הנתבע טוען, כי מסירת השיקים הייתה על תנאי ובנסיבות אלו נמסרו המחאות עתידיות ולא במזומן. לטענתו, מסירה על תנאי כוונתה להקים חבות שטרית עתידית המותנית בקיום תנאי חיצוני וככל שהתנאי לא מתקיים הרי שהחבות השטרית פוקעת ועוברת מן העולם. עוד טוען הנתבע, כי התובע אינו אוחז בעד תמורה ובתום לב בשטרות שכן לא נתן בעדם תמורה כלשהי לו או למסב השטר. לטענתו, התובע אינו אוחז כשורה בשטרות. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא מתן שיקים על תנאי: רקע ותמצית טענות הצדדים התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "התובע" או "הבנק"), הגיש, ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בקשה לביצוע שלושה שטרות על סך כולל של 27,550 ₪ שנמשכו מחשבון הנתבע. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות ובהתאם להחלטה מיום 4.5.10 הועברה התובענה לבית משפט השלום בנצרת. בהחלטה מיום 23.3.11 התקבלה התנגדות הנתבע וניתנה לו רשות להתגונן, כאשר נקבע, כי התצהיר שהגיש הנתבע ישמש ככתב הגנה. במסגרת כתב הגנתו טען הנתבע, כי הוא קבלן עבודות עפר וזכה במכרז לביצוע עבודות עבור מועצה מקומית יפיע (להלן: "המועצה") ובעקבות זאת פנה לחברה בשם מ. הובלות טורעאן בע"מ (להלן: "החברה" או "מ. הובלות טורעאן") בכדי לשריין אצלה חומר לפרויקט האמור. הנתבע טוען, כי בינו לבין החברה נכרת הסכם בסך של 140,000 ₪ ובמסגרתו הוסכם, כי החברה תספק הן את החומרים והן את ההובלות עבור הפרויקט. עוד טען, כי בהתאם להסכם נמסרו לחברה המחאות כחלק מהתשלום עבור החומרים וההובלות. לטענת הנתבע, בחודש אוגוסט או ספטמבר בוטל ההסכם בינו לבין המועצה ומכאן שלא קיבל תמורה להמחאות שמסר לחברה והוא פעל לשם קבלתן בחזרה אולם פניותיו לחברה לא נענו. הנתבע הוסיף, כי פנה לבנק וביקש, כי לא יעשה שימוש בהמחאות ו/או צעדים משפטיים לגביהן משום שאין לו זכות לתבוע את ההמחאות. לטענתו, הוא לא קיבל תמורה להמחאות בהן עסקינן ועל כן אין לחייבו בהן. הנתבע טוען, כי מסירת השיקים הייתה על תנאי ובנסיבות אלו נמסרו המחאות עתידיות ולא במזומן. לטענתו, מסירה על תנאי כוונתה להקים חבות שטרית עתידית המותנית בקיום תנאי חיצוני וככל שהתנאי לא מתקיים הרי שהחבות השטרית פוקעת ועוברת מן העולם. עוד טוען הנתבע, כי התובע אינו אוחז בעד תמורה ובתום לב בשטרות שכן לא נתן בעדם תמורה כלשהי לו או למסב השטר. לטענתו, התובע אינו אוחז כשורה בשטרות. הראיות מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חטיב חאלד (להלן: "חאלד")- פקיד אשראי עסקי בסניף טורעאן בבנק מרכנתיל דיסקונט. מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית של הנתבע. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון ומסקנות לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המצוי לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, מהנימוקים שיפורטו. הנתבע טוען, כי השיקים בהם עסקינן נמסרו לחברת מ. הובלות טורעאן במסגרת עסקה שנכרתה בינו לבין החברה. לטענתו, ההסכם בינו לבין מ. הובלות טורעאן נכרת בעקבות עסקה בינו לבין המועצה בנוגע לביצוע עבודות. לטענת הנתבע, מאחר