בסעיף 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) נקבע: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". עסקינן בתביעה שטרית שעילתה בשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת לפקודת התובעת. מדובר איפוא בצדדים ישירים לשיקים, אשר נמשכו במהלך ובמסגרת לפעילות עסקית שבין התובעת והנתבעת. דוגמא לפסק דין בנושא סעיף 29(א) לפקודת השטרות: א. התובענה ובעלי הדין 1. עניינה של תובענה זו הוא ב-8 שיקים בסך 5,250 ₪ כל אחד בחתימת הנתבעת לפקודת התובעת אשר חוללו באי תשלום (להלן: "השיקים"). 2. התובעת הגישה את השיקים לביצוע והנתבעת הגישה התנגדות לביצועם על יסוד הטענה כי הנתבעת לא קיבלה כל תמורה בגין השיקים ומשכך אחיזתם נגועה בכישלון תמורה מלא. 3. בהחלטה מיום 14.12.09 אישר כב' הרשם נמרודי את הסכמת בעלי הדין ליתן לנתבעת רשות להתגונן. ב. עיקר טענות הנתבעת 1. הנתבעת טוענת מפי מנהלה נתנאל אשל (להלן: "אשל") כי התובעת הציגה בפני הנתבעת מצג שווא באשר לאיכותם והתאמתם של צבעים וחומרי עזר הקשורים לצביעה (להלן: "המוצרים"). אשל טוען כי הוצע לו על ידי יואב דידיה (להלן: "יואב") אשר בתקופה הרלבנטית עבד בשרות התובעת לשתף פעולה עם התובעת ולשווק באופן בלעדי מוצרים איכותיים שהתובעת ייבאה. 2. להלן נטען על ידי אשל כי לקוחות אשר רכשו מן הנתבעת את המוצרים הלינו על טיבם ואיכותם וכן התעוררו בעיות בסוגיית תמחור המוצרים. 3. אשל טוען כי נפגש ביום 31.5.07 עם מנהל התובעת (להלן: "אדוארד") בניסיון למצוא פתרון לבעיות שהתעוררו במהלכה סוכם כי הנתבעת תזכה למחירים אטרקטיביים והתובעת הבטיחה לשפר את השירות וליתן מענה לבעיות שהתעוררו. 4. הנתבעת טוענת כי חרף הסיכומים שהושגו, לא עמדה התובעת בהבטחותיה ובהתחייבויותיה ובשל כך נגרמו לנתבעת הן נזקים כספיים ישירים והן נזקי תדמית בפני קהל לקוחותיה. 5. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בעקבות הודעתה ליואב ולתובעת כי אין בדעתה להמשיך ולעבוד במתכונת הקלוקלת שבה התנהלו יחסי העבודה בין הצדדים, ביקש יואב מאשל לקיים פגישת סיכום סופית לסגירת כל הסוגיות השנויות במחלוקת וכי נוכח התחייבות התובעת למצוא פתרון, הסכים אשל לקיום הפגישה ובלבד שהתובעת תתחייב בכתב לפתור את כל הבעיות. 6. להלן טוענת הנתבעת מפיו של אשל כי ביום 15.1.08 התקיימה פגישה במהלכה הושג הסכם (להלן: "ההסכם") שנחתם על ידי אשל מטעם הנתבעת ועל ידי "נציג התובעת". 7. בסעיף 41 לתצהירו פירט אשל את גירסת הנתבעת באשר לתוכן ההסכם, מטרתו ותחולתו. בסעיף 42 לתצהירו טען אשל כי: "בהתאם להתחייבויות התובעת העביר לתובעת סדרה של 12 שיקים עוקבים על סך 5,250 ₪ בהתאם להסכם ובכפוף להתחייבויות התובעת על פי ההסכם". להלן נטען כי בקשת הביצוע מתייחסת ל-8 השיקים מתוך הסדרה הנ"ל. 8. אשל טען בתצהירו כי התובעת הפרה את ההסכם ולא עמדה באף לא אחת מן ההתחייבויות שנטלה על עצמה. בעקבות כך דרשה הנתבעת את השבת השיקים אך נענתה בתשובות מתחמקות ובהכחשת אחריות. 