סיבוב ברך בירידה מרכב

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא סיבוב ברך בירידה מרכב (מלגזה): האם התובע נפגע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק")? זוהי השאלה העומדת במוקד פסק-הדין. אקדמות מילין 1. התובע יליד 21.9.1954, תושב נהריה ועבד, במועדים הרלוונטיים לתובענה, כעובד אחזקה, מחסנאי, מדריך ומלגזן במפעל הידוע בשם "מרכז שיקום חיפה", (להלן: "המפעל"), שבניהול הקרן למפעלי שיקום מוגבלים (להלן: "המעביד"). 2. המעביד הינו הבעלים של מלגזה מ.ר. - 17025, והנמצאת במפעל. (להלן: "המלגזה"). במועדים הרלוונטיים לתובענה, ביטחה הנתבעת את המלגזה והשימוש בה, על-פי פוליסת ביטוח בת-תוקף. (מס' 0522011200) והכל לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970. טענות התובע 3. התובע טוען, כי ביום 16.8.2006 שעה 11:30 או בסמוך לכך, הוא נפגע, ברחבת המפעל, בתאונת דרכים ונסיבותיה היו כדלקמן: הוא נהג במלגזה. בשלב מסוים ובעת ירידתו מהמלגזה, הוא סובב ברך שמאלית ונגרם לו נזק גוף. (להלן: "התאונה"). (סעיף 4 לכתב התביעה). טענות הנתבעת 4. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה. לטענתה, התאונה אירעה, אם בכלל, בנסיבות שונות מאלה הנטענות בכתב התביעה. התאונה אינה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק. התאונה הינה תאונת עבודה ולא נגרמה עקב שימוש במלגזה למטרות תחבורה. הפלוגתא 5. הנה-כי-כן, הפלוגתא שבין הצדדים נסבה על נסיבות קרות התאונה ובכלל זה מועדה. האם התאונה אירעה ביום 16.8.2006 עקב שימוש במלגזה למטרות תחבורה, אם לאו. אליבא דתובע, התשובה היא בחיוב ואליבא דנתבעת, התשובה היא בשלילה. מסכת הראיות 6. התובע העיד לעצמו. הוא הקדים והגיש תצהיר עדותו הראשית (ת/1). לא היו לו ראיות נוספות. 7. ראיות ההגנה היו רק מסמכים: נ/1 - שאלון ותצהיר תשובות התובע; נ/2 - מסמכים שונים בקשר לתאונות דרכים שהיו לתובע בשנים 1993 ו- 2005; נ/3 - מסמכים מתיקו של התובע במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") - ענף נפגעי עבודה, בקשר לתאונות עבודה שונות בשנים 2002-1981; נ/4 - מסמכים רפואיים מתיקו הרפואי של התובע בקופת-חולים בה הוא נרשם; נ/5 - כתב התביעה הקודם בגין אותה עילת תביעה שהוגש ,בזמנו, לבית-משפט השלום בחיפה (ת.א. 2681/07); ו-נ/6 - טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שהגיש התובע למל"ל בגין התאונה. דיון גרסת התובע 8. התובע העיד, בכתב ובעל-פה, באשר לתאונה ונסיבותיה. בעדותו בכתב, הוא מסר, לענייננו-שלנו, כי: "הנני להצהיר כי ביום 16.8.06 שעה 11:30 או בסמוך לכך, במהלך עבודתי כעובד אחזקה, מחסנאי, מדריך ומלגזן בעת שנהגתי במלגזה מספר רישוי 17025 (להלן: "הרכב") במפעל השייך לקרן למפעלי שיקום מוגבלים באזור מפרץ חיפה, הייתי מעורב בתאונת דרכים, עת ירדתי מהרכב וסובבתי את ברכי השמאלית. האירוע המתואר להלן ייקרא : "התאונה". אציין, כי בזמן שעבדתי באזור המפעל כאמור, ירדתי מהרכב מצידו השמאלי כדי לעטוף את המוצרים אותם אני מעמיס על המשאית בעזרת המלגזה, בעת ששמתי את רגל שמאל על הרצפה, ברכי השמאלית הסתובבה, החלקתי ונפלתי. נפלתי על ברכי השמאלית. מייד לאחר קרות התאונה, חשתי בכאבים עזים אך המשכתי לעבוד משום שסברתי שהכאבים יחלפו. משהכאבים התגברו וחשתי בהגבלה בתנועה הופניתי ע"י מעבידי לקופ"ח לאומית ומשם לצילום רנטגן. היות ולא נמצאה הסיבה לתלונותי, הופניתי על-ידי אורתופד מטעם קופ"ח לאומית לביה"ח הממשלתי בנהריה, שם עברתי בדיקות ארתרוסקופיה ו- M.R.I אשר הדגימו קרע ברצועה הצולבת הקדמית. אציין, כי לא היו עדים לתאונה" (ת/1, סעיפים 9-3. ההדגשות שלי-ש.