והעסקה בינו לבין המועצה לא יצאה לפועל הרי שההסכם במסגרתו נמסרו לחברה השיקים נשוא התובענה בוטל, ומכאן שלא ניתנה לו תמורה בעד השיקים. לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענה זו. הנתבע העיד, כי הזמין מחברת מ. הובלות טורעאן חומרים בסך 120,000 ₪ וכי לא קיבל חשבונית בגין ההזמנה (עמ' 2 ש' 13-16). עוד העיד, כי מלבד העסקה האמורה ביצע עם חברת מ. הובלות טורעאן עסקאות נוספות במסגרתן מסר לה שיקים (עמ' 2 ש' 17-20). הנתבע אישר, כי בחודש מרץ 2008 חתם על הסכם עבודה עם חברת מ. הובלות טורעאן (נספח ד לנ/1) וכי היה בינו לבין החברה קשר עסקי מעבר להסכם האמור (עמ' 15 ש' 24-28). הנתבע העיד, כי מסר לחברת מ. הובלות טורעאן שיקים דחויים בגין ההסכם מחודש מרץ 2008. הוא נשאל האם מסר את השיקים במועד חתימת ההסכם והשיב, כי אינו זוכר. הנתבע העיד, כי אין לו קבלה בגין מסירת השיקים. הוא נשאל כמה שיקים מסר בגין העסקה האמורה והשיב, כי מסר שיקים גם לעסקה האמורה וגם לעסקאות אחרות והוסיף, כי אינו זוכר כמה שיקים מסר בגין עסקה זו (עמ' 15 ש' 29-32, עמ' 16 ש' 1-4). נטען בפני הנתבע, כי בתצהירו הוא טען שההמחאות נשוא ההליך הזה ניתנו כחלק מהתשלום בגין אותו הסכם והוא נשאל מדוע לא פירט את פרטי השיקים אשר ניתנו על ידו לחברת מ. הובלות טורעאן והשיב, כי אינו יודע (עמ' 16 ש' 5-7). הנתבע אישר, כי מלבד השיקים נשוא התובענה, חברת מ. הובלות טורעאן קיבלה ממנו שיקים נוספים. הוא נשאל האם חלקם נפרעו והשיב בשלילה. לטענתו, הוא ביטל את כל השיקים. הנתבע טען, כי השיקים הוחזקו על ידי חברת מ. הובלות טורעאן והוא לא עשה כלום עד שזה הופיע אצלו בבנק (עמ' 2 ש' 27, עמ' 3 ש' 1-4). הנתבע נשאל כיצד אפשר לשיקים אחרים שנמסרו לחברת מ. הובלות טורעאן להיפרע והוא השיב, כי לחברת מ. הובלות טורעאן היו שיקים נוספים ולא כולם היו בעבור ההזמנה בנוגע לפרויקט עבור המועצה. נטען בפניו, כי הוא מסר שלושה שיקים עוקבים וכי שניים מהם נפרעו. הנתבע נשאל מדוע נתן לשיקים האמורים להיפרע והשיב, כי יכול להיות שהוא לא שם לב לשיקים שנפרעו. לאור עדותו האמורה נשאל הנתבע, האם לא שם לב ואפשר לשיקים להיפרע והשיב, כי יש גם שיק על סך 57,000 ₪ וכי היו לו כספים שזרמו אצלו בחשבון והוא לא שם לב (עמ' 3 ש' 5-14). הנתבע אישר, כי במהלך שנת 2009 הוא פרע שיקים לחברת מ. הובלות טורעאן וכי מדובר היה בעשרות אלפי שקלים. הנתבע נשאל מה קיבל בתמורה לשיקים האמורים והשיב, כי עבד עם החברה בהרבה מקומות והיא סיפקה לו ציוד כבד והוסיף, כי בעניין של המועצה הוא לא קיבל מהחברה כלום. לאור העובדה שהנתבע פרע חלק מהשיקים אשר נמסרו לחברה, הוא נשאל האם בידו לדעת אילו שיקים ניתנו בגין ההסכם בו עסקינן ואילו בגין עסקאות אחרות והשיב, כי לפי החשבונות הוא יכול לדעת. הנתבע נשאל מדוע זה לא מופיע בתצהירו והשיב, כי הוא יודע שאת הסכומים הרלוונטיים חברת מ. הובלות טורעאן קיבלה לגבי העבודה עם המועצה (עמ' 16 ש' 18-30). הנתבע נשאל, האם לאחר שחברת מ. הובלות טורעאן לא החזירה לו את השיקים, לטענתו, המשיך ופרע לה שיקים אחרים והשיב, כי מה שנפרע לא שייך לעסקה הזו. הנתבע הוסיף, כי החברה