תאונה עם רכב עומד באדום לבן

לטענת התובעת רכב הנתבע 1 עמד בצמוד למדרכה בסימון אדום לבן, עת רכב התובעת חלף על פניו, החל במפתיע רכב הנתבע 1 בנסיעה במהירות ובחוסר זהירות וכתוצאה מכך פגע רכבו ברכב התובעת ונגרמו לרכב התובעת נזקים. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תאונה עם רכב עומד באדום לבן: לפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים. להלן העובדות הצריכות לעניין: התובעת, חברת דיימלר פייננשל סרויסס ישראל בע"מ (להלן: "התובעת") הנה חברה העוסקת, בין השאר, בהשכרת כלי רכב. במועד התאונה נשוא התביעה היתה הבעלים של רכב מספר 4546666. הנתבע 1, מר יניב יעיש (להלן: "הנתבע 1") במועד התאונה היה נהג רכב מספר 8920207. הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") הינה חברת ביטוח אשר בטחה את רכב הנתבע 1 בעת הארוע. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופן התרחשות התאונה, האחריות להתרחשותה וגובה הנזק. טענות התובעת בכתב התביעה והמסמכים שצורפו לכתב התביעה: לטענת התובעת ביום 31.10.10 רכב הנתבע 1 עמד בצמוד למדרכה בסימון אדום לבן, עת רכב התובעת חלף על פניו, החל במפתיע רכב הנתבע 1 בנסיעה במהירות ובחוסר זהירות וכתוצאה מכך פגע רכבו ברכב התובעת ונגרמו לרכב התובעת נזקים. התובעת אמדה את גובה הנזק ליום הגשת התביעה בסך של 4,997 ₪. לטענת התובעת האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו של הנתבע מס' 1. לטענתה אין לה ידיעה אודות הסיבה הממשית לארוע התאונה, ועל כן נסיבות המקרה מתיישבות עם רשלנותו של הנתבע 1 ו/או חוסר זהירותו מאשר עם חוסר רשלנותו ונקיטת אמצעי זהירות מטעמו, לפיכך, טענה כי יש להחיל במקרה הנדון את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על הנתבעים להוכיח כי לא היה בהתנהגות הנתבע 1, עובר לתאונה, משום התרשלות. לחלופין טענה כי התאונה ארעה אך ורק בשל רשלנות ו/או חוסר זהירותו ו/או חוסר מיומנותו ו/או היפר חובה שבחוק, מצד הנתבעים, שבא לידי ביטוי במעשים או במחדלים במצטבר/לחלופין כדלקמן: נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות מופרזת, לא עצר במועד למנוע התאונה, יצא מהכביש מבלי לאותת או לסמן, סטה לנתיב נסיעתם, התעלם מהרכבים בכביש, לא נהג כפי שנהג סביר היה נוהג באותן נסיבות. המסמכים אשר צרפה התובעת לכתב התביעה: א. עותק מרשיון הרכב. ב. חוות דעת שמאי מיום 08.12.10 ערוכה ע"י השמאי מר יואב קשת. מחוות הדעת עולה כי סך הנזקים שנגרמו לרכב התובעת עומד על 3,176 ₪. מוקד הפגיעה הנו מצד ימין, דלת אחורית ימנית ניזוקה וכן נזוקו חלקים נוספים כמפורט בדוח. עוד עולה מחוות הדעת כי הרכב שהה במוסך למשך יומיים לצורך תיקון. עלות משוערת ליום לרכב חלופי עומדת על סך 150 ₪ ומשכך עלות משוערת לשהות הרכב במוסך 300 ₪. ג. חשבון שכר טרחת שמאי בסך של 498 ₪. ד. טופס הוראת תשלום מיום 07.11.10 על סך 3,684 ₪. ה. טופס הודעה על ארוע מיום 02.11.10 חתום ע"י מר שמואל וכטל, נהג רכב התובעת בעת התאונה. בתאור המקרה צוין כדלקמן: "רכב צד ג' עמד בנתיב הימני באדום לבן, הרכב היה מונע, אני הייתי בנסיעה כאשר הגעתי במקביל לרכב צד ג' ולפתע