מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא חבלה במונה חשמל: 1. השאלה שבמחלוקת בתיק זה היא - האם הוכח לי כי הנתבע צריך לשלם בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל במקום הצרכנות ברח' הגאון 9/2 בפרדס-חנה כרכור (להלן: "מקום הצרכנות"), כאשר התובעת סיפקה למקום הצרכנות חשמל, ואם כן מה הסכום? רקע 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, מתאריך 21.1.05 ועד 20.5.08, היה הנתבע צרכן החשמל במקום הצרכנות (ראה לעניין זה עדותו של הנתבע עמ' 16 לפרו' ש' 10-11). 3. לטענת התובעת, ביום 20.5.08 אותר במקום הצרכנות שימוש בלתי חוקי בחשמל (להלן: "שב"ח"), בכך שנמצאו במוני החשמל שני חורים בחלק העליון שנסתמו ושריטות על דיסק המונה. חבלות אלה שיבשו את פעולתו התקינה של המונה, כך שהמונה לא רשם את מלוא הצריכה של החשמל אשר נצרכה בפועל במקום הצרכנות, אלא פחות מכך. 4. לטענת התובעת, הפרשי החשמל המגיעים לה עפ"י חישוביה, לתקופת השב"ח, מתאריך 21.5.08 ועד ליום 20.5.08, הינם סך של 7,976.92 ₪ נכון ליום 19.5.09, ובערכים משוערכים ליום הגשת כתב התביעה בתאריך 12.4.10 הינו סך של 9,525 ₪. 5. לטענת הנתבע, על אף שהחזיק בדירה בתקופת השב"ח הנטענת, לא היה לו כל חלק בפעולות החבלה במונה, והוא כי לא עשה שימוש בלתי חוקי בחשמל (עמ' 16 לפרו' ש' 8-11, וכן ראה תצהירו במ/1). דיון והכרעה 6. שתי שאלות עומדות להכרעה בתובענה זו: א. האם התובעת הוכיחה כי מונה החשמל במקום הצרכנות חובל? ב. האם התובעת הוכיחה את סכום התשלום אותו היא דורשת לתקופת השב"ח הנטענת? שאלה א' - הוכחת מונה החשמל החבול 7. השאלה הראשונה אותה נברר היא - האם התובעת הוכיחה כי מונה החשמל במקום הצרכנות חובל? 8. הגישה התובעת את תצהיר העובד שלה, מר דוד מדמון, שתמציתו (ת/1) כדלקמן: א. הוא משמש כבודק מונים באזור חדרה מטעם התובעת. ב. ביום 20.5.08 הוא בדק את המונה במקום הצרכנות ומצא בו כדלקמן: 1. שני חורים סתומים במכסה המונה העליון. 2. שריטות על דיסק המונה. ג. הממצאים דלעיל מלמדים כי בוצעה במונה חבלה מעשה ידי אדם, במטרה לנסות ולהאט ולעצור את רישום צריכת החשמל במונה, כך שלא יהיה רישום נאמן ומלא של כל החשמל אשר נצרך בפועל במקום הצרכנות. ד. הוא החליף את המונה החבול במונה חדש ותקין. ה. החורים הסתומים במונה מלמדים שגורם זר קדח בו והחדיר לתוכו חפץ חד באמצעותו ניסה להאט ולעצור לסירוגין את סיבוב דיסק המונה, ובהתאם לא נרשמה מלוא צריכת החשמל במקום הצרכנות. ו. בוצע נסיון להסתיר את החבלות, בכך שהחורים באמצעותם החדירו את המחט למונה נסתמו. 9. מר דוד מדמון נחקר בפניי ותמצית חקירות כדלקמן: א. הסיבה ששלחו אותו למקום הצרכנות לבדוק את המונה היתה - שהצריכות שם היו מאד נמוכות, בצורה לא סבירה (עמ' 8 לפרו' ש' 15-17). ב. הוא בדק את המונה בנוכחות הנתבע, תוך תיאום עמו מראש (עמ' 8 לפרו' ש' 21; עמ' 9 לפרו' ש' 18). ג. את ממצאי בדיקתו כמפורט בסעיף 8(ב) לעיל הוא מצא בנוכחות הנתבע, שעמד לידו במשך כל הבדיקה (עמ' 9 לפרו' ש' 7-8). ד. הוא החליף את המונה החבול במונה חדש ותקין בתאריך 25.8.08 (עמ' 9 לפרו' ש' 27). 