ס) 9. בעדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב - ת/1 (עמ' 4, ש' 4). במפעל, הוא נחשב "מעין אב בית" (עמ' 5, ש' 24), ועובד בתור "מלגזן, מדריך משתקמים, איש תחזוקה ובכל התחומים שקשורים באחזקה כללית" (שם, ש' 25-24). במפעל, עובדים 250 פועלים/משתקמים (שם, ש' 22, ש' 32). התאונה קרתה ביום 16.8.2006, שעה 11:30, במהלך עבודתו כמלגזן במפעל. (עמ' 6, ש' 19, עמ' 8, ש' 24). 10. וכן, תיאר התובע ,במהלך חקירתו שתי וערב, את נסיבות קרות התאונה, כדלקמן: "...ברגע שעצרתי את המלגזה והחניתי אותה בצד, סובבתי את הסוויץ', המפתח לנעול אותה כדי שאף אחד לא ייגע בה. לא ירדתי לרגע. זה חשמלי. כשאתה סוגר את הסוויץ' אתה סוגר מעגל חשמלי של מלגזה. שלישית, כשעמדתי לרדת מהמלגזה אני הושטתי את רגל שמאל מחוץ למלגזה, כשרגל ימין אני כבר משלב אותה מאחורי העמוד של ההגה, תפסתי בידית האחיזה ואז אני מחליק למטה ושם את הרגל על הרצפה. התאונה קרתה כשהרגל היתה מונחת על הרצפה. רגל ימין היתה אחרי המוט של ההגה. .... ..... כשהושטתי את רגל שמאל ולא נגעה עדיין ברצפה ואני מחליק את עצמי על מנת להגיע לרצפה, אני מוריד את עצמי עד שרגל שמאל נוגעת ברצפה וכשהיא נוגעת אני תופס את ידית האחיזה ומזיז את רגל ימין מאחורי מוט ההגה. ברגע שאני החזקתי את ידית האחיזה, הסתובבה לי הרגל. רגל שמאל שלי היתה על הרצפה ורגל ימין היתה מאחורי מוט ההגה. ... הברך הסתובבה וברגע שהחזקתי את הכאב, עזבתי את הידית ונפלתי על הרצפה" (עמ' 11, ש' 32-16. ההדגשות שלי-ש.ס) 11. וכן, העיד התובע, במהלך חקירתו שתי וערב ובין השאר, כי לאחר התאונה הוא חש בכאבי תופת. (עמ' 8, ש' 16-15). לא היו עדי ראיה לתאונה. (עמ' 6, ש' 3-1). לא סיפר לחבריו לעבודה אודות התאונה. לא ניגש, מיד לאחר התאונה, למוסד רפואי כלשהו לצורך קבלת טיפול רפואי (עמ' 9, ש' 21). הוא המשיך בעבודתו כרגיל. גם למחרת יום התאונה, הוא חזר לעבודתו במפעל ועבד שם באופן רגיל אך עם כאבים. במפעל, אף עובד לא הבחין בפגיעתו בתאונה. (עמ' 8, ש' 30-24; עמ' 9, ש' 3-1). וכן, רק בסוף יום העבודה, ה- 16.8.2006, הוא ניגש למנהלו במפעל והודיעו, כי הוא נפגע בתאונה. (עמ' 8, ש' 26-24). הוא מסיים את יום עבודתו במפעל בשעה 15:30. לפעמים ולצורכי העבודה, הוא נשאר במפעל עד לשעה 16:30. (עמ' 12, ש' 4-2). משקל הראיות ומהימנות העדים 12. אפתח ואומר, כי על-פי התנהגותו של התובע בפניי ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט וכיוצא באלה, אין ביכולתי לסמוך על עדותו של התובע. עדות זו, אינה סבירה כלל ואינה מהימנה בעיניי, וזו בלשון המעטה. למרבה הצער, התובע ומשיקולים השמורים עמו, לא סיפר את האמת, רק את האמת לאמיתה וכל האמת. בעדותו, מצאתי תמיהות, אי-דיוקים למכביר וסתירות (פנימיות וחיצוניות), קוטביות, פוזיטיביות, מהותיות ויורדות לשורשו של עניין, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. לענייננו שלנו, אין ביכולתי ליתן משקל ראייתי לעדות התובע. 