פיצוי כספי מהעירייה על נפילה במדרכה

דוגמא לפסק דין בנושא פיצוי כספי מהעירייה על נפילה במדרכה: כללי בפני תביעה שבגדרה עותרת התובעת לחייב את העיריה (ומבטחתה) לפצותה בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה כתוצאה ממפגע במדרכה. לדבריה, "בתאריך 24/3/03 בשעות הבוקר, לאחר שסיימתי לחצות את הכביש ברח' ספיר מול בית 54 בפתח תקווה, ועליתי למדרכה להולכי רגל נתקלה רגלי באבני שפה שבורות ושקועות ובבור שנפער עקב עקירת עץ שהיה במקום ובעקבות כך נוצר הפרש גבהים ניכר. בעקבות כך רגלי התעקמה ונפלתי במלוא כובד משקלי על ישבני ונפגעתי... יצוין כי המפגע הנ"ל היה מוסתר במועד התאונה ע"י מכוניות שחנו בסמוך למדרכה בה היה מצוי המפגע ובכך יצרה [העיריה] מלכודת סמויה..." (ס' 3 לתצהיר התובעת). הנתבעות השיבו כי התובעת אינה דוברת אמת, וביקשו לדחות את התביעה. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירו היא עצמה ובן-זוגה מר מרדכי לוי. כן הוגשה חוות דעתו של האורטופד ד"ר רמי דוד. מטעם הנתבעות הצהיר מר בוריס גוניצקי, מנהל מדור אגף דרכים בעיריה, והעידה גב' יפה בן-דוד. כן הוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק. העדים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. שאלת החבות 3. עדות התובעת היא עדות של בעלת דין, וככזו טעונה תמיכה ראייתית (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971). התובעת לא העידה עדי ראיה לתאונה. לאחר עיון בתשתית הראייתית, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את ארוע התאונה. להלן אנמק מסקנה עובדתית זו. 4. עדות התובעת סבלה מסתירות פנימיות בכל הקשור לנסיבות התאונה. בדיון המקדמי העידה: "הלכתי בבוקר, ירדתי במעלית, הלכתי למכולת, חציתי את הכביש בדרך חזרה, הרגל שלי נכנסה באבנים משתלבות עקומות" (פ' ע' 1 ש' 13-12). ברישום רפואי מיום 1.6.2003 נרשם ע"י ד"ר ריאן גיהאד, רופא המשפחה של התובעת: "מועמדת לניתוח גב... המצב הוחמר מאז הנפילה - כך לדבריה - על הישבן - בתאריך 24/3/03 בדרך חזרה מבית הספר בו לומדת הילדה" (ההדגשה הוספה; ר' תיעוד רפואי בתיק מוצגי הנתבעות). התובעת נשאלה על הפער בין הדברים שמסרה לרופאה לבין עדותה בבית המשפט, בכל הקשור למסלול הליכתה: "ש. את בעצם באה ואומרת היום שהתאונה קרתה כשחזרת מבית הספר להביא את הילדה? ש. בית הספר של הילדה זה איפה שהרמזורים. כשאני באה מבית הספר, אני לא יכולה לחצות הכביש במעבר החציה, אני אמורה ללכת עד הבית שלי, שם זו המכולת. חזרתי מהמכולת אחרי הביה"ס" (פ' ע' 34 ש' 16-14). 