מחלוקת לגבי אי שמירת מרחק בתאונת דרכים

קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם רכב הגולף פגע ברכב הלקסוס מאחר והנתבע 1 לא שמר מרחק בנהיגתו או מאחר ורכבו נהדף בעל כורחו ע"י רכב הסוזוקי או שניהם גם יחד. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא מחלוקת לגבי אי שמירת מרחק בתאונת דרכים: בפניי שתי תובענות שהוגשו בעקבות תאונת שרשרת אחת. 1. האירוע 1.1 ביום 8.7.10, עת נסע התובע בת.א. 19077-03-11 (להלן - "התובע") בשעה 7.30 לערך בבוקר, במורד כביש דורי בחיפה, הבחין בעומס תנועה קיצוני אשר הביא לעצירת כלי הרכב שלפניו (פקק תנועה) ועצר רכבו מסוג טויוטה לקסוס, מ.ר. 97-762-61 (להלן - "רכב הלקסוס") אחרי כלי הרכב שלפניו. 1.2 רכב מסוג פולקסווגן גולף מ.ר. 31-618-07 (להלן - "רכב הגולף"), אשר היה נהוג ע"י הנתבע מס' 1 בת.א. 19077-03-11 (להלן - "הנתבע 1"), ומבוטח ע"י הנתבעת מס' 2 בת.א. 19077-03-11 (להלן - "הנתבעת 2") פגע ברכב הלקסוס וגרם לו נזקים, כמפורט סע' 20 (א) - (ב) לכתב התביעה. 1.3 רכב מסוג סוזוקי בלנו מ.ר. 55-427-28 (להלן - "רכב הסוזוקי"), אשר היה נהוג ע"י הנתבע מס' 3 בת.א. 19077-03-11 (להלן - "הנתבע 3"), ומבוטח ע"י הנתבעת מס' 4 בת.א. 19077-03-11, שהיא גם התובעת בת.א. 42804-11-10 (להלן - "הנתבעת 4" או "התובעת", לפי העניין) פגע ברכב הגולף, והדף אותו על רכב הלקסוס. 1.4 רכב מסוג רנו קליאו מ.ר. 12-739-16 (להלן - "רכב הרנו"), אשר בבעלות הנתבעת מס' 5, המבוטח ע"י הנתבעת מס' 6, שהינה גם הנתבעת בת.א. 42804-11-10 (להלן - "הנתבעת 6"), ואשר היה נהוג בידי הגב' טלי הכט (להלן - "הנהגת") פגע ברכב הסוזוקי. 2. המחלוקת 2.1 קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם רכב הגולף פגע ברכב הלקסוס מאחר והנתבע 1 לא שמר מרחק בנהיגתו או מאחר ורכבו נהדף בעל כורחו ע"י רכב הסוזוקי או שניהם גם יחד. 2.2 כן קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם רכב הסוזוקי פגע ברכב הגולף מאחר והנתבע 3 לא שמר מרחק בנהיגתו או מאחר ורכבו נהדף בעל כורחו ע"י רכב הרנו. 2.3 עוד קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר גובה הנזקים שנתבעו בשתי התובענות. 3. עדויות הנהגים 3.1 בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי אתמול, 4.7.12, נשמעו כל הנהגים שהיו מעורבים בתאונת השרשרת. כן נשמע בנו של התובע, אשר ישב לידו ברכב בזמן קרות התאונה. 3.2 כבר בפתח הדברים אציין, כי עדותם של התובע ובנו וכן עדותו של הנתבע 3 נמצאו על ידי מהימנות. עדותו של הנתבע 1 לא הייתה מהימנה כלל, ועדותה של הנהגת, כך נדמה, לא תאמה את פירוט האירוע שנעשה על ידה בסמוך אליו, וזאת לטעמי מאחר והנהגת לא באמת זכרה במהלך עדותה את האירועים, אף העידה לטעמי על דברים שלא יכולה הייתה להעיד עליהם ממקור ראשון, והדברים יובהרו. 3.3 עדות התובע ובנו עדותם של התובע ובנו (עמ' 4-11 לפרוטוקול) הייתה סדורה וברורה. כל אחד מהם תיאר את האירוע מנקודת המבט שלו ובשפתו הוא, אך שניהם תיארו את אותו הדבר בדיוק: התובע עצר את רכב הלקסוס כשהבחין בפקק התנועה, ואז ראה את רכב הגולף במראה הפנימית של הרכב שועט לעברו (עמ' 6 ש' 22) וגם בנו שישב לידו ברכב ראה את הגולף עובר לפגיעה (עמ' 8 ש' 28-29, עמ' 10 ש' 14-17). התובע אמר לבנו כי הם עומדים להיפגע ע"י רכב הגולף (עמ' 6 ש' 22-23, עמ' 7 ש' 23-24), ובנו של התובע ראה גם כן את רכב הגולף מגיע לעברם במהירות רבה במראה הימנית חיצונית של הרכב (עמ' 9 ש' 5-6). כעבור שניות ספורות כך אמנם ארע. הפגיעה הייתה חזקה ביותר, ולאחריה הגיעה פגיעה נוספת, אשר אין התובע או בנו יודעים לספר מי גרמה בפועל (רכב הסוזוקי או רכב הרנו), אף הדבר כלל לא עניין את התובע, באשר מבחינתו, ובצדק רב, הוא נפגע ע"י הנתבע 1 שנהג ברכב הגולף (עמ' 6 ש' 6). לעדותם של התובע ובנו נמצא חיזוק משמעותי בעדותו של הנתבע 3, אשר אישר, כי ראה את רכב הגולף פוגע ברכב הלקסוס (עמ' 15 ש' 19 ו-22-23). 3.4 עדות הנתבע 1 עדותו של הנתבע 1 (עמ' 11-14 לפרוטוקול) הייתה, כפי שכבר צוין לעיל, בלתי מהימנה לחלוטין. העד לא מסר כל גרסה של ממש, וסתר כמעט בכל עניין משמעותי עדויותיהם של עדים אחרים וכן עובדות שאין עליהן מחלוקת בין הצדדים (דוגמת הגעת אמבולנס למקום; עמ' 12 ש' 5-6). כן נמצאה סתירה משמעותית בין טענות הנתבעים 1-2 בכתב ההגנה לעניין התנהגותו של התובע, והטענה כי עצר בפתאומיות רכבו, לבין הצהרת הנתבע 1 במשטרה, ת/2, לפיה עצר את רכבו לאחר רכב התובע שעמד בפקק תנועה, והנתבע 1 לא יכול היה ליישב סתירה זו בעדותו (עמ' 12 ש' 24-29, עמ' 13 ש' 1-4). הנתבע 1 טען בעדותו כי נפגע מאחור פעמיים (עמ' 11 ש' 12-13), אך בהודעתו במשטרה ת/2 לא ציין פגיעה כפולה כלל; הנתבע 1 לא ידע להסביר סתירה זו (עמ' 13 ש' 27-28). גם בהודעה לחברת הביטוח, שצורפה לכתב ההגנה מטעמם של הנתבעים 1-2 (והוגשה בשנית בדיון מאחר ולא נמצאה בתיק, סומנה נ/2) לא צוין דבר הפגיעה הכפולה, אף הנתבע 1 הכחיש כי הוא מסר את ההודעה לחברת הביטוח או את תוכנה או כי שוחח עם בא-כוחו וב"כ הנתבעת 2 עובר להכנת כתב ההגנה (עמ' 13 ש' 29-31, ועמ' 14 ש' 9-10). לא ברור מניין סבור הנתבע 1 שבא-כוחו ניסח גרסת הנתבעים 1-2 בכתב ההגנה, אם לא מהנתבע 1 עצמו; לא ניתן על כך כל מענה בעדות הנתבע 1. מכאן, שאין לקבל את גרסתו של הנתבע 1, על כל חלקיה, וגרסתם של הנתבעים 1 ו-2 בהגנתם קרסה כליל. 3.5 עדות הנתבע 3 גם עדותו של הנתבע 3 (עמ' 15-17), בדומה לתובע ולבנו, הייתה כאמור ברורה וסדורה. הנתבע 3 בהגינותו הודה, כי לא ראה את פקק התנועה, אך ראה את רכב הלקסוס ורכב הגולף. כן נמנע הנתבע 3 מלהעיד על דברים שאין הוא יודע בוודאות להעיד עליהם, כמו מהירות רכב הגולף, בו נהג הנתבע 1 (עמ' 16 ש' 9-15). הנתבע 3 דיווח לחברת הביטוח על הפגיעה ברכבו והפגיעה של רכבו, ולא פירט דבר פגיעותיהם של רכבים אחרים שהיו מעורבים בתאונת השרשרת, והדבר הגיוני ומתקבל על הדעת; כשם שהתובע לא התעניין בפגיעות רכבי הסוזוקי והרנו, כך גם הנתבע 3 לא התעניין בפגיעות רכבי הלקסוס והגולף. הנתבע 3 עסק בעניינו בפנייתו לחברת הביטוח, הנתבעת 4, אשר גם לה אין עניין בפגיעות רכבים אחרים שאינם מעורבים באופן ישיר בפגיעות הנתבעות ממנה. אני נותנת אמון בעדותו של הנתבע 3, כי הצליח לעצור את רכבו לפני שפגע ברכב הגולף, וכי בהמשך נהדף ע"י רכב הרנו אל רכב הגולף. דבריו היו נחרצים וחד משמעיים (בשונה מעדותה של הנהגת, בוודאי שבשונה מעדות הנתבע 1); כאשר נשאל לגבי פגיעתו ברכב הגולף מפאת אי שמירת מרחק השיב באופן שאינו משתמע לשתי פנים - "עצרתי עצירה מלאה ונעמדתי מס' סנטימטרים לפני הרכב השני [רכב הגולף - ר.