הנטל על התובע לבסס את כל יסודות תביעתו, לרבות רכיב הנזק ושומתו. ככלל, אם לא עלה בידי התובע להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו, דין תביעתו להיכשל (ראו מלאחרונה: ע"א 1203/13 שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ). יחד עם זאת נקבע בפסיקה, כי במקרים מתאימים שהינם ככלל חריגים, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על דרך האומדנא, בשים לב לנתונים שבפניו. ##להלן פסק דין בנושא ביטוח רכוש בהעברה:## פסק דין בפניי תביעה כספית על סך של 17,449 ש"ח ₪, אשר הוגשה בסדר דין מהיר. התובעת שימשה כקבלן משנה של הנתבעת 2 להובלת כלובי עופות עבור חברת "זוגלובק" . הנתבעת 1 הייתה בכל התקופה הרלוונטית המבטחת של התובעת על פי פוליסת "רכוש בהעברה" ובין היתר בגין נזקים אשר יכול וייגרמו לסחורות המובלות על ידי התובעת באמצעות רכביה. הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ העוסקת בהובלות. טוענת התובעת כי ביום 10/11/02 בעקבות כשל בכבלים שחיברו את כלובי העופות למשאית התובעת נפלו הכלובים ונגרם להם ולמטען נזקים. כתוצאה מאירוע הנזק קיזזה הנתבעת 2 סך של 43,559 ₪ ומע"מ מהסכום אותו חבה לתובעת וזאת בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעם זוגלובק שהעריך את הנזק בסך הנ"ל. הנתבעת 2 טענה כי הסך הנ"ל אף קוזז ממנה ע"י זוגלובק. משכך פנתה התובעת אל הנתבעת 1 בדרישה לשיפוי בהתאם לפוליסה. הנתבעת 1 בתגובה מינתה שמאי מטעמה שהעריך את הנזק בסך של 21,973 ₪, בהתאם לכך שיפתה הנתבעת 1 את התובעת, בניכוי דמי השתתפות עצמית. התובעת פנתה אל הנתבעת 2 בדרישה לפיצוי בגין ההפרש בין חוות הדעת ואכן פוצתה בסך של 5,420 ₪ ומע"מ. התובעת טוענת כי מאחר ועדיין נותרה חסרה סך של 16,206 ₪ על הנתבעות לפצותה בהתאם. הנתבעת 1 טענה כי שילמה את מלוא הנזק בהתאם לדו"ח השמאי מטעמה וטוענת כי דו"ח השמאי עליו מתבססת התובעת תיאורטי ולא ממשי. בכל מקרה מדובר בהתחשבנות בין התובעת לנתבעת 2 שלנתבעת 1 אין כל קשר אליו. הנתבעת 2 טענה כי השמאי מטעם זוגלובק העריך את הנזק בסך של 40,973 ₪, ובנוסף סכום של 3,099 ₪ קוזז מחשבון הנתבעת 2 אצל זוגלובק בגין שכ"ט השמאי. סך כל הסכום ע"פ חוות דעת השמאי מטעם זוגלובק בצירוף שכ"ט הינו 44,072 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת 2 טענה כי לאחר שמחשבונה קוזז סך של 44,118 ₪ ע"י זוגלובק קיזזה סך של 43,559 ₪ מהתובעת. כן טענה הנתבעת 2 כי חוות הדעת הקובעת והרלוונטית לתביעה דנן היא של השמאי מטעם זוגלובק ואין להסתמך על חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת 1 שהמחלוקת בינה לבין התובעת אינה נוגעת לנתבעת 2. הנתבעת 2 טענה כי כל הקיזוז שביצעה בחשבון התובעת הינו בהתאם לסך שקוזז מחשבונה שלה על ידי זוגלובק בגין הנזק שאירע. דיון: בהתאם לבקשת הצדדים מיום 28/12/04 מונה על ידי בית המשפט שמאי מטעמו אשר חוות דעתו תכריע את המחלוקת שכן עליו לקבוע מה עלות הנזק האמיתית, האם הינה כטענת הראל חברה לביטוח או זוגלובק. ביום 27/04/05 התקבל בלשכתי דו"ח השמאי שהעריך את הנזקים בצורה הבאה: נזק תמותת עופות 10,053 ₪. תיקון 8 כלובים 4,800 ₪. ייצור 10 כלובים פחות בלאי 16,900 ₪. הוצאות פינוי ואיסוף מהשט ח 1,200 ₪. סה"כ 32,973 ₪. ביום 01/05/05 אפשרתי לצדדים להגיב לדו"ח השמאי מטעם בית המשפט בטרם יינתן פס"ד. התובעת קיבלה את מסקנות דו"ח המומחה וטענה כי על הנתבעת 1 לשפותה בסך נוסף של 11,000 ₪ ומבלי שיקוזזו ממנו דמי ההשתתפות העצמית שכן קוזזו כבר. תגובתה של הנתבעת 1 הייתה כי הסך המגיע לתובעת גם ע"פ דו"ח המומחה הינו מזערי ופירטה את דרך החישוב בצורה הבאה: סה"כ הערכת הנזקים ע"פ דו"ח מומחה בית המשפט 32,973 ₪. פחות השתתפות עצמית של התובעת ע"פ הפוליסה 21,500 ₪. פחות הפיצוי ששולם לתובעת ע"י הנתבעת 1 11,223 ₪. היתרה לתשלום: 250 ₪. לדידי הנתבעת 2 הסכימה עם מסקנות דו"ח המומחה שכן לא התקבלה תגובתה. התובעת הגיבה לתגובת הנתבעת 1 וטענה כי קיזוז כפל השתתפות עצמית מן התביעה מהווה חוסר תום לב מצד הנתבעת 1 שכן טענה כזו לא הועלתה בתגובותיה עד כה ומשכך אין להיזקק לה. ברצוני להתייחס לשאלת התובעת האם מותר לנתבעת 1 לשנות את נימוקיה לדחיית דרישת מבוטח ולהוסיף נימוקים על אלה שפורטו במכתב הדחיה מטעמה? באשר לשאלה זו ניתנו הנחיות על ידי ה מפקחת על הביטוח מכוח סמכותה על פי סעיף 62(א) לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981. כזכור, סעיף