נפשית וטיפול תרופתי. בנוסף הזדקק התובע לפרוטזה. עובר לתאונה היה תובע בריא בגופו ונפשו שכל עתידו לפניו. אולם, התאונה גרמה לקו שבר בחייו האישיים והמקצועיים, התובע מתקיים מקצבה המשולמת לו על ידי המל"ל כנפגע עבודה. לטענתו, במקרה דנן חל הכלל 'הדבר מדבר בעד עצמו'. הנכס הגורם היה בשליטתם הבלעדית של הנתבעת, התובע לא יכל לדעת מהן הסיבות אשר גרמו לתאונה ברגע התרחשותה, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעת לא נקטה בזהירות סבירה ועליהם חובת הראיה שלא היתה לגבי התאונה התרשלות שיחובו בגינה. הנתבעת הפרה סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה התש"ל-1970 - חובת גידור לבטח של מכונה חשמלית, החובה מוטלת על המעביד ומטרתו להגן על העובד מפני נזק. זאת ועוד, הנתבעת הפרה סעיף 36 (ה) ולא ניהלו פנקסי הדרכות, בניגוד לתקנות 6, 15 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד-1954. הנתבעת פעלה בניגוד לתקנה 8 לתקנות בטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) התשנ"ז-1977 בכך שלא הורתה לתובע לעשות שימוש נכון במגן האישי כגון כפפת המתכת. ממשיך לטעון ב"כ התובע המלומד, כי אין להטיל אשם תורם על התובע, שכן יש להקפיד עם המעביד ולהקל עם העובד המצוי בלהט העבודה. רק במקרים ברורים בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין, תוטל עליו האחריות. טעם נוסף, היות ובלהט העבודה עלול הוא להיכשל באי מתן תשומת לב מלאה לכל הסכנות סביבו. אשם תורם מיוחס מקום בו התרשל העובד רשלנות ברורה וחמורה, ואין זה במקרה דנן. התאונה נגרמה בשל העובדה שפתח הזנת הבשר לא היה מצויד במגן ובשל העובדה שהתובע לא עבר כל הדרכה כיצד לעבוד בקצביה ולא קיבל הסברים בנוהלי בטיחות. הנתבעת הנהיגה שיטה בה היא היתה מכניסה עובדים חדשים וחסרי ניסיון לעבוד בקצביה ואף בשעות לחץ, בהן הסכנה לעובדים חדשים חמורה יותר, בכך הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית. עדותו של התובע מיום 22.11.05 במשרדי התמ"ת לא נסתרה, שכן כבר אז מסר כי תפקידו בסידור מוצרי מזון קפואים, דפיקת שניצלים ורק בעת לחץ עובד בקצביה. כבר אז סיפר כי לא עבר הדרכה ולא סיים קורס, לא נדרש לחתום בפנקס הדרכות ולא קיבל הדרכות בעל פה. העדים מטעם ההגנה חיזקו את גרסת התובע, בעדויותיהם נמצאו סתירות ואי דיוקים ואין לתת בהם אמון. לדוגמה, כאשר נשאל מר קדוש בחקירתו במשרדי התמ"ת לתפקידו של התובע, ענה, כי התובע התקבל כסדרן קפואים (ת/1). אולם בחקירתו בבית המשפט, ענה, כי התובע עובד בקצביה (עמ' 23 ש' 21-22 לפרוטוקול). באשר לנכות האורטופדית, התובע הגיש פרוטוקול הועדה במל"ל וחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעמו, ד"ר לוינקופף, לפיה נותרה לו נכות אורטופדית צמיתה של 50%. קביעה זו לא נסתרה. באשר לנכות הפסיכיאטרית, קבע מומחה בית המשפט, ד"ר לריה, כי התובע סובל מהפרעה בתר חבלתית קשה שמקורה בתאונה, המומחה שב על דברים אלו והיה עקבי בגרסתו גם בחקירתו בבית המשפט. התובע מסר והעיד כי ישנם קשיים רבים בתפקודו היום יומי ולא התיימר להציג תמונה שאינו מסוגל לחלוטין לבצע כל פעולה, אלא שהדבר תלוי