ב.]" (עמ' 16 ש' 6) ובהמשך - "ש. יכול להיות שזה לא היה מס' סנטימטרים אלא פגעת ואח"כ פגעו בך ת. אני זוכר בוודאות" (עמ' 16 ש' 20-21). כפי שצוין לעיל, הנתבע 3 תומך בעדותו בעדותם המהימנה של התובע ובנו בדבר אופן פגיעת רכב הגולף ברכב הלקסוס, וגם עובדה זו מחזקת גרסתו. לפיכך, מצאתי לאמץ את גרסתו של הנתבע 3 באשר לאופן אירוע התאונה, וזאת גם לעניינו של התובע. 3.6 עדות הנהגת אינני סבורה כי הנהגת לא העידה אמת בפניי. אך מעדותה התרשמתי כי היא לא באמת זוכרת מה ארע, והיא גם העידה על דברים שהיא לא יכולה הייתה לראות בשום אופן מהזווית בה הייתה. בהודעתה לחברת הביטוח (אשר צורף לכתב ההגנה מטעמן של הנתבעות 5-6), ציינה הנהגת - "נסעתי בכביש דורי, רכב שהיה לפני בלם בפתאומיות, עשן עלה מהגלגלים, פגע ברכב לפניו, לא הספקתי לבלום ופגעתי בו מאחור...". בעדותה בפניי, לא זכרה הנהגת מי מסר את ההודעה לחברת הביטוח (עמ' 17 ש' 27-28, 30). עוד בעדותה בפניי, לא זכרה הנהגת כי רכב הסוזוקי בלם בפתאומיות (עמ' 17 ש' 31-32), אף העידה כי אינה זוכרת שראתה עשן מהגלגלים (עמ' 18 ש' 2-3). בעדותה ציינה הנהגת כי רכב הרנו, בו נהגה, החליק על הכביש (עמ' 17 ש' 10, עמ' 18 ש' 28), עובדה שאין לה זכר בהודעתה לחברת הביטוח. אף טענתה, כי רכב הסוזוקי לא זז לאחר שרכב הרנו בו נהגה פגע בו (כלומר: היא לא הדפה את רכב הסוזוקי אל רכב הגולף), המתבסס על הסברה, כי הייתה מרגישה שהיא הודפת אותו (עמ' 18 ש' 31 עמ' 19 ש' 2) אינה מתיישבת, לעניות דעתי, עם חוקי הפיזיקה: הנהגת לא הייתה מרגישה כל הבדל אם רכבה הדף רכב שעמד לפניו או אם לא הדפו. את ההבדל היה מרגיש הנהג ברכב שלפני רכב הנהגת (רכב הסוזוקי). עדותה של הנהגת, כי ראתה את רכב הלקסוס, הגולף והסוזוקי "דבוקים" (עמ' 17 ש' 14, עמ' 18 ש' 13, 15-17, 23) הינה, בכל הכבוד, עדות על דבר שהנהגת לא יכולה הייתה לראות, באשר הנהגת לא יכלה לראות ממקום מושבה ליד ההגה ברכב הרנו, האם רכב הסוזוקי עומד בסמוך ביותר אחרי רכב הגולף, כטענת הנתבע 3, אם לאו, כטענתה (עמ' 19 ש' 1-2). 4. מסקנות מכל המפורט עד כה, בפרט עדויות התובע ובנו ועדות הנתבע 3, עולה כי התאונה ארעה באופן הבא: רכב הלקסוס נפגע בפעם הראשונה ע"י רכב הגולף, הנהוג בידי הנתבע 1, אשר נסע במהירות ולא שמר מרחק. שניות אח"כ, עצר רכב הסוזוקי, הנהוג בידי הנתבע 3, סנטימטרים ספורים אחרי רכב הגולף, ולא פגע בו. בתוך שניות לאחר מכן, פגע רכב הרנו, הנהוג בידי הנהגת, ברכב הסוזוקי, אשר כבר ממילא היה קרוב ביותר לרכב הגולף, הדף אותו אל רכב הגולף, אשר נהדף אל רכב הלקסוס ופגע בו בפעם השנייה. 5. חלוקת האחריות מרבית האחריות לפגיעה ברכב הלקסוס של התובע מוטלת על הנתבעים 1-2, בהיות הנתבע 1 נהגו של רכב הגולף, שפגע ברכב הלקסוס. כן אני מוצאת להטיל אחריות בשיעור של 10% בלבד על הנתבעות 5-6, מאחר והנהגת, אשר נהגה רכב הרנו, פגעה ברכב הסוזוקי, הדפה אותו על רכב הגולף, שנהדף על רכב הלקסוס של התובע. לעניין אחריות הנתבעות 5-6, ובעיקר שיעור אחריות זה, אני סבורה, כי רובו המכריע של הנזק לרכב הלקסוס של התובע נגרם בעטיו של הנתבע 1, אך אלמלא לא שמרה הנהגת מרחק מרכב הסוזוקי, לא הייתה נגרמת הפגיעה השנייה ברכב הלקסוס של התובע, פגיעה שנייה עליה אין עוד חולק כי התקיימה. מעדותם של התובע ובנו עולה, כי הפגיעה השנייה הייתה חלשה פחות (עמ' 5 ש' 26, עמ' 8 ש' 16, עמ' 10 ש' 30-31), ועל כן האחריות המופחתת שמצאתי להטיל על גורמי הפגיעה השנייה לעומת גורמי הפגיעה הראשונה. עוד אני מוצאת להטיל אחריות מלאה על הנתבעות 5-6 כלפי הנתבעת 4 במסגרתו של תא"מ 42804-11-10, מהטעם שצוין לעיל (אי שמירת מרחק ופגיעה ברכב הסוזוקי). 