מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא ניסיון להסתיר נשק בחיפוש משטרה בדירה: כב' השופטת זהבה בוסתן המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 11840-07-09 (בימ"ש השלום ברמלה) בעבירות של החזקת נשק ללא רשות בניגוד לסעיף 144(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן "החוק") ושיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק והוטלו עליו עשרה חודשי מאסר בפועל וששה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין. הערעור שבפנינו מכוון כלפי ההרשעה וכלפי חומרת עונש המאסר. כתב האישום 1. על פי הנטען בכתב האישום נערך חיפוש, ביום 8.7.09, בבית הורי המערער, ברח' משה רבנו 17 ברמלה. בעת החיפוש שהה המערער לבדו על גג הבית. כשהתבקש על ידי השוטרים לרדת מהגג, הוא זרק גרב שחורה ובתוכה אקדח מסוג סי-זד (CZ) שמספרו Z1838 (להלן: "האקדח"). כשירד המערער מגג הבית הוא ניגש לברז מים וניסה לשטוף את ידיו על מנת להעלים את סימני החזקת מתכת בידיו כתוצאה מהחזקת האקדח, אך השוטר שהיה במקום מנע זאת ממנו. מהלך הדיון בבית משפט קמא 2. בתום פרשת ראיות התביעה בחר הנאשם שלא להעיד, בא כוחו הכריז "אלה עדי" ולאחר שב"כ הצדדים סיכמו נקבע מועד למתן הכרעת דין. עובר למתן הכרעת הדין ביקשה המשיבה להגיש ראיה נוספת - חוות דעת מז"פ בעניין שרידי ירי (להלן "הראייה הנוספת"). בית המשפט קמא נעתר לבקשה תוך שקבע כי "כדי למנוע עיוות דין לנאשם אני מתיר להגנה לזמן מחדש כל עד מעדי התביעה אשר תבחר, וככל שההגנה תבקש ניתן יהיה לחקור את עדי התביעה מחדש בחקירה נגדית, תוך התעלמות מחקירתם הנגדית של העדים בשלב הקודם. כמו כן, הואיל והנאשם לא העיד במשפט, הרי שההגנה תהיה רשאית לבקש להעלות את הנאשם לעדות וכן להביא כל עד מטעמה. מובן הדבר ששתיקתו של הנאשם בשלב הקודם לא תיזקף לחובתו בשום צורה ואופן שהוא." במועד שנקבע להגשת הראייה הנוספת לא התייצבה ב"כ המאשימה, מחמת שביתת פרקליטים שהייתה באותה עת, ואף לשני מועדים נוספים לא התייצבה מאותו טעם. ביום 9.12.2010, משלא התייצבה ב"כ המאשימה בפעם השלישית, ניתן פסק דין המבטל את כתב האישום על יסוד סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן "פסק הדין הראשון"). בשולי פסק הדין הראשון הוסיף בית משפט קמא את הדברים הבאים: "הראיות אשר הוצגו עד כה לבית המשפט, ללא הראייה הנוספת אשר לא הוגשה, אינן מצדיקות בשלב זה את הרשעתו של הנאשם, ולפיכך לא מצאתי לנכון להרשיעו" 4. על פסק הדין הראשון ערערה המשיבה ובית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על החזרת הדיון לבית משפט קמא על מנת ש"ימשיך לדון בו מהשלב אליו הגיע, דהיינו, החקירות הנוספות של עדי התביעה לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת" (ע"פ 39986-01-11). 