מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הסכם עבודות ניקיון בשמורת טבע: בפניי תביעה כספית על סך של 10,000 ₪. פתח דבר התובעת, חברה הנותנת שירותי עזר לעסקים, הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת, רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי (להלן:"הנתבעת") לתשלום הסך של 10,000 ₪, אותו קיזזה האחרונה משכרה של התובעת. טענות התובעת על פי הנטען בכתב התביעה, בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם, לצורך ביצוע עבודות ניקיון על ידי התובעת אצל הנתבעת, באזור ירדן דרומי באתרים עין מודע, עין שוקק, שמורת הטבע נחל הקיבוצים וחניון נחל הקיבוצים (להלן:"ההסכם"), כאשר כביטחון לביצוע התחייבויותיה על פי ההסכם, הפקידה התובעת ערבות בנקאית בסך של 10,000 ₪. לטענת התובעת, היא עמדה בכל תנאי ההסכם, וסיפקה באופן יומי עובד ורכב לצורך ביצוע העבודה. הוסיפה התובעת וטענה כי, לאחר שהנתבעת הפסיקה לנהל את הניקיונות באזורים נשוא ההסכם, היא פעלה להפסקת ההסכם עם התובעת, בטענה כי האחרונה אינה שולחת באופן יומי עובד לעבודה באזורים נשוא ההסכם. עוד טענה התובעת כי, לא רצתה, מבחינת כדאיות כלכלית, בהמשך ההסכם עם הנתבעת, במידה וייאלץ הפועל מטעמה לעבוד על פי ההסכם בלבד. לטענת התובעת, הנתבעת הודיעה לה כי הפרה את ההסכם עימה, וקיזזה בתאריך 27.07.10, שלא כדין, כספים שמגיעים לתובעת בסך של 10,000 ₪, בטענה לפיצוי מוסכם, על אף שאין בהסכם כל סעיף כזה. עוד טענה התובעת כי, האפשרות היחידה על פי ההסכם לפיה על התובעת לפצות את הנתבעת, עוסקת רק בנזקים שנגרמו לנתבעת, עקב אי עמידת התובעת בתנאי ההסכם, כאשר במקרה עסקינן לא הייתה הפרת חוזה מצד התובעת, ולא נגרם כל נזק לנתבעת. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. תגובת הנתבעת הנתבעת טענה כי, על פי הוראות ההסכם, הצעת המחיר שניתנה על ידי התובעת כללה שבעה ימים עבודה בשבוע, ונוכחות של עובד ניקיון במהלך כל היום, בארבעת האתרים, כאשר בחודשי החורף תיתכן הורדה לחצי משרה, לפי דרישות והנחיות הנתבעת. הוסיפה הנתבעת כי, בהתאם להוראות ההסכם, היה על התובעת לבצע עבודות ניקיון בכל האתרים בכל ימי השבוע, ובכלל זה בערבי חג מוצאי חג וימי חול המועד, כאשר תקופת ההסכם נקבעה ל -12 חודשים, החל מיום החתימה, עם שתי תקופות אופציה, 12 חודשים כל אחת. עוד טענה הנתבעת כי, להבטחת מילוי תנאי ההסכם, על כל נספחיו וצרופותיו, הפקידה התובעת ערבות בנקאית, בסך של 10,000 ₪. לטענת הנתבעת, במהלך חודש 05/2010, הודיעה התובעת באופן חד צדדי, ובניגוד למוסכם, על רצונה להפסיק מתן השירותים, כאשר בהתאם למכתבי התובעת שנשלחו אליה, ההסבר להפסקת מתן השירותים נבע מסיבות כלכליות, לאור העובדה כי מתן השירותים אינו משתלם כלכלית. עוד טענה הנתבעת כי התובעת הפרה הוראות ההסכם, בכך שלא העמידה עובד באתרים שפורטו לעיל, בהתאם להוראות ההסכם, כאשר העובד מטעמה עבד במקומות נוספים, וכפועל יוצא מכך, לא עבד כנדרש באתרים שפורטו בכל ימי השבוע, 8 שעות ביום. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, על אף פניות הנציג מטעמה אל התובעת, בכך שמתן השירותים אינו תואם את הוראות ההסכם, אולם התראות אלו לא הביאו לשיפור בנוכחות עובד הניקיון באתרים. עוד טענה הנתבעת כי הוצע לתובעת, לפנים משורת הדין, לסיים 12 חודשי התקשרות, אולם זו לא נענתה, ואת ההתקשרות סיימה בתאריך 01.07.10 לטענת הנתבעת, התובעת הפרה את ההסכם הפרות יסודיות, שבגינם הייתה זכאית לממש את הערבות הבנקאית שניתנה לה. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, העובדה שהתובעת טענה כי כלכלית לא הייתה לה כל אפשרות אלא להפר ההסכם עליו חתומה, אינה מהווה עילה לביטול או הפסקת ההסכם. הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות. ראיות הצדדים הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעת הוגש תצהיר בעליה ומנהלה של האחרונה מר שמואל ספרן (להלן:"שמואל"), וכן העידו שני עדים מטעמה, מר יהודה כרמי, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה מנהל האזור "פארק המעיינות" (להלן:"כרמי"), וכן מר עידן עריף, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל תפעול של "פארק המעיינות" (להלן:"עריף"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר תיאו להב (להלן:"להב"), אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כמפקח מטעם האחרונה. כל המצהירים והעדים נחקרו בפניי. דיון שלוש שאלות ניצבות בפנינו: הראשונה, האם ביטלה הנתבעת את ההסכם עם התובעת, לאחר שהפסיקה לנהל את הניקיונות באתרים נשוא ההסכם? השנייה, האם הפרה התובעת את ההסכם עם הנתבעת, אשר בגינו מוקנית לאחרונה זכות מימוש הערבות הבנקאית, כאשר השאלה השלישית היא האם מימוש הערבות בסך של 10,000 ₪, נעשה כדין. א. האם ביטלה הנתבעת באופן חד צדדי את ההסכם עם התובעת? כאמור, בכתב התביעה וכן בתצהיר עדות ראשית, נטען על ידי התובעת ומנהלה שמואל, כי הנתבעת פעלה להפסקת ההסכם עם התובעת, עת הפסיקה לנהל את הניקיונות באתרים נשוא ההסכם. בעדותו הראשית וחקירתו הנגדית של עד התובעת כרמי בפניי, אישר האחרון, ובניגוד לדבריו של שמואל בעדותו הראשית, כי הנתבעת הינה חלק בניהול פארק המים (עמ' 3 ש' 14-15), (עמ' 4 ש' 25-26 , עמ' 5 ש' 1-2), וכי שמואל לא ציין בפניו שהוא מפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת בגלל השינויים המבניים שנעשים בפארק המעיינות (עמ' 5 ש' 12-14), כאשר כרמי אף חידד זאת בחקירתו החוזרת, עת ציין כי התובעת היא זו שביקשה לסיים את ההתקשרות (עמ' 5 ש' 22). כרמי אישר בפניי כי ככל ששמואל היה מעוניין להמשיך בתנאים של ההסכם נשוא התביעה, היו נענים לבקשתו (עמ' 5 ש' 8-11). גם עד התביעה השני, עריף, אישר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת שותפה מלאה בהפעלת הפארק בהיות חברה במסגרת המנהלה (עמ' 6 ש' 26-27 - עמ' 7 ש' 1) וכי ככל ששמואל, מנהל התובעת היה מעוניין להמשיך ולנקות את הפארק בהתאם לאותו מכרז, היו נענים לבקשתו (עמ' 7 ש' 2-4). זה המקום לציין כי עדותו של שמואל בפניי, לפיה לא ביקש לסיים את העבודה, וכי מי שהודיע לו על