9. טענתה המשפטית של הנתבעת הינה איפוא כי היא פטורה מפירעון השיקים מחמת כישלון תמורה מלא. 10. יואב הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת וטען כי החל לעבוד אצל התובעת כשכיר ומנהל מכירות של מוצרי התובעת באזור המרכז, וכי במסגרת סמכויותיו פיתח את שוק המוצרים, איתר לקוחות, קבע מחירים סופיים של המוצרים וטיפל בבעיות מקצועיות. בסעיף 17 לתצהירו טען יואב כי אדוארד "ציין בפניו" כי כל הנושאים הפתוחים התלויים ועומדים בין התובעת לנתבעת יועברו ליואב לצורך הסדרתם הסופית. בסעיפים 36-44 התייחס יואב לנסיבות שעמדו ביסוד עריכת ההסכם, מטרתו ותוכנו. 11. בסעיפים 45 לתצהירו הצהיר יואב כי הוא שאישר לנתבעת "במסגרת תפקידי והסמכויות שהיו לי לבטל את השיקים" וכי לגירסתו הנתבעת ביטלה את השיקים כדין. 4. עיקר טענות התובעת 1. התובעת טענה מפי מנהלה אדוארד כי אין כל אמת בטענת הנתבעת לפיה השיקים ניתנו על חשבון סחורה חדשה אשר כביכול לא סופקה לנתבעת על ידי התובעת. 2. בסעיפים 10-11 לתצהירו טען אדוארד כי שיקים בסך כולל של 63,000 ₪ נמשכו על ידי הנתבעת לפקודת התובעת בבחינת תשלום חובה של הנתבעת בספרי התובעת כמו גם בעבור רכישה שוטפת של מוצרים. 3. בהתייחס לתוקף הסכם טען אדוארד כי עסקינן בהסכם פיקטיבי שאשל "פיברק" עם יואב וכי ההסכם אינו מחייב את התובעת ויואב לא היה רשאי לחתום עליו בשמה. 4. אדוארד חזר והטעים כי כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (להלן: "הכרטסת") מתעדת את הרכישות והתשלומים של הנתבעת לרבות רכישת מוצרים לאחר מועד קבלת השיקים, וכי על פי הרישומים בכרטסת הנתבעת חייבת לתובעת סכומים הגבוהים מסכום השיקים (סעיפים 17-18 לתצהירו ועדותו בעמ' 18 שורות 3-4). ד. נטל הראיה ומעמדה של התובעת כאוחזת בשיקים 1. עסקינן בתביעה שטרית שעילתה בשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת לפקודת התובעת. מדובר איפוא בצדדים ישירים לשיקים, אשר נמשכו במהלך ובמסגרת לפעילות עסקית שבין התובעת והנתבעת. 2. בסעיף 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) נקבע: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". 3. על הנתבעת מוטל איפוא נטל הראיה להוכיח כי התובעת אינה זכאית לאכוף עליה את פירעון השיקים. ה. כריתתו ותוקפו ההסכם וזיקתו לשיקים 1. מפאת חשיבותו של ההסכם אצטט הנה חלק מעיקריו: בכותרת ההסכם נרשם: "הסכם לגמר חשבון 15.1.08 נערך ונחתם בתל אביב". להלן נכתב: "במהלך 2007 נתגלו מחלוקות בעניינים שונים בין היתר, בעיות עם הצבעים והחומרים אצל לקוחות...החזרות סחורה שלא זוכתה, תשלומים בגין חשבונות שאוטודקס סיפקה לזאהי נחלה דבר שגרם ליצירת הפרשי מחיר בכרטיס של זהאי נחלה ומחלוקות לעניין המשך העבודה...". חלקו האופרטיבי של ההסכם נוסח כדלקמן: "בנוסף ועל מנת לסגור את החשבון ליתרה 0 ובכפוף לזיכויים שיצאו לחשבון ומגיעים לאוטודקס נכון ל-31.12.07, זהאי נחלה יעביר זיכוי בגין ההפרשים נזקים וחיובים עודפים על סך היתרה הפתוחה בספרים, אוטודקס תשלם סך 50,000 ₪ לסגירת חשבון כללית עד וכולל דצמבר 2007 במספר תשלומים ועל חשבון קבלת סחורה חדשה במחירי יבוא, לצורך החלפת הישנה פיצוי הנזקים וגמר ההתחשבנות...". 2. כמובהר לעיל, טענתה הממוקדת של הנתבעת הינה כי השיקים מושא התובענה נמשכו לפקודת התובעת במסגרת ההסכם. הנה כי כן העיד אשל: "השיקים שאנו דנים בהם אלו שיקים שניתנו בגין ההסכם שהגענו אליו בזכותו של יואב" (עמ' 10 שורות 9-11). 3 התובעת כזכור, כפרה בין היתר בתוקפו של ההסכם הנטען. 