זה הקנה למפקחת סמכות מפורשת להתערב ביחסים החוזיים שבין מבטחים למבוטחים, בין לעניין מקרה מסוים ובין בעניין כללי (בג"צ 7721/96 איגוד שמאי הביטוח ואח' נ' ה מפקחת על הביטוח ואח', פ"ד נה(3)625, בעמ' 641- 643; בג"צ 5064/03 לשכת סוכני הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, נבו בעמ' 7) דנג"צ 6127/00 ה מפקחת על הביטוח נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נח(4) 937, 949-950). בהנחיה מיום 9.12.98 קבע המפקח על עסקי הביטוח כי: "מבוטח … זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו. הסברים ארוכים ושונים שנמסרו לתובע, בשיחות טלפון רבות ארוכות ומנומקות ככל שיהיו, אינן משנות את העובדה שללא מסמך כתוב בו מוצגת עמדתה של המבטחת, התובע אינו יכול להתייעץ עם גורמים מקצועיים ולפיכך גם אינו יכול לכלכל את צעדיו" ... "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחיה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה". (מובא בי' אליאס, דיני ביטוח כרך ב' (הוצ' בורסי) תשס"ב-2002 עמ' 945). חוזר נוסף שהופץ ביום 29.5.2002 פירט מקרים בהם מותר להוסיף נימוקים על אלה שניתנו תחילה לדחיית דרישה להכיר במקרה ביטוח: "ביום 9.12.98 ניתנה על ידי היחידה לפניות הציבור הכרעה עקרונית בנושא חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנושא תביעתו. על פי הכרעה זו, על המבטחת לפרט בפני התובע את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן - לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחיה במועד מאוחר יותר. על פי ההכרעה העקרונית הנ"ל, חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". הנחיות המפקחת מבהירות כי בתחום זה שלב הגדרת היקף המחלוקות בין צדדים שונה מאשר בדין האזרחי הרגיל בו שלב הגשת כתבי הטענות מהווה שלב תיחום המחלוקת (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 270). הנחיות המפקחת נועדו למלא שתי תכליות ספציפיות במסגרת התכליות הכלליות של הגנה על הצרכנים והגנה על היציבות הפיננסית של חברות הביטוח. תכלית ראשונה של ייעול היחסים בין חברות הביטוח לבין ציבור המבוטחים, כך שתינתן בידי ציבור המבוטחים ודאות ביחס לעמדת חברת הביטוח בסמוך לפניה אליה, ותכלית נוספת, עקיפה, של הפיכת ערכאות שיפוטיות לפורום של המוצא האחרון, שהפניה אליו נעשית לאחר שכל האפשרויות האחרות מוצו וכשלו. בהתאם לכך, בשונה מתחומים אחרים, היקף המחלוקת מוגדר עוד מחוץ לבית המשפט. חברת ביטוח אינה רשאית לירות יריית אזהרה לכיוון המבוטח במענה לפנייה לקיים חוזה ביטוח ולשמור את חימושה העיקרי לקרב ההבקעה המתנהל בשלב חילופי כתבי טענות במשפט. (וראה לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט דניאל פיש, בעניין ג'רוס נ' הראל שפורסם ע"י אתר המשפט של משרד עו"ד קליר-WWW.KALIR.CO.IL). במקרה דנן, הזניחה חברת הביטוח את הנימוק שבכל קביעה כי תצטרך לפצות את התובעת בסכום נוסף תוכל לגבות דמי השתתפות עצמית פעם נוספת ובחרה להשעין את הגנתה על טענות אחרות. הנחיות המפקחת בסוגיה דנן אינן מאפשרות מהלך מעין זה. הטענות הנוספות שהועלו על ידי חברת הביטוח אינן נכנסות בגדר החריגים שניתן להעלות בפעם הראשונה בכתבי טענות גם אם לא הודעו למבוטח במכתב הדחיה. אין כאן טענה של מעשה מרמה כלפי חברת הביטוח, או דרישה להטיב עם מבוטח בנושא שהוחרג במפורש מהפוליסה. הטענות היו ידועות לחברת הביטוח, או לכל הפחות היתה ביכולתה לבררן בשלב מוקדם יותר. יתירה מזו נראית כי זו טענה הנופלת במסגרת "הרחבת יריעה" או "שינוי חזית". די לי בכל האמור לעיל על מנת לקבל את התביעה לפי סכום דו"ח המומחה ולפיכך תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 11,000 ש"ח נושא ריבית והצמדה מיום קרות אירוע הנזק, ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת 1 את שכ"ט המומחה, את הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ +מע"מ סך זה ישולם תוך 15 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בקשר לתביעה כנגד הנתבעת מס' 2, משהכרעתי כאמור לעיל, כבר לא קיימת עילה נגד נתבעת 2 אשר קיזזה כדין את הסכומים שקוזזו ממנה ע"י "זוגלובק" ולכן התביעה נגדה נדחית. בנסיבות העניין ולאור העובדה שנתבעת 2 לא התייצבה בדיונים ולא הגישה תגובה לחוות הדעת, לא ראיתי שיש מקום לחייב את התובעת בהוצאותיה של נתבעת מס' 2. ביטוח רכושביטוח רכוש בהעברה