מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תביעת פיצויים בגין נזקים בגביית שכר טרחת עורך דין מלקוחות: רקע והשתלשלות ההליכים בשני התיקים המאוחדים: בפניי שני תיקים מאוחדים: הראשון- ת"א 1835-02-11 שעניינו תביעה כספית-נזיקית-חוזית ע"ס של 175,000 ₪ שהגישו ביום 1.2.11 התובע 1, שי טיראן (להלן: "שי טיראן"), בעליו הרשום של עסק תיווך נדל"ן, "מרכז הנדל"ן" (להלן: "העסק" או "מרכז הנדל"ן"), אחיו העובד בעסק - התובע 4, והוריהם המנהלים את העסק - התובעים 3-2, כנגד עו"ד שי עובד, קרוב משפחה של אחיו של התובע 2 (להלן: "עובד" או "הנתבע"), בגין נזקים שגרם להם, לטענתם, עובד עקב פעולותיו לגביית שכר טרחת עו"ד מלקוחות שהיו צדדים לעסקאות מכר דירות בהן טיפל, אשר הופנו אליו על ידי התובעים, וזאת בניגוד להסכם שבינו לבין התובעים, ועל אף שקיבל שכר טרחה גם מן התובעים, ועקב דברי לשון הרע שהוציא עובד כנגד התובעים כאשר הכפיש את שמם בפני מרכזי קליטה, סוכני מכירות ונהגי מוניות עימם עבדו התובעים; והשני- ת"א 25213-09-12 שעניינו תביעה כספית-נזיקית ע"ס של 150,256 ₪ שהוגשה על ידי עובד ביום 10.9.12 בבית המשפט השלום בחיפה כנגד שי טיראן, בגין נזקים שגרם לו, לטענתו, טיראן עקב התערבותו בעסקאות הנדל"ן שטופלו על ידי עובד וגביית כספים שלא כדין מלקוחותיו של עובד בגין שכ"ט עו"ד ודמי תיווך; עקב הגשת תביעה ביום 22.11.10 בה עתר שי טיראן לסעד הצהרתי, צו עשה וסעד למתן חשבונות במסגרת ת"א 41444-11-10 - תביעה שנמחקה לבקשת שי טיראן; עקב הגשת התביעה בת"א 1835-02-11 לעיל; עקב הגשת תלונה ביום 7.9.11 כנגד עובד בפני ועדת האתיקה - ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין בגין גביית הכספים ישירות מלקוחותיו בניגוד להסכם עם שי טיראן (תלונה אשר נגנזה בהחלטת פרקליט האתיקה של ועד מחוז חיפה מיום 07.02.12 - העתק התלונה צורף לכתב התביעה); עקב אי תשלום שכ"ט בגין ייצוג שי טיראן בתיק תעבורה; ובגין פגיעה בשמו הטוב של עובד בניגוד לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. לאחר שהצדדים לא התייצבו לישיבה שנקבעה בת"א 25213-09-12 בפני כב' השופט זאיד פלאח, הורה השופט פלאח על מחיקת התובענה ללא צו להוצאות. שני התיקים אוחדו בפניי בהתאם להחלטתו של כב' הנשיא אהוד רקם מיום 17.2.13, כאשר בהחלטתו מיום 25.2.13 הורה כב' הנשיא רקם על ביטול מחיקת התביעה בת"א 25213-09-12 והעברת תיק זה מבית המשפט השלום בחיפה לבית המשפט השלום קריות. לאחר שתי ישיבות מקדמיות שהתנהלו בפניי בת"א 1835-02-11 (ביום 27.10.11 וביום 09.07.12), והגשת תצהירי עדות ראשית בשני התיקים המאוחדים, הסמיכוני הצדדים ליתן בשני התיקים המאוחדים פסק דין לא מנומק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), כאשר הסכום אשר יפסוק בית המשפט לחובת מי מן הצדדים לא יעלה על סך של 40,000 ₪, לא כולל הוצאות ושכר טרחה. להלן לשון ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 17.2.13 בת"א 1835-02-11, ואשר ניתן לו תוקף של החלטה: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט כדלקמן: תיק זה יאוחד עם תיק מספר 25213/09/12 המתנהל בפני כב' השופט זיאד פלאח בבית המשפט השלום בחיפה. בית המשפט יתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סע' 79 א', בשני התיקים המאוחדים, כאשר הסכום שייפסק לחובת מי מן הצדדים לא יעלה על סך של 40,000 ₪, לא כולל הוצאות ושכ"ט