שמעתי מכה. רכב צד ג' רצה להשתלב לנתיב שבו אני נסעתי לא שם לב לרכבי ופגע ברכבי, רכבי ניזוק דלת קדמית ימנית". לתאור המקרה צורף תרשים. ו. תמונות נזק. ז. תצהיר מטעם עובד התובעת. ראיות התובעת במהלך הדיון: 1. מר שמואל וכטל העד נהג ברכב התובעת במועד הארוע. הארוע ארע בשעות הערב ברח' הרצל בנתניה. לדבריו, הוא נסע נסע בנתיב האמצעי. רכב הנתבעים עמד בנתיב הימני באזור בו לצד המדרכה קיים סימון אדום-לבן. בסמוך ולפני רכב הנתבעים עמד רכב נוסף, שנעצר על ידי פקח. הנתבעים רצו לעקוף את הרכב שהפקח עצר ו/או לצאת לכביש, סטו מנתיב הנסיעה הימני לנתיב הנסיעה שמשמאלם, ופגעו בדלת רכבו. לשאלות בא כח הנתבעים השיב העד כי במקום שלושה נתיבים והנתיב בו נסע, הנתיב האמצעי, מאפשר נסיעה ישר. יחד עם זאת מסר העד כי אפשרי גם מהנתיב האמצעי לפנות ימינה, בנסיבות בהן רכב בנתיב הימני, מסר כי לא קיימות אזהרות במקום לפיהן לא ניתן לפנות ימינה. העד הבהיר כי הוא נסע בנתיב משמאל לנתיב הימני, ובנתיב הימני עמד רכב לפני רכב הנתבעים, והנתבעים סטו לנתיב נסיעתו בעת שרכבו היה מול רכבם. עוד הוסיף כי אין בידיעתו אם רכב הנתבעים עצר או היה בנסיעה איטית, אולם הוא חש את הפגיעה בעת שהוא הגיע עם רכבו למול רכב הנתבעים (עמ'4, עמ' 5). לדבריו, לאחר הארוע הוא הבחין שנגרם נזק לרכבו ועדכן את הנתבעים. אין בידיעתו אם נפגע רכב הנתבעים. לדבריו, הנתבעים לא מסרו כי רכבם נפגע במהלך הארוע, והוא היה הנהג אשר ביקש מהנתבעים את פרטיהם (עמ' 5). המוצג ת/1: המוצג הוגש עובר להעדת העד (עמ' 3 שורות 15 - 16). המוצג הנו הודעה על ארוע אשר צורפה לכתב התביעה. טופס הודעה על ארוע מיום 02.11.10 חתום ע"י מר שמואל וכטל, נהג רכב התובעת 1 בעת התאונה. בתאור המקרה צוין כדלקמן: "רכב צד ג' עמד בנתיב הימני באדום לבן, הרכב היה מונע, אני הייתי בנסיעה כאשר הגעתי במקביל לרכב צד ג' ולפתע שמעתי מכה רכב צד ג' רצה להשתלב לנתיב שבו אני נסעתי לא שם לב לרכבי ופגע ברכבי רכבי ניזוק דלת קדמית ימנית". המוצג ת/2: המוצג ת/2 הינו תרשים אשר צורף לטופס ההודעה של מר שמואל וכטל. מר וכטל ציין בשרטוט את אבן השפה אדום-לבן שלצדו עומד הרכב הפוגע כשמשמאלו הרכב בו הוא נהג. המוצג ת/3: המוצג ת/3 הינו תצלום רכב התובעת, צד ימין של הרכב. נצפות בתצלום שתי הדלתות. לכאורה נצפה נזק על גבי הדלת הקדמית בחלק התחתון של הדלת, נזק של מעיכה. כמו כן, לכאורה נצפה נזק של שפשוף על גבי הדלת האחורית. המוצג ת/4: המוצג ת/4 הינו תצלום דלת הרכב הקדמית. המוצג ת/5: המוצג ת/5 הנו תצלום נוסף של הדלת הקדמית. טענות הנתבעים בכתב ההגנה והמסמכים שצורפו לכתב ההגנה: הנתבעים הכחישו את האמור בכתב התביעה. באשר לאופן קרות התאונה הנתבעים טענו כי התאונה ארעה ביום 31.10.10 ברחוב הרצל בנתניה. רכב התובעת נסע באופן מסוכן ו/או סטה מנתיבו לעבר רכב הנתבעים אשר היה בנתיב הימני וכתוצאה מכך גרם לתאונה. טענו כי נסיבות המקרה אינן מתאימות להפעלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ולכן נטל ההוכחה מוטל על התובעת. טענו כי ארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שנהג התובעת לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה. 