התובע טוען, כי טרם התאונה, הוא היה בריא בגופו ובנפשו ועבד במשרה מלאה ומאז התאונה הוא סובל מכאבים ומגבלות והוא פוטר מעבודתו עקב ממצאי הרופא התעסוקתי. לטענתו, לא עלה בידו למצוא עבודה אשר מתאימה למגבלותיו. דוגמא לפסק דין בנושא הפסקת עבודה לאחר תאונת דרכים: רקע ותמצית טענות הצדדים התובע, יליד 29.1.84, עותר לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים מיום 4.6.07. התובע טוען, כי ביום 4.6.07, שעה שרכב על אופנוע, פגע בו רכב מסוג אוטובוס זעיר בעל מ.ר 90-715-18. הנתבעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה, במועדים הרלוונטיים, את האופנוע בו השתמש התובע בעת התאונה. התובע טוען, כי הוא הובהל ממקום התאונה באמצעות אמבולנס לבית חולים רמב"ם ובשל פגיעותיו הורדם והונשם. התובע נותח ואושפז עד ליום 12.6.07 ושוחרר עם המלצות להמשך מעקב והגבלות הליכה עם קביים בלבד. כמו כן, רגלו גובסה, הוא הופנה לביצוע בדיקות וביניהן בדיקת CT וניתנו לו ימי אי כושר. התובע טוען, כי טרם התאונה, הוא היה בריא בגופו ובנפשו ועבד במשרה מלאה ומאז התאונה הוא סובל מכאבים ומגבלות והוא פוטר מעבודתו עקב ממצאי הרופא התעסוקתי. לטענתו, לא עלה בידו למצוא עבודה אשר מתאימה למגבלותיו. עוד טוען התובע, כי בשל מצבו ומגבלותיו בעקבות התאונה הוא נזקק לעזרת צד שלישי בשכר ועזרת בני משפחתו לאורך תקופה ארוכה ואף כיום הוא נזקק לעיתים לעזרתם. כן טוען, כי נגרמו ועתידות להיגרם לו הוצאות רפואיות והוצאות נלוות בעקבות התאונה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וועדה רפואית לעררים קבעה, כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 35% מיום 1.3.08. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל. הנתבעת מכחישה קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ופיטורי התובע. הנתבעת טוענת, כי הנזקים הנטענים מוגזמים ומופרכים וכי אינם קשורים לתאונה. לטענתה, כושר עבודתו של התובע לא נפגע כלל. הנתבעת טוענת, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מנכותו הרפואית, כפי שנקבעה על ידי וועדת העררים של המל"ל. לטענתה, התובע לא פעל ו/או לא פעל די לשם הקטנת נזקיו. לבסוף טוענת, כי מכל סכום שייפסק לטובת התובע, ככל שייפסק, יש לנכות סכומים המגיעים לו על פי החוק. הראיות מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל מר מישל פרי (להלן: "פרי")- מנהל בית הקפה בו עובד התובע. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף העידה הגב' אתי עמר (להלן: "עמר") אשר ניהלה את סניף הפיצרייה בו עבד התובע במועד התאונה. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של החוקר מר אלדד צחי. התובע הודיע, כי הוא מוותר על חקירת החוקר. כן הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר להיקף הנזקים אשר נגרמו לתובע בעקבות התאונה נשוא התובענה. אין מחלוקת בשאלת החבות. כאב וסבל כאמור לעיל, התאונה הוכרה כתאונת עבודה. לתובע נקבעה תקופת אי כושר עד ליום 2.9.07. כן נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% מיום 3.9.07 ועד ליום 29.2.08. הוועדה הרפואית קבעה כי נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע מיום 1.3.08 הינה בשיעור של 28%. התובע הגיש ערר על החלטה זו וועדת העררים קבעה, כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 35%. התובע אושפז מיום 4.6.07 ועד ליום 12.6.07. בנסיבות אלו, נגרם לתובע נזק בגין ראש נזק זה משוערך להיום בסך 69,138 ₪. הפסד השתכרות לעבר כאמור, לתובע נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 35%. הנכות האמורה מורכבת, בין היתר, מנכות בשיעור 10% אשר נקבעה לתובע בגין צלקת בפנים. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה האם עסקינן בנכות תפקודית אם לאו. במהלך עדותו טען התובע, כי לפני התאונה הוא תכנן לפתוח מקום למכירת מזון, אשר יצליח יותר מהפיצרייה המשפחתית שלא הצליחה משום שהתגייס. לטענתו, עכשיו זה קצת בעייתי משום שזו עבודה עם לקוחות (עמ' 13 ש' 12-14). מעדות התובע עולה, כי בחודש דצמבר 2007 הוא טס לשנה לאוסטרליה. התובע טען, כי בקושי עבד שם (עמ' 12 ש' 11-16). בהמשך העיד, כי כאשר עבד באוסטרליה הוא עבד במכירה של ציורי שמן. לטענתו, הוא היה אחראי והיה מגיע לבית שכבר היה בו מישהו מהצוות והוא היה מגיע בכדי לעזור למוכר לסגור את העסקה (עמ' 12 ש' 17-23). התובע העיד, כי חזר לארץ בדצמבר 2008 וחודש וחצי- חודשיים לאחר מכן החל לעבוד בחנות אנטר בעזריאלי (עמ' 13 ש' 28-31). לטענתו, בחודשים מרץ-מאי 2009 הוא עבד גם באנטר וגם בקפה הילל, במקביל (עמ' 14 ש' 10-13). עוד העיד התובע, כי החל לעבוד בקפה הילל כמלצר וכי כעבור תשעה-עשרה חודשים הפך להיות אחראי משמרת (עמ' 14 ש' 17-20). הנה כי כן, מעדות התובע עולה, כי מאז התאונה, הוא עבד במכירת תמונות באוסטרליה, בחנות אנטר ובקפה הילל, תחילה כמלצר ובהמשך כאחראי משמרת. אין מחלוקת, כי כל העבודות האמורות הינן עבודות עם קהל. בנסיבות אלו, לא ברורה טענתו לפיה אין בידו לפתוח עסק כפי שתכנן משום שעסקינן בעבודה עם לקוחות. התובע אישר, כי אף כיום הוא עובד עם לקוחות אולם טען, כי כיום הוא יכול לוותר לעצמו והוא יכול לשבת קצת ולא להתגלח ובמקום שלו לא יוכל לעשות כן. התובע נשאל האם אינו פותח מקום משום שעליו להתגלח והשיב, כי הוא חושב שזה לא נראה טוב כשמדובר בבעל הבית (עמ' 13 ש' 14-18). טענה זו אינה אמינה בעיניי. פרי נשאל האם התובע הוא מועמד פוטנציאלי לקידום והשיב בחיוב. בהמשך הוסיף, כי יש דברים בעיתיים כמו העובדה שהתובע לא מתגלח. פרי טען, כי ביקש מהתובע להתגלח אולם התובע לא הסכים בגלל הצלקת. לטענתו, ההופעה של התובע אינה מקובלת בבתי קפה. פרי העיד, כי אם לתובע היה זקן זה היה בסדר אולם אופן הגילוח שלו בעייתי (עמ' 9 ש' 5-14). בתצהירו טען פרי, כי התובע מפגין חוסר ביטחון במפגש עם לקוחות ובפגישות עסקיות וטען, כי הצלקת של התובע מעוררת סימני שאלה ואף