סיום העבודה זה כרמי (עמ' 11 ש' 6-8), אינה מתיישבת עם עדותם של כרמי ושל עריף הנ"ל, וכן אינה מתיישבת עם מכתביו של האחרון ששוגרו אל הנתבעת מתאריכים 23.05.10 (להלן:"המכתב הראשון") ו- 25.05.10 (להלן: "המכתב השני") (נספחים א' ו- ב' לכתב ההגנה), לפיהם מודיע האחרון על הפסקת עבודתו אצל הנתבעת, כאשר גם על המכתב ששיגרה אליו הנתבעת, באמצעות המפקח מטעמה, בו צוין כי שמואל מבקש לסיים את חוזה ההתקשות (נ/1), לא זכה לכל מענה מצד האחרון, שיש בו כדי לשלול את הטענה כי הוא אינו מעוניין להמשיך בעבודה. זאת ועוד, מלבד אמירה כללית של שמואל לפיה ביקשה הנתבעת לשנות את תנאי ההסכם עליו הוא חתום עימה, אלא שהתובעת לא הוכיחה טענה זו. "ש: אתה אומר ששינו את ההסכם למה זה לא מופיע בתביעה ולא בתצהיר ולא בתכתובות, למה נתון כזה מרכזי שהוא לב הטיעון שלך לא מופיע בשום מקום? ת: מתוך מכתביי זה כן מובן. יום אחד הם הביאו אותי לפגישה. הם ביקשו לשנות..". (עמ' 11 ש' 25-26 , עמ' 12 ש' 1). על אף האמור, הגם שעניין זה לא עלה בכתב התביעה וכן בעדותו הראשית של התובע, אלא עניין זה גם לא מופיע במכתבי התובעת אל הנתבעת (נספחים א-ב לכתב ההגנה) ואף לא קיבל כל התייחסות במענה למכתבה של הנתבעת (נ/1) אליו. מהאמור לעיל, יוצא אפוא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת ו/או מי מטעמה, ביקשו לסיים את ההתקשרות ו/או ביקשו לשנות את תנאי ההסכם החתום עימה. זאת ועוד, על אף הפרות ההסכם, להן טוענת הנתבעת, שבוצעו על ידי התובעת (סעיף 2.6 לכתב ההגנה), בכך שלא העמידה האחרונה כנדרש, עובד באתרים שפורטו בהתאם להוראות ההסכם, הרי אין חולק כי הפרות אלו, לא הביאו את הנתבעת לפעול לביטולו של ההסכם, מה גם, וכפי שעולה מדברי עדי התובעת בפניי, כרמי ועריף, היתה נכונות להמשיך בהעסקת התובעת בתנאים של ההסכם הנוכחי, במידה ותרצה לעשות כן, על אף רצון האחרונה להפסיק את ההתקשרות. ב. האם התובעת הפרה את ההסכם? בסעיף 1 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן:"החוק"), שהינו סעיף ההגדרות, מוגדר מעשה ההפרה כדלקמן: 1. א) בחוק זה - "הפרה" - מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה; "נפגע" - מי שזכאי לקיום החוזה שהופר; "אכיפה" - בין בצו לסילוק חיוב כספי או בצו עשה אחר ובין בצו לא-תעשה, לרבות צו לתיקון תוצאות ההפרה או לסילוקן; "נזק" - לרבות מניעת ריווח. (ב) כל מקום שמדובר בחוק זה בהפרת חוזה - גם הפרת חיוב מחיוביו במשמע. אין חולק כי לצורך ביצוע העבודה, חתמו הצדדים על ההסכם אשר העתק ממנו צורף לכתב התביעה (נספח א' לכתב התביעה), כאשר בהתאם להסכם זה, תחילת ביצוע העבודה הינה מחודש 09/2009 למשך 12 חודשים, דהיינו עד לחודש 09/2010. לשון סעיף 4.2 להסכם הינה כלהלן: "הקבלן יבצע את העבודות במהלך תקופה של 12 חודשים, החל ממועד חתימת ההסכם, מדי יום ברציפות כמפורט בסעיפי החוזה". תחילה אציין כי, בהתאם להסכם שבין הצדדים, העבודה הינה למשך 7 ימים בשבוע, 8 שעות ביום (בעניין זה ראה סעיף 2 לסיכומי התובעת וסעיף 2.2 לסיכומי הנתבעת), כאשר בהתאם לנספח א' שצורף להסכם, דרושה נוכחות של איש ניקיון, בארבעת האתרים. טענתה של התובעת, כי הנתבעת ביקשה ממנה ביצוע עבודה בשעות נוספת מאלו שהוזכרו בהסכם, לא הוכחה. בסעיף 3 של ההסכם, הדן ב- "הצהרות והתחייבויות הקבלן", מצהירה התובעת, בין היתר כדלקמן: "3.1 כי יש לו היכולת, האמצעים, הרישיונות, הביטוחים וההיתרים לבצע את העבודות כמפורט בהסכם זה על נספחיו". .... .... .... 