5. ואולם, עדות בן-זוגה של התובעת, מר מרדכי לוי, שללה את הגרסה לפיה התובעת לקחה את הילדה לבית הספר בבקר הנ"ל. לדבריו: "אני נשארתי בבית עם הילדים, היא ירדה למכולת ונפלה שם" (פ' ע' 53 ש' 4). מר לוי נשאל: "ש. היא ירדה עם עוד מישהו?", והשיב: "היא ירדה לבד. ש. היא ירדה למכולת לקנות מצרכים? ת. נכון. אני נשארתי עם הילדים בבית... בבוקר היא ירדה לקנות מצרכים לילדים לביה"ס. אני לא יודע להגיד לך כמה זמן. לא חמש דקות אבל גם לא חצי שעה. אחרי זה הייתי אמור לקחת את הילדים לביה"ס. היא דואגת להם לאוכל בבוקר ואני לוקח אותם. ש. האם גם באותו יום לקחת אתה את הילדים לביה"ס? ת. כן. שני ילדים לקחתי. יש לי 3 בנות. היתה תינוקת גם. לקחתי את שתי הבנות לגן" (פ' ע' 53 ש' 24 עד ע' 54 ש' 1). מר לוי ענה בבטחון כי התובעת יצאה לבד מהבית: "מהבית היא יצאה לבד, כן. מהבית היא יצאה לבד במיליון אחוז אני בטוח. ש. במיליון אחוז? ת. כן" (פ' ע' 54 ש' 8-6). מר לוי נשאל על המסמך הרפואי הנ"ל, בו נרשם שהתובעת "חזרה מביה"ס בו לומדת הילדה", והשיב: "אני אומר לך בוודאות שזה היה בבוקר. בצהריים אני בעבודה. הילדה לא היתה בבית ספר אלא בגן הילדים. אני לא מבין מה רשמו. יכול להיות שהיא היתה בכיתה א' אך בטוח שלא חזרה מבית הספר. זה היה בבוקר" (פ' ע' 54 ש' 15-12). 6. מר לוי העיד כי התובעת "חזרה [הביתה] כאשר היא כולה מעוקמת... עקומה, נפלה, התלוננה על כאבי גב" (פ' ע' 54 ש' 20-17). הדעת נותנת, כי אם אמנם "התעקמה כולה", היתה ניגשת מיד לקבל טיפול רפואי. והנה מתברר כי באותו יום ממש התובעת אמנם ביקרה אצל רופא המשפחה, ד"ר ריאן גיהאד (ר' תיעוד רפואי מיום 24.3.2003 בשעה 10:42, בתיק מוצגי הנתבעות). בסיכום הביקור נרשם: "שוב כאבי גב תחתון עם הקרנה לתוך הרגל השמאלית. ברקע ידוע על פריצת דיסק". הנה כי כן, ביום הארוע עצמו, בחלוף שעות ספורות מהנפילה הנטענת, התובעת ביקרה אצל רופא המשפחה, אך לא נרשם דבר אודות נפילה או תאונה. חסר זה הוא צורם, שהרי בביקור נוסף אצל אותו רופא, בחלוף מספר חדשים, הופיעה לפתע הטענה כי נפלה על הישבן "בדרך חזרה מבית הספר בו לומדת הילדה" (ר' הרישום הרפואי מיום 1.6.2003 שאוזכר לעיל). אם אמנם נפלה, מדוע לא סיפרה זאת לרופאה כבר בביקור הראשון, מיד לאחר הארוע? 7. בעדותה בבית המשפט טענה התובעת כי ניגשה לראשונה לרופא "אחרי יומיים כשהגוף ממש התעוות לי" (פ' ע' 36 ש' 30-29). לדבריה, כאשר עלתה לביתה לאחר הנפילה "סיפרתי לבן שנפלתי על הטוסיק וזה כואב לי מאוד והוא אמר יעבור תוך יום יומיים" (פ' ע' 36 ש' 28-27). גרסה זו אינה מתיישבת עם העובדה שכבר ביום הארוע, שעות ספורות לאחר הנפילה הנטענת, ביקרה אצל רופא המשפחה. 