שהדברים לא נאמרים תמיד במפורש הרי שישנה תחושה ורמיזות כאילו הצלקת נגרמה עקב אירוע פלילי. הטענות המפורטות לעיל אינן אמינות בעיניי. העובדה שהתובע קודם לתפקיד של אחראי משמרת לאחר שהחל לעבוד כמלצר מחזקת התרשמותי לפיה אין בצלקת בפניו בכדי להוות גורם אשר ימנע את קידומו. כמו כן לא שוכנעתי, כי בשל הצלקת האמורה אין בידי התובע לפעול בהתאם לתוכניותיו הנטענות ולפתוח מקום לממכר מזון. לא שוכנעתי, כי הצלקת של התובע גרמה או עתידה לגרום לו להפסדי הכנסה. בנסיבות אלו, נכותו הרפואית של התובע בגין הצלקת אינה מהווה נכות תפקודית. כמו כן, נקבעו לתובע שתי נכויות בתחום הנוירולוגי, 10% כל אחת מהן בגין פגיעה בעצב הפנים. לא שוכנעתי, כי עסקינן בנכויות תפקודיות. התובע לא טען ובוודאי שלא הוכיח, כי לנכויות אלו יש השלכה כלשהי על יכולתו להשתלב במעגל העבודה ועל יכולת השתכרותו. טענותיו בעניין זה התמקדו בנכותו האורתופדית ובנכותו בגין הצלקת. בעניין זה טען התובע, כי הוא מתקשה לבצע עבודות הדורשות עמידה וכי הוא מתעייף וכן העלה טענות באשר לצלקת, כאמור לעיל. לאור האמור לעיל וכן לאור תחום עיסוקו של התובע מצאתי, כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 10% בשל הפגיעה האורתופדית בברך ימין. לא התרשמתי לאחר שמיעת עדות התובע ובחינת מסלולו המקצועי, כי ההשפעה התפקודית של נכות התובע על עבודתו וכושר השתכרותו גבוהה מנכותו הרפואית בתחום האורתופדי. במועד התאונה עבד התובע כשליח בפיצה האט. בעדותו נטען בפני התובע, כי לתצהירו לא צורפו תלושי השכר מתקופת עבודתו בפיצה האט. התובע השיב, כי אין לו אותם (עמ' 11 ש' 8-9). התובע אישר, כי לטענתו עבד בפיצה האט לפחות שישה ימים בשבוע וגם בסופי שבוע. התובע נשאל האם עבד 26 ימים בחודש והשיב, כי פחות או יותר. לטענתו, עד התאונה עבד כארבעה חודשים (עמ' 11 ש' 10-16). נטען בפניו, כי בתביעתו למל"ל יש פירוט של שכרו וכתוב שבפברואר 2007 הוא עבד שמונה ימים וכך גם במרץ אותה שנה, באפריל עבד 16 ימים ובמאי 22 ימים. התובע נשאל, כיצד בידו להסביר את הסתירה האמורה בין האמור בתביעתו במל"ל ועדותו והשיב, כי עשה את התצהיר לפני שנה וכי חלפו חמש שנים מהתאונה. לטענתו, קשה לזכור כמה בן אדם עבד (עמ' 11 ש' 17-20). לא עלה בידי התובע לישב את הסתירה האמורה. טענתו לפיה אין בידו לזכור את הדברים מפאת חלוף הזמן לא הותירה עליי רושם אמין. נטען בפני התובע, כי בתצהירו הוא מדבר על טיפ מינימאלי וכי אין בפיצה האט הנחייה בנדון. התובע אישר, כי עסקינן במשהו מהניסיון שלו. התובע טען, כי נדירים הלקוחות אשר לא נותנים טיפ (עמ' 11 ש' 21-25). התובע נשאל האם בפיצה האט יש משמרות יותר לחוצות וכאלה שפחות והשיב, כי אמורות להיות. בהמשך טען, כי חלפו שש שנים וקשה לו לזכור (עמ' 11 ש' 26-27). התובע נשאל כמה שעות הייתה משמרת והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 11 ש' 30-31). עוד נשאל כמה שליחויות עושים בממוצע וכמה הוא עשה והשיב, כי זה מאוד תלוי וכי