4. במהלך עדותו נשאל אשל מי ערך את ההסכם והשיב: "אני ערכתי אותו יחד עם יואב ובשיתוף עם טוני צדוק, שרון (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 14-15). בתשובה לשאלה, מדוע חתימתו של טוני (אחיו של אדוארד) לא מופיעה על ההסכם השיב אשל: "כי יואב זה שניהל את המשא ומתן איתי כדי לסגור את העניין" (שם, שורות 23-25). 5. בהמשך חקירתו הודה אשל כי הן טוני והן אדוארד שהו מחוץ למשרד הנתבעת ולא היו נוכחים במעמד עריכת ההסכם (עמ' 11 שורות 3-4). 6. יואב שהעיד מטעם הנתבעת טען בעדותו כי אשל הביא את נוסח ההסכם כמסמך ערוך מראש, וכי יואב קרא אותו וחתם עליו (עמ' 2 שורות 25-27). בתשובה לשאלה המתבקשת מדוע טוני לא חתם על ההסכם השיב יואב: "הוא לא היה מוכן לשמוע מנתי אשל. הוא היה מוכן לחתום על ההסכם העיקר כדי לקבל את השיקים" (עמ' 26 שורות 1-3). בתשובה לשאלה ישירה, האם היתה ליואב זכות חתימה פורמלית על הסכמים בשם התובעת השיב יואב: "לא. אלא הד הוק אם אישרו לי, חתמתי. אסביר ביתר דיוק הדברים נעשו בלהט היה לחץ כיוון שטוני רצה את הכסף ולא עניין אותו כלום" (שם, שורות 6-10). ולמטה מזה, בתשובה לשאלה, מדוע טוני לא חתם על ההסכם השיב יואב: "כי הוא (טוני) לא רצה לראות אותו" (את אשל) (שם, שורות 16-17). בתשובה לשאלה מדוע חתם יואב על ההסכם השיב האחרון: "כדי שהוא (אשל) יתן את השיקים האלה, אני לקחתי בחשבון שאני אחראי לכל זה" (שם, שורות 18-19). 7. אדוארד טען בחקירתו כי טוני הינו בעל מניות בתובעת אך אינו מנהל. עם זאת, הודה כי לטוני היתה זכות חתימה בשם החברה (עמ' 13 שורות 21-31). בתשובה לשאלה, מדוע קיבל טוני את השיקים נשוא התביעה השיב אדוארד: "לחצנו כל כך הרבה על נתי שישלם לנו את הסכום. אנחנו לא יכולים לעמוד בזה. כל כך הרבה לחץ עשיתי. אמר לי טוני שהוא יילך וידרוש את הכסף ואכן הלך לנתי עם שרון כדי לקבל את הכסף" 8. אדוארד דבק בגירסתו גם משהוצג בפניו מכתב של התובעת ממנו ניתן ללמוד כי התובעת מודעת להסכם והשיב: "ההסכם הוא פיקטיבי מי שחתום עליו זה יואב ואולי זה פוברק על ידי נתי (אשל) ויואב" (עמ' 20 שורות 3-11). 9. על יסוד חומר הראיות שבפני אני קובע כי לא הוכח בפני כי יואב הוסמך לחתום על ההסכם בשם התובעת הגם שניתן להניח כי יואב האמין כי בחתימתו בשם התובעת על ההסכם הוא מסייע בידי התובעת והנתבעת להסדיר את המחלוקת החשבונית והתפעולית שעמדה למכשול על המשך פעילותם המשותפת. ככללו של דבר, אין בחתימת ההסכם על ידי יואב כשהיא לעצמה כדי לחייב את התובעת. 10. עם זאת, לא אוכל להתעלם מן העובדה כי התובעת היתה מודעת הן לתוכן ההסכם והן לעובדה כי נחתם בשמה כביכול על ידי יואב וכי חרף נסיבות אלו נמנעה התובעת מלנקוט דרך פעולה שהיתה פתוחה בפניה דהיינו להודיע לנתבעת לאלתר כי ההסכם אינו מחייב אותה. אין חולק בפני כי התובעת לא עשתה כן ומשכך, קבלת השיקים על ידה ללא כל הסתייגות ולבטח הצגתם לפירעון עולה כדי קיבול ההצעה שהוצעה על ידי הנתבעת שהרי הוכח כי אשל הכין את נוסח ההסכם. 11. בסעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, נאמר: "הקיבול יכול שיהיה המעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה". וכן השוו: ע"א 65/88 אדרת שומרון נ. הולינגסאות ( בעמ' 609 פיסקה 17). סבורני איפוא כי ההסכם מחייב את התובעת והנתבעת. ד. פרשנות ההסכם בזיקה לטענת כישלון התמורה המלא שבפי הנתבעת 1. מעדותו של יואב (סעיפים 36-39 לתצהירו) ניתן להתרשם כי הוא נועד הן להסדרת יתרת חובה של הנתבעת ליום 31.12.07 והן לרכישה ו/או החלפה של מוצרים והכל על מנת לאפשר לבעלי הדין המשך פעילות באקלים של שיתוף פעולה ביניהם. 