5. משהוחזר התיק לבית המשפט קמא, הוגשה חוות הדעת הנוספת והמומחה נחקר עליה. המערער לא ביקש לחקור פעם נוספת עדים שכבר נחקרו, שוב בחר לא להעיד, ולא זימן עדים מטעמו. הכרעת הדין של בית משפט קמא 6. בית משפט קמא היה ער לעובדה כי איש מהשוטרים שהגיעו למתחם הבית בו נמצא המערער, לא ראה את המערער זורק את האקדח והראיות לענין היות המערער מי שזרק את האקדח מגג הבנין הן ראיות נסיבתיות. למרות האמור קבע כי "המסקנה המרשיעה, ההגיונית והאחת והיחידה שאין בלתה הינה שהנאשם הוא שהחזיק באקדח והשליך אותו מגג הבית, כאשר הבחין בשוטרים" (עמ' 58 ש' 17-19). 7. את הכרעת דינו המרשיעה ביסס בית משפט קמא על מספר אדנים: עדויות השוטרים שהשתתפו בחיפוש, אותן מצא כעדויות מהימנות שלא הופרכו ולא נמצאו בהן סתירות או בקיעים בחקירה הנגדית. השוטרים בן סניור ובן שושן היו בחלקו האחורי של הבית וראו שהאקדח הושלך מהגג אך לא ראו מי השליך אותו. השוטר בן שושן תפס את האקדח והודיע על התפיסה לשוטר מלכה שהיה בחלקו הקדמי של הבית ומלכה מסר לו כי ראה את המערער על הגג. גם השוטר גולן, שמכיר את המערער, העיד כי ראה את המערער על הגג וכי המערער היה היחיד ששהה באותו מועד על הגג. השוטר צור העיד כי הגיע למקום מחזית הבית וראה אדם על הגג, הוא עלה לגג באמצעות סולם שהיה במקום וראה את האדם שהיה על הגג קופץ לתוך המתחם ולאחר מכן ראה את השוטר מלכה עוצר אותו. השוטר מלכה העיד כי המערער, ברדתו מהגג, ניסה לגשת לברז מים כדי לשטוף את ידיו אך הוא (השוטר מלכה) מנע זאת ממנו, כמו גם את הניסיון של אחותו להעביר לו כוס מים. בית המשפט קמא ציין כי העדויות משתלבות זו עם זו, משלימות זו את זו ויוצרות תמונה אחת כוללת לפיה "השוטרים הגיעו לבית, חלקם מחזיתו וחלקם מחלקו האחורי חלק מהשוטרים ראו את האקדח מושלך מגג הבית וחלקם ראו את הנאשם לבדו על גג הבית. אין שום אחיזה בראיות לכך שהיה אדם נוסף על גג הבית, אשר השליך את הנשק. אמנם, אין בנמצא שוטר אחד אשר ראה את הנאשם משליך את האקדח. ברם, צירוף העדויות השונות מוביל למסקנה אחת ויחידה שהנאשם הוא שהשליך את האקדח מגג הבית" (ההדגשה אינה במקור). התנהגותו של המערער אשר ירד מהגג כאשר השוטר גולן עלה אליו וקרא לעברו "משטרה". ניסיונו של המערער לשטוף את ידיו, ככל הנראה כדי לטשטש את הסימנים שנותרו עליהם כתוצאה מהחזקת האקדח. ד. ראיה לחיזוק מצא בית המשפט קמא בבדיקת הפרופרינט שנערכה לידיו של המערער ונמצאה חיובית בשתי ידיו. ביהמ"ש ציין כי לו עמדה ראיה זו לבדה לא ניתן היה להוכיח את המגע בין ידיו של המערער לאקדח, אך יש בממצא החיובי כדי לתמוך בראיות המשיבה. ה. בהתייחס לחוות הדעת הנוספת בדבר סימני הירי חזר בית המשפט קמא וציין כי עד לקבלתה הוא סבר שקיים בתיק זה ספק סביר בדבר אשמתו של המערער, בפרט בשל החשש שאדם נוסף שהה על הגג והוא זה שהשליך את האקדח מן הגג, אך מתוך חוות הדעת הנוספת ומעדותו של רב פקד צח, שערך את חוות הדעת, עולה כי נמצאו על שיער ראשו, על ידיו ועל בגדיו של המערער שרידי ירי בכמות גדולה באופן יחסי" חוות הדעת, במצורף לעדות