האם הזכויות בנכס הועברו לידי המשיב 1 על פי ההסכם להעברת זכויות בנכס מיום 23.10.80, אם לאו? מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא הסכם להעברת זכויות בנכס: א. פתח דבר: לפניי תובענה אשר הוגשה בדרך המרצת פתיחה. המבקשים עותרים להצהיר על זכויותיו של אביהם המנוח סולימן פרזן ז"ל (להלן: "המנוח") בנכס מקרקעין הידוע כחנות 4, בניין 990, במרכז המסחרי בקצרין (להלן: "הנכס"). עוד מבוקש לאסור על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה בזכויות שבנכס. כן להורות למשיבה 2 להימנע מרישום העברת זכויותיו של המנוח על שם המשיב 1, מכח חוזה המכר שבידיו ולהורות למשיבה 4 להימנע מהעברת כספי שכירות למשיב 1. ב. הצדדים: המבקשים הם ילדיו של המנוח אשר זכה במכרז לרכישת זכויות בנכס יחד עם המשיב 3. המשיב 1 הוא גיסו לשעבר של המשיב 3 - היה נשוי לאחותו של המשיב 3. המשיבה 2 הינה חברה משכנת, אשר פרסמה מכרז למכירת הזכויות בנכס, והיא מנהלת רישומים בעלי הזכויות בנכס. המשיב 3 זכה יחד עם המשיב 1, במכרז שפרסמה המשיבה 2 למכירת הזכויות בנכס. המשיבה 4 היא חברה אשר שוכרת את הנכס בהתאם להסכם שכירות מיום 22.7.09 שנערך בינה ובין המשיב 1 והמשיב 3. ג. רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית: 1. ביום 20.8.1979 השתתפו המשיב 3 והמנוח במכרז לרכישת הנכס אשר פורסם על ידי המשיבה 2, וזכו. ביום 14.9.80, לאחר הזכייה במכרז, נחתם הסכם בין המשיב 3 והמבקש 2 (בנו של המנוח) לבין שיכון ופיתוח ישראל בע"מ (המשיבה 2), לרכישת הזכויות בנכס (להלן: "ההסכם"). 2. המבקשים טוענים כי המבקש 2 מעולם לא חתם על ההסכם. אישור הזכויות (ב/3) מלמד על כי המנוח הוא בעל הזכויות בנכס ולא המבקש 2, על כן לא ניתן להתבסס על הסכם זה. עוד טוענים המבקשים, כי ביום 10.8.1981 עזב המנוח את הארץ יחד עם ילדיו, והותיר אחריו את נכסיו, לרבות הנכס מושא המחלוקת, מבלי שהועברה בו הבעלות לאיש. 3. מנגד טוען המשיב 1 כי לאחר הזכייה במכרז, הקימו המנוח והמשיב 3 עסק משותף שהתנהל בנכס. לטענתו, לאחר זמן מה החלו סכסוכים בין השניים, אז פנה אליו המשיב 3 (בשנת 1980) והציע לו לרכוש את זכויות המנוח בנכס. לטענתו, ביום 14.10.80 חתם עם המנוח על זיכרון דברים לפיו זכויותיו של המנוח בנכס הועברו אליו, כנגד תמורה. ביום 23.10.80 נחתם הסכם במשרדו של עו"ד קרני, עליו חתמו הצדדים, לרבות המשיב 3, לפיו הועברו זכויותיו של המנוח בנכס למשיב 1 (להלן: "הסכם להעברת זכויות"). 