ביטוח צ.מ.ה - ציוד מכני הנדסי

פסק דין התובע, קבלן לעבודות עפר, ביטח אצל סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), טרקטור מחפרון שבבעלותו, מס' רישוי 7-277-58 (להלן: "המחפרון"), בפוליסת ביטוח צ.מ.ה (ציוד מכני הנדסי) שמספרה 5180129900 ותוקפה מ- 20.9.00 ועד ל- 30.6.01, בביטוח שכלל "תוספת להרחבת הכיסוי לביטוח אחריות כלפי צד שלישי בשל נזקי רכוש" (להלן: "הפוליסה"). הנדלמן תשתיות ובנין בע"מ (להלן: "נתבעת 2") הינה חב' קבלנית לביצוע עבודות תשתית ובנין אשר נמחקה מההליך בשל הליכי פירוק אליהם נקלעה. התובע והנתבעת 2 התקשרו בהסכם לביצוע עבודות עפר באתר שדה ורבורג (להלן:"האתר"). ב- 10.10.00 ניתן על ידי "ערוצי זהב" "אישור בקשה לביצוע עבודות" המופנה אל עובד התובע, מר עלא עאסי, בכפוף לתנאים הבאים: "1. עליכם לשמור על מרחק של לפחות 0.50 מטרים מתשתיות חברת ערוצי זהב שלאורך התוואי. 2. בעת חציית תשתית של חברת ערוצי זהב תבוצע העבודה ב"עבודת ידיים" ובהתאם להוראות מפקח מטעם ערוצי זהב. 3. הנחיות נוספות: תואי הכבלים סומן לקבלן וזוהה ע"י גלאי, יש לעבוד במרחק 0.50 ס"מ מהכבלים וליד פעמונים וארונות עבודות ידיים בלבד. ... 5. בחתימתכם על ההיתר הנכם מתחייבים כדלקמן: 5.1 להודיע לנציג ערוצי זהב על מועד ביצוע העבודות, לא פחות מ- 72 שעות לפני תחילת ביצוען... 5.2 לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בביצוע העבודות 5.3 לשאת באחריות הבלעדית והמלא לכל נזק ו/או פגיעה שתגם לערוצי זהב בעת ו/או עקב ביצוע העבודות... 7. ההיתר תקף למשך 6 חודשים." ב- 15.10.2000, ביצע עובד התובע, מר עלא עאסי, עבודות חפירה באתר באמצעות המחפרון. במועד זה נכח באתר מנהל העבודה מטעם הנתבעת 2 (להלן: "מנהל העבודה"). במהלך עבודתו, פגע עובד התובע בכבלים תת קרקעיים של חברת "ערוצי זהב" וגרם להם נזק. התובע דיווח לנתבעת 1 באשר לאירוע הנזק באמצעות סוכנות הביטוח "בטחון ורעות". כך תוארו נסיבות האירוע בטופס ההודעה שנמסר לנתבעת 1: "מבוטחינו הפעיל את הטרקטור מחפרון - בבצרה. ע"י קבלן בשם מאיר... מפעיל המחפרון קיבל הנחיות ממנהל העבודה היכן לחפור, מפעיל המחפרון הודיע והתריע על בעיה שאי אפשר יותר לחפור היות ויש "משהו" שמפריע, אך מנהל העבודה ביקש בכל זאת לחפור עוד, מפעיל המחפרון עשה כדבריו וכתוצאה מכך - נגרם נזק לכבלים שהיו במקום." השמאי מטעם הנתבעת 1, מר צבי גובר, מחברת 'רוברט מרכוס שמאות בע"מ", בדק את נסיבות האירוע והעריך בחוות דעתו מ- 1.4.01, את גובה הנזק בסך של - 10,548 ₪ (12,341 ₪ כולל מע"מ). הנתבעת 1 הודיעה לתובע במכתב מ- 15.4.01 כדלקמן: "רצב העתק מדוח השמאי המדבר בעד עצמו. מדוח השמאי עולה, כי עבודת החפירה בוצעה בהתאם להנחיות של מנהל העבודה וזאת למרות ההתרעה של מפעיל המחפרון שיש בעיה בהמשך החפירה. לאור האמור לעיל, אין מקום לרשלנות מצד מבוטחנו למקרה הנזק ואנו נאלצים לדחות התביעה במקרה