מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הפקעת אדמות ערבים: 1. בפני תביעה לקביעת פיצויי הפקעה. 2. התובעת היתה הבעלים של מקרקעין בשטח של 28,727 מ"ר באדמות כפר קרא. 3. בתאריך 30.5.54 פורסמה הודעה בי"פ מס' 354 בדבר הפקעת המקרקעין הנ"ל, עפ"י חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג- 1953 (להלן: "חוק הרכישה"), בה נקבע כי המקרקעין הנ"ל יוקנו לרשות הפיתוח. 4. בתאריך 17.10.94 פנתה התובעת אל הנתבעת וביקשה לבטל את ההפקעה (ובמיוחד חלקה 91 בגוש 12119 וחלקה 41 בגוש 12127) ולהחזיר לידיה את המקרקעין ו/או להעמיד לרשותה מקרקעין חילופיים ו/או לשלם לה פיצויים בגין המקרקעין שהופקעו. 5. לאחר שדרישותיה לא נענו הגישה התובעת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לבטל את ההפקעה ובבית משפט זה הגישה תביעה זו לתשלום פיצויים בגין המקרקעין שהופקעו. 6. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי  המקרקעין הופקעו כחוק וכי בכפוף להוכחת זכויות התובעת במקרקעין נשוא תביעתה, היא זכאית לפיצוי כספי בלבד בהתאם להוראות חוק הרכישה. 7. בסיכומים ביקשה התובעת לקבוע כי היא היתה הבעלים של מקרקעין בשטח של 28,727 מ"ר וכי היא זכאית לפיצוי עפ"י חוק הרכישה על ידי הקצאת נחלה והיתר בכסף בהתאם להוראות נוהל 44.03  - נוהל פיצויים להפקעות חר"ם וחנ"נ (להלן: "הנוהל") ולחילופין סכום כסף שיאפשר לה רכישת נחלה בשטח של 20 דונם והיתרה בכסף ולחילופין לחייב את הנתבעת להקצות לה נחלה בשטח של 1/3 מזכויותיה באחד מישובי הסביבה ו/או לשלם תמורתו כיום על מנת לאפשר לה רכישת אותם מקרקעין חילופיים. 8. הנתבעת טענה בסיכומיה טענת סף לפיה התביעה שהגישה התובעת הינה תביעה כספית בלבד, כאשר הסעד המבוקש הוא קביעת גובה הפיצויים להם היא זכאית בלבד, כי הוראות הנוהל אינן חלות על התובעת וכי הסעד שביקשה בסיכומים מהוה "שינוי חזית" אסור. כן טענה כי התביעה לפיצוי חלקי במקרקעין הינה "תביעה לקיום זכות" הכפופה להתיישנות. הנתבעת הפנו לפסק דינו של כבוד השופט רניאל בת.א. 1265/07 עזבון המנוח ח'אלד כסאב סעאבנה .נ. רשות הפיתוח ומינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2009(3) 13525 (1009), שם טענו התובעים טענה דומה בסיכומיהם והטענה נדחתה על ידי כבוד השופט רניאל שקבע כי מדובר בשינוי חזית. צויין בסיכומים כי על פסק הדין הוגש ערעור אך טרם ניתן פסק דין בערעור. 9. התובעת הגישה תגובה לסיכומי הנתבעת וטענה כי יש לדחות את טענות הסף. באשר לטענת ההתיישנות - היא לא נטענה בכתב ההגנה ויש לדחותה. באשר לשינוי חזית טענה התובעת כי כבר בשנת 1987 היא פנתה אל הנתבעת וביקשה פיצוי בקרקע אך הנתבעת דחתה את תביעתה וכי בכתב התביעה (סעיף 23) היא עתרה לקבוע את הפיצויים להם היא זכאית בהתאם לחוק הרכישה, כאשר חוק הרכישה קובע זכאות לפיצוי הן בקרקע והן בכסף ובקרקע. כן טענה כי גם בחוות דעת המומחה מטעמה (אשר צורפה לכתב התביעה) צויינה חלופת הפיצוי בקרקע ובכסף. זכויות התובעת 10. בהתאם לאמור בכתב התביעה היתה התובעת הבעלים של מקרקעין, אותם ירשה מאביה המנוח, מוחמד עיד אבו מורה ז"ל, בשטח של 28,727 מ"ר, המהווים חלק מהחלקות כדלקמן: חלקה 11 בגוש 12111 ששטחה 25,000 