4. המבקשים טוענים, לעומת זאת, כי ההסכם להעברת זכויות מזוייף וכי מעולם לא חתמו עליו המבקשים או המנוח. עוד נטען, כי המבקשים מעולם לא היו במשרדו של עו"ד קרני, בניגוד לטענת המשיב 1. ד. המחלוקת: האם הזכויות בנכס הועברו לידי המשיב 1 על פי ההסכם להעברת זכויות בנכס מיום 23.10.80, אם לאו? על מנת להשיב לשאלה זו, אנתח להלן את העדויות שבאו לפניי. ניתוח העדויות: 1. עדות עו"ד קרני: הוצג בפניו העתק של ההסכם להעברת זכויות לידי המשיב 1 ונשאל האם הוא ערך את ההסכם. עו"ד קרני השיב כך: "כן, אני ערכתי אותו, מה שכתוב בכתב יד זה כתב ידי, החתימות בראשי תיבות הם של יואל פרזן ושל אלי זגורי והחתימות המלאות של יואל פרזן ושל אלי זגורי ושל הקטע האחרון בסוף המתייחס לעמרם זגורי, יש שם ראשי תיבות, כולו בכתב יד, יש ראשי תיבות של עמרם זגורי ושל אלי זגורי ולבסוף חתימה מלאה" (עמ' 4, ש' 18-21 לפרוטוקול). עו"ד קרני הדגיש בעדותו כי ההסכם נחתם ביום 23.10.80 במשרדו, בנוכחות כל החתומים עליו (עמ' 4, ש' 28-29 לפרוטוקול). כאשר נשאל עו"ד קרני האם ידוע לו מי הבעלים של הנכס, השיב כך: "הבעלים של הנכס הזה כיום הם אלי זגורי ועמרם זגורי. באותה עת היו הבעלים של מחצית החנות יואל פרזן הוא מכר את המחצי שלו לאלי זגורי. הוא היה הבעלים לפי ההסכם שהוצג בפניי, הסכם בין שיכון ופיתוח לבין ארמנדו/עמרם זגורי ובין יואל פרזן. עמרם זגורי ויואל פרזן הם אלה שרכשו את החנות. במכרז זו סלימאן פרזן ועמרם זגורי, אבל החוזה נחתם עם יואל פרזן" (עמ' 5, ש' 2-5 לפרוטוקול). בהמשך עדותו מסר עו"ד קרני את השתלשלות העניינים שהביאה לחתימת ההסכם להעברת זכויות מיום 23.10.80, כך: "ב- 5.10.80 פנה אלי סלימאן, הגיע למשרדי יחד עם בנו יואל פרזן, אמר לי שהשותף שלו בעסק הסטיקייה שבאותה חנות שנרכשה, עמרם זגורי מועל באמונו לוקח כסף ואוכל ומאיים עליו פיזית וגרש את סלימאן ויואל פרזן מהסטיקייה. ביקש ממני ולבקשתו הכנתי המרצת פתיחה ..." (עמ' 5, ש' 18-20 לפרוטוקול). בהמשך עדותו אמר עו"ד קרני כי המנוח ביקש ממנו שלא להגיש את המרצת הפתיחה, הואיל והושג הסדר בין הצדדים לפיו גיסו של המשיב 3, הוא המשיב 1, ירכוש את מחצית הזכויות בנכס השייכות למנוח (עמ' 7, ש' 29-31 לפרוטוקול). עו"ד קרני מסר כי לאחר דברים אלה: "... הגיעו למשרדי אלי זגורי, סלימאן פרזן ויואל פרזן ואמרו לי שעמרם זגורי הלך למשרדי מס בולים לבייל את ההסכם [ההסכם בין רשות ופיתוח לעמרם זגורי ויואל פרזן- ההוספה שלי - נ"מ], והוא יבוא למשרדי והוא אכן בא ונתן לי את הקבלה. באותו מעמד עשיתי את זכרון הדברים 14.10.80" (עמ' 5, ש' 26-29 לפרוטוקול). בהמשך עדותו נשאל עו"ד קרני האם המבקש 2-מר יואל פרזן, היה במשרדו וחתם בפניו על טופס הדיווח למס שבח (ב/4), לכך השיב בחיוב (עמ' 6 ש' 15- 16 לפרוטוקול). עו"ד קרני ציין בהקשר זה כי אינו זוכר את התאריך שבו חתם בפניו המבקש 2, אך הדגיש כי זוכר בוודאות שזה חתם בפניו (עמ' 6 ש' 22- 23 לפרוטוקול). בהמשך עדותו, נטען בפני עו"ד קרני כי המבקש 2 טוען שאינו מכיר אותו וכי מעולם לא היה במשרדו, לכך השיב: "הוא משקר במצח נחושה. הוא היה אצלי במשרד כמה פעמים" (עמ' 7 ש' 15 לפרוטוקול). עו"ד קרני עוד נשאל האם העסקה להעברת הזכויות לידי המשיב 1 הושלמה בפועל והשיב: "... רישום סופי בשיכון ופיתוח אני לא יכול לומר לך, במסגרת המסמכים, הצילומים של התיק שהחזרת לי למעשה המסמך האחרון היה המכתב של עו"ד סופי מור [עו"ד ממשרדו של עו"ד קרני- ההוספה שלי-נ"מ] לשיכון ופיתוח בשנת 82 בו היא אומרת רצ"ב הסכם המכר" (עמ' 8 ש' 1- 3 לפרוטוקול). במכתב זה (נ/2) של עו"ד מור ביקשה היא להודיע לחברת שיכון ופיתוח כי ביום 23.10.80 העביר מר פרזן את כל זכויותיו בנכס לידי המשיב 1. למכתב זה צורף הסכם המכר. כן ביקשה עו"ד מור במכתבה זה להודיע לה מהם המסמכים הדרושים לשם השלמת העברת הזכויות על שם המשיב 1. לשאלה מדוע טופס הדיווח למס שבח נחתם ביום 15.10.81, בעוד הסכם המכר נחתם לכאורה ביום 23.10.80, השיב עו"ד קרני כי תחילה לא ידע לאיזה משרד מיסוי מקרקעין עליו לדווח על אודות עסקת מקרקעין המצויים בקצרין. רק לאחר שערך בירורים שלחה עו"ד מור את טפסי המש"ח וכן את הבקשה להעברת זכויות בצירוף הסכם המכר (עמ' 6 ש' 26- 30 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ המשיב 3, האם זייף מסמך כלשהו או היה שותף לזיוף כאמור, ענה עו"ד קרני כי מעולם לא זייף דבר (עמ' 9 ש' 26- 31 לפרוטוקול). כן מסר כי ערך הן את זיכרון הדברים (נ/3) עליו חתמו המנוח, המבקש 2 והמשיב 1, והן את ההסכם להעברת זכויות (ב/1), עליו חתומים המבקש 2, המשיב 1 וכן המשיב 3 (עמ' 8 ש' 28- 32). ב"כ המשיב 3 ציין לפרוטוקול בית משפט זה כי הואיל ובאישור הזכויות רשומים כבעלים של הנכס המנוח והמשיב 3, הרי שזהו המצב המשפטי, ומשכך נמנע מהמשך חקירתו של עו"ד קרני (עמ' 10 ש' 10- 13 לפרוטוקול). בחקירה החוזרת נשאל עו"ד קרני ע"י ב"כ המבקשים כך: "טענת שיואל פרזן, סלימאן פרזן ומר אליהו זגורי פנו אליך יש לך במקרה בתיק ייפוי כוח שיואל פרזן הסמיך אותך לטפל בשמו בתיק עצמו". עו"ד קרני השיב כי אין בידיו ייפוי כוח, אלא יש בידיו רק קבלות. עוד הוסיף כי בשנת 82' שלח לו המנוח מכתב מקנדה בצירוף שיק שחזר על סך 5,000 ₪ (מאת המשיב 1 למבקש 1) שהיה גם התשלום האחרון על פי ההסכם להעברת זכויות לידי המשיב 1 (מ/1) (עמ' 10 ש' 16- 22 לפרוטוקול). מכתב זה מלמד אף הוא על כך שהזכויות בנכס הועברו לידי המשיב 1 כנגד תמורה, וכי ההסכם נעשה גם על דעת המנוח. עדותו של עו"ד קרני הייתה פשוטה, ברורה, קוהרנטית ללא שנמצאו בה סתירות כלל ויש ליתן בה אמון מלא. העד השיב על כל השאלות שנשאל והסביר היטב את אופן השתלשלות ההליכים אשר הביאו לחתימת ההסכם להעברת הזכויות בנכס לידי המשיב 1. עד זה אינו צד מעוניין בתוצאות ההליך, ואין לו כל אינטרס בתוצאות המשפט, דבר המחזק את המסקנה לפיה יש ליתן אמון מלא בעדותו. 2. עדותו של מר חיים גרינברג: עד זה שימש כנציג המשיבה 2 בתקופה בה נחתם ההסכם עם שיכון ופיתוח (ב/1(א)). העד מסר בעדותו כי קיבל את החוזה מחברת שיכון ופיתוח והחתים את המשיב 3 בלבד על ההסכם. העד מסר כי המנוח לא חתם בפניו על ההסכם (עמ' 11 ש' 14- 19 לפרוטוקול). בהמשך עדותו נשאל מר גרינברג מי השתתף במכרז לרכישת הנכס, לכך השיב כי רק המשיב 3 השתתף במכרז, שכן אילו היו משתתפים שניים במכרז, היו חותמים שניהם על החוזה. על כן הוצג בפניו מכתב ערוך על ידו משנת 79' בו הוא הודיע כי הזוכים במכרז הם המנוח והמשיב 3 יחד (עמ' 12 ש' 5- 13 לפרוטוקול). אלא שהעד לא זכר כי במכרז זכו שניים - היינו המנוח והמשיב 3, ועמד על דעתו כי אך המשיב 3 הגיש הצעה למכרז וזכה כיחיד. דבריו אלה נאמרו על אף שהוצג לו המכתב שכתב ואשר חתום על ידו לפיו הזוכים במכרז הם המנוח והמשיב 3. לסיכום עדותו אמר, כי אינו זוכר פרטים אלה בחלוף כשלושים שנה. מכאן גם סביר כי אינו זוכר שהמבקש 2 חתם אף הוא על ההסכם עם שיכון ופיתוח. בנסיבות אלה, אין בעדותו של מר גרינברג כדי לסייע לגרסת התביעה, על כן, לא מצאתי ליתן משקל כלשהו לעדותו. 3. עדות המבקש 2-מר יואל פרזן: יואל, בנו של המנוח, המתגורר דרך קבע בקנדה נשאל בעדותו האם החתימה על ההסכם עם שיכון ופיתוח (ב/1א) היא חתימתו, לכך השיב כי זו איננה חתימתו. על כן נתבקש לחתום את חתימתו על דף חלק אולם סירב וטען כי "אין לי חתימה עברית כבר 30 שנה" (עמ' 16 ש' 5- 6, ש' 12- 13 לפרוטוקול). עוד מסר העד כי גם החתימה על זיכרון הדברים (נ/3) אינה חתימתו (עמ' 16 ש' 21- 22 לפרוטוקול). בהמשך נשאל העד אם הוא מכיר את עו"ד קרני, לכך השיב בשלילה והוסיף "שמעתי את שמו לפני יומיים ולא הייתי במשרדו אף פעם". על כן נטען בפניו כי: "עו"ד קרני העיד פה ואמר שאתה היית בפניו ואתה חתמת על זיכרון הדברים, על חוזה הרכישה, אז זה לא נכון". העד ענה: "אני לא מכיר אותו ולא שמעתי עליו ולא הייתי במשרד שלו" (עמ' 16 ש' 23- 29 לפרוטוקול). בהמשך עדותו מסר יואל כי בשלהי 2010 יצר עימו קשר עו"ד סמימי- ב"כ המשיב 3 והסביר לו כי ישנה "בעיה" עם הנכס שרכש המנוח יחד עם המשיב 3, וכי מחצית הזכויות בנכס רשומות עדיין ע"ש המנוח (עמ' 19 ש' 9- 29 לפרוטוקול). לשאלה האם הוא או המנוח שוחחו עם המשיב 3 בשלושים השנים האחרונות, מאז עזבו את הארץ, השיב: "לא יודע, אני לא דיברתי... אני הייתי בצבא כשהיה להם את העסק ואני עזבתי אחרי הצבא" (עמ' 20 ש' 8- 10 לפרוטוקול). במהלך החקירה החוזרת הוצג בפני יואל מכתב אשר מוען לעו"ד קרני בישראל, עליו מופיעה חתימתו של המנוח (נ/10) אשר נשלח מכתובתו בקנדה, כאשר התאריך שמופיע על המכתב הוא 1.3.81, בעוד שהמנוח יצא את הארץ רק ביום 10.8.81 (ראו ב/5). מכך מבקש ב"כ התובעים ללמוד כי מכתב זה לא נכתב ע"י המנוח. אולם לטעמי, לא ניתן ללמוד מהתאריך אשר מופיע על המכתב כי זה לא נכתב ע"י המנוח, שכן החותמת שמופיעה על מעטפת המכתב (נ/11) מלמדת על כך שהמכתב נשלח בשנת 82'. מכאן ניתן להסיק כי ייתכן שהמנוח טעה בכתובת התאריך או רק בשנה שציין במכתב ולא בתאריך כולו. סברה זו מתיישבת היטב עם כך שהמכתב נכתב לאחר שהמנוח עזב את הארץ, הואיל וכפי שמסר יואל בעדותו, אימו עזבה יחד עימם את הארץ בחודש אוגוסט 81'. על כן, לא ייתכן כי מכתב בו מתאר המנוח בפני עו"ד קרני כך: "...עברנו לקנדה עם אישתי והילדים כבר בשבוע הראשון התחילה להציק ולמרר את חיי כאן..." נכתב על ידדו בחודש מרץ 81'. תוכן המכתב בשילוב החותמת שמופיעה על מעטפת המכתב מלמדים על כך שהמנוח טעה כנראה בשנה שציין במכתב, ואין בכך כדי לפגום באוטנטיות המכתב. עדותו של יואל איננה מתיישבת עם עדותו של עו"ד קרני, וסותרת אותה לחלוטין. יואל מסר כי אינו מכיר את עו"ד קרני וכי מעולם לא היה במשרדו כמו גם לא חתם על זיכרון הדברים ועל ההסכם להעברת הזכויות בנכס למשיב 1. לא מצאתי ליתן אמון בעדותו של יואל ממספר טעמים. ראשית, עדותו סותרת את עדותו של עו"ד קרני שנמצאה מהימנה. שנית, יואל לא צירף "תעודת בירור פרטים על נוסע" שיש בה כדי ללמד כי במועד החתימה על טופס הדיווח למס שבח, (מש"ח - נ"מ), הוא לא היה בארץ, אלא הוצגה תעודה המאשרת כי אביו יצא מהארץ לפני מועד החתימה על טופס המש"ח. אין בכך כדי הוכחה לכך שיואל עצמו לא היה בארץ באותו מועד. מכאן נלמדת המסקנה כי יואל חתום על טופס הדיווח למס שבח מיום 14.8.81 (ב/4) כמו גם על זכרון הדברכים ועל החוזה כפי שערך עוה"ד קרני. כאן המקום להדגיש את הכלל, לפיו הימנעות צד מהבאת ראיה או מהעדת עד כמוה כראיה נסיבתית העשויה להקים לחובתו של אותו צד חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו י' קדמי על הראיות (כרך ג, תשנ"ט) בעמ' 1391). לפיכך, המסקנה היא כי הימנעות המבקש 2 להציג "תעודת בירור פרטים על נוסע", שיש בה כדי להוכיח כי הוא עצמו לא היה בארץ במועד החתימה על טופס הדיווח למס שבח, מקימה חזקה עובדתית לפיה, אילו היה מביא תעודה כאמור, היה בה כדי להוכיח כי היה בארץ במועד החתימה על טופס הדיווח למס שבח. לפיכך, המסקנה היא, כי החתימה על טופס הדיווח למס שבח היא של המבקש 2, וכל טענה אחרת בעניין נדחית. מסקנה זו מתחזקת עוד מן העובדה כי יואל סירב לחתום דוגמאות חתימה בעברית, כפי שנתבקש במהלך עדותו. סירוב זה תמוה ונזקף לחובתו, ומביא למסקנה כי החתימה כל המסמכים השונים היא חתימתו. אין מקום לקבל טענתו, לפיה מאחר שאינו חותם בעברית הרבה שנים, לכן לא הסכים לחתום. עוד ראיתי להעיר, כי עד פטירתו של המנוח בשנת 2002, לא מצאו המנוח ויואל מקום לברר ולוודא מה עלה בגורל הנכס שכביכול השאירו בארץ? עניין זה תמוהה למדי. המכירה מסבירה את העדר התעניינותם בנכס. מכאן שגם בכך יש כדי ללמד על כי הנכס נמכר למשיב 1 עפ"י הסכם המכר, ומטעם זה לא שבו המנוח והמבקש 2 להתעניין בגורלו במשך כל השנים. מכלל המקובץ לעיל, לא מצאתי ליתן אמון כלשהו בעדותו של יואל, אשר הותירה תמיהות רבות ותהיות בלתי פתורות. 4. עדות המשיב 1- אלי זגורי: בעדותו מסר אלי זגורי כי מעולם לא הבחין בין המנוח לבנו וכי מבחינתו ראה בם ישות אחת. עוד מסר העד כי נפגש עם המנוח, ואדם נוסף שנלווה אליו יחד עם המשיב 3, לשם חתימה על ההסכם לרכישת הזכויות בנכס במשרדו של עו"ד קרני בתל-אביב (עמ' 23 ש' 10-11, ש' 26- 27 לפרוטוקול). בהמשך עדותו נשאל מי נכח במעמד החתימה על זיכרון הדברים, לכך השיב: "סלמן פרזן ועוד בן אדם שהיה איתו שאיני יודע מי הוא, וארמונד זגורי ואישתו של ארמונד זגורי. זה מה שזכרתי. זה היה ביום שבת למיטב זכרוני" (עמ' 23 ש' 31- 32 לפרוטוקול). אמנם דבריו אלה של העד אינם מתיישבים עם עדותו של עו"ד קרני לפיה זיכרון הדברים נחתם במשרדו, אולם אין בפרט זה בדבר מועד החתימה על זיכרון הדברים כדי לערער את מהימנותה של עדות עו"ד קרני, או עדותו של המשיב 1. נדמה כי המשיב 1 לא זכר כי זיכרון הדברים נערך אף הוא ע"י עו"ד קרני ונחתם בפניו, וראיה לכך הוא אמר בעדותו "למיטב זיכרוני", ולא אמר כי זוכר בוודאות את מועד ומיקום החתימה. זאת לעומת דבריו לפיהם זכר בוודאות מי היה נוכח במועד החתימה על ההסכם עצמו כמו גם את עורכו ומקום חתימתו. העד נשאל עוד האם עו"ד קרני מסר לו, במעמד חתימת ההסכם, כי המנוח הוא הבעלים של הנכס, השיב זה כך: "הוא אמר לי שהבעלים יושבים מולך כולל השותף שלך לעתיד. סלמן פרזן ועוד בחור שנלווה אליו, אני לא רוצה להגיד סתם שם" (עמ' 24 ש' 16- 17 לפרוטוקול), ואז נשאל: "ממי חשבת שאתה קונה את הנכס תגיד לנו את זה", לכך השיב: "מאדון סלמן פרזן יואל ככה הוא נקרא" (עמ' 24 ש' 24 לפרוטוקול) דברים אלו יש בהם כדי לחזק את המסקנה לפיה מר אלי זגורי ראה במנוח ובנו כאחד ולא ערך כל הבחנה ביניהם ביחס לבעלות בנכס. העד מסר עוד בעדותו כי הסיבה שהמשיב 3 הציע לו לרכוש את זכויות בנכס נבעה מכך שהיה מסוכסך עם המנוח (עמ' 24 ש'7- 8, עמ' 26 ש' 12- 14 לפרוטוקול), וכי המשיב 3 הביא אותו לעו"ד קרני שערך את ההסכם בין הצדדים. עדותו של מר אלי זגורי בעניין זה מתיישבת עם עדותו של עו"ד קרני לפיה המנוח והמשיב 3 היו מסוכסכים ומטעם זה ביקש המנוח למכור את זכויותיו בנכס. לא מצאי כי אי דיוקים שוליים בעדותו של מר אלי זגורי יכולים לפגום בעדותו ומצאתי ליתן בגרסתו