זה. יש להפנות התביעה למנהל העבודה שהתרשל בהנחיות לחפירה." לטענת התובע, טרם ביצוע העבודות, נעשתה פניה אל חברת "ערוצי זהב" לקבלת היתר לביצוע העבודות כנדרש על פי תנאי הפוליסה, האישור ניתן לנתבעת 2 והיא מסרה את העתקו לתובע באמצעות עובדו שחתם עליו. במכתב שנשלח על ידי חברת "ערוצי זהב" לועד מושב שדה ורבורג (ב- 12.12.00) נמסר כי עלות החלפת הכבלים הינה 12,000 ₪ (14,040 ₪ כולל מע"מ). הנתבעת 2 הודיעה לתובע (ב-21.2.01) כי קיזזה מהחשבון האחרון סך של 22,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו תוך העבודה באתר, לאחר שהסכום הנ"ל קוזז מיתרת זכותם אצל "ערוצי זהב". לטענת התובע, הנתבעת 1 חבה בתשלום לתובע בגין הסכום שקוזז מהתשלום אשר הינו זכאי לו מהנתבעת 2. בסיכומיו טוען התובע, כי טענת הנתבעת 1 לפיה מדובר בנזק הנובע מרשלנות מקצועית אשר אינו מכוסה בפוליסה, הועלתה לראשונה בכתב ההגנה ויש למנוע מהנתבעת מלהעלות כעת טענות נוספות לשלילת חבותה. מנגד טוענת הנתבעת 1, כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע שכן קיים ספק באם אישור העבודה מ"ערוצי זהב" אשר נדרש על פי תנאי הפוליסה נמסר לתובע או לנתבעת 2 וכמו כן נמסרו גרסאות סותרות על ידי התובע ובנו באשר לזהות החתום על האישור. באם לא נמסר לתובע האישור הנדרש טרם התחלת ביצוע העבודות, משמעות הדבר היא שהתובע פעל בניגוד לתנאי הפוליסה ולפיכך, אין כיסוי ביטוחי לאירוע. לגישת הנתבעת 1, התובע לא הוכיח את תביעתו. עוד טוענת הנתבעת 1, כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של הנתבעת 2 ו/או מי מטעמה שהורה לעובד התובע להמשיך בחפירות. התובע לא התרשל בתפקידו ולכן בדין דחתה הנתבעת 1 את דרישתו לתשלום שכן הפוליסה אינה חלה במידה ולא התרשל. נימוקי דחיית תביעת התובע שהועלו על ידי הנתבעת 1 במכתב הדחייה ניתנו בהתאם לגרסת התובע דאז, מאחר ובכתב התביעה גרסת התובע השתנתה, הועלו נימוקי דחייה נוספים. הנתבעת 1 פעלה כנדרש, תוך מאמץ סביר לבירור נסיבות האירוע ורק בדיון שהתקיים ב-2.9.04 התגלה שהאישור לביצוע העבודות נתקבל אצל הנתבעת 2 ולא אצל התובע. הנתבעת 1 מוסיפה כי במידה ויקבע על ידי בית המשפט כי התובע התרשל, מדובר בנזק המכוסה בפוליסת "רשלנות מקצועית" וזהו אינו הביטוח אותו רכש התובע מהנתבעת 1. רשלנותו המקצועית של התובע התבטאה בהפעלת שיקול-דעתו מוטעה ו/או בביצוע עבודתו שלא על פי ההיתר שהתקבל מ"ערוצי זהב". דיון נכונה טענת התובע כי בכתב ההגנה הועלתה לראשונה טענת הנתבעת 1 בדבר רשלנות מקצועית מצד התובע שאינה מכוסה על פי התוספת לפוליסה. עולה השאלה, האם הנתבעת 1 הייתה רשאית להעלות נימוקי דחייה נוספים לאלו שנמנו במכתב הדחייה. כך קבעה המפקחת על עסקי הביטוח בהנחיה מ- 9.12.98: "3. מבוטח או צד ג' המגיש תביעה לחברת הביטוח...זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו.... 4. כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה. 5. על מנת שהתובע יוכל להתמודד עם טענות המבטחת הדוחה את תביעתו ואולי אף יצליח לשכנע אותה לשנות את עמדתה, עליו לקבל את עמדתה המפורטת בכתב". בהנחיה נוספת מ-29.5.02 הובהר כי: "חברת הביטוח רשאית להעלות נימוקים נוספים מעבר לנימוק שהובא לידיעת המבוטח בהזדמנות הראשונה, רק מקום בו מדובר בעובדות ו/או נסיבות שנוצרו לאחר אותו מועד או אם לא היה ביכולתה של חברת הביטוח לדעת עליהם, במועד בו דחתה את התביעה". כעת נותר לבדוק, האם חברת הביטוח נכנסת לחריג האמור בהנחיה ונתונה לה האפשרות להעלות נימוקים נוסיפם לדחיית תביעת התובע. ראשית, יש לציין כי: "ההנחייה הנ"ל אינה בגדר חקיקה ולפיכך פרשנותו של הטקסט המשפטי תעשה בעיקר על פי תכליתה המוצהרת של ההנחייה הנסמכת על מטרתם של חוק הפיקוח וחוק חוזה הביטוח" (בר"ע 1182/05, 1191/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי גבעתיים ואח', ניתן ב- 9.10.05, טרם פורסם). בית המשפט העליון הבהיר כי תכליתו העיקרית של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א - 1981, היא הגנה על המבוטחים וכי לקידומה של תכלית זו הוענקו למפקח על הביטוח סמכויות רחבות: "פירוש רחב של סמכות המפקחת מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הפיקוח היא, בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים... ... התכלית העיקרית של חוק הפיקוח, כמו התכלית של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, היא הגנה על המבוטחים מפני חברות הביטוח. וכך אמרה השופטת נתניהו בע"א 391/89... חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981, העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שוויון בין הצדדים ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם". (בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח נ' המפקח על הביטוח , תק-על 2000(3), 962 , עמ' 970, 974). כל החומר הנוגע לעניינו של התובע עמד לנגד עיניה של הנתבעת 1 ובהסתמכה על הודעת התובע וחוות דעת השמאי, דחתה הנתבעת 1 את תביעת התובע. וכפי שנקבע: "מטרת ההנחיה היא לחייב את המבטחת לבדיקה יסודית של כל תביעה, אותה היא שוקלת לדחות, ובכך למנוע ניצול כוחה הכלכלי העדיף על פני המבוטח" (בר"ע 1182/05, 1191/05 אסולין חביב נ' הפניקס הישראלי גבעתיים ואח', ניתן ב- 9.10.05, טרם פורסם). כפי שציינה השופטת א' סורוקר בפסק דינה, על חברת הביטוח מוטלת אף חובת תום הלב אשר מתוכה נגזרת דרישת ההנמקה המלאה. אף סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח קובע כי על המבטחת לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותה: דרישת הבירור הסטטוטורית אינה מסויגת ואינה מאפשרת לחברת הביטוח להסתפק בבירור חלקי" (בש"א 3825/04 חביב אסולין נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ. על חברת הביטוח לעשות מאמץ סביר לבירור העובדות הרלבנטיות לבירור חבותה (ת.