הערבות מודפסות באותיות "קידוש לבנה" המילים: "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום". דוגמא לפסק דין בנושא ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום: א. התובענה והצדדים לה 1. התובע, תאגיד בנקאי הגיש נגד שלושת הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב כספי בסך 327,300 ₪. 2. לגבי הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") טען התובע כי זו חייבת לו את סכום התביעה מכח התחייבותה לסלק כל יתרת חובה בחשבונה אצל התובע (להלן: "חשבון הבנק"). לגבי הנתבעים 2 ו-3 נטען כי הם בני זוג ובעלי המניות והמנהלים של החברה וכי חתמו כערבים לחובות החברה בחשבון הבנק. 3. אשר לנתבעת 3 (להלן: "אסנת" או "הנתבעת") נטען כי חתמה ביום 14.5.07 על כתב ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת לחובות החברה בחשבון הבנק. 4. החברה לא התגוננה מפני התביעה וביום 26.10.08 ניתן נגדה פסק דין המחייב אותה לשלם לתובע את סכום התביעה וכן ריבית והוצאות. נגד נתבע 2 (להלן:"גל") תלויים ועומדים הליכי פשיטת רגל ומשכך ההליכים המשפטיים נגדו עוכבו. 5. אסנת הגישה בקשת רשות להתגונן, בגידרה העלתה שתי טענות, כדלקמן: 5.1 כי ערבותה לחברה הינה בבחינת ערבות בלתי מוגבלת שניתנה לתובע על ידי "ערב יחיד" כמשמעות הביטוי בפרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") ומשכך היא פטורה מערבותה. 5.2 השניה כי התובע לא יצא כלפיה בחובת הגילוי הנאות המוטלת עליו מכח הוראות חוק הערבות, וכי אסנת לא ידעה ולא היתה יכולה לדעת מה טיבם של המסמכים עליהם חתמה. ב. הליכים קודמים 1. לאחר דיון בבקשה ניתנה לאסנת רשות להתגונן מפני התביעה, על פי טענותיה למעט טענתה כי היא בבחינת ערב יחיד (החלטה מיום 22.4.09). 2. הגבלה זו בוטלה בהחלטה שניתנה בבר"ע. 3. בהחלטה מיום 11.2.10 נקבע כי נטל הראיה מוטל על אסנת ועליה לפתוח בהבאת הראיות. ג. עיקר טענות הנתבעת 1. בתצהיר עדותה הראשית טענה אסנת כי נישאה לגל ביום 7.1.86 והתגרשה ממנו ביום 1.12.08 וזאת לאחר שנישואי בני הזוג נקלעו למשבר אשר בעקבותיו עזבה אסנת ביום 4.4.07 את בית המגורים של בני הזוג ברמת השרון (להלן: "בית המגורים המשותף"). 2. להלן טענה אסנת כי לא שימשה כמנהלת בחברה ולא היה לה כל קשר לפעילותה העסקית, הגם שהיא מחזיקה במניה אחת של החברה וזאת לדבריה על מנת לעמוד בדרישת פקודת החברות שהיתה בתוקף בעת הקמת החברה. 3. אשר לנסיבות החתימה על כתב הערבות טענה אסנת כי גל פנה אליה וביקש ממנה לחתום על מסמכי פתיחת חשבון בבנק דיסקונט וכי הבהיר לה כי מדובר בעניין פורמלי גרידא אך הוסיף ואמר כי העניין דחוף שכן כל עיכוב עלול לגרום לעכב את פעילותה השוטפת של החברה ולגרום לו נזק. אסנת הוסיפה וטענה בתצהירה כי בעקבות התרעה קצרה ביותר שקיבלה מגל הגיעה בריכבה הפרטי ביום 14.5.07 במהלך יום עבודתה, לרחוב אבא הילל ברמת גן, שם המתין לה אחיו של גל (להלן: "עומר") שסימן לה היכן לחנות והלך להביא את פקיד הבנק. 4. לגירסת אסנת הגיע למכוניתה אדם זר שלא הכירה, ושלשל מבעד לחלון הפתוח אסופת מסמכים תוך שהורה לה לחתום עליהם שעה שהוא ועומר חוזרים וטוענים כי מדובר בעניין פורמלי בלבד. לטענתה כל התהליך בוצע בחופזה רבה. 5. אסנת טענה כי הגם שהיא קוראת עברית, שפת אימה הינה אנגלית וכי אין היא בקיאה ולא עסקה בעניינים משפטיים ו/או עסקיים משכך, באותו מעמד נבצר ממנה לקרוא את המסמכים קודם שחתמה עליהם, וכי גם נציג הבנק לא הסביר לה כהלכה אודות המסמכים עליהם חתמה. 6. בסיפת סעיף 20 לתצהירה טענה אסנת: "נציג הבנק אמר לי שאלה מסמכים סטנדרטיים שחותמים עם פתיחת חשבון וזו ערבות אך אני הבנתי שמדובר בעניין פורמלי כיוון שיש לי מניה אחת ובשום אופן לא דובר שאני אצטרך לשלם תשלום כלשהו" (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 7. אסנת הוסיפה וטענה כי בטופס ההודעה לערב עליו חתמה לא צוין כלל מספר החשבון אליו מתייחס המסמך, כי בכתב הערבות נרשם מספר חשבון שגוי במקום מספר החשבון של החברה וכי לא צוין בטופס ההודעה לערב כי האשראי המאושר כבר הועמד לרשות החברה. 8. אסנת הוסיפה וטענה כי במועד חתימת כתב הערבות היא לא התגוררה עם גל ופרנסתה לא היתה עליו. ד. גירסת התובע 1. מר ליאור גורביץ (להלן: "גורביץ") שהגיש את תצהיר העדות הראשית מטעם התובע טען בתצהירו כי אסנת חתמה בפניו על המסמכים וכי מילאה בעצמה ובכתב ידה על הערבות את פרטיה האישיים לרבות כתובת מגוריה הזהה לזו של גל - וכי שעה שחתמה על כתב הערבות היתה אסנת נשואה לגל. 2. גורביץ הוסיף והצהיר כי שעה שאסנת חתמה על כתב הערבות היא לא ציינה בפניו כי היא פרודה מגל. 3. גורביץ הוסיף וטען כי אסנת חתמה על טפסי הערבות בריכבה וכי הדבר נעשה כך על מנת להעניק לה שרות טוב מה גם שאסנת עצמה ביקשה, במהלך שיחה טלפונית מוקדמת שקיימה עם גורביץ כי זה יחתים אותה בריכבה ליד הסניף. 4. גורביץ הוסיף וטען כי לאחר שנמסר לו כי אסנת ממתינה בריכבה, הוא נכנס לרכב וישב לצידה במושב הנוסע. 5. בסעיף 34 לתצהירו טען גורביץ: "נכנסתי לריכבה של הנתבעת ושם הסברתי לה בסבלנות על מה היא חותמת כמו גם על המשמעויות הנלוות לחתימתה". 6. גורביץ חזר על גירסתו זו גם בסעיפים 42 ו-47 לתצהירו והטעים כי: "לכל אורך ההסברים היא לא טענה כי משהוא אינו ברור לה". 7. גורביץ הקפיד להטעים כי לא התרשם שקיים אצל אסנת קושי בקריאת המסמכים והבנת הנקרא, וכי מכל מקום, עובדה היא שבכותרת כתב הערבות מודפסות באותיות "קידוש לבנה" המילים: "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום". 8. בהתייחסו לטענת אסנת לפיה מתקיימת בה הגדרת ערב יחיד טען גורביץ כי אסנת ציינה בכתב ידה כי היא מתגוררת בבית המהווה כתובתו של גל קרי, בית המגורים המשותף. ה. דיון וממצאים 1. היוזמה להחתמת אסנת בריכבה 1.1 גורביץ חזר ודבק בגירסתו לפיה הרעיון בדבר החתמתה של אסנת בריכבה, בא לעולם על פי בקשתה (עמ' 13 שורות 1-4) וזאת במהלך שיחת טלפון שיזם גורביץ עם אסנת מספר ימים קודם לפגישה (שם, שורות 16-26). 1.2 אסנת כזכור טענה כי גל הוא שיזם את מפגש החתימה בריכבה ללא כל התראה מוקדמת. הן גורביץ והן אסנת עמדו על חלקו של עומר בהסדרת הפגישה; גורביץ הטעים כי ירד לריכבה של אסנת בעקבות הודעה טלפונית של עומר (עמ' 14 שורות 26-28). 1.3 בסוגיה זו אני מעדיף את גירסתו של גורביץ על זו של אסנת ופוסק כי גירסתה של האחרונה ממנה נעדרת כל התייחסות לפעולות ההכנה המיקדמית שהיה על גורביץ לנקוט אינה נתפשת בעיני כסבירה בעוד שגורביץ העיד על תיאום מוקדם של פגישת החתימה, אשר איפשרה לו מן הסתם להכין את המסמכים. 2. הליך ההחתמה 2.1 מעדותו של גורביץ עולה כי מסמכי הערבות נחתמו על ידי אוסנת כשהיא יושבת בריכבה ואילו גורביץ יושב לצידה בתוך הרכב (עמ' 14 שורה 24). אסנת לעומת זאת טענה כי גורביץ כלל לא נכנס לריכבה אלא "שילשל מבעד לחלון הפתוח של הרכב קבוצת מסמכים" (סעיף 18 לתצהיר עדותה וכן עדותה בדיון בבקשת הרשות להתגונן עמ' 3 שורות 16-18). 2.2 אטעים כי קודם לכן בחקירתה לא זכרה אסנת אם חלון הרכב היה פתוח שעה שבאה לחתום (עמ' 2 שורות 10-11). 2.3 גורביץ לעומת זאת טען בביטחון כי חלונות הרכב היו סגורים (עמ' 17 שורות 12 ו-13). משכך אני מוצא כי גירסתה של אסנת בסוגיה זו תלויה על בלימה. 2.4 לא זו אף זו אסנת הודתה בעדותה כי מילאה בכתב ידה את שם הערב ופרטי הכתובת שלה על כתב הערבות (עמ' 2 שורות 3-5) ומשכך קשה להלום את גירסתה לפיה לא ידעה כי היא חותמת על כתב ערבות. 2.5 גורביץ טען בעדותו כי תהליך החתימה נמשך בין 5-10 דקות והוסיף כי הסביר לאסנת מילולית את תוכנו של כל טופס וזו שאלה רק היכן לחתום (עמ' 16 שורות 4-6). גירסה זו בדבר קלות ידה של אסנת בחתימה על מסמכים הנוגעים לחברה, מקבלת תימוכין גם מעדותה במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן שם השיבה בשלילה בתשובה לשאלה, האם נהגה לבדוק לפני שהתבקשה לחתום על מסמכים הקשורים לחברה (עמ' 2 שורות 19-24). 2.6 עובדה זו ראויה לציון גם בהקשר לגירסתה של אסנת אשר בתשובה לשאלה, מדוע לא ביקשה זמן כדי לקרוא את המסמכים? השיבה: "אני האמנתי להם - עזבתי באמצע יום עבודה, עזבתי פגישה"(שם, בעמ' 3 שורות 9-11). 2.7 גורביץ לעומת זאת אשר נשאל בחקירתו, האם אסנת קראה את המסכים באופן מעמיק השיב: "הטפסים היו בידיה אם היא קראה וכמה קראה זה בשליטתה ולא בשליטתי. אני הסברתי לה במלל חופשי כדי שהיא תבין מה זה אומר; לקרוא הכל זה שיקול שלה אני מחובתי להסביר" (עמ' 17 שורות 2-4). אטעים כי בסעיף 39 לתצהירו טען גורביץ כי לאחר שאוסנת הביטה במסמכים היא חתמה עליהם (ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 2.8 קודם לכן בעדותו עומת גורביץ עם העובדה לפיה תהליך החתימה נמשך כ-10 דקות ונשאל, הכיצד הסביר לאסנת על כל טופס וטופס בתוך זמן קצר שכזה. על כך השיב גורביץ: "פחות או יותר, אני לא לוקח זמן, אני לא משפטן הסברתי לה כל טופס מה הוא אומר לא נכנסתי לכל סעיף וסעיף" (עמ' 16 שורות 16-19). 2.9 גורביץ אף הכחיש את טענת אסנת כי התובע העמיד את האשראי לחברה עוד קודם לחתימת הערבות של אסנת (עמ' 12 שורות 13-14) במהלך חקירתה חזרה בה אסנת למעשה מגירסה זו (עמ' 8 שורות 14-16). 2.10 יתר על כן הוכח בפני כי אסנת ידעה כי היא חותמת על כתב ערבות שכן ציינה את שמה כערב במקום המיועד לכך. 2.11 כמו כן לא נסתרה בפני גירסת גורביץ לפיה במהלך החתימה הוא ישב לצידה ברכב והסביר לה הגם שבקצרה את תוכנם של המסמכים. 3. הבסיס הנורמטיבי 3.1 הוראת התיקון משנת 1994 בסעיף 17א' לחוק הבנקאות (שרות ללקוח) התשמ"א-1981, מרחיב את חוג הלקוחות אשר לגביהם חב בנק חובת זהירות מיוחדת ומחיל אותה גם לגבי ערבים, שכן נאמר בו: "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי". לעניינו רלבנטיים ההוראות בחוק הבנקאות בדבר אישור הטעיה (סעיף 3 לחוק וסעיף 5 (גילוי נאות). 3.2 על פי הממצאים שקבעתי אסנת לא קראה את כתב הערבות עליו חתמה, הגם שידעה כי עסקינן בכתב ערבות. עם זאת, הגעתי למסקנה כי גורביץ, נציג הבנק התובע לא מנע מאסנת לקרוא את המסמכים ובכללם כתב הערבות וכי הימנעותה של אסנת מלקוראם הינה פרי שיגרה שסיגלה לעצמה שלא לקרוא מסמכים הנוגעים לחברה הן בשל חוסר עניין והן לאור אמונה בגל, כמו גם בשל אווירת החיפזון בו היתה שרויה מחמת צרכי עבודתה שאין להם דבר וחצי דבר עם החברה ו/או עם התובע. 3.3 ב-ע"א 8564/06 סעיד חסאן סולטאני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ( - להלן: "פרשת סולטאני") ציטט בית המשפט בהסכמה את העמדה שהובעה במאמרה של ד"ר ר. פלאטו שנער: "חובת הגילוי הבנקאית כלפי הממשכן נכס להבטחת חיובו של אחר"(הפרקליט מ"ט (2) 385 (להלן: "שנער") שם נאמר: "תיאורית האמון הפכה לערך מרכזי בדיני הבנקאות שלנו...עיקרון האמון מוליד חובת גילוי במובן הרחב. חובת הגילוי במובן הרחב כוללת לא רק מילוי טכני של עובדות ונתונים אלא גם ובעיקר חובה להסביר לממשכן את משמעותה המלאה של העיסקה על כל פרטיה והחובה להשיג את הבנת הממשכן לכל המידע וההסברים שנמסרו לו". בפרשת סולטאני קבע בית המשפט כי יש ליישם את תוצאת הפרת חובת הגילוי כלפי הממשכן, גם לגבי הפרת אותה חובה כלפי ערב (שם, בפיסקה 17) וכן גרס כי ככלל יש להחתים ערבים במשרדי הבנק. 3.4 עמדה מרוככת קמעא ניתן לזהות בהלכה שנפסקה ב-ע"א 6799/02 יולזרי נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פ"ד נ"ח (2) 145 (להלן: "פרשת יולזרי") שם התבסס בית המשפט על החזקה לפיה אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו הבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו (פיסקה 5 לפסק הדין). אשר לחובות הגילוי והנאמנות המוטלות על בנק מכח סעיף 17א' לחוק הבנקאות נפסק: "מתוקף חובות אלה הבנק מחויב שלא להטעות את מקבל השירות, לקוח או ערב, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן ואת הסיכונים הכרוכים בו, ליתן את השירות בנאמנות ובזהירות ראויה ולנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במילוי תפקידיו". עם זאת ראה בית המשפט לקבוע באותה פרשה: "הלכה פסוקה היא כי ביטויין והיקפן של החובות המוטלות על הבנק כלפי הלקוח או הערב, נקבעים על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה". 3.5 בפרשה אחרת ע"א 8510/09 בנק הפועלים נ. נויברג (-להלן: "פרשת נויברג") נימק בית המשפט את פסיקתו לפיה נהג הבנק בהגינות כלפי החייבת שם בעיקר על יסוד הנסיבות לפיהן התצהיר שנחתם על ידי החייבת היה מסמך קצר ומנוסח בבהירות אשר אושר על ידי פרקליטה של החייבת וכן על יסוד הממצא לפיו: "המשיבה ממקמת את הטעות בחתימתה לא בלשון התצהיר לא בבנק, אלא בנכונותה להאמין לבעלה שהכל יסתדר חרף תוכן התצהיר שעליו חתמה...תוך קבלת הסבר למשמעות המסמך". בנסיבות אלו ראה בית המשפט לקבוע כי לא רבצה על הבנק חובה "להזהיר את המשיבה לבל תעניק בבעלה אמון או להמליץ לה לקבל ייצוג בנפרד" (שם בפיסקה 8). 3.6 הרציונל המובנה בפסיקה שנסקרה עד כאן מלמד כי אין לנקות מאחריות ערב שחותם על כתב ערבות ללא שטרח לקרוא אותו הגם שניתנה לו הזדמנות לעשות כן, אך באותה מידת תוקף נקבע כי על הבנק מוטלת חובה עצמאית לוודא כי החותם, מודע למשמעות כתב הערבות וכי הפנים את הסיכונים הגלומים בחתימתו. 3.7 מסקנה נוספת המקבלת תימוכין מן הפסיקה הינה כי יש להחריג, לצורך בחינת מיצוי חובתו של הבנק, את ההשפעה שיש לייחס להסתמכותו של החותם על מצג "אמינות" שערך כלפיו אדם קרוב כגון בן זוג, באשר לתוכן או משמעות המסמכים שעליהם התבקש החותם לחתום. 3.8 על יסוד המקובץ עד כאן אני פוסק כי יש לזקוף לחובתה של אוסנת הן את הימנעותה מלקרוא בעיון את כתב הערבות קודם שחתמה עליו והן את הסתמכותה על דברים שאמר לה בעלה גל כמו גם את הנוהג שאימצה לה כשיגרה לחתום על כל מסמך הקשור לחברה על פי בקשת בעלה וללא בדיקה. לעומת זאת, לחובת הבנק יש לזקוף את העובדה כי לא ווידא באופן פוזיטיבי ויזום כי אסנת אכן הפנימה את מלוא משמעותו של כתב הערבות עליו חתמה ובעיקר הסיכון הגלום בו מבחינתה וכי הסתפק בכך שאסנת הביטה במסמכים ובהסבר הקצר שנתן לה. בנסיבות העניין ועל יסוד ועל יסוד ההלכה שנפסקה ב-ע"א 3912/90 EXIMIN S.A תאגיד בלגי נ. טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ (פ"ד מ"ז (4) 64 בדבר השיקולים הנבחנים לחלוקת האשם החוזי, אני קובע כי יש לייחס לאוסנת אחריות של 60% מכלל הנזק ולבנק אחריות בשיעור של 40%. 4. ערב יחיד כטענת פטור של אסנת מחבותה על פי כתב הערבות 4.1 כזכור טענה אסנת כי יש לפטור אותה מערבותה בשל היותה "ערב יחיד" כמשמעותו בסעיף 19 לחוק הערבות שכן חתמה על חוזה ערבות בסכום בלתי מוגבל, לעניין זה טענה אסנת כי מתקיימים לגביה התנאים הסטטוטוריים להגדרתה כערב יחיד שכן במועד חתימתה על כתב הערבות היא לא התגוררה עם גל ופרנסתה לא היתה עליו (סעיפים 26-30 לתצהירה). 4.2 בסעיף 19 לחוק הערבות נקבע: "ערב יחיד" - מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב או שותפו של החייב בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה; היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד; לעניין זה 'בעל עניין בתאגיד' כהגדרת 'בעל עניין' בחוק ניירות ערך התשכ"ח-1986". 4.3 בעדותה טענה אוסנת כי החל מיום 4.4.07 נטשה את בית המגורים ועברה להתגורר בדירה בגבעתיים (להלן: "הדירה בגבעתיים") (סעיפים 4-6 לתצהירה ועדותה בקצה עמ' 9 ועמ' 10). אוסנת אף טענה בעדותה כי אמרה לפקיד הבנק במועד החתימה כי איננה מתגוררת עם גל (עמ' 10 שורה 9). 