10. עד נוסף מטעם התובעת שהעיד על אי תקינות המונה במקום הצרכנות, היה מר ראובן נמט, שבמועד הרלבנטי לבדיקה (25.2.09) שימש כבודק מונים מטעם התובעת (סעיף 1 לת/2). בתצהיר עדותו הראשית ת/2 פירט מר נמט בהרחבה כדלקמן: א. נסיונו כבודק מונים הוא כ- 45 שנים. ב. את תיאור החבלות במונה הנדון (מכסה עליון חורר ועבר טיפול להסתרה). ג. את פירוט הבדיקות שערך למונה מהן למד על כי המונה לא רשם בפועל את כל צריכת החשמל שהיתה במקום הצרכנות, אלא בסטיה כלפי מטה ו/או לא רשם כלל (ראה סעיפים 3-7 לת/2). פירוט בדיקותיו את המונה פורטו בדו"ח שמילא וצורף כנספח א' לתצהירו. 11. בחקירתו הנגדית פירט מר נמט שוב את הבדיקות שערך למונה, באמצעות מד אלקטרוני ומחשב, כאשר כל אלה לימדו על מונה שחובל, ועל כן לא רשם את הצריכה האמיתית של החשמל במקום הצרכנות (עמ' 10 לפרו' ש' 8-32). ציין מר נמט כי את תוצאות בדיקותיו את המונה הוא רשם על דו"ח, אותו צירף כנספח א' לתצהירו (עמ' 10 לפרו' ש' 30-32). ציין מר נמט כי לעתים מבקשים צרכנים, אצלם נמצא מונה חבול וקיים לגביהם חשד לשימוש בלתי חוקי בחשמל, לבדוק את המונה בנוכחותו, ואז הוא מבצע את הבדיקה גם בנוכחות הצרכן. במקרה דנן לא התבקשה בדיקה כזו, לא ע"י הצרכן ולא ע"י מי מטעמו (עמ' 11 לפרו' ש' 24-28). 12. עד נוסף מטעם התובעת היה מר שליפקה משה, ראש מדור שב"ח באזור חדרה של התובעת, שנתן תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/3). בתצהירו זה ציין מר שליפקה בין היתר, כדלקמן: א. לאחר גילוי השב"ח במקום הצרכנות, הנתבע לא יצר קשר עם התובעת ואף לא הגיע לפגישות שתואמו עמו (סעיף 4). ב. מבחינת התובעת אין חשיבות לזהות מבצע החבלה במונה אלא לגורם אשר בדין אחראי לתשלום החובות במקום הצרכנות ו/או לגורם אשר השתמש בחשמל במקום הצרכנות, נהנה ממנו ולא שילם בגינו כל תשלום (סעיף 6). 13. מר שליפקה נחקר חקירה נגדית בפניי, ותמציתה כדלקמן: א. לשאלה מדוע התובעת לא פנתה למשטרה לאחר גילוי השב"ח השיב שהתובעת לא ממהרת לפנות למשטרה אלא מתעסקת בשלב ראשון בגביית צריכת החשמל הבלתי חוקית (עמ' 14 לפרו' ש' 22-28). ב. המונה שחובל הותקן בתאריך 23.6.1997 (עמ' 15 לפרו' ש' 4). ג. לשאלה מדוע המונה החבול לא הוצג בביהמ"ש השיב כי חשבון החשמל אודות צריכת החשמל הבלתי חוקית נשלחה לבעלים הרשום של הנכס מר אלשייך חיים, שנרשם גם כצרכן בחברת החשמל (הנכס הושכר בתקופה הרלבנטית לנתבע, אולם שניהם לא דאגו לרישום שם הצרכן העדכני אצל התובעת), ושולם על ידו בחודש מרץ או אפריל 2010. מששולם תשלום זה, נסגר תיק השב"ח בחברת החשמל, שכן החשבון נחשב כמשולם והמונה נשלח לגריטה (עמ' 15 לפרו' ש' 7-10). 14. כאמור, המונה החבול לא הוצג בביהמ"ש, ובגין כך טוען הנתבע בסיכומיו כי מחדל זה משמש לרועץ לתובעת ובגינו יש לומר כי לא הוכיחה כי המונה חובל. 15. דעתי אינו כדעתו של הנתבע, מהטעמים הבאים: א. לא שוכנעתי כי אי הצגת המונה בביהמ"ש ע"י התובעת נעשתה בכוונת זדון על מנת להסתיר את המונה מעיני ביהמ"ש או הנתבע. שוכנעתי מנימוקו של מר שליפקה, כמפורט בסעיף 13(ג) לעיל, כי הסיבה לגריטת המונה היתה סבירה. נזכיר כי מר אלשייך היה נתבע נוסף בתיק זה, ורק לאחר סיום הליך ההוכחות, כשהוברר לאשורו כי הצרכן בתקופה הרלבנטית היה הנתבע, החליטה התובעת לדחות התביעה נגדו (עמ' 16 לפרו' ש' 17-18). במסגרת הדיונים בתיק זה הלין בא כוחו של מר אלשייך כי מר אלשייך, בהיותו אדם מבוגר, כשקיבל את חשבון החשמל של השב"ח, "נבהל" ומיהר לשלם אותו (עמ' 1 לפרו' ש' 19-20), וביקש להחזיר לו סכום זה, וכך הוריתי (עמ' 7 לפרו' ש' 2-7). היינו - תמיכה בגרסתו של מר שליפקה כי אכן חשבון השב"ח שולם ע"י מר אלשייך ולכן המונה נגרט, ולא מכל סיבה אחרת. ב. רק במהלך ניהול ההוכחות בתאריך 18.3.12, נתגלתה לאשורה העובדה כי המונה נגרט ועל כן לא קיים יותר. הנתבע לא ביקש, מרגע צירופו לכתב התביעה כנתבע נוסף ועד למועד ההוכחות, לבדוק את המונה. ככל שהיה מבקש לבדוק את המונה והיה נבצר זאת ממנו, עקב גריטת המונה או כל סיבה אחרת, היה ניתן לייחס לטענתו משקל רב יותר. אולם כאמור, הנתבע לא ביקש לבדוק את המונה, ולמעשה לא הכחיש את ממצאי בדיקת המונה ע"י עובדי התובעת, אלא כל שציין בתצהירו מב/1 שהוא לא היה שותף לחבלות למונה ו/או לא גנב חשמל (ראה סעיף 10 למב/1). בנסיבות אלה אין לייחס לאי הצגת המונה החבול, לנוכח עדויות עדי התובעת (שהיו מהימנים בעיניי כפי שאפרט להלן) משקל רב. ג. עדותם של עדי התובעת (דוד מדמון וראובן נמט) אודות החבלה במונה, אי תקינותו עקב החבלה, ממצאי אי התקינות והבדיקות שנעשו לאימות אי התקינות כמפורט לעיל, לא נסתרו והיו מהימנים בעיניי. מר מדמון פירט בצורה בהירה את החבלות שמצא על המונה, חבלות שאושרו ע"י מר נמט בבדיקתו. מר נמט פירט את ממצאי בדיקות אי התקינות שנערכו על ידו והעלה אותם על הכתב, בצורת דוח שצורף כנספח א' לתצהירו ת/2. שוכנעתי מעדותם זו על קיום החבלות במונה ואי תקינות המונה עקב חבלות אלה, הגם שהמונה עצמו לא הוצג בפני ביהמ"ש. יותר מזה - טופס בדיקת חשד לשב"ח צורף לתצהירו של מר דוד מדמון ת/1. שם, בזמן אמת, היינו בזמן בדיקת המונה בתאריך 20.5.08, ציין מר מדמון כי "נמצאו שני חורים מלמעלה סתומים ושריטות על דיסק המונה". רישום בזמן אמת זה מגביר את מהימנות תוכן המסמך והמידע המופיע בו. 16. כל הנימוקים דלעיל שיכנעו לקבוע כי התובעת הוכיחה לי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי מונה החשמל שהותקן במקום הצרכנות נתגלה ביום 20.5.08 כמונה חבול, שאינו רושם את הצריכה האמיתית של החשמל במקום הצרכנות אלא פחות מכך. שאלה ב' - הוכחת סכום התשלום בעבור השב"ח. 17. כאמור, הוכח לי שהמונה במקום הצרכנות היה חבול, באופן שלא שיקף את צריכת החשמל האמיתית. 