ניתוח בברך לאחר תאונת דרכים

כתוצאה מהתאונה פונה התובע לבית החולים "תל השומר" אובחן שבר בברך של המשטח הפרקי של עצם השוק. התובע קיבל טיפול לייצוב השבר במקבע חיצוני וביום 22.1.08 עבר שחזור פתוח של השברים וקיבוע פנימי עם שתי פלטות וברגים. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא ניתוח בברך לאחר תאונת דרכים: לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. עניינה תאונת דרכים מיום 12.1.08, בה היה מעורב התובע, יליד 1946. התאונה התרחשה כאשר התובע נהג על אופנוע מ.ר. 5008059 כשלפתע החליק על הכביש וכתוצאה מכך הועף האופנוע עליו נגרמו לו נזקי גוף, בעיקר ברגלו בברכו הימנית. האופנוע היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו על ידי הנתבעת. הנתבעת אינה מכחישה את קיום הכיסוי הביטוחי או את עצם קרות התאונה. על כן פסק דין זה יעסוק במחלוקות הבאות: הנכויות הרפואיות, הנכות התפקודית ואומדן הנזק. הצדדים הגישו תיקי מוצגים ותצהירים עדות ראשית בין שאר ראיותיהם. נשמעו בבית המשפט עדים רבים: התובע בעצמו, אחיו מר דוד אריאלי, בנו- מר שגיא אריאלי, מר מיכאל פיסק- מנהל כח אדם מרחבי בקו אופ, מר רובי גולדברג - מנהל שיטות יחידות מסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב, מר גיר רוזנפלד - פקיד בנק לאומי. מר יצחק אורן מנהל כ"א ורווחה בקו אופ, עירית פיליפ - סגנית היועץ המשפטי של הקו אופ. כמו כן נחקר מומחה בית המשפט בתחום האורטופדיה. לאחר תום שמיעת העדים הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. נכויות רפואיות: הנכות הרפואית- אורטופדית: כתוצאה מהתאונה פונה התובע לבית החולים "תל השומר" אובחן שבר בברך של המשטח הפרקי של עצם השוק. התובע קיבל טיפול לייצוב השבר במקבע חיצוני וביום 22.1.08 עבר שחזור פתוח של השברים וקיבוע פנימי עם שתי פלטות וברגים. בגלל ההגבלה הניכרת בתנועות הברך ביום 11.6.08 עבר ארטרוסקופיה עם הפרדת הידבקויות אשר לא שינתה את טווחי תנועת הברך. סובל מתסמונת RSD - תסמונת של הופעת כאב עז ורגישות עזה למגע במקום הפגיעה ובסמוך לו מלווה בשינוי צבע העור לפעמים הזעת יתר ושינוי טמפרטורת העור. בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר אבינועם גורדין, מומחה בתחום האורטופדיה אשר בדק את התובע וציין כי התובע התלונן בפניו בקושי ללכת ונזקקות לקביים, כאבים בכל תנועה של הברך והשוק, קושי להשתמש במדרגות וקושי לקיים יחסי אישות. המומחה התרשם מאמינות גבוהה של התובע. המומחה הסביר כי אצל התובע בשל ההגבלה בתנועות הברך מחד ותסמונת הכאב מאידך, גורמות לכך שהוא אינו יכול להשתמש ברגלו הימנית והוא נזקק לקביים כדי ללכת. המומחה סבור כי התובע סובל מנכות בשיעור 30% לפי סעיף 48 (2) (ו) 2-3 בגין ההגבלה ביישור הברך וכן מנכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 48 (2) (ה) 2 בגין ההגבלה בכיפוף הברך. כמו כן התובע סובל מתסמונת כאב מקבילה לנויריטיס בצורה קשה עקב היזדקקות לתרופות נרקוטיות והנכות בגינה היא 50% לפי סעיף 29 (6) 3. הסיכוי לשיפור במצבו קטן, ולדעת המומחה התובע אינו כשיר לכל עבודה המצריכה עמידה הליכה וניידות. הטיפולים להם יזדקק התובע הם טיפולי מרפאת כאב , בעיקר טיפולים תרופתיים. חקירת ד"ר גורדין: לבקשת הצדדים נחקר המומחה. בחקירתו המומחה העיד כי שיערוי הנכות שקבע לתובע עומדים בעיניהם אולם נפלה טעות סופר במספר התקנה הקטנה, הנכות בשיעור 30% הוענקה לפי לפי סעיף 48 (2) (ו) 3-4 בגין ההגבלה ביישור הברך. בנוסף, העיד לגבי הנכות בגין תסמונת הכאב כי, מצא תסמינים רבים להתקיימות התסמונת בהם: נפיחות בשוק, רגישות למגע, חוסר היכולת להפעיל את הרגל. הודה כי אבחון תסמונת כאב אינה במומחיות שלו, על כן מונה מומחה לרפואת כאב מטעם בית המשפט אשר אישר את שיעורי הנכות. כמו כן המומחה הסביר מדוע קבע שתי נכויות נפרדות: הואיל וגם קיימת הגבלה בתנועות וגם קיימת תסמונת כאב. ההגבלה בתנועות יכולה להיות אנטומית אבל משנית לחוסר שימוש כאשר כתוצאה מחוסר השימוש עלולות להתפתח הדבקויות וקיצורים של רקמות הגורמות להגבלה בתנועה. המומחה העיד כי יכולה להיות תסמונת כאב בלי הגבלה בתנועות, ובגלל שמצא אצל התובע גם הגבלה בתנועות העניק שני שיעורי נכויות. העיד כי אם לא היתה לו הגבלה בתנועות ורק תסמונת כאב עדיין לא היה יכול ללכת על הרגל. הגבלת התנועות לכשעצמה אינה גורמת לאי יכולת להפעיל את הרגל. הנתבעת טוענת כי, לא יכולה להיות מחלוקת כי הנכות האורטופדית אשר נקבעה בגין מגבלות התנועה בברך חופפת את הנכות שנקבעה בגין תסמונת הכאב אשר גם היא באה לידי ביטוי במגבלות בברך, באופן בו הנכות בגין הכאב בולעת את הנכות שנקבעה בגין מגבלות בתנועה ולא ניתן להתחשב בשתי נכויות אלו בנפרד ויש לראותן כמקשה אחת. מנגד טוען התובע כי, אין חפיפה בין שתי הנכויות הואיל והשפעת תסמונת הכאב הנה רחבה יותר מההגבלה הפיסית בברך, תסמיניה שונים ובאים בנוסף להגבלה בברך. מדובר בשאלה של מומחיות אשר המומחה השיב באריכות על שאלות הנתבעת ושלל חפיפה. סבורני כי לצורך קביעת הנכות הרפואית אין לקבוע כי ישנה חפיפה בין שתי הנכויות, הן על פי תשובתו הארוכה של המומחה בחקירתו הנגדית והן משום שתסמונת הכאב אינה ספציפית להגבלת התנועות בברך אלא משתרעת באופן כללי על תחושותיו של התובע בעת מגע בגפיו התחתונות. כך למשל יכולה הייתה להיות תסמונת כאב בברכן הימנית אך ללא הגבלה בתנועות. הואיל וישנה גם הגבלה בתנועות, כלומר גם אם מבחינה תיאורטית, תסמונת הכאב תחלוף עדיין אין תפקוד הברך תהיה מלאה ועל כן לא ניתן להתעלם מנכות רפואית זו. נכות בתחום