במצב רוחו הנובע ממצבו הנפשי הקשה. הניסיון להראות כי התובע לא שיתף פעולה בשיקום, לא נכון. הוכח ההפך: התובע שיתף פעולה באופן מלא המציא מסמכים והיה מוכן להשתקם אלא שמצבו לא אפשר זאת. לדידו של ב"כ התובע נכותו התפקודית הכוללת, אורטופדית ונפשית, של התובע הינה בשיעור של 100%. לגבי הנזק, ב"כ התובע הפנה לתחשיב הנזק. ב"כ הנתבעות המלומד טוען כי אמנם בעלי הנתבעת 1 הורשע באי גידור המכונה, אולם הנתבעת 1 רכשה את המכונה מחברה שמתמחה במכונות בשר ולאחר שנתברר כי המכונה הגיעה עם מגן לקוי התייצב מוכר המכונה ותיקן המגנים. חרף הרשעת הנתבעת 1 אין הדבר מפחית מרשלנותו של התובע ובתרומתו לאירוע. לטענתו התאונה נגרמה כתוצאה בלעדית מרשלנותו של התובע או לחילופין מאשמו התורם המגיע לכדי 100%. כאשר עסקינן בתאונות עבודה יש להבחין בין 'סיכון' אשר מפניו יש להיזהר לבין 'מפגע' בו יש להילחם מלחמת חורמה ולסלקו מאתר העבודה. לדידו, במקרה דנן עבודה עם המכונה הינו 'סיכון' אשר מהווה חלק אינטגראלי מהעבודה. הנתבעות פעלו כפי שכל מעסיק סביר היה פועל, ניתנו הדרכות בטיחות שבועיות, התובע הודרך בצורה מקצועית ומקיפה לגבי הפעלת המכונה. על פי תצהירו של מנהל מחלקת הבשר, מר חיים קדוש, כל העובדים עברו הדרכה על נוהלי בטיחות, כגון: כדי להכניס את הבשר למטחנה יש להיעזר במוט הדחיפה, אין לדחוס את הבשר ידנית ולא להזין את המכונה עם היד העטויה בכפפת ברזל, במהלך הטחינה יש לעמוד מול המכונה ולהסתכל עליה. עדותו של מר קדוש לא נסתרה והיתה עקבית לכל ארכה. מר חיאייב העיד כי מר קדוש העביר הדרכות בטיחות לעיתים קרובות. ובאותן הדרכות נאמר מפורשות להשתמש במוט הדחיפה. מר חיאייב הצהיר והעיד כי התובע לא עשה שימוש במוט הדחיפה שהיה מונח על משטח העבודה. ממשיך לטעון ב"כ הנתבעות, כי הנתבעת 1 עשתה ככל שיכלה כדי למנוע את התאונה. התובע הפעיל שיקול דעת מוטעה תוך הפגנת חוסר אכפתיות ואדישות וגרם לתאונה ואם היה התובע נוהג בהתאם להדרכה שקיבל, היה מונע את התאונה. בהתנהגות התובע יש כדי להוות 'גורם זר מתערב' המנתק כל קשר סיבתי. הנתבעת 1 אינה מהווה את הסיבה המכרעת לנזק, אלא היוותה גורם משני והגורם העיקרי והבלעדי לאירוע הינו רשלנותו של התובע ומהחלטתו החופשית לא להקפיד על הוראות הבטיחות. התובע טען כי לא ניתנו לו הנחיות בטיחות ואולם עדותו זו נסתרת בדו"ח התקרית של משרד העבודה שם הוא מודה כי ידע שאין להכניס את היד למכונה וצריך להשתמש בדוחף הבשר. ממשיך לטעון ב"כ הנתבעות, כי בעדותו, היה התובע מהוסס בתשובותיו ועדותו נסתרה מספר פעמים על ידי מסמכים רפואיים שהוצגו בפניו. ולדוגמה: בכתב התביעה תואר התובע כאדם בריא בגופו ובנפשו, תפקד היטב ובהצלחה בכל תחומי החיים ובעבודתו. ובחקירתו מיום 16.01.12 (עמ' 4 ש' 30-36 ועמ' 5 ש' 1-24 לפרוטוקול) הודה התובע כי שוחרר מצה"ל לאחר חצי שנה עם פרופיל 21, סעיף נפשי, בשל קשיי הסתגלות. בעקבות התאונה התובע נפגע בידו השמאלית שהיא ידו הלא דומיננטית והתובע הודה כי יכול לאחוז בחפצים גדולים, כוס למשל. פציעתו ונכותו של התובע אינם מונעים ממנו ללמוד ולרכוש מקצוע, הוא לא סובל מפגיעה קוגנטיבית. הנתבעות טוענות כי נכותו הרפואית