להלן החלטה בסוגיית ביטוח מנוף משאית: החלטה התובע 1 (להלן - התובע), יליד שנת 1980, נפגע ביום 16.9.2003 בתאונה קשה, בשעה שסייע לאביו (התובע 3), קבלן הובלות, בהעברת רהיטים אל דירה בקומה השמינית בבניין חדש בחולון. לשם העלאת הריהוט אל מרומי הבניין, הזמין האב את הנתבע, שברשותו משאית המצויידת במנוף. את זרוע המנוף ניתן להרים לגובה של כ-30 מטר, כשמשטח הרמה נע לאורכה של הזרוע כעל גבי מסילה, ועל המשטח נישאים הרהיטים אל יעדם. התובע, ביחד עם בעל הרהיטים, עמד במרפסת הקומה השביעית על מנת לקבל את המטען ממשטח ההרמה שעל המנוף. כך נעשה מספר פעמים, עד שאירע האסון. בשעה שמשטח ההרמה עשה את דרכו אל-על, נפתחה לפתע דלתו ונגעה, או כמעט ונגעה, בחוטי חשמל. זרם חשמל במתח גבוה פרץ מחוטי החשמל דרך זרוע המנוף ומשטח ההרמה אל עבר מעקה המרפסת שעליה נשען התובע, והלה ספג לגופו מכת חשמל נוראה. התובע הוטל אל הריצפה כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה. כפסע היה בינו לבין המוות. התובע אושפז בבתי חולים לתקופה ממושכת, חייו אומנם ניצלו, אך הוא נותר נכה בשיעור של 100% לצמיתות, על-פי קביעת המוסד לביטוח לאומי. התובעים (התובע והוריו) והנתבע (בעל המשאית) מזה, והנתבעת (מבטחת השימוש במשאית) מזה, חלוקים בשאלת תחולתו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפלת"ד) בעניין דנן; ובאופן ממוקד יותר, האם ב"רכב מנועי" וב"תאונת דרכים" כמשמעותם בסעיף 1 לחוק הפלת"ד עסקינן? 3. אליבא דנתבעת, המנוף לעצמו והמשאית לעצמה, והם אינם תלויים זה בזה. המשאית איננה אלא פלטפורמה להצבת המנוף, כשם שניתן היה להציב עליה גנרטור או כל דבר אחר. הנתבעת הגישה חוות דעת מאת אינג' גדי וייסמן, ללמדנו על כך שלמנוף מנוע עצמאי ומיכל דלק נפרד מזה של המשאית. זה ניזון מבנזין וזו ניזונה מדיזל. אין צורך בהפעלת המשאית לשם הפעלת המנוף. הפעלתו נעשית באמצעות שלט מיכני. את המנוף ניתן להפעיל גם בהיותו מוצב על גבי נגרר או על כל "במה" נייחת אחרת, ולאו דוקא על גבי משאית. בעת פעולתו, נתמך המנוף בארבע רגליים הידראוליות משל עצמו, הן אֵלו המקנות לו את היציבות הדרושה, ולא המשאית. המשאית דנן לא שימשה אלא כ"במה" להצבת המנוף. לפניו היה מותקן עליה מנוף אחר, ואם תתקלקל המשאית, יימצא לו, למנוף, בית אחיזה אחר, תחתיה. עוד כהנה וכהנה טענה הנתבעת על בדיקות תקופתיות שנעשות למנוף במנותק מן המשאית, על כך שלשם הפעלתו אין צורך ברשיון נהיגה, שאין צורך בביטוח חובה למנוף ולא "טסט", הכל כדי לשכנענו שמדובר באביזר נפרד אשר איננו כלי רכב וגם אין לו זיקה תחבורתית לרכב שעליו הותקן. גם חוקר התאונה מטעם משרד העבודה בדק כדבעי את המנוף אך לא בדק כלל את המשאית, כי גם לשיטתו, לפי הנטען, המשאית והמנוף, כל אחד מהם, קובע פרק לעצמו. מכאן, לטענת הנתבעת, שאין לראות את המנוף כחלק מן המשאית, ובודאי שלא כ"רכב מנועי". 