8. ברישום רפואי מיום הארוע הנ"ל, רשם הרופא כי התובעת התלוננה "שוב" על כאבי גב - מהם סבלה בעבר. ואמנם, מתברר כי התובעת סבלה מבעיות גב באופן נמשך. גם המומחה מטעמה, ד"ר דוד, ציין בחוות דעתו, שהתיעוד הרפואי שעמד לרשותו מצביע שסבלה מהגב בשנים 1987-1991, וזאת אף שהתובעת טענה בפניו כי סבלה מכאבי גב תחתון רק כמה חודשים (!) (ר' בע' 6 לחוות הדעת). מומחה הנתבעות, ד"ר ביאליק, חשף רישומים רפואיים גם מיולי 1999 (פריצת דיסק), ומנובמבר 2000 (כאבי גב תחתון), המלמדים על בעיה נמשכת (ר' בחוות דעתו בע' 6 למטה). וראו בענין זה רישום רפואי מיום 21.7.1999: "כאבים בגב תחתון מאתמול. לדבריה ידוע על פריצת דיסק 5L-4L. הגבלה ניכרת בתנועה, רגישות במישוש גב תחתון יותר מימין, ללא סימני חסר נוירולוגי" (בתיק מוצגי הנתבעות). 9. התובעת אישרה בחקירתה כי סבלה מכאבי גב "לפרקים" (פ' ע' 33 ש' 6-5); ואישרה: "הכאבים היו גם לפני התאונה. כל פעם שהיו כאבים זה בגלל הניתוחים, כך הסבירו לי הרופאים, שעברתי ניתוח בהרדמה דרך הגב ומאז התחילו להיות כאבי גב ואז הייתי צריכה עזרה. מדובר בניתוח קיסרי והיו לי ששה (6) כאלה. אני מתכוונת לניתוח הקיסרי הראשון וזה היה בשנת 86', הלידה הראשונה שלי. ש. 17 שנים קדימה לתאונה. החודשים טרם התאונה. אז סבלתי מכאבי גב לפרקים בחודשים הסמוכים לתאונה? ת. כן" (פ' ע' 33 ש' 27-21). 10. התובעת סיפרה ש"כל שנה ילדתי", וכי בגלל הלידות והניתוחים הקיסריים "סבלתי מהגב", אם כי "לא הייתי מוגבלת" (פ' ע' 32 ש' 2-1, ש' 32). היא אישרה כי בשנת 1990 הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, שם התלוננה שאינה יכולה לתפקד בבית בגלל הכאבים החזקים (פ' ע' 32 ש' 17-15). באותה עת אף הלכה עם קב (פ' ע' 32 ש' 23-20). למרות זאת, למומחה מטעמה אמרה, כך ממש (ר' "רקע רפואי", בע' 2 לחוות דעתו של ד"ר דוד): "סבלה מכאבי גב בשנת 1986-7. כאבים הופיעו לאחר לידה ולוו בקרינה קלה לרגל שמאל. טופלה שמרנית. הכאבים חלפו לחלוטין כעבור 3-4 חודשים. ממועד זה ועד למועד התאונה הנדונה לא סבלה מכאבי גב" (ההדגשה הוספה). 11. גב' יפה בן-דוד, אחותו של מר מרדכי לוי (והדודה של ילדי התובעת), העידה כי התובעת סיפרה לה כיצד נפלה (פ' ע' 8 ש' 18-11): "ש. את יודעת שיש פה תביעה בגין טענה שהתובעת טוענת שהיא נפלה במדרכה. אולי אם תוכלי לספר לנו מה התובעת סיפרה לך בדבר התאונה. ת. היא נפלה במדרגות כשהיא ירדה למטה. היא כעקרון סבלה המון מהגב ותפסה טרמפ על זה. אמרה שתתן לשכן חצי חצי מהזה ותמשיך הלאה. אני מתכוונת שהיא נפלה במדרגות בבנין כשהיא ירדה לקנות, אין לי מושג מה, והיא סבלה לפני כן מהגב המון שנים, מהגב, מהרגליים. ש. לשאלת ביהמ"ש אנא הבהירי מה זה חצי חצי מהזה? ת. מהכסף שהיא תקבל כפיצויים ואז נשתתף חצי חצי. בוא תאמר שנפלתי ברחוב בבור, ונתחלק, אם אני ארוויח נתחלק חצי חצי. הוא זה יהודה כהן. יהודה כהן הוא שכן". 