טרחה. ההסכמה בפרוטוקול זה מהווה בקשה המופנית אל כב' הנשיא השופט רקם להורות על איחוד הדיון בשני התיקים כמבוקש על ידי הצדדים. מוסכם בין הצדדים כי פסק הדין שיינתן על ידי בית משפט זה, הינו לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים האחד כנגד רעהו. עוד מוסכם בין הצדדים כי הנתבע בתיק זה (עו"ד עובד), לא יגבה שכר טרחה נוסף מ- 19 הלקוחות אשר הופנו על ידי התובעים או מי מהם, למעט אגרות רישום. טיעוני הצדדים ישמעו במועד הנוסף שנקבע להוכחות ליום 06.03.13 שעה 09:00. הצדדים מסכימים כי לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים, יהיו רשאים משה טיראן ומר עובד להוסיף על טיעוני באי כוחם. מוסכם בין הצדדים כי עו"ד עובד לא יהא נוכח בזמן שמר משה טיראן משמיע את טיעוניו ולהיפך. מוסכם בין הצדדים כי בית המשפט ישמע באופן בלתי אמצעי את שני העדים ברנשטיין משה והגב' ילנה ניקשיין הנוכחים כעת באולם בית המשפט. העדים לא יחקרו חקירה נגדית ואולם בית המשפט יהא רשאי להפנות אליהם שאלות כפי שימצא לנכון. אנו מבקשים ליתן להסדר דיוני זה תוקף של החלטה." לאחר מתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני לעיל, העידו בפניי העדים ברנשטיין משה, וילנה ניקישן, מתווכת העובדת עם התובעים, בהתאם להסדר הדיוני. בישיבה שהתקיימה ביום 6.3.13 סיכמו ב"כ הצדדים לפי סעיף 79א' בשני התיקים המאוחדים. במסגרת זו שמעתי גם את דבריהם של עו"ד עובד ומר משה טיראן. טענות הצדדים בכל אחד מהתיקים המאוחדים: ת.א. 1835-02-11: התובעים טוענים כי במהלך שנת 2009 פנה הנתבע באמצעות קרוב משפחתו, בני טירם, שהינו אחיו של התובע 2, לתובעים, וביקשם להעביר לטיפולו המשפטי עסקאות מכר של לקוחותיהם שעיקרם הם עולים חדשים מאתיופיה אשר כמעט אינם דוברי עברית. לטענת התובעים, עולים אלו מלווים על ידם לכל אורך הליך רכישת הדירה, בפיקוח משרד הקליטה, והם גובים מהם את תשלום שכ"ט עו"ד לצורך העברתו לעוה"ד המטפל בעסקה. התובעים טוענים כי לאחר פגישת היכרות בין התובעים לנתבע, סוכם כי הצדדים יחלו לעבוד יחדיו, ונכרת ביניהם הסכם בעל-פה לגבי אופן ותנאי העבודה המשותפים, כאשר הוסכם כי כל עסקה אשר תועבר על ידי התובעים לטיפולו של הנתבע, יגבה עובד בגינה 0.5% מכל צד; עוד סוכם כי את שכר הטרחה בגין ביצוע העסקאות יקבל הנתבע ישירות מהתובעים לאחר שיגבו אותו מלקוחותיהם. עוד סוכם כי כאשר מדובר על עסקאות של עולים חדשים הכפופות לאישור משרד הקליטה (עסקה על תנאי), תשלום שכר הטרחה ישולם בכפוף לקבלת אישור מסירת הדירה וקבלת המפתח ולא במעמד החתימה על החוזה. עוד סוכם כי הנתבע לא יהא זכאי לשכר טרחה בגין עסקה שתבוטל ו/או לא תאושר על ידי משרד הקליטה. כן סוכם כי לטובת הטיפול בעסקאות המכר יעסיק הנתבע מזכירה למשך 12 שעות ביממה, וכי הנתבע יעמוד לרשות התובעים ויספק את שירותיו המקצועיים לטובת ביצוע העסקאות גם בשעות מאוחרות, מעבר לשעות העבודה המקובלות. לטענת התובעים, לאחר סיכום התנאים כאמור, העבירו לטיפולו של הנתבע 21 עסקאות מכר אשר מתוכן בוטלו שתי עסקאות, היינו: בסה"כ טיפל הנתבע ב- 19 עסקאות מכר ששכר הטרחה בגינן הסתכם בסך של 92,948 ₪ כולל הוצאות. אולם, בסמוך לאחר מכן ועוד בטרם הגיע מועד ביצוע תשלום שכר הטרחה בהתאם למוסכם בין הצדדים, פנה הנתבע לתובעים וביקש להקדים את תשלום הכספים ע"ח העסקאות, לטענתו, בשל היזקקותו לכסף, ולאור יחסי העבודה התקינים ששררו באותה העת בין