בין הצדדים הוסכם בכתב כי שכר הטרחה לו יהיה זכאי התובע יהיה מורכב משלושה רכיבים: 18,000 דולר +מע"מ תשלום בסיס כולל שני דיונים. 600 דולר + מע"מ לכל דיון מדיון שלישי ואילך. 10% + מע"מ מכל סכום ו/או זכות שתקבל הנתבעת מעבר לחלקה הרשום בשתי הדירות של בני הזוג, (דירה ברח' בורלא ודירה ברח' מזא"ה בת"א), קרי, כל מה שתקבל בשתי הדירות מעבר לחצי הרשום על שמה בשתי הדירות הנ"ל. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא כמה עולה עורך דין גירושין: בפני תביעה בסדר דין מהיר, שהגיש התובע, עו"ד במקצועו, נגד הנתבעת, לקוחתו, לשעבר, לתשלום יתרת שכר טירחה, שלטענתו היא נותרה חייבת לו בגין טיפולו בתיק הגירושין שבינה לבין בעלה לשעבר. טענות התובע הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע לצורך טיפול ויצוג נגד בעלה בבית המשפט לענייני משפחה. בין הצדדים הוסכם בכתב כי שכר הטרחה לו יהיה זכאי התובע יהיה מורכב משלושה רכיבים: 18,000 דולר +מע"מ תשלום בסיס כולל שני דיונים. 600 דולר + מע"מ לכל דיון מדיון שלישי ואילך. 10% + מע"מ מכל סכום ו/או זכות שתקבל הנתבעת מעבר לחלקה הרשום בשתי הדירות של בני הזוג, (דירה ברח' בורלא ודירה ברח' מזא"ה בת"א), קרי, כל מה שתקבל בשתי הדירות מעבר לחצי הרשום על שמה בשתי הדירות הנ"ל. בהסכם שכר הטרחה נקבע כי במידה ובני הזוג יגיעו להסכם כולל ללא דיונים וללא הכנת חומר משפטי נוסף, כי אז ישולם הסך הכולל של 10,000 דולר + מע"מ בתוספת 5% מע"מ, במקום הסכומים והאחוזים המפורטים לעיל. התובע הגיש לבית המשפט תביעות ובקשות שונות, דבר שהצריך ממנו ומצוותו עמל רב. ביום 3.11.10 הגיעו הצדדים להסכם גירושין שאושר בבית המשפט לענייני משפחה שבו נקבע בין היתר כי: דירת הצדדים הרשומה על שם שניהם ברח' בורלא תעבור לבעלות הנתבעת. דירת הצדדים הרשומה על שם שניהם ברח' מזא"ה 70 תעבור לבעלות הבעל דירת הנתבעת ברח' אלכסנדר ינאי תישאר בבעלות הנתבעת המגרש שע"ש הנתבעת בקריית חרושת ישאר על שמה. עסקי הבעל, הזכויות והחובות הקשורים לעסקיו, ישארו בבעלותו התובע טען כי כוונת סעיף 2 להתחייבות (הסכם שכר הטרחה) היתה, וכי כך הוסבר לנתבעת מפורשות, כי התובע יקבל אחוזים מכל מה שתקבל הנתבעת משתי הדירות הנ"ל מעבר לחלקה הרשום, דהיינו כי התובע יקבל אחוזים באם הנתבעת תקבל יותר מאשר מחצית מכל דירה. לטענת התובע, אילו כוונת רישום הדירות בבורלא ובמזא"ה בסעיף 2 להסכם היתה לקבוע את הנכסים שביחס אליהם לא ישולמו אחוזים, כטענת הנתבעת, הרי שהיה צריך לרשום בסעיף זה גם את דירת הנתבעת ברח' אלכסנדר ינאי וגם את זכויותיה במגרש בקריית חרושת שבטבעון, שאם לא תאמר כך, עלול הדבר להוביל לפירוש לפיו התובע זכאי לאחוזים בגין נכסים אלו, שלא נרשמו בסעיף 2 להסכם ושהיו רשומים מלכתחילה בשלמות על שמה של הנתבעת, למרות שהתובע עצמו, בהגינותו, אינו סבור כי מגיעים לו אחוזים בגינם. לטענת התובע, מאחר והנתבעת קיבלה את כל הדירה בבורלא, למרות שרק חצי מהדירה היתה רשומה על שמה ומאחר והבעל קיבל את כל הדירה במזא"ה, זכאי התובע ל-5% + מע"מ ממה שקיבלה התובעת מעבר לחלקה הרשום בשקלול שתי הדירות, לאחר עריכת תחשיב איזון בין שווין. התובע