המומחה, הסירה, לדעת בית המשפט קמא, כל ספק סביר. הוספת ראיה זו למכלול הראיות הקיים מכריעה את הכף לחובת המערער, שכן היא מצביעה על אפשרות סבירה ביותר שהמערער החזיק בנשק, בין אם ירה בעצמו ובין אם החזיק בו לאחר שאדם אחר ירה בו. ו. שתיקתו של המערער, הן בשלב הראשון והן לאחר קבלת חוות הדעת הנוספת, במיוחד לנוכח העובדה שהמומחה ציין מספר אפשרויות הנוגעות לממצאים. אחת מהאפשרויות היא שהמערער החזיק בנשק בעת הירי, והאפשרויות האחרות הן שעמד בסמוך למי שירה או שהזדהם מנשק שירו בו. המערער לא טרח לתת כל הסבר להמצאות שרידי הירי על שער ראשו, על בגדיו ועל ידיו והעדר הסבר חיזק את ראיות המשיבה. לאלה יש להוסיף את שתיקתו הסלקטיבית של המערער בעת שנחקר במשטרה, בעיקר כשנשאל שאלות הנוגעות לשהותו על הגג ולהחזקת האקדח, להן לא ניתן כל הסבר על ידי ההגנה. נימוקי הערעור: 8. עיקר טענות המערער, בנימוקי הערעור ובטיעוניו בפנינו, מכוונות כנגד ביסוס ההרשעה על הראייה הנוספת - חוות הדעת בקשר לשרידי הירי. לטענת המערער, ברי כי הראייה הנוספת היא שהביאה להרשעתו של המערער לאור דברי בית המשפט בפסק הדין הראשון לפיהם "הראיות שהוצגו עד כה לבית המשפט ללא הראיה הנוספת, אשר לא הוגשה, אינן מצדיקות לדעתי בשלב זה את הרשעתו של הנאשם..". 9. לטענת המערער בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכבישת הראייה הנוספת, שהיוותה את הראייה המכרעת ובאה לעולם תקופה ארוכה לאחר תחילת שמיעת הראיות. 10. לטענת המערער אין בראייה הנוספת כדי לבסס את הרשעתו של המערער מעבר לספק סביר שכן אין בה כדי להצביע על כך שהמערער החזיק באקדח. המומחה הציע אפשרויות שונות ולא קבע ממצא חד משמעי. בין האפשרויות אותן מנה המומחה קיימת גם אפשרות שהמערער עמד או שבגדיו היו ליד אדם אחר שבגדיו היו מזוהמים בשרידי תחמושת. 11. עדויות השוטרים, אשר איש מהם לא ראה את המערער זורק את האקדח, הן עדויות נסיבתיות שלא ניתן לבסס עליהן הרשעה מעבר לספק סביר. השוטר בן סניור לא ידע למקם את המיקום על הגג ממנו נזרק האקדח. המערער לא שיבש את הליכי המשפט בכך ששטף את ידיו, כיוון שלטענתו הוא נחבל על ידי השוטרים, והשוטר מלכה, על פי עדותו, מנע זאת ממנו ועל כן לא היה שיבוש. עמדת המשיבה 12. המשיבה תומכת בהכרעת הדין על אף שהיא מבוססת על ראיות נסיבתיות ומפנה להנמקתו של בית המשפט קמא. דיון והכרעה 13. אין מחלוקת כי בהתאם לפסיקה ניתן לבסס הרשעה על ראיות נסיבתיות ובלבד שהמסקנה המרשיעה היא המסקנה היחידה שניתן להסיק מתוך הראיות שהובאו בפני בית המשפט. בע.