עשתה לו עבודה בראש הנקרה וקיבלה תמורה (עמ' 17 ש' 4-7). הנתבע נשאל, האם בדרך כלל כאשר הוא עושה עסקאות הוא מקבל או נותן סדרה של שיקים בגין אותה עסקה והשיב בחיוב. הוא נשאל, האם זה היה המצב במקרה שלנו ובתגובה טען, כי לפעמים כן ולפעמים לא (עמ' 16 ש' 31-32, עמ' 17 ש' 1-3). ברי, כי סביר, כי במסגרת עסקה ניתנת סדרה שיקים. לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו באשר לנסיבות בגינן כובדו חלק מהשיקים ומנגד לא כובדו השיקים בהם עסקינן. כמו כן, הנתבע לא פירט ולא הוכיח אילו שיקים ניתנו במסגרת העסקה בה עסקינן ואילו שיקים ניתנו בגין עסקאות אחרות בינו לבין חברת מ. הובלות טורעאן. הנה כי כן, מעדות הנתבע עולה, כי מסר לחברת מ. הובלות טורעאן שיקים נוספים מלבד השיקים נשוא התובענה. לטענתו, חלק מהשיקים אשר נתן לחברת מ. הובלות טורעאן לא היו קשורים לעסקה בגינה נמסרו השיקים בהם עסקינן. הנתבע העיד, כי הוא אפשר את פירעון השיקים אשר נמסרו שלא במסגרת העסקה האמורה. לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו לפיה השיקים בהם עסקינן נמסרו במסגרת העסקה הנטענת. הנתבע לא טען ולא הוכיח, כי השיקים נמסרו במועד כריתת ההסכם ולא היה בידו להציג קבלות מהן עולה, כי השיקים אכן נמסרו בגין עסקה זו שלכישלונה טוען היום. כמו כן, הנתבע העיד כי הוא איננו יודע כמה שיקים נמסרו לחברה במסגרת העסקה האמורה. הנתבע אף לא זימן מי מטעם חברת מ. הובלות טורען על מנת שיתמוך בגרסתו. יתרה מזאת, אף אם הייתה מתקבלת טענת הנתבע לפיה השיקים נמסרו בגין העסקה אשר נכרתה בינו לבין מ. הובלות טורעאן הרי שהיה עליו להוכיח, כי העסקה בוטלה ומכאן שהוא לא קיבל תמורה בגין השיקים. לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענה זו. הנתבע טען, כי לאחר שבוטל ההסכם עם המועצה הוא ניסה להחזיר את השיקים מחברת מ. הובלות טורעאן ללא הצלחה. הנתבע נשאל, האם יש לו מסמך אשר נשלח ממנו ל- מ. הובלות טורעאן ואשר במסגרתו הודיע על ביטול ההסכם והשיב, כי אינו זוכר. הנתבע הוסיף, כי היו טלפונים כל הזמן. הנתבע נשאל האם בדרך כלל אם מתבטלת לו עסקה בסכום של מעל 100,000 ₪ האם אינו מוציא מכתב בנדון והשיב בשלילה. לטענתו, הכל נעשה בטלפונים ובעל פה. הנתבע הופנה לנספח ג' לתצהירו ונטען בפניו, כי במקרה האמור הוציא מכתב למרות שמדובר בסכום נמוך יותר ונשאל כיצד ייתכן שהוא לא מוציא מכתב על סכום של 100,000 ₪. בתגובה טען הנתבע, כי נספח ג' הינו בקשה למועצה (עמ' 17 ש' 17-24). הנתבע נשאל, האם תבע את מ. הובלות טורעאן בגין השיקים והשיב בשלילה. בהמשך הוסיף, כי הוא עדין במשא ומתן בנדון (עמ' 17 ש' 25-26). הנתבע נשאל, האם המשיך לפרוע לחברה שיקים למרות שלא החזירה לו שיקים בסכום של 140,000 ₪ והשיב, כי החברה החזירה חלק מהשיקים. הנתבע נשאל היכן זה מופיע בתצהירו ובתגובה טען, כי הוא משיב למה שנשאל. הוא נשאל מדוע החברה לא החזירה הכל והשיב, כי כל הזמן הבטיחו לו שיחזירו הכל (עמ' 17 ש' 8-16). לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו באשר לביטול ההסכם שנכרת בינו לבין מ. הובלות טורעאן ושבגינו נמסרו, לגרסתו, השיקים נשוא התובענה לחברה. הנתבע