א. 739/01 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, דינים מחוזי, כרך לג (7) 410). הנטל להוכיח השקעת מאמץ סביר כאמור, מוטל על חברת הביטוח. במקרה שלפנינו, לאחר שנדחתה תביעת התובע, לא נראה כי נוצרו עובדות חדשות שהנתבעת 1 לא יכולה הייתה לגלותן במאמץ סביר. לא היה צורך במאמץ חריג או הוצאה כספית נוספת לבדיקה יסודית של האישור שניתן על ידי "ערוצי זהב". התובע מסר את גרסתו באשר לאירוע הנזק והנתבעת 1 קבעה על סמך גירסה זו ובהסתמכה על חוות דעת השמאי מטעמה (אשר ציטט את נוסח האישור בחוות דעתו) כי לא הייתה רשלנות מצידו. על סמך אותה גירסה טוענת כעת הנתבעת 1 כי מדובר ברשלנות מקצועית שאינה מכוסה בפוליסה. באם הייתה הנתבעת 1 משקיעה מאמץ סביר, היה ביכולתה לברר פרטים נוספים אודות האירוע ללא קושי בשלב מכתב הדחיה, ברם, הנתבעת 1 בחרה לדחות את התביעה על סמך האמור ולפיכך, אינה רשאית כעת להוסיף נימוקים לדחיית תביעת התובע על ידה. ההיתר לביצוע העבודות הנדרש בפוליסה עפ"י סעיף 4 לתוספת לפוליסה: " חבות שאינה מבוטחת .... ז) נזק הנגרם לצינורות, מתקנים או כבלים תת-קרקעיים, אלא אם בטרם החלו העבודות בדק המבוטח אצל הרשויות המתאימות וקיבל נתונים בכתב, בדבר המיקום המדוייק בו מצויים באיזור התת-קרקעי של אתר העבודה צינורות, כבלים וכל מתקן אחר שהוא ועל המבוטח יהיה נטל הראיה להוכיח כי ביצע בדיקה זו" . התובע מסר בחקירתו הנגדית כי: "את האישור לעבוד שם מהכבלים לא אני קבלתי, אלא בעל הבית, הקבלן שהזמין אותי. אני רק פועל. הזמינו אותי בטלפון. הנדלמן הוא הקבלן." (פרוטוקול מ- 2.9.04, עמ' 2 שורות 16-17). בהמשך דבריו מסר התובע כי: "החתימה על האישור - הבן שלי כתב." (פרוטוקול מ- 2.9.04, עמ' 3 שורה 5). וכן נאמר על ידו: "הבן שלי הוא זה שעבד על הטרקטור וקיבל את האישור. כשנתקלים בכבלים, קוראים למנהל העבודה, אומרים שיש כבל, הוא בודק את העבודה ואומר אם להמשיך. צריך להביא אישורים ממהנדס העבודה, בודקים את השטח עם המכונות, בודקים הכל. אני מקבל אישור שהשטח נקי ואז אני מתחיל לעבוד." (פרוטוקול מ- 2.9.04, עמ' 3 שורות 10-15). מר עלא עאסי, בנו ועובדו של התובע מסר בחקירתו הנגדית כי: "אני לא יודע מי קיבל את האישור מערוצי זהב, אני לא הקבלן. הקבלן הוא הנדלמן. אני עבדתי אצל אבי כעובד יומי." (פרוטוקול מ-2.9.04, עמ' 5 שורות 5-6). בחקירתו החוזרת הוסיף מר עלא עאסי: "אני הייתי טיפש, אבל למנהל יש את התוכניות בראש שלו, אני טיפש כי סמכתי עליו. אני לא חותם כי החתימה על האישור, אני לא כותב ככה. אני מתלבט אם זו חתימתי. אולי אני משנה כמה חתימות, קשה לזהות. לפני שאני עולה על הטרקטור לא מחתימים אותי על אישורים." (פרוטוקול מ- 2.9.04, עמ' 5 שורות 16-17 ועמ' 6 שורות 1-5). העובדה כי האישור נמסר לנתבעת 2 אינו משנה את העובדה כי האישור שניתן על ידי חב' "ערוצי זהב" חתום ומופנה אל מר עלא