פ. 6371/05 יוסף וגנר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.10.06) מנה בית המשפט את התנאים בהם ישתית בית משפט הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות: "בהסיקו מסקנות מרשיעות מראיות נסיבתיות, על בית המשפט לבחון אותן ראיות בזהירות מופלגת על פי שיקולי היגיון, כל ישר וניסיון חיים (למשל, ע"פ 5928/99 גלרסון נ' מדינת ישראל, פסקה 6, מפי השופט א' א' לוי). מסקנה מרשיעה צריכה להיות המסקנה ההגיונית האחת והיחידה שאין בלתה (למשל, ע"פ 2436/03 ניסים נ' מדינת ישראל, פסקה 9, מפי השופטת פרוקצ'יה; וראו ההפניות שם), כאשר היא נבחנת על רקע מכלול הראיות הנסיבתיות, ולא על רקע כל ראיה בפני עצמה (ראו, למשל ע"פ 2624/03 עמרם נ' מדינת ישראל, פסקה 6, מפי השופט לוי וראו גם ההפניות שם). ניתן לחלק את הליך הסקת המסקנות מראיות נסיבתיות לשלושה שלבים: תחילה, בחינת כל ראיה בפני עצמה; אחר כך, את מארג הראיות בכללותו; לבסוף, אם מארג הראיות מביא למסקנה מפלילה, יש לבחון את גרסתו של הנאשם ואת כוחה המשכנע - האם בכוחה להציע הסבר חלופי למארג הראיות הנסיבתיות הקושרות אותו לעבירה (ראו ע"פ 5928/99 הנ"ל, בפסקה 6, וכן ע"פ 9372/03 וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745 ,בעמ' 753-754 מפי השופטת פרוקצ'יה. עם זאת, גם כאשר אין בידי הנאשם הסבר המתיישב עם חפותו, על בית המשפט לבחון אף מיוזמתו שלו תרחישים תמימים כאלה, אפילו אין הם מתיישבים עם טענות ההגנה, אם כי אין די באפשרות דמיונית ויוצאת דופן כדי להביא לזיכוי (ראו ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221 בעמ' 228 מפי השופט גרוניס). 14. בענייננו, על אף דברי בית משפט קמא בפסק הדין הראשון, עליהם חזר בפסק הדין השני, מסקנתו לאחר בחינת עדויות השוטרים היא כי המסקנה היחידה המתבקשת מהעדויות שנשמעו היא שהמערער הוא שהחזיק באקדח שכן המערער היה היחיד שנצפה על ידי השוטרים על הגג ולא נטען על ידי המערער, גם לאחר שניתנה לו הזדמנות נוספת להעיד או לזמן עדים מטעמו, לאחר הגשת חוות הדעת הנוספת, כי מאן דהוא אחר היה על הגג והוא זה שזרק את האקדח. לכך יש להוסיף את התנהגותו של המערער לאחר שירד מהגג וניסה לרחוץ את ידיו ואת ניסיונות בני משפחתו לעזור לו בהעלמת סימני המתכת מידיו. די היה בראיות אלה, על אף היותן ראיות נסיבתיות, כפי שאומר בית המשפט בפסק הדין השני, כדי להרשיע את המערער, שכן לא ניתן לתת הסבר אחר לראיות הללו ואף המערער או בא כוחו אינם מציעים הסבר אחר. 15. הימצאות שרידי ירי על ראשו, בגדיו וידיו של המערער רק מחזקת את המסקנה כי המערער הוא זה שהחזיק באקדח וזרק אותו מהגג. בנסיבות העניין, אף אני סבורה כי גם ללא הראיה הנוספת היה מקום להרשיע את המערער בהחזקת הנשק, כפי שבית משפט קמא ציין בהכרעת דינו, שכן עדויות השוטרים, שתיקתו של המערער והתנהגותו לאחר ירידתו מהגג מביאות למסקנה היחידה וההגיונית כי המערער הוא שהחזיק באקדח. ויודגש, הארוע התרחש לאור היום ועדויות השוטרים נמצאו מהימנות ומשתלבות זו עם זו. הראיה הנוספת רק מחזקת את הראיות הקיימות ומצביעה על האפשרות כי המערער היה זה שירה זמן קצר קודם להגעת השוטרים למתחם, אירוע "המקור" שבגללו הגיעו השוטרים למתחם. ואולם בענין זה, כיוון שמדובר רק באפשרות וכאשר קיימות שתי אפשרויות נוספות כעולה מהראיה הנוספת, לא הועמד המערער לדין על הירי באקדח. 