לא הוכיח, כי פנה למ. הובלות טורעאן לשם ביטול ההסכם וקבלת השיקים. טענתו לפיה לא הוציא מכתב בנדון, על אף היקף ההסכם ולמרות שראה שהחברה אינה משיבה לו את השיקים, לא הותירה עליי רושם אמין. כמו כן, כאמור הנתבע טוען, כי הדברים נעשו בטלפון בעל פה. העובדה שהנתבע לא זימן לעדות את האדם מטעם מ. הובלות טורעאן אשר עמו שוחח בנדון פועלת לרעתו. עדות כאמור יכולה הייתה לשפוך אור הן על הנסיבות במסגרתן ניתנו השיקים לחברת מ. הובלות טורעאן והן על השאלה האם ההסכם במסגרתו ניתנו השיקים בוטל אם לאו. אי זימונו של עד אשר יכול היה, לכאורה, לתמוך בגרסת הנתבע, פועל לרעת הנתבע. לכך מתווספת העובדה שהנתבע לא הגיש תביעה כנגד חברת מ. הובלות טורעאן למרות שהחברה קיבלה תמורה בעבור שיקים אשר לטענתו היא אמורה הייתה להשיב לו בעקבות ביטול ההסכם. לפיכך, אף אם הייתה מתקבלת טענת הנתבע, לפיה השיקים ניתנו בעקבות ההסכם האמור, הרי שהנתבע לא הוכיח את ביטול ההסכם ומכאן שלא עלה בידו להוכיח, כי לא קיבל תמורה בעד השיקים. אציין עוד, כי העובדה שהנתבע כיבד שיקים אחרים אשר מסר לחברה על אף שהיא לא השיבה לו את השיקים אשר היא הייתה אמורה להשיב לו, לטענתו, הינה תמוהה. יש לציין, כי בעדותו טען הנתבע לראשונה, כי מ. הובלות טורעאן השיבה לו חלק מהשיקים. העובדה שטענה זו, אשר יכולה הייתה, לכאורה, לתמוך בטענתו באשר לביטול העסקה, לא נטענה בתצהיר הנתבע מעוררת תמיהה. הנה כי כן, הנתבע לא הוכיח, כי השיקים נשוא התובענה נמסרו לחברת מ. הובלות טורעאן במסגרת ההסכם הנטען. כן לא הוכיח, כי ההסכם האמור בוטל. מכאן, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כשלון תמורה בגין עסקת היסוד. יתרה מזאת, אף אם היה עולה בידי הנתבע להוכיח טענתו באשר לכישלון תמורה בגין עסקת היסוד הרי שלא די בכך בכדי להביא לדחיית התביעה שלפניי. במקרה בו עסקינן, התובע הינו צד רחוק לעסקת היסוד. לפיכך, לא די בטענה, כי לא הייתה תמורה במסגרת עסקת היסוד בכדי ללמד, כי התובע אינו זכאי לפירעון השיקים. בענייננו, יש לבחון האם התובע הינו "אוחז כשורה" בשטרות. סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, כי: "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". קיימים שבעה תנאים לאחיזה כשורה: על המחזיק בשטר להיות 'אוחז' כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה, נדרש שהשטר יהיה שלם ותקין לפי מראהו, שהאחיזה תהיה לפני מועד הפירעון, שהאוחז לא ידע שהשטר חולל, אם אכן חולל, שנטילת השטר נעשתה בתום לב, שהנטילה נעשתה בעד ערך ושלאוחז לא הייתה כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה. מצאתי, כי כל התנאים האמורים מתקיימים בענייננו. חאלד העיד, כי באותה נקודת זמן לא היה בידו לדעת האם השיקים גנובים (עמ' 10 ש' 8-9). חאלד אישר, כי לפי הוראות המפקח על הבנקים עסקאות שהם החלפה של שיקים בין שני צדדים, אסורות בהחלט. הוא נשאל האם ידוע לו שלפי הוראות המפקח על הבנקים אסור לקבל שיקים לניכיון ללא הצגת חשבונית והשיב, כי אינו מכיר הנחיה כאמור. חאלד נשאל, האם הוא אינו יודע, כי הוראה כאמור ניתנה בכדי למנוע סחר בין שני צדדים של מחליפי שיקים