החלטה המחלוקת אשר ניצבת בפניי הוגדרה בכתבי הטענות בתביעה על פי הודעת צד ג' ועניינה שאלת הכיסוי הביטוחי שהעניקה צד ג' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ למודיע, ירקו אליהו (הנתבע 1) במסגרת הפוליסה שהיתה קיימת במועד האירוע מיום 22.12.01. העובדות הצריכות לעניין: יסודה של התביעה, בתאונת דרכים מיום 22.12.01 (להלן: "האירוע") בו היו מעורבים רכב התובע 2 (להלן: "התובע") המבוטח ע"י התובעת 1 (להלן: "הראל") עם רכב שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "ירקו") הנהוג על ידו והמבוטח בתקופה הרלוונטית על ידי הנתבעת 2 (להלן: "כלל") בהתאם לפוליסה שמספרה 037625917 (להלן: "הפוליסה"). בפוליסה קיים סעיף המגדיר את ה"רשאים לנהוג" וקובע כי: "ברכב המבוטח לא ינהג אדם שטרם מלאו לו 24 שנים ו / או שוותק נהיגתו בסוג זה של רכב פחות מ - 12 חודשים". אין מחלוקת כי במועד התאונה מלאו לירקו 24 שנים וכי היה בעל וותק נהיגה של פחות משנה. קודם להגשת התביעה שבפני, הגיש התובע תביעה בגין נזקי האירוע, כנגד ירקו, נגד כלל ונגד הראל,בת.א. 1201/04 בבית משפט לתביעות קטנות בת"א. בפסק דין מיום 6.9.04 קבע ביהמ"ש לתביעות קטנות כי האחריות לתאונה מוטלת על ירקו, מאחר ופגע ברכב התובע מאחור; כי אין מקום לחייב את כלל בתשלום לאור טענתה להעדר כיסוי ביטוחי; וכי אין מקום לפטור את הראל מתשלום ועליה לפעול בתביעת שיבוב (להלן: "פסק הדין"). כלל דחתה את הכיסוי הביטוחי לירקו, בטענה כי הפוליסה הוצאה עבור נהג שוותק נהיגתו הינו למעלה מ - 12 חודשים ומשכך, על פי תנאי הפוליסה, ירקו לא היה מורשה לנהוג ברכב המבוטח. ירקו הגיש הודעה לצדדים שלישיים כנגד צד ג' 1, מירלשווילי מנשה סוכן הביטוח וכנגד כלל. צד ג' 1 לא הגיש כתב הגנה להודעת צד ג'. בין ירקו לכלל התגלעה מחלוקת משפטית בשאלת הכיסוי הביטוחי, מחלוקת נשוא החלטה זו. ירקו טוען כי מאחר וכלל ביטחה את רכבו במועד האירוע, הרי שעליה לשפותו בגין כל סכום בו יחוייב. לטענת ירקו, האירוע מכוסה על פי הפוליסה היות ובמועד האירוע מלאו לו 24 שנים ועל כן, נהיגתו מכוסה על פי הפוליסה. כן טוען ירקו כי אף אם ניסוחה של הפוליסה מעורר ספק לעניין הכיסוי הביטוחי, הרי שבהתאם לכללי הפרשנות (כלל הפירוש כנגד המנסח), ספק זה יש לפרש לטובתו. מוסיף וטוען ירקו כי הינו מתקשה בהבנת השפה העברית וקריאתה ומשכך, יש לראותו כצד החלש בעיסקה. לטענת ירקו, עשה הוא ככל יכולתו על מנת ליידע כי הינו נהג חדש, ואף איפשר את צילום רישיונו ותעודת הזהות שלו, מהם עולה במפורש כי הינו נהג חדש. ירקו טוען כי כלל ו / או מי מטעמה, כשל במתן השירות ומתוך טעותם ו / או מחדלם ו / או רשלנותם, לא ביטחו את רכבו כראוי בפוליסה מתאימה. כלל טוענת מנגד כי בפוליסה קיים סעיף "הרשאים לנהוג" הקובע כי "ברכב המבוטח לא ינהג אדם שטרם מלאו לו 24 שנים ו / או שוותק נהיגתו בסוג זה של רכב פחות מ - 12 חודשים" ובהתאם לתנאים אלו הוזלה פרמית הביטוח. עוד טוענת כלל כי חזקה היא שאדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חותם. לטענת כלל, ירקו הסמיך את סוכן הביטוח שלו, בכתב, להיות שלוחו ואחראי כלפיו בכל הקשור עם הפוליסה - במקום המבטחת. טענת כלל לפיה פסה"ד בתביעות קטנות יצר "מעשה בית דין" לעניין העדר הכיסוי הביטוחי לירקו, נזנחה על ידה בסיכומיה ומשכך, אינני נדרשת לה. דיון: אין חולק כי ירקו נהג ברכב, במועד התאונה, בהיותו בן למעלה מ - 24 שנים ובעל וותק נהיגה של פחות מ - 12 חודשים. בפוליסה שהוצאה לירקו קיים סעיף "הרשאים לנהוג", שזו לשונו: "כל אדם הנוהג בפקודת בעל הפוליסה או ברשותו. מותנה במפורש כי ברכב המבוטח לא ינהג נהג שטרם מלאו לו 24 שנים ו / או שוותק נהיגתו בסוג זה של רכב פחות מ - 12 חודשים". השאלה העומדת בפנינו היא, אם כן, כיצד יש לפרש את חוזה הביטוח. ראשית, יש לבדוק את תכליתו של החוזה. תכלית זו כוללת בתוכה הן ממד סובייקטיבי והן ממד אובייקטיבי. הממד הסובייקטיבי הוא אומד דעתם של הצדדים. חקר הכוונה האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה כפי שזו באה לידי ביטוי בהתנהגות הצדדים (וראה לעניין זה דברי הנשיא שמגר בע"א 1395/91 י' וינוגרד ואח' נ' ידי וערעור שכנגד פ"ד מז' (3) 793 בעמ' 800 וכן השופט טירקל בע"א 453/80 בן נתן נ' נגבי פ"ד לה (2) 141 בעמ' 145). הממד האובייקטיבי של תכלית החוזה הוא, המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס שהחוזה שנכרת נועד להגשים (וראה השופט בך בע"א 552/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן חברה ישראלת נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט' (2) 313). תכלית זו של החוזה נקבעה על פי "מהותה של העסקה" ועל פי "מטרותיה העיסקיות והכלכליות" המונחות ביסודה. תכלית אובייקטיבית זו משקפת את אומד דעתם של בעלי חוזה "סבירים והגונים" הפועלים על פי אמות מידה ראויות, כפי שהן נדרשות מבעל חוזה הפועל בתום לב (ראה ע"א 5795/90 ד"ר אנדר סקלי נ' דורען בע"מ ואח' פ"ד מו' (5) 811). במסגרת תהליך הפרשנות נוכל למנות אבני בוחן שונות, בהן ננסה להשתמש לצורך פרשנות החוזה שלפנינו. יש לבחון משמעותו הלשונית הפשוטה של החוזה, לעקוב אחר המשמעות ההגיונית התואמת את רוח החוזה בהיבט המשפטי והכלכלי, לעיין במסגרת העובדתית החיצונית בה נכרת החוזה, לחקור אחר הפירוש המקובל בהתקשרויות דומות לחוזה נשוא הפרשנות, לשקול את האפשרות לפרש את המסמך נגד מנסחו כאשר החוזה אינו ברור וניתן למספר פירושים, כך גם יש לתת את הדעת להעדפת הפירוש המקיים את החוזה על פני הפירוש המבטל את אותו חוזה. פרשנות החוזה הספציפי, בטעמים המפורטים ע"י הנתבעת (כלל), אינה מגשימה את התכלית והמטרה שחוזה הביטוח נועד להגשים ואינה משקפת את אומד דעתם של צדדים לחוזה הפועלים בתום לב. למותר לציין כי אם היתה פועלת כלל (ו / או הסוכן מטעמה) כפי שמבטח או סוכן סבירים מחוייבים לפעול, וממלאים את המשבצות בהצעת הביטוח, בהן מופיע מידע מהותי בנוגע למועד הוצאת רישון הנהיגה של ירקו, היתה נחסכת כל המחלוקת. גם אין זה הגיוני, כי אומד דעתו של ירקו, בכריתתו של חוזה הביטוח, היתה לשלול את האפשרות שבעצמו ינהג ברכב (שהרי גם לא נטען כי היתה כווונה כזו). מהאמור לעיל, לאחר בחינת חוזה הביטוח (הפוליסה) שבין הצדדים שבפניי, ומשיש להעדיף את הפרשנות המקיימת את החוזה על פני פרשנות המבטלת אותו, המסקנה ההגיונית המתבקשת והמשקפת את אומד דעתם של הצדדים לחוזה הביטוח - הפוליסה, צדדים "סבירים והגיוניים" הפועלים על פי אמות מידה ראויות, הינה שאין לפטור את כלל מתשלום תגמולי הביטוח מן הטעם שאין כיסוי ביטוחי בפוליסה לנהג חדש. לפיכך אני קובעת כי כלל מחוייבת בכיסוי ביטוחי לירקו על פי הפוליסה, בכפוף לכך כי ירקו ישלים את הפרמיה הנדרשת לנהג חדש. ביטוח רכב