16. טענת המערער כי עסקינן בראיה כבושה דינה להידחות. אכן הראיה הנוספת הוגשה באיחור, אך מדובר בראיה מדעית שחלוף הזמן לא יכול היה להשפיע על תוצאתה. למערער ניתנה האפשרות להתמודד עם הראיה הנוספת על מנת שהגנתו לא תיפגע והמערער עשה את בחירותיו בעניין זה. 17. לאור האמור אני מציעה לחברי למותב לדחות את הערעור על הכרעת הדין. הערעור על גזר הדין 18. לטענת המערער בית המשפט קמא החמיר עימו כאשר הטיל עליו עונש מאסר לתקופה של 10 חודשים, שהוא עונש חריג בחומרתו, במיוחד נוכח נסיבותיו האישיות. 19. בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים לחומרא ולקולא. לחומרא שקל את חומרת העבירה, ששבע שנות מאסר בצידה, ובכך גילה המחוקק את דעתו על חומרת העבירה. בית משפט קמא הפנה לפסיקה המלמדת כי בעבירות של החזקת נשק העונש הראוי הוא מאסר מאחורי סורג ובריח גם למי שזו העבירה הראשונה שהוא עובר, ובענייננו למערער שתי הרשעות קודמות, אם כי מסוג אחר. בית המשפט קמא היה ער לאותם מקרים חריגים בהם הרשעות בעבירה של החזקת נשק שלא כדין הסתיימו ללא מאסר מאחורי סורג ובריח אך הדגיש כי באותם מקרים היה מדובר במי שנעדר עבר פלילי (לרוב), בתסקיר חיובי של שרות המבחן, בהודאה באשמה ונטילת אחריות, ובהחזקת הנשק לצורכי הגנה עצמית, לצורכי ספורט, או למזכרת או מי שרשיון הנשק שלו פג וענייננו אינו נופל בגדר חריגים אלה. המערער לא נטל אחריות על החזקת האקדח, אף לא בשלב גזירת הדין, ונסיבות החזקתו לא הובררו. בית המשפט קמא הפנה לשורה של פסקי דין מן העת האחרונה בהם החמיר בית המשפט העליון בעונשיהם של נאשמים שהורשעו בעבירות של נשיאת נשק (ראה, למשל, ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד, ניתן ביום 28.11.11). לקולא שקל בית המשפט קמא את הזמן שחלף מאז העבירה האחרונה שביצע המערער בשנת 2004, כאשר בזמן שחלף הצליח המערער לשמור על אורח חיים נורמטיבי; את תקופת המעצר והתנאים המגבילים בהם שהה המערער; את העובדה כי זה מאסרו הראשון של המערער; את נסיבותיו האישיות-משפחתיות של המערער, והיותו מטופל על ידי גורמי הרווחה ובריאות הנפש. 20. בנסיבות אלה אינני סבורה כי יש מקום להתערב בגזר הדין של בית המשפט קמא, שהוא שקול ומאוזן, לקח בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ועולה בקנה אחד עם רמת הענישה הנוהגת בנסיבות דומות. לאור האמור, אני מציעה לחברי במותב לדחות גם את הערעור על גזר הדין. זהבה בוסתן, שופטת השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ אני מסכים לחוות דעתה המנומקת של כב' השופטת זהבה בוסתן, ולתוצאה אליה הגיעה. אברהם טל, סג"נאב"ד השופטת בלהה טולקובסקי אני מסכימה לחוות דעתה המנומקת של כב' השופטת זהבה בוסתן, ולתוצאה אליה הגיעה. בלהה טולקובסקי, שופטת ההכרעה לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. המערער יתחיל בריצוי עונש המאסר היום. משטרהנשקחיפוש משטרתיאקדח