2. ניסוחו של ההסכם אינו כליל השלמות עם זאת, עיון בהוראותיו כפי שצוטטו לעיל, מעלה בבירור כי התשלום בסך 50,000 ₪ אשר הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת, ולגירסת הנתבעת להבטחתו נמשכו השיקים מושא התובענה, נועד לכסות הן את יתרת החוב עד וכולל שנת 2007, והן לתשלום בגין קבלת סחורה חדשה. 3. אין חולק כי הנתבעת כצד קרוב לשיקים הנאחזים בידי התובעת רשאית הנתבעת להתגונן בטענה לפיה התמורה בגין השיקים נכשלה לחלוטין (השוו; זוסמן דיני שטרות מהדורה רביעית עמ' 120 וכן ע"א 638/70 איחוד בתי ספר טכניקום מדרשה טכנית נ. מיכאל אדלר (-בעמ' 687). 4. במהלך חקירתו עומת אשל עם הטענה לפיה התשלום בסך 50,000 ₪ נועד לסגירת חשבון ישן של שנת 2007 והשיב: "לא. הם הגיעו עם כרטיס שמראה שם חוב. הנייר הזה (ההסכם-מ.ב.ח) לא נוסח על ידי עורך דין אני ניסחתי אותו עם יואב וכתבנו את הדברים כמו שהם, כתוב גם על חשבון קבלת סחורה חדשה, פיצוי הנזקים וגמר התחשבנות...." (עמ' 11 שורות 15-19 - ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 5. דומה כי אין צורך להכביר מילים על כך כי גם אשל מנהל הנתבעת היה מודע לעובדה כי התשלום בסך 50,000 ₪ נועד גם לכיסוי חובות עבר שחבה הנתבעת לתובעת שאם לא כן הכיצד הזכירו "בנשימה אחת" גם את "גמר ההתחשבנות", משכך, גם אם אקבל את גירסת הנתבעת לפיה התובעת לא סיפקה לנתבעת מוצרים חדשים בבחינת עובדה מוכחת עסקינן בכישלון תמורה חלקי גרידא שכן, רכיב חוב העבר (גמר ההתחשבנות) כמו גם רכיב התמורה בגין "הסחורה החדשה" לא נקבעו בסכומים מוחלטים וקצובים מתוך הסכום הכולל של ההסכם בסך 50,000 ₪. 6. ב-ע"א 82/81 דו עץ בע"מ נ. וויסברג נקבע: "הכלל הוא שכישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפירעון שטר...יש לכך יוצא מן הכלל והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים מהו החלק של התמורה שלא ניתן; לשון אחר - כישלון התמורה החלקי הוא עניין של 'סכום קצוב'. השימוש במונח 'סכום קצוב' מתאים למקרים בהם חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא עניין אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או הערכה". וכן השוו בחיבורו של לרנר דיני שטרות מהדורה 2 בעמ' 294-295. ז. הכרעה 1. על יסוד המקובץ עד כאן הגעתי למסקנה כי גם בהנחה המטיבה היותר עם הנתבעת לפיה התובעת קיבלה עליה את עולו של ההסכם וכן באימוץ גירסת הנתבעת לפיה השיקים מושא התביעה ניתנו במסגרת ההסכם, הרי שטענותיה של הנתבעת לפיה התובעת לא סיפקה לה "סחורה חדשה" עולות כדי כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב שאינו מקנה הגנה מפני התביעה השטרית. 2. אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות. התובעת רשאית להמשיך בפעולות בתיק הוצאה לפועל 13-02077-09-1 לגביית סכומי השיקים. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בהליך זה בסכום של 7,500 ₪. הודעה זכות ערעור. שטרפקודת השטרות