13. התובע מסר, בהזדמנויות שונות, מספר גרסאות באשר לנסיבות קרות התאונה. למרבה הצער, גרסאות אלה, לא רק שסותרות האחת את רעותיה, אלא שהן עומדות, בכללותן או בחלקן הארי, לעדותו של התובע. ראשית, כמבואר, התובע לא ניגש מיד לאחר התאונה למוסד רפואי כלשהו (קופת-חולים או בית-חולים) לצורך קבלת טיפול רפואי, כפי שמתחייב מפגיעתו הקשה בתאונה. הוא המשיך בעבודתו באופן רגיל. גם למחרת יום התאונה, הוא חזר לעבודתו במפעל ועבד שם ,אומנם עם כאבים לטענתו, באופן רגיל. רק ביום 20.8.2006 שעה 12:51! הוא ניגש, לראשונה לקופת-חולים לאומית-סניף עכו, בה הוא רשום, לצורך קבלת טיפול רפואי. הוא נבדק וטופל על-ידי ד"ר בן ארי אברהם - כירורג אורתופד (להלן: "הרופא המטפל"). התובע סיפר לרופא המטפל את סיבת הביקור ונסיבות התאונה. הרופא המטפל רשם דבריו של התובע בכרטיס הביקור הרפואי- מוצג נ/4 (להלן: "כרטיס הביקור הרפואי"). בכרטיס הביקור הרפואי, נרשם, כי סיבת ביקורו של התובע היא: "51-תאונה/חבלת-בית/לא מוגדרת". ותלונותיו הן: "חבלה סיבובית בברך שמאל ביום 17.8.2006"!! (נ/4). ודוק וקרא: נרשם "חבלה סיבובית בברך שמאל ביום 17.8.2006"!! - "תאונת דרכים מיום 16.8.2006", כביכול - לא נרשם כלל. ויודגש ביתר שאת: ליתן מאת דיפליג, כי כרטיס הביקור הרפואי, הינו המסמך הרפואי הראשון, שבמעמד רישומו מסר התובע, לראשונה, את גרסתו באשר לנסיבות קרות התאונה. אין להכביר מילים, כי המדובר בראיה קרדינאלית ביותר וביכולתה לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ולעשיית הצדק. דא עקא, שהתובע בחר, בכוונה תחילה, ל"העלים", ראיה זו מעיני בית-המשפט. התנהגותו זו אומרת דרשני! ראיה זו הוגשה דווקא מטעם ההגנה (נ/4). אוסיף, כי במהלך עדותו, שתי וערב, העיד התובע, לעניין זה, כי לתצהיר עדותו הראשית (ת/1) הוא צירף את כל המסמכים הרפואיים שבחזקתו והקשורים לתאונה (עמ' 6, ש' 21-20). ברם, תכף ומיד, הוא חזר בו והודה, כי כרטיס הביקור הרפואי האמור לא צורף, למעשה, לתצהיר עדות הראשית ת/1 (שם, ש' 28-22). ויודגש: התובע התחמק מלתת תשובה עניינית, כנה ומשכנעת, להתנהגותו המחדלית דנן. (שם, ש' 28). 14. זאת ועוד, התובע ניסה להסביר ללא הצלחה כלשהי את הסתירה הקרדינאלית שבין עדותו והרישום בכרטיס הביקור הרפואי, באשר לנסיבות התאונה ובכלל זה המועד בו התרחשה. הוא העיד, כי: "יכול להיות שהרופאה טעתה" (עמ' 7, ש' 4). וכן, "זו רופאת משפחה קודם כל. היא לא אורטופד או כירורג ולכן לא היה חשוב לי לספר לה את מה שקרה לי באותו הרגע על מנת שתפנה אותי לצילום והפנייה לרופא אורטופד המוסמך כדי להמשיך ולטפל הוא אורטופד" (שם, ש' 9-7). ולבסוף: "רופאת המשפחה לא שאלה אותי בכלל איך זה קרה. היא שמעה את מה שאמרתי לה חבלה סיבובית כתוצאה מעבודה והיא נתנה לי הפניה לאורטופד וצילום". (שם, ש' 12). לדידי, הסבריו אלה של התובע, עם כל הכבוד והענווה, מגוחכים, אבסורדיים וטוב להם אילו לא באו לעולם! מי שבדק את התובע היה ד"ר בן ארי אברהם, כירורג אורתופד ולא רופאת משפחה! בבדיקה, הודגמה חבלה בברך שמאל, עם הגבלה קלה ביישור ובכיפוף וחוסר יציבות מדיו-לטרלי קל. בסוף הבדיקה, הופנה התובע על-ידי ד"ר בן ארי לפיזיותרפיה פרטנית ולא לצילום והמשך טיפול אצל אורטופד!! 