ניתן לקחת שלושה משלוחים במכה. לטענתו, זה תלוי בקרבה בין הכתובות. התובע העיד, כי יכול להיות משלוח בשעה ויכולים להיות עשרה (עמ' 11 ש' 32, עמ' 12 ש' 1-2). התובע נשאל האם דיווח לביטוח הלאומי על הטיפים במסגרת תביעתו והשיב, כי אינו זוכר (עמ' 12 ש' 4-5). עמר נשאלה באשר למספר המשלוחים ששליח מספיק בשעה והשיבה, כי זה תלוי בקרבה ביניהם ובשליח. עמר טענה, כי יש מקרים בהם לא נותנים טיפ ויש מקרים שניתנים טיפ של 50 ₪. לטענתה, הממוצע הוא סביב 10 ₪ (עמ' 3 ש' 3-6). כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה. ממסמכי המל"ל עולה, כי שכרו הרבע שנתי של התובע בתקופה שקדמה לתאונה עמד על סך של 8,577 ₪. מהאמור עולה, כי שכרו החודשי הממוצע עמד על סך של 2,859 ₪. התובע העיד, כי הוא אינו זוכר האם דיווח למוסד לביטוח לאומי על הטיפים, במסגרת תביעתו, וכן לא הוכיח כמה טיפים היה מקבל בממוצע. בנסיבות המקרה ולאחר שטענתו של התובע, כי קיבל אף טיפים סבירה בעיני, הגם שהתובע לא הוכיח כאמור את גובה הטיפים מצאתי, כי יש להעמיד את שכרו הממוצע של התובע טרם התאונה על סך של 5,000 ₪ לצורך חישוב הפסד השתכרותו. בקביעת גובה השכר לקחתי בחשבון גם את העבודות בהן עבד התובע לאחר התאונה. כאמור, התובע היה בתקופת אי כושר בת שלושה חודשים מיום 4.6.07 ועד ליום 2.9.07. בגין התקופה האמורה נגרם לו הפסד השתכרות כדלקמן: 15,000= 3 x 5,000 ובתוספת ריבית מאמצע התקופה סך של 16,904 ₪. בהמשך נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 50% מיום 3.9.07 ועד ליום 29.2.08. אציין, כי בתקופה זו נסע התובע לחו"ל למשך שבועיים. יחד עם זאת מצאתי לערוך חישוב על פי הנכות התפקודית לכל התקופה האמורה. בגין התקופה האמורה נגרם לו הפסד השתכרות כדלקמן: 15,000= 50% x 6 x 5,000. בתוספת ריבית מאמצע התקופה סך של 16,651 ₪. עמר העידה, כי אחרי התאונה התובע לא חזר לעבוד (עמ' 3 ש' 9-10). עמר נשאלה האם ניסו למצוא לו עבודה בסניף והשיבה, כי אין להם עבודה משרדית והוא יכול היה לעבוד רק בעבודה שאינה כרוכה בעמידה (עמ' 3 ש' 11-12). יש לציין, כי שלושה חודשים לאחר התאונה טס התובע לחו"ל לתקופה של שבועיים וכי חצי שנה לאחר התאונה טס התובע לאוסטרליה לתקופה של שנה. סבורני, כי יש בכך בכדי ללמד על מצבו של התובע בתקופה האמורה ובין היתר על יכולתו להשתלב בשוק העבודה ויכולת השתכרותו. במהלך עדותו נטען בפני התובע, כי טענתו, המופיעה בתצהירו, לפיה בעקבות התאונה נעדר מעבודתו למשך שנה וחצי ברציפות אינה מדויקת. בתגובה טען, כי הוא לא עבד שנה וחצי. נטען בפניו, כי זה לא היה בעקבות התאונה, כי אם בעקבות נסיעתו לאוסטרליה וכי הוא עבד שם. התובע אישר, כי עבד שם והוסיף, כי זה היה בקטנה (עמ' 13 ש' 23-27). עדותו זו אינה אמינה בעיני. סביר בעיני שהתובע נסע לאוסטרליה לצורך טיול או עבודה על פי בחירתו ובהתאם עשה תוכניותיו שם. התובע לא המציא נתונים על השתכרותו באוסטרליה ולכאורה כלל לא זכאי לפיצוי בגין התקופה האמורה בה שהה באוסטרליה, יחד עם זאת, מאחר ובחלק מהתקופה בה שהה התובע באוסטרליה הוא עבד, מצאתי להניח הנחה המיטיבה עם התובע ולחשב גם בעבור תקופה זו פיצוי לפי נכות של 10%. מה- 1.3.08 נקבעה נכותו הצמיתה של התובע. כאמור, מצאתי, כי יש לחשב את הפסדי השתכרותו בהתאם לנכות תפקודית בשיעור של 10%. התובע העיד, כי במרץ 2008 הוא קיבל מכתב מראש הממשלה (ת/4) לפיו נמצא מתאים לשב"כ לאור שירותו הקרבי. התובע טען, כי הוסבר לו שמדובר בתפקיד פיזי ולכן וויתר עליו (עמ' 10 ש' 1-2). התובע אישר, כי את המכתב האמור הוא קיבל כשהיה באוסטרליה ואמו סיפרה לו על כך (עמ' 12 ש' 24-27). אין מחלוקת, כי בתקופה בה התקבל ת/4 התובע כלל לא היה בארץ וכי הוא חזר לארץ רק תשעה חודשים לאחר מכן. התובע לא הוכיח, כי אלמלא התאונה היה פונה לכיוון האמור. יתרה מזאת, עסקינן בפנייה כללית ואין בכך בכדי ללמד בהכרח, כי אלמלא התאונה, היה התובע מתקבל לעבודה האמורה. אוסיף ואומר, כי במסגרת ת/4 צוין, כי עסקינן באפשרויות תעסוקה רבות ומגוונת. התובע לא הוכיח, כי ניסה להתקבל לאחת מהן וכי לא עלה בידו לעשות כן בעקבות התאונה. התובע העיד, כי לפני הנסיעה הוא וחבר נוסף ביררו בנוגע לאבטחת אוניות בחברת מנו. לטענתו, הם ביררו לפני התאונה והחבר טס לשם והוא לא יכול היה. התובע נשאל האם היה נוסע אלמלא התאונה והשיב בחיוב. התובע הוסיף, כי חברו עשה שם המון כסף (עמ' 12 ש' 27-32). לטענתו, הוא עודנו בקשר עם החבר האמור אשר כבר לא עובד בחברת מנו. התובע נשאל האם עסקינן בעבודה זמנית והשיב, כי זו עבודה שעושים אחרי צבא בכדי לעשות הרבה כסף לפני שמתחילים ללמוד (עמ' 13 ש' 3-7). התובע לא זימן את חברו לעדות, על אף שהיה בידו לתמוך בטענתו באשר לכוונת השניים לעבוד בחברת מנו. כמו כן, היה בידו להעיד באשר לסכומים אשר הוא הרוויח בתקופת עבודתו האמורה. התובע לא הוכיח, כי התכוון ללכת לכיוון מקצועי כלשהו אשר נמנע ממנו בעקבות התאונה. עוד אציין, כי פרי טען במסגרת תצהירו, כי התובע מתקשה בביצוע עבודות הכרוכות בעבודה ממושכת ולכן עובד במשמרות ערב אשר קלות יותר באופן משמעותי והשכר המשולם בהן נמוך מהשכר המשולם במשמרות הבוקר. בעדותו נשאל, מדוע לטענתו משמרת בוקר יותר קשה והשיב, כי מבחינת פדיון יש חלוקה של 70% בבוקר ו- 30% בערב (עמ' 7 ש' 26-27). פרי נשאל לגבי השוני בין המשמרות מבחינת אחראי המשמרת וכן נשאל מה תפקידו ומה הוא עושה מבחינה פיזית, שההגבלות יכולות להשפיע עליו והשיב, כי בבוקר זה יותר פיזי שכן יש את נושא האפיות ואחראי משמרת מרים וסוחב דברים. לטענתו, האחראי במשמרת בוקר מכניס סחורה שמגיעה בבוקר וצריך לסדר אותה. פרי הוסיף וטען, כי בערב אין את הדברים האלה וצריך יותר לטפל בבעיות מול אנשים ולדאוג שבית הקפה מתפקד (עמ' 7 ש' 29-30, עמ' 8 ש' 1-3). לטענתו, עבודה במשמרת הבוקר מצריכה יותר כוח פיזי. פרי הוסיף, כי זה טירוף (עמ' 8 ש' 5). התובע נשאל באשר לטיפים והשיב, כי הייתה קופה משותפת שהתחלקה בהתאם למספר שעות העבודה. לטענתו, בתור אחראי משמרת הוא לא מקבל טיפים בעבור כל שעות המשמרת אלא בעבור שעות הלחץ. לטענתו, זה ההסדר שלו עם המלצרים והוא עוזר להם. התובע טען, כי הסכומים הרשומים הם משוערים וכי קשה לדעת (עמ' 14 ש' 25-32). התובע נשאל האם כל אחראי משמרת מקבל טיפים והשיב, כי רק הוא מקבל שכן בערב ישנה אפשרות גדולה יותר לעזור. התובע נשאל האם במקרה שאחראי אחר מגבה אותו האם גם לו יש כזה הסדר והשיב בחיוב (עמ' 15 ש' 1-4). הנה כי כן, אף אם תתקבל טענת פרי לפיה לאור מצבו של התובע אין בידו לעבוד במשמרת הבוקר, בה מרוויחים שכר גבוה יותר, הרי שמעדות התובע עולה, כי במשמרת הערב האחראי מקבל חלק מהטיפים בעוד שבמשמרת הבוקר האחראי אינו מקבל חלק כאמור. התובע לא זימן לעדות את ערן, המשמש כאחראי משמרת המגבה את אחראי המשמרת של הבוקר והאחראי של הערב. זאת על אף שהיה בידו להעיד באשר להסכמה הנטענת אשר לפיה אחראי המשמרת בערב מקבל חלק מהטיפים וכן היה בידו להעיד באשר לסכום הטיפים הממוצע המתקבל בערב. העובדה שלא פעל לשם זימונו לעדות פועלת לרעתו. אי לכך ולאור כל המפורט לעיל, בגין התקופה האמורה נגרם לתובע הפסד כדלקמן: 25,750= 10% x 51.5 x 5,000. בתוספת ריבית מאמצע התקופה סך של 26,719₪. הנה כי כן, סך הכל זכאי התובע לפיצוי בסך 60,274 ₪. הפסד השתכרות לעתיד התובע נשאל האם הוא מתכנן להתחיל ללמוד והשיב, כי הוא עושה קורס ניהולי במכללה. כן העיד, כי טרם התאונה הוא תכנן לפתוח מקום למכירת מזון (עמ' 13 ש' 10-11). כאמור לעיל, טענתו לפיה לא פתח מקום כאמור בשל הצלקת אשר נגרמה לו בעקבות מעורבותו בתאונה לא הותירה עליי רושם אמין. התובע לא הוכיח, כי היה לו כיוון תעסוקתי אשר נמנע ממנו בעקבות מעורבותו בתאונה נשוא התובענה. כמו כן, לא הוכחה טענתו לפיה היה לו פוטנציאל להשתכר הרבה מעבר לשכר הממוצע במשק. בנסיבות העניין, ולאור הנתונים אשר הוצגו לפניי ולאחר שלקחתי בחשבון מחד גיסא את גילו של התובע עובר לתאונה ומאידך לאחר שהתובע לא הוכיח כל כיוון תעסוקתי , מצאתי, כי יש לחשב את הפסד השתכרותו של התובע לעתיד על בסיס שכר חודשי ממוצע בסך של 7,500 ₪ נטו. בנסיבות אלו, עתיד להיגרם לתובע הפסד כדלקמן: 206,047=274.73 x 10% x 7,000 הפסד פנסיה כאמור לעיל, מצאתי, כי בשל פגיעתו תפגע יכולת ההשתכרות העתידית של התובע ועתיד להיגרם לו הפסד השתכרות בשיעור של 206,047 ₪. בהתאמה לגריעה בשכרו יפגעו אף ההפרשות בעבור תנאים סוציאליים ופנסיה אשר מעבידו של התובע יהיה חייב להפריש על פי חוק. אני מעריכה את הפסדו של התובע בגין ראש נזק זה בשיעור גלובאלי בסך 10% מהפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד, כמפורט לעיל, ובסך הכל 20,605. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד התובע טוען, כי בעקבות התאונה נגרמו ויגרמו לו הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים וכן הוצאות רפואיות. במסגרת תחשיב הנזק אשר הוגש על ידו טען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי כולל בסך של 20,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשמ"ד - 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות יינתנו על-פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). כמו כן, בענייננו עסקינן בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזרי הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי. התובע לא הוכיח, כי יזקק לטיפולים רפואיים בעתיד בעקבות התאונה. כן לא הוכיח, כי הטיפולים הרפואיים להם הוא נזקק או יזקק בעתיד אינם נכללים בסל שירותי הבריאות. התובע לא צירף ראייה כלשהי לשם הוכחת טענתו באשר להוצאות אשר נגרמו לו בעבר בעקבות התאונה, זאת על אף העובדה שעל כתפיו מוטל הנטל להוכיח את הנזק האמור, אשר כבר התגבש. יתרה מזאת, כאמור עסקינן בתאונת עבודה כך שכל הוצאות התובע מכוסות על ידי המל"ל. באשר להוצאות הנסיעה, ועל דרך האומדן, אני מעריכה את הפיצוי לתובע בראש נזק זה בסך 2,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי בשל מצבו ומגבלותיו בעקבות התאונה הוא נזקק לעזרת צד שלישי בשכר ועזרת בני משפחתו לאורך תקופה ארוכה ואף כיום הוא נזקק לעיתים לעזרתם. התובע לא הגיש ראייה כלשהי התומכת בטענתו לפיה קיבל עזרת צד שלישי בשכר. כמו כן, לא נשמעה עדות כלשהי באשר לעזרת צד ג' אשר ניתנה לתובע בעקבות התאונה. אין מחלוקת, כי ככל שעסקינן בעזרת צד ג' לעבר הרי שעל כתפי התובע להוכיח התגבשותו של נזק זה ואת שיעור. כאמור, התובע לא הביא ראייה כלשהי ולא העיד עד כלשהו לשם הוכחת טענתו בעניין זה ולכאורה לא עמד בנטל להוכיח, כי העזרה שניתנה לו חרגה מעזרה רגילה של בני משפחה ועל כן זכאי לפיצוי בגינה. עם זאת, התובע היה בתקופת אי כושר במשך שלושה חודשים ולאחריה נקבעה לו נכות זמנית בשיעור 50% לתקופה של חצי שנה. מנגד, יש להביא בחשבון את העובדה, כי במהלך התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50% הוא נסע לחו"ל לתקופה של שבועיים, זאת שלושה חודשים לאחר התאונה, ובהמשך נסע לאוסטרליה למשך שנה. עם שובו ארצה עבר התובע להתגורר בדירה שכורה בתל אביב והחל לעבוד. בנסיבות האמורות, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 8,000 ₪ בראש נזק זה. התוצאה הנה כי כן, בעקבות התאונה נגרמו ועתידים להיגרם לתובע הפסדים בסך של 366,064 ₪. מהסכום האמור יש לנכות תגמולי מל"ל אשר שולמו לתובע משוערכים להיום בסך 297,331 ₪. לא מצאתי לקבל טענת התובע, כי יש להתערב בחוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת. לפיכך, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 68,733₪, בגין נזקיו אשר נגרמו בעקבות התאונה נשוא התובענה. על סכום זה יש להוסיף שכר טירחת עו"ד על פי הוראות החוק בשיעור 13%. בנוסף, מחייבת את הנתבעת בסכום כולל בגין הוצאות משפט לרבות אגרת בית משפט ששולמה משוערכת להיום בסך 2,500 ₪. הנתבעת תישא ביתרת האגרה החלה בתיק. הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. תאונת דרכיםהפסקת עבודה