ושב וטען, כי אינו מכיר הוראה כאמור. חאלד נשאל כיצד הוא מונע החלפת שיקים והשיב, כי אין בידו למנוע החלפת שיקים אולם הוא יכול למנוע ניכיון לשיקים שבוצעו במסגרת החלפת שיקים על ידי אי קבלתם לניכיון. הוא נשאל כיצד הוא יודע שהשיקים במקרה בו עסקינן הם לא החלפת שיקים והשיב, כי לא נמסר לו מהבנק הנמשך, כי יש חשד לעסקת החלפת שיקים. לטענתו, הוא שאל את הבנק הנמשך לגבי מידע כללי אשר הוא מקבל בגין כל שיק כמו וותק הלקוח, יכולת הפירעון שלו, סבירות הסכום בשיק, האם קיימת הוראת ביטול או החזרת שיק, תחום העיסוק של הלקוח והאם הלקוח שלו מסר להם שיקים- כלומר, האם יש עסקת החלפה. לטענתו, זה המידע העסקי שהם מקבלים בגין כל שיק (עמ' 10 ש' 16-32, עמ' 11 ש' 1-5). חאלד נשאל, האם כאשר קיבל את השיקים ידע משהו על עסקת היסוד והאם היו סימני שאלה כלשהם והשיב, כי לא ידע על עסקת היסוד וכי קיבל את השיקים כשהם נקיים ללא כל תנאי והגבלה. הוא הוסיף, כי הוא עשה את כל הבדיקות גם מבחינת בנק ישראל וגם מול הבנק האחר (עמ' 14 ש' 19-22). חאלד נשאל מה קרה לפני שניכה את השיקים והאם התקשר לבנק הנמשך וביקש לבצע את הבדיקה לגבי השיקים והשיב בחיוב. לטענתו, הנתבע לא מסר אישור למסירת מידע ולכן עסקת הניכיון התעכבה עד שהנתבע מסר אישור לבנק שלו למסור מידע ולוותר על סודיות (עמ' 14 ש' 24-27). חאלד העיד, כי רק לאחר שהבנק קיבל את המידע הוא ביצע את הניכיון (עמ' 15 ש' 1-2). עדות חאלד באשר לבדיקות שערך טרם ניכיון השיקים אמינה ומהימנה בעיניי. עדות זו לא נסתרה. שוכנעתי, כי הבנק נטל את השטר בתום לב וכי במועד האמור לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה, ככל שיש ממש בטענת הנתבע בנדון. אציין, כי אין בטענות באשר להעדר קבלה בגין השיקים נשוא התובענה בכדי להועיל לנתבע. הנתבע לא הצביע על הוראת המפקח אשר לפיה נדרשת קבלה, לטענתו. כמו כן, חאלד נשאל באשר לאופן מניעת עסקאות של החלפת שיקים ונטען בפניו, כי בכדי למנוע עסקאות כאמור נדרשת קבלה. אין מחלוקת, כי במסגרת כתב הגנתו לא העלה הנתבע טענה באשר לעסקת החלפה. בסיכומיו טען בא כוח הנתבע, כי הדרישה לפיה עסקת ניכיון מחויבת בחשבונית מס ו/או בחוזה נועדה בכדי שהבנק יראה שאכן ניתן ליתן לו זכות קניין בשטר מבחינה קניינית. לטענתו, העובדה שלא נדרשה חשבונית מס בענייננו מלמדת שהתובע ללא נקט באמצעים הסבירים בהם הוא מחויב על מנת לאחוז אחיזה כשורה בהמחאות. אינני מקבלת טענה זו. כאמור, עדותו של חאלד באשר לבדיקות אשר ערך טרם ביצוע עסקת הניכיון הותירה עליי רושם אמין. לא שוכנעתי שהתובע לא נקט באמצעים הסבירים בכדי לאחוז כשורה בהמחאות. הנתבע הופנה לטענתו לפיה החוזה עליו חתם עם חברת מ. הובלות טורעאן היה חוזה על תנאי ונשאל היכן רואים זאת על גבי השיקים והשיב, כי לא נתן את השיקים האמורים. בהמשך טען, כי "הפיקדון אצלו והוא מילא אותם ועשה מה שהוא רוצה" הנתבע הוסיף, כי הוא היה אמור לעשות עבודה ביפיע אולם ביטלו את העסקה וטען, כי יש פרוטוקול במועצה (עמ' 2 ש' 23-26). נטען בפני הנתבע, כי לטענתו החוזה בינו ובין מ. הובלות טורעאן הוא חוזה על תנאי. הוא התבקש להראות את התנאי בחוזה והשיב כי