12. גב' בן-דוד כתבה בענין זה מכתב לעיריה, ביום 30.1.2005, שם רשמה (ר' בתיק מוצגי הנתבעות): "אני מוסרת בזאת שרחל ולריט לוי שהתלוננה לפני כשנתיים שנפלה בבור ברחוב אבן ספיר 54, לא נפלה בבור שציינה והיא סובלת מזה שנים מפריצת דיסק בגב ועקב כאבים תכופים רוצה לעבור ניתוח ומצאה לנכון לשקר בגלל שראתה בור פתוח ב[רחוב]אבן ספיר ואף לקחה עד שאינו מוכן כיום להעיד בשקר זה למרות שהובטח לו סכום כספי ממנה. שמו של העד: יהודה כהן מרחוב אבן ספיר 8". 13. התובעת טענה כי מדובר ב"עדות שקר", שנובעת מרצונה של גב' בן-דוד לנקום בה (ר' עדותה בפ' ע' 41 ש' 21-14). גב' בן-דוד הודתה, כי המניע מאחורי החלטתה "לחשוף את האמת" נעוץ בסכסוך שפרץ בינה לבין התובעת בקשר לדירה: "היא הלכה לאחר שנתיים לתבוע אותי בבית המשפט על דירה שנתתי לה להתגורר בה ללא כסף, דירה שלי, היא לקחה עורך דין ותבעה אותי על 60 אלף ₪ לבית המשפט שאשלם לה על כך שאחי סידר לה את הבית... הגענו הביתה והיא הביאה לי משטרה הביתה, בעוד שאחי שוהה בבית הסוהר, היא הביאה משאית להוציא את כל הריהוט מהבית ברמאות, זה לא שלה. רצתי לשם, היא הביאה משטרה. שאלו של מי הבית, היא אמרה ששלי, היא הודתה שהבית הוא שלי. עשיתי לה טובה, נתתי לה לגור שם כשאחי שוהה בבית סוהר. אז אמרתי אם היא ככה, אין לי בעיה, אני אלך גם כנגדה. כמו שהיא עושה לי, כך אני אחזיר לה. אחשוף את האמת" (פ' ע' 9 ש' 31 עד ע' 10 ש' 7). 14. הסכסוך האישי בין השתיים מחייב להתייחס בזהירות לעדותה של גב' בן-דוד. יחד עם זאת, יש לזקוף לטובת מהימנות עדותה את העובדה, כי במכתבה לעיריה ציינה את שמו של מר יהודה כהן, השכן, כעד לקנוניה. לדבריה, התובעת ניסתה להניעו להעיד לטובתה על נפילה במדרכה (ר' המכתב הנ"ל וכן עדותה בפ' ע' 8 ש' 18-17). איזכור שם של אדם נוסף מוסיף נופך של אמינות לגרסתה העדה. הטעם לכך נעוץ בזה, שעדותו של העד עשויה לאמת או להפריך את הגרסה הנטענת, ובכך היא מעמידה את הגרסה כולה ב"סיכון". 15. היה על התובעת להזמין את מר יהודה כהן על מנת להפריך את עדותה של גב' בן-דוד. התובעת העידה שמר יהודה כהן ראה אותה בסמוך לאחר התאונה "רק כשקמתי כבר, כשעמדתי על הרגליים. שאלה אותי מה קרה, אמרתי שנפלתי" (פ' ע' 38 ש' 30-29). מר כהן, אם כן, הוא עד רלבנטי, הן משום שראה את התובעת ושוחח עמה מיד לאחר הנפילה, והן כדי להזים את עדותה של גב' בן-דוד אודות הקנוניה שהתובעת ביקשה לרקוח. 16. התובעת לא זימנה את מר יהודה כהן להעיד. מר מרדכי לוי שיער שהנ"ל בחו"ל (עדותו בפ' ע' 59 ש' 4-3). לא הוצג תדפיס כניסות ויציאות של העד מהארץ. לא הוצבע על כל נסיון לאתרו ולהביאו לעדות. הימנעות זו מהגשת ראיה רלבנטית נזקפת כנגד התובעת. 