15. שנית, ביום 29.8.2006, נבדק התובע, בשנית על-ידי ד"ר בן ארי אברהם-כירורג אורטופד. במעמד זה, התלונן התובע על חבלה פנימית בברך שמאלית שקרתה בתאונת עבודה ביום 16.8.2006! (נ/4; ת/1-נספח 7). וכן, נבדק התובע, ביום 3.9.2006, על-ידי ד"ר אלכסנדר קאושנסקי - אורטופד מנתח - מנהל היחידה לארתוסקופיה בבי"ח לגליל המערבי בנהריה. גם במעמד זה, התלונן התובע על חבלה סיבובית שקרתה לו ביום 16.8.2006. (נ/4; ת/1 - נספח 9). וכן, בשלושה ביקורים רפואיים נוספים שהיו לתובע, בימים 10.9.2006, 12.9.2006 ו- 17.9.2006, אצל ד"ר בן ארי אברהם - כירורג אורטופדי (נ/4) התלונן התובע על פגיעה פנימית בברך שמאל שקרתה בתאונת עבודה. כמו-כן, התובע עבר, ביום 25.9.2006, ניתוח ארטרוסקופיה בברך שמאל בבית-חולים לגליל המערבי בנהריה (להלן: "בית-החולים"). בסיכום האורטופדי (ת/1 - נספח 10) נרשם, כי התובע נפגע ב- " Work Accident"! ודוק וקרא: במסמכים הרפואיים האמורים, נרשם על-ידי הרופאים המטפלים, על-פי הצהרותיו של התובע, כי הוא נפגע בתאונת עבודה והיתה לו פגיעה פנימית בברך שמאל. "תאונת דרכים בה מעורבת המלגזה" - לא הוצהר על-ידי התובע ולא נרשם כלל על-ידי הרופאים המטפלים!! הסבריו של התובע לסתירה דנן, לפיהם "אף רופא לא שאל ולא שואל אותי. הרופא שאל מה קרה ואמרתי שנפלתי והסתובבה לי הברך. הוא לא רשם במסמכים שנפלתי ממלגזה. סיפרתי שנפלתי ממלגזה אבל הוא לא רשם זאת. הוא רשם חבלה סיבובית" (עמ' 7, ש' 31-29) או: "אורטופד לא חוקר אותי איך זה קרה וממה זה קרה ולמה זה קרה", עם כל הכבוד והענווה, מגוחכים, בלתי סבירים בעליל ואבסורדים הם. שלישית, בטופס בל/250, תוארה התאונה כדלקמן: "לדבריו בעת שירד מהמלגזה מעד וחש כאב ברך ותיאר כי "הרגל הסתובבה לו" (ת/1, נספח 6). וכן, בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, תיאר התובע את נסיבות התאונה כדלקמן: "בעת ירידתי מהמלגזה, מעדתי וחשתי כאב חזק בברך רגל שמאל" (נ/6). כמו-כן,בכתב התביעה שהוגש לבית-משפט השלום בחיפה, (א' 2681/07), תיאר התובע את התאונה כדלקמן: "ביום 16.8.06 שעה 11:30 או בסמוך לכך, בעת שנהגה [כך!!] ברכב הנ"ל בואכה מפעל מפעל [כך!!] השייך לקרן למפעלי שקום מוגבלים באזור מפרץ חיפה, היה הנ"ל מעורב בתאונת דרכים בעת שירד מהמלגזה וסובב את ברך שמאל והתובע סבל מנזקי גוף". (נ/5, סעיף 4 . ההדגשה שלי- ש.ס). ודוק: לפי גרסה זו, התאונה קרתה בעת שירד התובע מהמלגזה ולא תוך כדי ירידתו. מה עוד ,שאין זכר לנפילתו ארצה בתאונה. אין להכביר מילים, כי שלל גרסאותיו דנן של התובע, אף עומדות בסתירה קוטבית ומוחלטת, לעדותו בכתב ובעל-פה, באשר לנסיבות קרות התאונה. 