מ"ר. חלקה 36 בגוש 12113 ששטחה 4,707 מ"ר. חלקות 23 ו- 52 בגוש 12114 ששטחן 53,990 מ"ר. חלקות 22 ו- 35 בגוש 12115 ששטחן 11,350 מ"ר. חלקות 7,8,18,19 בגוש 12116 ששטחן 542,047 מ"ר. חלקות 1,3,5,15,18,25,34,91 בגוש 12119 ששטחן 117,857 מ"ר. חלקות 10, 32 , 34 בגוש 12120 ששטחן 81,795 מ"ר. חלקות 56, 62 בגוש 12121 ששטחן 19,627 מ"ר. חלקות 11,12 בגוש 12122 ששטחן 24,188 מ"ר. חלקות 42,61,62 בגוש 12123 ששטחן 39,455 מ"ר. חלקה 49 בגוש 12133 ששטחה 27,229 מ"ר. חלקה 53 בגוש 12117 ששטחה 5,302 מ"ר. (להלן: "המקרקעין"). 11. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי על התובעת להוכיח זכויותיה במקרקעין ובסיכומים טענה כי התובעת מופיעה בלוחות התביעות של חלק מהמקרקעין (אשר טרם הוסדרו במועד הרכישה) ובלוחות הזכויות של חלקות אחרות אך הרישום הינו ללא ציון תעודת זהות. 12. פסק הדין המנחה בענייננו (ואשר מתייחס לסוגיות נוספות כפי שיפורט להלן), הוא פסק דינו של כבוד השופט עמית בע"א 7925/09 עזבון המנוח ח'אלד כסאב ואח' נ. רשות הפיתוח ומנהל מקרקעי ישראל (פסק דין מיום 17.7.11). גם שם נטען כי התובעים לא הוכיחו זכויותיהם במקרקעין, הטענה התקבלה על ידי ביהמ"ש המחוזי (כבוד השופט רניאל בת.א. 1265/07) אך נדחתה על ידי כבוד השופט עמית, שקבע כי על רקע העובדה שעם קום המדינה הרישום לא כלל מספרי תעודת זהות והאזרחים נרשמו בהתאם לשמות שביקשו לרשום ולא בשם מלא, בהעדר טוענים אחרים לזכויות במקרקעין במשך למעלה מ- 50 שנה, ולאחר שהומצא שם גם תצהיר של ראש המועצה - יש להכיר בזכאות התובעים שם לפיצוי בגין הפקעת המקרקעין. בענייננו - ניתן הסבר לאופן הרישום על ידי התובעת בתצהירה (ת/3) כדלקמן: "אף לא אחת במדינת ישראל אזרח או תושב הנושא אותו שם והיבה מוחמד עיד מלבדי, שכן זהו שמי, ואני בתו ואחד היורשים של אבי המנוח מוחמד עיד אבו מורה שהיה רשום כבעלים של הזכויות שפורטו ברשימה דלעיל נספח ב(1) ושהתבססה על פנקסי הפקיד המסדר, ולאחר שנפטר אבי נמחק שמו ונרשמו שמות יורשיו אחיי ואחיותיי, אבו מורה הינו שם משפחתי המורחב, ואילו שם משפחתי כפי שנרשם בתעודת זהותי הינו עיד שהינו שמו של סבי וכך נרשם בתעודת זהותי, כמו כן , שמי והיבה מוחמד עיד אבו מורה רשום בלוחות הזכויות או ההחלטות ביחד עם שמות אחיי ואחיותי ובני משפחתי כפי שפורט לעיל , ושמקורן עובר לקום המדינה ללא מספרי זהוי, ואילו מספר הזיהוי המופיע בתעודת זהותי ניתן לי לאחר קום המדינה כפי שפורט לעיל". שמה של התובעת "ווהיבה מוחמד עיד אבו מורה " (ליד שמות אחיה ואחיותיה) מופיע במפורש באישור הנתבעת ת/5 תחת הכותרת "שם הזכאי לפיצוי". גם מר לוי נזאר, העובד בלשכת הסדר המקרקעין, אישר כי שמה של התובעת מופיע בכל הלוחות המנדטוריים שנבדקו על ידו לגבי המקרקעין הרלבנטיים. פרט לענין הרישום, מודה הנתבעת עצמה, הן בכתב ההגנה והן התצהירים מטעמה (למשל תצהירה של הגב' זערור נ/10) כי בני משפחת התובעת, לרבות התובעת, פנו אל הנתבעת בענין המקרקעין הנ"ל עוד בשנת 1987 והנתבעת הציעה להם פיצויים (אך התובעת סרבה להצעה). בנסיבות אלה - יש לדחות את טענת הנתבעת כיום, לפיה לא הוכחו זכויות התובעת במקרקעין. יחד עם זאת תדאג התובעת להמציא לנתבעת עובר לתשלום