אין. הנתבע התבקש להראות את התנאי בשיקים והשיב, כי בדרך כלל הוא לא כותב תנאי בשיקים. (עמ' 18 ש' 4-8). מעדות הנתבע עולה, כי על גבי השיקים לא סומן, כי הם ניתנו בתנאי מסוים. כמו כן, אין מחלוקת, כי סחירות השיקים לא הוגבלה על ידי הנתבע. אין מחלוקת, כי הבנק מחזיק בשטרות נשוא התובענה וכי הם בני פרעון למוכ"ז. כן אין מחלוקת, כי השיקים שלמים ותקינים לפי המראה שלהם. מהמסמכים שהגיש התובע עולה, כי השיקים הופקדו במסגרת עסקת הניכיון בחודשים פברואר ומרץ 2009 וכי מועד הפירעון שלהם היה ביוני 2009. מכאן, שאין מחלוקת, כי השיקים נמסרו לבנק בטרם עבר זמנם. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם נטילת השטרות נעשתה בעד ערך אם לאו. בעניין זה מקובלת עליי טענת התובע לפיה הוא אוחז בשטרות בעד ערך. התובע טוען, כי ביצע ניכיון לשיקים. מסמכי הבנק תומכים בטענה זו, שלא נסתרה. עסקת ניכיון פירושה מכירת השטר לפי ערכו הנוכחי, כלומר, הסכום הנקוב בשטר פחות ריבית. במקרה בו מתבצעת עסקת ניכיון הרי שהבנק שמבצע את העסקה קונה את השטר ועל כן הופך לאוחז בעד ערך (ע"א (חיפה) 2779/04 בנק הפועלים בע"מ נ' מוטי סיטבון). כמו כן, ביום 29.11.12 הגיש התובע בקשה במסגרתה ביקש לצרף מסמכים שנשמטו מתצהיר העד מטעמו. עסקינן במסמכי החשבון של חברת מ. הובלות טורעאן. מהמסמכים עולה, כי במועד בו בוצע ניכיון השיקים חשבונה של מ. הובלות טורעאן היה ביתרת חובה והיא אף חרגה ממסגרת האשראי שלה. סעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות קובע, כי חוב קודם או חבות קודמת דינם כדין תמורה בת-ערך לשטר. משביצע התובע את הניכיון וזיכה את חשבונה של חברת מ. הובלות טורעאן בעקבותיו הרי שהוא נטל את השיקים בעד ערך. עוד טוען הנתבע, כי לאחר שהשיקים חוללו חייב התובע את חשבונה של מ. הובלות טורעאן ומכאן שאין הוא אוחז בשטרות בעד ערך. מצאתי, כי יש לדחות טענה זו. חאלד נשאל מה עושה הבנק כאשר שיק ניכיון חוזר והשיב, כי במידה והשיק בעת החזרתו גרם לחריגה בחשבון המוסר הבנק מוציא הודעה למושך ולמוסר שהשיק חזר. לשאלה האם הבנק נוקט בצעד כלשהו מבחינת החשבון השיב, כי משאירים את זה כמו שזה והוסיף, כי השיק חוזר מהחשבון הלקוח וכי זה מוסיף לו לחריגה ולחוב שלו (עמ' 11 ש' 17-23). אף אם לאחר שחולל השיק חייב התובע את חשבונה של מ. הובלות טורעאן הרי שאין בכך בכדי ללמד, כי הבנק איננו אוחז בשטר בעד ערך. התובע הפך לאוחז בעד ערך בעת ביצוע עסקת הניכיון ואין בפעולות שנעשו בהמשך בחשבונה של מ. הובלות טורעאן כדי לשנות עובדה זו. אציין עוד, כי במסגרת כתב הגנתו טען הנתבע כי פנה לבנק וביקש, כי לא ייעשה שימוש ו/או צעדים משפטיים בנוגע לשיקים מאחר ואין לו זכות לתבוע את ההמחאות. הנתבע הפנה לנספח ז', אשר לא צורף לכתב הגנתו. יתרה מזאת, בעדותו נשאל הנתבע האם בידו להראות, כי מכתביו אשר לטענתו נשלחו לבנק אכן התקבלו בבנק ובתגובה טען, כי הם צריכים להיות אצל עורך הדין (עמ' 18 ש' 12-14). הנה כי כן, הנתבע לא הוכיח, כי אכן פנה לבנק וכי פניותיו התקבלו בבנק. יתרה מזאת, אף אם היה עולה בידי הנתבע להוכיח טענתו האמורה הרי שלא היה בכך בכדי להועיל לו. כאמור, עסקאות הניכיון