הבורר לא ציין בחוות דעתו את פרטי השכלתו וניסיונו בתחום הבוררות - בניגוד לסעיף 4 לפקודת הראיות. מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא חוות דעת בורר ללא פרטי השכלה וניסיון: בפניי בקשה לביטול פסק בורר ובקשה לאישור פסק בורר - מכוח סעיפים 23 ו - 28 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"). כללי: 1. המבקשים - הם התובעים - עתרו לחיוב הנתבעים בסך של 43,880 ₪ בגין נזק שנגרם לטענתם לנכסם בעקבות עבודות אותן ביצע הנתבע 1 בדירתם. המשיב - הוא נתבע 1 - הגיש מנגד, כתב תביעה שכנגד על סך 9,500 ₪ בטענה כי לא שולמו לו מלוא הסכומים המגיעים לו עבור אותן עבודות שביצע בדירת התובעים. 2. בדיון שהתקיים ביום 31.05.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה תופנה התובענה לבוררות, בהתאם להסכמות אשר הוכתבו בפרוטוקול הדיון ולהן ניתן תוקף של החלטה. (במסגרת הסכמות אלו, נמחקה אף נתבעת 2). 3. משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמה בדבר זהותו של הבורר, מיניתי את מר משה מלכה כבורר מטעם בית המשפט, וקבעתי כי פסק הבוררות יינתן בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון. 4. ביום 20.02.12 ניתן פסק בורר אשר הוכתר כ"חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט", ולפיו נקבע כי על הנתבע לשלם לתובעים סך של 1,156 ₪, תוך שקיזז את נזקי התובעים מיתרת הסכום המגיע לנתבע עבור עבודתו. 5. לאחר מתן פסק הבורר וחרף קביעותיו, פנו המבקשים לבית המשפט על מנת לקבל רשות להפנות שאלות הבהרה לבורר. עוד ביום 6.3.2012 הבהרתי למבקשים כי משעה שהתיק הופנה לבוררות, הרי שלא ניתן להפנות אליו שאלות הבהרה שכן אין המדובר במומחה הנותן חוו"ד אלא בבורר המכריע במחלוקות בין הצדדים. 6. ביום 17.4.2012 הגישו המבקשים בקשה לפסילת חוו"ד מומחה או לביטול פסק / החלטת הבורר, עקב פגמים נטענים בעבודתו כבורר. משטענות המבקשים בבקשתם לא היו סדורות ולא ניתן להבין מהן מה הן בדיוק עילות הביטול, הוריתי על קיום דיון במעמד שני הצדדים, לא לפני שהתקבלה תגובת המשיב. בסופו של הדיון אשר התקיים ביום 03.06.12, הוריתי למבקשים ליתן עמדתם ביחס להמשך ההליכים בבקשה זו לפסילת פסק בורר. תחת זאת, הגישו המבקשים ביום 10.07.11, בקשה לזימון בורר לבית המשפט. החלטתי בבקשה זו ניתנה ביום 06.08.11, ובה הוריתי על דחיית הבקשה מהטעמים שנומקו שם, אך אף על פי כן, ניתנה למבקשים ארכה ליתן הודעה בדבר המשך ההליכים בבקשה לפסילת פסק בורר עד ליום 01.09.12. 7. ביום 14.8.2012 הודיעה ב"כ המבקשים כי הם מבקשים להמשיך את "ההליכים לפסלות פסק הבורר". המבקשים חזרו על האמור בבקשותיהם הקודמות והוסיפו ועתרו לזימונו של הבורר וזאת על מנת "להראות לבית המשפט כי מדובר במומחה שגורם לעינוי דין". בהחלטתי מיום 23.09.12, חזרתי וקבעתי כי לא מצאתי להורות על זימונו של המומחה לבית המשפט, ואולם עם זאת, משפורטו בבקשה זו עילות נוספות לפסילת פסק הבורר שלא נטענו קודם לכן, הוריתי למשיבים ליתן תגובתם תוך 10 ימים לאחר מכן. 8. בהתאם להוראותיי הגיש המשיב את תגובתו ביום 11.10.2012 ואף שניתנה למבקשים הזכות להגיש תשובה לתגובה, הודיעה ב"כ המבקשים ביום 07.01.13 כי הינה מוותרת על זכותה זו. נימוקי המבקשים לביטול פסק בורר: 9. הבורר לא ציין בחוות דעתו את פרטי השכלתו וניסיונו בתחום הבוררות - בניגוד לסעיף 4 לפקודת הראיות. 10. ניתנה חוות דעת מומחה ולא פסק בורר, ופסק הבוררות לא ניתן עד היום. 11. פסק הבורר ניתן באיחור, בחלוף שלושה וחצי חודשים. 12. בעלי המקצוע אשר ביצעו את עבודות התיקון לא הוזמנו ליתן עדות, הפנייה לאינסטלטורים אשר ביצעו את התיקון הייתה עת שהו הללו בעבודה ואת ממצאיו קבע הבורר על סמך שיחה יחידה שנערכה עמם בתנאי רעש רב. אי לכך, לא ניתנה הזדמנות לבעלי המקצוע להשלים את טענותיהם כך שיוצא כי חוות הדעת ניתנה "במעמד צד אחד בלבד - על פי דברי הנתבע". 13. הבורר לא נתן התייחסות לחשבוניות בגין התיקונים, לא בחן את היקף העבודות שבוצעו ולא העריך את שווי הנזקים וגובה הפיצוי ובחר לקזז בלא שהנתבע הוכיח את תביעתו. בחינתו של הבורר היתה שטחית בבחינת "בדיקה מדגמית" תחת בדיקה מעמיקה של כל "פריט ופריט". 14. הבורר לא הורה לנתבע להשיב לתובעים הסך של 8,000 ₪ אף שהוכח כי הסכום נגנב על ידו, על פי ממצאי הפוליגרף. 15. הנימוק החשוב מכל,לטענתם, הינו העדר התייחסות הבורר לפניות ב"כ המבקשים לתיקון פסק בורר ובהתנהגותו זו גרם הבורר לעינוי דין ובכך הפר את הוראות סעיף 11 (2) לחוק. 16. המומחה לא פסק הוצאות, לרבות שכר טרחת הבורר, ואף לא פסק שכר טרחת עו"ד ולא קבע מי יישא בעלות הפוליגרף. 17. לנוכח כל הפגמים הללו, הרי ש"נסיבות המקרה מגלות סדרת פגמים מהותיים וחמורים היורדים לשורשו של עניין ומקימות תחושה קשה של פגיעה בכללי הצדק הטבעי וקיים חשש למשוא פנים ולעיוות דין", במובן סעיף 20 לפקודת הראיות. תגובת המשיב: 18. המשיב מתנגד לבקשה ולטענתו, פסק הבורר ניתן כדין, ותואם הוא את הוראות המינוי שנקבעו על ידי בית המשפט, ומשכך על התובעים לכבדו. לטענתו, התנהלות המבקשים מהווה דוגמא מובהקת לניסיונם של התובעים לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט. לגופו של עניין, טוען המשיב כי למבקשים ניתנו הזדמנויות רבות אשר נוצלו, להשמיע את דבריהם בפני הבורר, כי הצדדים יחד עם באי כוחם שהו עם הבורר בדירה במשך מס' שעות, כאשר הבורר שוחח וחקר ארוכות את הצדדים ובאי כוחם ואף שוחח טלפונית עם בעלי המקצוע אשר הגישו את החשבוניות. באשר לאיחור בהגשת פסקו - ככל שאכן ניתן פסק הבוררות באיחור, הרי זה פועל יוצא מהתנהלותם של המבקשים עצמם אשר לא נכחו בפגישה הראשונה שנקבעה עמם בנכס. מעבר לכך, טוען המשיב כי לפסק הבורר חותם של מעשה בי-דין כך שלא ניתן לשנותו לאחר כשנה ממועד נתינתו. מכל מקום טוען המשיב לא נגרם למבקשים כל עיוות דין. מכל הטעמים האלה, עותר המשיב לדחיית בקשת המבקשים לביטול פסק הבורר ולחייבם בהוצאות בגין בקשה זו. הדין החל: 19. מן המפורסמות היא כי מתחם התערבותו של בית המשפט בפסק בורר הינו מצומצם ביותר. בית המשפט יידרש לביטול פסק בורר רק על פי העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, ואלה יפורשו בצמצום. בית המשפט העליון התייחס לעניין זה ברע"א 3680/00, אהרון גמליאלי נ' מגשימים, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פד' נז (6) 605, 616, כשקבע כי: "מושכלות יסוד הן כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק, שיש לפרשן בצמצום רב... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו...". (ר' לעניין זה גם ע"א 4886/00, גרוס נ' קידר, פד' נז (5) 933) "ביסוד דרישה זו, עומד הרצון לחזק את מעמדו של מוסד הבוררות ופסק הבוררות כהכרעה סופית ומחייבת ובכך לעודד את המגמה של העברת סכסוכים לבוררות (רע"א 887/02 פרידנזון מנופים והובלות בע"מ נ' אלקובי; בש"א 16379/06 לורנצי נ' ציונוב 4.09.2006; רע"א 5842/06 ט.מ טכנולוגיה משרדית בע"מ נ' אור עוז בע"מ 8.1.2006; בש"א 4936/06 אלי ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ 25.9.2006; רע"א 8630/07 לייב הירש נ' יעקב צפריר 8.1.2008). יפים דברים שנאמרו בעניין זה מפי כב' השופטת דורנר ברע"א 7205/01 כפר דניאל, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מיטרני (תק-על 2022(1) 71: "בקשה לביטולו של פסק בוררות איננה אפוא תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי ובין המישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק בורר עשוי אפוא להתבטל רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו או בנסיבות בהן לא התקיימו עקרונות הבוררות המוסכמים על ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור" (ר' גם רע"א 3680/00 גמיליאל נ' מגשימים, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, נז (6) 605; רע"א 3268/09 אורי אורן נ' עודד רבינסקי 17.8.2009". באספקלריה זו אבחן איפוא את עילות הביטול דלעיל ותינתן התייחסותי לפי סדר הבאתם. דיון והכרעה: 20. סמכות בית המשפט לביטול פסק בוררות מצומצמת לעשר העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק. עילה זו המפורטת בסעיף 9 לעיל אינה נמנית בניניהן. למעלה מן הצורך יצויין כי הבורר כן ציין את השכלתו ופרטי ניסיונו בעמוד 2 לפסק. 21. אכן צודקת ב"כ המבקשים כי היה על הבורר להגיש פסק בורר ולא להגיש מסמך המכונה "חוות דעת", אך לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגום בתוקפו, על פי אף אחת מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק. אין חולק כי הפסק ניתן על ידי בורר שנתמנה על ידי כדין ובהתאם להסכם בוררות בר תוקף. לא כותרת המסמך היא שתקנה לו את מעמדו כ"פסק בוררות". הקובע לעניין סיווג המסמך הינו טיבו. במקרה דנן, אין חולק כי הבורר חיווה דעתו בכל המחלוקות שבין הצדדים, ובסופו של הפסק מחיל הבורר הוראות אופרטיביות בצורה ברורה וחד משמעית, באופן שאפשר לתת פסק דין ולכפות את ביצועו בהליכי הוצל"פ. אי לכך, אני מוצאת כי המדובר בעניין טכני ולא בפגם מהותי, וכי ניתן לאשר את הפסק כפי שהוגש. באשר לטענת המבקשים כי פסק הבורר אינו מחייב את הצדדים משעה שטרם אושר, הרי שהלכה היא כי פסק בורר מחייב גם לפני שאושר, בכפוף להליכים בדבר ביטול הפסק (סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', 897 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)), אלא שהוא אינו בר אכיפה בהוצל"פ בטרם מתן האישור. האישור הופך את פסק הבוררות לבעל מעמד זהה לפסק דין של בית המשפט. 