הצדדים, הסכימו התובעים לשלם לנתבע במזומן סך של 68,000 ₪ ע"ח העסקאות החל מחודש מרץ 2010. התובע 2 בתצהיר העדות הראשית מטעמו פירט את סדר התשלומים לעובד, כדלקמן: תשלום ראשון בסך של 18,000 ₪ שולם על ידי התובע 2 במשרדו של עובד, בנוכחות עובד עצמו, אשתו והתובעת 3, כאשר לאחר ביצוע התשלום מסרה אשת הנתבע כי תעביר מעשר לבני טירם. תשלום שני בסך של 20,000 ₪ שולם לנתבע באמצעות אילן בן גיגי העובד עם התובעים ומבצע עבורם שליחויות. לטענת התובע 2, עובד קיבל מעטפה עם כסף וספר אותו בנוכחות בן גיגי, ולאחר מכן דיווח בן גיגי טלפונית לתובעת 3 שהכסף התקבל בידי עובד. תשלום שלישי בסך של 30,000 ₪ שולם לנתבע על ידי התובעת 3, בנוכחות התובע 2, אשר המתינו ברכב בסמוך לבנק לאומי בנשר, ועובד ניגש אליהם, קיבל את הכסף, ספר אותו בנוכחותם, ולאחר מכן הלך לדרכו. התובעים טוענים כי לאחר שנתקלו בבעיות זמינות מצדו של הנתבע, נאלצו להעביר עסקאות לעו"ד אחרים, בעוד שהנתבע פנה לתובע 2 ומסר לו כי אינו מוכן להמתין לקבלת שכר טרחתו לאחר מסירת המפתח והחזקה לידי הקונים כפי שסוכם בין הצדדים, ודרש ממנו לקבל את שכר הטרחה באופן מידי שאם לא כן, יפנה לגבייתו ישירות מן הצדדים לעסקאות המכר. נטען כי כאשר החל הנתבע לפנות לצדדים לעסקאות המכר בדרישה לתשלום שכר טרחתו בהתאם להסכם, מסרו לו הצדדים לעסקאות כי שילמו את שכר הטרחה לתובעים, והנתבע השיבם כי התובעים כנראה גנבו להם את כספם, וכי התובעים הינם "גנבים ושקרנים". התובעים טוענים כי הנתבע הוסיף ואיים על הצדדים כי אם לא ישלמו לו את שכר טרחתו בהתאם להסכם, הוא יימנע מהשלמת העסקאות ולא יעביר את הזכויות בנכסים. התובעים טוענים כי הנתבע לא הסתפק בהכפשת שמם של התובעים בפני לקוחותיו, אלא אף פנה למרכזי הקליטה עימם עובדים התובעים במשך שנים רבות, והכפיש את שמם של התובעים בפני מנהלים ומדריכים במרכזי קליטה ובקרב הקהילה האתיופית כשהוא טוען כי התובעים גזלו את כספם של העולים החדשים, וכי הם גנבים, רמאים ונוכלים. לטענת התובעים, הנתבע השמיע דברים דומים גם בפני סוכני מכירות ונהגי מוניות העובדים עם התובעים. זאת עוד, נטען כי פניות התובעים לנתבע בעל-פה ובכתב לקבלת קבלה בגין הכספים ששולמו לו, וכן פירוט עבור אילו עסקאות שילמו לו את הסך של 68,000 ₪, לא נענו, ועל כן פנה התובע 2 לאחיו, בני טירם, וביקש את עזרתו ביישוב הסכסוך בין הצדדים. בפגישה שהתקיימה בהשתתפות התובעים 2 ו- 4, בני טירם והנתבע, טען הנתבע כי אין לו כל קשר עם התובעים, אלא אך עם הצדדים לעסקאות המכר, וכי בכוונתו לגבות מכל הצדדים לעסקאות את שכר טרחתו בהתאם להסכמים. בתצהיר התובע 2 נטען כי לאחר דין ודברים נוסף, הוסכם שבני טירם יחזור למחרת למשרדו של עובד, וייפגש עם רעייתו של עובד, לצורך קבלת פירוט העסקאות. בתצהיר התובע 2 נטען כי למחרת היום ניגש בני טירם למשרדו של עובד, אך עובד סירב לתת לו את הפירוט המבוקש. רק בשלב מאוחר יותר, ולאחר מספר מכתבים שנשלחו לעובד על ידי ב"כ התובעים באותה עת, נפגש בני טירם פעם נוספת עם הנתבע, ובפגישה זו אישר הנתבע בכתב ידו על גבי דף פירוט העסקאות שנשלח ממשרדו (נספח ג' לתצהירו של התובע 2), כי אכן שולם לו ע"ח העסקאות סך של 68,000 ₪, וכן הוסיף כי התובע 2 חייב לו גם 4,000 ₪ בגין ייצוג בתיק תעבורה. לטענת התובעים בסיכומיהם, מסמך זה מלמד על קיומה של התנהלות כספית בין הצדדים, ועל כך שהתובעים היו אמורים להעביר לעובד את שכר הטרחה שגבו