בוצעו בחודשים פברואר ומרץ 2009. בעדותו אישר הנתבע, כי לטענתו לאחר ביטול ההסכם בינו לבין המועצה הוא ניסה להחזיר את השיקים מחברת מ. הובלות טורעאן ללא הצלחה. הנתבע טען, כי אין בידו לומר מתי זה היה והוא שב וטען, כי זה היה לאחר ביטול העסקה עם המועצה. הנתבע הופנה לתצהירו במסגרתו טען, כי זה היה באוגוסט- ספטמבר ונשאל באיזו שנה מדובר. הנתבע השיב, כי בשנה בו בוטלה העסקה עם המועצה (עמ' 16 ש' 8-15). אף אם הנתבע היה מוכיח, כי פנה לתובע בנוגע לשטרות האמורים הרי שלא די בכך והיה עליו להוכיח, כי פנייתו נעשתה בטרם בוצעה עסקת הניכיון אשר בעקבותיה הפך התובע לאוחז בעד ערך בשיקים. הנתבע טוען, כי משחייב התובע את חשבונה של מ. הובלות טורעאן לאחר שחוללו השיקים הרי שהשיקים נפרעו. מנגד טוען התובע, כי בשל מצב חשבונה של מ. הובלות טורעאן הרי שלא היה בידו לגבות ממנה את סכום השיקים. חאלד נשאל מה הוא עושה אם הלקוח מושך מזומן בעסקת ניכיון והשיק חוזר והשיב, כי הוא מחייב את הלקוח בסכום השיק. נטען בפניו, כי הוא קיבל בחזרה את הערך שנתן והוא שלל טענה זו וטען, כי לא קיבל תמורה מאף אחד מהצדדים (עמ' 11 ש' 24-29). לאחר שהעיד פעם נוספת, כי אם שיק שניתן במסגרת עסקת ניכיון חוזר אזי הבנק מחייב את הלקוח בסכום השיק נטען בפני חאלד, כי הבנק קיבל בחזרה את הסכום שנתן. בתגובה טען חאלד, כי זה נכון במידה ויש ללקוח את הכסף אולם אם אין ללקוח את הכסף אזי חיובו בגין השיק שחזר גורם לו לחריגה (עמ' 11 ש' 30-32, עמ' 12 ש' 1-2). חאלד נשאל האם במקרה ששיק חולל והוא מחייב את חשבון הלקוח האם הוא מוסר ללקוח את השיקים והשיב, כי הוא עושה כן אם הלקוח לא חרג מהמסגרת המותרת ואם הלקוח חורג הוא אינו עושה כן (עמ' 12 ש' 8-11). חאלד נשאל מה הבנק עושה במקרה כאמור והשיב, כי הוא מודיע למושך ולמוסר על החזרת השיק ומבקש תמורה משניהם (עמ' 12 ש' 14-16). לבית המשפט הוגשו העתקים של מכתבים כאמור שנשלחו לנתבע. נטען בפני חאלד, כי הוא משך את הסכום מחשבון הבנק של הלקוח שלו וקיבל בחזרה את התמורה שנתן ומכאן שהיתרה הינה אפס. חאלד טען בתגובה, כי זה לא קשור לעניין. חאלד אישר, כי לאחר ששיק חוזר הוא מושך מחשבון הלקוח את התמורה שהוא נתן בעד השיק. הוא נשאל האם במידה שהבנק נותן 50,000 ₪ ללקוח ולאחר חודש לוקח 56,000 ₪ מחשבון הלקוח האם הבנק מאוזן והשיב, כי זה היה נכון אם הבנק היה מקבל את הכסף בחזרה אולם במקרה האמור הבנק לא קיבל את הכסף בחזרה (עמ' 12 ש' 19-27). חאלד נשאל איזו תמורה הלקוח שלו קיבל אם נעשתה עסקת ניכיון ולאחר שהשיק חזר הבנק משך את אותו סכום מחשבון הלקוח בבנק והשיב, כי הבנק לא קיבל את התמורה בגין השיקים שחזרו (עמ' 13 ש' 30-32, עמ' 14 ש' 1). חאלד נשאל האם יש בידו תדפיס המראה שזה מה שהיה והשיב, כי כרגע לא. לאחר שנשאל למה לא צירף תצהיר כאמור השיב, כי הבנק צירף את מה שהתבקש לצרף. חאלד נשאל היכן במסמכים יש עדות לטענת הבנק לפיה לא קיבל בחזרה את התמורה שנתן והפנה לתצהירו. לאחר שנשאל היכן יש תמיכה לטענה העובדתית לפיה הבנק לא קיבל בחזרה את התמורה שנתן השיב חאלד, כי אינו יודע (עמ' 14 ש' 2-11). חאלד נשאל כיצד ניתן לדעת שבמועד חזרת השיקים