הפיצוי כאמור להלן, כתב שיפוי (כאמור בע"א 7925/09). אופן חישוב הפיצוי - 13. בכתב התביעה (בסעיפים 23 ו- 24) עתרה התובעת "לאמוד את הפיצויים להם זכאית היא בגין הפקעת זכויותיה, קניינה שנרכש לפי חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג- 1953 וקמו לקניינה של הנתבעת". קודם לכן, בסעיף 20 טענה התובעת כי "פנתה למומחה, שמאי מקרקעין לכימות והערכת שוויין של זכויותיה בהתאם להוראות החוק , על חלופותיו השונות...". בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה נאמר במפורש כי: "מטרת השומה היא להעריך את הפיצויים לפי 3 חלופות : האחת- הערכת שווי הקרקע בכסף בלבד, השניה - פיצוי משולב בכסף ובקרקע חילופית והשלישית - הערכת הקרקע על בסיס קרקע חילופית". 14. בכתב ההגנה התייחסה הנתבעת באופן מפורש לחלופות אלה. הנתבעת טענה במפורש בכתב ההגנה כי: "3.7      בהתאם לסעיף 3(א) לחוק רכישת מקרקעים, זכאי בעל זכויות במקרקעים ערב רכישתם לפיצויים כספיים, בהתאם לכללים הקבועים בסעיף 5 לחוק רכישת מקרקעים.... 3.9       למען שלמות התמונה יצויין כי לאחר הקמתו ניסח המינהל נוהל פנימי למתן פיצויים לפי חר"ם (חוק רכישת מקרקעים) וחנ"ן (חוק נכסי נפקדים,תש"י- 1950) (להלן "הנוהל"). הנוהל נועד למקרים בהם מגיעים הצדדים לפשרה, ומיטיב עם בעלי הזכויות בצורה ניכרת לעומת הוראות החוק מקום בו הם מוכנים לחתום על הסכם פיצויים עם המינהל.... 3.11     כאמור, מדובר בנוהל פנימי ובלתי מחייב של המינהל אשר מופעל אך ורק במקרה בו מגיעים המינהל ובעלי הזכויות במקרקעים ערב רכישתם להסכם פשרה". הנתבעת גם הכחישה כי המקרקעין שהופקעו שימשו לפרנסת התובעת ובני משפחתה. 15. הנה כי כן - אין לאמר כי מדובר בשינוי חזית. הרציו בפסק דינו של כבוד השופט רניאל, אליו הפנתה הנתבעת בסיכומיה, הוא כי "כתב התביעה לא פרש תשתית נורמטיבית לזכאות התובעים לפיצויים, ולא הזכיר סעד שעניינו חיוב הנתבעת במתן קרקע לתובעים. אכן, אילו הועלתה הטענה במסגרת כתב התביעה או ראיות התובעים, היתה הנתבעת יכולה להציג, במסגרת ראיותיה, ראיות סותרות על אי קיום התנאים המנויים בסעיף 3(ב) לחוק". בענייננו - כפי שהובא לעיל, הסעד של מתן קרקע חילופית נזכר במפורש בחוות הדעת, בסעיפים  23 ו- 24 לכתב התביעה עתרה התובעת "לפיצויים" ולא לפיצוי כספי בלבד ואין זאת כי הנתבעים היו מודעים לעתירה זו , בהתייחסם לכך באופן מפורש בכתב ההגנה. ודוק: בנוסף לאמור לעיל בכתב ההגנה טענה הנתבעת גם כי המקרקעין לא שימשו לפרנסת התובעת ובני משפחתה (דהיינו טענה לאי קיום תנאי סעיף 3(ב) לחוק הרכישה). 16. בע"א 7925/09 הנ"ל (על פסק דינו של כבוד השופט רניאל), כבוד השופט עמית לא מצא לנכון להתערב בקביעת כבוד השופט רניאל בענין לאור העובדה "שהמערערים לא טענו, לא בכתב הטענות ולא בתצהיר ולא בעדות מטעמם , כי נתמלאו תנאי סעיף 3(ב) לחוק...." - מה שלא מתקיים בענייננו. 17. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הנוהל בוטל על פי החלטת מינהל מקרקעי ישראל ביום 29.1.08 וספק אם ניתן היום לפצות על דרך של קרקע חליפית. כן טענה הנתבעת כי עוד לפני 20 שנה פנתה אל התובעת והציעה לה פיצויים בשלוש חלופות - אך התובעת דחתה את כל ההצעות ולפיכך כיום היא זכאית לפיצוי כספי בלבד. 18. בע"א 7925/09 הנ"ל דן כבוד השופט עמית בשאלת זכאות לפיצוי על פי הנוהל וקבע כי: "האם זכאים המערערים לפיצוי על פי הנוהל? גם לפני שהחל הדיון בתובענה, גם במהלך הדיון בבית משפט קמא, גם בדיון מקדמי שנערך בתיק זה, וגם במהלך הדיון בפנינו הציעו המשיבים למערערים פיצוי על פי הנוהל. אולם, המערערים סרבו לקבל את ההצעה. לאור זאת, אין לנו אלא לפסוק על פי הדין, קרי על פי הוראות חוק הרכישה. הנוהל בא ליתן תמריץ להימנע מניהול התדיינות משפטית והמשיבים אינם חייבים לנהוג על פיו מקום בו התובע בחר במסלול של התדיינות משפטית. מי שמסרב לפשרה נוטל על עצמו סיכון כי לא יקבל את שהוצע לו במסגרת הפשרה (ראו פסק דיני בת"א (חי') 362/01 ברכה דינר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004)). בית משפט קמא היה נכון לפסוק למערערים פיצוי על פי הנוהל בשל העיכוב במתן תשובת המינהל, אולם משהציע המינהל עם תחילת ההליכים המשפטיים בבית משפט קמא פיצוי על פי הנוהל ואף חזר על הצעתו לאורך כל הדרך, אין למערערים אלא להלין על עצמם על כך שסרבו לקבל ההצעה". 19. כך גם בענייננו - מראיות הנתבעת עולה במפורש כי הוצע לתובעת פיצוי על פי הנוהל אך היא סרבה לקבל את ההצעה ומשהגישה תביעתה - שוב אינה זכאית לפיצוי על פי הנוהל אלא לפיצוי כספי בלבד, כהוראות החוק. כך, נאמר בתצהירה של הגב' חגית זערור מטעם הנתבעים (נ/ 10 ) כי בני משפחת התובעת פנו אל הנתבעת בשנת 1987 ודרשו פיצוי "חטיבת קרקע רציפה בתחום המשולש, גוש 12127" וכי מינהל מקרקעי ישראל הציע לתובעת פיצויים על פי שלוש אפשרויות - פיצוי בקרקע לבניה במקום מתן 15-20 דונם חקלאית, פיצוי בקרקע חקלאית בחלקות שונות ובאזורים שונים ולא בחטיבת קרקע אחת או פיצוי כספי , וכי התובעת דחתה את כל ההצעות ועמדה על קרקע חילופית בחטיבה אחת במקום ספציפי . גם התובעת אישרה בתצהירה כי נוהל מו"מ שלא צלח ולתצהיר אף צורף מסמך המעיד על המו"מ ועל כי לא אותרה קרקע מתאימה (נספח ג(2) לתצהיר ת/3). בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי כספי בלבד בהתאם להוראות סעיף 3 (א)לחוק הרכישה. סעיף זה קובע כי : "בעליו של נכס נרכש זכאים לפיצויים עליו מאת רשות הפיתוח. הפיצויים יינתנו בכסף, אם לא הוסכם אחרת בין הבעלים ובין רשות הפיתוח. שיעור הפיצויים ייקבע לפי הסכם בין רשות הפיתוח ובין הבעלים, ובאין הסכם - על ידי בית המשפט, בהתאם לאמור להלן.  (ב) שימש הנכס הנרכש לחקלאות, והיה מקור פרנסתו העיקרי של בעלו ואין לו קרקע אחרת כדי מחייתו, חייבת רשות הפיתוח לפי דרישתו, להציע לו נכס אחר, בין בבעלות ובין בחכירה, כפיצויים מלאים או חלקיים, רשות מוסמכת, שתתמנה לכך על ידי השר, תקבע את סוג הנכס המוצע, מקומו, שטחו, ובמקרה של חכירה - תקופת החכירה (ובלבד שלא תפחת מ-49 שנה), ושווי הנכס, הן לענין חישוב הפיצויים והן לענין סיפוקו כדי מחייה - הכל בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות. 5 (א) בקביעת שיעור הפיצויים ינהג בית המשפט לפי הכללים שבסעיף 12 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943, בשינויים המחוייבים לפי הענין. ובלבד שיראו את יום י"ב בטבת תש"י (1 בינואר 1950) כמועד אשר בו פורסמה הודעה על כוונת הרכישה, לצרכי הסעיף האמור. (ב) לכל סכום שבית המשפט יקבע כאמור, תיווסף תוספת בשיעור של שלושה אחוזים למאה לשנה, החל מיום י"ב בטבת תש"י (1 בינואר 1950). דהיינו, קביעת הפיתוי תריכה להעשות על פי הוראות סעיף 12 לפקודת לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943 (להלן "פקודת הקרקעות") הקובע , בין היתר , כי: "בבוא בית המשפט להעריך את הפיצויים שיש לפסוק בעד כל קרקע או זכות או טובת הנאה בקרקע, ינהג לפי התקנות הבאות: - (א) אין לו לבית המשפט להביא בחשבון את העובדה שהקרקע נרכשה בכפיה; (ב) בכפוף למותנה לקמן יקובל כשוויה של הקרקע, אותו הסכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק ע"י המוכר מרצונו הטוב: בתנאי שבבוא בית המשפט להעריך פיצויים אלה, יעריכם לפי השווי שימצאנו כשוויה של הקרקע, הזכות או טובת ההנאה על אותו בסיס, בזמן ששר האוצר פרסם ברשומות את ההודעה על כוונתו לרכוש אותה, ובלי להביא בחשבון כל השבחה או עבודות שנעשו או נבנו או תעשינה או שתבנינה על אותה קרקע..." 20. יוער כי טענת התובעת לפיה המקרקעין שימשו לפרנסתה ו/או לפרנסת בני משפחתה עובר להפקעה - דינה להדחות. הטענה נטענה באופן סתמי בלבד ולא נתמכה בכל ראיה (כאשר בהתאם לתקנה 1 לתקנות רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים) (קביעת נכס אחר כפיצויים) תשי"ד- 1954 נדרש הטוען לקרקע חילופית (כפי שתבעה גם התובעת כאן) להגיש תעודה של שר החקלאות , או מי שהתמנה על ידו, המעידה כי הנכס היה מקור פרנסתו העיקרי וכי אין לו קרקע אחרת כדי מחייתו. 21. המועד הקובע לצורך ההערכה הוא 1.1.50 , כאשר סכום הפיצויים משוערך בהתאם להוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד - 1964 (ראה תצהירה של הגב' זערור (נ/ 10). גובה הפיצוי - 22. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של השמאי , מר סאלח אבו ריא, ת/1 , אשר העריך את שווי המקרקעין המופקעים לפי שלוש חלופות, כאשר הרלבנטית לענייננו, בהתאם לאמור לעיל, היא החלופה הראשונה אותה הגדיר כדלקמן: "חלופה א' , הערכת שווי קרקע (בכסף בלבד) בשטח 28.727 דונם ליום 1.7.73 לפי יעודה לשנת 54 עפ"י תכנית מתאר 423/42/TP בתוקף. חישוב הפיצויים במונחי קרן ללא תחשיב הצמדה וריבית לפי נוהל המינהל מס' 44.03 סעיף 5". מר אבו ריא קבע את שווי המקרקעין על הבסיס הנ"ל כדלקמן: "שווי הקרקע ליום 1.7.73 לפי יעוד התכנית המנדטורית הינו 829555 לירות. תוספת של 10% עבור פיצוי בכסף בלבד 82955.5 לירות. סה"כ קרן ליום 1.7.73 - 912510 לירות. סה"כ קרן בשקלים חדשים ליום 1.7.73 הינו 91.251 ₪". החלופה השלישית של השמאי אבו ריא היא על בסיס קרקע חילופית בהשוואה יחסית לפיצוי שניתן בה"פ 72/01 בבימ"ש זה - 1,137,442 ₪ בתוספת 9.575 דונם. 23. מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעתו של השמאי , מר סימון דאו (נ/7) .השומה נערכה על ידו בהתאם לסעיף 5(א) לחוק הרכישה, כאמור. הערכת השווי בחוות הדעת התבססה על גישת ההשוואה הישירה לעסקאות מקרקעין נכון למועד הקובע (עיסקאות ההשוואה פורטו בנספח א' לנ/7), כאשר הוא מציין כי התכנית הרלבנטית החלה על החלקות הינה 25/RP (שהתפרסמה ביום 20.2.41) וייעודן חקלאי. יצויין כי בחקירתו הנגדית של מר אבו ריא התברר כי התכנית עליה הסתמך בוטלה. עלו גם ספקות בחקירה לגבי מספר התכנית אליה הפנה השמאי בחוות דעתו. בסיכומים מאשר ב"כ התובעת כי המדובר באותה תכנית. בהתאם לחוות דעתו של מר דאו שווי מרבית החלקות, המרוחקות מכפר קרא , הינו 100 ל"י לדונם ושווי שלוש חלקות הקרובות יותר לכפר קרא (חלקה 44 בגוש 12120 וחלקות 30,46 בגוש 12123) הינו 150 ל"י לדונם . סה"כ שווי השטח הנישום - 10,325.55 ל"י. מר דאו ערך שומה נוספת (נ/8) בה העריך את שווי הזכויות במקרקעין בהתאם להוראות נוהל ממ"י מספר 44.03 בסכום של 764,195 ₪. שומה זו נערכה ביום 29.7.08 במסגרת מו"מ שהתנהל בין הצדדים. 24. שני השמאים נחקרו בביהמ"ש על חוות דעתם. 25. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ועדות השמאים - אני מעדיפה את השומה שנערכה על ידי השמאי דאו על פני זו של מר אבו ריא. שומתו של מר אבו ריא מבוססת על הנוהל , שלפי קביעתי לעיל - אינו רלבנטי (וחוות דעתו של מר דאו המבוססת על הנוהל ניתנה לצרכי מו"מ בלבד). מראיות הנתבעת עלה כי התכנית שפורסמה להפקדה - 25/RP בוטלה ביום 12.10.61 (ילקוט פרסומים 881). יעוד החלקות הינו חקלאי וגם בפועל שימוש לחקלאות (הן כעולה מעדותו של המפקח אשכנזי והן מעדותה של התובעת עצמה). איני מקבלת את טענת התובעת לפיה ניתן להקים על החלקות מבנים למגורים. יצוין כי איני מוצאת רלבנטיות לעובדה כי מר דאו לא ביקר בשטח עובר לעריכת חוות דעתו (כ- 50 שנה לאחר המועד הקובע לחישוב הפיצוי) ולא עיין בצילומי האויר (שגם השמאי מטעם התובעת לא הסתמך עליהם), כאשר המבחן הקובע להערכה הוא עיסקאות ההשוואה (וראה ע"א 7925/09). בנוסף, חוות דעתו של מר אבו ריא מבוססת על שווי שנקבע בפשרה בהליך אחר, שנסיבותיו כלל לא התבררו. התובעת טענה כי הסכום שנקבע בשומתו של מר דאו אין בו כדי לאפשר רכישת שטח קרקע קטן בהרבה מהשטח שהופקע אך גם בנדון זה ניתנה תשובתו של כבוד השופט עמית בע"א 7925/09 הנ"ל בקובעו כי: "המערערים טענו כי בסכום הפיצויים המוצע להם על פיה נוהל הם אינם יכולים לרכוש, לטענתם, אפילו 10 דונם במחירי הנדל"ן היום. אלא שאין למערערים אלא להלין על עצמם על כך שהגישו את תביעתם בשיהוי של 53 שנים, וביני לביני מחירי הנדל"ן באזור עלו יותר מערכו של הכסף המשוערך. אילו המערערים היו מגישים תביעתם שנים רבות לפני כן, יש להניח שהפיצוי שהיה מוצע להם או שהיה נפסק לזכותם, היה מאפשר להם לרכוש שטח נרחב יותר בערכי הנדל"ן דאז". 26. יצויין, כי אופן רישום הפיצוי לעיל, לרבות הערת חוות דעתו של מר דאו על זו של מר אבו ריא, אושר בע"א 7925/09 הנ"ל. 27. מכל האמור - התוצאה היא כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום של 10,325.55 ל"י נכון ליום 1.1.50, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד- 1964 מיום 1.1.50 ועד היום. תוך 14 יום מהיום תדאג הנתבעת להמציא לאישורי פסיקתא ובה שערוך סכום זה, בהתאם להוראות החוק כאמור לעיל. הסכום האמור ישולם לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום מהיום, בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. התשלום יבוצע בכפוף להמצאת כתב שיפוי כאמור בסעיף 12 לעיל. קרקעותמקרקעיןהפקעה