4. לחלופין טענו כי התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או פזיזות ו/או קלות דעת ו/או חוסר זהירות ו/או לא עשה די כדי למנוע התאונה ו/או לא נהג כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג באותן נסיבות ו/או לא עשה המוטל עליו לפי החוק. 5. טענו כי חוות דעת השמאי הנה מופרזת, מופרכת וחסרת יסוד, מבוססת על נתונים מוטעים ובלתי מדויקים. טענו בין השאר כי הנזקים גבוהים, מופרזים וחסרי בסיס משפטי ואין התובעת זכאית להם, כמו כן טענו כי לא נעשה דבר על מנת להקטין את הנזק ו/או למנוע את הנזק. 6. טענו כי אין קשר סיבתי בין ארוע התאונה לבין הנזקים. טענו כי הנזקים כולם או מקצתם התקיימו ברכב התובעת עובר לתאונה. 7. המסמכים אשר צרפו הנתבעים לכתב ההגנה: א. תצהיר מטעם עובדת הנתבעת מס' 2. ב. טופס הודעה על תאונה. הטופס, לכאורה נערך ע"י הנתבע 1. הטופס אינו חתום. בתאור המקרה צויין כדלקמן: "נסעתי עם אשתי ברח' הרצל בנתיב ימני ליד בנק לאומי היו שני פקחים על הכביש, על הנתיב שלי בדיוק הם שחררו רכב. האטתי עד למצב של כמעט/עצירה. שמוליק וכטל החליט משום מה לעבור לנתיב הימני. צפרתי לו כשקלטתי את זה. הוא פגע ברכב שלי ב___ קדמי לדלת הנהג. למזלי הנזק מינורי לרכבי (שריטה קלה). למר שמוליק וכטל (השקרן) נדפקה דלת. גם הפקחים היו עדים לתאונה וגם אדם שבדיוק היה במדרכה". למול התיבה "מי לדעתך אשם בתאונה" ציין עורך המסמך שמוליק וכטל. עורך המסמך שרטט תרשים של מקום הארוע על טופס ההודעה. ראיות הנתבעים במהלך הדיון: 1. הנתבע 1, מר יניב מנור יעיש: העד מסר כי נסע ברחוב הרצל בנתניה בכביש בו שני נתיבי נסיעה ונתיב המאפשר פניה ימינה, נתיב בו נוהגים להחנות כלי רכב הגם שהחניה בו אסורה. בעת הארוע עמדו פקחי תנועה שעצרו רכב, ככל הנראה הואיל ועצר במקום אסור, ושחררוהו. הפקחים והרכב עמדו בנתיב נסיעתו, הנתיב הימני. משכך, האט את נסיעתו, היה על סף עצירה, כשלפתע ראה כי הרכב מצידו משמאל "חותך" ימינה. העד מסר כי צפר לנהג והנ"ל הסתכל עליו. לשאלתי הבהיר העד, ובלשונו, "אמרתי שהיו שני פקחים והיה רכב ששחררו, זה אומר שהוא כבר נסע". בהמשך, ובלשונו: "הייתי אני והפקחים שהיו חמישה מטר ממני בנתיב הימני. ראיתי שהוא חותך ימינה, צפרתי לו. הייתי בשוק שהוא נכנס בי. הזמן תגובה שלקח לו להבין הוא פגע בי וזז. הוא פגע בי באזור שמקדימה לדלת באוטו. הוא פגע בי מעל הגלגל הקדמי בצד של הנהג בערך. לי קרה שריטה קלה של הרכב, לא משהו" (עמ' 7 שורות 7 - 13). בהמשך, הבהיר העד כי הנהג ברכב התובעת פגע ברכבו עם הדלת בעת שפנה ימינה. לא עלה בידי העד להבהיר כיצד, בנסיבות בהן לדבריו, רכב התובעת פגע ברכבו עם הדלת, המפגש בין כלי הרכב היה בין דלת רכב התובעת, לבין רכבו באזור מעל הגלגל הקדמי בצד הנהג, ולא בחזית הרכב (עמ' 7 שורות 20-22), הגם שדבק בגרסתו לפיה הארוע ארע כפי תאורו. בחקירתו הנגדית אישר העד כי הוא ערך את התרשים על גבי טופס ההודעה, המוצג ת/1. טען כי הם היו בתוך הרכב ולא יצאו מהרכב (עמ' 8 שורות 12 - 13). אישר כי נתיב נסיעתו היה חסום וכי בנתיב השמאלי נסעו כלי רכב. מסר כי הפניה לימין היתה במרחק של עשרים - שלושים מטר (עמ' 8). 