מן הלקוחות. עוד נטען כי בחוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה לתיק נקבע כי כתב היד שבתחתית נספח ג' לעיל הוא כתב ידו של עובד, בעוד שעובד נמנע מהגשת חוות דעת נגדית. התובעים טוענים כי על אף המסמך האמור, המשיך הנתבע לפנות לצדדים לעסקאות המכר על מנת לגבות מהם את שכר הטרחה עוד בטרם קבלת החזקה בדירות, ועל אף שכבר שילמו בגין שכ"ט לתובע 2, ולכן פנו לתובעים בטענות בעניין, ומסרו כי הנתבע מאיים עליהם שלא ישלים את העסקאות ללא קבלת הכסף. נטען כי כתוצאה מכך, נגרם משבר אמון בין התובעים לבין לקוחותיהם ובין התובעים למשרד הקליטה, כאשר לטענת התובע 2 בתצהירו, נאלץ לשלם למספר לקוחות על מנת שישלמו לעובד את שכר הטרחה כדי שלא ימשיך לעכב להם את השלמת העסקאות, כך שהתובעים שילמו פעמיים בגין העסקאות. בסיכומיהם נטען כי בשלב מאוחר יותר נאלצו להוציא כספים מכיסם על מנת להעבירם לבא-כוחם הנוכחי לשם ביצוע והשלמת העברת הזכויות. התובעים טענו בסיכומיהם כי עד למועד הסיכומים, ועל אף חלוף כשלוש שנים מיום חתימת ההסכמים, וכפי שעולה מתצהירו המשלים של הנתבע, גבה הנתבע סך של 38,852 ₪ מתוך סכום של 92,948 ₪ בגין שכר טרחה והוצאות לו היה זכאי, וזאת לאחר הפחתת שתי העסקאות שבוטלו. נטען כי הנתבע לא הציג ולו מכתב אחד שנשלח ללקוחות בעסקאות שהושלמו בתחילת שנת 2011, שלכאורה, לטענתו, לא שילמו לו את שכר הטרחה וההוצאות, והוא אף לא טרח להגיש נגדם ולו תביעה אחת; מה שמחזק את טענת התובעים כי עובד קיבל את שכר הטרחה וההוצאות. לטענת התובעים, אם מוסיפים לסך של 38,852 ₪ את הסך של 68,000 ₪, יוצא שעובד גבה סך של 106,852 ₪, היינו: גבה ביתר סך של 13,904 ₪ אותו עליו להשיב לתובעים. עוד טוענים התובעים כי במעשיו של הנתבע יש משום הפרת החוזה עימם; עשיית עושר ולא במשפט - התעשרות שלא כדין של הנתבע ע"ח התובעים; ופרסום לשון הרע בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע. התובעים טענו בסיכומיהם כי הקהילה האתיופית היא אוכלוסייה שבטית בה ידיעות מתפשטות מהר, ולכן עד היום נתפסים התובעים בידי חלק גדול מאוכלוסייה זו כגנבים וכשקרנים. לטענת התובעים, מדברי העדים עלה כי שיתפו גם מתווכים נוספים מהאזור בדברי עובד שאמר להם שהתובעים "גנבים, רמאים ונוכלים", וידיעה שכזו מתפשטת באזור הקריות בו כל המתווכים מכירים אחד את השני; מה שגרם לפגיעה בשמם של התובעים. אשר על כן, טענו התובעים בתביעתם כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 175,000 ₪ בהתאם לפירוט כדלקמן: 100,000 ₪ כפיצוי בלא הוכחת נזק מכח הוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע; 68,000 ₪ בגין התשלום בעודף לנתבע בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום תשלומם ועד לביצוע התשלום בפועל; סך של 7,000 ₪ בגין הוצאות נוספות, לרבות בגין הוצאות משפט, תמלולים וחוות דעת; וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בסיכומיהם ביקשו התובעים כי בית המשפט יקבע במפורש בפסק דינו כי הנתבע קיבל לידיו את הסך של 68,000 ₪, הן לצורך ההתחשבנות הכספית, והן על מנת שהלקוחות יידעו ששכר הטרחה אכן שולם, וייפסקו פניות הלקוחות לתובעים בעניין, ותוסר העננה מעל ראשם של התובעים. כן עתרו התובעים לחייב את עובד לשלם להם את נזקיהם כדלקמן: סך של 13,904 ₪ שגבה עובד ביתר, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה; סך של עד 