חברת מ. הובלות טורעאן לא הייתה במסגרת שלה ולא היה בידי הבנק להחזיר את השיקים והשיב, כי לפי המסמכים המצויים בידיו כעת לא ניתן לדעת זאת והוסיף, כי עליו להזמין את המסמכים הרלוונטיים. חאלד טען, כי בידו להוכיח שהחברת מ. הובלות טורעאן חרגה ממסגרת האשראי בתקופה הרלוונטית (עמ' 14 ש' 12-16). חאלד נשאל מה היה מצב החשבון בעת חזרת השיקים והשיב, כי אין בידו לזכור את היתרה בחשבון בכל יום ספציפי. לאחר שנשאל מה היה המצב פחות או יותר השיב, כי אין בידו לזכור יתרות במדויק אולם הוא זוכר שהחשבון הוגבל בתקופה האמורה. חאלד הוסיף, כי מניסיונו הבנק לא היה תובע את השיקים ולא היה שולח הודעה אם החשבון היה בתוך המסגרת (עמ' 15 ש' 3-9). חאלד נשאל מה הבנק עושה במקרה ששיק נוכה ואינו מכובד והשיב, כי אם שיק שנוכה חוזר מסיבה כלשהי אז הבנק בודק את יתרת החשבון. לטענתו, אם התמורה מתקבלת מהמוסר או המושך מחזירים אותו למי שמוסר את התמורה ואם התמורה לא מתקבלת מכניסים את השיק לתיק שיקים (עמ' 15 ש' 10-13). בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר למצב חשבונה של חברת מ. הובלות טורעאן במועד בו חוללו השיקים. בעניין זה לא הובאו ראיות. הנתבע טוען, כי הנטל מוטל על כתפי התובע שכן הוא המוציא מחברו ולכן עליו הראיה. אינני מקבלת טענה זו. ההלכה היא, כי נטל ההוכחה בתביעה שטרית רובץ על החייב על פי השטר ולא על אוחז השטר. בע"א 345/78 בנק הפועלים נ' סרדס, פ"ד לג (1) נקבע, כי חיוב חשבון הנפרע לאחר חילול שיק כאשר החשבון ביתרת זכות, עשוי להקים הגנה טובה למושך השיק שכן ניתן לראות בו משום פירעונו. בפסק הדין האמור הובהר, כי אין בקיומה של הגנה אפשרית זו כדי להפקיע את השיק. עוד נקבע, כי חיוב חשבונו של החייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפירעון אלא אם כן הוכח, כי הצדדים הסכימו אחרת. מהאמור עולה, כי חיוב חשבון הנפרע לאחר חילול שיק עשוי להקים הגנה למושך השיק. מכאן, שהנטל להוכיח, כי אכן חויב חשבונה של מ. הובלות טורעאן מוטל על כתפי הנתבע. כמו כן, מפסק הדין האמור עולה, כי לשאלה האם חשבונו של מושך השיק היה ביתרת זכות אם לאו יש השלכה על השאלה האם חיוב חשבונו מהווה פירעון השיק. על כתפי הנתבע מוטל הנטל להוכיח מה היה מצב הדברים במקרה בו עסקינן, לשם הוכחת טענתו, כי חיוב חשבונה של מ. הובלות טורעאן מהווה פירעון של השטרות נשוא התובענה. הנתבע לא הרים את הנטל ולא הוכיח, כי השיקים נשוא התובענה נפרעו. כאמור, הנתבע לא הזמין מי מטעם חברת מ. הובלות טורעאן לעדות בתמיכה לטענתו. הנה כי כן, מצאתי, כי התובע אוחז בעד ערך בשיקים נשוא התובענה. לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענותיו לפיהן התובע אינו אוחז בשיקים בעד ערך וכשורה וטענתו לפיה השיקים נפרעו. בנסיבות אלו זכאי התובע, כי הנתבע יפרע את השיקים נשוא התובענה. לפיכך, נעתרת לתובענה ומורה על החזרת השיקים ללשכת ההוצאה לפועל הרלוונטית לצורך המשך ביצועם ומורה על המשך הליכי הגבייה במסגרת תיק ההוצל"פ. אני מחייבת את הנתבע בסכום כולל בגין הוצאות התובע ושכר טירחת עו"ד בסך 5,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. שיקים