3.5 כי הוא יבצע את העבודות בכל יום מימי השבוע, שבעה ימים בשבוע. רשות הניקוז שומרת לעצמה את הזכות להוריד את כמות הימים לעבודה כל יומיים, בתקופת החורף, לפי צפי כמות המבקרים (בחצי מחיר). מבלי לפגוע בכלליות האמור יובהר כי על הקבלן לבצע עבודות ניקיון בכל החניונים בכל ימי השבוע ללא יוצא מן הכלל, ובכלל זה- בערבי חג, מוצאי חג וימי חול המועד (פסח, סוכות וכדומה)...". זאת ועוד, בסעיף 3.11 להסכם צוין כלהלן: "3.11 כי הוא מתחייב לבדוק בעצמו ועל חשבונו את החניונים בהן תתבצענה העבודות. מוסכם כי אין רשות הניקוז אחראית ו/או מציגה מצג כלשהו באשר להיקף העבודה הצפוי". על אף האמור בהוראות ההסכם דלעיל, המסדיר את מס' ימי העבודה של התובעת אצל הנתבעת (סעיף 3.5), וזאת לאחר בדיקת האתרים בהם תבוצע העבודה (סעיף 3.11), העיד שמואל בתצהיר עדותו הראשית כי, בשל סיבות כלכליות, לא רצתה התובעת בהמשך העבודה, וזאת במידה והעובד מטעמה יאלץ לעבוד רק על פי ההסכם (סעיף 5 לתצהיר), היות ועובד זה, עובד במקביל בפרויקט נוסף. זה המקום לציין כי, על אף טענת התובעת כי הנתבעת היתה מודעת לעבודת העובד מטעמה בפרויקטים נוספים במקביל לעבודה אצלה (סעיף 7 לכתב התביעה), (עמ' 11 ש' 23), אלא שעניין זה לא קיבל כל ביטוי בהסכם בין הצדדים, ו/או בתכתובות של התובעת עם הנתבעת, טרם רצונה של האחרונה לסיים את ההעסקה. משמע, בענייננו, עבודת התובעת בשבעת ימי השבוע, אמורה להתבצע באתרים שאוזכרו בהסכם עם הנתבעת, בלבד. על אף שבעדותו בפניי ציין שמואל כי במכתביו לנתבעת ציין כי הנתבעת שינתה את ההסכם (עמ' 12 ש' 1), אלא שעיון במכתבו הראשון של שמואל אשר נשלח לנתבעת, מציין האחרון כי לאחר בדיקה, "אינו יכול לעמוד במחיר שביקש", ובשל כך הואר מבקש להפסיק את העבודה, כאשר במכתבו השני, אשר בא בזיקה למכתב הראשון, מציין האחרון כי הבקשה להפסקת פעילות נובעת משבון כלכלי שערך, אשר מראה "הפסד חודש ברור וגדול". יודגש כי במכתב השני, בו נערך החישוב, לא מצביע שמואל כל הוספת שעות עבודה כלשהן, כאשר את החישוב הוא עושה עבור "יום עבודה מלא", ומאשר בחקירתו שזה ל-8 שעות ביום (עמ' 13 ש' 10-11). לאמור, על אף שבהתאם להסכם מצהירה התובעת ו/או מי מטעמה כי בדקה את אתרי העבודה, וכי יש לה את היכולת לבצעה, אלא שמתוכן המכתבים הנ"ל עולה בבירור כי לא יכלה לעמוד בהתחייבות אותה לקחה על עצמה, ולכן ביקשה להפסיק את העבודה. גם בחקירתו הנגדית בפניי לא הצליח שמואל להצביע על כך כי נדרש על ידי הנתבעת להוסיף שעות עבודה, מעבר לאלו שהתחייב עליהם בהסכם. שאלת בית משפט: ניסית לחשב בפועל, מה זה יום עבודה מלא? ת: 8 שעות, והם רצו יותר. ש: עשית חישוב שמעבר ל-8 שעות עבודה זה לא ישתלם לך, איפה זה בא לידי ביטוי בחשבון שלך? ת: הם רצו להוסיף לי שעות על אותו בסיס. אני לא יכול לתת יותר ממה שאני נותן השטח מחייב אדם מבוקר עד ערב. אם אני גומר לעבוד בשעה 14:00 ומגיע אוטובוס בשעה 14:30 יש לכלוך. אני לא יכול לתת במחיר הזה. יש רק מכתבים שלי. (עמ' 10 ש' 8-14). משנשאל מדוע עניין הוספת השעות על ידי הנתבעת לא עלה בתצהיר השיב שמואל "אני לא יודע איך צריך לנהל" (עמ' 10 ש' 20). זאת ועוד, על אף עדות שמואל בה ציין כי "..התנאים השתנו. הם רצו לשנות תנאים באותו מחיר" (עמ' 11 ש' 11) אלא ששמואל לא תמך עדותו זו באסמכתאות כלשהן (עמ' 10 ש' 1-6), ואף כרמי, עד התביעה מטעמו, העיד בפניי כי היו נענים לבקשתו של שמואל להמשיך בעבודת התובעת באותם תנאים של ההסכם (עמ' 5 ש' 8-11). בחקירתו של שמואל, התגלו סתירות לעניין הפסקת העבודה עם התובעת. בעוד בעדותו הראשית מציין כי הסיבה נבעה משיקולים כלכליים (סעיף 5 לתצהיר), אלא שבחקירתו הנגדית מציין מחד כי הסיבה להפסקת העבודה עם הנתבעת היתה בגלל רצונה של האחרונה להוספת שעות עבודה (עמ' 10 ש' 1 , 4, 12) כאשר העובד מטעמו נמצא באתר עבדוה אחר ( עמ' 11 ש' 23) ומאידך בטענה כי הדבר נבע מסיבות כלכליות "אני לא יכול לתת יותר שעות כי אין לי כסף". (עמ' 14 ש' 7). יוצא אפוא, כי עדותו של שמואל בפניי, לפיה הפסקת העבודה על ידו נעשתה בגלל שינוי תנאי ההסכם שבוצע על ידי הנתבעת, אינה נתמכת בראיות כלשהן, כגון הודעה בכתב מהנתבעת לתובעת בעניין, ואף אינה עולה במכתביו ששיגר לנתבעת טרם סיים את העבודה. בכתבם לא נזכר עניין הוספת השעות הנטען אשר הביא לסיום עבודת התובעת אצל הנתבעת. מה גם, ככל שעניין זה היה הסיבה להפסקת הפעילות על ידי התובעת, היה על האחרונה לציין זאת במפורש בתביעתה והתצהיר שהוגש מטעם מנהלה, דבר שלא נעשה. בתצהיר עדותו הראשית של להב, תיאר האחרון את התקשרות לביצוע העבודה, שנעשתה בין התובעת לנתבעת (סעיפים 2.10-02.5 לתצהיר), וציין כי ביטול ההסכם נעשה על ידי התובעת עצמה, ולא על ידי הנתבעת, על אף ההפרות השונות בביצוע ההסכם על ידי התובעת (סעיפים 2.6 ו- 4 לתצהיר). בחקירתו של להב ציין האחרון כי, על אף ההפרות אותן ביצעה התובעת במהלך התקשרותה עם הנתבעת, אלא שהאחרונה לא הפעילה את הוראות סעיף 6.2 להסכם, גביית קנס יומי בשיעור של 500 ₪ עבור כל יום בו מתבצעת הפרה, אלא גביית הסכום של 10,000 ₪ נעשתה בגין הפרת ההסכם (עמ' 15 ש' 24), הפרה של הוראות 5.4 של ההסכם הנ"ל (עמ' 17 ש' 22-23). "ש: הקנס של 10,000 ₪ ששולמו על סמך מה חולטו? ת: זה לפי ההסכם. .... .... ש: איך הסכום חושב? ת: זה נלקח מההסכם" (עמ' 16 ש' 14-19) תימוכין לדבריו הנ"ל של להב, ניתן לראות בהודעה שנשלחה על ידי האחרון לשמואל (נ/1) בה מודיעה הנתבעת כי תפעל לפדיון הערבות, מאחר והתובעת לא עמדה בהסכם, וביקשה לסיימו. בחקירתו בפניי אישר שמואל קבלת מכתב זה (עמ' 12 ש' 19). מהראיות שהוצגו בפניי, וכן מעדותו של להב וחקירתו הנגדית, עולה כי גביית הסך של 10,000 ₪, נעשתה לאחר שהתובעת החליטה לבטל את ההסכם עם הנתבעת. עדותו של להב כי סיום ההתקשרות נעשה על ידי התובעת, לא נסתרה בחקירתו הנגדית. יודגש כי, בנסיבות המחלוקת עסקינן, ולצורך ההכרעה בה, אין מקום להכריע באם התובעת הפרה את הוראות העבודה כפי שהן קבועות בהסכם, לעניין מס' הימים ושעות העבודה שביצעה בפועל, שכן, גם בהנחה שבוצעו הפרות כאלו, הרי מחד אין כל ראיה כי הפרות אלו הן שהביאו את הנתבעת לסיום ההתקשרות עם הנתבעת, ומאידך, בהתאם למכתבים של שמואל, התובעת היא שביקשה לסיים את ההתקשרות, מה גם שהנתבעת ו/או מי מטעמה, היו מוכנות בהמשך העסקת התובעת בהתאם לתנאי ההסכם נשוא התביעה (ראה בעניין זה עדותם של עדי התביעה כרמי ועריף). לאור האמור לעיל, ומהראיות והעדויות שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה כי התובעת פעלה, באופן חד צדדי, לביטול ההסכם עם הנתבעת, טרם סיום תקופת ההתקשרות. ג. האם חילוט הערבות נעשה כדין? לאחר שהגעתי למסקנה כי התובעת הביאה לביטולו של ההסכם, אבחן באם גבית הסך של 10,000 ₪ נעשתה כדין. סעיף 5.4 להסכם עליו חתומים הצדדים קובע : "להבטחת מילוי תנאי הסכם זה, על כל נספחיו וצרופותיו, יפקיד הקבלן עם חתימת הסכם זה בידי רשות הניקוז ערבות בנקאית ו/או שיק בנקאי בסך של 10,000 ₪". בחקירתו הנגדית בפניי אישר שמואל כי טרם ההשתתפות במכרז, עיין בתנאיו, הבין ולאחר מכן חתם (עמ' 7 ש' 12-14), ואישר כי בהתאם למכרז, היה חייב בהפקדת ערבות בנקאית בסך 10,000 ₪ להבטחת מילוי ההסכם (עמ' 8 ש' 8-10). כמו כן, אישר שמואל כי קיבל את המכתב (נ/1) (עמ' 12 ש' 18-19), כאשר מעיון במכתב עולה כי הנתבעת מודיעה לתובעת באמצעות מנהלה, כי תפעל לפדיון הערבות הבנקאית ע"ס של 10,000 ₪, כתוצאה מסיום ההתקשרות. התובעת ו/או מי מטעמה בחרו לו להשיב למכתב זה. בע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, נקבע כדלקמן: "חוק התרופות קובע כי מקום שחוזה מופר, "זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן" (סעיף 2).." (ההדגשה לא במקור). משפעלה התובעת להפקדת הערבות הנ"ל, להבטחת מילוי תנאי ההסכם, לרבות ביצוע העבודות במהלך תקופה של 12 חודשים, כאמור בסעיף 4.2 להסכם, כאשר ערבות זו לא ניתנה למימוש, היות והתובעת לא פעלה להגשתה (ראה עדות להב עמ' 15 ש' 25-26), כאשר בהתאם לסעיף 2 לחוק, מקום שחוזה מופר זכאי הנפגע לפיצויים, אזיי גביית הסך של 10,000 ₪ מהסכומים של התובעת אצל הנתבעת, נעשתה כדין, סכום המהווה פיצוי בגין הפרת החוזה מצד התובעת, עת החליטה זו על ביטולו, באופן חד צדדי. לציין כי, בהתאם להודעת התובעת מיום 12.02.12, הסכום אשר קוזז בפועל מהתובעת הינו בסך של 10,000 ₪. התובעת פעלה מתוך שיקול כלכלי טהור, על פי ההסתברויות הכלכליות אשר היו לנגד עיניה בעת הרלבנטית, ועל מנת למנוע מעצמה סיכון כלכלי נוסף, ואין לומר כי חילוט הערבויות ו/או גביית הסך של 10,000 ₪ נגועה בהעדר תם לב. סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה לתביעתה. אי לכך, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא ישולמו במועדם, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהשמורת טבע