עאסי. בנוסף, השמאי מטעם הנתבעת 1 אשר קיבל את האישור לידיו לא ערך וכפי הנראה לא נתבקש לערוך חקירה יסודית לגבי השאלה לידי מי נמסר האישור. משמע, נראה כי מבחינת הנתבעת 1 ניתן בזמנו אישור כנדרש בפוליסה. הנתבעת 1 , בהסתמכה על חוות דעת השמאי, מצטרפת לטענה כי התובע ו/או הנתבעת 2 ידעו על הכבל שמונח במקום ועם זאת התרשלו בכך שנמנעו מביצוע המשך העבודה בעזרת הידיים כנדרש באישור ו/או הפסקת העבודה עד לבדיקת המכשול שהורגש על ידי עובד התובע, שבדיעבד הסתבר כי היה מדובר בכבלים של "ערוצי זהב". לאור החומר שבפניי ולאור העדויות שנשמעו, הגעתי למסקנה כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות התובע, אשר נושא באחריות שילוחית למעשי עובדו אשר הפעיל שיקול דעת מוטעה וגרם לנזקים. כעת נותר לבדוק האם מדובר ברשלנות מקצועית כטענת הנתבעת 1. סעיף 4(ג) לתוספת לפוליסה מחריג חבות המבטחת לנזק שנגרם לרכוש כתוצאה מרשלנות מקצועית של המבוטח או אדם מטעמו. עסקינן בנזק שנגרם לרכוש שנגרם עקב אירוע תאונתי וזאת כתוצאה משימוש במחפרון, הנכנס לגדרו של ס' 1 לתוספת לפוליסה: "מקרה הביטוח הוא חבותו החוקית של המבוטח בעבור נזק שנגרם לרכוש של צד שלישי כתוצאה משימוש ברכוש המבוטח בתקופת הביטוח, למעט נזק שנגרם בזדון." נפסק כי בגדר המונח "אחריות מקצועית" נכללים מקצועות חופשיים כגון רופא, עורך דין, סוכן ביטוח וכדומה. ביטוח לכיסוי אחריות מקצועית מיועד לכיסוי חבות העלולה לנבוע עקב פגיעה בלקוחותיהם של בעלי מקצוע חופשיים. (ראו ת.א. 3898/99 גרסטנר סוניה נ' רבוע כחול ישראל בע"מ, דינים שלום, כרך יח, 845). הנתבעת 2 לא הייתה בגדר לקוחה של התובע אלא מושב שדה ורבורג היה הלקוח אשר שכר את שירותיהם של התובע והנתבעת 2. לאור כל החומר שבפני הגעתי למסקנה כי בנסיבות דנן, התרשלות התובע אינה נופלת בגדר הפרת אחריותו המקצועית, אלא התובע התרשל תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו, כפי שמוגדר המונח "רשלנות" בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ... החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף." גובה הנזק השמאי מטעם הנתבעת 1 בדק את הנזקים ובחוות דעתו העריך כי הנזק שנגרם בפועל לכבלים של חברת "ערוצי זהב" מסתכם ב- 10,548 ₪ (לא כולל מע"מ). השמאי אישר סכום זה בחקירתו הנגדית (ב- 5.5.05). יתר הסכומים הנתבעים משוללים קשר סיבתי לאירוע שבנדון. לסיכום לאור כל האמור, הגעתי למסקנה כי התובע התרשל בעבודתו אך רשלנותו אינה נופלת בגדר רשלנות מקצועית ולפיכך על הנתבעת 1 לפצותו בהתאם לפוליסה. אשר על כן, מצאתי לנכון לקבל את תביעת התובע. על הנתבעת 1 לפצות את התובע בסכום של 10,548 ₪ (ללא תוספת מע"מ שכן התובע הינו קבלן עצמאי) בניכוי סך ההשתתפות העצמית החלה על התובע כקבוע בפוליסה. הסכום ישא הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו. ביטוח צמ"ה (ציוד מכני הנדסי)הנדסה / מהנדס