18. כאמור, בתקופה הרלבנטית לנו לצריכת השב"ח הנטענת, הנתבע היה צרכן החשמל במקום הצרכנות (ראה סעיף 2 לעיל). בלי קשר לשאלה האם הנתבע הוא זה שחיבל במונה אם לאו, ככל שיוכח שסופק חשמל למקום הצרכנות בתקופת היותו צרכן, שלא נרשם במונה עקב חבלתו ועל כן לא שולם עליו כדין, הנתבע צריך לשלם את ההפרש (צריכת החשמל האמיתית בהפחתה של צריכת החשמל שנרשמה במונה החבול), מכח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. סעיף 1 לחוק האמור קובע לאמור: "א. מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שרות או טובת הנאה אחרת (להלן: הזוכה), שבאו לו מאדם אחר (להלן: המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם ההשבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. ב. אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה, או בדרך אחרת". 19. סעיף זה מדבר בעד עצמו ומכוחו חייב הנתבע לשלם בגין החשמל שצרך אך לא נרשם כדין. בצדק ציין בנדון מר שליפקה בתצהירו (ראה גם סעיף 12(ב) לעיל), כי מבחינת התובעת חשוב מי נהנה מהשב"ח, וחשיבות זהות מבצע החבלה חשובה פחות. 20. לעניין תקופת השב"ח הנטענת - טוען מר שליפקה מטעם התובעת, בתצהירו ת/3, כי תקופה זו היא מתאריך 1.1.05 ועד למועד גילוי השב"ח והחלפת המונה בתאריך 20.5.08 (כמפורט לעיל). מבהיר מר שליפקה בתצהירו (סעיף 4.1) כי בהתאם לריכוז נתוני צריכת החשמל, כפי שמופיע בגליון השימושים שצורף לתצהירו וסומן ג', ניתן לראות כי מחשבון יום 1.1.05 ישנה ירידה דרסטית בצריכת החשמל שנמשכה עד ליום גילוי השב"ח בתאריך 20.5.08. ציין מר שליפקה באותו סעיף כי הצריכה השנתית בשנת 2004 היתה 4471 קוט"ש, בעוד שהצריכה השנתית בשנת 2005 ירדה דרסטית ל- 2480 קוט"ש, ובשנת 2006 ירדה הצריכה השנתית ל- 282 קוט"ש וכו'. 21. יצוין כבר עתה כי עיון בגליון השימושים האמור, נספח ג' לת/3, מאמת את מה שהצהיר מר שליפקה. 22. מכאן מסיק מר שליפקה את תקופת השב"ח מתאריך 1.1.05 ועד 20.5.08. 23. יצוין כי בטופס בדיקת חשד לשב"ח שצורף כנספח ב' לת/3 (טופס שמולא ע"י עובד התובעת מר דוד מדמון), צוין כי "הלקוח (הנתבע - ח.ש.) טוען שלא גר כשנה וחצי... כרגע הבית מוזנח. לפני כן גרה חמתו ז"ל". לכאורה ניתן הסבר ע"י הנתבע מדוע היתה ירידה בצריכת החשמל בשנת 2005. הסבר זה חוזק והורחב ע"י הנתבע בטיעוניו בפניי בדיון שהתקיים ביום 26.6.11, שם ציין כדלקמן: "אני הייתי בשכירות מ- 2001, לא זוכר את החודש, עד 2008 וגם לא זוכר את החודש. הבית... שעליו מדובר הוא בית שני שלי. יש לי בית גם בכפר יונה רח' אחי אילת מס' 35. הוא בית שלי פרטי ויש לי שם מונה חשמל רשום בחברת החשמל מ- 1950. שכרתי את הבית הזה מסיבות אישיות שלי. הייתי גרוש ואיני יכול לפרט. גרתי בו לעתים. היתה תקופה מ- 2001 עד X שנים שגרתי יותר מאסיבי, ואח"כ מאחר ואשתי ז"ל (התגרשנו וחזרנו) אז היא קיבלה את המחלה הקשה ונפטרה לפני כשנתיים, ואז היא היתה מאושפזת בתל-השומר ואח"כ במקום הסיעודי, וכל המשפחה סביב המיטה 24 שעות, כך שבתקופה הרלבנטית שם בילינו ולא בילינו בכלל בפרדס חנה. זה היה סגור..." (עמ' 4 לפרו' ש' 25-31; עמ' 5 לפרו' ש' 1). היינו - הסבר נוסף מדוע צריכת החשמל במקום הצרכנות הלכה ופחתה משנת 2005 ואילך. 24. מר שליפקה עומת עם מידע זה בחקירתו הנגדית, וציין כדלקמן: א. הוא הזמין את מר גולן 3 פעמים לפגישה במשרדו לקבל הסבר לעניין השב"ח, אך הנתבע לא התייצב לפגישות אלה (עמ' 12 לפרו' ש' 1-15). ב. בנסיבות אלה ולנוכח המונה החבול שלימד על צריכת חשמל נמוכה מהצריכה האמיתית, הוא ערך חשבון חשמל מעודכן (עפ"י ממוצע צריכה חודשי בהסתמך על כמות צריכת החשמל השנתית בשנת 2004, טרם ההפחתה בצריכת החשמל) אותו שלח לצרכן הרשום מר אלשייך חיים לכתובת מקום הצרכנות (עמ' 12 לפרו' ש' 16-29). ג. הוא אינו שולל את הסבריו של הנתבע על צריכת החשמל הנמוכה, באופן שתחשיבו או הערכתו את סכום השב"ח אינו מדויק. אולם, הוסיף וציין מר שליפקה כי ניתנה לצרכן אפשרות להגיע אליו למשרד ולהסדיר את הממצאים, והוא לא עשה כן (עמ' 13 לפרו' ש' 12-17). ד. יחד עם זאת, הוסיף וציין מר שליפקה, כי על אף הסבריו של הנתבע, צריכת החשמל משנת 2005 ואילך היתה כה נמוכה, שאיננה מתיישבת עם קיומם של מוצרים חשמל פעילים בבית דוגמת מקרר וכד'. על כן, יתכן והבסיס לחישוב לא צריך להיות שנת 2004 (שנת הצריכה הגבוהה ביותר, שעל בסיסה ערך את תחשיב השב"ח), אבל מאידך היא גם לא צריכה להיות סוג של 200 קוט"ש כדוגמת השנים שלאחר מכן (עמ' 13 לפרו' ש' 12-20). 25. משאלה הנתונים בפניי, שוכנעתי לקבוע כדלקמן: א. לא נסתרה גרסתו של הנתבע כי החל משנת 2005 עשה שימוש פחות יותר במקום הצרכנות, ועל כן חלה ירידה מסוימת בצריכת החשמל במקום. ב. יחד עם זאת, לא שוכנעתי מגרסתו של הנתבע כי השימוש שעשה במקום הצרכנות היה כה נמוך, כפי שמשתקף למשל בצריכת חשבון החשמל השנתי לשנת 2006 (282 קוט"ש), לא עולה על דעתי כי הנתבע היה ממשיך לשכור את הנכס נשוא מקום הצרכנות אם לא היה עושה בו שימוש סביר מבחינת תקופת מגוריו בו. ג. משכך, להערכתי ("אומדנא דדיינא") יש לומר כי ממוצע הצריכה השנתית שיש לייחס לנתבע החל משנת 2005 ואילך, היא ממוצע הצריכה של השנים 2004-2005, שהינו 3475 קוט"ש. ד. דרך חישוב זו של ממוצע צריכה חודשי עפ"י הערכה שנתית מסוימת, נקבעה גם ב"קביעת אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות בשירות של ספק חיוני לפי חוק משק החשמל", שנקבעו ע"י הרשות לשרותים ציבוריים, לרבות ביאורים בעניין קביעת תעריפי חשמל, שפורסמו בילקוט פרסומים 5106 בתאריך 28.8.02. אמות המידה מהוות "דין" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) ובסעיף 3 לחוק הפרשנות תשמ"א-1981, ומטרתן להסדיר את נושא אספקת החשמל והחיובים ההדדיים בין חברת החשמל ובין הצרכנים. סעיף ב.1.2.1 לאמות המידה האמורות קובע כי: "קביעת כמות החשמל שנצרכה בדרך של הערכה תתבצע על יסוד כמות החשמל שנצרכה במקום הצרכנות הספציפי בתקופה אחרת, אשר מתקיימים בה תנאים הדומים ככל האפשר לתנאים אשר שררו בתקופה לגביה מבוצעת הערכה, או על יסוד קריאת המונה בתיקון יחסי לפי אחוז הטעות של המונה". 26. משמסקנתי היא שהצריכה השנתית החל משנת 2005 ולמשך תקופת השב"ח צריכה לעמוד על שיעור של 3475 קוט"ש, יש לומר כי ממוצע הצריכה החודשי הוא 290 קוט"ש (3475/12). 27. מקובלת עלי טענת התובעת כי תקופת השב"ח תהיה מיום 1.1.05 (השנה בה הורגשה ירידה בצריכת החשמל) ועד ליום החלפת המונה בתאריך 20.5.08, סה"כ כ- 40.5 חודשים. בתקופה זו היה אמור להיות משולם במקום הצרכנות, לפי הממוצע החודשי דלעיל, 11745 קוט"ש (290X40.5). 28. מר שליפקה בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 4.3) הדגיש כי לתקופת השב"ח שולם בפועל 2802 קוט"ש בלבד, כשנתון זה לא נסתר ע"י הנתבע. מכאן כי על תקופת השב"ח נותר חוב צריכת חשמל שלא שולמה בשיעור של 8,943 קוט"ש. 29. מר שליפקה בחקירתו הנגדית ציין, ועמדתו מקובלת עלי (עמ' 13 לפרו' ש' 23-24) כי על צריכה זו יש לשלם לפי מחיר של 1 קוט"ש, בהתאם לתעריף של יום החישוב אשר היה בתאריך 4.6.08 (נספח ד' לת/3), אשר היה 0.4748 ₪ לקוט"ש, בצירוף מע"מ. 30. על כן במקרה דנן, נכון ליום 4.6.08, חוב השב"ח עומד על שיעור של 4,246 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 4.6.08 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף מע"מ כדין. 31. בנוסף, טוען מר שליפקה בתצהיר עדותו הראשית כי יש לחייב את הנתבע בסכומים נוספים בגין צריכת השב"ח כדלקמן: א. 865.6 ₪+מע"מ בגין שעות עבודה בטיפול בשב"ח. ב. 60.5 ₪ בצירוף מע"מ בגין דמי טיפול. ג. 63 ₪ בצירוף מע"מ בגין מונה חדש שהותקן. מעבר לטענותיו של מר שליפקה בנדון בתצהירו לא ראיתי מה מקור החיוב בסכומים הנ"ל דווקא. גם לא ראיתי כל רישום אודות שעות העבודה בטיפול בשב"ח. על כן, אינני רואה סכומים אלה כמוכחים בתובענה זו. סוף דבר 32. כאמור, כפי שציינו בסעיפים 18-19 לעיל, חיובו של הנתבע לשלם את הפרש צריכת החשמל האמיתית נובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן הוא זה שנהנה מצריכת חשמל שסיפקה לו התובעת, ולא שילם עליו. 33. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל התביעה באופן חלקי, ומחייב הנתבע לשלם לתובעת, תוך 30 ימים מהיום, סך של 4,246 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 4.6.08 ועד ליום מתן פסה"ד, בצירוף מע"מ כדין בשיעור של 16%. ככל שלא ישולם סכום זה במועדו יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל. גניבת חשמלחשמל