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, בהתאם לשיקול דעת בית המשפט; סך של 2,188 ₪ בגין אגרה; סך של 1,500 ₪ בגין עלות חוות דעת גרפולוגית; סך של 930 ₪ עבור התייצבות לבית המשפט; סך של 1,000 ₪ בגין תמלול קלטות; סך של 3,480 ₪ בגין הוצאות שנפסקו לתובעים בבית משפט השלום בחיפה; סך של 250 ₪ וסך של 180 ₪ בגין שכר עדים; סך של 15,000 ₪ בגין חמש עסקאות שהיה אמור עובד להשלים ודרשו החתמה חוזרת של הלקוחות על שטרות מכר, משכנתא וייפוי כח במקומות שונים בארץ (סך של 2,500 ₪ לגבי כל תיק); סך של 1,300 ₪ בגין אגרות; סך של 30,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד עבור ייצוג בתיק דנן; סך של 7,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד עבור ייצוג בת"א 25213-09-12. התובע 2 טען בפניי בישיבת הטיעונים בעל-פה כי עיקרה של התביעה הינו עילת לשון הרע בגינה יש לחייב את התובע במלוא הפיצוי. התובע 2 תיאר את תחילת יחסי העבודה מול עובד, את מספר הלקוחות שהעביר לטיפולו ואת הפגיעה בשמו, וטען, בין היתר, כי היה "מוותר על כל התביעה הזו אם היה אומר שטעה, שקיבל את הכסף הזה ושהוא מבקש מחילה" (פרו', עמ' 28, ש' 18-17). הנתבע טוען כי אינו מכיר את התובעים 1 ו- 3, מעולם לא קשר עמם כל קשרים עסקיים ו/או אישיים, ולכן אין יריבות בינו לבין התובעים 1 ו- 3. לטענת הנתבע, גם היכרותו את התובעים 2 ו- 4 הינה מוגבלת, ועל כן נעדרת אחריות. הנתבע טוען שהתובע 1, שי טיראן אשר, לטענתו, הינו הבעלים הרשום של העסק, כלל לא היה מתווך מורשה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ולא החזיק ברישיון בר תוקף, ולכן לא היה רשאי לעסוק בתיווך במקרקעין, לגבות דמי תיווך ולעמוד בראש משרד תיווך. הנתבע מוסיף וטוען כי על אף שהתובעים הציגו עצמם בפני לקוחותיהם כ- "מרכז הנדל"ן", בפועל הפיקו חשבוניות תחת עסק בשם "תיווך בראשית", השייך לבני טירם שאינו נמנה על מי מהתובעים, ואף אינו רשום כעוסק מורשה במרשמי מע"מ. נטען כי חשבוניות אלה הופקו ללקוחות העסק בגין שכר טרחת עו"ד ללא הרשאה ושלא כדין. הנתבע טוען כי בני טירם הוא זה שפנה אליו במהלך שנת 2009, והודיע לו כי הוא מתעתד להפנות אליו לקוחות שהינם קבוצה של עולים חדשים המבקשים לרכוש דירות ואשר טופלו על ידי "מרכז הנדל"ן". לטענת הנתבע, החל לטפל בעסקאות מכר של לקוחות "מרכז הנדל"ן" במהלך שנת 2009 לאור המלצות התובע 2 ובני טירם, כאשר הצדדים לעסקאות המכר התחייבו אל מול הנתבע באופן אישי ובלעדי בדבר תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד, ללא כל קשר ו/או תלות ל- "מרכז הנדל"ן". ואכן, לפי הנטען בתצהירו המשלים של עובד, הצדדים לעסקאות חויבו על ידו בשכר טרחת עו"ד בהתאם להסכם שבינם לבין עובד, אשר, לדידו, מעולם לא איים על צד לעסקה. אף על פי כן, טוען הנתבע כי התובעים ביחד ו/או לחוד גבו מהלקוחות במסגרת התנהלותם עמם, בניגוד לחוק, ומבלי שניתנה להם הכשרה ו/או הרשאה לעשות כן מהנתבע ו/או מי מטעמו, כספים לא להם הנחזים להיות תשלום בגין שכר טרחת עו"ד בנוסף לדמי תיווך, תוך שימוש במצגים שאין בהם דבר, וכי מעולם לא הועברו לנתבע ו/או למשרדו הסכומים הנטענים על ידי התובעים, ולמעשה התובע 2 הוא שנותר חייב לנתבע שכר טרחה בגין ייצוג בתיק תעבורה. עוד טוען הנתבע כי עיון באסמכתאות שנמסרו לו על ידי חלק מלקוחותיו, מעלה כי התובעים גבו מהלקוחות סכומים העולים עשרות מונים מעבר לשיעור שכר הטרחה שהוסכם בין הנתבע