חייב מוגבל באמצעים בעל מניות בחברה

דוגמא לפסק דין בנושא חייב מוגבל באמצעים בעל מניות בחברה: 1. התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות של חברה כנגד מי שלטענתה יסד את החברה, המשיך לפעול בה במסגרת מומחיותו אך הסתיר את היותו בעל המניות בפועל למרות שלא יכול היה להרשם ככזה בהיותו חייב מוגבל באמצעים. רקע 2. התובעת עוסקת בשווק אביזרי צנרת מים, משאבות דשן ומחשבי השקיה וקיימה עם הנתבעת 2 (להלן: "החברה") קשרי מסחר מאז הקמתה. במסגרת עסקים אלו נמכרה לנתבעת סחורה במהלך שנת 2007 בסכום של 443,895 ₪. 3. החברה מסרה בידי התובעת סדרה של 19 שיקים בגין התמורה ולאחר ש- 3 שיקים בסך כולל של 50,049 ₪ הוצגו ביום 30.7.07 לפרעון וחוללו לא הפקידה את יתרתם לאור הפרה צפויה. בגין עסקה נוספת במהלך שנת 08 נותרה החברה חייבת סך של 50,487 ₪ ויתרת חוב זו לא סולקה. 4. לאחר שניתן ביום 11.3.08 צו פירוק כנגד החברה הגישה התובעת הוכחת חוב מחד ותביעה כנגד בעל המניות - הנתבע 1 שכנגדו ניתן פס"ד בהעדר הגנה. הואיל ולטענתה שימש הנתבע 3 הרוח החיה בהפעלת החברה, כשהוא עוסק בתחום מומחיותו בתחום תשתיות המים, יש לטענתה להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו בחוב החברה כלפי התובעת. 5. הנתבע טען להעדר יריבות בינו לבין התובעת הואיל ולא היה ואף אינו מנהל או בעל מניות בה, אינו בעל תפקיד בחברה, לא נטל בה חלק ברישומה או בניהולה השוטף אלא סייע מניסיונו לבנו לנהלה. בנוסף טען כי לא הוכחה כל התחייבות אישית של הנתבע והוא אף לא ערב מעולם לחובות החברה כלפי התובעת או כלפי כל נושה אחר. טענות הצדדים 6. לטענת התובעת הוכח כי הנתבע הוא "מקים חברות סדרתי" והוא שניהל את החברה בפועל תוך שהוא דואג כי בנו ובתו ירשמו כבעלי מניות בחברה בלא שהוא ירשם ככזה בשל המניעה האישית כחייב מוגבל באמצעים .הנתבע הודה למעשה בדרך הפעולה של הקמת חברות, הבאה לקריסתן והותרת נושיהן בפני שוקת שבורה. יתר על כן נטען כי אין לקבל את גרסתו הבלתי מהימנה של הנתבע ולהכיר בעדויות התביעה על פיהן הוכח כי הנתבע נהג מנהג בעלים בחברה, ישב במשרד מפואר והמשיך לעסוק בשווק מול לקוחותיו הקודמים להקמת החברה. 7. לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו יש לקבל את טענות הנתבע הואיל ולא הוכחה כל יריבות בינו לבין החברה וממילא לא הוכחה עילה להרמת מסך ההתאגדות גם אם היה בעל מניות בחברה, לא כל שכן משלא הוכח כי הנתבע חתם על מסמך כלשהו שיש בו לחייבו אישית כלפי התובעת. משכך, יש לטענתו לדחות את התביעה מה עוד שגרסת ההגנה הוכחה גם כן ועל פיה היה זה הנתבע 1 שניהל את החברה והתנהל מול התובעת בכל הנוגע לכריתת ההסכמים, ניהול המו"מ וביצוע הרכישה. עוד הוכח מנגד כי הנתבע 3 היה שרוי בתקופה קשה שמנעה ממנו תפקוד מיטיבי והביאה לאשפוזו בבי"ח לחולי נפש ועל כן לא ניתן לייחס לו כלל פעילות רלבנטית מול התובעת. פעילותו של הנתבע עובר להקמת החברה 8. לגרסת התובעת הוכח כי הנתבע יסד את חברת אליהו פלצי בע"מ (1988) שחוסלה בשנת 98 עת שהעביר את פעילותה והקים את חברת י. אליהו פלצ'י בע"מ. מנהל התובעת העיד כי הנתבע עבד מול התובעת גם במסגרת חברת אליהו פלצ'י בע"מ וכי הוא הכיר בו למעשה כבעל דברו. הנתבע היה זה שפתח וסגר חברות אולם הוא שנותר בחזית העסקית מול התובעת. כדבריו (בעמ' 9 ש' 22): "ת: לא. לאלי פלצ'י, כמו החברה הזו, היו חברות בעבר, וכל פעם מאיזשהם סיבות הן נסגרו, פשטו רגל, אני לא יודע מה הסטטוס המשפטי כי מעולם לא בדקתי זאת. ש: את חברת י. פלצ'י תבעת? ת: לא תבעתי אותם למרות שגם שם היה חייב לי כסף. בדיוק כמו פה, גם שם, הוא הבטיח לי שהכל יהיה בסדר והוא יסגור את הכל. ובאמת בחברות הקודמות הוא שילם לי כסף למרות שהחברות נסגרו, לכן לא היה צורך לתבוע. ש: גם בחברה של י.פלצ'י שנסגרה הוא שילם לך כסף? ת: כן. זו הסיבה שנתתי בו אמון, וסיפקתי לו סחורה למרות שהוא רשם את החברה הזו ע"ש הבן. כל פעם הוא סגר ופתח חברה. ש: י. פלצ'י שהוא היה חייב לך כסף, החברה נסגרה, וקיבלת את הכסף. ת: נכון מאוד." הנתבע הודה כי בעבר עבד כקבלן תשתיות עד לפני 15 שנים בסמוך לקריסת חברת אליהו פלצ'י 1988 בשנים 97'-98''. מלבדה הכחיש קשר לחברת י. אליהו פלצ'י בע"מ או לחברה נוספת בשם י. פלצ'י. יחד עם זאת הודה כי הקים ביחד עם אחר את חברת פלדן בע"מ שפעלה כ-3 שנים בלבד. לעומת זאת טען כי את החברה ( הנתבעת 2 ) שהוקמה ביום 25.7.05 הקים הנתבע 1 והוא שנרשם כבעל המניות בה. פעילותו ותפקידו של הנתבע בחברה 9. על פי הצהרת נציג התובעת מר ברוכי, ניהלה התובעת את כל עסקיה עם הנתבע ישירות לרבות ניהול המו"מ ורכישת הסחורה במהלך השנים גם כאמור, כשפעל במסגרת תאגידים שונים. את מערכת היחסים הגדיר כ"ותיקה" ותמיד התנהל מול הנתבע 3, כי הוא זה שחתם על השיקים ולכן לא בדק בציציותיה של חברה זו או אחרת שהקים במהלך השנים. לדבריו בסיס האמון נעוץ היה בהתנהלות מבטאה מוסר תשלומים ולכן לא נרגש היה עת שקרס כלכלית הואיל ואת המשברים צלח הנתבע בתשלום מלא. הוא גם לא ידע כי הנתבע נכנס למכון גמילה מסמים או שהה בב"יח אברבנאל. משכך נתן בו אמון שעה שסיפר לו כי הוא התקשר בהקמה של פרויקט גדול מול רשות מקומית ולכן סיפק לו באמצעות החברה סחורה בהיקף ניכר. העובדה שניתן אובליגו בהיקף כנ"ל היה כי ידע שהוא מבקש לבצע פרויקט בכפר יונה והיה משוכנע שהמועצה תשלם לו. על פי עדות נציג התובעת הזמנות הסחורה נעשו במשך שנים טלפונית או בפגישות בע"פ. מיד לאחר מכן ביצע העד הזמנה מהספק של התובעת והמשאיות היו מגיעות ישירות לאתר. תעודות המשלוח היו נחתמות ע"י עובדי או נציגי החברה, הואיל והנתבע לא היה מצוי באתר היו עובדי החברה מקבלים את הסחורה לידיהם. לדבריו, הנתבע היה המנהל, המוציא והמביא של החברה (בעמ' 13 ש' 1): "אליהו היה מנהל, היה סוגר את הפרויקטים, היה מזמין סחורה, סגר איתנו את ההנחות, סגר איתנו את המחירים. הוא היה המכניס והמוציא של החברה הזו. הבן שלו לא הבין באינסטלציה." לא זו אף זו, 19 השיקים שנמסרו מעת לעת ע"י החברה לתובעת נמסרו לעד אישית ע"י הנתבע וכלם היו חתומים על ידו. עובדה זו ראה במו עיניו כשנתן בידו במפגש מולו והשיקים נחתמו בנוכחותו במשרדי החברה בצור משה. בנוסף העיד כי הנתבע התחייב בפניו שישלם "עד הגרוש האחרון". בפועל ניהל את השיחות רק מול הנתבע ולא מול בנו שאותו כלל לא פגש לפגישה עסקית. שיחות אלו נוהלו גם עם עד התביעה הנוסף מר ויקטור. בנוסף העיד נציג התובעת כי גם שיקים שנמסרו עובר ליצירת יתרת החוב הנתבעת שולמו ע"י החברה בשיקים והיו חתומים ע"י הנתבע ואף נפרעו. הגם שהעד עומת עם העובדה כי הנתבע היה חייב מוגבל באמצעים ולא יכול היה לחתום על שיקים עמד על טענתו בדבר החתימה ע"ג השיקים אם מחמת שהותר לו אם מחמת שעשה כן תוך זיוף חתימה. 10. מנהלת החשבונות אצל התובעת הגב' אשל בן ידידיה, שבעדותה הודתה כי לא היתה אחראית על קבלת ההזמנות של הסחורה העידה כי ראתה את הנתבע במשרדי התובעת, והוא היה זה שהתקשר לנציג התובעת. עד התביעה מר ויקטור לביא התעסק ברכש, לוגיסטיקה ומו"מ מטעם התובעת. הוא העיד על מידת מערבותו של הנתבע בעסקים מול התובעת. ולדבריו שעה שהיה יחד עם מר ברוכי במשרד החברה לצורך הגשת הצעת מחיר, הנתבע רשם שיקים ומסרם לברוכי. ברם, לא היה מדובר ברישום פיזי כי אם במתן הוראה להנהלת החשבונות שלו להכין שיקים לכיסוי חובות קודמים. לדבריו, במו עיניו ראה כי השיקים שהוכנו הוגשו לנתבע והוא מסרם לנציג התובעת. עוד אישר העד כי חלק ניכר מההזמנות הסחורה של החברה בוצעו דרכו היות שכללו פרטים מיוחדים שרק הוא התעסק עימם. ברוב המקרים בוצעו ההזמנות בשיחות טלפוניות של הנתבע איתו וחלקן בפקס. בתצהירו ציין העד כי הנתבע שהה במשרדי החברה באופן קבוע, הוא שניהל מו"מ לגבי עלויות המוצרים והיה חותם על השיקים ומוסר אותם לידו. העד נשאל ברורות לגבי אופי תפקידו של הנתבע בחברה ועל כך השיב (בעמ' 28 ש' 21): "ש: עפ"י מיטב ידיעתך, מי היה מנהל החברה הנתבעת? ת: רק אליהו פלצ'י. איתו רק דיברתי. לא היה לי אף גורם אחר שדיברתי איתו. אנשים אחרים שהיו באים אלו היו העובדים שלו, לקחת סחורה שנתקעה, ברגע שקיבלו מאיתנו את הסחורה. אבל הוא האדם היחיד שקיבלתי ממנו הצעות מחיר, פקסים, והכל." ברם, למרות פירוט בתצהירו לא ידע להעיד דבר על השיקים והוא גם לא זכר אם סיפק סחורה אחרי שלושת השיקים שחוללו. 11. הנתבע הרחיק עצמו מפעילות מהותית בחברה וטען כי הגם שלחברה היו מספר עובדים ועליהם נמנו גם בנו וגם בתו הוא היה מגיע מידי פעם לאירועים חברתיים, ולמעשה בשל מצבו הקשה באותה עת ביקש אותו בנו להגיע לחברה על מנת שיסייע לו. כך ציין שלא מסר מעולם שיקים לתובעת מלבד פעם אחת וזאת כמעשה שליחות, וכדבריו (בעמ' 42 ש' 14): "היו ימים שלא הייתי קם מהמיטה, לא הייתי מגיע לשום מקום. הבן שלי אמר לי לבא ושאני אעזור לו. אז פעם בחודש או חודשיים העברתי איזה שיק או בקשה למישהו, מעבר לזה כלום." עוד הסביר כי (בעמ' 44 ש' 3): "הבן שלי הכריח אותי להגיע אליו, במשרדים שלו הוא עשה לי חדרון קטן שמידי פעם הייתי בא. הייתי מגיע לשם לעיתים רחוקות, אם הייתי מגיע בגלל מצבי רוח". הנתבע אישר שהכיר את מנהל התובעת מזה שנים והודיעו לטענתו כי החברה שבה פעל בזמנו, קרסה ובכך סיים את פעילותו העסקית. הוא הודה כי הסתבך בחובות החברה הנ"ל ואף נפתח כנגדו הליך פלילי ע"י שלטונות המס. לדבריו, המשיך אמנם ביחסי חברות עם נציגי התובעת אולם לא פעל כבעלים של החברה, לא היה בעל זכות חתימה, ולא חתם על אף תעודת משלוח של התובעת לעומת זאת המשיכה התובעת לפעול מול בנו. הנתבע עומת עם טענות נציגי התובעת כי נוהל עימו מו"מ ישיר וכי התעניין במשלוח הסחורה ועל כך השיב (בעמ' 44 ש' 28): "אני לא בעלים, אין לי זכות חתימה ,מעולם לא ניהלתי מו"מ. הייתי במשרד אחה"צ והם הגיעו, אז הם פגשו אותי." 12. הנתבע הסתייע בעדות בתו הגב' עינב בר דוד שעבדה כפקידה כללית ומזכירת החברה במשך מספר שנים. היא העידה כי היתה כפופה למנכ"ל החברה שהוא אחיה וסייעה לו בכל הדרוש לניהול החברה. הגם שהצהירה מפורשות כי הייתה מסייעת בידי אחיה והוא היה היחיד שנתן את הוראות והנחיות הטיפול בחברה הודתה כי לא טיפלה בסגירת עסקאות, לא ניהלה הליכי מו"מ, לא הציעה לרשויות הצעות לביצוע עסקאות עם החברה. תפקידה התמצה בהכנת חומר אודות קורות חיי החברה, והעבודות שביצעה. היא אישרה כי על בעלי התפקידים בחברה נמנו כמה מקרובי משפחתה ומלבדה עבד דודה אהרן שהיה אחראי על התפעול, הסב היה המסגר, גיסה היה מנהל עבודה ראשי, ואחיה היה המנכ"ל. רק לאביה לא היה תפקיד בחברה, הוא לא ניהל אף מו"מ עם ספק וגם לא עם התובעת הואיל ולא היה מוסמך לכך. אחיה שרצה לסייע לאביו היה נותן בידו באמצעותה מידי פעם סכומים מזעריים של 200-300 ₪. היא אישרה כי הנתבע עבד בזמנו בחברת אליהו פלצ'י בע"מ ואף היה בעל השליטה בה ועסק בעבודות צנרת. עוד אישרה כי גם חברת יהושע פלצ'י וגם החברה עסקו באותה עבודה אבל בהיקפים אחרים. לדבריה, אחיה רצה ליצור המשכיות של המתווה העסקי של אביה, כדי לעודד את אביו. המשכיות זו התבטאה גם בעבודה מול קובץ לקוחות שעבדו בזמנו עם הנתבע. העד נזאם קיסי שעבד כמנהל תפעול בחברה מ-2011 ועד 2008 אישר כי עבד קודם לכן בחברת י. אליהו פלצ'י בע"מ במשך כשנה שנתיים. לשינוי בשם החברה התוודע בתלוש השכר. לדבריו רק הנתבע 1 היה איש המפתח בחברה והוא שסיפר לו שאביו עובר גמילה. הגם שהעיד כי היה רואה את הנתבע בדיכאונו כשהוא מסומם, ציין כי היה מבקש ממנו לבצע עבודות פשוטות כמו צילום העתקים, וזאת רק אחר הצהריים - ערב כשהיה מגיע בסוף היום. הוא כשלעצמו לא הטיל על הנתבע משימות רבות אלא אחרים. 13. למעשה הניחו הצדדים בפני ביהמ"ש גרסאות נגדיות בדבר מעורבותו של הנתבע בהפעלת החברה. למול גרסת התביעה בדבר מעורבות פעילה תוך יצירת המשכיות לחברות אחרות שבהן פעל בעבר, טען הנתבע להעדר יריבות או מעורבות בחברה בכלל, ומול התובעת בכל הנוגע לפעילות בשם החברה, בפרט. ההכרעה בין הגרסאות צריך שתעשה למול מכלול הראיות והתמונה הכוללת תוך מתן משקל לתמיכה בראיות חיצוניות מלבד עדויות העדים. עדויות התובעת נתמכו בשיקים שנמסרו ע"י החברה ושהגרסה כי חתימתו של הנתבע התנוססה על חלקם או כולם , לא נסתרה ע"י הנתבע. למרות הגנתו המכחישה יריבות הודה בחקירתו כי היה מגיע למשרדי החברה ואף הוקצה לו חדרון לצורך ישיבה במקום. למעשה גרסתו הייתה מתפתחת ומהכחשה מוחלטת הגיע להודאה על מעורבות בפעילות אם כי מינורית מאד כמו ביצוע שליחויות והעברת שיקים. הנתבע ביקש להסתייע בעדים מטעמו אולם, עדותה של בתו לא סייעה לו למרות מאמצה ואילו העד מר קייסי שהעיד על חלקים רבים בדבריו מעדות שמיעה לרבות בדבר ניסיון הגמילה של הנתבע מסמים, הודה לבסוף כי גם הוא הטיל על האחרון משימות במסגרת פעילות החברה. זאת ועוד, הנתבע נמנע מהבאת מסמכים להוכחת טיפול הגמילה שעבר או אשפוזו בביה"ח הגם שבנקל יכול היה להציגם. כמו כן לא טרח להעיד את שאר קרובי המשפחה ששימשו בתפקידים בכירים בחברה והמנעות זו תזקף על פי ההלכה לחובתו. (ראה ע"א 548/78שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736 ( 1980) ניתן איפוא לקבע כי עלה בידי התובעת להוכיח כי תפקידו של הנתבע היה רחב יותר מאשר שביקש להעיד על עצמו או שהעידו עדיו. בפועל אמינותו הנמוכה של הנתבע חיזקה עוד יותר את גרסת התובעת כי הוא שהתנהל בשם החברה מולה וכי היה מוסמך להתקשר עימה בהסכם, ליצור כלפיה מצגים וליטול התחייבויות בעבור החברה . ברם, לא היה בכל אלו להוכיח כי היה בעל השליטה בחברה או בעל מניותיה אלא לכל היותר נושא משרה בה. הרמת המסך - המישור הנורמטיבי 14. חוק החברות עיגן בסעיף 6 את תורת הרמת המסך כלפי בעלי המניות והאורגנים של החברה. יסודה של הרמת מסך הוא ייחוס חובות החברה לבעלי מנותיה ולכן נוכח קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבע כי שומה על התובע להוכיח את העילה על בסיס תשתית ראייתית מלאה ומשכנעת בדבר שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית. (ראה: ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חברה לבנין בע"מ (5.2.04 ) וכן ע"א 3755/03 שמעון בן חמו נ. טנא נגה שיווק 1981 בע"מ (12.9.04 ) תיקון מס' 3 לחוק החברות צמצם את השימוש בעילה זו למקרים החריגים של שימוש באישיות המשפטית הנפרדת למטרה לא כשרה בכדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה ושעה שבעלי המניות היו מעורבים במודע בפעילות המנויה בסעיפים 6(א)(1)(א) ו6(א)(1(ב) לחוק החברות. בין מקרים אלו נמנו מקרים של עירוב נכסים וערוב הפעילות הפרטית עם זו של החברה, מעשי תרמית, הברחת נכסים ללא תמורה מספקת, התנהגות בלתי הגונה ונטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (ראה: א.חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, 253). אכן כפי שהצביע ב"כ התובעת כשעסקינן בחברה משפחתית הנטיה היא לגלות פתיחות גודלה יותר להרמת המסך. (ראה ע"א 4606/90 מוברמן נ' תלמר פ"ד מו(5) 353 (1992 )) אולם אין בכך חזות הכל, שהרי גם כשמדובר בחברה משפחתית, שבה מחזיק בעל השליטה ברוב מניותיה והוא המוציא והמביא בקשר להתנהלותה, אין בכך כשלעצמו להתיר את הרמת המסך אלא יש להוכיח כי מהפעולות שבוצעו על ידו ניתן להסיק כי האחרון עשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. (ראה ע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ. עמי בן יעקב (2.8.09 )) אם כן, השאלה שנותרה להכרעה היא, האם ניתן היה להרים את מסך החברה גם במקום שמי שפעל מול הנושה היה נושא משרה בחברה פרטית, ונותר בעל זיקה עניינית אליה. וכנאמר בפסה"ד ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16.10.05): "אכן, ... השיל המערער מעליו את הגלימות הפורמליות של החברה, אך כלפי המשיבה היה בעסקים במקומו כמקודם, דיבר בשם החברה, עסק בענייניה כבתחילה ולא נודע כי יצא מקרבה חוצה. .....ראו באנלוגיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"א 2244/81 קומפני פרייזין דה-פרטיסיפסיון נ' פלאטו שרון (פ"מ תש"מ(2) 10), שם חיוה בית המשפט את דעתו, כפי שמציינת ד"ר ה' בר-מור (א' פלמן, דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה (מהדורה ד' מאת הדרה בר-מור, כרך א', תשנ"ד) ע' 107): "אפשר להרים מסך גם מעל דירקטור ... המנהל למעשה את החברה ... למרות העדר כל קשר משפטי בין השולט לבין החברה". ועוד: "ניתן לגולל בעקבות הרמת המסך מעל לחברה חבות לא על מנהל בלבד, אלא גם על מי שלפי הוראותיו והנחיותיו נוהגים היו מנהלים לפעול". דא עקא, שלאחר התיקון וכפי שהצביע ביהמ"ש בפסה"ד הנ"ל עם תיקונו של סעיף 54 לחוק על ידי ביטול סעיף קטן (ב) שלפיו ניתן היה לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה (להרים מסך) כלפי יחידים כאורגנים של החברה, יוחדה הרמת המסך לבעלי מניות בחברה. מכאן, שגם אם הוכח כי הנתבע היה נושא משרה בחברה ולא יותר מכך, לא ניתן היום להורות על הרמת המסך, וכבר מטעם זה יש לדחות את התביעה. 15. למעלה מן הצורך אוסיף, כי התובעת לא עמדה בעול הוכחת תנאי סעיף 6 גם לו הוכח כי הנתבע היה בעל המניות ובעל השליטה בחברה. אמנם הוכחה תחלופת חברות ע"י הנתבע, אולם התובעת הודתה כי בכל השלבים הנ"ל עמד הנתבע בהתחייבויותיו כלפיה. לא הוכח כי הנתבע החליף חברות באופן המלמד על רצון להונות, כאשר לא הוכח כי החלפת החברות לא נעשתה לצרכים עסקיים. למעשה, לא הוכחה כלל מסגרת פעילותו העסקית של הנתבע בחברה, ובוודאי שלא באופן המצביע על מעשה תרמית מובהק כלפי התובעת. מלבד אמירה סתמית כי ככל הנראה הנתבע נטל לכיסו את כספי מועצת כפר יונה שהגיעו לחברה, לא הוכח דבר. התובעת התבססה על מערכת היחסים שניהלה מול הנתבע, ובזו לא היה כדי להצביע על הפעלת יסוד נפשי לקיפוחה, ולמעשה לא הוכח כל יסוד מיסודות דוקטרינת הרמת המסך. לסיכום 16. לאור האמור ,התביעה נדחית. אינני עושה צו להוצאות בנסיבות. דיני חברותחייב מוגבל באמצעיםבעלי מניותמניות