4.4 גורביץ טען בתצהירו כי אוסנת ציינה בכתב ידה בכתב הערבות את כתובתה ברחוב שבי ציון 51 רמת השרון קרי, דירת המגורים המשותפת. עם זאת לא כפר גורביץ בגירסת אוסנת לפיה זו אמרה לו כי היא מתגוררת בכתובת אחרת וטען כי אינו זוכר (עמ' 16 שורות 9-15). 4.5 אוסנת אף טענה כי במועד חתימת כתב הערבות היא עבדה בחברת אינספייר (סעיף 16 לתצהירה) והשתכרה למחייתה מעבודתה שם (סעיף 30 לתצהירה). 4.6 גירסתה של אסנת בסוגיות אלו לא נסתרה. 4.7 ב"כ התובע טען בפני כי אסנת מושתקת מלטעון כי היא מתגוררת בכתובת אחרת זולת דירת המגורים המשותפת שכן היא עצמה ציינה את כתובתה באותה דירה. אני רואה לדחות טענה זו הן בשים לב לגירסתה של אוסנת לגבי הרישום האמור, והן ובעיקר כי לצורך בחינת הסוגיה שבפני מרכז הכובד אינו הכתובת הרשמית לכשעצמה אלא האם במועד חתימתה על כתב הערבות (קרי, ביום 14.5.07) התגוררה אוסנת בפועל עם גל תחת אותה קורת גג ולעניין זה העידה אוסנת כי היא עזבה את בית המגורים המשותף בשבוע הראשון של חודש אפריל 2007. התובע לא זימן לדוכן העדים את גל על מנת להזים את טענות אוסנת בסוגיות אלו; הימנעות זו נזקפת לחובת התובע. 4.8 סוגיית רכיבי ההגדרה של "ערב יחיד" עלו בהרחבה על מדוכת הדיון ב-ע"א 645/04 דינה בן-שושן נ. הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ (-להלן: "פרשת בן-שושן). באותה פרשה נתן בית המשפט דעתו לרציונל העומד ביסוד ההגנה הרחבה העומדת לערב יחיד (עד כדי פטור מוחלט) וקבע כי: "ההגנה על הערב היחיד מתמקדת בערבים שאין להם אינטרס עסקי משותף וזהה לזה של החייב וכאשר מדובר בתאגיד רואים בעל עניין כתאגיד החייב כמי שמזוהה עם האינטרס העסקי של אותו גוף" (פיסקה 24 לפסק הדין). 4.9 בהידרשו לשאלה בדבר גבולות ההפנייה של חוק הערבות לחוק ניירות ערך קבע בית המשפט כי אין להסתפק בהגדרה צרה וזאת בשל העובדה שהמושג "בעל עניין בתאגיד" על פי הגדרתו בחוק ניירות ערך בנוי ונשען על יסוד "החזקה" (פיסקה 29 לפסק הדין). מכאן לא ארכה דרכו של בית המשפט לקבוע כי בחינת המושג החזקה" לעניין חוק ניירות ערך מלמדת כי לעניין "החזקה" בידי יחיד יראו יחיד ובני משפחתו הגרים עימו או שפרנסת האחד על האחר, כאדם אחד. משכך נמצא כי המושג בעל עניין בתאגיד על פי הגדרתו הרחבה חל על מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד (שם, בפיסקה 29). 4.10 יישום הגדרה זו בנסיבות העניין בו עסקינן מלמדת לכאורה כי הגדרת בעל עניין תופשת לכשעצמה רק לגבי גל (שכן אסנת מחזיקה רק מניה אחת בחברה). עם זאת גזירת הכתוב היא כי אם יוכח שאסנת התגוררה עם גל ערב חתימת כתב הערבות או אם פרנסתה היתה עליו - יש לראותה בבחינת בעל עניין המחזיק חמישה אחוזים או יותר בחברה. 4.11 כאמור לעיל לא נסתרה בפני גירסתה של אוסנת כי לעת חתימת כתב הערבות היא לא התגוררה עם גל וכן כי עבדה לעת ההיא והשתכרה למחייתה ומשכך תופשת בה הגדרת "ערב יחיד". 4.12 ב"כ התובע טען בפני כי חוק ניירות ערך קובע כי יראו יחיד ובני משפחתו כאדם אחד לצורך החזקה ואין נפקות לאחוזי החזקה במניות ומשכך בן זוג אינו ערב יחיד לפי חוק הערבות (פיסקה 45 לסיכומי התובע). טענה זו מוטעית בבסיסה ואין בידי לקבלה שכן למדנו כי מבחן החזקה בידי יחיד כולל מעצם הגדרתו את רכיב המגורים המשותפים או תלות בפרנסה; נראה בעיני כי מקור הטעות לה נתפש ב"כ התובע מצוי מן הסתם בעובדה שבן זוג של חייב בשר ודם מוחרג מהגדרת ערב יחיד אולם עסקינן בתובענה זו בחייב שהינו תאגיד (החברה) ולגביו חלה הגדרת החזקה הקבועה בחוק ניירות ערך עליה עמדנו לעיל. 4.13 רצינית ונוקבת יותר הינה טענתו של ב"כ התובע כפי שפורטה בסעיפים 47-49 לסיכומיו ואשר בליבתה הרציונל העומד בבסיס ההגנה על ערב יחיד ככזו החלה רק לגבי ערבים שאין להם אינטרס כלכלי או עסקי המזוהה עם האינטרס הכלכלי של בעל העניין. ב"כ התובע עיגן עמדתו זו בדברי בית המשפט בפרשת בן שושן לאמור: "ההגנה הניתנת לערב יחיד בחוק הערבות לא ביקשה להשתרע על מתן הגנה לערב המזוהה עם האינטרס הכלכלי של בעל הענין בתאגיד החייב, אלא להחיל על ערב כזה את ההסדר הכללי של חוק הערבות בלא הגנות המיוחדות הניתנות על פיו לערב" (פיסקה 32 לפסק הדין). 4.4 סבורני כי עמדה זו המעדיפה את הפרשנות התכליתית של החוק על מבחן מילולי או כזה הכבול בסד הצר של מגורים משותפים או זיקת פרנסה - היא בבחינת טענה הראויה להישמע. 4.5 עם זאת לאחר שעיינתי בכתב התביעה בתיק זה הגעתי למסקנה כי טענה זו לא נטענה בו וכן לא הונחה לה תשתית עובדתית כלשהיא. עצם הסתמכותו של ב"כ התובע על "ניתוח" כתב התביעה שהגישה אסנת נגד בעלה גל לבית המשפט לענייני משפחה (העתק ממנו צורף לתצהיר גורביץ ולסיכומי התובע) ולא פחות מכך מסקנתו כי הנטען שם מבסס מסקנה לפיה לאסנת היה אינטרס כלכלי ועסקי בחברה המזוהה לזה של בעלה, אינם נקיים מספקות, שכן לא הרי הניסיון ליהנות מהסדרי שיתוף בנכסים לעת פקיעת הנישואין (מושא התביעה שהגישה אוסנת נגד גל בבית המשפט לענייני משפחה) כהרי קביעת עובדה בלתי מוכחת לפיו לאסנת היה בעת מתן ערבותה אינטרס בחברה, הזהה לזה שהיה לבעלה. משכך איני רואה להתייחס לכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה ובגדרו טענה אסנת לזכויות בחברה כראיה קבילה או כנושאת משקל ראייתי. על כך אוסיף כי אסנת לא עומתה כלל ועיקר במהלך חקירתה עם הטענה, שהועלתה לראשונה בסיכומי התובע, לפיה היה לה במועד חתימתה על כתב הערבות - אינטרס כלכלי ועסקי בחברה וכי עדותה לפיה עבדה כעובדת זוטרה בחברה משך כשנה וחצי החל משנת 2005 (עדותה בעמ' 7 שורות 21-26) אין בה כדי לקבוע ממצא כזה ולמיצער בשים לב לתאריך חתימת כתב הערבות. 5. סוף דבר 5.1 הגעתי למסקנה כי הנתבעת (אוסנת) זכאית לחסות בצל ההגנה הקבועה בסעיף 21(ב) לחוק הערבות בהיותה בבחינת ערב יחיד שחתם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום קרי הנתבעת פטורה מערבותה. אני דוחה את התביעה. 5.2 לאור ממצאי באשר לנסיבות חתימת כתב הערבות לרבות התנהלותה הבלתי תקינה של הנתבעת בהקשר לכך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין מופחת בסך של 10,000 ₪. הודעה זכות ערעור. ערבות