ערך תחשיב איזון שווי שתי הדירות, בהסתמך על נייר עבודה שערך גיסה של הנתבעת, (שאינו מומחה) לצורך הכנת התביעה, ושלפיו שווי הדירה בבורלא (לאחר ניכוי יתרת המשכנתא) הינו 2,300,000 ₪ ושווי הדירה במזא"ה (לאחר ניכוי יתרת המשכנתא) הינו 880,000 ₪ בהתאם לתחשיב שערך התובע, ההפרש בין ערך מחצית שתי הדירות הינו 710,000 ₪ שאותו קיבלה התובעת יותר מכפי חלקה הרשום. לפי תחשיב התובע, צריכה הנתבעת לשלם לו 5% ממה שקיבלה בסך של 35,000 ₪ + מע"מ. ובסה"כ 40,600 ₪. התובע פירט בתביעתו את הסכומים ששולמו לו ע"י הנתבעת, תוך פירוט ההוצאות שהוציא, כאשר לפי תוצאת החישוב שערך, נותרה הנתבעת חייבת לו בסך הכל, סך של 43,298 ₪ המהווים את סכום התביעה. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע את מלוא הסכום שהתחייבה לשלם לו בהסכם שכר הטרחה +הוצאות. טרם הגשת התביעה ערך התובע הסכם שכר טרחה עליו חתמה התובעת, בהסכם נקבע כי באם לא יתקיימו דיונים בתיק, יעמוד שכר הטרחה על סך של 10,000 דולר מע"מ ובנוסף 5% מע"מ מכל תשלום או זכות שתקבל הנתבעת מעבר לשתי הדירות בתל אביב אשר רשומות גם על שמה (הדירות ברח' בורלא ומזא"ה). התובע עתר בתביעה נגד בעלה לשעבר, לשורה ארוכה של סעדים כספיים המתייחסים לנכסים ולזכויות שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם וכן עתר לאיזון משאבים בכל נכסי הבעל. בפועל, לא זכתה הנתבעת למאומה מהסעדים להם עתר התובע וכל מה שקיבלה במסגרת הסכם הגירושין היו הנכסים שממילא היו רשומים על שמה בשלמות מלכתחילה או שהיו אמורים להיות רשומים על שמה. תביעתו של התובע מתייחסת לדירה ברח' בורלא שערב הגשת התביעה היתה רשומה מחציתה ע"ש הנתבעת, כאשר עוד טרם הגשת התביעה ובלא קשר אליה ניתנה לה המחצית השניה במתנה ע"י בעלה לשעבר, כעולה מסעיפים 26-34 לכתב התביעה הרכושית שהגיש התובע נגד הבעל בשם הנתבעת, כאשר מהתביעה עולה במפורש כי עוד בטרם הסכסוך נחתמו ע"י הבעל תצהירי מתנה, יפוי כח בלתי חוזר להעברת חלקו של הבעל לנתבעת וכי אף נרשמה הערת אזהרה לזכות הנתבעת על חלקו של הבעל בדירה. הנתבעת טוענת כי הזכויות בדירה בבורלא, הועברו בפועל על שמה, על בסיס אותם מסמכים שנחתמו ע"י הבעל בטרם החל התובע לטפל בתיק, וזאת ע"י עו"ד שמואלי שהיה אמור לבצע את ההעברה מלכתחילה. זכויותיה של הנתבעת בדירה בבורלא אינן נובעות ממאמציו וטרחתו של התובע, ואין הוא זכאי לדרוש 5% ממה שהיה שלה ממילא טרם הגשת התביעה, כאשר גם לפי לשון הסכם שכר הטרחה אין לו זכות לכך, שכן מלכתחילה, אין המדובר ב- "תשלום או זכות שתקבלי מעבר לשתי הדירות בת"א שרשומות גם על שמך". הנתבעת הכחישה את אופן חישוב ערכן של הדירות. וטענה כי המסמך שנערך ע"י גיסה לצורך התביעה וכדי להגדיל את סכומה, אינו משקף את שווי הנכסים ואינו מחייב אותה. לטענת הנתבעת התובע הוא זה שניסח את הסכם שכר הטירחה, ואם יש בו אי בהירות יש לפרשו נגד המנסח ובמיוחד כשמדובר בעורך דין. לטענת הנתבעת היא שילמה לתובע את מלוא סכום שכר הטרחה המוסכם ובנוסף שילמה את כל ההוצאות הקשורות לתביעה, כאשר לטענתה היא לא נותרה חייבת לתובע סכום כלשהו, לטענת הנתבעת, התובע אף קיבל החזר מחצית האגרה מבית