דוגמא לפסק דין בנושא מעשה סדום בילד בן 10:   השופט מ' חשין:     המשיב הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת, על-פי הודאתו, במעשה סדום בנסיבות מחמירות ובמעשים מגונים בנסיבות של אינוס. משהורשע כך בדינו נגזר דינו של המשיב ל-5 שנות מאסר, מהן שלוש שנים לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המעצר) והיתרה על-תנאי. הערעור שלפנינו ערעור המדינה על קולת העונש.   המעשים שהמשיב הורשע בהם מעשים קשים הם. המשיב הזמין את המתלונן, ילד כבן 10, לנסוע עימו ברכב ביחד עם אחר, קטין כבן 16, בטוענו כי מבקש הוא את עזרתו של הילד בחיפוש אחרי סמל הרכב שלטענתו הילד גנבו ממנו. במהלך הנסיעה, ובעוד המשיב נוהג ברכב, הורו המשיב והקטין האחר לילד כי ימצוץ את איבר מינו של הקטין האחר, והקטין קיים את שצווה לקיים. הקטין האחר הכניס את איבר מינו לפיו של הילד, והילד מילא אחרי ההוראות שניתנו לו עד אשר אותו קטין הגיע לסיפוקו המיני. לאחר מכן פנה המשיב אל הילד ואמר לו כי עתה הגיע תורו-שלו (של המשיב). המשיב משח את איבר מינו בקרם, הורה את הילד לשכב בתנוחה מתאימה, ובהישמע הילד למשיב הניח המשיב את איבר מינו בין כריות הישבן של הילד וחיכך את איבר מינו בעוד הילד בוכה. במהלך כל אותם אירועים אמר המשיב לילד כי אם לא יניח לו ולקטין האחר לבצע את רצונם בגופו כי-אז יספר לאמו על גניבת הסמל.   קראנו את המסמכים שהונחו לפנינו והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפי באי כוח בעלי-הדין. בא-כוח המשיב טען לפנינו כי אין למרשו הרשעות קודמות, כי הילד לא נפגע באלימות, וכי מרשו הודה במעשה מיד לכשנעצר, כי מרשו נשוי כ-6 שנים ואין לו ילדים, וכי העונש שנגזר עליו אין הוא עונש קל כדי-כך שבית-משפט שלערעור יתערב בו. בא-כוח המדינה, מאידך-גיסא, הצביע לפנינו על החומרה היתירה הנודעת למעשיו של המשיב, וביקשנו כי נחמיר בעונשו.   כאמור, קראנו את הטיעונים והוספנו ושמענו טיעונים על-פה. אחרי-כל-אלה נפלא מאיתנו כיצד זה שבית-משפט קמא גזר על המשיב עונש כפי שגזר. לא זו בלבד שמעשהו של המשיב מעשה מחריד הוא - היותו שותף למעשה סדום בילד רך בשנים והיותו מבצע ראשי של מעשה מגונה באותו ילד - אלא שהפגיעה בנפשו של הילד, כפי שהוכח לבית-משפט, היתה פגיעה קשה עד למאוד. הנה-כי-כן, תסקיר הנפגע שהוגש לבית-משפט קמא מלמדנו כי הילד איבד תיאבון לאכול, נעשה תוקפן כלפי אחיו בבית, התנהגותו הפכה התנהגות היפראקטיבית, חסר הוא שקט נפשי, מתקשה הוא בהתארגנות ובריכוז, מרטיב הוא בלילה, פוחד הוא לישון בחדרו ואף מתקשה הוא להירדם. כן מתאר הילד שוב ושוב את החוויה הקשה שעבר. ידענו מכל אלה כי המשיב פצע אנושות בנפשו הרכה של הילד ואין יודעים מה יהא עימו לעתיד לבוא. נוכח כל אלה סבורים אנו שהעונש שבית-משפט קמא גזר על המשיב עונש קל הוא ביתר, ולולא המגבלות שאנו מטילים על עצמנו בערעורים על קולת העונש כי-אז היינו גוזרים על המשיב עונש חמור מן העונש שאנו עומדים לגזור עליו.   בשוקלנו את כל הנסיבות כולן, אנו מחליטים לבטל את גזר-דין המאסר שנגזר על המשיב ותחתיו גוזרים אנו עליו 8 שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל ושנתיים על-תנאי, והתנאי הוא כקביעתו של בית-משפט קמא.   עד כאן - לעניין עונש המאסר.   בית-משפט קמא שקל אפשרות להטיל על המשיב תשלום פיצוי לילד, ואולם נמנע מעשות כן לאחר שנמסר לו כי נערך הסכם סולחה בין המשפחות, וכי בהתאם לאותו הסכם שילמה משפחת המשיב למשפחת הילד סך של 100,000 ש"ח. גורלם של אתם 100,000 ש"ח נותר לוט בערפל. אביו של הילד מרצה בימים אלה עונש מאסר שנגזר עליו, ואילו אימו טענה לפני בית-משפט קמא - והוסיפה וטענה אף לפנינו - כי לא קיבלה לידיה לא את הסכום של 100,000 ש"ח ולא כל סכום אחר. דודו של המשיב, אחי אביו, הופיע לפנינו, ולדבריו קיבלו הוא ואחיו את 100,000 הש"ח והפקידו אותם בבנק על-שם הילד לתקופה של 15 שנים. כן הוסיף הדוד וטען כי אותו פיצוי לא ניתן לילד אלא למשפחה - בגין הפגיעה בכבודה של המשפחה - וכי הוא ואחיו, שני הדודים, הפקידו את הכסף בבנק על-שם הילד כתרומה מצידם לילד.   ניתנת אמת להיאמר, ששאלת ה-100,000 ש"ח נותרה סתומה-משהו, ולא ידענו מה היו גילגוליהם. בייחוד כך, שלדברי הדוד הוקפא סכום זה ל-15 שנים, בעוד אשר הילד זקוק, כעולה מתסקיר הנפגע, לטיפול נפשי כבר בימים אלה. אם הוקפא הכסף לתקופה כה ארוכה של 15 שנים, כיצד יוכל הילד לזכות בטיפול? יתר-על-כן: האם התלוננה לפנינו כי לקתה בליבה בשל המעשה שנעשה בילד, וכי אף היא זקוקה לטיפול רפואי. אמירה זו של האם מעלה חשש שמא ייעשה בתשלום הפיצוי שימוש שאינו ראוי, דהיינו, שימוש שאינו לטובת הילד ולטובת הילד בלבד.   נוכח כל אלה לא נכריע בשאלת הפיצוי שהמשיב חייב, או אינו חייב, לשלם לילד. אנו מחזירים נושא זה של הפיצוי לבית-המשפט המחוזי, לבירור נסיבות העניין ולהכרעה נוספת בשאלה זו. בית-המשפט המחוזי יברר את הצורך בירור, ותכלית הבירור היא שלסופם של הליכים יופקד הכסף בצורה המיטבית בבנק על שמו של הילד, תוך מינויו של נאמן אשר יהא רשאי, בכפוף לאישור בית-המשפט, למשוך כספים מן החשבון לצורך טיפול נפשי ראוי בילד. משיקבל בית-המשפט החלטה באותו עניין, תועבר ההחלטה אלינו, ובהתאם לצורך נוסיף ונדון בנושא הפיצוי.   סוף דבר: אנו מחליטים להחמיר בעונשו של המשיב כאמור לעיל, ואשר לנושא הפיצוי נצפה לשמוע מבית-המשפט המחוזי ונמשיך בהליכים לאחר מכן. משפט פליליקטיניםעבירות מין