4. מנגד, טוענים התובעים ומחרה-מחזיק אחריהם הנתבע, כי המשאית והמנוף חד הם כדי להיקרא יחדיו "רכב מנועי". אליבא דידם, מותאם המנוף אל המשאית המיוחדת לו אצל היצרן בחו"ל, על-פי נתוני המשאית שנשלחים אליו במיוחד לשם כך - שרטוטים, חישובי משקלים וזויות הרמה - עובר להרכבתו עליה. ארבעה ימים ארכה הרכבתו של המנוף ומאז ועד היום הריהו חלק בלתי נפרד מן המשאית. ב"כ התובעים וב"כ הנתבע סבורים כי יש לבכּר את עדויותיהם של הנתבע ושל היבואן על פני חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, כי להבדיל ממנו, מכירים השניים את המשאית ואת המנוף באופן בלתי אמצעי. המומחה הסתפק בבדיקת "מכונת הרמה דומה", לא ראה את המנוף ואת המשאית והוא לא מכיר את תכונות המנוף. מדובר במנוף ייעודי למשאית הנדונה וכמוֹת שהוא אין ניתן להתקינו על זולתה, אלא אם יעבור שינויים משמעותיים בשילדה. המשאית הינה בסיס הכובד של המנוף, ובלעדיה לא יוכל המנוף למלא אחר ייעודו ולהרים משאות. המנוף הינו חלק אינטגרלי מהמשאית, 14 ברגים עושים אותם למחוברים דרך קבע, וכפי שגם הוגדר ברשיון מאת רשות הרישוי, "רשיון לרכב מס' 2196115 מסוג עבודה מנוף רהיטים". מכאן, לטענת התובעים והנתבע, כי ב"רכב מנועי" עסקינן. 5. יהא הדבר כאשר יהא, והגם שדעתי נוטה לעמדתם של האחרונים בהסתמך על ההלכה הפסוקה ולאור האמור בסיכומיהם, הרי שאין צורך להכריע במחלוקת זו. בתעודת ביטוח החובה שהוציאה הנתבעת לנתבע מצויין במפורש כי הביטוח כולל מנוף. נרשמו שם כמקובל פרטיהם המזהים של בעל הפוליסה ושל כלי הרכב המבוטח, וכן גם: "השמוש המותר ברכב: כמפורט בסעיפים שמעבר לדף שמספריהם נקובים להלן: 36, 31, 24, 22, 21 כולל מנוף". עניינם של הסעיפים שמספריהם נקובים בתעודת הביטוח, בשימוש ברכב למטרות חברתיות ופרטיות; למטרת עסקו או מקצועו של בעל הפוליסה; לשימוש להסעת נוסעים שלא בשכר או בתשלום ולהובלת מטענים לשם עסק בעל הפוליסה או מקצועו, ללא תשלום או תמורה; לשימוש למטרות הובלת מטענים בשכר, בתשלום או בתמורה, ולשימוש לגרירה של כלי רכב ממונע שיצא מכלל פעולה בתנאי שהגרירה אינה בשכר בתשלום או בתמורה. נעלה מספק, כי ציון המילים המפורשות "כולל מנוף" אחרי מספרי הסעיפים כנ"ל, נועד לבטא שימוש נוסף על השימושים המותרים בכלי הרכב, היינו שימושים אשר אותם 'מכסה' תעודת ביטוח החובה. 6. ב"כ הנתבעת טוען בסעיף 3.6 לסיכומיו, כי "ההיגד 'כולל מנוף' בתעודת ביטוח החובה יש בו כדי להוות סממן זיהוי לכלי הרכב, הא ותו לא". זוהי פרשנות מלאכותית ומאולצת והיא אינה מתיישבת עם השכל הישר ולא עם הקשר הדברים בתעודת הביטוח, שבה צויינו פרטי הזיהוי לחוד (למעלה) והשימושים המותרים לחוד (למטה). 7. הלכה פסוקה היא, כי מעת שהסכימו מבטח ומבוטח על ביטוח כלי-רכב ב"ביטוח חובה" על-פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970 (להלן - פקודת הביטוח), משול הדבר, באין ראיה לסתור, כאילו הסכימו על תחולת חוק הפלת"ד, גם מקום שבו על-פי הדין לא אמור היה החוק לחול. כך נפסק בע"א 5757/97 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' זיאד עלי חמאדה, פ"ד נג(5) 849, 863-864 (1999): "מההתקשרות בפוליסת הביטוח יש ללמוד כי הצדדים הסכימו לראות במחפר רכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים, ולהחיל עליו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים כאילו היה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. העובדה כי בדיעבד הסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, אינה משנה את תוכן ההסכמה האמורה ואין בה כדי לפגוע בתוקף ההתקשרות. על-פי התקשרות זו, ההנחה היא כי המחפר הוא רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים, ולכן על המערערת, ביחסיה עם המבוטח, לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה שבה מעורב המחפר, אם חובה כזו הייתה חלה עליה לפי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים". 8. עוד נקבע באותו עניין, כי הסכמה זו שבין הצדדים יש להחיל גם בנוגע לצדדים שלישיים אשר לגביהם תהיה נפקות לחוזה הביטוח: "הבהרנו לעיל, שהצדדים לפוליסת הביטוח החילו על ההתקשרות ביניהם את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים, החוקים החלים על "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, מתוך הנחה שהמחפר הינו רכב מנועי במובן חוק הפיצויים. מכאן ניתן להסיק, שהם התכוונו להעניק לנפגעים בתאונות הקשורות לכלי המבוטח אותה עילת תביעה המוקנית להם מכוח חוק הפיצויים. כמו כן, ניתן להסיק שהם הקנו לנפגע זכות לתבוע את נזקיו ישירות מהמבטח. עילת התביעה נגד המבטח וכן הזכות לתבוע את המבטח מוקנית, אפוא, לנפגע מכוח אינקורפורציה של הוראות פקודת הביטוח, כולל סעיף 20 שלה ושל הוראות חוק הפיצויים לתוך החוזה בין הצדדים" (שם, בעמוד 866; ראו גם: ע"א 3035/01 אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' ארזים הנדסה טכנולוגית 1991 בע"מ, ניתן ביום 22.5.2003; ע"א 9474/02 אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337, 345-346). 9. כדרך שטען ב"כ התובעים, סבורני כי ההלכה הנ"ל יפה לענייננו מקל וחומר. בפסיקה הנ"ל דוּבּר בתעודת ביטוח חובה סטנדרטית ובביטוח מחפר, עגורן וטרקטורון, ולא נסתרה החזקה בדבר הסכמת הצדדים להחיל את פקודת הביטוח ואת חוק הפלת"ד; בענייננו, שבו צוין כאמור ברשיון הרכב כי מדובר במשאית מסוג "עבודה מנוף רהיטים", ובתעודת הביטוח הוּסף במפורש על הנוסח הסטנדרטי, "כולל מנוף", לא כל שכן. 10. נמצא אפוא כי בין אם באה משאית המנוף דנן בגידרו של "רכב מנועי" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ובין אם לאו, הרי שהסכמת הנתבעת והנתבע בעת כריתת הסכם הביטוח ביניהם היא הנותנת, היא אשר החילה את הוראות פקודת הביטוח, ומכוחה חלות הוראות חוק הפלת"ד, שהרי כך קובע סעיף 3 לפקודת הביטוח: "(א) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את - (1) בעל הרכב והנוהג בו - מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - החוק), ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על-ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו; לענין זה, "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי" - כמשמעותם בחוק. ...". 11. מכאן למחלוקת הנוספת, האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד? ובאופן ממוקד יותר, האם חלה החזקה המרבה בדבר ניצול הכח המיכני של הרכב? זוהי הגדרתה של "תאונת דרכים", בחלקה הרלבנטי לענייננו: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם... מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי..." (שם). 12. כפי שנחלקו הצדדים בשאלת מהותו של המנוף ויחסו אל המשאית, אם ב"רכב מנועי" עסקינן, אם לאו, כך נחלקו גם באשר לחזקה המרבה. התובעים והנתבע בשלהם - המשאית והמנוף חד הם, ויש לבחון את השאלה כדרך שהפסיקה בחנה מקרים אחרים של כלי רכב דו-שימושיים; הנתבעת גם היא בשלה. המנוף הוצב על המשאית בדרך מקרה, זהו מצב בר-חלוף והמנוף איננו עצם מעצמהּ של המשאית. בשל כך, לטעמהּ של הנתבעת, אין תחולה לחזקה המרבה, שהרי אף לגישתה המרחיבה של הפסיקה, מכיוון שהמנוף איננו חלק אינטגראלי מן המשאית כלל ועיקר, לעולם לא יוכל לגרום למאורע "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". 13. דעתי היא, כי המענה לשאלה זו נמצא גם הוא בחוזה הביטוח. הסכמתה של הנתבעת להחיל את הוראות פקודת הביטוח על תעודת ביטוח החובה, כמוה כהסכמה לכך שהמנוף הינו חלק בלתי נפרד מן המשאית, וכהסכמה לתחולת חוק הפלת"ד. במה שנוגע לביטוח החובה, לא תישמע עוד הנתבעת בטענה לפיה המנוף נפרד מן המשאית. טענה זו תרוקן מתוכן את ההסכמה, מכיוון שלא יהא עוד מצב להחיל בו את חוק הפלת"ד על המשאית דנן. תהא זו אפוא 'משאית-מנוף' או שמא 'מנוף-משאית', כלי רכב דו-תכליתי המסוגל לנסוע בדרכים, ובעומדו - להרים משׂאות אל-על. 14. האם ארעה התאונה "עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב"? שתי שאלות נגררות אחרי שאלה זו. האחת סבה על הדיבור "הכוח המיכני של הרכב". השניה סבה על המילה "עקב", והיא שאלת קיומו של קשר סיבתי. 15. עובדתית, למשאית מנוע משלה ולמנוף מנוע משלו. ברם, משפטית כבר נפסק כי החזקה החלוטה המרבה בדבר "ניצול הכוח המיכני של הרכב" נועדה גם למקרים שבהם הרכב הוא רב-תכליתי והנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב לייעודו הלא-תעבורתי, ובלבד שבאותה עת "לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט, פ"ד נ(3) 532, 569-570 (1996)). הלכה זו הורחבה ברע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל - עבודות מתכת, פ"ד נו(1) 721, 728 (1998), שם נקבע כי אין להבחין עוד בין כוח מיכני הבא ממנועו של כלי-הרכב המשמש לייעוד התעבורתי, לבין כוח מיכני הבא ממנוע אחר שבכלי-הרכב, אשר אין לו כל ייעוד תעבורתי: "משעה שתכליתה של חזקה זו הינה לכלול במסגרת תאונת דרכים את אותם השימושים והפעילויות שאינן 'תעבורתיות' בעיקרן, והנובעות מן השימוש בכלי הרכב כמקור כוח, הרי שאין טעם בהבחנה בין מנוע הרכב המשמש לייעוד התעבורתי, ומנוע נפרד המשמש לייעוד שאינו תעבורתי. תהא זו הבחנה ללא הבדל. ניצול כוח מיכני ממנוע נפרד מקיים את הייעוד 'שאינו תעבורתי', המונח ביסוד חזקה חלוטה זו, ובלבד שזהו ייעודו המקורי של הרכב. הוא מקיים את הסיכון 'שאינו תעבורתי', המונח אף הוא ביסוד חזקה זו". 16. ראוי אפוא לגזור גזרה שווה מהתם להכא. בהסתמך על תעודת ביטוח החובה אין ניתן ליצור חייץ בין המשאית לבין המנוף; על כלי הרכב דנן חלה הלכת מנופי יהודה הנ"ל; בהיותו כלי רכב דו-שימושי, שוב אין לחקור ולדרוש מהו מקור הכוח שהפעיל את המנוף, ומהי זיקתו לייעודו התעבורתי של כלי-הרכב. החזקה המרבה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד כוללת מאורע שנגרם עקב ניצול כל כוח מיכני של כלי-הרכב, בין אם הוא קשור לייעודו התעבורתי של כלי-הרכב, ובין אם לאו. 17. אשר לקשר הסיבתי. לשם תחולת חוק הפלת"ד יש צורך שניצול הכוח המיכני של הרכב יהיה הגורם לתאונה. אין די בכך שהתאונה קשורה לכלי הרכב או שתארע בסביבתו הפיזית. לגבי תאונות התחשמלות שארעו אגב פעולת מנוף מצינו בפסיקה הבחנה, אומנם דקה, בין שני סוגי מצבים. הראשון, כאשר זרוע המנוף היוותה גורם אשר איפשר את קרוֹת התאונה, אך כגורם סטאטי, ולא אגב פעילותה המיכנית; השני, כאשר ההתחשמלות נגרמה כתוצאה מן הפעילות של זרוע המנוף, היינו מחמת תנועתהּ. נפסק כי בסוג המקרים הראשון התקיים אמנם הקשר הסיבתי העובדתי, אך לא הקשר הסיבתי המשפטי, משום שהסיכון לא נגרם כתוצאה מניצול הכוח המיכני של המנוף. כך בע"א 6000/93 קוואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 (1996), התחשמל עובד בשעה שעמד על גדר בטון והחזיק בצינור שהיה מחובר למשאבת בטון. הכוח המיכני של הרכב שימש להפעלת המשאבה. העובד הרים את הצינור עד שנגע באמצעותו בכבלי חשמל והנגיעה גרמה להתחשמלותו. חרף קיומו של קשר סיבתי עובדתי, לא נמצא שם קשר סיבתי משפטי בין ניצול הכוח המיכני של הרכב, ששימש כאמור לשאיבת בטון, לבין הנגיעה בכבלי החשמל. העובד עלול היה באותה מידה להתחשמל מחוט ברזל או ממוט אחר שהיה אוחז בידו. מאידך, בע"א 7006/97 ברקן נ' עזבון המנוח חאג' מוסא, פ"ד נו(1) 776 (2001), בשעה שזרוע המנוף הורמה לגובה של כ-20 מטר ופגעה בקווי מתח גבוה, נגע העובד באונקל של כבל המנוף כדי לחברו לדוד בטון והתחשמל למוות. ההתחשמלות ארעה בו-זמנית עם נגיעת המנוף בכבל החשמל. "עובדתית, לא ניתן להבחין בין הרגע בו נגע המנוף בחוטי החשמל ובין הרגע בו נגע המנוח באונקל שהיה מחובר למנוף. בנסיבות אלה, נקל לקבוע כי התקיים קשר סיבתי עובדתי בין השימוש בכוח המכני של הרכב (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק) ובין התחשמלותו של המנוח. זאת ועוד: ניתן לקבוע גם כי התקיים קשר סיבתי משפטי בנסיבות אלה, שכן ההתחשמלות היתה תוצאה שבמסגרת הסיכון הכרוך בשימוש במנוף, כלומר, בכוח המיכני של הרכב" (שם, בעמוד 785). נקבע כי מדובר היה ב"תאונת דרכים", שכן "הנגיעה בקווי המתח הגבוה התרחשה כתוצאה ישירה של תנועת הזרוע של המנוף, תנועה שהיא בבחינת ניצול הכח המכני... קיים קשר סיבתי מהותי בין ניצול הכוח המכני, שהביא להזזת זרוע המנוף, לבין התחשמלותו של העובד" (שם, בעמוד 784). 18. הראיות בענייננו מלמדות על כך שההתחשמלות ארעה בעת שמשטח ההרמה היה בתנועה כלפי מעלה לאורך זרוע המנוף. כך העיד הנתבע בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, כך העיד אביו של התובע (התובע 3) בתצהירו ובעדותו בבית המשפט. דומני כי העידו כפי שהעידו לפי תומם, במהלך תיאור האירוע, כשחקירתם לא נועדה דווקא לצורך בירור שאלה עובדתית זו. יש בכך כדי להקנות מימד של מהימנות לעדויותיהם. נוסף לכך, בצדק ציין ב"כ התובעים כי תאור זהה של העובדות מצאנו גם בדו"ח משרד העבודה (ואף בסעיף 3 לחוות דעת המומחה שמטעם הנתבעת), ובעיקר בסעיף 6 לכתב האישום שהוגש נגד הנתבע: "א. באחד הסבבים העמיס הנאשם רהיטים על הארגז, ולא הקפיד לסגור את דלת החזית של הארגז. ב. הנאשם החל להרים את הארגז כלפי מעלה לאורך התורן. ג. במהלך ההרמה נפתחה דלת החזית של הארגז, ופגעה בקווי המתח הגבוה, או שכמעט נגעה בהם. ד. כתוצאה מפגיעת הדלת בקווי המתח או מקרבתה היתרה אליהם, אשר נגרמה בשל רשלנותו של הנאשם, פרץ זרם חשמלי שעבר דרך התורן אל עבר מעקה מרפסת הדירה בקומה השביעית. ה. דורון, שעמד על מרפסת הדירה בקומה השביעית, התחשמל כתוצאה מהזרם, שחדר לגופו דרך מרפקו ויצא מחזהו, איבד את הכרתו, והובהל לבית-החולים לאחר החייאה, כשהוא סובל מכוויות בידו ובחזהו". הנתבע הודה בעובדות כתב האישום והורשע ביום 15.3.05 (ת"פ שלום-ראשון לציון 4038/04). זאת ועוד, כזכור, חוטי החשמל שבהם פגע המנוף היו בגובה הקומה השלישית והתובע התחשמל בהישענו על המרפסת בקומה השביעית. ברי, אפוא, כי מגע המנוף בחוטי החשמל והתחשמלות התובע שבעקבותיה, התרחשו כתוצאה ישירה של תנועת המנוף. על כן יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין פעולת המנוף, תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב, לבין קרות התאונה. 19. נסכם הדברים שאמרנו: משאית-המנוף דנן הינה "רכב מנועי" לעניין חוק הפלת"ד, שהרי כך הסכימו ביניהם הנתבעת והנתבע, כעולה מתעודת ביטוח החובה; תאונה הנגרמת מפעולתו של המנוף דנן עשויה להחשב תאונת דרכים על-פי חוק הפלת"ד, מכוחה של החזקה המרבה שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הנוגעת לניצול הכוח המיכני של הרכב, על אף שהמנוף פועל מכוחו של מנוע נפרד; ההתחשמלות נגרמה כתוצאה מכוחו של המנוף, הן במובן של הקשר הסיבתי העובדתי, והן מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, מאחר והפגיעה בחוטי החשמל התרחשה בעת שמשטח ההרמה עשה את דרכו כלפי מעלה, ובו-זמנית התחשמל התובע בהישענו על מעקה המרפסת. 20. סוף דבר: הרכב הוא "רכב מנועי"; התאונה היא "תאונת דרכים", והחוק הוא חוק הפלת"ד. 21. בהתאם להצעת ב"כ התובעים, תידחה פסיקת שכ"ט עו"ד לשלב מאוחר יותר. נקבע לקדם-משפט ליום 13.12.06 שעה 15:00, אלא אם תימסר הודעה משותפת מבעוד מועד על הסכמה למינוי מומחה רפואי פלוני בתחום השיקום. מנוףמשאיתציוד מכני הנדסי (צמ"ה)ביטוח משאית