16. רביעית, לתובע "עבר תאונתי" מכביד ביותר . בעברו, היה מעורב ב- 15 תאונות: 13 תאונת עבודה (נ/2) ו- 2 תאונות דרכים (נ/3). כעובד-ניזוק, התובע ידע היטב לעמוד על זכויותיו ואף למצותן עד תום. (נ/2). הוא עובד שכיר במפעל. הוא אדם, בשר ודם. גם אם הוא אדם "חזק פיזית ומנטלית" (עמ' 9, ש' 1), אין הוא אדם על-טבעי. הוא לא ניחן בכוחות על טבעיים או על אנושיים. עדותו של התובע , לענייננו-שלנו ובשים לב לעובדות, כי בתאונה הנטענת הוא נחבל קשות בברך שמאלית ונגרם לו קרע גדול ומורכב במניסקוס מדיאלי וכונדרומלציה דרגה II בקונדייל פמורלי צדדים, דבר שחייב התערבות כירורגית (ניתוח ארטרוסקופיה בברך שמאל) ;כי לו ייסורי תופת מהפגיעה דנן ובכל זאת לא נזקק לטיפול רפואי מיידי והוא המשיך את עבודתו במפעל באופן רגיל ; כי לא היו עדי ראייה לתאונה ; כי הוא חזר למחרת יום התאונה לעבודתו במפעל, ועבד, במצבו דנן, עד סוף היום מבלי שיספר לחבריו לעבודה אודות התאונה ומבלי שהם ירגישו בפגיעתו; וכי רק ביום 20.8.2006 שעות הצהריים הוא ניגש, לראשונה, לקופת חולים לאומית וקיבל טיפול רפואי - בלתי סבירה בעיניי, עומדת בניגוד מוחלט להיגיון, לשכל הישר ולניסיון החיים הכללי והשיפוטי, ואם תרצו - אבסורדית היא. הסברו של התובע לעדותו האבסורדית דנן, כי לאחר התאונה הוא המשיך בעבודתו וגם חזר למחרת היום לעבודה, כשהוא סובל מכאבי תופת, ועבד במפעל באופן רגיל, והכל "במטרה לשמור על מקום העבודה שלי" (עמ' 9, ש' 3-2) - אף אבסורדי הוא! בהקשר זה, אוסיף, כי התובע ניסה, מדעת, להעלים מעיני בית-המשפט את "עברו התאונתי" האמיתי. בתצהיר תשובותיו לשאלון ובעדותו, הוא מסר, כי "עברו התאונתי" כולל 4 תאונות בלבד! (נ/1-תשובה 6; עמ' 4, ש' 27), דבר שאינו נכון כלל והוא כולל 15 תאונות (נ/2 ונ/3). הסברו לסתירה דנן, כי "פשוט לא זכרתי אותן" (עמ' 5, ש' 19), אינו סביר כלל ואינו מהימן בעיניי. 17. זאת ועוד, להשקפתי, מנגנון התאונה, כפי שתואר על-ידי התובע, כאמור בסעיף 10 דלעיל ועם כל הכבוד, אינו אפשרי כלל, עומד בניגוד מוחלט להיגיון, לשכל הישר, למדע הביולוגיה של האדם והמכאניקה שעוסקת בתכנון, בהרכבה ובהפעלה של כלי-רכב. בהתחשב במבנה המלגזה, גוף האדם ותנועותיו האפשריות, מנגנון התאונה דנן, אינו אפשרי כלל. התובע הנו בשר ודם ואינו אדם על טבעי (Superman) או "אקרובט" או "אדם-גומי". 18. זאת אף זאת, התובע נמנע מדעת וללא הסבר סביר ומהימן מלזמן את מנהלו במפעל למתן עדות בבית-המשפט. אין חולק, כי המדובר בעדר רלוונטי. בנסיבות אלה, קיימת חזקה שבעובדה לפיה אילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לרעת התובע. במחדלו זה, יש משום חיזוק לגרסת ההגנה (ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615-614 (1994). 19. אלא בכך לא סגי. עדותו של התובע היא עדות יחידה במשפט אזרחי. כאמור, מסקנתי, היא כי עדות זו, לענייננו-שלנו ועם כל הכבוד, אינה סבירה ואינה מהימנה. מה עוד, שאין לה סיוע. על-כן, אין ביכולתי לסמוך עליה ולבסס אחריות בנזיקין. (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971). 20. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי התובע לא הוכיח כדין על עילת תביעתו. הוא לא הוכיח, במידת ההוכחה הנהוגה אצלנו במשפטים האזרחיים, כי התאונה היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. התוצאה 21. התוצאה היא, איפוא, כי דין התביעה להידחות. התביעה נדחית בזה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪. 129371 ברכייםיציאה מרכב / ירידה מרכב