22. באשר לטענה כי הפסק ניתן באיחור - מעבר לטענה העובדתית שהועלתה על ידי ב"כ הנתבע, בתגובתו, בדבר ביטול הפגישה הראשונה שנקבעה על ידי המבקשים עצמם (טענה שלא הוכחשה עובדתית, בהעדר תשובה לתגובה), הרי שאף סעיף 26 (ג) לחוק קובע כי "לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו" (ההדגשה לא במקור). פרופסור אוטלונג בספרה דלעיל, מבהירה כי דרישה זו באה על מנת להבטיח שגורם הזמן אכן נחשב מלכתחילה למבקש הביטול כיסוד חשוב ולא שהובא נימוק סרק. 23. עילת ביטול זו, המפורטת בסעיף 12 לעיל, הינה על פי סעיף 24 (4) לחוק, ולפיה הבורר לא נתן למבקשים הזדמנות נאותה להביא את ראיותיהם, בהעדר פנייה נוספת לבעלי המקצוע אשר ביצעו את התיקון להשלמת טיעוניהם. אין בדעתי לקבל טענה זו. ראשית, יצויין כי בהסכם הבוררות לא נקבע שהבורר יהיה כפוף לדיני הראיות. בנסיבות בהן שוחרר הבורר מסדרי דין ומדיני ראיות, צד לבוררות אינו יכול לעתור לביטול הפסק, משום שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו (ר' אוטולנגי, שם, בעמ' 1031). זאת ועוד: הבקשים לא הביאו כל ראייה כי ניסו להביא ראיות מטעמם בפניי הבורר וכי הבורר סירב לקבלן. ודוק: היוזמנה להביא ראיות היא של הצדדים ולא של הבורר. ככל שלא עמדו על זכותם להביא ראיות, הרי שאין הם יכולים להלין על הבורר בעניין זה. כללים אלה חלים מקל וחומר, עת ציין הבורר בפסקו, כי שוחח עם אותם בעלי מקצוע וכי העריך את עלות התיקון לא רק על בסיס השיחה עמם, אלא אף על בסיס הצילומים נשוא התיקונים אשר הועברו לידיו ע"י המבקשים בעצמם, ובהסתמך על כתבי הטענות ועל שיחה שערך עם התובעים, ובה מסרה לו התובעת כי קרוב משפחתה ביצע חלק מאותן עבודות. על בסיס כל הנ"ל, קבע הבורר כי חלק מעבודות אלו שבוצעו על ידי אחרים, אינן קשורות לעבודות הקבלן ולהתרשמותו, האינסטלטורים עמם שוחח לא ביצעו את אותן עבודות שפורטו בחשבוניות אשר הוצגו בפניו. לפיכך לא מצאתי כי קמה חובה לבורר לזמנם בשנית, ואף לא מצאתי כל הצדקה בנסיבות אלה, להשלמת הטענות. 24. טענה זו המפורטת בסעיף 13 לעיל, הינה טענה "ערעורית" באופיה אף שהיא מוגשת בכסות של עילה המוכרת בתיק. הלכה היא, כאמור, כי בית המשפט הבוחן פסק הבוררות אינו בוחן אותו כערכאת ערעור הבוחנת פסק דין ואין הוא אמור לבדוק אם הבורר צדק בקביעותיו או טעה בהן, שהרי עילת הביטול של טעות על פני הפסק אינה נמנית עם עילות הביטול. ר' פסק דינה של כב' השופטת דורנר ברע"א 7205/01 לעיל, ור' גם דברי בית המשפט ברע"א 368/00 לעיל: "...בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא - אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבוררות בשאלות יסוד שעניינן ועיקרן בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות". משמע: העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הן עילות אשר בילתן - אין, כאשר המאפיין עילות אלו הוא התייחסותן לתקינות ההליך של הבוררות, להבדיל מתוכן הפסק עצמו. אי לכך, אינני מקבלת טענת התובעת בדבר אי הוכחת תביעתו של הנתבע, כמו גם פסיקתו ביחס לקיזוז שכרו. למעלה מהצורך ייאמר כי בניגוד לנטען, כן ניתנה התייחסות בפסק הבורר לחשבוניות ולעבודות שבוצעו על ידי אחרים (ר' סעיף 2 לעמ' 5 בפסק הבורר ופרק ג' בעמ' 6). בניגוד לנטען, הפסק אף מתייחס מפורשות להיקף העבודות שבוצעו על יד י הקבלן ועליהן סוכם, למהות הנזקים ועלות תיקונם, והאם נוצרו הם בגין עבודות הקבלן, בדיוק כפי הנדרש על פי הסכם הבוררות. 25. טענה זו בדבר קיזוז הסך של 8,000 תמוהה ואינה ברורה כלל, שהרי המומחה קיזז את הסכום מתוך הכספים המגיעים לנתבע בגין עבודתו, וככל שלא היה מקזזם - כטענת המבקשים - הרי שהתוצאה הייתה כי התובעים היו חייבים לנתבע ולא להיפך. לפיכך, אין נפקא מינא לעניין תוצאת הפסק, לעובדת הגניבה. ודוק: בהסכם הבוררות הוסכם כי היה ויימצא כי התובעים דוברים אמת - ייקבע כי התובעים לא שילמו סכום זה. לא הוסכם ואף לא התבקש סעד של השבה, לא בכתב התביעה ואף לא בהסכמות הצדדים. 26. סעיף 11 (2) לחוק עניינו בהתנהגות הבורר במהלך הבוררות, שבמסגרתו רשאי בית המשפט להורות על העברה מתפקידו. משאין המדובר בבקשה להעברת בורר מתפקידו, ומשעה שהטענות בדבר חוסר התייחסות הבורר לפניות התובעים הינן לאחר שניתן פסק הדין, לפיכך - אין כל רלוונטיות לעילה זו לבקשה זו לביטול פסק בורר. למעלה מן הצורך, יובהר כי מעיון בבקשה לתיקון הפסק (צורפה לבקשה הראשונה לביטול פסק בורר) עולה כי מרבית התיקונים המבוקשים אינם מתייחסים לעניינים המפורטים בסעיף 22 לחוק וזאת למעט העניינים המפורטים בסעיף 16 לנימוקי הבקשה (קרי: אי פסיקת שכ"ט בורר ושכ"ט עו"ד - שלדידן תינתן התייחסותי להלן). יתר טענות התובעים בבקשה לתיקון הפסק עניינן ערעור על פסקו - טענות הזהות לאלו המועלות בבקשה זו לביטול פסק הבוררות. מבוקשם של התובעים היה למעשה עריכת חישוב חדש של נתוני פסק הבוררות. יתר על כן, הרי שבניגוד לנטען, הבקשה לתיקון פסק הבורר (להבדיל מהבקשה למתן תשובות לשאלות הבהרה - אשר נדחתה) הוגשה לראשונה ביום 05.06.12, בעוד שחוות הדעת הוגשה ביום 20.02.12, קרי: למעלה מ - 30 הימים הקבועים בסעיף 22 (ב) לחוק. מכל מקום, אף שאכן לא ניתנה התייחסות הבורר ביחס לאי פסיקת שכר הבורר ולשכ"ט עו"ד, לא מצאתי כי יש באלה כדי להוות נימוק לביטול הפסק, משניתן להורות על השלמתו על דרך החזרתו לבורר בהתאם לסמכותי על פי סעיף 26 (ב) לחוק. משוא פנים ועיוות דין: 27. טענות אלו נטענו בעלמא, באופן סתמי וללא כל תימוכין בצידן ומוטב היה שלא להעלותן. ככל שמכוונים התובעים לעילות הביטול שבסעיפים 24 (9)(10), הרי שאף בהקשר זה אין בדעתי לקבלה. בפרשת גוירצמן (רע"א 5991/02, גוירצמן נ' פריד ושובל, פד' נט (5) 1) נקבע כי "מיועדת למצבים נדירים למדי, כמו למשל אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי; התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות, ואשר חוסר גילויין בזמנו לא היה תלוי במבקש; התגלתה תרמית שהשפיעה על מתן פסק בוררות או שלא הייתה סמכות להיזקק לבוררות". בנסיבות העניין, לא מצאתי כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי אכן מתקיימות עילות ביטול מכוח הוראת סעיף 24 (9) או (10) וכי עסקינן במקרה בו נפגעו עקרונות של צדק טבעי או התגלו עובדות חדשות בלתי ידועות או שהתגלתה תרמית כלשהי. הלכה היא כי בית המשפט יקבע כי פסק הבוררות נוגד את תקנות הציבור רק כאשר מוצא הוא כי תוכנו, להבדיל מתוצאותיו, מנוגד לתקנת הציבור. לא מצאתי כל פגם בתקינות ההליך. חיוב התובעים בסכום שנפסק אינו יכול להיחשב כעיוות דין ו/או כמשוא פנים ו/או כפגם היורד לשורשו של עניין. לא מצאתי כי הבורר פעל בחוסר סמכות ו/או כי חרג מסמכותו. ניתנה לבעלי הדין הזדמנות להביא טענותיהם וראיותיהם והבורר הכריע בסופו של עניין בכל העניינים שנמסרו להכרעתו. למעלה מהצורך ייאמר כי אף אם התיקון היה מוצדק, הרי שלאור הוראת סעיף 26 (א) לחוק הבוררות "בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין". במקרה דנן, לא מצאתי כי נגרם לתובעים עיוות דין. דומה כי התובעים אינם שבעי רצון מתוצאת הפסק ועל רקע אי שביעות רצונם, הוגשה הבקשה דנן, תוך שמנסים הם ליצוק בה עילות שונות, אשר לטעמי, אינן מתקיימות בענייננו. אינני סבורה כי תפקודו של הבורר, ככל שהיה בו פסול - ואינני קובעת כך - פגע באופן כלשהו באיכות הפסק או בתוקף הקביעות שנקבעו בגדרו. הבורר בחר להגיע למסקנתו, לאחר שקלא וטריא של הראיות אשר באו בפניו והתרשמותו מן העדים ומבעלי הדין, ועל רקע האמור, לא מצאתי למקום לבטל את פסק הבורר. 28. באשר לאי פסיקת שכר הפוליגרף - הרי שעניין זה לא הועבר להכרעה בפני הבורר, משהוסכם על ידי הצדדים כי עלות זו תהא על פי תוצאות הבדיקה (ר' סעיף 9 להסכמות). אי לכך, ומשנמצא כי הנתבע אינו דובר אמת בגרסתו - יש בדעתי לחייבו בגין הוצאות בדיקת הפוליגרף שבוצעה לתובעים. לא כן בעניין שכר טרחתו של הבורר - עניין זה הוסכם מפורשות בסעיף 8 להסכמות הצדדים, ולפיו הוסכם כי הבורר יקבע בפסק דינו על מי יוטלו הוצאות שכר טרחת הבורר ושכ"ט עו"ד. הנני מורה לבורר להגיש השלמה לפסקו בעניין שכר טרחתו ובעניין שכר טרחת עו"ד, וזאת עד לא יאוחר מ - 30 יום מהיום בו יקבל החלטתי זו. 29. סוף דבר: א. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את בקשת המבקשים לביטול פסק הבוררות ומשכך מורה על אישור פסק הבורר על פי הוראות סעיף 28 לחוק. ב. התובעים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מתום המועד האמור ועד למלוא התשלום בפועל. ג. הנני מחייבת את הנתבע בהשבת הוצאות הפולגירף שנערך לתובעת, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום בפועל, וזאת על פי קבלה שתומצא לידי הנתבע. ד. המזכירות תעביר העתק פסק דיני זה לבורר, לצורך השלמה בדבר שכר טרחת הבורר ושכר טרחת עו"ד, בהתאם לא בסעיף 28 לעיל. 30. פסק הדין הסופי יינתן לאחר שייתקבל הפסק המשלים. יישוב סכסוכיםבוררחוות דעת