הפסיכיאטריה: בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר משה זהר, פסיכיאטר, אשר בדק את התובע וקבע כי לאחר הבדיקה נראה כי התובע סובל מתגובה פוסט טראומטית אשר לדעת המומחה התמשכה והפכה אצלו לכרונית. התובע מתפקד ברמה נמוכה מזו שהיה רגיל לה עובר לתאונה. הטיפול הנפשי שעבר לא שחרר אותו מהפרעותיו ועל כן קבע המומחה הרפואי כי התובע סובל מ-10% נכות נפשית. המומחה ציין לגבי עברו הרפואי-נפשי של התובע, והסביר כי אמנם התובע עבר טיפול פסיכולוגי בשנת 2002 על רקע בעיות שעלו כתוצאה מגירושיו, אולם הטיפול דאז עזר לו להתגבר על בעייותיו ובתום הטיפול הוא חזר לתפקוד מלא. המומחה קבע כי הנכות היא צמיתה ומתמשכת ללא סיכוי לשיפור. תפקודו כיום נמוך מתפקודו עובר לתאונה. המומחה ממליץ על ליווי פסיכולוגי שמשכו יקבע על ידי המטפל ויש קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנוכחי. נכות בתחום הכאב: בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את ד"ר מאיר בן נון, מומחה בתחום בהרדמה וטיפול בכאב אשר בדק את התובע וקבע כי כבר בימים הראשונים לאחר התאונה התובע החל לסבול מכאבים חזקים בברך ובשוק הימנית שלא נרגעו כמצופה לאחר קיבוע שבר והחלמה מניתוח. כשבעה חודשים לאחר הניתוח התגלה כי התובע סובל מתסמונת CRPS - תסמונת כאב נוירופטי , בתסמונת זה מדובר בכאב ספונטני בעוצמה לגירויים גלים וביחד עם הכאב מתרחשים שינויים אחרים כגון: יובש בעור, עור מבריק, בצקת שיעור יתר או נשירה, שינויים בציפורניים, קשיון שרירים רגישות יתר לחום ורעד. התסמונת בעלת קשר ישיר בין התאונה למצבו כיום. המומחה סבור כי התובע זקוק לטיפולים במסגרת מרפאת כאב, טיפול בחסם מערכת עצבים אוטונומית מותני ימני ולאחריו לפי תגובתו הגופנית טיפול להרס שרשרת עצבים סימפטטי מותני ימני. אלו הם טיפולים פולשניים. ולאחריהם יש לעבור תוכנית שיקום אינטנסיבי של הגפה. המומחה מציין כי התרשם מהתובע שלא מעוניין לעבור טיפולים פולשניים, על כן הסיכויים לרפא את התסמונת נמוכים ללא שיפור ברמת הכאב בעתיד. התובע אינו יכול לעבוד בעבודה פיסית ועולה ספק אם יכול להסתגל בעבודה אחרת בעתיד. המומחה סבור כי התובע לוקה בנכות בשיעור של 50% על פי סעיף 29 לתקנות המל"ל. נכותו הרפואית הכוללת והמשוקללת של התובע הנה בשיעור של 67.5%. נכות תפקודית: עובר לתאונה ומאז תחילת 1998 עבד התובע כמנהל סניפים ברשת קואופ - הריבוע הכחול , היה מנהל הופר מרקט "מגה בעיר" בשכונת תל ברוך בתל אביב . התפקיד דרש כושר תנועה וניידות לרבות פיקוח על קבלת הסחורה וסידורה, עבודות המחסן וכן ניהול המחלקות השונות והעובדים בהם. התובע טוען כי הוא הפך לשבר כלי כתוצאה מהתאונה, סובל ממגבלה פיסית אורטופדית קשה בברכו הימנית בצירוף כאבים קשים ופגיעה נפשית מוחשית. האורטופדים