17. יוסף עוד, כי גרסת התובעת אודות האופן בו נפלה מעוררת קשיים. ראשית, מר גוניצקי העיד כי מדובר בכביש ראשי וסואן (פ' ע' 30 ש' 8). לדבריו, "אסור לחצות כביש במקום הנ"ל. אם מישהו רוצה למות, שיחצה" (פ' ע' 30 ש' 19). התובעת טענה כי ה"מפגע" היה מוסתר במכוניות (ס' 3 לתצהירה). טענה זו מתיישבת עם העובדה, כי לא היה במקום מעבר בטוח לחציה. האמנם חצתה את הכביש במקום כה מסוכן? התובעת אמרה: "אין מעבר חציה באזור הרמזור. הביה"ס נמצא משמאל למכולת וזה רחוק. אני לא יכולה ללכת מסביב כדי לחצות את מעבר החציה" (פ' ע' 35 ש' 21-19). ואולם כאשר נשאלה אם גם עם הילדה חצתה כך את הכביש, השיבה: "לא. איתה חציתי במעבר חציה. ביה"ס והמכולת הם אזורים שונים לגמרי..." (פ' ע' 35 ש' 23). 18. שנית, אין זה ברור מה היקשה על התובעת לראות את ערוגת העץ החסר (ר' תמונה ת/1). התובעת מכירה את המקום היטב, שהרי היא מתגוררת בסמיכות (ר' עדותה בפ' ע' 38 ש' 6-5). לדבריה, "שנים זה [הערוגה] בלי עץ", וכך הדבר ב"כל הרחוב" (עדותה בפ' ע' 38 ש' 18-12). בנוסף, התובעת טענה שנתקלה ב"אבני שפה שבורות", בה בעת שבתמונה שהגישה רואים תזוזה באבני מדרכה, אך לא באבני שפה (ת/1). ולבסוף, היתקלות באבני מדרכה גורמת ברגיל לנפילה קדימה, עם תנועת ההליכה; ואילו כאן נטען שהתובעת נפלה על ישבנה דווקא (ס' 3 לתצהירה). אכן, אין לפני גרסה עובדתית סדורה והגיונית, כי אם אוסף תלאי טענות, שהתובעת נאלצה לתרץ ולהסביר. 19. יוסף עוד כי עדות המומחה מטעם התביעה לא הועילה לתמוך בגרסת התאונה. ד"ר דוד אישר כי "אנשים מחמירים פתולוגיה גם ללא טראומות, ללא חבלה. אני עוסק בנושא עמ"ש כבר 20 שנה" (פ' ע' 16 ש' 8-6). 20. סיכומם של דברים: התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי נפלה במדרכה כתוצאה מן המפגע הנטען: (א) עדותה סובלת מסתירות פנימיות בענין מסלול ההליכה שקדם לנפילה הנטענת; (ב) עדות בן-זוגה מר לוי שללה את גרסת התובעת כי באותו בקר יצאה עם הילדה לבית-הספר; (ג) בסיכום ביקור אצל רופא המשפחה, בבוקר הארוע, לא נרשם שנפלה, אלא ש"שוב" סובלת מהגב; (ד) לתובעת עבר רפואי עשיר בתחום בעיות הגב; (ה) התובעת לא העידה את מר יהודה כהן כעד רלבנטי וכעד הזמה, ולא הוכיחה שאינו ניתן לאיתור; (ו) הוכח כי התובעת מסרה למומחה מטעמה פרטים חלקיים אודות עברה הרפואי בתחום הגב; (ז) חוות דעתו של ד"ר דוד אינה תומכת בטענת הנפילה, שהרי החמרה במצב הגב עלולה להתרחש גם שלא כתוצאה מטראומה; (ח) אין הגיון רב להניח כי התובעת חצתה כביש סואן ומסוכן במקום הנטען; אף לא ברור מדוע לא נזהרה בסמוך לערוגה, שהרי מצב הערוגה היה מוכר לה היטב במשך שנים; (ט) לא הוצגה כל ראיה אוביקטיבית לתמוך בגרסת התובעת, ועדותה נותרה יחידה. 21. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בהליך דנא: שכ"ט מומחה, שכר בטלת עדים, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבוריפיצוייםעירייהנפילה