ביטוח חיים למשכנתא במקרה של מוות בתאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא ביטוח חיים למשכנתא: פסק דין מבוא עובדתי: 1. התובעות הן יורשות המנוחה (להלן: "המנוחה"). המנוחה ובעלה המנוח (להלן: "המנוח") חתמו על הסכמי הלוואה עם הנתבעת 1 - טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), לצורך קבלת ארבע משכנתאות לשם בניית בית במושב נווה מבטח. 2. פרטי ההלוואות הם כדלקמן: הלוואה מס' 895121622 מיום 28/2/95 על סך 240,000 ש"ח (להלן: "ההלוואה הראשונה"). הלוואה מס' 894144422 מיום 28/2/95 על סך 210,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השניה"). הלוואה מס' 895488717 מיום 4/7/96 על סך 290,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השלישית"). הלוואה מס' 895773581 מיום 24/12/97 על סך 30,000 ₪ (להלן: "ההלוואה רביעית"). 3. להבטחת המשכנתאות שועבדו שני נכסים, האחד - הנכס במושב נווה מבטח אשר על פי חוות דעת שמאי מחודש יוני 96 היה שווה בשלב גמר היסודות ל- 480,000 ₪ וכן נכס בראשון לציון אשר על פי הערכת שמאי היה שווה ל- 493,000 ₪. (ראה נספח ב' לתצהירה של הגב' אדמון מטעם הבנק). 4. הנתבעת 2, היא סוכנות ביטוח שביטחה בתקופה הרלוונטית את לקוחות הבנק והנתבעת 3 - היא חברת ביטוח שביטחה בתקופה הרלוונטית את לקוחות הבנק. 5. ביום 20/5/98 נהרג המנוח בתאונת דרכים, והמנוחה (אשר עדין היתה בחיים), פנתה לבנק, וביקשה לבטל את ארבע המשכנתאות מכוח ביטוח החיים שנעשה. ביום 25/5/98 הודיע הבנק, כי שתי ההלוואות השלישית והרביעית אינן מבוטחות בביטוח חיים עקב תנית הגבלה לפיה ביטוח החיים מוגבל עד לסכום של 400,000 ₪. ולפיכך, הלוואות השלישית והרביעית לא תבוטלנה. הבנק הסכים לבטל וביטל את ההלוואות הראשונה והשניה מכוח פוליסות ביטוח החיים שהונפקו בקשר להלוואה הראשונה והשניה. 6. המנוחה ביקשה מחתנה, עורך דין אבי דובין, לטפל בנושא ולהכין תביעה נגד הבנק. התובעת אף הגישה תביעה בבית משפט השלום בירושלים נגד הבנק. ביום 30/1/99 נפטרה המנוחה ממחלה, התביעה בבית המשפט השלום בירושלים נמחקה, ובשנת 2002, הוגשה התביעה שבפני על ידי יורשות המנוחה. התובענה שבפני היא לסעד הצהרתי, וכן תביעה שמהותה, חוזית/נזיקית; כאשר הסכום שנתבע נכון להגשת התביעה בשנת 2002 היה 447,570 ₪, אך מיום הגשת התביעה ועד חודש אפריל 2004, שילמו התובעים לבנק סכומי כסף נוספים, ומאחר והתובענה היא גם הצהרתית במהותה, מתייחסת התביעה לכל הכספים ששילמו התובעים לבנק. כלומר; עד לחודש אפריל 2004. 7. תמצית טענות התובעות: א) התובעות טענו, כי היתה חובה על הבנק על פי ההסכם עם הבנק, לערוך ביטוח חיים או לדאוג לרכישת ביטוח חיים, עד למלוא שווים של נכסי המנוחה ללא כל הגבלה. ב) התובעות טענו, כי המנוחה ידעה שיש ביטוח חיים לגבי כל ההלוואות והמשכנתאות, ואיש לא מסר לה מטעם הנתבעות, כי יש הגבלה מבחינת ביטוח החיים וכי להלוואה השלישית אין ביטוח חיים. יתרה מזו, בפועל, נשלחה למנוחה פוליסה בגין ההלוואה הרביעית, כך שהמנוחה לא יכלה לחשוד כלל כי אין ביטוח חיים למכלול ההלוואות שהיא לקחה מהבנק. ג) התובעות טענו, כי כאשר נכתבה בפוליסה אותה הגבלה, לגבי ביטוח חיים העולה על 400,000 ₪, נכתב הדבר מבלי שזה הובלט ובניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח וזהו תנאי שלא הודגש במידה סבירה, ולו אותה הגבלה היתה מובאת לידיעת המנוחה, אזי היא יכלה לשקול אם לבקש את אותן הלוואות מהבנק הזה או לדאוג לביטוח חיים ממבטח אחר. 8. תמצית טענות הנתבעות: א) המנוחים לא בוטחו בפוליסת ביטוח חיים בגין ההלוואות השלישית והרביעית, ולפיכך, אין מקום לדרוש מהנתבעות כספים מכוח אותן פוליסות. ב) הנתבעות טענו, כי בכותרת פוליסת הביטוח צוין בהבלטה מיוחדת, כי מדובר בפוליסת ביטוח חיים מסוג ריזיקו בגין הלוואה עם הגבלת סכום ביטוח ובהתאם לאמור בסעיף 1 לפוליסה, קיימת הגבלה לסכום הביטוח. לפיכך, לא ניתן היה לערוך ביטוח חיים לגבי ההלוואות השלישית והרביעית. ג) הנתבעות טענו, כי לגבי אותן הלוואות, לא נגבתה כלל פרמיה בגין ביטוח חיים וכי המנוחים ידעו כי בגין אותן הלוואות, הם אינן מבוטחים בביטוח חיים. ד) לחלופין - הנתבעות טענו, לרשלנות תורמת מצד המנוחים בשעור של 100 אחוז. ה) הנתבעות טענו, כי בהתאם למצבם הבריאותי של המנוחים, אזי בכל מקרה, חברות הביטוח לא היו מסכימות לבטח את המנוחים בביטוח חיים בגין ההלוואות השלישית והרביעית, ועל כן, גם אם הבנק היה צריך בהתאם לנוהלים שלו לבטח את המנוחים בביטוחי חיים, אזי חברות הביטוח לא היו מבטחות את המנוחים ולכן נותק הקשר הסיבתי בין אי גילוי הפרטים למנוחים (כפי שנטען על ידי התובעות) ובין הנזק הנתבע. 9. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן: א) לאחר ששמעתי את העדויות בתיק, עלתה והתבהרה תמונה עובדתית כדלקמן: כאשר חתמו המנוחים על הסכמי ההלוואות, הם חתמו גם על פוליסות ביטוח חיים. כך היה ביחס להלוואות הראשונה והשניה (אשר אין חולק , כי לגביהן היה ביטוח חיים בתוקף גם לגרסת הבנק), והן ביחס להלוואות השלישית והרביעית (ראה למשל, ת/3). אין גם חולק על כך, שהבנק שלח למנוחים הביתה את פוליסת הביטוח שמתייחסת להלוואה הרביעית. בכך הודה העד מטעם הבנק, מר גנץ (עמוד 11 שורות 18 - 20 לפרוטוקול). מר גנץ ציין, כי את העובדה שהבנק שלח למנוחים את אותה פוליסת ביטוח המתייחסת להלוואה הרביעית, הוא גילה רק באותו יום שבו נשמעו ההוכחות ולא קודם לכן. כלומר, כאשר חתמו המנוחים על ההסכם עם הבנק, הם חתמו גם על פוליסות ביטוח חיים. נוסף לכך, נשלחו אליהם פוליסות שמתייחסות להלוואה הראשונה והשניה ולהלוואה הרביעית. נציגי הבנק טענו, כי לגרסתם, בכל מהלך ביצוע ההלוואה, ידעו המנוחים שאין ביטוח חיים לאותן הלוואות. מר גנץ שטען זאת ציין, כי הוא