המליצו לו לעבור ניתוח אולם אין כל וודאות כי הניתוח ישפר מצבו ויש סיכון כי הוא ירע אותו. התובע אינו מעוניין לעבור טיפולים פולשניים הואיל עקב תסמונת הכאב כלל לא ניתן לבצעו וכן אין לו את כוחות הנפש לעמוד בהם. התובע סבור כי יש לראות בו בלתי כשיר לעבודה מיום התאונה ועד ליום פרישתו. מנגד, טוענת הנתבעת כי, כל עוד התובע מסרב לעבור ניתוח עליו המליצו אשר ישפר את מצבו. התנגדותו של התובע לשפר מצבו מנוגדת לנטל הקטנת הנזק המוטל עליו ויש להפחית את הפיצוי לתובע בשל מחדלו. טענת התובע לחוסר יכולת להשתכרות אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחים, עם העובדה כי גם אנשים בעלי נכות גבוהה יותר שבים למעגל העבודה ולו לעבודה בישיבה. סבורני כי התובע איבד את כושר עבודתו מיום התאונה ועד היום באופן מלא עד הגיעו לגיל 67 . התובע נבדק על ידי המומחים אשר קבעו כי הוא אינו יכול לעבוד בעבודה פיסית או בכל עבודה המצריכה עמידה הליכה וניידות. התובע פוטר ממקום עבודתו לאחר שהציג מסמכי רופא תעסוקה שאינו כשיר עוד לעבודה זו. בעת התאונה התובע היה בגיל 62 וכתוצאה ממנה נפגע בגופו ובנפשו באופן קשה. איני סבור כי יש להפחית מפיצויי התובע בגין סירובו לעבור טיפולים פולשניים אשר סיכויי הצלחתם אינם ברורים והם כרוכים בסבל רב ובתקופת שיקום ארוכה ולא אחזור על ההלכות שצורפו לסיכומי התובע. בסיס שכר: על פי טופס 106 לשנת 2007 שכרו החודשי הממוצע של התובע היה 12,582 ₪ נטו . בסיס שכר זה הוסכם על הצדדים. נזקי התובע: הפסד שכר בעבר: מיום התאונה 12/1/08 ועד למועד פיטוריו 15/3/09: מצאתי לנכון ללכת בדרכה של הנתבעת לעניין חישוב אובדן ההכנסה. אני מקבל את השוואת נתוני שכרו של התובע לפני התאונה לשנים 2008 ו-2009 וכן לחישוב הפער בין סכומי ההשתכרות בשנת 2007 כתוצאה ממשכורת ובין התשכרות כתוצאה מפדיון ימי המחלה. על כן לתקופה זו אני מקבל את חישוב הנתבעת לפיו בשנת 2008 הפסיד התובע 16,002 ₪ ואילו בשנת 2009 הפסיד התובע 2,432 ₪ (וזאת לאחר גריעת התשלום שקיבל בעבור ימי המחלה בהם השתמש). סך הכל אובדן הכנסה עד למועד פיטוריו: 18,434 ₪. מיום פיטורי התובע 15/3/09 ועד ליום זה: אובדן הכנסה מלא לשלוש שנים ושמונה וחצי חודשים (44.5 חודשים)X 13,462 ₪ (שכר נטו ממוצע בתוספת הצמדה לחצי תקופה , חושב נכון ליום 26.1.09) = 599,059 ₪. מיום זה ועד ליום הגיעו לגיל פרישה 12.3.13 (19 ימים): 2.9851 X 13,462 ₪ חלקי 22 ימים = 1,826 ₪. סך הכל אובדן הכנסה לעבר: 619,319 ₪. הפסד ימי המחלה הניתנים לפידיון: טוען התובע כי למן תחילת עבודתו עמדו לרשותו של התובע 337.5 ימי מחלה והוא השתמש ב-40 ימים המהווים מכלל ימי המחלה הצבורים- 10.59% . על פי נוסחת פדיון ימי המחלה (אשר פורטה במסמכי המעסיק וצורפה לתצהיר עדות ראשית של התובע), עובד המנצל פחות מ-35% מימי המחלה המגיעים לו, יקבל בסיום עבודתו פיצוי בשיעור 10 ימים לכל יום מחלה שביתרה לפי תעריף יומי של 1/25 מהשכר הכולל. התובע היה זכאי ל-2.5 ימים בחודש שהם 30 ימי מחלה בשנה. התובע טוען כי ניתן להניח כי אחוז שימוש ימי המחלה שלו היה נשאר זהה אם היה מסיים לעבוד בגיל הפרישה וממילא היה קטן בהרבה מ-35% שימוש על פי הכלל, כך שהיה זכאי לקבל בעבור פדיון ימים אלו. התובע טוען כי אלמלא התאונה יכול היה לצבור עוד 129.71 ימי מחלה (לאחר שימוש באחוז דומה) עד גיל הפרישה. בצירוף ימי המחלה שעמדו לרשותו עד ליום התאונה, היו יכולים להיות ברשותו 427.21 ימי מחלה אשר פדיונם היה שליש במכפלת 1/25 על פי הכלל. לפיכך טוען התובע כי הפסיד בגין אובדן זה 80,975 ₪ (לפני השערוך ליום הפיטורים). הנתבעת מסכימה עם התובע כי עד ליום התאונה היו לרשות התובע 297.5 ימי מחלה כאשר ניצל לפיה 40 ימים המהווים 11.85% לשיטתה, מהניצול הכולל. הנתבעת טוענת כי על פי אותו חישוב בגיל הפרישה היה צפוי התובע לצבור 420.5 ימי מחלה לאחר ניצול ימי מחלה באחוז דומה. אני מקבל את ההנחה כי אם היה ממשיך התובע לעבוד היה מנצל אחוז דומה של ימי המחלה כפי שניצל בתקופת העסקתו. מכאן, אחוז ניצול ימי המחלה היה פחות מ-35%. במצב זה ועל פי נוסחת המעביד (ראה נספח יז 4 לתצהיר עדותו הראשית של התובע סעיף 5.1) יש לחשב לתובע פיצוי בשיעור של 10 ימים עבור כל 30 ימי מחלה שביתרה לפי תעריף יומי של 318.9 ₪ (כון ליום המכתב 21.7.08). על כן יש לפצות התובע על פי הנוסחה הבאה: 420.5 ימי מחלה שהיו נצברים חלקי 30 ימים במכפלת 10 ימים ובמכפלת 387.51 ₪ (שערוך התעריף היומי ליום מתן פס"ד) = 54,315 ₪ בניכוי מס הכנסה- 43,995 ₪. אובדן זכות למימוש אופציות: התובע הצוכיח כי ביום 24.3.08 העניק לו המעסיק 8,000 אופציות, לרכישת מניות רגילות בערך נקוב של שקל אחד. מחיר המימוש היה 36.15 ₪. מועד המימוש נקבע להיות 2/3 מהאופציות לא לפני תום שנתיים מיום 24.3.10 וכן שליש מהאופציות מימוש מיום 24.3.11. (ראה נספחים יח ו-יט לתצהיר עדותו הראשית של התובע). ביום 8.2.09 הודיע המעביד לתובע כי עם סיום עבודתו פקעו כל האופציות שהוענקו לו ולא ניתן לממשם (ראה נספח כ לתצהיר עדותו הראשית של התובע). איני מסכים לטענת הנתבעת לפיה לא היתה סיבה רפואית לפיטורי התובע וכי התובע לא ניסה להיקלט במסגרת תעסוקתית אחרת. מר מיכאל פיסק: אשר עבד בריבוע הכחול כמנהל כוח אדם מרחבי,והיה בעל נגיעה לפיטורי התובע העיד כי פיטורי התובע נבעו בעקבות הממצאים הרפואיים שתועדו במסמך מהרופא התעסוקתי של התובע. מסמך שפרט את המגבלות של התבוע ושבעקבותיו ניסחו מכתב פיטורין בהסכמה. מר יצחק אורן: העיד כי כיום הוא מנהל כח אדם ורווחה במגה (לשעבר קו אופ הריבוע הכחול).העיד כי בשנת 2008 הבעלים של החברה העניקו למנהלים הבכירים ולמנהלי הסניפים אופציות. על פי תוכנית הענקת האופציות מי שמסיים את העבודה שלא על פי התוכנית האופציות מופקעות. העיד כי אם התובע לא היה מפוטר היה יכול לממש את האופציות על פי התאריכים שנקבעו כלומר שני שליש ביום 24.3.10 ושליש ביום 24.3.11 . מאותם מועדי מימוש יכול היה למכור אותם או להמיר במניות והן היו יכולות להיות סחירות. גם לאחר שיוצאים לגמלאות לא חייבים למכור אפשר להחזיק באופציות. העיד כי אם לא היה ניתן לקלוט את התובע לשיבוץ במטה כי באותה תקופה היו פיטורים של 160 עובדים שם. התובע עבד כמנהל סניף ועם המגבלות שהציג לא היה ניתן להעסיקו. אני מקבל את חישוב הנתבעת בסעיף 25-26 אולם קובע כי יש לשערך את הסכומים. על כן הסכום של 190,574 ₪ בשערוך ליון זה : 214,012 ₪ וכן 53,750 ₪ בשערוך ליום זה: 57,186 ₪. סך הכל בגין פרק זה: 271,198 ₪. הפסד זכויות פנסיוניות: התובע הגיש תלושי שכר בהם מפורטים ההפרשות הסוציאליות שהמעביד הפריש עבורו אשר הופסקו עם פיטוריו. אני מקבל את טענת התובע לפיה ממועד הפיטורים הופסקה ההפרשות לקרנות השונות לרבות קרן השתלמות. אלמלא התאונה והפיטורים הפרשות אלה היו ממשיכות להיות מבוצעות עד היציאה לגמלאות. על כן אני מקבל את החישוב של התובע בסיכומיו וקובע כי הפיצוי בגין פרק זה בסך של 66,295 ₪ (65,856 ₪ לאחר שערוך). עזרת הזולת בעבר ובעתיד: עזרת הזולת בעבר: בתקופה בה רגלו גובסה, במהלך שיקומו בביתו לאחר אשפוזו ולאחר הניתוחים שעבר, עת נאלץ לעשות שימוש בעזרים ללא דריכה מלאה על רגליו, נוכח ימי המחלה הרבים ותסמונת הכאב שאובחנה אצלו, אני סבור כי יש מקום לפצותו בסך של 50,000 ₪ לעבר. עזרת הזולת לעתיד: התרשמתי כי בשל פגיעותיו הגופניות התובע יזדקק לעזרת הזולת בעתיד אני מעריך את הפיצוי בסך של 100,000 ₪. סך הכל בעבור פרק זה עבר ועתיד: 150,000 ₪. הוצאות: התובע טוען כי נאלץ לרכוש קולנועית ביום 10.12.08 בעלות של 16,200 ₪ ויאלץ להחליפה עד פעמיים במשך תוחלת חייו. כמו כן התובע מפקש כי יפסקו לו הוצאות נסיעות במוניות בעבר ובעתיד. הוצאות רפואיות בגין הטיפולים הנפשיים שיאלץ לקבל והוצאות על פי קבלות שצרף לתצהיר עדותו הראשית. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע דורש פיצוי בגין רכישת קולנועית אולם לא הובהר הצורך ברכישה זו על ידי מומחי בית המשפט והמלצת רופאו האישי אינה מחייבת בהליך זה. הנתבעת מוסיפה ואומרת כי לא הובאה כל ראיה על הצורך ברכישה ו/או הצורך בהחלפת הקולנועית. אני מקבל את טענת הנתבעת וקובע כי מומחי בית המשפט לא אישרו הרכישה ולא המליצו עליה וממילא התובע דורש החזר הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד. איני סבור כי יש לפצות התובע בגין רכישת הקולנועית. בשל פגיעתו ברגלו וקושי