אמון מלא. 5. עדות מר ארמונד זגורי- המשיב 3: עד זה מסר כי מעולם לא נערכה עסקה למכירת זכויות המנוח בנכס למשיב 1. כן מסר כי מעולם לא היה במשרדו של עו"ד קרני, אינו מכיר אותו ומעולם לא חתם על זיכרון הדברים (עמ' 27 ש' 5- 22 לפרוטוקול). בהמשך עדותו נשאל העד האם הביא עימו למשרדו של עו"ד קרני את חוזה הרכישה מאת שיכון ופיתוח, כשהוא מבויל, על כך השיב בשלילה ומסר כי מעולם לא בייל את החוזה. לפיכך הוצגה בפניו קבלה על ביול מיום 14.10.80, הנושאת את שמו (נ/13) אולם העד המשיך והכחיש כי בייל את ההסכם (עמ' 29 ש' 11- 21 לפרוטוקול). עוד נשאל העד, מי שילם עבור רכישת הנכס מחברת שיכון ופיתוח, לכך השיב כי הוא והמנוח שילמו עבור הרכישה את כל הסכום במזומן בלבד וכי לא חזר אף שיק. כאשר הוצג בפניו מכתב מאת שיכון ופיתוח (נ/14) אשר ממוען אליו, ולפיו המחאה שניתנה לשיכון ופיתוח עבור הרכישה לא כובדה והוא נדרש לשלם את סכומה עד ליום 15.10.82. בתגובה לכך אמר: "אני עכשיו לא יודע מה היה לפני 30 שנה" (עמ' 30 ש' 3- 13 לפרוטוקול). מכאן אנו למדים כי כאשר העד נתפס בקלקלתו, הוא מבקש להיתלות בכך שחלפו שנים רבות, לכן אינו יודע מה ארע בשנים אלו. אין מקום לתשובה מתחמקת זו, ואין בה כדי לרפא את הסתירות הרבות בדבריו. בהמשך העדות הוצג בפני העד שיק של אשתו- הגב' אסתר זגורי, שהמוטב הנקוב בו הוא עו"ד קרני (נ/16). לשאלת בית המשפט כיצד ייתכן שישנו שיק מאת אשתו של העד לעו"ד קרני, אם לטענתו אינו מכיר אותו כלל, ענה העד: "אני אומר, אני לעולם לא ראיתי את קרני לא מכיר אותו" (עמ' 31 ש' 9- 11 לפרוטוקול). על אותם תשובות חזר העד פעמים רבות, גם כאשר לא הייתה באמתחתו תשובה אחרת שיש בה כדי להסביר את הסתירות והתמיהות שבדבריו. כך גם לא נתן תשובה עניינית והגיונית לשאלה כיצד ייתכן שניתן שיק מאת אשתו לידי עו"ד קרני, אם אינם מכירים אותו כלל. ברור כי בין העד ובין עו"ד קרני קיימת היכרות מוקדמת, עליה אנו למדים גם מעדותו של עו"ד קרני ומעדותו של המשיב 1 שהובאו מעלה, לפיהן עו"ד קרני הוא שערך את ההסכם להעברת הזכויות לידי המשיב 1. הגם שההזמנות לדיון בבית המשפט השלום בצפת בת"פ 751/81 שהוצגו בפניי (נ/12) על פיהן הוזמנו הן המשיב 3 ורעייתו לדיון והן עו"ד קרני, אינן מלמדות כשלעצמן כי ישנה היכרות מוקדמת בין עו"ד קרני ובין המשיב 3 ורעייתו, אלא שהזמנות אלה בצירוף עדותו המהימנה של עו"ד קרני וכן השיק המשוך על אשת המשיב 3 למוטב עו"ד קרני, כל אלה יחד מלמדים על היכרות של ממש בין המשיב 3 ובין עו"ד קרני, וכי המשיב 3 אינו דובר אמת בעדותו. לפיכך, לא מצאתי ליתן כל אמון בעדותו. כאשר נשאל העד האם היה סכסוך כלשהו בינו ובין המנוח, לפני שהמנוח עזב את הארץ, השיב העד: "חס וחלילה", ואז נשאל: "סלמן לא רצה לפרק את השותפות", לכך השיב: "לא. היינו כמו אחים", על כן נשאל: "והוא נעלם לפתע מהארץ", לכך השיב העד בחיוב" (עמ' 32 ש' 9- 14 לפרוטוקול). בשל תשובותיו אלה, הוצג בפני העד תצהיר שהגיש בתמיכה לתובענה בדרך של המרצת פתיחה לפירוק שותפות בנכס בינו ובין המשיב 1 (נ/18). לאחר שאישר את חתימתו על התצהיר (עמ' 32 ש' 31- 32, עמ' 33 ש' 2), הופנה לאמור בסעיף 5 לתצהיר שם הצהיר כדלקמן: "באוקטובר 1980 היה מר פרג'ן נאלץ לעזוב את קצרין. והמבקש הוא גיסי פנה אלי ביוזמתו וביקש לקנות את חלקו של פרז'ן". התצהיר מלמד על כך שהעד אינו מדייק בדבריו בפניי, שכן בתצהיר הוא מצהיר באופן חד משמעי כי המנוח נאלץ לעזוב וכי המשיב 1 פנה אליו וביקש לרכוש את חלקו של המנוח, וכך היה. לעומת זאת, בעדותו לפניי טען העד כי הוא והמנוח מעולם לא רצו בפירוק השותפות וכי המנוח עזב לפתע מבלי שידע על כך. פעם אחר פעם, סתר המשיב 3 את עצמו, מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת לסתירות בעדותו ולחוסר ההתאמה בין דבריו לבין דברי עו"ד קרני והמשיב 1 בעדותם. בהמשך עדותו נשאל כך: "בתצהיר שלך השני כתבת שסלמן סיפר לך שהוא עשה עסקה למכירת החנות", העד השיב: "לא, הוא ניסה לעשות עסקה והוא לא עשה אותה בסוף, הוא אמר לי שזה לא יצא לפועל", " אז נשאל איזה עסקה, עם מי", לכך השיב: "העסקה לא יצאה לפועל, אני לא יודע עם מי העסקה", ואז נשאל שוב: "ואתה לא יודע גם אם מי הייתה העסקה שנכשלה, לפתע השיב כי יודע עם מי נעשה ניסיון לעשות עסקה וכי אותו אדם הוא המשיב 1, זאת בניגוד לנטען על ידו שורות ספורות לפני כן בפרוטוקול שם טען כי אינו יודע עם מי נעשה ניסיון לבצע עסקה (עמ' 33 ש' 6- 13 לפרוטוקול). הסתירות הרבות בעדותו מובילות למסקנה אחד ויחידה שאין ליתן אמון כלשהו בעדותו. ניתוח הראיות, כפי שהובאו מעלה, מלמד על כך שההסכם להעברת זכויות לידי המשיב 1 אוטנטי, נערך ונחתם ע"י כל החתומים עליו במשרדו של עו"ד קרני, נעשה בידיעת ועל דעת המבקש 2, המנוח והמשיב 3 וכי שולמה תמורה בעד מכירת הזכויות בנכס. העובדה כי אישור הזכויות נותר ע"ש המנוח והמשיב 3, אין בה כדי ללמד על כך שמחצית הזכויות לא נמכרו למשיב 1, אלא על כי לא בוצעו הפעולות הנדרשות לאחר ביצוע העסקה, כדי לבצע את הליך הרישום כראוי וכנדרש. יש להדגיש כי המשיב מס' 3 לא הגיש סיכומיו במועד וגם לא עד למועד כתיבת פסק הדין. לא הוגשה בקשה להארכת מועד על אף פנייה טלפונית של מזכירות ביהמ"ש לב"כ של משיב זה. לפיכך יש לראות אותו כמוותר על סיכומיו. התוצאה: נוכח כלל המקובץ מעלה, התביעה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב 1 כדי סך של 25,000 ₪. המסמכים המקוריים יוחזרו לבעלי הדין באמצעות המזכירות. חוזההעברת זכויותזכויות בדירה