לבין לקוחותיו, והכל כפי הנראה תוך ניצול מצוקתם של העולים החדשים. לטענת הנתבע, מעולם לא נערך בינו לבין התובעים, יחד או לחוד, בעל-פה או בכתב, כל הסכם, לרבות הסכם המסדיר את אופן ו/או שיעור ו/או מועד תשלום שכר הטרחה של הנתבע בגין טיפול משפטי בעסקאות המכר נשוא התביעה דנן ו/או את סוגיית אופן ניהול תיקי הנדל"ן במשרדו של עובד. הנתבע טוען כי מעולם לא סוכם בין הצדדים על מתווה עסקי, לפיו הנתבע יהיה זמין כל העת ללקוחות "מרכז הנדל"ן". לשיטתו, יחסיו עם לקוחותיו, לרבות הללו שהגיעו בהמלצת "מרכז הנדל"ן" אינם בגדר עניינם של התובעים, וכל התערבות או ניסיון להתערב ביחסים אלה, הינו בגדר עניין החוצה את גבולות מקצוע התיווך. הנתבע טוען כי תובענה זו הינה בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת", שכן שי טיראן הגיש ביום 22.11.10 תובענה לבית המשפט השלום בחיפה כנגד עובד במסגרת ת.א. 41444-11-10, בה עתר לסעדים שעניינם סעד הצהרתי, סעד עשה וסעד למתן חשבונות, וכן עתר לבקשה לסעד זמני בדמות צו עשה, וזאת בהתבסס על אותה מערכת נסיבתית שבתיק דנן. הנתבע מוסיף כי במסגרת החלטותיה מיום 22.11.10 ומיום 12.12.10 דחתה כב' השופטת אילת דגן את בקשתו של שי טיראן לסעד זמני, תוך חיובו בהוצאות ההליך בסך של 1,740 ₪, וביום 27.1.11 נעתרה השופטת דגן לבקשתו של שי טיראן למחיקת התובענה, תוך חיוב שי טיראן בהוצאות בסך של 3,480 ₪ לטובת הנתבע אותן שילם בחלקן רק במהלך חודש יוני 2011, לפי הנטען בתצהיר עדותו הראשית של עובד. לטענת עובד, התביעה דנן הוגשה לא יותר מ- 5 ימים לאחר מתן החלטת בית משפט השלום בחיפה. הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה כי התובע 2 נוקט חדשות לבקרים בהליכים שעניינם בקשות לצו כינוס הליכים ופשיטת רגל, וכי שמו נקשר להליכים פליליים שהתנהלו כנגדו שעניינם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, תוך ניפוח סכומי עסקאות. הליכים אלו פורטו בכתב ההגנה. בסיכומי הנתבע נטען כי הגשת כתב אישום כנגד התובע 2 פורסמה באתר "ynet", תחת הכותרת "עורך דין ומתווך רימו את המדינה", ולכן הטענה בדבר הוצאת לשון הרע על ידו כנגד התובעים הינה חסרת כל יסוד. לטענת הנתבע בסיכומיו, לאחר שקרא על הגשת כתב האישום כנגד התובע 2 בחר להפסיק ההתקשרות עם התובעים. נטען כי לא הופקה לתובעים קבלה ו/או אישור ממערכת הנהלת החשבונות של הנתבע בגין קבלת שכר טרחה מאחר שלא הועבר לו כל תקבול על ידי התובעים בגין הסכומים שנטענו בכתב התביעה. לטענת הנתבע, נספח ג' לתצהירו של התובע 2, שלכאורה מעיד על תשלום בסך של 68,000 ₪ על ידי התובעים, אינו חתום, ושוגר למשרד הנתבע לאחר שבוצעו בו התוספות המעידות כביכול על התשלום. הנתבע טוען כי לא יעלה על הדעת שאדם מן היישוב ישלם את הסכומים הגבוהים שנטענו בכתב התביעה, במזומן, בשלושה מועדים שונים, מבלי להצטייד באסמכתא לביצוע התשלומים שיש בה כדי לגבש עילה ו/או ליצור חבות כנגד הנתבע. באשר לתלונה במשטרה, טוען הנתבע כי לא זומן כלל לחקירה, וכי התלונה נסגרה כנגדו ביום 12.01.11 מחמת העדר אשמה פלילית. הנתבע טוען כי תביעת התובעים מהווה ניסיון בלתי מתקבל על הדעת לעשיית עושר שלא במשפט, ולאור כלל האמור, יש לדחותה ולחייב את התובעים בתשלום הוצאות בצירוף שכר טרחת עו"ד. ת.