המשפט, אולם הוא מעלים עניין זה בתביעתו. דיון והכרעה התביעה שבפני הינה לתשלום יתרת שכר טרחה שנקבע בהסכם בכתב שבין הצדדים, כאשר כל אחד מהצדדים טוען לפירוש שונה של ההסכם. בהסכם שכר הטרחה שנוסח על ידי התובע, נרשם בסעיף 2: "בנוסף, ישולם 10% + מע"מ מכל תשלום ו/או זכות שתקבלי מעבר לשתי הדירות בת"א שרשומות גם על שמך, על מה שרשום על שמך (הדירה בבורלא והדירה במזא"ה) לא יגבו אחוזים....." בסעיף 3 להסכם שכר הטרחה נרשם כי באם הצדדים יגיעו להסכם ללא דיונים ישולמו סכומים ואחוזים מופחתים, כמפורט בסעיף 3. אין מחלוקת כי מחצית מהדירה בבורלא היתה רשומה ע"ש הנתבעת עובר להעברת התיק לטיפולו של התובע וכי עוד בטרם פנתה הנתבעת לתובע כדי שייצג אותה, היתה רשומה לזכות הנתבעת הערת אזהרה לזכותה על מחציתו של הבעל בדירה וזאת לאחר שהבעל הסכים להעביר לה את חלקו בדירה ללא תמורה, חתם על תצהירי העברה ללא תמורה, על יפוי כח בלתי חוזר ועל דיווחים לשלטונות מס שבח, אם כי במועד זה ההעברה טרם נסתיימה ברישום. המשמעות הלשונית הפשוטה של סעיף 2 להסכם שכר הטרחה, מלמדת בבירור כי התובע אינו זכאי לאחוזים ביחס לשתי דירות אלה בתל אביב הרשומות גם על שמה של הנתבעת, וכי הן הוחרגו מהנכסים שביחס אליהם זכאי התובע לקבל אחוזים. כדי שהנתבעת תתחייב בתשלום אחוזים עבור דירות אלו, היה התובע צריך לנסח את סעיף 2 להסכם כפי שעשה בסעיף 4. ג לתצהיר שתמך בכתב התביעה מטעמו ושבו כתב: "10% +מע"מ מכל סכום ו/או זכות שתקבל הנתבעת מעבר לחלקה הרשום בשתי הדירות של בני הזוג (דירה ברח' בורלא ודירה ברח' מאז"ה שתיהן בת"א) קרי, כל מה שהיא תקבל בשתי הדירות מעבר לחצאים הרשומים על שמה...". נראה כי התובע יודע לנסח היטב סעיף שממנו ברורה הכוונה של חיוב באחוזים, אם תקבל הנתבעת זכות מעבר לחלקה הרשום בדירה, אולם מה שעשה התובע בתצהירו, כאשר ביקש להסביר את כוונתו, לא עשה בהסכם שכר הטרחה שהוא עצמו ניסח. פרשנות ההסכם סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973 (להלן: "החוק") קובע: (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו. (ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים. בהתאם לסעיף 28 (א) לחוק, אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו, במקרה שלפני, אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, ולהבנתי המשפט: "בנוסף, ישולם 10% + מע"מ מכל תשלום ו/או זכות שתקבלי מעבר לשתי הדירות בת"א שרשומות גם על שמך, על מה שרשום על שמך (הדירה בבורלא והדירה במזא"ה) לא יגבו אחוזים.....",קובע במפורש, כי על הדירות בבורלא ובמאזה, הרשומות גם על שמה של הנתבעת לא יקבל התובע אחוזים וכי הוא יקבל אחוזים על נכסים או זכות שתקבל הנתבעת מעבר לשתי הדירות בתל אביב, כלומר אם תקבל זכויות מתוך הנכסים הרשומים ע"ש הבעל בלבד, כמפורט בתביעה הרכושית. אולם לא אפטור עצמי בכך מבלי לדון בעקרונות פרשנות החוזה כפי שנקבעו בפסיקה. כבוד השופט א' רובינשטיין, קבע ברע"א 7394/07 עו"ד גאנם נ' פאעור (החלטה מיום 8.10.07) כדלהלן, "בשעתו נזדמן לי לומר, כי ראוי שעורך דין יערוך הסכם כתוב בעניין שכר טרחה עם לקוחו (רע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש ([] לא פורסם)). בנידון דידן מסתבר כי הסכם אין בו די, אלא צריך שיהא ברור וחד משמעי ככל הניתן" בהמ"פ (ת"א) 6827-11-11 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין נ' רוני מאנה ואח' [15.1.12] נקבע: "למותר לציין כי עו"ד המנסח הסכם שכר טרחה חייב לעשות כן בצורה ברורה וחד משמעית, שאיננה מצריכה פרשנויות מיוחדות, בוודאי שנאסר עליו להטמין בהסכם שכר הטרחה מלכודת האמורה לכבול את לקוחו, הנותן בו אמון מלא, לעתיד לבוא. עורך דין אינו אדם מן השורה. הוא פקיד בית משפט, הכפוף לכללי אתיקה ולקוד אתי. עורך דין אינו רשאי להטעות את המתקשרים עמו, ובוודאי שלא את לקוחותיו, הרואים בו מגן ומושיע ושמים בו את מבטחם...." התובע הינו עורך דין במקצועו, הוא זה שניסח את הסכם שכר הטרחה, כאשר סעיף 25 ב1 לחוק קובע: "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו." בע"א 2058-08 (מחוזי ת"א) לוין ברזל בע"מ ואח' נ' גיצלטר נקבע בעניין פרשנות חוזה נגד מנסחו: "נעשה זאת בשים לב לכלל לפיו כאשר "כפות המאזניים מעוינות" יש לפרש את הטקסט לרעת מנסחו (ראה ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, וכן ע"א 769/86 רובינשטיין נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581). כמו כן, יש להתחשב ביחסי הכוחות בין הצדדים, שבהם היתה ידם של המשיבים על העליונה, בין היתר משום שהם עורכי-דין, והם שניסחו את המכתב ושלטו בטקסט (פרשת ורדי, פסקה 19). על ההיגיון שבקביעה זו, עמד כב' הנשיא (כתוארו אז) מ' שמגר ברע"א 5377/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח...הגיונו של הכלל טמון בשליטת המנסח על תוכן הטקסט. ההנחה היא כי המנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כאשר מדובר על בעל דין, אשר יש לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד, הנזקק לשירותי הביטוח. אם הנוסח הוא דו-משמעי או רב-משמעי, ניתנת עדיפות נגד המנסח, שהרי הוא - שדאג לענייניו - יצר נוסח בעל משמעויות שונות, אין הוא יכול לבחור לעצמו דווקא את החלופה הנוחה לו ביותר; היפוכו של דבר: הוא נתפס על-ידי אותה חלופה, שהיא אפשרית לפי הטקסט, המבטאת הגנה טובה יותר על האינטרס של המבוטח. ההסתמכות של המבוטח על החלופה הנוחה לו יותר, שאותה קרא במסמך שנוסח על - ידי הצד השני, מקבלת העדפה במלאכת הפרשנות. לשון אחר, הצד השני, שלא היתה לו גישה למלאכת הניסוח, זכאי ליהנות מאותה חלופה אפשרית העולה מן הנוסח שהוכן על-ידי חברת הביטוח, שהיא מבחינתו של הצד השני הנוחה ביותר לו. כלל הפרשנות בא כאיזון מול השליטה בניסוח. הכלל מגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני - המבוטח - אשר זכאי היה להניח כי ניסוח החוזה יתפרש פירוש סביר אשר עליו סמך..." אמנם דברי הנשיא שמגר מתייחסים ליחסי הכוחות הבלתי-שוויוניים העומדים בהסכמים מסוג חוזי-ביטוח, ואולם הרציונאל הנ"ל שריר ונכון גם בחוזים "רגילים" בין צדדים, ועל אחת כמה וכמה כאשר אחד מן הצדדים הינו עו"ד. במקרה דנן המשיבים אינם רשאים לבחור לעצמם את החלופה הנוחה להם ביותר, כאשר הם - שדאגו לעניינם - יצרו מסמך בעל משמעויות שונות " גם אם ניתן לפרש את לשון הסכם שכר הטרחה בשתי צורות, שאחת מהן הינה לטובת הנתבעת, הרי שבהתאם לחוק ולפסיקה, עדיפה הפרשנות המיטיבה עם הנתבעת שלא ניסחה את ההסכם. לא זו אף זו, אלא שלהבנתי גם לפי פרשנות תכליתית של העסקה אין מקום לפרש את ההסכם באופן שהתובע מציע. בע"א 6909/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב נקבע: "אם כן, נפנה לתכלית האובייקטיבית של החוזה. אלה הם הערכים, המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים (ראו ע"א 4628/93 הנ"ל , בעמ' 313). על אופן ההתחקות אחר התכלית האובייקטיבית עמדתי במקום אחר:"הבחינה היא אובייקטיבית. השאלה אינה מה היתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי; השאלה הינה מהי "כוונתם" של צדדים סבירים. תכלית זו נקבעת בהתחשב באופי החוזה ובטיפוסו תוך התחשבות בערכים (כגון - צדק, סבירות, שוויון) של שיטת המשפט שלנו. בגדרי התכלית האובייקטיבית אנו יוצאים מתוך ההנחה, כי חזקה (praesumptio juris) היא - חזקה הניתנת לסתירה - שהצדדים מבקשים להגשים תכלית שהיא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית" (ע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ'The Harper Group [21], בעמ' 856)". כאמור, מחצית מהדירה בבורלא היתה רשומה ע"ש הנתבעת ואילו המחצית השניה הוענקה לה ע"י הבעל במתנה שטרם נסתיימה ברישום, עוד לפני שהנתבעת פנתה לקבל את ייצוגו של התובע, כאשר כל המסמכים הנדרשים לצורך ההעברה כבר נחתמו, ונרשמה הערת אזהרה לזכות הנתבעת ביחס לחלקו של הבעל. התובע עצמו מתייחס לדירה בבורלא, בתביעה הרכושית שהגיש נגד הבעל, כאל דירה שהוענקה ע"י הבעל במתנה ובשלמות לתובעת עוד לפני הסכסוך וטוען כי כל שנותר הוא להשלים את הרישום, כאשר המסמך היחיד החסר הינו אישור עירייה לטאבו. לא נראה סביר מבחינת תכלית העסקה, בין התובע לנתבעת, כי הנתבעת או כל אדם סביר במקומה יסכימו לשלם אחוזים ביחס לחלק מדירה שהיא כבר היתה זכאית לו מראש, אפילו הרישום טרם נסתיים ואפילו אם לטענת התובע, שלא הוכחה, הבעל התנגד להשלים את ההעברה. העובדה לפיה נקבע בהסכם הגירושין כי מחצית הדירה בבורלא תעבור ע"ש האשה, אינה מעניקה לתובע כל זכות לקבל אחוזים ביחס לחלק זה שלא היתה לו כל תרומה להשגתו. התובע טוען כי לפי הפרשנות שמציעה הנתבעת הוא יהיה זכאי לקבל אחוזים מתוך נכסים שלא נרשמו במפורש בהסכם, (כמו הדירה באלכסנדר ינאי והנכס שבקריית חרושת) למרות שהם היו שייכים לאשה, הגם שבהגינותו הוא אינו סבור כך. אינני מסכים עם פרשנותו של התובע בעניין זה, שכן נכסים שמלכתחילה היו רשומים בשלמות ע"ש האשה, כגון הדירה באלכסנדר ינאי והנכס שבקריית חרושת ממילא לא היו יכולים לבא בחשבון בעניין האחוזים, שכן הנתבעת לא היתה יכולה לקבל בנכסים אלו יותר ממה שהיה לה מלכתחילה, (הנכסים בשלמות) ולפיכך לא היה צורך לרשום אותם בהסכם שכר הטרחה. לעומת זאת, הדירות בבורלא ובמזא"ה שרק מחציתן היתה רשומה ע"ש הנתבעת, הוצאו במפורש ובמכוון מעניין האחוזים, מאחר והבעל התחייב להעביר את חלקו בדירת המגורים בבורלא לתובעת עוד לפני שפנתה לתובע על מנת שייצג אותה, ולמרות שהעברת הדירה טרם הושלמה ברישום, היה מדובר בעניין טכני ופורמלי, כך שלא היה סביר כי הנתבעת תתחייב לשלם אחוזים לתובע על נכס שכבר היה שלה ממילא. עוד אציין, כי בהתאם לתביעה הרכושית שהוגשה נגד הבעל, היו לבעל נכסים רבים ונוספים שאת איזונם תבעה הנתבעת, כמו החנות בנתניה, המשרדים והזכויות בעסק ובחברות. אילו זכתה הנתבעת בחלק מנכסים אלו, אין ספק כי התובע היה זכאי לקבל אחוזים מהם, אולם הנתבעת לא קיבלה דבר מנכסים אלו. זאת ועוד, מאמין אני לנתבעת כי בשום שלב, לא חשבה כי תצטרך לשלם אחוזים על הדירה בבורלא, לדבריה דבר זה נאמר לה לראשונה ע"י התובע לאחר הגירושין, כאשר התובע אמר לה ש"הסיפור לא נגמר" (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 15). לא מן המותר לציין כי הנתבעת אף השיבה במכתב לתובע, מיד לאחר שקיבלה את דרישתו לתשלום שכ"ט ובו הביעה את תדהמתה מדרישתו, תוך שהיא טוענת כי אינה הגונה. כדי לשכנע את בית המשפט בצדקת פרשנותו, צירף התובע לתביעתו חוות דעת מומחה של שני עורכי דין מלומדים כדי שיעידו על הנוהג הרווח בהסכמי שכר טירחה מסוג זה בתחום המעמד האישי וכן כדי שיחוו את דעתם, כי הגם שניתן יפוי כח ע"י הבעל להעברת הדירה ע"ש האישה, הרי שאין המדובר בהעברה סופית, וכי על עורך דין מוטלת חובה לתבוע זכויות המגיעות למרשו, לצורך מימושן בפועל וכי מימושן בעקבות הגשת התביעה, למרות שהצד שתבע אותם היה זכאי להם מראש, הוא זה המזכה את עורך הדין לקבל אחוזים ממה שהושג בסופו של יום. לטעמי, חוות הדעת שהגיש התובע היו מיותרות ולא תרמו דבר לדיון, ואין בהן חידוש כלשהו, אין מדובר בתביעת שכ"ט עו"ד מכח נוהג, או בתביעה לשכר ראוי, אלא בתביעה הנסמכת על הסכם שכר טירחה בכתב, כאשר את פרשנות ההסכם עושה בית המשפט, בהתאם לדין, בוודאי שלא היה כל צורך להגיש חוות דעת על משמעות הדין הישראלי. לפיכך איפוא הנני קובע כי לפי כל כללי הפרשנות החלים על ההסכם, שאותם ניתחתי, אין הנתבעת חייבת לשלם אחוזים לתובע ביחס לדירה ברח' בורלא. מאחר וקבעתי כי אין הנתבעת חייבת לשלם אחוזים ביחס לדירה בבורלא, אינני מוצא לנכון להיזקק לעניין התחשיבים שערך התובע, למרות שגם בעניין זה, צודק ב"כ הנתבעת בטענה לפיה חישובים מסוג זה צריך להוכיח באמצעות מומחה לדבר, קרי שמאי מקרקעין, וכי לא ניתן להסתמך על התחשיב שהוכן ע"י גיסה של הנתבעת שאינו מומחה. בסייפת סיכומיו טען התובע כי גם אם לא תתקבל תביעתו ביחס לזכותו לאחוזים, הרי שיש לפסוק לזכותו, את יתרת שכר הטרחה הבסיסי שהנתבעת נותרה חייבת לו לפי הפירוט בתביעה, דהיינו בסך של 2,118 ₪. אינני מקבל טענה זו, שכן הנתבעת טענה כי שילמה לתובע את מלוא שכר הטירחה המגיע לו, בצירוף הוצאות, תוך שהיא כפרה בטענת התובע כי היא חייבת לו סכום כלשהו. התובע טען ביחס להפרש שהוא זכאי לו בשכר הטירחה בצורה סתמית, אך לא הוכיח את תביעתו גם בעניין זה, ולא תמך אותה באסמכתאות, אוסיף ואציין כי גם עניין סכום האגרה, שצריך היה להיות מוחזר לנתבעת, לא הובהר ע"י התובע. אשר על כן הנני דוחה את תביעת התובע. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 6,500 ₪. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום. גירושיןשאלות משפטיותעורך דין