של התובע מסתכמת בשיעור של 67%, אך נכות זו כלל אינה תפקודית לגביו וברור אם התובע לא שב למעגל העבודה עד היום הרי שהדבר לא נובע מהתאונה. באשר להפסדי שכרו של התובע, אין ולא היתה הצדקה שהתובע יישב בחוסר מעש מיום התאונה ועד היום ובכך להגדיל את נזקו. על כן, אם יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר, הרי שבסכום שלא יעלה כדי סך של 90,000 ₪. כמו כן, לאחר תקופת ההחלמה יכל התובע למצוא לעצמו עבודה אשר תתאים למומו. באשר לעתיד, התובע נפגע בהיותו בגיל 25 ועד אז השתכר בשכר הקרוב לשכר המינימום. אשר לנכותו התפקודית, הנתבעות טוענות כי התובע אינו משותק אלא עם כמה אצבעות קטועות ביד הלא שלטת ואין הצדקה לחישוב בהתאם לנכות תפקודית בשיעור 100%. הנתבעות מציעות בגין הפסדי שכר לעתיד סך של 200,000 ₪. בגין הפסדי פנסיה סך (גלובאלי) של 30,000 ₪. אשר להוצאות הרפואיות לעבר ולעתיד, התובע לא הציג ראיה ו/או תיעוד כלשהו ואין לפצותו בגין ראש נזק זה. באשר לעזרת צד ג', התובע נפגע ביד הלא שלטת ומדובר על קטיעה חלקית של האצבעות כאשר התובע יכול לאחוז בחפצים גדולים ולא ברור לאיזו עזרה הוא זקוק. הנתבעות מציעות סך של 15,000 ₪ לתקופה הסמוכה שלאחר התאונה. באשר לניידות, התובע יכול להשתמש בתחבורה ככל האדם ואין לפצותו בגין ראש נזק זה. בגין כאב וסבל הנתבעות מציעות לפצות את התובע בסך של 276,417 ₪. מכל סכום שיפסק, אם יפסק, לתובע, יש לנכות רשלנות תורמת בלא פחות מ-50%. עוד יש לנכות סך של 891,949 ₪ תגמולי המל"ל בעבר ובעתיד וזאת על פי חוות דעת האקטוארית ענת ספיר. דיון והכרעה שאלת החבות הדבר מדבר בעד עצמו סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה. " לדידו של ב"כ התובע יש להפעיל כלל זה במקרה דנן. סבורני כי האמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין לא מתקיים במקרה דנן. לדידי, לתובע היתה היכול לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה והמטחנה היתה בשליטתו, שכן בכל רגע נתון יכל לכבותה ולעצור את הטחינה. על כן, הנני דוחה את דרישתו של התובע להפעיל כלל זה במקרה דנן. רשלנות /הפרת חובה חקוקה נותר כעת לבדוק האם מחדליה של הנתבעת עולים כדי רשלנות כמשמעותה של זו בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח -1968, או הפרת חובה חקוקה לפי סעיףֹֹֹ 63 לפקודה. הסעיפים הרלבנטיים בפק' הנזיקין קובעים: "35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות — הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה. 36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף". 63. (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק — למעט פקודה זו — והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני. לדידי, על הנתבעת רובצת האחריות לדאוג לתפעולן התקין והבטיחותי של מכונות הטחינה השונות ובייחוד שהמדובר הוא במכונות עם להבים משוננים. על הנתבעת רובצת האחריות לדאוג כי עובדי הקצביה, יהיו תמיד בסביבה בטוחה אשר אין הם טוחנים בשעת לחץ והמון של לקוחות צובאים על עמדתם וידאגו כי שלא יהיה מפגע או דבר העלול להסית את ערנותם של המשתמשים במכונת הטחינה