6. נזקי התובע 6.1 נזקים ישירים לכתב תביעתו צירף התובע כנספח ה' חשבונית בסך של 13,015 ש"ח מיום 13.7.10 בגין תיקון רכב הלקסוס. עוד צירף התובע כנספח ד' חוות דעת מיום 25.7.10 בדבר ירידת ערך רכב הלקסוס בסך של 17,381.36 ש"ח. בנוסף צירף התובע כנספח ד1 חשבון שכ"ט השמאי בסך של 1,200 ש"ח. מטעם מי מהנתבעים לא הוגשה כל חוות דעת נגדית, אף לא נדרשה חקירת השמאי, ומכאן שאין בין הצדדים מחלוקת לגבי גובה נזקיו הישירים של התובע בסכום כולל של 31,596 ש"ח נכון ליום 25.7.10. 6.2 נזקים עקיפים בשונה מנזקיו הישירים, על נזקיו העקיפים של התובע, בסכום המדויק שצוין בכתב התביעה בסך של 12,312 ש"ח (סע' 20(ד) לכתב התביעה) לא הוגשה כל ראיה. התובע נשאל על נזקים אלה בחקירתו הנגדית, ולא סיפק מענה של ממש (עמ' 6 ש' 7-9). יחד עם זאת, אין ספק בידי, כי לתובע נגרמו הוצאות וביטול זמן בגין התאונה. נוכח העובדה כי התאונה ארעה ביום 8.7.10, ומאחר והרכב הוחזר לתובע ככל הנראה ביום 13.7.10 (מועד החשבונית על תיקונו; וראה עדות התובע בעניין זה בעמ' 5 ש' 7-8), מצאתי לקבוע פיצוי לתובע בגין הוצאותיו וביטול זמנו על דרך האומדנה ובסכום גלובלי של 5,500 ש"ח נכון ליום 25.7.10. סך כל נזקי התובע הם 37,000 ש"ח (מעוגל), נכון ליום 25.7.10. 7. נזקי התובעת בהתאם לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה (ת.א. 42804-11-10) ולנטען בכתב התביעה, נזקיה של התובעת הם בסכום של 14,000 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה (22.11.10). לא הובאה כל חוות דעת נגדית מטעמה של הנתבעת 6, אף לא נדרשה חקירת השמאי, ומכאן שאין בין הצדדים מחלוקת לגבי גובה נזקיה של התובעת בסכום הנ"ל. 8. סוף דבר 8.1 על יסוד כל המפורט לעיל אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 33,300 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 25.7.10 ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד תשלומם המלא בפועל. 8.2 בנוסף אני מחייבת את הנתבעות 5 ו-6, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 3,700 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 25.7.10 ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעות 5 ו-6, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד תשלומם המלא בפועל. 8.3 תביעת התובע נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית, ללא צו להוצאות. 8.4 אני מחייבת את הנתבעת 6 לשלם לנתבעת 4 את הסך של 14,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה (22.11.10) ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את הנתבעת 6 לשלם לנתבעת 4 הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד תשלומם המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט תעבורהתאונת דרכיםשמירת מרחק