לא זה שדיבר עם המנוחים ולא היה בסניף הבנק כאשר הם חתמו על אותם הסכמים ופוליסות ביטוח (עמוד 11 שורות 21 - 29 לפרוטוקול). אלא רק הוא הניח, שהסבירו למנוחים במהלך נטילת ההלוואה, שאין ביטוח חיים לאותן הלוואות וזאת למרות שהחתימו אותם בפועל על פוליסות ביטוח חיים (עמוד 12 שורות 3 - 8 לפרוטוקול). ב) הבנק לא העיד מטעמו את אותם פקידים שבפניהם חתמו המנוחים על הסכמי ההלוואה ופוליסות ביטוח החיים, וממילא, לא ידוע מה נאמר בפועל על ידי אותם פקידים למנוחים, ומטבע הדברים, מאחר והמנוחים לא יכלו להעיד בתיק, גם לא ניתן לדעת בוודאות מה ידעו המנוחים באשר לביטוח החיים המתייחס להלוואות השלישית והרביעית, וזאת במועד החתימה על המסמכים המתייחסים לאותן הלוואות. ג) מטעם הבנק העידה הגב' אדמון דליה. הגב' אדמון הבהירה, כי היא לא עובדת בסניף הבנק ממנו נלקחו ההלוואות, אלא היא בוחנת את תיקי ההלוואות לאחר שכבר נמצאים בהם כל המסמכים. ולאחר שהיא מאשרת את אותם תיקי הלוואות נשלחות ההמחאות לסניפי הבנק. ובמצב שבו הלווה מבקש לקבל את השיק מוקדם ככל האפשר, אזי קיימים מצבים שבהם אותו לווה מגיע לסניף הבנק שבו היא נמצאת ומקבל שם את השיק. הגב' אדמון ציינה, כי היא זו שבחנה את תהליך קבלת ההלוואה השלישית בחודש יולי 1996. באותו מועד, כבר היו שתי הלוואות על שם הלווים בבנק, ויתרתם הכוללת עלתה על 400,000 ₪, ולפיכך, לפי ההגבלה שנמצאת בפוליסת ביטוח החיים המוצעת ללווים של הבנק, הרי סכום ביטוח החיים מוגבל לסכום של 400,000 ש"ח בניכוי סכום יתרת ההלוואות הקודמות, ומאחר ובמקרה דנן, סכום זה עלה על 400,000 ₪, לא היה באפשרות הבנק לערוך ביטוח חיים ללווים בגין ההלוואה השלישית. לפיכך, היא רשמה (נספח ב' לתצהירה) על טופס שכותרתו: "תהליך בחינת הלוואה" בין היתר: "...לנ"ל יש הלוואות בסכום גבוה מ- 400,000 ₪ - יש ליידעו כי אין לו בתיק זה ביטוח חיים" . הגב' אדמון ציינה בעדותה, כי מתחת לאותה שורה שנכתבה בכתב ידה, נכתב (לא בכתב ידה): "ידוע לי שגובה ביטוח החיים עבורי מוגבל ל- 400,000 ₪". ומתחת לאותה שורה, מופיעה חתימת המנוח. הגב' אדמון טענה, שמאותה שורה שנכתבה לא על ידה, עולה, כי המנוח ידע שאין לו ביטוח חיים בגין הלוואה זו, אך אינני מקבלת את טענתה. אין חולק על כך, שגם לגרסת הגב' אדמון, אין בנמצא כל מכתב שנשלח למי מהמנוחים, ממנו יכלו לדעת שהם אינם מבוטחים בביטוח חיים בגין ההלוואה השלישית, וכן אין חולק על כך, שהמנוחה, שגם היא הלווה באותן הלוואות, לא היתה בסניף הבנק ולא הודע לה על ידי מי מפקידי הבנק, לאחר שהגב' אדמון כתבה את שכתבה באותו מסמך, כי אין לה ביטוח חיים בגין אותה הלוואה. הגב' אדמון עצמה, בזמן אמת, לא חשבה שדי בכך, שהלווים קראו מסמך כלשהו של הבנק וממנו ידוע להם, כי לא ניתן לערוך ביטוח חיים לגבי הלוואה שעולה על 400,00 ₪ ולכן כתבה מפורשות בתיק שלה, כי יש לידע את הלווה בדבר אי קיומו של ביטוח חיים. ד) התובעות טענו באמצעות העד מטעמן עו"ד דובין, כי מאותו משפט שכתוב בכתב יד מעל חתימתו של המנוח, לא ניתן להסיק, כי אין ביטוח חיים בגין אותה הלוואה, וניתן גם להבין, שלגבי סכום העולה על 400,000 ₪, לא היה ביטוח חיים. אותה הלוואה שנלקחה בפועל היתה נמוכה מסכום זה, ולפיכך יכל המנוח להבין, שלגבי אותה, הלוואה, יש ביטוח חיים, ואם אכן הבנק רצה להבהיר בצורה ברורה שאותה הלוואה איננה מבוטחת בביטוח חיים, היה צריך לכתוב זאת במפורש, כי ידוע ללווה שאין ביטוח חיים להלוואה זו, ועל נוסח כזה לו היה המנוח חותם, כי אז ניתן היה לומר, כי אכן הוא ידע בפועל שאותה הלוואה איננה מבוטחת בביטוח חיים. ה) עוד טענו התובעות, כי עצם העובדה שנשלחו למנוחים פרטים על תשלומים שהם ביצעו על פי המשכנתא ולא נכלל שם רכיב בגין פוליסת ביטוח חיים, לא היתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל המנוחים, שכן, כאשר המנוחים שילמו את התשלומים השוטפים בגין ההלוואות השונות, הם שילמו סכום גלובלי ולא שילמו מידי חודש בחודשו סכום X עבור ביטוח דירה, סכום Y עבור קרן, סכום זה עבור ריבית, אלא שילמו בהוראת קבע את הסכום החודשי שחויבו לשלם. והמנוחים כהדיוטות לא היו צריכים לערוך ניתוח משפטי של הודעות על הרכב הלוואה ולוח תשלומים שנשלחו להם, ולהקיש מתוך אותן הודעות, כי מאחר והם לא מחויבים בפרמיית ביטוח חיים עבור ההלוואה השלישית והרביעית, אזי אין להם ביטוח חיים. הרי פוליסות ביטוח החיים נשלחו לביתם גם באשר להלוואה הרביעית, והם חתמו על פוליסות כאלו לגבי כל הלוואה והלוואה שנלקחה, ומדוע שיערכו ניתוח של אותן הודעות, כאשר דבר לא היה צריך לעורר בהם חשד? ?! ו) הבנק טען, כי עיון במסמכים מעלה, כי הלווים יכלו לדעת וידעו על ההגבלה של הביטוח ועל כך, שלא ניתן יהיה לבטח את אותן הלוואות שלישית ורביעית בביטוח חיים. אותה ההגבלה מופיעה במדריך קבלת הלוואה שמחולק ללווים, במהלך תהליך קבלת ההלוואה. ובסעיף 5 (ה') לאותו מדריך נכתב כדלקמן: "סכום הביטוח: שווה ליתרת חוב ההלוואה שלא נפרעה ביום מותו של המבוטח (לא כולל סכומים שבפיגור יותר משנה ביום המוות), אולם אם הסכום המקורי של ההלוואה עולה על הסכום שנקבע בפוליסה (כיום, 400,000 ₪), ההלוואה תחולק לשני חלקים והביטוח יחול רק על אותו חלק מההלוואה שאינו עולה על הסכום הנ"ל. אם הלווה מבוטח בביטוח חיים במסגרת ההסדר ללקוחות הבנק בגין הלוואות קודמות, הסכום הנ"ל יוקטן בהתאם". אותה הגבלה, מופיעה בבקשה להצטרף לפוליסה (סעיף 1 ב' לפוליסה והגדרת סכום ההגבלה). ז) סעיף 1 ב' לפוליסה קובע כדלקמן: "במקרה שסכום הקרן המקורית של ההלוואה כולה (להלן: "הסכום המקורי") גדול מ"סכום ההגבלה", אזי חולו ההוראות דלהלן: (1) הסכום המקורי" יחולק לשניים, סכום אחד (להלן: "הסכום המבוטח") יהיה שווה ל"סכום ההגבלה", והסכום השני (להלן: "הסכום הלא מבוטח") יהיה שווה להפרש בין "הסכום המקורי" של ההלוואה כולה לבין "סכום ההגבלה". (2) לכל ענין ודבר על פי פוליסה זו, המונח "ההלוואה", משמעו - "הסכום המבוטח" בלבד". מכאן ביקש הבנק להסיק, שאותם לווים ידעו על ההגבלה שכן, בהתאם להלכה הפסוקה - חזקה לפיה אדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך, ולא ידע על מה חתם וכמה התחייב. וראה לענין זה, ע"א 413/798 אדל נ' מנצור, פ"ד ל"ד (4) 29, 38. ההלכה כי אדם החותם על מסמך מוחזק כיודע על מה הוא חותם סויגה במקרה בו ידוע כי הוא אינו מסוגל לקרוא את המסמך, שאז, אכן קיימת חובה, כי תוכן המסמך יובא לידיעת אותו אדם טרם החתימה. לפיכך, יש לבדוק על סמך הראיות והעדויות בתיק דנן, אם אכן הבינו המנוחים את מהות המסמכים עליהם חתמו והאם הם קיבלו הסברים ראויים בנסיבות הענין, שאפשרו להם להבין את אותו סייג באשר לסכום שלגביו לא ניתן להיות מבוטחים בביטוח חיים. ח) אני סבורה, כי במקרה דנן, הבנק פעל בניגוד לחוק חוזה הביטוח ולחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981 אשר מחייב בסעיף 5 שבו, לגלות ללקוח פרטים מהותיים. עובדה היא, שגם בוחנת התיק מטעם הבנק, הגב' אדמון, לא סברה, שדי בכך שהלווה יעיין במדריך המחולק באופן סטנדרטי ללווים או יעיין בכל האותיות הקטנות הכתובות בפוליסת ביטוח החיים, שהיא רק חלק מהמסמכים עליהם חתמו הלווים כאשר קיבלו את ההלוואות אלא כתבה במפורש, כי יש ליידע את הלקוח על כך, שאין ביטוח חיים. הגב' אדמון סברה, כי יש ליידע את הלקוח, כפי שכל בנקאי סביר היה צריך להניח כמוה, אולם, אין חולק על כך, שהמנוחה לא נרמזה ולו ברמז על ידי פקיד בנק, לאחר שכבר הגב' אדמון כתבה את שכתבה את אותו נספח ב' לתצהירה, כי אין פוליסת ביטוח חיים על אותה הלוואה, וגם הנוסח עליו הוחתם המנוח, הוא נוסח שאינו חד משמעי. המסמך נוסח ע"י נציג הבנק ולא ע"י המנוחים ולפיכך, כאשר ישנן מספר פרשנויות סבירות לאותן מילים המופיעים במסמך, יש לקבל את הפרשנות המיטיבה עם המנוחים ולא עם המנסח - הבנק. לא ניתן לטעון, במקרה דנן, כי יש רק משמעות אחת למשפט שעליו חתם המנוח, ובהחלט, אדם הדיוט סביר יכל גם להגיע למסקנה, כאשר חתם על אותו משפט, כי אין ביטוח חיים לגבי הלוואה שתעלה על 400,000 ₪, אך לגבי סכום נמוך יותר, יש ביטוח בהחלט, ואותה הלוואה ספציפית לא עלתה בסכומה על 400,000 ₪. ט) הבנק, בכך שלא יידע את הלווים באופן פוזיטיבי לגבי העובדה, שלגבי ההלוואות מספר שלוש וארבע אין ביטוח חיים, וזאת למרות שהחתים אותם על פוליסות ביטוח חיים גם לגבי הלוואות אלו, ושלח פוליסת ביטוח לבית הלווים, לא פעל, כפי שהיה מצופה מבנק סביר באותן נסיבות, ובהחלט פעל ברשלנות כמשמעותה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לו היה הבנק מיידע את הלווים, כי אז הם יכלו לדאוג לכך שגורם אחר יבטח את אותן הלוואות בפוליסות ביטוח חיים או לשקול נטילת הלוואות מבנק אחר, אשר כן היה מאפשר ביטוח של אותן הלוואות, ואי גילוי המידע, בצרוף העובדה, ולפיה הבנק החתים את הלווים במפורש על פוליסות ביטוח חיים באשר להלוואות השלישית והרביעית, ואף שלח בפועל לביתם, פוליסה באשר להלוואה הרביעית, הוביל לכך, שהמנוחים לא דאגו לביטוח חיים חלופי בגין אותן הלוואות. י) הבנק טען, כי גם אם היו מיידעים את הלווים באשר לאותה הגבלה שגרמה לכך כי אין ביטוח חיים להלוואות השלישית והרביעית, אזי הם לא היו מצליחים להיות מבוטחים בכל חברה אחרת, שכן, עם מצבם הבריאותי הרעוע, כל חברת ביטוח לא היתה מבטחת אותם בביטוח חיים. כתמיכה לטענת הבנק, הוגשה חוות דעת מומחה של מר לואי קמינר, אשר ציין בחוות דעתו, כי על פי מסמכים רפואיים שנתקבלו לאחר פטירת המנוחה, התברר, כי היא סבלה מסרטן השד, ובוצע ניתוח כריתת שד ביום 9/5/95 ובנוסף, היא סבלה ממלנומה בעין שמאל ומנסיונו כחתם בחברת ביטוח, הוא סבור שלאור גילה ומצבה הבריאותי, מבטח סביר לא היה מתקשר בפוליסת ביטוח חיים לגביה גם בדמי ביטוח מרובים יותר. י"א) אולם, לחוות דעתו אין כל משקל בנסיבות המקרה דנן. העדים מטעם הבנק הצהירו חד משמעית, כי קודם לחודש ינואר 99, לא דרש הבנק הצהרת בריאות מהלווים. וממילא, גם המנוחה לא התבקשה לחתום על הצהרת בריאות, ולפיכך, איש מטעם הנתבעות לא ידע, ולא היה צריך לדעת את מצבה הבריאותי של המנוחה, ומצבה הבריאותי כלל לא היווה שיקול באותה תקופה, לשאלה אם לבטח אותה אם לאו, וכשם שהבנק דנן לא דרש מהמנוחים הצהרת בריאות, הרי בהחלט סביר, כי גם בנק אחר, היה פועל, כפי שפעל בנק טפחות, ולא מבקש הצהרת בריאות. י"ב) מר קמינר ציין בעדותו, כי הוא מופתע מאוד שבבנק לא דרשו הצהרת בריאות. אך, מכל מקום, מאחר והמנוחה לא התבקשה להגיש הצהרת בריאות, מצבה הבריאותי אינו יכול לסייע לבנק, ובזמן אמת ובשנים הרלוונטיות המצב הבריאותי, כלל לא נלקח בחשבון ע"י הבנק באשר לשאלה, אם לבטח אותה בביטוח חיים או לא. וממילא - אין להסיק מטענת הבנק, כי המנוחים לא היו מוצאים חברת ביטוח שהיתה מבטחת אותם. 10. לסיכום: א) בנסיבות אלו, ומאחר והבנק פעל ברשלנות כלפי המנוחים, ועקב הרשלנות למעשה, אין ביטוח תקף באשר להלוואות השלישית והרביעית, עליו לשאת במלוא הנזק שנגרם. והוא; החזר כל התשלומים ששילמו התובעים והמנוחה מיום פטירת המנוח (20/5/98). ב) מדו"ח תנועות כספיות שהונפק ע"י הבנק ביום 23/9/2004 (ת/2) עולה, כי בין התאריכים 1/8/96 ועד 1/4/04 שילמו התובעים והמנוחה סך 514,403.34 ₪. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובעים את הסכומים כדלקמן: סך 514,403.34 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23/9/2004 ועד התשלום בפועל. ג) כמו כן, ישאו בהוצאות התובעים ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלו, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרקעיןמקרי מוותביטוח חייםמשכנתא