א. 25213-09-12: עו"ד עובד, התובע בתיק זה, טוען כי גבה שכ"ט עו"ד והוצאות בגין אגרות מלקוחות "מרכז הנדל"ן" במסגרת 21 עסקאות בהן טיפל. אולם, מסיבה שאינה ברורה לעובד, החל הנתבע בתיק זה, שי טיראן, להתערב באופן בלתי סביר בעסקאות, ולטעון כי הוא זה שזכאי לגבות שכר טרחה מהלקוחות בנוסף לדמי התיווך, והחל לגבות כספים מהלקוחות בגין שכר טרחת עו"ד ודמי תיווך מבלי שהוסמך או נתבקש לעשות כן. עובד טוען כי על אף שעשה את מירב המאמצים על מנת להפסיק את ההתערבות של שי טיראן בניהול תיקי הנדל"ן, הרי שהתערבותו של שי טיראן גרמה לעובד וללקוחותיו נזק בלתי הפיך, ולפגיעה בפרנסתו של עובד, והיא מהווה הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. עובד טוען כי שי טיראן הציג עצמו בפני הצדדים לעסקאות המכר כגורם פעיל בהן, ובמסגרת התערבותו בניהול העסקאות, הטריד שי טיראן את עובד בטלפונים ובפקסים על מנת לאכוף עליו שיתוף פעולה בביצוע מעשים המנוגדים להוראות החוק, כשהוא מנסה להשחיר את שמו על מנת להינצל מידי לקוחותיו והרשויות בשל גבית כספים בניגוד לחוק ותוך שימוש במצגים שאין בהם דבר. עובד מוסיף וטוען כי נאלץ לשלם מכיסו אגרות בגין העברת זכויות המכר למוסדות הממשלתיים, וכי שי טיראן חייב לעובד שכר טרחה בגין ייצוגו בתיק תעבורה, וזאת מעבר לשכר טרחתו של עובד שנגבה על ידי שי טיראן שלא כחוק. עובד טוען שנגרמו לו נזקים כבדים עקב הגשת התביעות כנגדו, ותלונות הסרק ללשכת עורכי הדין ולמשטרת ישראל; עקב השקרים והלחצים שמופנים כלפיו וכלפי בני משפחתו; עקב שמועות שמפיץ כנגדו שי טיראן; והפגיעה בשמו הטוב בניגוד לחוק איסור לשון הרע ולחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; תוך שימת הלב לכך שמדובר בעו"ד "מפורסם בתחום הנדל"ן"; מה שמהווה עוולה של נגישה ועוולת רשלנות בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968. אשר על כן, עותר עובד בתביעתו לקבלת פיצוי בסך כולל של 150,256 ₪, בהתאם לפירוט כדלקמן: סך של 100,000 ₪ בגין לשון הרע; סך של 45,256 ₪ בגין שכר טרחה והוצאות שנגבו שלא כדין; סך של 5,000 ₪ בגין טיפול בתיק תעבורה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. מנגד, טוען שי טיראן כי בעובדה שעובד לא הגיש תביעה שכנגד בבית משפט השלום קריות כנגד התובעים בת.א. 1835-02-11, והגיש את תביעתו כנגד שי טיראן בפני בית המשפט השלום בחיפה, רק בחלוף שנה ושמונה חודשים, יש משום ניצול לרעה של הליכי בית משפט וחוסר תום לב בניהול ההליכים. נטען כי מי שהגיש את התלונה למשטרה ואת התלונה ללשכת עורכי הדין, ואף חתום עליהן, הוא משה טיראן, התובע 2 בת.א. 1835-02-11, שהינו אביו של שי טיראן. לטענת שי טיראן, גם התצהיר התומך בבקשה לסעד זמני למתן צו עשה שהוגשה במסגרת ת"א 41444-11-10, הינו של משה טיראן, ושי טיראן הצהיר בתצהיר קצר שצירף לבקשה לסעד זמני שאביו, משה טיראן, הוא זה שטיפל בעסקאות המכר נשוא הבקשה. שי טיראן הוסיף כי הואיל ועובד עצמו טוען במסגרת כתב ההגנה שהגיש בתביעת התובעים, כי אין כל יריבות בינו לבין שי טיראן, הרי שגם בתיק דנן אין כל יריבות בין הצדדים. שי טיראן מוסיף וטוען בכתב ההגנה שבני טירם הוא דודו, ולא אחיו, וכי עובד הוא זה שפנה באמצעות בני טירם אל אביו של שי טיראן, משה טיראן, בבקשה להעביר לטיפולו המשפטי עסקאות מכר של לקוחות "מרכז הנדל"ן". באשר לעילת התביעה המתייחסת לגביית שכר טרחה מלקוחותיו של עובד שלא כדין, טען שי טיראן כי עילה זו עומדת, לכל היותר, ללקוחות אשר כספם נלקח שלא כדין, ולא לעובד, עמו ממילא, אין לטיראן כל היכרות, והוא מעולם לא