ועליהם האחריות לדאוג שאף לא אחד מן העובדים ייפגע. משהוכח שהנתבעת לא פעלה כנ"ל (ולעניין זה עדותו של התובע ומסמכים אחרים בתיק אמינים בעיני) הוכח שהיא הפרה חובה חקוקה והתרשלה. מקובלת עליי טענת ב"כ התובע שבנסיבות העניין, לחץ העבודה הקשה, גילו וחוסר ניסיונו של התובע, אין להשית עליו כל רשלנות או אשם תורם משפטי בגין האירוע. אי לכך, הנני פוסק כי הנתבעת חבה במלוא פיצוי התובע. הנכות הרפואית והתפקודית מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר יוסף לריה, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 40%. חוות דעתו ועדותו בבית המשפט נמצאו אמינים וקוהרנטיים בעיניי והנני מקבלם. בתחום האורותופדי, הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם. התובע הגיש את חוו"ד של המומחה הרפואי, ד"ר לוינקופף, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 50% בהתאם לסעיף 40 (15) לתקנות. מטעם ההגנה הוגשה חוו"ד של המומחה הרפואי, ד"ר פעילן, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 45% בהתאם לסעיף 43. באשר לנכותו התפקודית, ומונחה על ידי הפסיקה בנדון (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), ולאחר שעיינתי בחוות הדעת, במלוא חומר הראיות בתיק, לרבות הסרט ותצהיר חוקר ושקלתי את טיעוני שני הצדדים להרחבה/הקטנת אחוזי הנכות ומשכך הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תהא בגובה 75%. אחוז זה עולה בקנה אחד עם הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע לעתיד, גם בהתחשב בעברו התעסוקתי לפני התאונה. הפסדי שכר לעבר עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. וכן נפסק: "באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי". (ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809). לדידי, ולאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, סבורני כי התובע הרים את נטל ההוכחה, המוטל עליו במשפט האזרחי, כי נגרם לו הפסד שכר בעבר עקב התאונה אך לא לגבי שיעור הנזק המדוייק ולכן יש לפסוק סכום גלובלי סביר והוגן בנסיבות העניין. הנני פוסק כי בגין ראש נזק זה הנתבעת תפצה את התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן של 150,000 ₪. הפסדי שכר לעתיד והפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים נקודת המוצא היא כי כושר ההשתכרות הוא נכס השייך לבעליו. פגיעה בנכס זה מזכה את הניזוק בפיצוי. את ערכו של כושר ההשתכרות יש לקבוע על פי ערך התפוקה, שהוא עשוי להניב במשך זמן קיומו, דהיינו, על פי ערך ההשתכרות המתקבלת בניצולו של הכושר. וכפי שכתב פרפ' אהרון ברק: "... הפיצוי ניתן על אובדן כושר ההשתכרות ולא על אובדן ההשתכרות. על כן גם ניזוק שטרם החל לעבוד (ילד), או הפסיק לעבוד (עקרת בית), זכאי לפיצוי, חרף העובדה שבעת הפגיעה לא היתה לו השתכרות בפועל." (אהרון ברק. מבחר כתבים ב (תש"ס), שער ד: דיני נזיקין - הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי, 1209). במקרה דנן, סיכויי התובע במציאת עבודה קטנו באחוז ניכר אך לא אפסן לגמרי. סבורני, כי הפגיעה בכושר השתכרות התובע עולה