2. גב' מורן מנור: העדה נסעה ברכב הנתבע מס' 1 בעת הארוע, והינה רעייתו. לדבריה, הם נסעו ברחוב הרצל בנתניה, בנתיב הימני ביותר, האטו, לפניהם היתה מכונית שככל הנראה נעצרה ע"י שני פקחים, ובלשונה: "מן הסתם כדי לא להיכנס ברכב שכבר התפנה וודאי לא לדרוס את הפקחים, כי היינו מיועדים לפנות ימינה ברמזור הקרוב ואז האטנו, מן הסתם, ותוך כדי האטה, לא היינו בעצירה מוחלטת, פתאום מישהו נכנס בנו בצד של הנהג קצת קדימה, ומושך אותנו דוחף אותנו עם הרכב, וזהו, ויצאנו, והוא האשים אותנו ואנחנו האשמנו אותו. יצאנו מהרכב אחרי התאונה. לא יכולנו לצאת מהרכב עד שהוא פינה" (עמ' 8 שורות 22 - 27). בהמשך מסרה, "בטוחה שיצאנו מהרכב לאחר התאונה, במליון אחוז" (עמ' 8 שורה 32). העדה מסרה כי פקח אחד אמר שהוא ראה (קרי, את הארוע - ל.פ.) והיה לצדם, וכן היה עובר אורח אחר שאמר שהוא ראה ומוכן להעיד (עמ' 9). בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי רכבם נפגע בצד הנהג, באזור שמעל הגלגל הקדמי. לדבריה, נהג התובעת גרר אותם, הם היו יותר איטיים. יחד עם זאת, לא עלה בידי העדה להבהיר באיזה אופן רכב התובעת גרר את רכבם (עמ' 9 שורה 19). עת נשאלה אם לפני רכבם עמדו הפקחים בנתיב נסיעתם, השיבה ובלשונה: "הם קפצו כי הם תפסו את הרכב לפנינו" (עמ' 9 שורה 27). לשאלה אם היה בכוונתם לעבור לנתיב השמאלי הואיל וראו שיש הפרעה בתנועה, השיבה "לא. אין לנו מה לעשות ימינה... " (עמ' 9 שורה 30). העדה הבהירה כי הם לא תבעו בגין הנזק שנגרם לרכבם הואיל ולא נגרם להם נזק מהותי, הגם שלקחו פרטים והודיעו לחברת הביטוח. כמו כן מסרה כי הרכב לא תוקן הואיל והפגיעה לא היתה מהותית (עמ' 10). 3. מר יניב חדד: העד הנו פקח בעיריית נתניה. לדבריו, ברחוב הרצל בנתניה עמד רכב באדום לבן והפריע לתנועה. הוא סימן לרכב שימשיך בנסיעה לכיוון מערב. היה רכב שעמד משמאל לרכב הנ"ל. ובלשונו: "סימנתי לרכב שעמד באדום לבן מימין הרכב שעמד משמאל להמשיך ולנסוע והרכב שהיה משמאלו "חתך" את הרכב שהמשיך כאילו לנסוע לאור ההנחיה שלי, והרכב שהגיע משמאלו כאילו "חתך" אותו על מנת לפנות ימינה, ואז הוא נכנס בו. ואז הרכב שנסע ישר והרכב ש"חתך" אותו על מנת לנסוע ימינה, נפגשו (עמ' 16 שורות 19 - 22). העד מסר כי הוא עמד על הנתיב, על אבן השפה, בסמוך לכביש (עמ' 17 שורות 6 - 12). בהמשך הבהיר כי היה מרחק בינו לבין הרכב, הגם שעמד על הכביש, סימן לרכב להמשיך וכשהרכב החל בתזוזה הוא עלה על המדרכה (שורות 15 - 18, עמ' 17). בהמשך מסר כי הוא אינו זוכר אם עלה בידו לעלות על המדרכה. אישר כי אם הרכב היה ממשיך בנסיעה הוא היה יכול לפגוע בו באופן תיאורטי, אולם הרכב לא פגע בו, והבהיר כי היה במרחק מכלי הרכב, לא היה צמוד אל הרכב שיכול היה לגעת בו (עמ' 17 סיפא). בהמשך השיב לשאלות בא כח התובעת, כי הוא אינו זוכר אם הוא עמד על הכביש בעת שהוא סימן לרכב להמשיך לנסוע ישר, ובעת שהרכב מהנתיב השמאלי חתך ופגע ברכב בנתיב הימני. בהמשך, מסר שבעת שסימן לרכב שעמד באדום לבן לנסוע, הוא עמד על הכביש. הוא זוכר שסימן לו להמשיך לנסוע ישר, והיה שלב ובלשונו "שהרכב שסימנתי לו ורכב נוסף נפגשו, כאשר הרכב הנוסף ניסה לעקוף אותו, לסטות ימינה". עת נשאל אם אפשרי שהרכב בנתיב הימני סטה במקצת שמאלה על מנת שלא לפגוע בו, הואיל והוא חסם את נתיב הנסיעה, השיב כי אינו זוכר (עמ' 18). המוצג נ/1: המוצג נ/1 הנו הודעה לחברת הביטוח . בתאור המקרה צויין כדלקמן: "נסעתי עם אשתי ברח' הרצל בנתיב ימני ליד בנק לאומי היו שני פקחים על הכביש, על הנתיב שלי בדיוק הם שחררו רכב. האטתי עד למצב של כמעט/עצירה. שמוליק וכטל החליט משום מה לעבור לנתיב הימני. צפרתי לו כשקלטתי את זה. הוא פגע ברכב שלי ב___ קדמי לדלת הנהג. למזלי הנזק מינורי לרכבי (שריטה קלה). למר שמוליק וכטל (השקרן) נדפקה דלת. גם הפקחים היו עדים לתאונה וגם אדם שבדיוק היה במדרכה". למול התיבה "מי לדעתך אשם בתאונה" ציין עורך המסמך שמוליק וכטל. המסמך לכאורה לא חתום ואינו נושא תאריך. המוצגים נ/2-נ/4: המוצגים נ/2-נ/4 הנם אישורי מסירה לעד מר יניב חדד ותצהיר מבצע המסירה וכן חשבון עסקה בגין המסירה. סיכומי הצדדים: ב"כ הצדדים בחרו שלא לסכם. ממצאים ומסקנות: שקלתי את הראיות שהובאו לפני ואת עדויות העדים. באשר לאחריות לקרות הארוע, לפני גרסת התובעת באמצעות הנהג אשר נהג ברכבה בעת הארוע, מר שמואל וכטל. מר וכטל טען כי רכב הנתבעים סטה לנתיב נסיעתו ופגע ברכבו באזור הדלת. לציין כי מר וכטל בהודעה על ארוע לחברת הביטוח מסר כי ניזוקה הדלת הקדמית הימנית, בעוד מדוח השמאי עלה כי הרכב נזוק בצד ימין, דלת אחורית ימנית נזוקה והיה צורך לתקנה. למול גרסת התובעת, עומדת גרסת הנתבעים באמצעות הנתבע מס' 1, מר יניב יעיש, רעייתו אשר נסעה עמו ברכב בעת הארוע, גב' מורן מנור, ועדותו של מר נדב חדד, פקח בעירית נתניה אשר נכח במועד הארוע. הנתבע ורעייתו מסרו כי רכב התובעת סטה לנתיב נסיעתם ופגע ברכבם. לטענת הנתבע, פגע רכב התובעת ברכבם באזור מעל הגלגל הקדמי בצד הנהג מקדימה לדלת, ולרכבם נגרם נזק של שריטה קלה. לגרסת רעייתו רכב התובעת פגע ברכבם בצד שמאל של הנהג, קצת קדימה, ומשך את רכבם ודחף אותם עם הרכב. לא עלה בידי הנתבע להבהיר כיצד תאורו אודות אופן קרות הארוע מתיישב עם מוקדי הנזק בכלי הרכב המעורבים, קרי, נזק בדלת רכב התובעת ושריטה באזור שמקדימה לדלת, מעל הגלגל הקדמי בצד הנהג, ברכבו. כמו כן, לא עלה בידי הגב' מורן מנור להבהיר כיצד גרר רכב התובעת את רכבם. זאת ועוד, הנתבע לא תאר כי נהג רכב התובעת גרר את רכבם, בעוד תאור כאמור עלה מעדות רעייתו. דא עקא, מטעם הנתבעים זומן למתן עדות עד נוסף, הפקח, אשר היה עד לארוע. עסקינן בעד נייטראלי, ולגרסתו ובלשונו, רכב התובעת "חתך" את רכב הנתבעים ופגע בו. בנסיבות אלה, לאור עדותו של מר נדב חדד, הפקח, אשר היה עד לארוע, ומדבריו עלה כי רכב התובעת "חתך", קרי, סטה, לעבר רכב הנתבעים, לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל והוכיחה כי האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחם של הנתבעים. סוף דבר: אני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהמועד בו פסק הדין יומצא לידי הצדדים. לא ישולם הסכום במועד כאמור, ישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין עד לתשלום המלא בפועל. רכב עומדהתקף לב / אוטם שריר הלברכב