התקשר עמו בהסכם כלשהו. לגופם של דברים, טען שי טיראן כי הכספים שאנשי "מרכז הנדל"ן" גבו מהלקוחות, היו בהתאם להסכמות שהושגו ביניהם לבין עובד, והכספים בסך של 68,000 ₪ הועברו לידי עובד. בנוגע לטענה בדבר עוולת לשון הרע, טוען שי טיראן כי יש לדחות טענה זו, שכן הדברים שנאמרו במסגרת ההליכים המשפטיים שננקטו כנגד עובד על ידי שי טיראן, נכנסים בגדר סעיפים 13(5) ו/או 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לטענת שי טיראן, מדובר בפרסום מותר, וכן פרסום הנעשה בהגשת תלונה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא תלונה, שנעשה בתום לב, ולכן חוסה תחת הגנת תום הלב. בסיכומי התשובה מטעמו הוסיף וטען ב"כ התובעים כי תביעת עובד נועדה אך ורק כדי לנסות ולכסות על העובדה שעובד לא גבה עד היום עשרות אלפי ₪ לאחר שהעביר את עסקאות המכר גם בטאבו, ולכן הוא מנסה להצדיק זאת בכך ששי טיראן גבה כספים שלא כדין. לטענת ב"כ התובעים, כתב התביעה מייחס לשי טיראן אמירות שנטענו במסגרת כתבי תביעה שהגיש, בקשה לסעד זמני, וכן במסגרת תלונות שהגיש לוועדת האתיקה ולמשטרה, כאשר את התלונות הגיש משה טיראן, וגם מטעם זה אין יריבות בין הצדדים לתיק דנן. לגבי התלונה בלשכת עורכי הדין, טען ב"כ התובעים בסיכומי התשובה מטעמו כי תלונה זו נגנזה אך ורק בשל קיומה של חקירה משטרתית ולנוכח ההליך המשפטי המתנהל בעניין תלונה זו. לאור האמור לעיל, טוען שי טיראן כי יש לדחות את התובענה, ולחייב את עובד בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על צרופותיהם, קראתי את תצהירי העדות הראשית, שמעתי את עדויות העדים ברנשטיין משה וילנה ניקישן ואת טענות התובע 2, משה טיראן, בהתאם להסדר הדיוני, וכן לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ועו"ד עובד בסיכומיהם בעל-פה, וכן את סיכומי התשובה מטעם ב"כ התובעים, ועיינתי במסמכים שהוגשו במהלך ישיבת הטיעונים בעל-פה, ולאור הסמכות שניתנה לי ליתן, בשני התיקים המאוחדים, פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, הנני מחייבת את עו"ד עובד לשלם לתובע 2 סך של 18,000 ₪ בניכוי סך של 4,000 ₪ כולל מע"מ, וכן לשלם לתובע 1 סך נוסף של 12,500 ₪ בתוספת מע"מ כנגד חשבונית מס כחוק. כן הנני מחייבת את עו"ד עובד לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם, לאור היחס בין סכום התביעה לתוצאה, שליש מסכום האגרה ששולמה בת.א. 1835-02-11, כשהיא משוערכת ממועד תשלומה ועד היום, הוצאות משפט נוספות בסך של 2,500 ₪ כולל מע"מ, הוצאות העדים בסך של 430 ₪, וכן מחייבת את הנתבע, עו"ד עובד, לשלם לתובעים בת.א. 1835-02-11 שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ. הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. באשר לתביעה נשוא ת"א 25213-09-12 זו נדחית על ידי ללא צו להוצאות. לאור השלב בו הסתיים הליך זה(לפני תום ישיבת קדם משפט שלישית וזאת בניגוד להליך המקביל) אני מורה על השבת האגרה בתיק זה לתובע (עו"ד עובד) למעט הסכום הנקוב בתוספת שלא יוחזר. התוצאה אליה הגעתי יש בה לרמוז על התרשמותי ועמדתי באשר למחלוקות העובדתיות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וזאת על אף שלא מצאתי לנכון, לאור המתווה הדיוני שהוסכם בין הצדדים - מתן פסק דין על דרך הפשרה, לקבוע מסמרות בנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. עורך דיןפיצוייםשכר טרחת עורך דיןשכר טרחהלקוחות