בקנה אחד עם נכותו התפקודית בהתחשב במצבו הרפואי והנפשי. אי לכך, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה תפצה הנתבעת את התובע, לפי חישוב אקטוארי של אחוז נכותו של התובע (75%) וגובה השתכרות מינימלי, בסך הכל של 742,760 ₪. סבורני שגם תנאיו הסוציאליים וכן הפנסיה נפגעים. לדידי, יש מקום לפיצוי התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן שעומד בגובה 10% מהפסדי השכר של התובע. אי לכך, הנתבעת תפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 74,276 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809). לדידי, ולאחר שעברתי בעיון רב על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, סבורני כי התובע הוכיח כדבעי כי נגרמו לו הוצאות בעבר עקב התאונה דנן, וכן נאלץ לעשות שימוש מוגבר בתחבורה על מנת להגיע לביקורים רפואיים. לעתיד, סבורני כי התובע יזדקק להוצאות רפואיות מוגברות וכן להוצאות נסיעה, ובהתחשב במצבו הרפואי והנפשי וכן בטיב פציעתו והעובדה שהמדובר בתאונת עבודה, בה הטיפולים הרפואיים לרוב מכוסים על ידי הביטוח הלאומי, הנני פוסק כי הנתבעת תפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי, סביר והוגן של 50,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש ולא הומצאו לבית המשפט הוכחות כי התובע נזקק לעזרה החורגת מהעזרה המקובלת בין בני משפחה (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, 580) ועל כן אין מקום לפיצוי התובע. לעתיד, ובהתחשב במצבו הרפואי והנפשי של התובע וטיב פציעתו, סבורני כי יזדקק לעזרה אשר תחרוג מהעזרה המקובלת בין בני משפחה ויש מקום לפיצוי התובע בסכום גלובלי, סביר והוגן. אי לכך, הנני קובע כי הנתבעת תפצה את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 100,000 ₪. כאב וסבל התובע נפגע בתאונת עבודה, אושפז לקבלת טיפול רפואי וכן נקבעו לו אחוזי נכות רפואית צמיתה. לדידי, יש מקום לפצות את התובע בסכום גלובלי,סביר והוגן שמשקף את הסבל הגופני והנפשי שעבר התובע בעת התאונה לאחריה. על כן, תפצה הנתבעת את התובע בגין ראש נזק זה בסך של 250,000 ₪. ניכויים מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת של האקטוארית, ענת ספיר, אשר קבעה בחוות דעתה כי יש לנכות, מכל סכום שייפסק לתובע, סך של 891,949 ₪. על חוות דעת זו לא הוגשה מטעם התביעה חוות דעת נגדית והאקטוארית לא נחקרה על חוות דעתה. על כן ומאחר וחוות דעת זו נמצאה אמינה בעיניי, הנני מקבלה. אי לכך, מכל הסכומים שנפסקו לתובע יש לנכות סך של 891,949 ₪. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע על פי הפירוט שלהלן: הפסדי שכר לעבר: 150,000 ₪. הפסדי שכר לעתיד: 742,760 ₪. הפסדי תנאים סוציאליים ופנסיה: 74,276 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 50,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 100,000 ₪. כאב וסבל: 250,000 ₪. סה"כ: 1,367,036 ₪. בניכוי: (891,949 ₪) סה"כ פיצוי: 475,087 ₪. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בגובה 23.4% (בהתאם לתיקון מס' 8 (2012) לתקנה 512 לתקסד"א). קטיעת איברבשראצבעות