הצפה בחממות

מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הצפה בחממות:



בחורף שנת 2010, לאחר שירדו גשמים מרובים במהלך חודש ינואר, הוצפו חלק מבתי הצמיחה – הן החממות אותן מעבד התובע (להלן: "חממות התובע"), הממוקמות כמה מאות מטרים מערבית לכביש 581 בין צומת מגל לצומת חביבה (להלן: "הכביש"), והבנויות על חלק מן המקרקעין הידועים כחלקה 2 גוש 8814 מאדמות מועצה אזורית מנשה (להלן: המקרקעין). בעקבות הצפת החממות – בהן גידל התובע מלפפונים, נגרמו לתובע נזקים, אותם תבע משני גופים: הנתבעת 1 (להלן: "מעצ") האחראית על אחזקתו של כביש 581 העובר בסמוך לחממות התובע, והנתבעת 2 (להלן: "רשות הניקוז") רשות ציבורית האחראית על הקמה ואחזקה של מפעלי הניקוז, מכח חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות התשי"ח – 1957.

טענות הצדדים


לטענת התובע, בסוף חודש 1/2010 בעקבות גשמי ברכה שירדו בכמויות נכבדות, הוצפו החממות "עד שקרקעיתן לא נראתה" (סעיף 4 לתצהיר התובע) וכתוצאה מכך, ועל אף ניסיונות התובע לשקם את הגידולים בשתיים משלוש חממות שבבעלותו, לא עלה הדבר בידו.
בכתב תביעתו, לאחר מכן בתצהיר עדות ראשית שהגיש, ובחוות דעת של מומחה מטעמו – מר שייך יוסף מודר – מהנדס מים וסביבה (להלן: "המהנדס") , נטען לגבי הסיבה בעטיה הוצפו החממות. עפ"י הנטען, לאורך חלקו המזרחי של הכביש קיימת תעלה ניקוז שתפקידה לנקז את אגן ההיקוות הנמצא צפונית לקיבוץ להבות חביבה עד לנחל חדרה (להלן: "התעלה המזרחית"), כאשר מתעלה זו מסתעף מעביר מים שנועד להעביר מים עודפים מהתעלה המזרחית לחלקו המערבי של הכביש. מעביר זה עובר מתחת לכביש והוא מוגבה מקרקעית התעלה. לכן, רק כאשר מפלס המים בתעלה המזרחית עולה, עוברים חלק מהמים דרך המעביר אל החלק המערבי של הכביש (ראו האמור בחוות דעתו של המהנדס וכן האמור בסעיף 3 לתצהיר התובע).
עוד טוען התובע, וכך אף המהנדס מטעמו, כי במועד הרלוונטי לתביעה, בעקבות סתימה בתעלה המזרחית – עודפי המים מן התעלה המזרחית עברו דרך מעביר המים הממוקם כ- 300 מטרים מדרום לנחל חדרה אל עברו המערבי של הכביש – ומשם, בהעדר תעלה מקבילה ממערב לכביש ובשל נחיתותן הטופוגרפית של החממות, הגיעו המים שגלשו מערבה מן הכביש עד לאזור החממות והציפו אותן. התובע טוען כי על אף ששיפוע השטח הינו ממזרח כלפי מערב, לא נחפרה תעלת ניקוז מקבילה בצידו המערבי של הכביש. עוד טוען התובע כי קיימת תעלת ניקוז בחלק הצפוני של המקרקעין (בקרבת החממות), שהילוכה ממערב למזרח, אולם כיוון שמדובר בתעלה צרה, העוברת מתחת למתקן של מקורות, לא היה בכוחה לנקז את כמויות המים הרבות שהתנקזו באזור החממות, והללו הוצפו.
התובע טען כי לאחר ההצפה הזמין מדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות, אשר המליץ לתובע לבצע מספר פעולות על מנת להציל את יבול המלפפונים, אולם על אף שהתובע נקט בפעולות אלו, חלק ניכר מיבול המלפפונים ירד לטמיון. התובע טען כי עד שיכול היה לשתול שוב מלפפונים בחלקה חלפו עוד כשלושה חודשים, עד שהקרקע היתה יבשה דיה לשתילה. התובע הזמין שמאי מטעמו – מר אורי מיכאליס (להלן: "השמאי") - אשר העריך את נזקיו של התובע בגין אבדן היבול בסך 36,863 ₪. התובע עותר לפצותו גם בגין שכר טרחת השמאי בסך 5,720 ₪. התובע העמיד את תביעתו בסך 45,707 ₪, והגיש את תביעתו בסדר דין מהיר.
מע"צ טענה בכתב הגנתה כי השטח המוצף אינו באחזקתה, ועל כן אין כל יריבות בין הצדדים, שכן החממות מרוחקות מן הכביש כ- 500 מטרים, בעוד אחריותה של מע"צ משתרעת עד ל-30 מטרים מכל אחד מצידי הכביש בלבד ( לעניין אחריות מע"צ לשטח זה ראו האמור בסעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של מר נחום טליס מטעם מע"צ). מע"צ אינה כופרת, אפוא, כי היא האחראית לתעלה המזרחית ומעביר המים ותקינותם - באשר באים הם לנקז מים בגבולות הכביש, אולם יחד עם זאת טוענת היא כי ככל שנגרמו לתובע נזקים, הרי הם נגרמו בשל מעשיו או מחדליו, וכי הוא אחראי לנזקים שנגרמו לו - במלואם. עוד טענה היא כי מדובר בשטח נמוך ללא קשר לכביש, המהווה מפגש בין שני נחלים, וכי אין זה באחריותה לנקז את השטחים החקלאיים. מע"צ טענה כי מעביר המים נבנה עוד לפני עיבוד השטחים החקלאיים, ולא לצורכם, וכי התעלה הצפונית אינה באחריותה. מע"צ הכחישה את הסיבות בשלהן אירעה ההצפה, לטענת התובע; את הקשר הסיבתי בין המחדלים המיוחסים לה לבין ההצפה; וכן את עצם קרות הנזקים ושיעוריהם.
רשות הניקוז טענה בכתב הגנתה כי על התביעה נגדה להידחות בהיעדר עילה, שכן אין היא אחראית על ניקוז כבישים או תעלות ניקוז או תעלות מים שבתחומי הכביש. רשות הניקוז טענה כי לא הובררו זכויותיו של התובע בחממות או במקרקעין, וכן לא הובהר אם ברשות התובע רישיון ניהול עסק או היתר בנייה, שכן לו היו בידיו היתרים אלו, נתינת היתר הבנייה הייתה כרוכה באישור רשות הניקוז – אשר הייתה מתנה מתן האישור בהסדרת מערכות ניקוז פנימיות בחלקותיו של התובע. רשות הניקוז טענה כי התעלה המזרחית אינה מנקזת את אגן ההיקוות הנטען בכתב התביעה. עוד טענה היא, כי האחריות לניקוז השטח הינה באחריות מעצ – בכל הקשור לכביש, או באחריות הרשות המוניציפאלית - בשטחה מצויים המקרקעין. רשות הניקוז כפרה בחוות הדעת שצורפו לכתב התביעה באשר לסיבה לקרות ההצפה ולנזקי התובע.

הראיות


מטעמו של התובע העידו התובע (שנחקר על תצהירו); המהנדס שייך יוסף מודר - שנחקר על חוות דעתו; והשמאי מר אורי מיכאליס - שאף הוא נחקר על חוות דעתו. כן העיד המדריך החקלאי - מר נביל גנאם, שהוציא שני דוחות שצורפו לתצהיר התובע.
מטעם מע"צ הוגש תצהירו של מר נחום טליס – העובד כאחראי ניקוז ראשי במרחב צפון של מע"צ. מטעם רשות הניקוז הוגש תצהיר ותצהיר משלים של מר ניסים אלמון – מנכ"ל רשות הניקוז. שני העדים הנ"ל נחקרו על תצהיריהם.
כן הוגשו המוצגים הבאים: נ/1 – נסח טאבו של המקרקעין; נ/2 - תצלום אוויר של איזור המקרקעין ותמונות שצולמו באזור החממות בידי רשות הניקוז.

דיון והכרעה


השאלות הדורשות הכרעתי ע"פ כתבי הטענות והתצהירים המציבים את גדרי המחלוקת הינן:

א. האם ביום שבו אירעה ההצפה התעלה המזרחית היתה סתומה, באפן שגרם למעבר כמויות גדולות של מים אל חלקו המערבי של הכביש ?
ב. האם נגרמה ההצפה בנסיבות הנטענות ע"י התובע; לשון אחר- האם ישנו קשר סיבתי בין הסתימה הנטענות לבין נזקיו של התובע?
למקרה ובית המשפט ישיב לשאלות הנ"ל בחיוב –
ג. האם מי מן הנתבעות אחראיות לנזק הנטען?
ד. מהו נזקו של התובע?


תחילה ראיתי לסלק טענת הנתבעות ולפיה לא הוכיח התובע זכותו במקרקעין. אכן, מנסח הטאבו (נ/1) עולה כי הבעלים הרשום בחלקה, ששטחה הינו 46.5 דונם, הינו עבד אל-רחמן חאג' מחמוד חסן – שנטען כי הינו סבו המנוח של התובע (עמוד 21 שורות 25-26 לפרוטוקול), אולם לטענת התובע אביו עיבד את הקרקע עליה בנויות החממות, ולאחר פטירתו נכנס התובע בנעלי אביו (שם). כך או כך, לא ראיתי כי ישנה משמעות לזכותו של התובע על המקרקעין, שכן אף אם הינו בר רשות או שוכר במקרקעין, אין בכך כדי לפגוע בזכותו לפיצוי על נזקים שנגרמו ליבול שצמח בחממות אותן מעבד התובע, ואשר בעטיים נגרם לתובע חסרון כיס. בנוסף, בסיכומי הנתבעות לא נטען כי התובע אינו מגדל באזור גידולים חקלאיים, ועל כן, סבורני כי התובע הוכיח כי הוא גידל בחממות גידולים חקלאיים, ועל כן ככל שיוכחו יסודות התביעה – יש לפצותו על כך.
עוד ראיתי לציין כי על אף שרק התובע הגיש חוות דעת מומחה, כהגדרתה בפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, נתתי לעדותם של העדים מטעם הנתבעות משקל רב יותר משל עדות של אדם מן היישוב, וזאת לאור תפקידם וניסיונם.

האם הוכח כי היתה משום סתימה בתעלה המזרחית?


התובע טוען, כאמור, כי ההצפה התרחשה עקב הסתימה בתעלה המזרחית ובשל אי קיום תעלה מערבית, כאשר הוא טוען בכתב התביעה כי לגורמים אלו אחראיות הנתבעות תוך התרשלות או הפרת חובה חקוקה מצידן. הגם שבחוות הדעת מטעם המהנדס הוזכרה התעלה הצפונית (הממוקמת צפונית לחממות התובע ותפקידן לנזק מים לכיוון נחל חדרה) בכתב תביעתו לא טען התובע כי על הנתבעות לדאוג להסדרי ניקוז בחלקתו הוא. את יתדותיו תמך התובע בחוות דעת ובחוות דעת משלימה מטעמו שניתנו ע"י המהנדס, על פיהן אלו הם הגורמים להצפה. להלן נדון בכל אחד מן הגורמים בנפרד.
באשר לגורם הראשון - הסתימה בתעלה המזרחית, השאלה היא האם הוכיח התובע כי בסוף חודש 1/2010 בתקופה שבה ירדו כמויות גשמים נכבדות, אירעה סתימה בתעלה המזרחית. לעניין זה טען התובע בסעיף 4 לתצהירו, כי לאחר מספר ימים בהם ירדו גשמים עזים הוצפו החממות ואז החל הוא מחפש הסיבה לכך:

"כשהתחלתי לחפש את הסיבה להצפה הסתבר לי שהתעלה המזרחית היתה סתומה באבנים ופסולת כאשר המחסום ממוקם צפונית למעבר" (סעיף 4 לתצהיר).



ולגבי הצעדים אשר נקט התובע לאחר שגילה את הסתימה, טען הוא בעדותו בפניי, כי כאשר הציפו המים את החממות הוא "הזמין מחפרון" לניקוי התעלה המזרחית לשם פתיחתה (עדות התובע בעמוד 29 שורות 1-5 לפרוטוקול).
אף המהנדס העיד כי היתה משום סתימה בעת ביקורו במקום; המהנדס ביקר במקום, עפ"י האמור בחוות דעתו, ביום 27.2.2010 (ראו חוות דעתו הראשונה), דהיינו כחודש ימים לאחר ההצפה. בחוות דעתו כתב המהנדס, כי בעת הביקור, מצא הוא כי התעלה סתומה ע"י אבנים, עפר ופסולת (עמוד 5 לחוות הדעת המשלימה) ועל עובדות אלה חזר בעדותו (בעמוד 9 שורות 30 ו- 31) אולם מעיד המהנדס, כי אינו יכול להעיד אם בימי הגשמים, שלטענת התובע בהם אירעה ההצפה, התעלה המזרחית היתה סתומה (שם).
הנה כי כן, אין המהנדס יכול להעיד כי ביום ההצפה היתה התעלה סתומה. היחיד שהעיד על כך היה התובע, אשר לטענתו ניקה את התעלה באמצעות מחפרון (עדות התובע בעמוד 29 שורות 1-5 לפרוטוקול). בכל הכבוד הראוי, איני סבור כי בעדותו היחידה של התובע, שלא בא לה כל חיזוק או סיוע בחומר הראיות, יש כדי להוכיח, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, קיומה של סתימה, וזאת משני טעמים: ראשית - התובע, הגם שיכול היה להוכיח טענתו על נקלה, לא הזמין את הבעלים של המחפרון אשר ביצע את הניקוי, אף שהוא מכיר את בעל המחפרון (עדות התובע בעמוד 29 שורה 9 לפרוטוקול) ושנית; אם ניקה התובע את התעלה המזרחית עוד בסוף חודש 1/2010 כיצד הדבר מתיישב עם טענת המהנדס, כי בסוף חודש 2/2010 היתה התעלה סתומה. הדבר מצביע על חוסר קוהרנטיות בגרסת התובע, ככל שהדבר נוגע לסתימה בתעלה המזרחית.
המסקנה היא שאין בפניי כל עדות אובייקטיבית, אשר יכולה לשפוך אור באשר לנסיבות "סתימת" התעלה המזרחית, מעבר לעדותו של התובע – שהינה עדות יחידה. התובע לא הביא כל ראייה אחרת לחסימה או לפתיחתה, כגון: תמונות או עדויות נוספות לגבי חסימת התעלה בסמוך לאירוע הגשם מושא התביעה, ראייה שאכן הזמין התובע מחפרון לנקות את התעלה כגון חשבונית מבעל המחפרון או זימון נהג המחפרון לעדות, וחזקה שאם נמנע מלהביא ראיות אלו, לא היו מסייעות לו. על כן נראה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אכן אירעה חסימה בתעלה המזרחית, על פי רמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי.







באשר לגורם השני – אי כריית תעלה מערבית, גורם זה רלוונטי רק מקום שהוכח כי אכן היתה סתימה בתעלה המזרחית שכן, המהנדס העיד כי בביקורו השני בשנת 2011, לאחר הסדרת התעלה המזרחית, הזרימה בה הייתה טובה, והמים לא עברו כלל לעבר צידו המערבי של הכביש דרך מעביר המים, על אף הגשמים העזים, ועל כן, לכאורה, ככל שהתעלה המזרחית מתפקדת כיאות וכאשר כושר ספיקתה הולם את מימדיה, דהיינו היא ממצה את כושר הספיקה שלה, ללא חסימות או הפרעות, אין כל צורך בתעלה נוספת בצד המערבי.
יצויין בהקשר זה, כי על מנת להוכיח שהייתה התרשלות בכך שהתעלות לא נבנו על פי הצפי הנדרש, יש צורך להוכיח כי הייתה חובה לכרות תעלה מזרחית רחבה יותר או תעלה מערבית מקבילה, שאמורה לגבות את התעלה המזרחית בעת הצורך. לשם כך, על התובע היה להוכיח מה הייתה כמות המשקעים בימי הגשם מושא התביעה, פעם בכמה שנים צפוייה לרדת כמות כזו של גשמים, וכי התעלות נבנו כך שכושר ספיקתן אינו הולם את שיעור הסתברות ההצפה לפי שנים, המקובל בכבישים מסוגו של הכביש מושא התביעה, ביחס לאגן ההיקוות אותו מנקזת התעלה. בענייננו, לא הובאו נתונים בעניין זה, ואף המהנדס הודה בהגינותו כי לא בדק את יחס ההסתברות הנדרש (עמוד 11 שורה 10 לפרוטוקול), לא צירף נתוני השירות המטרולוגי (עמוד 7 שורות 11-12 לפרוטוקול) ולא בדק מהו אגן ההיקוות של התעלה המזרחית (עמוד 14 שורה 6 לפרוטוקול).
על כן לא הרים התובע הנטל להוכיח כי אי כרייתה של תעלה מערבית, או מימדי התעלה המזרחית - הינו מחדל העולה כדי רשלנות של מי מן הנתבעות.
מאחר והתובע לא הוכיח את הגורמים להם טען, ואשר בגינם – לשיטתו – אירעה ההצפה, ואף לא הוכיח על פי מאזן ההסתברויות כי המסקנה שההצפה קרתה בנסיבות שתוארו בכתב התביעה היא המסקנה המסתברת היחידה (ראו בהקשר זה דבריו של אלמון בעמוד 44 שורה 23 לפרוטוקול), לכאורה כשל להוכיח תביעתו. אולם מעבר לנדרש אבחן, בהנחה כי אכן נחסמה התעלה המזרחית, ועקב כך עלתה התעלה המזרחית על גדותיה, והמים עברו דרך מעביר המים והתנקזו לאזור חממות התובע, וכי התעלות לא נבנו בהתאם לצפי ההצפות, האם הוכח הקשר הסיבתי בין נסיבות אלו לבין הצפת החממות.





הקשר הסיבתי בין חסימת התעלה להצפה


אחד היסודות של עוולת הרשלנות, ואף של עוולת הפרת חובה חקוקה הינו הקשר הסיבתי בין העוולה לבין הנזק. נקבע בפסיקה כי יסוד זה נבחן בדרך דו-שלבית: תחילה נבדק הקשר סיבתי העובדתי, ומשנקבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי, קמה ועומדת השאלה, אם הקשר הסיבתי לא נשלל בשל שיקולי "סיבתיות משפטית" – הוא הקשר הסיבתי המשפטי. המבחן אותו אימצה הפסיקה באשר לקשר הסיבתי העובדתי הינו מבחן ה"אלמלא" או הסיבה בלעדיה אין, ואילו באשר לקשר הסיבתי המשפטי אומצו מבחן הצפיות, מבחן הסיכון ומבחן "השכל הישר" (ראו: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש פ''ד לז(1) 113).
הנטל להוכיח הקשר הסיבתי בין העוולה לבין הנזק, מוטל על התובע (ראו למשל: ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' יצחק קרישוב פד"י נח(5) 215). קשר סיבתי עובדתי הינו "גורם הכרחי לאירוע משמע, שבלעדי אותו גורם, האירוע לא היה מתרחש" (שם). ובענייננו, על התובע היה להוכיח כי אותה סתימה בתעלה המזרחית ואי כריית תעלה מערבית – הם הגורמים להצפה.
אין חולק, כי התובע מבסס את טענתו כי קיים קשר סיבתי בין הסתימה לבין ההצפה על מסקנה, שכן התובע או מי מטעמו לא העידו כי ראו את המים מגיעים אל אזור החממות מכיוון הכביש. מדובר במסקנה המבוססת על חוות דעתו של המומחה, לפיה זרימת מים במעביר אל צידו המערבי של הכביש, גורם לניקוז המים אל אזור החממות של התובע. בכל הכבוד הראוי, סבורני כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין זרימת המים במעבר לבין ההצפה, מאחר ולא הוכחו כמויות המים שעברו שם, וכאשר הוכח בפניי כי קיימות סיבות נוספות הקשורות לניקוז החלקה עצמה, שיש בהן כדי להביא להצפה לאחר מספר ימים גשומים.
ראשית לא הובאו בפניי נתנוים מאת השירות המטרולוגי באשר למספר המ"מ שירדו באותם ימים, ועל כן לא ברור, לדוגמא, אם מדובר בכמויות חריגות שכל פתרון ניקוז לא היה מונע ההצפה. בנוסף, העד מטעם רשות הניקוז – מר אלמון, אשר הותיר בי רושם מהימן וחיובי ואשר הפגין בקיאות בכל הקשור לניקוז קרקע חקלאית ועדותו היתה מהימנה עליי, מנה עוד שני גורמים נוספים שיש בהם כדי לגרום להצפת החממות. האחד – הינו העובדה שמעבר המים בתוך שטח החממות נחסם ע"י דרכים חקלאיות שהקימו בעלי החממות, המהוות למעשה, מכשול בפני ניקוז המים. העד העיד כי מתחת לדרכים אלה לא נחצבו מעבירי מים (ראו התמונות נ/2 וכן הסבריו של מר אלמון בסעיף 3 לתצהירו ובעמוד 38 שורות 3-4 לפרוטוקול); והשני – תכסית המקרקעין, עליהם הוצבו חממות בשטח של כ-30 דונמים (באשר לשטח החממות, והעלייה בכמות הנגר העילי עקב תכסית החממות - ראו עדותו של אלמון בעמודים 37-38 לפרוטוקול). אף המהנדס הודה כי תכסית של חממות יוצרות מקדם נגר עילי בשיעור 80%-90%, דהיינו מי הגשמים כמעט ולא נספגים באדמה אלא זורמים למקום נמוך (ראו דבריו בעמוד 13 שורות 19-25 לפרוטוקול), והובהר כי החממות שהוצפו נמצאות בתוך "שקע" גיאוגרפי (ראו דבריו של אלמון, למשל בעמוד 44 שורה 3 לפרוטוקול). מר אלמון אף העיד כי "לא יכול להיות" שמפלס מים בגובה 1.20 מ' בחממות (כעדות התובע) תיווצר בשל מים שעברו במעביר המים אל צידו המערבי של הכביש (עדות מר אלמון בעמוד 44 שורות 25-28 לפרוטוקול).
יוצא אם כן, כי לא הוכח כי לולא החסימה של התעלה המזרחית – לא היו מוצפות חממות התובע, שכן ישנם גורמים נוספים שיכולים לגרום להצפת חממות התובע. ממילא, לא הוכח כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין חסימת התעלה המזרחית לבין ההצפה.
המסקנה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי מקבלת חיזוק מן העובדות שלהלן: המהנדס כותב בחוות דעתו כי הוא ביקר לאחר הגשמים העזים שירדו ב- 2/2011 והוא מצא כי התעלה המזרחית:

"נוקתה כיאות ושוכללה באמצעות צינורות בטון בחלק ממנה, למרות הגשמים העזים הקרקע בצידו המערבי של כביש 581 לא הוצפה ואפשרית היתה הגישה לחממות של מר נדאף".
הנה כי כן, בחורף שנת 2011 התעלה המזרחית תפקדה כיאות. בעדותו ביום 12.3.2012 העיד התובע כי "באופן יחסי התעלה המזרחית עובדת יותר טוב" ואילו המהנדס העיד כי בעיית התעלה המזרחית נפתרה (עדותו בעמוד 12 שורות 24-27 לפרוטוקול); יחד עם זאת, בהודעתו לבית המשפט מיום 25.1.2012 הודיע התובע כי אירעה הצפה בחממות בחודש 1/2012, כאשר באותה תקופה, כך עולה מן הראיות, לא היתה סתימה בתעלה המזרחית והיא תפקדה כיאות. הדבר מוכיח, כי קיימות סיבות מלבד הסתימה בתעלה המזרחית אשר גורמות להצפות באזור החממות, ואני מבכר את עדותו של מר אלמון כי קיימות שתי סיבות נוספות, שהעיקרית הינה - החלקה סובלת מבעיות ניקוז, אשר גורמת להצפות חוזרות ונשנות.






יצויין כי אף אם היה נטען, וטענה זו לא נטענה ע"י התובע, כי בפניי מקרה של עמימות סיבתית, דהיינו כי קיימים מספר גורמים אפשריים לנזקו של התובע, לא היה בכך להושיע את התובע, שכן ע"פ הלכת מלול (ראו: דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל – חיפה נ' עדן מלול (טרם פורסם, ניתן 29.08.10)) נקבע בדעת הרוב כי אין להכיר בחריג האחריות היחסית במקרים של סיבתיות עמומה. בנוסף, אחד התנאים להחלתה של דוקטרינה זו, אותו לא הוכיח התובע, הוא כי "סוגיית הקשר הסיבתי שרויה בעמימות מובנית" ואילו בענייננו ניתן היה לשלול סיבות אחרות, אותן מנה מר אלמון, ואילו התובע לא התייחס לסיבות אלה, ולא הביא כל חוות דעת לגביהם.

בעיות הניקוז בתוך החלקה והתעלה הצפונית


באשר לבעיות הניקוז בתוך החלקה - לא הוכח כי התעלה הצפונית, המנקזת את המקרקעין או הצינור שעובר מתחת למתקן מקורות הינם באחריות מי מן הנתבעות.
על פי עדותו של המהנדס – על פי תוכנית המתאר, האחריות לניקוז "תעלות פנים ומערכות ניקוז פנים בתוך שטח השיפוט" רובצת לפתחה של הרשות המוניציפאלית (עמוד 14 שורה 18 לפרוטוקול), כך גם העיד מר אלמון (ראו סעיף 6 לתצהירו, וההפנייה לחוק עזר למנשה (תיעול וניקוז) תשי"ח- 1958 ולנוהל העבודה הפנימי של משרד החקלאות, המסדיר את חלוקת העבודה בין רשות מקומית לרשות הניקוז). יצויין כי חלוקת האחריות בין רשות הניקוז למועצות האזוריות לא בא לידי ביטוי בחקיקה הראשית. לפיכך, לא הוכיח התובע כי רשות הניקוז אחראית לשתי התעלות הנ"ל ובכל מקרה, לא הוכיח הוא כי מי מן הנתבעות אחראית לניקוז חלקתו של התובע.
בנוסף, על פי עדותו של אלמון, אף אם התעלה הצפונית הייתה תקינה, לא היה הדבר מונע את ההצפה, אלא לכל היותר מי הגשמים בחלקה היו מתנקזים בקצב מהיר יותר – ראו עדותו בעמוד 41 שורות 26-30 לפרוטוקול:

"...נכון שתהיה הצפה אך אם הצינור נקי אז יקח לו שעתיים-שלוש והמפלס בשטח ההצפה של החממה בסוף ירד זאת בתנאי שכניסת הצינור היה נקי ושלצינור יש שיפוע לתוך הנחל
ש. אחרי שהמים יורדים בצינור והולכים לנחל, האדמה עדיין לא מתייבשת?
ת. יש להניח שלא".
כיוון שהתובע טען כי ההצפה היא שגרמה לנזקיו, ולא הזמן הרב שעבר עד שהחלקה התנקזה, לא הוכח הקשר הסיבתי בין בעיות הניקוז בחלקות אותן עיבד התובע – לבין נזקיו.
סיכום ומסקנות


כיוון שלא הוכחו הגורמים, אשר לטענת התובע גרמו להצפה, או הקשר הסיבתי בין ההתרשלות המיוחסת לנתבעות או למי מהן לבין נזקיו של התובע - לא ראיתי לדון בשאלת גובה נזקיו של התובע. כן לא ראיתי לדון באחריותן של הנתבעות לעוולות שעניינן התעלה המזרחית והמערבית – משלא הוכחו יסודותיהם של גורמים אלו.
משלא הוכחו יסודות התביעה, אין לי אלא לדחותה, וכך אני מורה.
לאור נסיבות העניין, התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הצפה בחניה

  2. הצפה במשרד

  3. ביטוח הצפה מרתף

  4. תביעת תחלוף הצפה

  5. הצפה בחממות

  6. הצפה בדירה בגלל גשם

  7. הצפה בבית בזמן חופשה

  8. נזקי הצפת ביוב

  9. השארת ברז פתוח - הצפה

  10. תביעת שיבוב - הצפה

  11. נזק לתיבת הילוכים עקב הצפה

  12. תביעה בגין הצפה בעסק

  13. הצפה של רכב בגלל גשם – ביטוח

  14. הצפת מחסנים בבית משותף

  15. התפוצצות צינור מים ראשי

  16. הצפה באזור המיועד למרתף

  17. הצפה של חניון – ביטוח נזקי מים

  18. תביעה לפיצויים בגין הצפות

  19. הצפה בגלל כשל מערכת ניקוז

  20. הצפת מים מעלית בבית משותף

  21. הצפה של דירה בגלל אי סגירת ברז כיבוי אש

  22. אחריות נציגות הבית המשותף על הצפה

  23. נזקים לרכוש של שוכנים לחוף ים כנרת – הצפות

  24. תביעת שיבוב עבור נזקי הצפה שנגרמו בבית העסק

  25. נטען כי אי ניקוי פתחי הניקוז גרם לכך שהגשמים העזים הפכו לשיטפון

  26. תביעה לפיצוי מהעירייה בגין נזקים עקב הצפה שנגרמה בשל שבר בצנרת המים

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון