מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הפרדת מערכת מים בבתים: מבוא ורקע עובדתי לפניי שתי תביעות אשר אוחדו בהתאם להחלטה מיום 16.12.10. למען הנוחיות התובע בתיק 18746-08-10 יקרא להלן ("התובע") כאשר הנתבעת והתובעת שכנגד בתיק 23815-11-10 תיקרא להלן ("הנתבעת"). טענות התובע לטענת התובע, ביום 04.11.09 נחתם הסכם בינו לבין הנתבעת, לצורך ביצוע עבודת הפרדת מערכת המים בבתים בקיבוץ בחן (להלן: "ההסכם"), זאת מאחר וצנרת המים בבתי הקיבוץ הייתה ללא הפרדה, וללא מדי מים המסוגלים לבצע את הקריאות. (להלן: "העבודה"). לטענת התובע, מהות העבודה הוגדרה באופן פרטני בסעיפי ההסכם, אשר כללה סקירת מצב אספקת המים לבית, מציאת חיבורים משותפים וניתוקם, הנחת צנרת חדשה למד המים וחיבורו, וביצוע בדיקת נזילות. נקבע כי עבור ביצוע הפרדה לבית והרכבת מד מים כנ"ל, ישולם לו הסך של 700 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר התשלום יבוצע בסיום ביצוע הפרדות של 10 בתים, וזאת בהתאם לדוח המפרט את העבודה שבוצעה. הוסיף התובע, כי בתאריך 10.01.10, 20 ימים טרם סיום המועד שנקבע בחוזה לביצוע העבודה, סיים הוא את העבודה, שכללה ביצוע הפרדות והרכבת שעוני מים ב - 231 בתים וכן ביצוע עבודות נוספות, אשר סוכם כי ישולם לו בגינן. לטענת התובע, על אף שביצע עבודה ב 231 בתים, כמצוין בדוחות העבודה שברשותו, שולם לו בגין 218 בתים בלבד, כאשר כל פניותיו לנתבעת לתשלום היתרה, לא צלחו. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום היתרה בסך של 14,848 ₪ הכוללת עבודה ב 13 בתים וביצוע 4 חפירות מיוחדות. בנוסף מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בגין עוגמת נפש, הוצאות, ריבית והצמדה, הכל בסך של 29,586 ₪. טענות הנתבעת בכתב ההגנה והתביעה מטעמה מנגד, טענה הנתבעת כי, על אף שבהסכם בין הצדדים סוכם כי העבודה תבוצע על ידי התובע ב- 228 יחידות דיור, אלא שהעבודה בוצעה באופן חלקי. לטענת הנתבעת, התובע ביצע את העבודה הנדרשת ב- 176 יחידות בלבד, כאשר ב- 52 יחידות לא בוצעה הפרדה כלל ו/או כי ההפרדה שבוצעה היתה חלקית ולא תקינה. הוסיפה הנתבעת וטענה כי מדי המים שהותקנו ביחידות אלו משקפים צריכה פחותה או עודפת מהצריכה האמיתית של היחידה אליה הם מחוברים. עוד טענה הנתבעת כי הדוחות אותם ערך התובע נעשו כאקט טכני בלבד, ולא אושרו בשום דרך או צורה על ידי הקיבוץ או על ידי הנתבעת והם אינם ראיה לביצוע העבודה ו/או לטיבה. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא סיים את עבודתו במועד. לטענתה, הפרדות אשר היה התובע אמור לבצע לאחר תאריך 30.06.10, תאריך פינוי דירות אלו על ידי התושבים, לא בוצעו, כאשר התובע לא התייצב לביצוע והשלמת העבודה. לגישת הנתבעת, על אף שהתובע היה זכאי לתשלום בגין 176 יחידות אותן ביצע, בנוסף לתשלום בגין 4 חפירות מיוחדות שעשה בסך של 5,800 ₪, אלא שהנתבעת שילמה לתובע על פי בקשתו הסך של 152,600 ₪, דהיינו שילמה על חשבון העבודה שלא בוצעה הסך של 23,600 ₪. עוד הוסיפה הנתבעת, כי משסיים התובע העבודה ב- 176 יחידות דיור, נדרש להמתין מס' חודשים עד אשר יתפנו 13 מבנים בהם 52 יחידות הדיור ואז להמשיך העבודה בשלמותה, ככל ומדובר בעבודה מורכבת אשר עניין זה היה ידוע מראש לתובע. אף על פי כן, התובע לא התייצב להמשך ביצוע העבודה, כאשר פניות הנתבעת אליו העלו חרס. משלא התייצב התובע להמשך עבודתו, נאלצה הנתבעת לשכור שירותיו של קבלן אחר להשלמת העבודה, בעלות של 97,806 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר בהתאם לחוזה, שכרו של התובע בגין עבודה זו עמד על סך של 36,400 ₪. בכך, טוענת הנתבעת נגרם לה נזק בסך של 61,406 ₪, בנוסף לתשלום הסך של 23,600 ₪ ששולם לתובע על חשבון העבודה שלא בוצעה. זאת ועוד, בשל האיחור בביצוע העבודה המגיע ל כ - 120 ימי עבודה, כתוצאה ממחדלי התובע בשל אי ביצוע העבודה, על האחרון לפצות את הנתבעת בסך של 60,000 ₪. יוצא אפוא, כי בשל מעשיו של התובע נזקיה של הנתבעת לטענתה, עומדים על סך של 145,000 ₪ בתוספת מע"מ, ויש לחייב את התובע בתשלום סכום זה. תגובת התובע בכתב ההגנה לתביעה הנתבעת בכתב ההגנה שכנגד חזר התובע על טענתו כי ביצע את העבודה ב- 231 בתים, אותה סיים טרם סיום המועד הקבוע בהסכם, לשביעות רצון הצדדים, כאשר הנתבעת שילמה בגין 218 בתים בלבד, בעוד הפרדות בוצעו ב 231 בתים. הוסיף התובע כי אין בהסכם שנחתם עם הנתבעת, כל הוראה בדבר יחידות דיור שבהן העבודה אמורה להתבצע במועד מאוחר יותר מהמוזכר בהסכם, כאשר רק בסוף חודש 06/2010 פנה אליו מנהל הנתבעת ומסר לו כי הקיבוץ מבקש לפצל את 13 היחידות. מעולם לא נאמר לו, טרם מועד זה, כי ישנם 13 מבנים שיש להמתין עד לפינוי הדיירים לצורך ביצוע העבודה. לטענת הנתבע, אותן 13 יחידות דיור הינן יחידות דו קומתיות, אשר כל אחת מהן שייכת לאותו חבר קיבוץ, וכל יחידה הופרדה מהיחידות האחרות. עוד טען התובע כי את העבודה ביצע בהתאם להוראות מנהל הפרויקט של הקיבוץ והאינסטלאטור של הקיבוץ. כך גם ב- 13 יחידות הדיור, התובע התקין שעוני המים על פי ההוראות שקיבל. התובע מבקש להורות על דחיית התביעה שכנגד. הראיות בתאריך 03.06.12 התקיים דיון בפניי. מטעם התובע העיד התובע בעצמו והעד מטעמו מר דוד אוחיון (להלן:"אוחיון"), כאשר מטעם הנתבעת העיד מנהל הנתבעת מר עידן אזולאי (להלן:"אזולאי"), וכן מר אליעזר בן חנן, אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כאחראי על ביצוע העבודה מטעם הקיבוץ (להלן: "בן חנן"). המחלוקת השאלה הניצבת בפניי, האם ביצע התובע את העבודה כמצוין בהסכם בינו לבין הנתבעת, ו/או בהתאם להסכמות אחרות שהיו לו עם מי מנציגי הנתבעת, אם לאו. באם כן, האם בביצוע העבודה התגלו ליקויים שיש לפצות את הנתבעת בגינם? דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי היטב את הראיות והטענות, ושקלתי את כל השיקולים היפים לעניין, אני מוצאת לקבל את התביעה, ולדחות את התביעה שכנגד. להלן נימוקיי. ההסכם לבצוע העבודה הצדדים מסכימים כי את היחסים ביניהם לצורך ביצוע העבודה הוסדרו בהסכם אשר צורף כנספח א', הן לתביעה העיקרית והן לתביעה שכנגד. מעיון בהסכם זה עולה כי אופי ומהות העבודה הוסדרו בסעיפים 2, 10, 11, 12, 18, 20א להסכם. עוד עולה כי את העבודה יש לבצע בתקופה של 80 יום מתחילתה, כאשר איחור של 30 יום ייחשב כהפרה (סעיף 9 להסכם). עניין ההתקדמות בעבודה מסדיר סעיף 20 לחוזה, כאשר עניין התמורה מוסדר בסעיפים 29-30 להסכם. האם ביצע התובע את העבודות בהתאם להסכם בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע על ההתקשרות עם הנתבעת וההליכים שקדמו לכך (סעיפים 2-7 לתצהיר), וכי את העבודה החל לבצע עם חתימת ההסכם, ביום 04.11.09 (סעיף 10 לתצהיר). את טענותיו בדבר ביצוע העבודות תמך התובע בדוחות אותם צירף לכתב התביעה (נספחים ב' ו-ג' לתביעה). מעיון בדוחות אלו ניתן לראות כי אלו דוחות שהונפקו על ידי הנתבעת עצמה, עליהם מתנוסס הלוגו של האחרונה, דבר שמתיישב עם עדותו הראשית של התובע (סעיפים 12 ו- 18 לתצהיר), וכן עם דבריו בחקירתו הנגדית (עמ' 12 ש' 18 , עמ' 13 ש' 12). תוכן דוחות אלו אף מתיישב עם הוראות סעיף 20 להסכם בין הצדדים, כך שניתן לראות כי דוחות אלו נערכו על ידי התובע בהתאם להוראות הסכם, משנרשם בהם כמות הבתים בהם בוצעה העבודה, שמות הדיירים מס' מדי המים שהותקנו וכו'. איני מקבלת את טענותיה של הנתבעת כי דוחות אלו אינם קבילים, משום שלא נחתמו על ידי הנתבעת, מהטעם הפשוט, שדרישת החתימה הנטענת של הנתבעת, אינה מופיעה בהסכם כתנאי לקבילותם של דוחות אלו. על כן, אני רואה כי הדוחות שהוגשו על ידי התובע כנספחים ב' ו-ג', כמשקפים את העבודה שבוצעה בפועל על ידו. הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי התובע ביצע עבודה ב 176 בתים. יחד עם זאת, לא הצליחה הנתבעת לסתור את הדוחות אותם ערך התובע (נספחים ב' ו-ג'), המשקפים את ביצוע עבודות ההפרדה שביצע, בשאר הבתים, בין החודשים 10/2009 עד 01/2010, כאשר גם עדותו של התובע לפיה ביצע את ההפרדות בדירות אלו (עמ' 11 ש' 11-29), לא נסתרה על ידי הנתבעת. כאשר בהמשך עדותו מציין : "ההפרדות בחוץ בוצעו. הפרדה בין בניין שמאל לימין זה מה שביצעתי וזה מה שהתבקשתי לעשות (עמ' 12 ש' 16). לציין כי על אף שבכתב התביעה שכנגד נטען כי התובע ביצע הפרדות ב - 176 בתים בלבד, וכי נדרש להמתין מספר חודשים עד אשר יתפנו 13 מבנים בהם 52 יחידות לצורך סיום העבודה (סעיפים 3.3 ו-3.4) , אלא שבתצהיר עדותו הראשית, טוען אזולאי, מנהל הנתבעת, כי התובע הגיע לקיבוץ לכמה ימים וביצע עבודה מחוץ ל 52 יחידות הדיור במסגרתם התקין מדדי מים בצורה לא תקינה, כך ששעוני המים לא שיקפו את הצריכה האמיתית. תשובותיו של אזולאי בעניין זה בחקירתו הנגדית היו תשובות סותרות ומתחמקות, כאשר מחד טוען כי ביצוע העבודה ב 52 הדירות היה אמור להדחות לסוף חודש יוני 2010 (עמ' 17 ש' 30-32 , עמ' 18 ש' 16-17), כאשר מנגד מציין כי התובע עשה עבודה ב 52 הבתים הנ"ל, אם כי עבודה לקויה ( עמ' 19 ש' 2-3), ולאחר מכן שוב מציין כי כוונתו לא הייתה לעבודה לא תקינה אם כי לעבודה חלקית (עמ' 19 ש' 10-11), ופעם נוספת שוב מציין כי התובע כן עשה עבודות ב-52 היחידות הנ"ל, במועדים שונים אך לא ידע לציין מתי (עמ' 19 ש' 19-31). אין להבין מעדותו של אזולאי באם התובע לא ביצע את העבודה ב 52 הדירות ו/או שמא ביצעה בצורה לקויה. במצב דברים זה, כאשר עדותו של אזולאי, הן לעניין העבודה אותה ביצע התובע והן לעניין תקינותה, מלאה סתירות שלא ניתן להן מענה, אל מול הדוחות אותם ערך התובע בדבר ביצוע העבודה, כאשר על תקינות העבודה העידו אוחיון, אזולאי וכן בן חנן, אזיי יש לקבל גרסת התובע לעניין ביצוע העבודה בצורה תקינה. זאת ועוד, הגם שבתצהיר עדותו הראשית (סעיף 14 לתצהיר), טען אזולאי כי התובע הגיע לקיבוץ וביצע עבודה לקויה מחוץ ל 52 יחידות הדיור, אלא שעדותו זו נסתרה בחקירתו הנגדית, משלא ידע אזולאי להצביע על המועד בו עבד התובע בקיבוץ ו/או סיים את עבודתו (עמ' 19 ש' 19-31, עמ' 21 ש' 11-22). טענתו הנ"ל אף אינה מתיישבת עם עדותו של בן חנן, לפיה התובע סיים את עבודות בקיבוץ עוד בחודש ינואר 2010 ויצא (עמ' 24 ש' 22-23), כאשר, אף עדותו של אזולאי לפיה ביחידות אלו ביצע התובע עבודה לקויה, לא נתמכה באסמכתא ו/או בחוות דעת כלשהי, בדבר איכות העבודה. זה המקום לציין כי אין בסרטון שהוצג במהלך הדיון על ידי ב"כ הנתבעת, כדי להצביע על ליקויים, לכאורה, בעבודתו של התובע ביחידות הדיור, כפי שניסה ב"כ הנתבעת להוכיח בפניי (עמ' 11 ש' 11-32 , עמ' 12 ש' 1-16), ככל ומחד לא הוגשה כל חוות דעת אודות הליקוי הנטען, ומאידך, אין בהצגת סרטון של דירה בודדת, כדי להצביע על כלל הדירות בהם בוצעו ההתקנות. מעבר לאמור זה המקום לציין כי, הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את אותו קבלן, אשר לטענתה נאלצה לשכור לצורך ביצוע העבודה בחודש יוני 2010, אותה עבודה שהיה אמור התובע לעשות, על מנת להעידו על אותן עבודות שביצע. כמו כן, לא צירפה ראיות בדבר התשלום אותו שילמה, לכאורה, לקבלן הנ"ל. בחקירתו הנגדית של התובע לא התגלו סתירות שיש בהם כדי למוטט את גרסתו ולפגום במהימנות גרסה זו, כפי שזו עלתה בתצהיר עדותו הראשית. כך למשל, בחקירתו בפניי (עמ' 11 ש' 5-10 , עמ' 14 ש' 14-17 , עמ' 15 ש' 3-4) חזר התובע בעקביות על דבריו בעדותו הראשית לפיהם מיום סיום עבודתו בתאריך 10.01.10, ועד לסוף חודש יוני 2010, לא שוחח עימו מי מהנתבעת לצורך ביצוע עבודות כלשהן (סעיף 28 לתצהיר). טענותיה של הנתבעת כי היה על התובע לבצע עבודה בחודש יוני 2010 נטענה בעלמא, ללא הצגת כל תימוכין, כאשר אף מעיון בסעיף 9 להסכם ניתן ללמוד כי את העבודה היה על התובע לסיים בתוך 80 יום מתאריך 04.11.09, כאשר עדותו של התובע כי סיים את העבודה בחודש ינואר לא נסתרה. בעניין זה אדגיש כי על אף שבעדותו הראשית טען אזולאי כי התובע היה מודע לעניין המשך ביצוע העבודות בחודש יוני 2010 (סעיף 13 לתצהיר), אלא שתשובותיו בפניי בעניין זה היו רצופות סתירות שלא ניתן להן מענה. כך למשל תחילה טען אזולאי כי מהיום הראשון לעבודות נודע לתובע עניין ביצוע העבודות בחודש יוני, לאחר מכן טען כי העניין נודע לאחרון לאחר חתימת החוזה (עמ' 17 ש' 28-32). משהקשה ב"כ התובע השיב אזולאי בעניין זה כלהלן: "ש: במועד הזה אתה מאשר שאלי לא ידע על יחידות שאולי צריך להיות עיכוב? ת: הוא ידע. ש: מבחינת העיכוב? ת: מבחינת העיכוב אני לא חושב שהוא ידע. הבקשה לעיכוב לא באה רק מאיתנו..." (עמ' 18 ש' 12-15) ובהמשך: "ש: כל זה עלה ביום הראשון של העבודות? ת: אחרי היום הראשון אני לא יודע באיזה יום בדיוק. זה היה אחרי החתימה..." (עמ' 18 ש' 18-19) על אף שלטענת אזולאי נערכה בינו לבין התובע וכן בנוכחות נציג הקיבוץ בן חנן פגישה לצורך הסדרת ביצוע העבודות בחודש יוני 2010, אלא שהנתבעת לא הציגה תימוכין לקיום פגישה זו, כגון תרשומת מיום הפגישה, ו/או עריכת נספח להסכם, במיוחד ועניין ביצוע עבודות אלו, של חודש יוני 2010, לא מאוזכר בהסכם החתום על ידי הצדדים, שעל תנאיו הסכים התובע, כפי שהעיד בפניי (עמ' 10 ש' 28-29). בהעדר אסמכתא כזו לעניין העבודות להן טוענת הנתבעת, שהיה על התובע לבצע בחודש יוני 2010, מה גם שעבודות אלו לא אוזכרו בחוזה בין הצדדים, אין לקבל את טענת הנתבעת כי התובע לא התייצב לביצוע עבודות להן התחייב. עוד אוסיף בעניין זה כי אף מעדותו של בן חנן, לא ניתן ללמוד בוודאות כי התובע ידע כי עליו לבצע עבודה בחודש יוני 2010. על אף שבחקירתו בפניי טען בן חנן כי התובע היה אצלו במשרד והעניין נאמר לו מפורשות (עמ' 24 ש' 3-4), אלא שבהמשך חקירתו השיב בן חנן : "..עידן ידע ממני בגדול שצריך להיות שלב מהסוג הזה בדירות מסוימות ב-13 הבניינים המדוברים. אני מתאר לעצמי שאלי ידע. בישיבות אמרו כמה פעמים שאנו צריכים לעשות פעולה כזאת" (עמ' 24 ש' 7-8). ( ההדגשה שלי א.ד.ש). יש לציין כי מעיון בהסכם שנחתם בין התובע לנתבעת (נספח א' לכתב התביעה), וכן אף עיון בהסכם שנחתם בין הקיבוץ, אשר הזמין את העבודות לבין הנתבעת (ת/1), אין כל אזכור לביצוע עבודות כלשהן בחודש יוני 2010,לאחר פינוי דיירי הקיבוץ מבתיהם, כפי שטען אזולאי בעדותו וכן בחקירתו בפניי, כאשר בשני ההסכמים הוסכם על ביצוע העבודה בסוף שנת 2009, שתיארך כ-80 יום מתחילת ביצועה. לציין כי הסכמים אלו נערכו על ידי הנתבעת בעצמה (עמ' 18 ש' 10-11 , עמ' 22 ש' 26-27), וככל שהתכוונה הנתבעת לדחות ביצוע עבודות עד לחודש יוני 2010, היה עליה לציין זאת מפורשות בהסכם, דבר שלא נעשה. לאור האמור, ולאחר שמיעת הצדדים והעדים מטעמם, הגעתי למסקנה כי התובע ביצע את העבודה לה התחייב בהתאם להסכם עם הנתבעת, עבודה אותה סיים בחודש ינואר 2010, כאשר לא הצליחה האחרונה להוכיח כי היה על התובע לבצע עבודה כלשהי בחודש יוני 2010, משלא הוצגה בפניי אסמכתא בדבר העבודה הנטענת, מה גם, מהעדויות שנשמעו בפניי, לא הצליחה הנתבעת להוכיח את ידיעתו של התובע בדבר ביצוע העבודה הנטענת לחודש יוני 2010. בעניין זה אף אוסיף כי, לא ברור מדוע הנתבעת לא מצאה לנכון לפנות אל התובע בכתב, על מנת ליידעו בדבר העבודות הנטענות שעליו לבצע בחודש יוני 2010, כאשר עניין זה עלה רק עם הגשת התביעה על ידי התובע. מלבד טענות בעל פה של אזולאי וכן של בן חנן, וכן עדויותיהם בפניי בדבר פגישה נטענת שנערכה עם התובע בחודש מרץ 2010, לא הובא כל בדל של ראיה בדבר ידיעתו של התובע על העבודות להן טוענת הנתבעת שהיה על התובע לבצען בחודש יוני 2010. מעבר לאמור, אציין כי דבריו של אזולאי מחד כי התובע נכח בישיבה בחודש מרץ 2010 בה סוכם כי יבצע את העבודה בתאריך 30.06.10 (עמ' 18 ש' 16-17 , עמ' 20 ש' 18-19), אינה מתיישבת עם עדותו של בן חנן, לפיה התובע סיים את העבודה שלו בחודש ינואר 2010 ועזב את הקיבוץ, כאשר באותה עדות לא זכר בן חנן קיום פגישה בחודש מרץ עם התובע (עמ' 24 ש' 18-27). משהגעתי למסקנה כי התובע ביצע את העבודה על פי ההסכם עם הנתבעת, וכן בהתאם לדוחות שערך, נשאלת השאלה האם נתגלו בעבודתו של התובע ליקויים שיש בהם כדי לפצות את הנתבעת. האם היו ליקויים בביצוע העבודה על ידי התובע בעדותו הראשית ציין התובע כי האינסטלאטור של הקיבוץ ליווה אותו במהלך עבודתו והביע שביעות רצון מאיכות העבודה (סעיף 13 לתצהיר). עוד העיד התובע כי הוא מחויב לאחריות של 12 חודשים לעבודה אותה ביצע על פי ההסכם (עמ' 10 ש' 30-31), וכי הנתבעת לא פנתה אליו בעניין תקלות כלשהן בביצוע העבודה (עמ' 11 ש' 3-6). דבריו אלו של התובע מקבלים חיזוק ותימוכין בעדותו של אוחיון ( עמ' 16 ש' 19-21), וכן בעדותו של אזולאי שציין כלהלן: "ש: אתה מסכים איתי שבכל העבודות שהוא ביצע הוא ביצע עבודה טובה? ת: לא. הוא עשה עבודה טובה רק ב-176. ש: אתה מתכוון שהעבודה הלא טובה זה ב- 13 מבנים משותפים? ת: נכון ויש בהם 52 יחידות. ש: בשאר הוא עשה עבודה טובה? ת: נכון. ש: מתי נודע לך שעשה עבודה לא טובה ביחידות? ת: אי אפשר להגיד שעשה עבודה לא טובה.". ובהמשך: "ש:אין עניין של עבודה לא תקינה אלא עבודה חלקית? ת: נכון". (עמ' 18 ש' 32 , עמ' 19 ש' 1-11) בנוסף, בעניין זה אף העיד עד הנתבעת בן חנן אשר ציין כי התובע סיים את עבודתו ביחידות הדיור במועד, בחודש ינואר (עמ' 24 ש' 16-23), כאשר את עבודתו הוא עשה בצורה טובה (עמ' 23 ש' 4-9). מהאמור לעיל, ומשמיעת עדויות הצדדים בפני, יוצא אפוא כי לא התגלו ליקויים באופן ביצוע עבודת התובע אצל הנתבעת. הדבר מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי הנתבעת לא הציגה חוות דעת מומחה כלשהי בדבר ליקוי בביצוע העבודה, כאשר אין בהצגת הסרטון על ידי ב"כ הנתבעת במהלך הדיון, כדי להעיד על ליקוי בעבודה, ככל וטענת התובע כי באותה דירה בה נתגלו הבעיות שהצריכו טיפול על ידי הקיבוץ (עמ' 11 ש' 27-31), לא נסתרה, ואף טענתו כי קיבל הוראות מהאינסטלאטור של הקיבוץ לביצוע העבודה (עמ' 10 ש' 8-10 , עמ' 11 ש' 29-30) נתמכה בעדות מנהל הנתבעת (עמ' 22 ש' 4-5), שאישר כי האינסטלאטור של הקיבוץ הוא זה שהנחה את התובע בעבודתו, לרבות בהתקנת מדי המים, כאשר אף עדותו של התובע לפיה לא סופקו לו מפות ו/או תרשימים של הצנרת במקום ( עמ' 10 ש' 10) , לא נסתרה על ידי הנתבעת. הנה כי כן, ולאור המצוין לעיל, אני קובעת כי התובע ביצע את עבודתו אצל הנתבעת, בהתאם להוראות ההסכם עליו חתם עם האחרונה, במסגרת הזמן שהוקצב בהסכם, הכל לפי הדוחות אותם צירף לתצהירו, המהווים הוכחה להפרדות אותם ביצע בבתי ומתקני הקיבוץ. מנגד, לא הצליחה הנתבעת/התובעת שכנגד, להוכיח כי התובע ביצע העבודה עליה התחייב באופן חלקי, משלא ביצע העבודה בקיבוץ החל מתאריך 30.06.10. טענותיה של הנתבעת בעניין זה לא גובו בהסכם ו/או בסיכום בכתב אחר עם התובע, כאשר אף לא הצליחה האחרונה להוכיח באמצעות העדים מטעמה, כי היה סיכום כלשהו עם התובע על ביצוע עבודה בחודש יוני, כטענתה. זאת ועוד, טענותיה של הנתבעת כי שילמה לתובע סכומים על חשבון עבודה שלא ביצע, נטענו בעלמא. בכך, טענותיה של הנתבעת בדבר ההפסדים בהם נשאה כתוצאה מאי ביצוע העבודה על ידי התובע בחודש יוני 2010, איחור בביצוע העבודה ותשלומים עודפים, דינן להדחות. מעבר לאמור, אף טענותיה של הנתבעת בדבר ליקוי בביצוע העבודה על ידי התובע לא הוכחו, משלא הציגה האחרונה כל חוות דעת מקצועית אודות הליקוי הנטען. כמו כן לא מצאה הנתבעת לנכון להעיד אותו קבלן, אשר נטען כי ביצע את העבודה במקומו של התובע, באיחור מהמועד המוסכם, דבר שחייב את הנתבעת לשאת, לכאורה, בעלויות גבוהות. אי לכך, גם טענותיה של הנתבעת/התובעת בעניין זה דינן להידחות. נזקיו של התובע אין חולק בין הצדדים כי עלות ביצוע הפרדת הצנרת לכל בית הינה בעלות של 700 ₪ בתוספת מע"מ (ראה סעיף 30 להסכם , סעיף 5 לתצהיר התובע, סעיפים 10 לתצהיר אזולאי). מעיון בדוחות בדבר ביצוע העבודה שהוגשו על ידי התובע (נספחים ב ו-ג' לתצהירו) עולה כי ביצע האחרון הפרדות ב 231 בתים ומבנים בקיבוץ. יחד עם זאת, לתצהירו הנ"ל צירף התובע חשבוניות בגין התשלום שקיבל מהנתבעת על ביצוע עבודתו, על סך של 176,976 ₪ ( נספח ד' לתצהיר), וזאת בגין ביצוע עבודה ב 218 בתים בלבד. יוצא אפוא, כי על הנתבעת לשלם לתובע בגין ביצוע עבודתו ב 13 מבנים בקיבוץ. משטענה הנתבעת כי התובע ביצע ארבע חפירות מיוחדות והתקנת שלושה מדי מים בקוטר של 2 צול (סעיף 3.3 לתביעה, סעיף 11 לתצהיר אזולאי), בגינן הינו זכאי לתשלום הסך של 5,800 ₪, כאשר לא הציגה בפניי כל חשבונית בדבר ביצוע תשלום זה לתובע, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום סכום זה לתובע. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום בגין ביצוע יתר עשרת מדי המים, אשר בוצעו כעולה מדוחותיו של התובע, בעלות של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. לא מצאתי מקום לפסוק לתובע הוצאות בגין עוגמת נפש, לאור פגיעה בשמו הטוב, כטענתו, משלא הוכח רכיב נזק זה, ובין היתר כי לא הוכח כי בעקבות התנהלותה של הנתבעת, חדל התובע מלקבל הצעות עבודה /או כי היקף עבדותו ירד בצורה מוכחת. סוף דבר אני מקבלת את התביעה בתיק 18746-08-10, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 14,848 ₪. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט על סך של 1,000 ₪ . יחד עם זאת, אני מורה על דחיית התביעה בתיק 23815-11-10, ועל חיוב הנתבעת/התובעת שכנגד בתשלום שכר טרחת עו"ד של התובע/הנתבע שכנגד על סך של 2,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו ע"י הנתבעת לתובע, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. חוק המים / רשות המיםמים