דוגמא לפסק דין בנושא מתיחות בין שופט לעורך דין:  לפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום ברמלה (השופט ש' ברוך) שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ 1203/03.   1. המערער מואשם בעבירת של החזקת רכוש שהושג בפשע, (עבירה לפי 411 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)) ובניסיון לשידול קטין לביצוע עבירת פירוק מרכב (עבירה לפי סעיף 413ד' לחוק העונשין בצירוף סעיף 33 לחוק העונשין). בישיבת ההקראה בפני בית המשפט השלום ברמלה (השופט ש' ברוך) המערער הודה באשמה בעבירה הראשונה, וכפר באשמה לפי העבירה השניה, זאת בהתאם להסכמה שהושגה עם התביעה. לאחר מכן, הודיעה התביעה על חזרתה מההבנות שהוסכמו. לטענת המערער הבנות אלו הושגו שלא כדין. אשר על כן, הגיש המערער בקשה לאפשר לו חזרה מההודאה. תחילה, בית המשפט סירב לשמוע את בא כוח המערער בנושא. לאחר מכן, הפנה בית המשפט אל המערער את השאלה האם הוא "שוטה, טיפש, חירש או קטן". לאחר חילופי דברים בין בא כוח המערער לבית המשפט, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק.   2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. ראשית, נקבע כי לא הוטח דבר במערער. השאלה המבררת האם המערער הוא חירש, טיפש או קטן, שהופנתה לבא כוחו, היא שאלה לגיטימית בנסיבות ההודאה, והיא נותרה ללא מענה. בית המשפט קבע כי אין בכך משום הבעת דעה באשר להליך. יש לציין כי לאחר ההחלטה בבקשת הפסלות המשיכו חילוקי הדעות באשר לדחיית מועד הדיון. בעקבות זאת, עזב בא כח המערער את האולם, והדיון התקיים בהעדרו.   3. על החלטה זו הוגש ערעור. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שלא אפשר למערער לחזור בו מהודאתו. לטענתו, השופט אשר נחשף להודאה, נחשף למסה כבדה של ראיות אשר מכריעה אף שופט מקצועי ומצדיקה את פסילתו. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן דעתו לבקשת המערער לחזור בו מהודאתו, ולא היה נכון להקשיב לטיעוני המערער ולראיות בנדון. אף כאשר אפשר בית המשפט לבא כח המערער לטעון, לא היה בית המשפט נכון באמת לשמוע את הדברים. יתר על כן, שאלת בית המשפט האם המערער חרש, טיפש, שוטה או קטן, מהווה לטענתו שאלה פוגענית. מוסיף המערער וטוען כי חילופי הדברים בין בית המשפט לבא כח המערער יצרו מתח בינו לבין בית המשפט, ואף בין המערער לבית המשפט. לבסוף, נטען כי בא כח המערער הורחק מהאולם, וכך, נותר המערער לנהל את הגנתו בעצמו וזאת בניגוד לחוק. על כן, מדובר בחריגה מסמכות. מכל הנתונים הללו נוצרת, כך נטען, פגיעה חמורה במראית פני הצדק. המשיבה טוענת כי המערער לא ביסס עילת פסלות בנסיבות העניין. לטענתה, הרחקת בא כוח המערער מהאולם התרחשה לאחר שבא כח המערער בקש לדחות את הדיון, ובית המשפט סרב. לטענתה, לא ייתכן שעורך דין יוכל בהתנהגותו לכפות על בית המשפט החלטות דיוניות. לבסוף, לעניין השאלה המשפטית של חזרה מההודאה, נטען כי יש להעלותה במסגרת הליך ערעור ולא בהליך פסלות שופט.   4. בעקבות טענת בא כוח המערער כי הוא הורחק מאולם הדיונים במהלך חקירת העדים, וכי המערער נאלץ לנהל את הגנתו בעצמו. בקשתי (ביום 30.7.2003) את הערות בית המשפט בעניין זה. כן בקשתי את עמדתו בשאלה האם הרחקת בא כוח המערער מהווה עילת פסלות. בית המשפט מסר את הערותיו (ביום 10.9.2003), ופרט את נסיבות ההרחקה לכאורה של בא כוח המערער. ראשית, בית המשפט העיר כי הוא ברר עם בא כוח המערער האם המערער לוקה בהבנתו, וכי בא כוח המערער הרים קולו והפגין מורת רוח. על כן, בית המשפט נאלץ להזהירו כי אם לא יחדל, הוא יורחק מן האולם. בא כוח המערער המשיך בהתנהגותו. לאחר דחיית הבקשה לחזרה מההודאה, המערער בקש כי בית המשפט יפסול עצמו וכי הדיון יידחה. בית המשפט דחה את שתי הבקשות, ובתגובה, בא כוח המערער בקש שנית כי הדיון יידחה. בית המשפט הבהיר לבא כוח המערער כי הדיון יתקיים גם בהעדרו. לבסוף, מסר בית המשפט כי בא כוח המערער עזב את האולם מרצונו. כך, נותר המערער לחקור את העדים בעצמו.   5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. ראשית, באשר לדחיית בקשת החזרה מההודאה, הרי שמדובר בהחלטת בינים בהליך פלילי. ערעור פסלות אינו מהווה תחליף להליך קבלת הכרעות דיוניות בערכאה היושבת בדין (ע"א 1866/00 לוי נ' נופי עתיד בע"מ (לא פורסם); ע"פ 50/84/02 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).  6. אשר לשאלת בית המשפט אשר הופנתה לבא כוח המערער, המבררת האם המערער לוקה בהבנתו, זו מתייחסת לבקשה לחזרה מההודאה. על אף העובדה שהיא מביעה ביקורת כלפי הבקשה - ומוטב היה להימנע ממנה - אין בה כדי לפסול את השופט (השוו ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 637 ; ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז (1) 52 - להלן פרשת כדורי). באשר לטענת המערער כי השופט נחשף לראיות שאינן קבילות, הרי שהשופט דחה את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו. משכך, במצב הדברים כעת, ההודאה קבילה, ואין בהיחשפות אליה משום עילת פסלות. למעשה מבקש המערער כי במסגרת ערעור פסלות תוכרע שאלת קבילות ההודאה. אולם, זו אינה המסגרת המתאימה לברר שאלה זו, ועל כן, אין בידי להכריע בשאלת הקבילות במסגרת זו (ע"פ 3182/93 דוד (בן יעקב) דרעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). 7. עוד נותרה בפני הטענה בדבר מתח בין בא כוח המערער לבין בית המשפט. גם בכך אין משום עילת פסלות. עצם קיומו מתח בין בא כח המערער לבית המשפט אינו מבסס כשלעצמו עילת פסלות (ע"פ 1971/03 בלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - להלן פרשת בלול). יש להצביע על קיומו של מתח אשר לא יאפשר לבית משפט מקצועי לשפוט משפט צדק (השוו ע"פ 4223/02 עליאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 655 ; ע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 729, 731). בנסיבות העניין, מדובר בהתנגשויות מילוליות אשר התעוררו על רקע מורת רוח שהפגין בא כוח המערער מהחלטות בית המשפט. לאחר שהחליט בית המשפט בבקשות שונות, על בא כח המערער לציית להוראות בית המשפט, ולשמור את טענותיו לשלב הערעור על ההחלטה (ראו פרשת כדורי, בעמ' 54). עיינתי בהערות בית המשפט ובתגובות בא כוח המערער והשתכנעתי כי חילופי הדברים שנוצרו בעקבות מורת רוחו של בא כוח המערער אינם מצדיקים פסילתו של בית המשפט. אין הם נוגעים ליכולתו של בית המשפט לדון בעניינו של המערער, ולשפוט משפט צדק. בנוסף, מהערות בית המשפט שהוגשו לי, עולה כי נסיבות עזיבת בא כוח המערער את אולם הדיונים אינן יוצרות עילת פסלות. מכאן, לא בוססה תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק כי דעת בית המשפט נעולה (פרשת בלול).   8. מכל אלה, לא השתכנעתי כי התעורר חשש ממשי למשוא פנים, חשש אשר יכריע שופט מקצועי ואובייקטיבי. זאת אף בהצטברות הנסיבות גם יחד. אין די בחשש הסובייקטיבי שמעלים המערער ובא כוחו כדי להצדיק סטייה ממסקנה זו (ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247).   הערעור נדחה.   עורך דיןשופטים