ההתנידות האמיתי ממנו גם אני התרשמתי , אני סבור כי בגין החזר נסיעות לעבר ולעתיד יש לפצות התובע בסך של 50,000 ₪ עבר ועתיד (סכום זה כולל גם הוצאות רפואיות כלליות). בנוסף אני מקבל את חישוב הוצאות טהטיפולים הפסיכולוגיים שעורך התבוע בסיכומיו וקובע כי על פי המלצת המומחה הרפואי יש לפצותו בסך של 84,000 ₪. סך הכל לפרק זה פיצוי בסך של 134,000 ₪. התאמת מגורים: לא הובאה כל ראיה בעניין הצורך בהתאמת המגורים ובעניין העלות בהתייחס למצבו של התובע ולפיכך איני פוסק כל פיצוי בגין פרק זה. כאב וסבל: בגין 67.5% נכות רפואית ו-15 ימי אשפוז בהפחתת גיל זכאי התובע לסך של 97,508 ₪ נכון ליום זה. הלוואות לצורך מחיה: התובע העיד כי מאז התאונה אין לו הכנסות, מלווה כספים מאחיו ומבנו. מר שגיא אריאלי: בנו של התובע הצהיר כי הלווה לאביו במהלך שנת 2009 כספים לצרכי מחיה שוטפת לאחר פיטוריו. בחקירותו, העיד כי בשנים 2009, 2010 פנה אליו אביו לבקש הלוואה. למיטב ידיעתו אין לאביו כיום הכנסות, אביו מתגורר לבדו ומנהל את הוצאותיו לבד כך גם את הסידורים שלו. את הכסף נתן במזומן למחיה. העיד כי נתן לאביו סכום של 20,000 ₪ במזומן. מר דוד אריאלי: אחיו של התובע הצהיר כי מעביר לאחיו מידי חודש סכום של 5000 ₪ בשל המצוקה הכלכלית אליה נקלע לאחר התאונה.העיד כי לפני התאונה כאשר ביקש ממנו התובע היה נותן לו כספים. העיד כי ייתן לאחיו כספים כל עוד יבקש ממנו בלי שום זיקה להכנסות אחרות אם יהיו לו. העיד כי אחיו מהמר ולצורך כך העביר לו 2000 ₪. העיד כי אם התובע יוכל להחזיר לו את הכספים אז יבקש אותם. אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה משעה שנפסק פיצוי בגין אובדן הכנסה לעבר אם יפסקו לו החזרי ההלוואות יהיה בכך משום כפל פיצוי. בשל כך איני פוסק פיצוי בעבור החזר הלוואות אלה. ניכויים: סכום התביעה: 1,382,315 ₪ לפני ניכויים. לתובע שולמו שלושה תשלומים תכופים בסך משוערך של 37,431 ₪- יש לנכות סכום זה מסכום התביעה. התובע העיד כי פנה למוסד לביטוח לאומי למדור אבטלה ומדור נכות כללית- לא הגיעו החלטות עדיין. לא פנה לענף ניידות במוסד לביטוח לאומי. קיבל כמה חודשים ממדור אבטלה סכומים של 3000-4000 ₪ לחודש. העיד כי חלק מהכספים שקיבל שימשו אותו לתשלומי הלימודים של בתו באוניברסיטה. על כן, יש לנכות תגמולי מל"ל ששולמו לתובע בגין דמי אבטלה מהמל"ל לאחר שערוכם ליום מתן פס"ד. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה בהפחתת ניכויים. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט, בשכר העדים על פי המצוין בפרוטוקולים. הנתבעת תשא בשכר טרחת המומחים הרפואיים שמונו בתיק זה. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום בו שולמו ועד ליום התשלום על פי פסק דין זה- בפועל. ניתוחברכייםתאונת דרכים